יובל בורודטי עו”ס, ת”ז, ר.ל ת”ז 0000003, א.נ, ת”ז 0000007, עו”ד איתן ליפסקר (אפוטרופוס לדין), ת”ז, פסק דין

בפני

כב’ השופט ארז שני

המבקש:

יובל בורודטי עו”ס, ת”ז

נגד

המשיבים:

1. ר.ל ת”ז 0000003

2. א.נ, ת”ז 0000007

3. עו”ד איתן ליפסקר (אפוטרופוס לדין), ת”ז

פסק דין

ההליך

עניינה של הבקשה בבקשת שירותי הרווחה בת”א, לקבוע כי קטין יליד פברואר 2010 הוא קטין נזקק ולהורות על דרכי הטיפול בו.

אם תרצה תאמר שברקע הדברים נמצאת גם השאלה האם על רקע ניכור הורי בוטה (שנקט האב), ההתרסה וסירוב לשתף פעולה עם טיפול ועם הוראות בית המשפט, ועם הפיכת נפשו של קטין לכזאת ש”נחטפה” על ידי האב, ניתן לעשות שימוש בחוק הנוער טיפול והשגחה ולקבוע כי בפנינו קטין נזקק?

וכך נאמר בין השאר בתסקיר שנלווה לבקשה:

“ביום 31.3.2024 התקיימה ועדה לתכנון טיפול בעניין הקטין בנוכחות מרכזת חוק נוער עירונית, מפקחת סדרי דין מחוזית, אחראית סדרי דין אגפית, יו”ר הועדה, מנהלת מחלקת שער יפו, ראש צוות פרט ומשפחה, עו”ס לחוק נוער, עו”ס לעניין סדרי דין, עו”ס משפחה, אפוטרופוס לדין, האב, האם ובאת כוחה. הקטין השתתף גם הוא בחלק מהועדה.

הועדה התכנסה בשל בקשה של כבוד השופט לבחון סידור חוץ ביתי עבור הקטין, זאת בעקבות סיכון שבו נמצא הקטין בשל סכסוך גירושין בעצימות גבוהה בין הוריו וניכור הורי כלפי האם ומשפחתה. עו”ס המשפחה ועו”ס לחוק הנוער פתחו ואמרו כי פגשו את י’ בבית הספר ובביקור בית, הוסיפו כי י’ מגיע באופן סדיר לבית הספר, פעיל במגמת תיאטרון ובמועצת תלמידים, נמצא בטיפול רגשי במסגרת בית הספר. עו”ס לסדרי דין מסרה כי מתקיימים כשנה וחצי מפגשים בין האם לקטין במכון מפגשים, המפגשים לא היו רציפים וי’ ממשיך להתנגד לקשר עם האם. לדברי האפוטרופוס לדין, המצב כפי שהיום אינו יכול להימשך, בו י’ מסרב לקשר עם אימו וקובע בעצמו את הכללים. הוסיף כי המפתח לשינוי הוא שיתוף הפעולה של ר.ל בקבלת הדרכה הורית ואם המצב לא ישתנה בקרוב, תומך בהוצאה חוץ ביתית.

האב מסר כי מסרב לקבל הדרכה הורית במכון מפגשים כי אין לו אמון במקום, מעוניין לקבל הדרכה במקום אחר. הובהר לאב כי המלצת הועדה היא הדרכה במכון מפגשים, במרכז טיפולי אחד, שיכיר ויטפל בכל המשפחה. האב הוסיף כי יש לו קשר טוב עם י’ לדבריו מעודד את י’ לקשר עם האם אך היא לא מתאמצת לקשר איתו ולי’ משקעים וכעסים מאימו מהעבר. האב מתנגד להוצאתו של י’ למסגרת מחוץ לבית. האם מסרה כי רוצה קשר עם י’, גם אחיו הקטנים של י’ רוצים עימו בקשר, י’ לא עונה לה להודעות, לא מדבר איתה במפגשים במכון מפגשים והמצב רק מחמיר. באת כוחה מוסיפה כי אין לה אמון ביכולת האב לעודד ולתמוך בקשר בין י’ לאימו. לכן, האם ובאת כוחה תומכות בסידור חוץ ביתי.

מנהלת המחלקה העלתה שאלה האם סידור חוץ ביתי יסייע לשינוי המצב, בקשר בין י’ לאימו. מרכזת חוק נוער עירונית מסרה כי בהחלט י’ יכול להיות מוגדר

כ”קטין נזקק” בשל חלקים רגשיים שנפגעים בעקבות הניכור ההורי. לגבי דרכי הטיפול, מרכזת חוק הנוער חשבה כי נכון לבדוק אפשרויות למעבר של י’ בתוך המשפחה, למשל למגורים עם אביה של האם, לפני שחושבים על סידור חוץ ביתי וזאת במקביל לקיום האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי, אשר נקבע ליום 30.04.2024, שייתן תמונה על עולמו הרגשי של הקטין ויסייע לדייק במסגרת החוץ ביתית המתאימה לי’, כך שבמידה והמצב ימשיך כפי שהיום ולא תהיה התקדמות עם תכנית הטיפול בקהילה, תהיה תמונה מלאה יותר על מצבו הרגשי של הקטין ועל המסגרת המתאימה עבורו.

לקראת סיום הועדה, הקטין נכנס לשוחח עם חברי הועדה, כאשר הוריו לא נכחו. לדברי י’, טוב לו אצל אביו ובשגרת חייו. הוסיף כי לא מעוניין בקשר עם אימו, אין לו חוויות טובות ממנה, נתן לה הזדמנויות ובכל פעם אכזבה אותו, הביע חשש לאבד את שגרת חייו בעקבות יציאה למסגרת חוץ ביתית והעלה כי היצירה למסגרת חוץ ביתית זה לא תשנה את הקשר שלו עם אימו ואף תחריף את היחסים.

