לפני
כבוד השופטת יעל ייטב
המערערת
טריו הנדסה בע”מ
נגד
המשיב
מנהל מס ערך מוסף
החלטה
מבוא
בקשת לסילוק על הסף של ערעור שהגישה המערערת, ושל בקשתה למתן צו עשה.
אקדים ואציין כי לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף, וכפועל יוצא למחוק את הערעור ולדחות את הבקשה לצו עשה זמני, אף מבלי לדון בבקשה.
הערעור
ביום 22.1.2025 הגישה המערערת ערעור על החלטת ממונה תחום יחידת בקרה- חשבוניות ישראל (להלן: “המנהל”), מיום 19.1.2025 (להלן: “ההחלטה”). בגדרה של ההחלטה דחה המנהל את בקשתה של המערערת, אשר הוגשה לפי חוק מס ערך מוסף, התשל”ו- 1975 (להלן- “חוק מס ערך מוסף”), לקבל מספרי הקצאה לחשבוניות, מהטעם שלא הונחה כל תשתית בסיסית לכך שמדובר בעסקאות אמתיות.
בהחלטה פורט כי למערערת, הרשומה כעוסק בענף קבלנות בניין, נערך ביום 16.1.2025 שימוע, לגבי 6 חשבוניות שלגביהן ביקשה המערערת הקצאת מספרי הקצאה. פורט כי במהלך השימוע לא נתן בעל המניות של המערערת פירוט משכנע באשר לאופי העסקאות נושא החשבוניות, אלא תיאר בקווים כלליים בלבד את הנעשה בכל אתר עבודה. פורט בהחלטה כי לא הוצגו רשימות מלאות של העובדים בכל אתר, אף לא היקפי העבודה לגבי כל חשבונית. המנהל פירט לגבי כל אחת מהחשבונית ליקויים שעליהם עמד, כגון העדר פירוט נאות בחשבונית, או כשלים בהסכמי העבודה, אשר נחתמו לכאורה על יד בעל המניות במערערת בתקופה שקדמה להפיכתו לבעל המניות.
בסופה של ההחלטה ציין המנהל כי על פי סעיף 47(א4)(5) בחוק מס ערך מוסף, רשאית המערערת להגיש השגה על ההחלטה.
המערערת נמנעה מלהגיש השגה על ההחלטה, ובמקומה הגישה ערעור על ההחלטה לבית משפט זה.
הבקשה לסעד זמני
בד בבד עם הגשת הערעור הגישה המערערת בקשה למתן סעד זמני, אשר כותרתה “בקשה דחופה לסעד זמני במעמד צד אחד”. בבקשה פורט כי מבוקש מתן צו עשה, במעמד צד אחד, אשר יחייב את המנהל להקצות למערערת מספרי חשבוניות, וכן למנוע מהמנהל לבצע פעולות העלולות לפגוע במערערת, וזאת עד בירורו של הערעור.
בבקשה פורט כי בעקבות הדיון בשימוע שנערך לה, השלימה המערערת את הגשת כל המסמכים שהתבקשו על ידי המנהל במהלך השימוע, ואף שעמדה בכל הדרישות, דחה המנהל את הבקשה, מבלי שנתן הסבר מניח את הדעת לכך. המערערת הוסיפה כי הליך הערעור על ההחלטה ארוך וממושך, והוא יעכב תשלומים לספקים שהתקשרו עם המערערת, ועל כן הבקשה לסעד זמני דחופה ביותר. נטען כי המנהל פעל בניגוד לעקרונות הצדק הטבעי, לא הוענקה למערערת זכות טיעון, והחלטתו של המנהל אינה מנומקת ולוקה בחוסר סבירות קיצוני.
אשר למאזן הנוחות נטען כי הוא נוטה לטובת המערערת, שכן חוסר יכולתן של המערערת והחברות העובדות עמה לקזז תשומות יוביל לנזק של מאות אלפי שקלים, ולפגיעה במוניטין, בעוד שלמנהל לא צפוי כל נזק ממתן הקצאות עד לבירור המחלוקת. עוד צוין כי סיכויי הערעור מצוינים.
