לפני
כבוד השופט אילן דפדי
המבקשים
1.חיים רחימי (מבקש בת”צ 38113-03-22)
2.אוריאל שאר ישוב (המבקש בת”צ 44932-09-23)
ע”י עוה”ד יעקב דוידוביץ ושני דוידוביץ
נגד
המשיבות
1.ש. שלמה חברה לביטוח בע”מ
2.שלמה רשת מוסכים ושירותי דרך בע”מ
ע”י ב”כ עוה”ד דני כביר וגל הרמן
פסק דין
לפניי בקשות להסתלקות מתוגמלת בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות משתי בקשות לאישור תובענה כייצוגית שהוגשו בשני התיקים שבכותרת.
ביום 17.3.2022 הגיש המבקש 1 מר חיים רחימי בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה 1, ש. שלמה חברה לביטוח בע”מ ונגד המשיבה 2, שלמה רשת מוסכים ושירותי דרך בע”מ – ת”צ 38113-03-22 (להלן: “הבקשה הראשונה”). בתמצית ייאמר, כי במסגרת הבקשה הראשונה טען המבקש כי כתב השירות “שירותי דרך וגרירה” המשווק על ידי המשיבה 1 ואשר אותו מספקת משיבה 2 אינו מכסה את כל סוגי הגרירות. לטענתו, במקרים של גרירה הדורשת שימוש במתקן הרמה (“דולי”) וחרף כך שאין החרגה לגרירה המבוצעת בדרך זו, המשיבה מסרבת ליתן לכך כיסוי, כך שחברי הקבוצה נאלצים לשלם עבור שירות זה. בבקשת האישור התבקש כי הסכומים ששולמו כתוספת לפרמיה יושבו לחברי הקבוצה בתוספת נזק שאינו ממוני- כאב וסבל. המבקש העריך את הפיצוי המגיע לכל חבר קבוצה בסך של 5,000 ₪. בנוסף, העריך המבקש את סכום הפיצוי הכולל לחברי הקבוצה בסך של 50,000,000 ₪.
ביום 20.9.2023 הגיש המבקש 2, מר אוריאל שאר ישוב, בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה 1 – ת”צ 44932-09-23 (להלן: “הבקשה השניה”). לטענתו, כתב השירות אותו רכש מהמשיבה 1 חסר נפקות. זאת, מאחר שבעת שמתעורר הצורך בגרירה בהרמה, לא ניתן כיסוי ביטוחי והמשיבה 1 גובה תוספת תשלום. בבקשת האישור התבקש כי המשיבה 1 תשיב את תשלומי הפרמיה ששולמו על ידי המבוטחים שרכשו את כתב השירות וכן פיצוי בגין נזק בלתי ממוני. המבקש העריך את נזקו של כל חבר בקבוצה על סך של 3,000 ₪.
יצוין כי הבקשה השניה הוגשה במקור על ידי 6 מבקשים נגד 8 משיבות שונות, כאשר סכום הפיצוי הכולל לו היו זכאים חברי הקבוצה הוערך על ידי המבקשים בסך של 80,000,000 ₪.
ביום 22.9.2024 ניתן על ידי פסק דין במסגרתו אושר הסדר הסתלקות של אחד המבקשים בבקשה השנייה, מר יהונתן שכן טוב, אשר העלה טענות כלפי הפניקס חברה לביטוח בע”מ שהייתה אחת המשיבות (להלן: “עניין הפניקס”).
ביום 29.11.2024 ניתנה על ידי במסגרת התיק בו הוגשה הבקשה השנייה החלטה מפורטת במסגרתה קבעתי כי לא היה מקום לכלול במסגרת בקשת אישור אחת 6 מבקשים שונים ו-8 משיבות שונות וכי היה מקום להגיש בקשת אישור נפרדת נגד כל אחת מהמשיבות ולשלם את האגרה הנדרשת בהתאם לתקנות. מאחר שבין המבקש 2 לבין המשיבה 1 התקיים הליך גישור ועל מנת שלא לטרפד הליך זה, הוריתי על הגשת בקשת אישור מתוקנת אשר תכלול את המבקש 2 והמשיבה 1 בלבד. יתר המבקשים והמשיבות נמחקו.טרם הוגשה בקשת אישור מתוקנת בהתאם להחלטתי, הוגשו הבקשות דנן.
