בפני
כב’ השופט הבכיר איתי כץ
מערער
1. ח’ ת”ז xxxxxxxx
נגד
משיב (להלן: “המוסד לביטוח הלאומי”)
1. המוסד לביטוח לאומי -ירושלים
פסק דין
בפניי ערעור על שתי החלטות כב’ רשמת ההוצאה לפועל שריי גבאי נוריאל (להלן: “רשמת ההוצל”פ”): ההחלטה האחת מיום 31.7.24 בגדרה קבעה מימוש של מחצית מהכספים שנתפסו בתיק הוצל”פ 527940-08-18 ; וההחלטה השנייה מיום 14.8.24 במסגרתה דחתה את בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטתה הנ”ל מיום 31.7.24.
בהחלטה מיום 22.9.24 הוריתי למערער להמציא את הודעת הערעור והחלטתי למוסד לביטוח הלאומי בהמצאה אישית וכי בהעדר תגובה במועד עליו להגיש בקשה למתן החלטה בצרוף אסמכתא על ההמצאה.
משלא הוגשה תגובת המוסד לביטוח הלאומי הגיש המערער ביום 17.11.24 בקשה למתן החלטה בהעדר תגובה וצרף לה אסמכתא על ביצוע המסירה באמצעות פקס.
בהחלטה מיום 18.11.24 נדרש המערער להבהיר האם בוצע וידוא טלפוני לפיו התקבל המסמך לידי המשיב .
ביום 24.11.24 הבהיר המערער , בין היתר, כי בשל תקלה משרדית לא אושרר דבר הודעת הפקסימליה טלפונית וכי אין מקום לבקשתו מיום 17.11.24 למתן החלטה בהעדר תגובה ויש להורות על מחיקתה.
ביום 3.12.24 הוגש כתב תשובה מטעם המוסד לביטוח הלאומי.
רקע
עקב חוב מזונות למוסד לביטוח הלאומי נפתח ביום 13.9.2018 ע”י המוסד לביטוח הלאומי תיק מזונות כנגד המערער בלשכת הוצאה לפועל בירושלים.
בהחלטת כב’ רשם ההוצל”פ נתנאל נאמן מיום 10.8.23 ניתן למערער צו תשלומים לפיו ישולם החוב בתשלומים של 300 ₪ כ”א החל מיום 15.8.23 ובכל 15 לחודש עד לסילוק יתרת החוב בתיק. (להלן: “צו התשלומים”)
מהמסמכים בתיק עולה כי נכון ליום 3.9.24 עומדת יתרת החוב בתיק על סך 112,520.08 ש”ח
טענות המערער
ביום 6.2.24 הוא הוכר על ידי המוסד לביטול הלאומי כנפגע פעולות איבה לפי חוק התגמולים בשל היותו ניצול ממסיבות הנובה והופקדו לחשבונו כספים ביום 25.1.24, 7.5.24 ו- 14.7.24.
למרות שעמד בצו התשלומים שנקבע בעניינו בתיק המזונות, עוקלו כספים שנתפסו בחשבונו; כספים שמקורם בתשלומי הביטוח הלאומי אשר נזקפו לטובתו בהיותו נפגע פעולות איבה ממסיבת הנובה .
לפיכך הגיש בקשה לביטול העיקול, שחרור והשבת מלוא הכספים הנ”ל.
ביום 16.7.24 הורתה רשמת ההוצל”פ על ביטול העיקול, ולצורך החלטה בנוגע לשחרור הכספים הוא התבקש להמציא פירוט תדפיסי חשבון בנק ל 6 חודשים אחרונים. בהחלטה נוספת מיום 18.7.24 הבהירה רשמת ההוצל”פ כי “..ההחלטה המורה על ביטול העו”ש הינה רטרוספקטיבית ולא רטרואקטיבית, ומשכך חלה ממועד הינתנה ואילך, כך שהכספים אשר נתפסו בחשבון קודם לביטול העיקול שייכים לזוכה. לצד האמור, לנוכח הנסיבות אשר הובאו בבקשה, הזוכה יעביר תגובתו לבקשה בתוך 7 ימים”.