בית המשפט התבקש להעניק את הסעדים המבוקשים במעמד צד אחד, כדי למנוע הפסדים כבדים למערערת ולמתקשרים עמה.
לבקשה צורף תצהיר כללי המאמת את האמור בבקשה, וכן החשבוניות, שמועדן-31.12.2024, ושסכומן (כולל מע”מ): 320,623 ₪; 1,084,179 ₪; 544,843 ₪; 585,000 ₪; 141,511.50 ₪; ו- 531,297 ₪.
לבקשה צורפו גם הסכמי ההתקשרות, חשבונות ביצוע מאושרים, יומני עבודה מאתרים, לרבות תצלומים, וכיוצ”ב.
לאחר שהבקשה למתן סעד זמני נקבעה לדיון ביום 3.2.2025 הגישה המערערת בקשה נוספת לבית המשפט, להקדמת הדיון, בטענה כי מאחר שמועד תשלום החשבוניות הוא ביום 15.1.2025, מועד שקדם להגשת הערעור והבקשה, ומאחר שהעבודות בוצעו במהלך דצמבר 2024, ועל המערערת מוטל לשלם את הסכומים שתקבל לתאגידי עובדים זרים ולקבלני משנה שאותם העסיקה בחודש דצמבר 2024, דחיית מועד הדיון ליום 3.2.2025 תוביל את המערערת לחדלות פירעון, עוד בטרם יגיע המועד לדיון ותייתר את ההליך המשפטי, נוכח הנזקים הבלתי הפיכים שיגרמו לה. מטעמים אלו התבקש בית המשפט להקדים את מועד הדיון, שאכן הוקדם בהחלטתי מיום 22.1.2025 ליום 26.1.2025.
בקשה לסילוק על הסף
ביום 23.1.2025 הגיש המנהל בקשה לסילוק ההליך על הסף וכן בקשה דחופה לביטול הדיון (להלן: “הבקשה לסילוק על הסף”). בבקשה לסילוק על הסף נטען כי בית המשפט לא קנה סמכות לדון בבקשה, הואיל והמערערת נמנעה מלהגיש השגה, בהתאם להוראות החוק.
בבקשה לסילוק על הסף פורט כי במסגרת תיקון לחוק מס ערך מוסף התווספו סעיפים 47(א2) עד (א4) לחוק, אשר בגדרם נקבע מודל חדש להוצאת חשבוניות מס (להלן: “מודל חשבוניות ישראל”), אשר מטרתו להתמודד עם מכת המדינה של הפצת חשבוניות כוזבות, המסבה למדינה נזקים בהיקף מיליארדי שקלים מדי שנה. במסגרת ההסדר האמור יותר ניכוי מס תשומות על פי חשבוניות שקיבלו מספר כהקצאה בלבד.
המנהל הדגיש כי המערערת נמנעה מלהגיש השגה על ההחלטה, שניתנה בעקבות השימוע, וטען כי זכות ערעור לבית המשפט קיימת רק על החלטה בהשגה. הודגש כי המחוקק קבע סד זמנים קצר מאוד לבירור המחלוקת בענייני הקצאת מספרי חשבוניות, ועל כן לא ברור מדוע הקדימה המערערת ופנתה לבית המשפט במקום להגיש השגה על ההחלטה.
לגוף העניין טען המנהל כי לבקשה לא צורפה כל אסמכתא לגבי נזק בלתי הפיך שיגרם למערערת, וכי לכל היותר מדובר בנזקים כספיים, אשר ניתנים לפיצוי. כמו כן הודגש כי הסעד הזמני המבוקש זהה לסעד העיקרי, ואין כל בסיס למתן צו עשה ולשינוי מהמצב הקיים. בית המשפט התבקש לבטל את הדיון בבקשה לסעד זמני, נוכח לחצי העבודה החריגים המוטלים על המנהל בתקופה זו.