המלצות הועדה הינן:

פנייה לכבוד בית המשפט להכיר בקטין כ”קטין נזקק” ולבקש בגינו צו השגחה בקהילה לשלושה חודשים.

המשך מפגשים של האם והקטין במכון מפגשים.

הדרכה הורית לשני ההורים במכון מפגשים.

קיום אבחון פסיכו-דיאגנוסטי לקטין.

תחל בדיקה עם ההורים לגבי משפחה מורחבת שיכולים לשמש כאומנת קרובים עבור הקטין.

המשך הגעה סדירה של הקטין לבית הספר.

שיתוף פעולה של ההורים עם תכנית הטיפול.

קיום ועדה לתכנון טיפול נוספת בעניין הקטין בעוד שלושה חודשים.

לסיכום, מדובר בקטין בן 14, הוריו גרושים ונמצאים בסכסוך גירושין מתמשך ובעצימות גבוהה. הקטין מוכר היטב לכבוד בית המשפט…… אך הקטין מביע התנגדות לחידוש הקשר. החלה מעורבות של עו”ס לחוק נוער על רקע בקשה של כבוד בית המשפט לבחון סידור חוץ ביתי עבור הקטין בשל ניכור הורי. ביום 31.03.2024 התקיימה ועדה לתכנון טיפול בה הומלץ כי י’ יוכר כ “קטין נזקק” בפני כבוד בית המשפט. ביום 30.04.2024 התקיים אבחון פסיכו-דיאגנוסטי לקטין על מנת לקבל הבנה של עולמו הרגשי וכדי להיערך לאפשרות של בחינת הוצאה חוץ ביתית”.

ברקע ההליך עוד עשרות תיקים קשורים, עיקרם מאמץ לחדש הקשר בין הקטין לאימו וההבנה כי האב הוא סרבן ציות ומנכר בדרגה החמורה ביותר.

עמדת האם בתמצית

אכן, יש לבחון, שעה שמדובר בשאלה תקדימית, האם נוצרת בעיה המסכנת את הקטין.

עובדת היות האב הורה מנכר היא עניין חלוט.

חוק הנוער טיפול והשגחה (להלן: “החוק”), הוא אמנם דבר חקיקה בן כ- 65 שנה ואולם, אי טיפול של החוק במישרין בסוגיה, אין משמעו שהמצוי כאן אינו בגדר ההליך.

אף שמדובר בקטין מתפקד בגדר מוסד הלימוד וגם אם נתעלם מכך שלעיתים מגיע רעב, האב הגיע שיכור והתפרע בצהרון, עדיין גורמי המקצוע מצביעים על סיכון חמור הנשקף לקטין.

אין תוחלת לפתרון הבעיה במגורי הקטין אצל אביו וגם סנקציות שננקטו כנגד האב לא הועילו.

הקטין למעשה שבוי ונתון בפיקוח מתמיד בידי האב.

היענות למבוקש תהא לטובת הקטין והיא בבחינת מוצא אחרון לטובת הקטין ולא רק לכפיית ציות.

עמדת האב בתמצית

האב שיתף פעולה עם כל הגורמים אך הקטין עצמו אינו מעוניין בקשר עם האם.

האב מסור והקטין מטופל היטב ומתחנך כראוי ויותר מכך.

ביום 17.03.2024 בתמ”ש 1787-08-23 נאמר ע”י עו”ס לסדרי דין כי עדיין אין להוציא את הקטין למסגרת חוץ ביתית.

ניכורי הורי אינו קריטריון להכרת קטין כנזקק.

המלצות הועדה כללו רק צו השגחה ולא הוצאת הקטין למסגרת חוץ ביתית.

ביום 20.06.2024 ביטל ביהמ”ש המחוזי את הכרזת הקטין כנזקק.

לא הייתה המלצה חד משמעית להוציא הקטין מהבית ולא התכנסה ועדה נוספת.

שאלת הניכור ההורי לא הוכרעה ולא אומתה.

נזק ההוצאה מן הבית רב מן התועלת ואין מדובר במקרה קיצוני המצדיק הוצאת הקטין מן הבית.

גם לאור גיל הקטין יש לדחות המבוקש.

עמדת האפוט’ לדין

הקטין אכן נתון בסיכון לפגיעה רגשית בלתי הפיכה.

יחד עם הצלחתו בלימודים, הצוות מדווח על קשיים משמעותיים בתחום החברתי ואינו מצליח לשמר חברויות וחברים.

קיימים גם קשיים רגשיים וחסימה רגשית משמעותית כמו גם חוסר יציבות ונסיגה בפעילויות בית ספריות.

יש צורך להוציא את הקטין מבית האב לא בשל העדר קשריו עם האם וסרבנותו לטיפול ולא מכיוון שהנ”ל אינו אלא תסמין לבעיות עמוקות יותר.

דיון והכרעה

הערות לפתיחה

מסכים אני כי גילו של הקטין, כ- 15 שנים, הוא בבחינת בין רגע אחרון ובין מאוחר לעניין המונח לפתחי.

טענת האב לפיה לא הוכר הוא כהורה מנכר היא פשיטא טיעון כזב ביודעין על המשתמע מכך.