משלא נתקבלה תגובת הזוכה (המוסד לביטוח הלאומי) קבעה רשמת ההוצל”פ בהחלטה מיום 31.7.24 כי המוסד לביטוח הלאומי נחשב כמי שהותיר את הבקשה לשיקול דעתה. לנוכח הנסיבות המפורטות בבקשה ובהתחשב באישור שהוגש לפיו הוא הוכר כנפגע פעולות איבה ובהתחשב בגובה החוב ובמהותו הורתה רשמת ההוצל”פ על מימוש מחצית מהכספים שנתפסו לטובת פירעון החוב בתיק והשבת יתרת הכספים לידיו.
ביום 13.8.24 הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הנ”ל מיום 31.7.24 בהתבסס על שלושה טיעונים
שגתה רשמת ההוצל”פ בפרשנותה את התנהגות המוסד לביטוח הלאומי כאילו נחשב כמי שהותיר את הבקשה לשיקול דעתה; למוסד לביטוח הלאומי ניתנת זכות קיזוז על כספים אותם הוא חב מכוח סעיף 14(ג) לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל”ב-1972 וכן מתאפשר עיקול כספי גמלה לשם תשלום מזונות מכוח סעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ”ה-1995 . למרות זאת המוסד לביטוח הלאומי לא עיקל ו/או קיזז מהסכומים הנ”ל, אלא שילם לו את מלוא הסכום המגיע לו כנפגע פעולות איבה. לפיכך מאשר הביטוח הלאומי בהתנהגותו כי כספי הגמלה לא ניתנים לקיזוז או לעיקול ו/או כי הוא אינו מעוניין לבצע עיקול מכספי הגמלה של המערער עקב הנסיבות כהתחשבות במצבו המיוחד של המערער. אי לכך שגתה רשמת ההוצל”פ בהחלטה שלא להשיב לו את מלוא הכספים שעוכבו.
עקב היותו נפגע פעולות איבה הוא כפוף לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש”ל- 1970 הקובע בס’ 8 כי דין נפגע.. כדין נכה לפי חוק הנכים.. לפיכך נפגע פעולות איבה כפוף לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי”ט-1959[נוסח משולב] הקובע בס’ 15 כי אין להטיל עיקול על תגמול או על זכאות נוספת. חוק הנכים, בניגוד לחוק 303(א) לחוק הביטוח הלאומי, אינו קובע סייגים . לפיכך עיקול כספיו עומד בניגוד לס’ 50(א)(1) לחוק ההוצאה לפועל.
המערער עמד בהסדר התשלומים מלכתחילה ולפיכך העיקול שהוטל על חשבונו הינו בניגוד לצו התשלומים שניתן בהחלטה מיום 10.8.23 המורה בס’ 23 על עיכוב הליכים כל עוד החייב עומד בהסדר התשלומים .
בהחלטה מיום 14.8.24 בבקשת המערער לעיון חוזר לא מצאה רשמת ההוצל”פ טעם לשנות החלטתה מיום 31.7.24 הנ”ל ובקשתו נדחתה (להלן: “החלטה מיום 14.8.24)..
מכאן הערעור על החלטה מיום 31.7.24 הדוחה את בקשתו להשבת מלא הכספים וערעור על דחיית בקשתו לעיון חוזר (להלן: “החלטה מיום 14.8.24 “).
טענות המוסד לביטוח הלאומי
יש לדחות את הערעור שכן כדין ניתנה החלטת רשמת ההוצל”פ ולטובת המערער, אף שהיה מן הצדק לממש את מלוא הכספים שנתפסו.
שתי החלטות רשמת ההוצל”פ למימוש עיקול כנגד חוב המערער ניתנו כדין ואף לא היה מקום להחזר מחצית מהכספים שעוקלו ויש לאשר ההחלטות מן הנימוקים המפורטים בהחלטותיה.
המערער חויב בתשלום מזונות פעמיים אך בחר שלא לשלם את חובו כדין. בשל מחדלו לתשלום המזונות שנפסקו כנגדו שילם המוסד לביטוח הלאומי במקומו.