תגובת המערערת
ביום 24.1.2025 הגישה המערערת תגובה אשר כותרתה “תגובה בהולה לתגובת המשיבה”. בתגובה פורט כי ככל שהמערערת תמתין עד ההחלטה בהשגה שתגיש, ייגרמו לה נזקים בלתי הפיכים, אשר ייתרו את הבקשה. המערערת הדגישה שגם אם יקבע שעליה להגיש השגה, עדיין היא עומדת על קבלת הסעד הזמני, עד מתן החלטה בהשגה, ועל כן עתרה לכך שהדיון בבקשה יתקיים. המערערת הוסיפה כי ביום 20.1.2025 הגישה למנהל בקשה לעיון מחדש, ואולם התשובה שקיבלה הייתה כי מנהלו של מי שהחליט בבקשה אסר עליו לבחון את המסמכים שהגישה.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף, ולהורות על מחיקת הערעור והבקשה לסעד זמני כאחד.
ההלכה הפסוקה עמדה על כך כי משנקבעו בחוק מס הליכים מיוחדים להשגה וערעור לא ניתן לעקוף אותם באמצעות נקיטת הליך משפטי אחר, וכי אין לפנות לבית המשפט לפני מיצוי ההליכים המנהליים שנקבעו בחוק, לרבות הגשת השגה (ראו למשל ע”א 306/78 פרומה קרוליק נ’ עזבון המנוח פנחס, פ”ד לג (1) 496; ע”א 367/85 מדינת ישראל נ’ קיטאי, פ”ד מא (3) 396). עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי נקיטת הליך המנוגד לזה שנקבע בחוק המס מצדיק את סילוק ההליך שננקט על הסף. בנסיבות אלו מצאתי שיש להורות על סילוק הערעור על הסף, מהטעם שהוגש מבלי שהוגשה השגה על החלטת המנהל.
אשר לבקשה למתן סעד זמני, מבחינה פרוצדוראלית, לא ניתן להגיש בקשה לסעד זמני עוד לפני שהוגשה השגה, שכן מטרת הסעד הזמני הוא לאפשר את אכיפת פסק הדין בהליך העיקרי, ומשאין אפשרות להגיש את ההליך העיקרי, אף לא ניתן לבקש סעד זמני שנועד להבטיח את אכיפתו. די בכך כדי לדחות את הבקשה לסעד זמני.
מעבר לדרוש אציין כי התנאים למתן סעד זמני, המעוגנים כיום בתקנה 95 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט- 2018, החלה בענייננו, הם: קיומן של ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (או עילת ערעור), המצדיקות מתן סעד זמני; מאזן הנוחות, הבוחן מהו הנזק אשר ייגרם למבקש ככל שלא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק אשר ייגרם למשיב ככל שהסעד הזמני יינתן; והאם הבקשה מוגשת בתום לב, ביושר או בשיהוי. בין עילת תביעה והראיות לכאורה לבין מאזן נוחות קיימת ‘מקבילית כוחות’ והבכורה נתונה ל’מאזן הנוחות’.