וכך נקבע בהחלטות שונות שהן רלוונטיות בעניין הצדדים בין השאר :

“יש ילד שצריך את אמו ואת אביו. אנו יכולים להתווכח על שאלת המינונים, אך הוא צריך את הוריו. ילד צריך את הפניות הרגשית, אך עוד יותר צריך את עצם הידיעה שאיש מהוריו לא נטש אותו. לצורך השיח ומבלי לקבוע ממצא כלשהו – נניח ולילד אם טרודה ועמוסה, מה עושה אבא של י’? אם אתה משדר לקטין “רק אני טוב ואימא פחות טובה לך”, אתה מכניס את הילד לקונפליקט נאמנות. זה לא בסדר מבחינת זה שנותן לך הכי הרבה, להגיד דברים טובים על מי שאתה רוצה שיהיה בסביבתך ובני 11 מתקשים להתמודד עם סיטואציות כאלה והוא נורא מסכן. בנוסף לצרה הזו אומרים לו “ככה, ככה, ככה” והמתחים בין ההורים הם בשמיים ואני לא צריך לדרבן שילך לבית ספר אם לאו, כדי להבין שבאיזשהו מקום זה יתפרץ אצל י’ באיזושהי צורה. זה לוחץ על המארג הנפשי והעסק הזה “מתפוצץ”, לפעמים ברגרסיה בלימודים, בהתנהגות, בהתפרצויות זעם, לפעמים על חברים, לפעמים בניתוק קשר טוטאלי. אנו הולכים בנתיב לא טוב. אם י’ מתקשה בלחצים הנפשיים האלה, אז בתיכון זה יהיה קשה יותר ובצבא קשה עוד יותר. אנשים עם דימוי עצמי נמוך נוטים למעשים קיצוניים כדי לנסות לשפר את הדימוי העצמי” (14.06.2021).

“3. תפיסתו הבסיסית של האב הייתה למחוק את הקשר בין האם לבין הבן, ובמצב הקיים כיום הוא שמדובר בקשר מזערי ורעוע אשר נותק בימים אלה והפך לאין, תוך שהבן מבקש גם לנתק את הקשר עם משפחת המוצא של האם ולא רק עם האם, בבחינת מאפיין ידוע של ניכור הורי.

4. אין עורר כי מן הבחינה המעשית, אזי מיום 29.08.2022 ביתו של האב הוא הבית העיקרי והיחיד שיש לקטין ולמעשה, נשלח הקטין על ידי האם, לאב.

אין עורר גם שלאחר ששלחה האם את הקטין אל האב חלפו עברו 4 חודשים כמעט ללא קשר בין האם לבין הקטין.

5. התיק שלפניי בעצם מתברר ביחד עם הליך נוסף (38776-12-22), הליך בו גם נסרקו מרבית חוות הדעת.

6. על מנת לחדש את הקשר בין הקטין לבין האם ועל מנת לדאוג לטובתו של הקטין מונה אפוטרופוס לדין, מכון “מפגשים” פועל בעניין והטבה לא רואים.

7. ביום 20.04.2023 נסרק הדיווח העדכני האחרון מטעם מכון “מפגשים”, ואלה קובעים כי אף אחד מן ההורים לא מצליח לראות את צרכיו של הקטין; כל אחד מהצדדים עסוק בהוכחת צדקת דרכו.

המסרים הלא וורבאליים שיצאו תחת ידי האם בדיון היום מוכיחים אטימות מוחלטת ושנאה כלפי האב, ובעניין זה האב איננו טוב מן האם.

8. הצדדים הצליחו אפילו להיקלע למאבק נוראי בבר המצווה של הבן, מאבק כשלעצמו פגע בבן, היה אטום מחשבתית לחלוטין מצד האם והפך להיות שלל רב בידי האב.

9. אין ספק כי לאב השפעה מכרעת על הקטין, לרצונו יתקיימו מפגשים, לרצונו לא יתקיימו מפגשים וככל שהדבר נוגע לרצונו האמיתי של האב, התרשמתי כי לדעתו עדיף “למחוק” את האם” (03.05.2023).

דומני, שהגענו לנקודת צומת שבה לביהמ”ש אין ברירה אלא להביע את דעתו.

” 1. כתבתי כבר בעבר, בעניין הצדדים, שביהמ”ש חייב להחליט ואין הוא יכול להחליט

שלא להחליט.

דומני, שאין עורר על כך שהורה המשמש כבית עיקרי לקטין חייב לוודא קיומו של קשר עם ההורה האחר ואין אותו הורה יכול להתחבא מאחורי גבו של הקטין באמירה שהקטין איננו רוצה.

כבר שנים שאין אנו מחזיקים בסברה שכאשר קטין מנתק קשר עם הוריו, אזי “אין מה לעשות”.

העובדה שהקטין אינו רוצה לפגוש את אימו, ואביו הוא הורה מנכר, אינה יכולה לשמש הסבר לאי עשייה.

לטעמי, כאשר קטין מצליח בלימודיו, משולב חברתית, בריאותו טובה והוא לבוש כהלכה אך עדיין הוא מתנהג בצורה זחוחה, מסרב לפגוש את ההורה האחר, אינו מציית בברכת אביו להוראת ביהמ”ש בבחינת השניים ואפסם עוד, מצב שכזה מהווה סיכון לקטין, יוצר חששות לנפשו, ליכולתו להשתלב בחברה שלא לדבר לתפיסת מציאות שהיא עצמה מסוכנת ולא ארחיב.

קטין שכזה הוא קטין נזקק, ולא תישמע טענת פקידת הסעד לפיה ביהמ”ש לנוער עדיין לא הכיר בניכור הורי כנזק היכול להפוך קטין לקטין נזקק.