בבקשת ההסתלקות הובאו בתמצית טענות המשיבות בבקשת האישור הראשונה. במסגרת זו צוין כי המשיבות הבהירו כי מטרת שירותי הדרך היא להעניק שירות דרך זמני שמטרתו לאפשר לרכב התקול להגיע למוסך לשם תיקון התקלה. עת אירעה תקלה חשמלית ברכבו של המבקש 1, נשלח אליו טכנאי מטעם המשיבה 2 שטיפל בתקלה והבהיר לו כי עליו לנסוע למוסך הקרוב. המבקש 1 לא עשה כן ובחר לדומם מנוע ולצאת מרכבו. למחרת היום, המבקש 1 פנה שוב לקבלת שירותי דרך. שוב הגיע טכנאי אשר הגיע עם רכב גרר תקני. עקב נעילת הגלגלים, לא צלחה גרירת הרכב באמצעות הגרר התקני ולכן המבקש 1 נזקק לגרירה באמצעות מתקן הרמה. המשיבות הבהירו במסגרת כתב התשובה כי סיפקו למבקש 1 את כל השירותים שהיה עליהן לספק לו במסגרת כתב השירות שרכש וחזרו והעניקו לו שירות נוסף. זאת, על אף שהסיבה לנחיצותו של השירות הנוסף היייתה טמונה בהתנהלותו בלבד. יתרה מכך, אף שהמבקש 1 נזקק לשירות בהרמה שאינו כלול בכתב השירות שרכש, נציגי המשיבה 2 הציעו לו בזמן אמת הצעות שונות, לרבות זיכוי מלא בגין מלוא דמי הגרירה בהם חויב והוא סירב לקבלו.
אשר לבקשת האישור השנייה, הוסבר בבקשת ההסתלקות כי המשיבה 1 הגישה בקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור מחמת מיצוי העילה, חוסר תום לב וכן שימוש לרעה בהליכי משפט. בבקשה לסילוק על הסף טענה המשיבה 1 כי שתי בקשות האישור עוסקות באותה טענה עובדתית והן כמעט זהות. חרף זאת, במסגרתן נטענו טענות משפטיות סותרות לחלוטין והתבקשו סעדים סותרים שאינם יכולם להתקיים במקביל. המשיבה 1 טענה כי בבקשת האישור השנייה התבקש על ידי אותו בא כוח להשיב את הפרמיות ששולמו עבור כתבי השירות, כאשר במסגרת בקשת האישור הראשונה נתבקש לספק את השירות מושא כתב השירות במלואו, לרבות שירותים שאינם כלולים בו ללא תשלום נוסף.
הצדדים ניהלו הליך גישור בפני כב’ השופטת בדימוס אסתר דודקביץ. בבקשת ההסתלקות טענו כי על רקע טענות המשיבות ונתונים שהעבירו למגשרת, אשר הראו כי השימוש בגרירה מיוחדת באותם כתבי שירות נמוך מאוד וזניח, הם הגיעו לכלל מסקנה כי אין עוד מקום או צורך לנהל את ההליכים. לכן, מבלי שצד כלשהו מודה בטענות האחר ובמטרה לחסוך בעלויות ובזמן שיפוטי יקר, הודיעו כי החליטו ליישב את המחלוקת ביניהם בדרך של הסתלקות מתוגמלת.
במסגרת זו, הסכימו המשיבות לתקן את כתב השירות “שירותי דרך וגרירה” כך שיכלול בנוסף לגרירה על ידי גורר תקני, סיוע של גוררים אחרים או כלי עזר נוספים, קרי, גרירה באמצעות גורר דולי (הרמה) ו/או אמצעי עזר כגון סקטים. כן הוסכם כי המבקש 1 יהיה זכאי לגמול בסך של 12,000 ₪ שיחולק לגמול בסך של 5,000 ₪ והוצאות בסך של 7,000 ₪ והמבקש 2 לגמול בסך של 10,000 ₪ שיחולק לגמול בסך 5,000 ₪ והוצאות בסך 5,000 ₪. בנוסף, ישולם שכר טרחה לבא כוחם בסך של 35,000 ₪ כולל מע”מ כנגד חשבונית מס.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות בתובענות ובבקשת ההסתלקות, החלטתי לאשר את ההסתלקות.