מאזן הנוחות, שהוא המבחן המכריע בענייננו, נוטה במובהק לטובתו של המנהל, שכן הסעד הזמני המתבקש בענייננו הינו מסוג צו עשה, אף קיימת זהות בין הסעד המתבקש בהליך העיקרי לסעד המתבקש בסעד הזמני. סעד זמני מסוג צו עשה יינתן במשורה ובצמצום, במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, בשעה שהסעד דרוש לשם מניעת תוצאה קשה ביותר, וכאשר הנזק שעלול להיגרם מכך שהצו לא יינתן הוא נזק משמעותי שאינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי, שכן “תכליתו של סעד זמני הוא שימור המצב הקיים ומניעת מצב בלתי הפיך העלול להפוך את הדיון בערעור למיותר […] כאשר מתבקש סעד זמני מסוג של ‘צו עשה’, הרי שזה ניתן במשורה, ורק באותם המקרים בהם נחה דעתו של בית המשפט כי מתן הצו הוא כה חיוני עד שיש צורך כי בית המשפט ישנה את המצב הקיים עוד קודם להכרעה בהליך שלפניו” (בג”ץ 2997-12-24 עיריית נס ציונה נ’ רשות מקרקעי ישראל (מיום 31.12.2024), והפסיקה המוזכרת שם); וראו גם: הפנייתו של כב’ השופט נ’ סולברג ברע”א 7547/16 לשכת עורכי הדין בישראל נ’ זכותי מומחים לזכויות רפואיות בע”מ (מיום 3.11.16); ע”א 9213/12 רשת נגה בע”מ נ’ ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע”מ, (מיום 20.01.2013 ) ); בר”מ 29290-11-24 נטיבידאד נ’ רשות האוכלוסין וההגירה (מיום 27.11.2024)). על אחת כמה וכמה כאשר הסעד הזמני זהה לסעד המהותי שמתבקש.
סעד זמני מסוג זה ניתן כאמור במשורה, במקרים שבהם שוכנע בית המשפט כי מתן הצו הוא כה חיוני עד שיש צורך לשנות את המצב הקיים עוד בטרם בירור ההליך העיקרי ובטרם ניתנה בו הכרעה סופית, ולא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן סעד זמני חריג מסוג זה.
הקצאת מספרי חשבוניות נועדה למנוע את הפצת החשבוניות הכוזבות, הפוגעות בצורה מהותית בקופת הציבור, באמצעות עריכת בדיקה מראש של תקינותן, במנגנון שקבע המחוקק. מנגנון זה נועד להבטיח את האינטרס הציבורי, ולפיכך לא ניתן להעתר לטענה כוללנית שלפיה יישומו של המנגנון יגרום לפגיעה כלכלית במערערת ולא בציבור הרחב. תוצאתו של הסעד הזמני המבוקש היא סיכול המנגנון האמור, ובוודאי שכל עוד לא מוצו ההליכים המנהליים נוטה מאזן הנוחות במובהק לטובת הציבור, במיוחד בשעה שהטענה בדבר פגיעה כלכלית אנושה במערערת לא נתמכה בראיות אובייקטיביות כלשהן.
אשר לעילות התביעה או הערעור, מעבר לכך שהמערערת לא מיצתה את ההליכים המנהליים, בבקשה לסעד זמני, כמו גם בערעור שהוגש, לא ניתן מענה לתהיות שהעלה המנהל בהחלטה בדבר תקינות החשבוניות או אמיתות העסקאות, תהיות אשר בעטיין דחה המנהל כאמור את הבקשה להקצאת מספרי חשבוניות. מבלי לקבוע מסמרות, קשה להעריך במצב דברים זה כי סיכויי הערעור כה גבוהים עד כי יש בהם כדי להצדיק מתן סעד זמני כלשהו.
אף שבדרך כלל יכריע בית המשפט בבקשה לסעד זמני לאחר קיום דיון, בענייננו מצאתי שיש לדחות את הבקשה אף מבלי לקיים בה דיון. משמעות קיום הדיון בענייננו בסעד הזמני, במיוחד כאשר מדובר בסעד זמני הזהה לסעד העיקרי, היא דילוג על שלב ההשגה, ולפיכך אינני מוצאת שיש לאפשר קיום דיון בטענותיה של המערערת מבלי שהתקיים דיון בהשגה, תחת המעטה של קיום דיון בסעד זמני.
סיכום
אשר על כן אני מורה על מחיקת הערעור והבקשה לסעד זמני על הסף. כפועל יוצא אני מורה על ביטול הדיון הקבוע למחר.
המערערת תשלם למנהל את הוצאותיו בסכום כולל של 10,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים. ככל שהסכום לא ישולם במועד האמור הוא יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין עד יום התשלום בפועל.
ניתנה היום, כ”ה טבת תשפ”ה, 25 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