ניכור הורי כשלעצמו, אינו הופך את הקטין לנזקק, הנזקקות נוצרת משילוב התפתחותה הנפשית של הבעיה, בנפשו של הקטין, ומהסרבנות של ההורה המנכר לשתף פעולה ושיתוף פעולה למראית העין אינו שיתוף פעולה.

במילים אחרות, סברתי אני, אשר פגשתי את הקטין, בדיוק כמו שירותי הרווחה, כי נגרם נזק לקטין, והנזק צפוי להחמיר למעשה אם נעשה כדעת ב”כ האב ולא יטופל.

אין מדובר רק בפריעת חוק שנוקט האב, מדובר בקביעת נורמה בסיסית ולפיה, למרות דעת ב”כ האב, לא יסכימו בתי המשפט שהורה יחליט שאין הוא מציית להוראות אלו.

לשיטת האב וב”כ, אם קטין מסתדר ללא הקשר עם האם, אל להם לבתי המשפט להתערב. אך לא זה כללו של דין. ובנוסף, האב אינו יכול לבוא ולומר שיש לו עצמו בעיות קוגניטיביות ולכן מותר לו שלא לשתף פעולה.

המעיין בחוו”ד מרכז מפגשים, מיום 12.02.2024 יגלה בקלות שיבוש של המפגשים ואי התקדמות בעטיו של האב ואיני שותף לדעת ב”כ האב כשהיא טוענת בלהט ובקול רם שיש להשאיר את המצב כפי שהוא לאמור צלחה מלאכתו של מרשה ואם הילד לומד כהלכה יש לציית לילד.

כאשר אומר לי הא”פ לדין שהאב, בניגוד להצהרות קודמות שלו, מסרב לטיפול, יכול ביהמ”ש לרשום לעצמו שגם אפיק זה נסתם.

כאשר אומרת לי ב”כ הקודמת של האב שהקטין “קבע ברגליים” חוסר קשר עם אימו, היא בעצם אומרת שקטין בן 14 רשאי להתגרש מאימו כי הדברים נוחים לאביו. גם אמירה כזו, כמו גם אמירתה כי כל קטין היוצא לפנימייה מסתכן באונס, אלו הן אמירות שאין להן ידיים ורגליים בבחינת דרמה שאין מאחוריה הדבר.

מבחינת הקטין לא מבקשת האם משמורת, כל שהיא מבקשת הוא קשר כלשהו עם בנה, לכן השאלה היא רק האם יכול האב לשמש כבית עיקרי לקטין. בהינתן שבמשך שנים אין אנו מצליחים לגרום לאב ליתן לקטין רוח גבית אמיתית ולחייבו לפגוש את אימו.

כאשר אומרים שירותי הרווחה, שבימים הקרובים תתכנס וועדת טיפול, מובן מאליו שאני מאמין לדברים, ומבקש אני כי בפניי הוועדה תונח עמדתי ולפיה אין סיכוי לחדש את הקשר בין האם לקטין ולהפסיק את הנזק ללא הוצאת הקטין מבית אביו.

אם יישמר הקשר בין האב לבן לאחר מכן, אני כמובן אעדיף שכן בתנאי שיידע האב שהמפגשים אינם כלי להמשך ההסתה.

עד להתכנסות הוועדה, תינתן לאב הזדמנות להבין שהבעיה הגיעה לפי תהום ולשנות את התנהלותם מן הקצה אל הקצה” (17.3.2024).

הפועל היוצא מן העיון בתיקים הקשורים והאמור לעיל הוא בשניים:

החלפת המשמורת המשותפת בבית האם אינה ריאלית על מגרעות האם וסרבנות הקטין לפגוש בה.

הכרזת האב על מגרעותיו כהורה מנכר חלוטה היא ומכאן שהשאלה היא האם אחרי כ-3 שנות מאמץ וטיפולים שהוכשלו על ידי האב וכשלא צריך לומר נואש ולהניח לעניין שמא נמצאים אנו בדקה ה-90 בה ניתן לעשות דבר מה.

עיקרון החוקיות מול טובת הקטין

לא מעט הקדישו הצדדים לשאלת טובתו של הקטין, כיום כבן 15 שנים.

עקרון טובת הקטין הינו עיקרון מהחשובים שבדין הישראלי (וראה ע”א 232-85 פלוני נ’ היועץ המשפטי לממשלה, מ(1) 001) והוא משמש להכרעה במגוון סוגיות הנוגעות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

ואולם, גם עיקרון מלכותי זה אינו טוטאלי ויש מקומות בהם נסוג הוא מפני זכויות אחרות או הוראות שבחוק.

אדגים בכמה. במקרה מסוים שלא פורסם טען אב כי טובת ילדיו היא להישאר בעלים בדירות שאמם רשמה על שמם אך לא פרעה תמורתן.

ברור כי טובת הקטין להיות בעל דירה, אך אין בכך לפגוע בזכות היסוד של מי שנפגע מכישלון התמורה (במקרה זה הנושים), לבעלות בדירות.

הבה נדמיין כי יוכח שטובת קטין לזכות בתרומת כליה מאחיו המסרב. ברור שזכות האח לשלמות גופו תגבר על טובת הקטין.

או במקרה קיצוני נדמיין כי טובתו הנפשית של קטין בן 15 לפרוק כעסיו בנהיגה בכביש הציבורי – עדיין לא יאפשר זאת החוק.

אגב דיונה של הפסיקה בסוגיית הניכור ההורי, נקבע בין השאר שעצם קיומו של ניכור מנוגד לטובתו של קטין (וראה עמ”ש (תל אביב-יפו) 33956-02-20 פלוני נ’ פלונית).