המערער הינו חייב בשני תיקי הוצאה לפועל : תיק הזוכה xxx xxxxxx -חוב של 111,989 ₪ (להלן: “תיק ההוצל”פ הראשון”) שהוא התיק בו ניתנה החלטת הרשם לצו תשלומים; ותיק הזוכה xxxx xxxxx– חוב בסך 262,086 ₪ .
בחודש ינואר הגיש המערער תביעה להכרה כנפגע פעולות איבה מיום 7.10.23 והוכר בדיעבד כזכאי לתשלומי שיקום רטרואקטיביים ושטופים.
המוסד לביטוח הלאומי זכאי לקזז חובות במלואם כנגד התשלומים המשולמים בגין תקופה רטרואקטיבית (בענייננו מדובר בקיזוז שבוצע כנגד חוב על תקופת עבר ולא של גמלה שוטפת ), זאת בהתאם לס’ 14 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל”ב-1972 הקובע כדלקמן:
המוסד יגבה מן החייב כל סכום שהגיע או מגיע ממנו לזוכה לפי פסק הדין למזונות, לרבות ריבית כפי שנפסק והוצאות גבי ושכר ורחת עורך דין כפי שנקבע בהוצאה לפועל.
…
היה המוסד חב לחייב סכום כסף על פי כל דין, רשאי הוא לקזז כנגד אותו סכום את התשלום המשתלם לזוכה.
החייב רשאי לפנות בעניין הקיזוז לבית הדין האזורי לעבודה.
דהיינו למוסד לביטוח הלאומי זכות גביה של התשלומים אותם חב למערער.
גם ההפניה של המערער לחוק הנכים תגמולים אינה מועילה לו .
כפי שנקבע בהחלטת רשמת ההוצל”פ מיום 14.8.24 המערער לא עמד בצו התשלומים בניגוד לנטען על ידו וכעולה מרשימת תנועות כלליות בתיק ההוצל”פ הראשון. אך אף אם המערער היה עומד בצו התשלומים אין בעמידה בצו התשלומים כדי לגרוע מזכותו של המוסד לביטוח הלאומי להטיל עיקולים נוספים ומימוש עיקולים או גביית חובות מכספים של החייב גם חוץ להוצאה לפועל (רע”צ 2802-03-13 יחזקאל נ’ סיטבון).
זאת ועוד , בשעה שחובות המזונות הועברו למסלול מזונות הוצל”פ הרי שהרשם צריך לפעול כידו הארוכה של המוסד לביטוח הלאומי כנושה ולעקל ולממש עבורו כספים שהתקבלו , וכדין כך פעל; זו מטרת הקמת מסלול מזונות בהוצל”פ ולא נדרש כי המוסד לביטוח הלאומי יאשר או יפעל למימוש הכספים. פעולות אלו מסורות לרשם וטענות המערער בעניין זה מבוטלות בעיקרן.
עוד הוסיף המוסד לביטוח הלאומי כי לאור חשיבות חוב מזונות למחיה של התלויים בו וחשיבותו הציבורית של חייב לעמוד בתשלום מזונות, מחריג ס’ 50(ב) לחוק המזונות את חוק המזונות וקובע כי ניתן לעקל בגינו נכסים שברגיל יש עליהם הגבלת עיקול; והחלוקה המלאכותית בין חוב שוטף לחוב סופי אותה מנסה המערער להעלות אינה מתיישבת עם לשון הדין , ותכליתו נוגדת את תקנות הציבור.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשת הערעור על נספחיה ובכתב ההגנה מטעם המוסד לביטוח הלאומי נחה דעתי כי דין הערעור להידחות ללא צורך בקיום דיון לפניי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018.
בהחלטת רשמת ההוצל”פ מיום 31.7.24 בה הורתה על מימוש מחצית כספי המערער לטובת פירעון החוב בתיק המזונות צוין כי ההחלטה ניתנה “לאחר עיון בנסיבות המפורטות בבקשת החייב בהתחשב באישור אשר הוגש לפיו החייב הוכר כנפגע פעולות איבה וטענתו לפיה עובר הליך שיקומי, אך גם בהתחשב בגובה החובה בתיק ומהותו” .
המערער הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטתה הנ”ל כאמור, “או לחילופין לנמק את החלטתה מיום 31.7.24 (ר’ ס’ 12 לבקשה לעיון חוזר).