כאמור, לאור הנתונים שהוצגו על ידי המשיבות לפיהם השימוש בגרירה מיוחדת באותם כתבי שירות היה נמוך מאוד וזניח, הגיעו הצדדים למסקנה כי אין עוד מקום להמשיך בניהול ההליכים. לכך יש להוסיף את הסכמת המשיבות לתקן את כתב השירות כך שזה יכלול סיוע של גוררים אחרים או כלי עזר נוספים. בנסיבות אלה, נחה דעתי כי אכן אין מקום להמשך ההליכים בתיק ונכון לאשר את ההסתלקות.
יחד עם זאת, אני מוצא לנכון להעיר כי העובדה שהתבררה בבקשת ההסתלקות לפיה השימוש בגרירה מיוחדת באותם כתבי שירות היה נמוך מאוד וזניח מלמדת כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש את שתי בקשות האישור. במיוחד לא היה מקום להגישן לבית המשפט המחוזי שסמכותו העניינית היא לדון בתביעות ששווין מעל 2,500,000 ₪. כאמור לעיל, הבקשה הראשונה הוערכה על ידי המבקש 1 בסך של 50,000,000 ₪!!! ואילו הבקשה השנייה הוערכה על סך של כ- 10,000,000 ₪ !!! (זאת, על פי הערכת הסכום הכולל בסך של 80,000,000 ₪ בחלוקה ל-8 משיבות).
מעיון בבקשות האישור נראה שלא בוצע טרם הגשתן תהליך של איסוף נתונים ובדיקה יסודית של התשתית העובדתית שעל פיה בוצעה הערכת גובה הפיצוי המגיע לחברי הקבוצה.
בבקשת האישור הראשונה טען המבקש כי הוא “מעריך את מכלול הפיצוי- בהערכה שאינה מבוססת על הנתונים- המצויים בידי המשיבות -בסך כולל של 50 מיליון ₪ (לפי חישוב מוערך של מספר הגרירות “המיוחדות” של חברי הקבוצה ב- 7 שנים אחרונות ובשעה שלפי מצג המשיבה 1 היא כוללת 300,000 מנויים והגדולה ביותר בארץ) בהנחה שכל חבר קבוצה שחווה אירוע, בו התחייב לבצע גרירה מיוחדת אמור לקבל 5,000 ₪ לאירוע כאמור” (ראו סעיף 45 לבקשת האישור).
בבקשת האישור השנייה טענו המבקשים (כולל המבקש 2) כי הם מעריכים את מכלול הפיצוי בהערכה שאינה מבוססת על הנתונים המצויים בידי המשיבות בסך כולל של 80 מיליון ₪ לפי חישוב מוערך של דמי הביטוח ונזק שאינו נזק ממון לכל חברי הקבוצה (ראו סעיף 34 לבקשת האישור).
על פי נוסח הדברים לעיל, נראה שהערכת הנזק נעשתה כלאחר יד מבלי לערוך בדיקה יסודית כנדרש. הציפייה של בית המשפט ממי שמגיש בקשה לאשר תובענה כייצוגית לבצע קודם לכן תחקיר יסודי על בסיס נתונים גלויים שניתן להשיגם ממקורות שונים וככל שניתן, אף מאותו גורם כלפיו מועלות הטענות עובר להגשת התובענה, על ידי פנייה מקדימה. רק לאחר מכן, יגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית לערכאה המתאימה. לעניין זה ראו גם הדברים שנקבעו בבית המשפט העליון בבר”ם 4303/12 אינסלר נ’ המועצה האזורית עמק חפר פסקה 19 פורסם בנבו, 22.11.2012) אליו הפנו המשיבות (ראו סעיף 107 לכתב התשובה).
לאור זאת, יש לכאורה ממש בטענת המשיבות בכתב התשובה שהגישו כי אופן כימות חברי הקבוצה והגדרת הקבוצה שגוי וכי מטרתו “לנפח” את הקבוצה ואת גודל הנזק המוכחש מכל וכל, כך במקור (ראו סעיף 87 לכתב התשובה לבקשת האישור הראשונה). טענתן בדבר ההערכה השגויה אושרה למעשה בבקשת ההסתלקות לאור הכמות הזניחה של המקרים.