הדברים נכונים כמובן אלא שלשיטתי, עוד בטרם תיבחן טובת הקטין אזי במקרה בו אין צידוק אובייקטיבי לניכור והוא פרי או חלק מהסתה פעילה ובית המשפט נתן הוראות לטיפול ולסיום הניכור, אין הורה מנכר יכול לחמוק ממילוי ההוראה החוקית בנימוק ש”טובת הקטין” שנוצרה, אגב מעשיו, מעמידה אותו במקום בו זכותו שלא לקיים את הוראת בית המשפט.

וכתבתי כבר בעבר כי שום ערכאה שיפוטית אינה יכולה להסכין עם אי ציות להחלטותי והפיכתן ל”המלצה”.

כל עוד שריר וקיים מעשה שיפוטי, יש לציית לו.

כללים בניכור הורי

אגב עמ”ש 51782-01-20 אמר בין השאר ביהמ”ש המחוזי בתל -אביב כך:

“פעילות מכוונת של הורה לשלילה או הגבלה של האפוטרופסות הטבעית שיש להורה האחר על ילדיו, ללא הצדקה, מטה את הכף לקביעה בדבר קיומה של “תסמונת ניכור הורי” בדרגתה החמורה. הכרזת ילד כנזקק הוא חלק מכלי העבודה שניתן לעשות בהם שימוש במקרים של ניכור הורי חמור. ואולם, כשאין כוונה לנקוט בדרך טיפול שלצורך הפעלתה נדרש הליך נזקקות ולא ניתן לבצעה בהליך משמורת רגיל, אין צורך להותיר את ההכרזה על כנה.

סרבנות קשר אינה שם נרדף לניכור הורי, אלא היא אחד המאפיינים של תופעה זו. יש לבחון את הרקע לסרבנות הקשר, האם היא מוצדקת ואם יש לה הסבר כלשהו. נכון לבחון אם קיימים מאפיינים נוספים שיש בהם כדי להצביע על “ניכור הורי”. פעילות מכוונת של המערערת לשלילה או הגבלה של האפוטרופסות הטבעית שיש למשיב על ילדיו, ללא הצדקה, מטה את הכף לקביעה בדבר קיומה של “תסמונת ניכור הורי” בדרגתה החמורה. עניין לנו בתופעה חמורה ביותר שפוגעת קשות בילד ובהורה המנוכר ויש לעשות כל שניתן, הן במישור הטיפולי הן במישור השיפוטי, כדי למגרה.

קיימת חשיבות רבה למניעת התפרצותה של התופעה והיקבעותה בתודעה של הילד על ידי מעבר מהיר מהתנהלות משפטית סביב משמורת והסדרי שהות, שנדונים בבית המשפט, לטיפול של גורמי מקצוע שאמורים לבצע אבחון מהיר בדבר עצמת הקונפליקט הזוגי על היבטיו השונים בהקשר של התקשורת בין הילד להוריו, בפרט עם ההורה המנוכר. הכנתה של תכנית טיפולית סדורה והכשרה של מאבחנים ומטפלים מקצועיים היא צורך השעה. הכרזת ילד כנזקק הוא חלק מכלי העבודה שניתן לעשות בהם שימוש במקרים של ניכור הורי חמור, זאת לצד נקיטת דרכי טיפול שנקיטתן אפשרית רק בעקבות הכרזה כאמור. כשאין כוונה לנקוט בדרך טיפול שלצורך הפעלתה נדרש הליך נזקקות ולא ניתן לבצעה בהליך משמורת רגיל, אין צורך להותיר את ההכרזה על כנה. בענייננו, בהעדר כל המלצה כיום מצד העו”ס להוציא את הקטינים ממשמורת שני ההורים, אין כבר צורך בהליך הנזקקות. הפניית הקטינים וההורים למרכז הדסים לבצוע הערכה וטיפול ואף לצורך קביעת זמני שהות בין האב לקטינים, אינה מחייבת הליך נזקקות”.

ביתר פירוט נכתב שם כך:

“תהליכי פרידה וגירושין מלווים, לא אחת, בתופעה של קשיי קשר, בדרגות חומרה שונות, בין הילדים לבין מי מהוריהם. תופעה זו מומשגת במונח כללי – סרבנות קשר. כאשר הילד מסרב להיות בקשר עם אחד מהוריו בשל סיבה ממשית שיש לה צידוק, וסירוב זה מותאם התפתחותית ונשען על תפיסה מציאותית, למשל בעקבות מצבים בהם עובר הילד חוויה טראומטית של התעללות, הזנחה, אלימות פיזית, או מינית – עניין לנו בסרבנות קשר. במסמך “ניכור הורי סקירת ספרות”, שנערך לבקשת משרד העבודה והרווחה על ידי דר’ ענבל בר – און ודר’ יואב מזא”ה בשיתוף עם דר’ בני ביילי (שאינו משקף את עמדת המשרד אף זכה לביקורת של מרכז “רקמן”, נעמ”ת ומנ”ע – מרכז זכויות נשים עירוני במכתב תגובה, מיום 20.4.20, שנשלח למשרד העבודה והרווחה, כמסמך מוטה שלא שם דגש על האלימות כסיבה לסרבנות קשר ומצביע על שימוש הולך וגדל במושג ניכור הורי עד כדי ניצולו לרעה במאבקים בין הורים בסכסוכי משמורת. מוצג ל’ למוצגי המערערת. להלן: מכתב רקמן) (להלן: בר-און ומזא”ה) מציינים הכותבים, על בסיס סקירה רחבה של הספרות בנושא, כי יש הסוברים שסרבנות קשר אינה מחייבת דווקא חוויה טראומטית. לעיתים גם חשיפתו של הילד לתפקוד הורי ופוגעני יכולה להביא לתופעה. כך או כך, הסיבה לסרבנות הקשר אינה קשורה להסתה או לחבלה של אחד ההורים בקשר בין הילד להורה האחר, מסורב הקשר. היא נעוצה ביחסו של ההורה הפוגע כלפי הילד ובמערכת היחסים בין השניים.