בהחלטתה בבקשה לעיון חוזר מיום 14.8.24 פורטו כלל נימוקי רשמת ההוצל”פ והם מקובלים עליי, להלן טעמיי:
ראשית, אין חולק כי רשם ההוצאה לפועל מוסמך להורות על עיקול גמלת נכות כאשר מדובר בכספי מזונות. לפיכך עיקול כספי המערער הינו עיקול כדין . אמנם סעיף 50(א)(1) לחוק ההוצאה לפועל התשכ”ז-1967 מונה את סוגי הנכסים שאינם ניתנים לעיקול מידי צד ג’ לרבות “נכס שאינו ניתן לעיקול לפי כל דין”, ברם סעיף 50(ב) לחוק ההוצאה לפועל מסייג וקובע כי “נבע החוב הפסוק ממזונות המגיעים לפי פסק דין למזונות, לא יחולו הוראות סעיף קטן (א)(1) עד (4), אלא אם כן נקבע בדין במפורש, כי הנכס אינו ניתן לעיקול אף לשם תשלום מזונות.” חוק הנכים, אליו הפנה המערער, אינו קובע במפורש כי נכס של חייב שנמצא אצל צד ג’ אינו ניתן לעיקול אף לשם תשלום מזונות.
השאלה היא שאלה של שיקול הדעת המתייחסת ל’מידתיות הפעולה’ שכן רשם ההוצאה לפועל כרשות מנהלית- שיפוטית כפוף לעקרון המידתיות.
בהחלטתה מיום 31.7.24 קבעה רשמת ההוצל”פ כי יושבו לידי המערער מחצית מהכספים אשר עוקלו וזאת “לאחר עיון בנסיבות המפורטות בבקשת החייב בהתחשב באישור אשר הוגש לפיו החייב הוכר כנפגע פעולות איבה וטענתו לפיה עובר הליך שיקומי, אך גם בהתחשב בגובה החובה בתיק ומהותו” .
רשמת ההוצל”פ שבה וחזרה על הדברים בהחלטתה מיום 14.8.24 “במסגרת החלטתי הוריתי לפנים משורת הדין ולנוכח הנסיבות המורכבות והנוגעות ללב של החייב להשיב לידיו מחצית מהכספים אשר עוקלו כדין וזאת הגם שהחוב בתיק דנא הינו חוב הנובע מאי תשלום דמי מזונות שנועדו למחיית הילדים ואשר שולמו על ידי הזוכה מתקציבי המדינה” (ההדגשה במקור, א.כ); וקבעה כי עיון בטענותיו אינו מעלה טעם המצדיק שינוי בהחלטתה.
לא מצאתי כי החלטת רשמת ההוצל”פ להשבת מחצית הכספים (ולא את מלוא הכספים) הינה בלתי מידתית או לוקה בחוסר סבירות שיש בה כדי להצדיק ביטולה.
שנית, אשר לטענת המערער כי הוא עומד בצו התשלומים ולפיכך העיקול שהוטל על חשבונו הינו בניגוד לצו התשלומים שניתן בהחלטה מיום 10.8.23-
גם בנקודה זו נימוק רשמת ההוצל”פ מקובלת עליי, שכן גם אם המערער היה עומד בצו התשלומים (ואין זה כך בענייננו כפי שיפורט להלן), אין כל מניעה לנקיטת הליכים לשם מימושו של פסק הדין, כולם או חלקם וכפי שציינה רשמת ההוצל”פ בהחלטתה : “עמידה בצו תשלומים איננה ‘חומת מגן’ לחייב מפני פירעון החוב מנכסיו, על כן, גם אם עומד החייב בצו החיוב בתשלומים, ככל שיש לו נכסים ברי פירעון אין כל מניעה להיפרע מהם [ראו: רע”צ(ת”א) 2802-03-13, יחזקאל נ’ סיטבון (פורסם בנבו, 25.4.13); ד’ בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, בעמ’ 459]”. כן ר’ גם עמדת המוסד לביטוח הלאומי בעניין זה כמפורט בכתב הגנתו לעיל.