על התנהלות זו של הגשת בקשת אישור טרם עריכת בירור מספק אף התרעתי במסגרת פסק הדין בו אישרתי את הסדר ההסתלקות בעניין הפניקס במסגרת ההליך בו הוגשה בקשת האישור השנייה. להלן הדברים: “במקרה דנן, מעבר לשיחת טלפון בין המבקש לבין נציגת המשיבה לצורך בירור היקף השירות, לא נעשתה פניה מוקדמת של המבקש אל המשיבה בה הודע על כוונתו לעתור בבקשת אישור תובענה כייצוגית. בהחלט ייתכן כי אם כך היה עושה, הייתה המשיבה מביאה בפניו את טענותיה כך שהיה נחסך ניהול ההליך דנן”. בעקבות כך, אף מצאתי לנכון שלא לקבל את המלצת הצדדים לתשלום גמול בסך של 10,000 ₪ ושכר טרחה בסך של 35,000 ₪ בתוספת מע”מ ובחרתי לפסוק לטובת המבקש גמול בסך 5,000 ₪ ושכר טרחה בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע”מ.
אשר לגמול ולשכר הטרחה המבוקשים, בהתאם לסעיף 16 לחוק, יש לשקול שני שיקולים עיקריים: האחד, אם עלה בידי התובע המייצג ובא כוחו להצביע על עילת תביעה לכאורה נגד הגוף הנתבע; והשני, האם ההליך הייצוגי השיג תועלת עבור חברי הקבוצה. הגמול ושכר הטרחה עליהם הסכימו הצדדים הינם בגדר המלצה בלבד וקביעתם הינה בשיקול דעתו של בית המשפט (ראו ע”א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע”מ נ’ סונול בע”מ (פורסם במאגר משפטי) להלן: “עניין מרקיט”).
המבקשים הצביעו בבקשות האישור שהגישו על עילת תביעה לכאורה. בנוסף, כאמור לעיל, המשיבות הסכימו לתקן את כתב השירות, כך שאין לומר כי לא הייתה תועלת מסוימת לחברי הקבוצה. עם זאת, בהחלט ייתכן שהסכמה זו ניתנה בשל העובדה כי מדובר היה בכמות זניחה של מקרים שלא הצדיקה את המשך ההליכים בתיק ואת בירור טענות המשיבות לגופן שהובאו בבקשת ההסתלקות אך בתמצית. בנסיבות אלה, מצאתי לפסוק גמול ושכר טרחה על הצד הנמוך כפי שנקבע על ידי בעניין הפניקס, קרי כל מבקש יהיה זכאי לגמול בסך של 5,000 ₪. בא כוח המבקשים יהיה זכאי לשכר טרחה בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע”מ. בקביעת סכום שכר הטרחה התחשבתי גם שנפסק לטובת בא כוח המבקשים שכר טרחה בסכום דומה בעניין הפניקס.
לנוכח הנימוקים לאישור ההסתלקות כמפורט לעיל ומאחר שאין באישורה משום מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה האחרים, איני רואה צורך במינוי תובע מייצג אחר או בא כוח אחר לקבוצה.
אשר לפרסום ההסתלקות, לא מצאתי כי קיימות נסיבות מיוחדות המצריכות פרסום נוסף מעבר לפרסום בפנקס התובענות הייצוגיות ובמאגרים משפטיים כמקובל.
אשר לחלקה השני של האגרה, נוכח מאמצי הצדדים לסיים את המחלוקת, בהתחשב בשלב הדיוני בו הוגשו ההסדרים, עת טרם התקיים דיון הוכחות בבקשת האישור הראשונה וטרם התקיים דיון קדם משפט בבקשת האישור השנייה, כך שלא הושקעו משאבים רבים נוספים על ידי בית המשפט, קיימים טעמים המצדיקים מתן פטור מתשלום חלקה השני של האגרה. לפיכך, אני פוטר את המבקשים מתשלומה.
סוף דבר, אני מאשר למבקשים ולבא כוחם להסתלק מן הבקשות לאישור תובענה ייצוגית שבכותרת ולקבל מהמשיבות את הגמול ושכר הטרחה כמפורט לעיל. בנוסף, אני מורה על דחיית תביעתם האישית של המבקשים נגד המשיבות ומחיקת בקשות האישור נגדן.
512המזכירות תעדכן את פנקס התובענות הייצוגיות ותשלח פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, א’ שבט תשפ”ה, 30 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