3. (א). ניכור הורי, בהגדרתו הקלאסית, מתאפיין אף הוא בסרבנות קשר. ברם, ניכור הורי מתייחס למצבים בהם סרבנות הילד לקשר עם מי מהוריו הינה תוצר של התנהגות מסיתה של ההורה האחר ומהווה מאפיין אחד בקשת רחבה של מאפיינים שתוצאתה, בדרגתה החמורה, נתק מוחלט בין הילד להורה המנוכר עד כדי מחיקת זהותו וקיומו של אותו הורה בתודעתו של הילד.

(ב). הראשון שהתייחס בצורה שיטתית לתופעה זו אף ראה בה משום הפרעה היה פרופ’ ריצ’ארד גרדנר, אשר טבע את המונח ‘תסמונת ניכור הורי’ (Parental Alienation Syndrome).

(ג). מונח זה, שמשמש כיום להגדרתה של התופעה, מתאר ברית לא מובחנת ופתולוגית בין הורה (מנכר) לילד שעיקרה התנגדות של הילד כלפי ההורה האחר (מנוכר) שאינה מושתתת על סיבה ממשית ומוצדקת אלא על בסיס תהליכי הסתה אינטנסיביים של ההורה המנכר שמעודד, באופן פסיבי או אקטיבי, הזדהות של הילד עם מחשבותיו ורגשותיו שלו כלפי ההורה המנוכר (ראה בר-און ומאז”ה). בנסיבות כאלה מי שנושא באחריות לקיומה של התופעה הוא ההורה המנכר, בדרך כלל ההורה המשמורן, אשר ‘שוטף את מוחו של הילד’ (Programming Brainwashing Parents indoctrinations) וגורם לו “להדחקת הרגשות החיוביים שיש לו כלפי ההורה המנוכר” (דפנה הקר “הורות במשפט” עמ’ 62 (להלן: הקר)), עד כדי יצירת מצב בו הילד עצמו תורם משלו להשמצת ההורה המנוכר ומייצר טענות והאשמות כלפיו.(The child’s own contribution to the vilification of the target parent).

(ד). גרדנר חילק את תסמונת הניכור ההורי לשלוש רמות: קלה, מתונה וחמורה – מתוך כוונה להתוות את דרך הטיפול בבעיה ומתן פתרון לסוגיה מבחינה משפטית, לפי רמת התופעה במקרה נתון. שלושת הרמות נבדלות זו מזו בעוצמת הניכור ומידת התמיכה והעידוד של ההורה האחר בהתנהגות המנכרת כלפי ההורה המנוכר מחד, ובאופי היחסים בין הילד להורה המנכר, מאידך.

ומהי רמת ניכור חמורה? פעילות מכוונת של ההורה המשמורן לשם מטרה אחת – לנתק כל קשר, מכל סוג שהוא בין ההורה האחר לבין הילדים – במסגרתה הוא אינו בוחל מביקורתיות מופגנת, מהעלאת האשמות שווא ומהגשת תלונות במשטרה והכל באופן לא פרופורציונלי לאירועים פעוטים וחסרי חשיבות, כדי להצדיק את ביקורתו על ההורה האחר. הילדים, שנמצאים רוב זמנם בקרבת ההורה המשמורן, חווים את הפעילות הזו כפעילות מגינה ותומכת והופכים בעצמם לאחוזי חרדה ופחד מדמותו של ההורה האחר. כתוצאה מכך, מפגינים הילדים עויינות קשה כלפיו, ביקורת כפייתית ובלתי מציאותית, ללא כל רגשי אשמה או תחושת אמפתיה כלפיו והתייחסותם אליו היא חד צדדית וחסרת אמביוולנטיות. מבחינתם, ההורה האחר הוא התגלמות “הרע”. ההורה המשמורן לא רק שלא עושה למניעת התופעה, הוא תומך בהצדקות שמספקים הילדים להתנהגותם ומגביר אותה. כתוצאה מכך חל ניתוק מלא ומוחלט בין הילדים לבין ההורה האחר והם אינם מוכנים לשום קשר עמו (ראו עמ”ש (ת”א) 60592-03-15 ק’ ל’ נ’ י’ פ’ [פורסם בנבו] ; 8.6.15 מפי הש’ שוחט).

במצב דברים זה, סובר גרדנר, ההורה המשמורן, המסית והמדיח, אינו יכול לתרום להדברת התופעה, בהיותו שרוי בתחושות השנאה והפחד מההורה האחר, והניכור של הילדים לא ייפסק כל זמן שהם חשופים להשפעתו של אותו הורה. לפיכך, “טיפול משמעותי יכול להינתן ולהיות בעל ערך רב לאחר שהילד יוצא מהסביבה המזיקה ויועבר לסביבה אחרת…” (ראו בהקשר זה “זאב ברגמן ואליעזר ויצטום (1995) “חטיפת ילד בידי הורה – התסמונת של התנכרות להורה”, שיחות ט’ (תשנ”ה) 130-115).