בפסיקה נקבע כי חוב מזונות שונה מחוב רגיל ועניינו חבות עתידית שמתפרסת על פני מספר שנים. על כן, אפילו החייב משלם את דמי המזונות באופן סדיר אין הוא יכול לטעון כי יש לראות את חובו כמאופס..”דינו של המערער שבפניי אינו שונה מדינו של כל חייב אחר במזונות הגם שאין חולק כי דמי המזונות השוטפים משולמים כסדרם וכי אין יתרת חוב העומדת לפרעון […] עדיין זכותה של הקטינה שהינה כיום כבת 4 שנים להבטחת תשלום מזונותיה, גוברת (רמ”ש (מחוזי חיפה) 2723-05-15 פלוני נ’ פלונית).
וממילא, בענייננו, לאחר שרשמת ההוצל”פ עיינה בדפי החשבון של המערער היא קבעה כי בניגוד לטענת המערער הרי שלא עמד בצו התשלומים, “שעה שהתשלומים, אשר נקבעו על הרף המינימלי מלכתחילה, לא שולמו במועד ובחודשים מסוימים אף לא שולמו בכלל”, וכי על אף שהתשלומים שולמו במצטבר עדיין צבר המערער חוב פיגורים “כאשר בפועל לא שולם התשלום בגין חודש אוגוסט 2023 וכן בעבור חודש יוני 2024” (ר’ עמ’ 2 להחלטה).
יוער כי בהודעת הערעור שבפניי חסר פירוט תדפיסי חשבון בנק ל 6 חודשים אחרונים ואין למערער אלא להלין על עצמו בנקודה זו.
גם טענת המערער כי החלטת רשמת ההוצל”פ עומדת בניגוד לצו התשלומים מיום 10.8.23 אינה מחזיקה מים בשעה שנקבע ע”י רשמת ההוצל”פ לאחר עיון בתדפיסי הבנק כאמור שאינו עומד בצו התשלומים שכן בס’ 26 לצו התשלומים צוין ברחל בתך הקטנה כי “החייב מוזהר , כי אם לא ישלם את התשלומים במלואם ובמועדם, יחודשו נגדו כל הליכי ההוצאה לפועל, על יסוד בקשת זוכה שתוגש”. בנוסף, וכפי שצוין לעיל, רשם ההוצאה לפועל מוסמך להורות על עיקול גמלת נכות כאשר מדובר בכספי מזונות וזאת אף אם לא הוגשה בקשת זוכה והשאלה ,כאמור לעיל, היא שאלה של שיקול הדעת של רשם ההוצאה לפועל המתייחסת ל’מידתיות הפעולה’ .
שלישית, אין להקיש מהעדר מתן תגובתו של המוסד לביטוח הלאומי כאישור לפיו כספי הגמלה לא ניתנים לקיזוז או לעיקול ו/או כי הוא אינו מעוניין לבצע עיקול מכספי הגמלה של המערער עקב הנסיבות כהתחשבות במצבו המיוחד של המערער. מקובל עליי נימוקה של רשמת ההוצל”פ כי המוסד לביטוח הלאומי פועל לביצוע קיזוז בהתאם לנהליו הפנימיים ואין ללמוד מכך כי כספי הקצבה אינם ניתנים לעיקול על פי דין או על הסכמתו לאי ביצוע מימוש הכספים (גם כאן ר’ עמדת המוסד לביטוח הלאומי בכתב הגנתו כמפורט לעיל העולה בקנה אחד עם החלטת רשמת ההוצל”פ).
זאת ועוד, בפסיקה נקבע זה מכבר כי כאשר פסק הדין למזונות מבוצע בהוצאה לפועל , המוסד לביטוח הלאומי לא הוסמך להפעיל שיקול דעת לעניין גובה הניכוי מקצבת הנכות(ר’ תמ”ש (ת”א) 95930/97 פלוני נ’ אלמוני).
לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות וכך אני מורה .
בנסיבות העניין ורק מתוך התחשבות במצבו של המערער, איני עושה צו להוצאות .
ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין כחוק לצדדים ותסגור התיק
ניתן היום, כ”ז כסלו תשפ”ה, 28 דצמבר 2024, במוצ”ש בהעדר הצדדים.