(ה). תורתו של גרדנר זכתה לתמיכה של מספר אנשי מקצוע טיפוליים ישראליים (זאב ברגמן ואליעזר ויצטום, שם). מנגד, זכתה היא גם לביקורת נוקבת מצד חוקרים מתחום מדעי החברה, משפטנים וארגונים שונים בטענה כי היא משוללת בסיס אמפירי הן באשר למאפייני התופעה, הן באשר לתוצאות העברת המשמורת להורה המנוכר; מטעה בשל הטשטוש בין כעס של הילדים על ההורה לבין פסיכוזה; מוגזמת בשל הערכות חסרות בסיס של מימדי התופעה ומסוכנת משום שהיא מסיטה את תשומת הלב מהאפשרות שהילד מסרב להיפגש עם ההורה בשל נזקים שנגרמו לו ממנו (הקר עמ’ 63 וההפניות שם; ראה גם ס’ 8 למכתב רקמן).

(ו). עיון בפסיקה – ממחצית שנות ה-90 ואילך – מלמד, כי בתי המשפט נדרשו לתורתו של גרדנר ועשו בה שימוש בסכסוכי משמורת, במקרים של סרבנות קשר קשה בין ילדים להוריהם ואף הורו, על בסיסה, על הוצאתם מידי ההורה המשמורן לסביבה אחרת ולעיתים אף על העברתם להורה המנוכר שנמצא מתאים לקבלם (ע”מ (ת”א) 33/96 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (31.12.96) בו שימשו תורתו של גרדנר וכתביו קו מנחה לפסיקתו של בית המשפט; ע”מ 90/97 מורן נ’ פלדמן-מורן (לא פורסם) [פורסם בנבו] ; ע”א 2891/99 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] (10.11.99) שבקשת רשות ערעור עליו נדחתה; רע”א 8689/99 פלונים נ’ היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) [פורסם בנבו]). כמו כן ניתן לראות כי המבחנים לזיהוי התופעה, בהם משתמשים בתי המשפט, הם אותם מבחנים שהותוו על ידי גרדנר (ע”א (ת”א) 3162/98 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] – אין בפי הילד דבר חיובי ביחס לאב ו/או יחסו של האב אליו; הבעת רצון ברור להישאר עם האם שמטפלת בו כל כך טוב וכו’).

(ז). להכרה פורמלית, מפי בית המשפט העליון, זכתה התופעה ברע”א 3009/02 פלונית נ’ פלוני, פ”ד נו (4) 872. בפרשה זו הוכרה הן התופעה של ניכור הורי, הן תסמונת הניכור ההורי כהגדרה מתודית של תופעה קיימת. בית המשפט קבע כי התופעה גורמת לסכנת ניתוק של הילדים מאחד ההורים בד בבד עם תלות יתר בהורה האחר. בית המשפט לא נדרש לאבחון התופעה והטיפול בה, הגם שמציין הוא את הוצאת הילד ממשמורתו של ההורה המנכר למשמורתו של ההורה המנוכר כפתרון המוצע על ידי גרדנר במקרים חמורים של התסמונת, ומשאיר זאת, בעקרון, לאנשי המקצוע. ההכרה לא שונתה גם בדיון הנוסף שהוגש על פסק הדין, הגם שהתוצאה התהפכה (דנ”א 4041/02 פלונית נ’ פלוני, פ”ד נח (6) 246). בפסקי דין מאוחרים לפרשה זו לא נעלמה מעיני בית המשפט העליון הביקורת שנמתחה על תורתו של גרדנר (בע”מ 5579/07 פלוני נ’ פלוני, [פורסם בנבו]; 7.8.07). עם זה, בית המשפט העליון לא מצא לנכון לדחותה, אך הבהיר, כי יש לנקוט משנה זהירות בקביעה כי אכן היא מתקיימת במקרה נתון וכי “לשם קביעת המצב לאשורו יש להסתייע בבחינתם של הגורמים המקצועיים האמונים על כך, תוך בדיקה ביקורתית של בית המשפט את המסקנות שהוגשו לו” (בע”מ 6327/08 פלוני נ’ פלונית, [פורסם בנבו], 10.9.08).

4. סרבנות קשר, אפוא, אינה שם נרדף לניכור הורי. היא אחד המאפיינים של תופעת ה”ניכור ההורי” (רע”א 3009/02 פלונית נ’ פלוני, פ”ד נו (4) 872) . אין די בעצם קיומה כדי לקבוע כי עניין לנו בניכור הורי. יש לבחון את הרקע לסרבנות הקשר, האם היא מוצדקת ואם יש לה הסבר כלשהו. נכון לבחון אם קיימים מאפיינים נוספים מעבר לסרבנות הקשר שיש בהם כדי להצביע על “ניכור הורי” – ובראש ובראשונה, פעילות מכוונת של המערערת לשלילה או הגבלה של האפוטרופסות הטבעית שיש למשיב על ילדיו. פעילות שכזו, מטרתה אחת, למחוק את דמותו של האב מעולמם של הילדים ולמצב בתודעתם משפחה גרעינית ללא דמות אב בתוכה. קיומה של פעילות כזו, ללא הצדקה, מטה את הכף לקביעה בדבר קיומה של “תסמונת ניכור הורי” בדרגתה החמורה (עמ”ש 60592-03-15, שם).

5. לחידוד ההבחנה בין סרבנות קשר לניכור הורי מפנים בר-און ומזא”ה לספרות מקצועית לפיה ילדים שמגלים סרבנות קשר על רקע של סיבה ממשית כלפי ההורה מסורב הקשר נוטים במידה רבה להפגין תסמינים של הפרעה פוסט טראומטית סביב האירועים שבגינם מסרבים הם לקשר עם ההורה המסורב (הדחקה של הזיכרונות הטראומטיים, תחושת דו ערכיות כלפי ההורה המסורב שמשקפת כמיהה ואידיאליזציה כדי לשמרו כדמות בחייהם לצד עוררות רבה של אשמה ואחריות לטראומה וקושי ממשי בתיאור החוויות הטראומטיות). בנוסף, ילדים אלה יכולים לתאר באופן מורכב ורב מימדי את ההורה המסורב ותפיסת עולמם באשר לאירועים הטראומטיים יכולה להעיד על בוחן מציאות תקין ועל התאמה לאירועים ולמצבים שהתרחשו במציאות. לעומת זאת, ילדים שחווים ניכור הורי יפגינו התלהבות רבה והעדר עכבה והיסוס בתיאור תכנים ואירועים מהחוויה הטראומטית אשר לטענתם חוו מההורה המנוכר. הם יתאפיינו, לרוב, בתחושת מציאותיות רבה שמנומקת לפרטיה, יבטאו אפקט שטוח והיעדר מוחלט של צורכי התקשרות עם ההורה המנוכר. הם יבטאו תפיסה חד ערכית ביחס להורה המנוכר ועמדה אכזרית כלפיו, יציגו היעדר מוחלט של זיכרון לגבי כל אירועי החיים שקדמו לפרידה ויערכו הפחתת ערך חריפה כלפיו. לרוב יתארו אותם ילדים את ההורה המנכר בחד מימדיות, כבעל מניעים זדוניים ורצון להרע – מעין דמוניזציה שלו שלא עולה בקנה אחד עם תפקודו הקודם כהורה.

6. בר-און ומזא”ה נותנים סימנים גם בהורה המנכר תוך התייחסות למאפייניו המשפחתיים והאישיותיים, לאסטרטגיות שהוא נוקט כדי לחבל בקשר שבין הילד להורה האחר כמו גם למערכת היחסים בעלת המאפיינים הפתולוגיים שהוא מפתח עם הילד. הם גם מתארים את דרכי הניכור של ההורה המנכר ומנגד נותנים סימנים בהורה המנוכר ובילד עצמו ומסכמים בעמ’ 33-37 את המאפיינים של התופעה במשולש של הורה מנכר, הורה מנוכר וילד. המאפיינים אותם מפרטים המחברים מתוארים בספרות הקלינית כמרכזיים ביותר וככאלו שמשתקפים באופן חזרתי בראיונות עם ילדים מנוכרים:

הפחתה/דיכוי של הצורך לקשר עם ההורה הדחוי; עמדה מפחיתת ערך כלפי דמות ההתקשרות המנוכרת; התייחסות חד ממדית ונעדרת דו-ערכיות (אמביוולנטיות) בתיאור דמות ההתקשרות המנוכרת, בדרך כלל שלילית באופן מוחלט, לעומת אידיאליזציה וטוב מוחלט של ההורה המנכר; כוח לא מותאם של הילד בהיררכיה המשפחתית ושיפוטיות כלפי ההורה המנוכר באופן מוגזם תוך תחושה של זכויות יתר מכוחה הוא מצפה שההורה המנוכר יספק כל רצון שלו; הפגנת אמונות לא מציאותיות (כוזבות) כלפי ההורה המנוכר אמונות שלא משתנות גם מול ראיות ועדויות סותרות; דיכוי של זיכרונות חיוביים קודמים בקשר של הילד עם ההורה המנוכר; היעדר ארגון במרחב, בזמן ובהקשר של הזיכרונות. מאפיין זה מכוון לילד שמתאר מצבים שמספקים עדות לשומע על מניעיו השליליים של ההורה המנוכר, אולם תיאורים אלה אינם הגיוניים, אינם מותאמים ואינם סבירים (כגון אירועים שהילד היה קטן מדי כדי לזכור או לא היה נוכח בהם); היעדר אמפטיה, אשמה או חרטה; הימנעות מחשיפה להורה המנוכר; פומביות העוינות – תחושת השנאה והעוינות של הילד כלפי ההורה המנוכר נלהבת ומתאפיינת ברצון עז ומוחצן להציגה כלפי דמויות מפתח בחייו; התנהגות משתנה כלפי ההורה המנוכר בהתאם למצבים שונים ושימור שנאה כלפיו ברמה משתנה כשההורה נוכח או בנוכחות גורמים טיפוליים או שיפוטיים (שופט); יחסי תלות לא מותאמים עם ההורה המנכר, הגנת יתר ותמיכה חוזרת ונשנית, מוחלטת, בהורה המנכר בכל היבט של הסכסוך המשפחתי.

7. מכאן החשיבות הרבה, שעוד נעמוד עליה, באבחון נכון של התופעה, ללא הטיות מגדריות. בחינה אובייקטיבית, על בסיס מאפיינים מקצועיים, תוך שלילת התופעה כל אימת שניתן להצביע על קיומה של סיבה מוצדקת להתנהגותו של הילד, שבאה לידי ביטוי על הרצף של סרבנות עד כדי ניכור. קיומה של סיבה מוצדקת (אלימות פיזית, נפשית, מינית וכל חוויה טראומטית אחרת) להתנהגות הילד, גם אם עולה היא כדי ניכור, היא לא בהכרח ניכור הורי שכן בניכור הורי מכוונים אנו לניכור שהוא תוצאה של הסתה של ההורה האחר, המנכר. אנו מדגישים עניין זה כדי להבהיר שהמאפיינים שפורטו לעיל יכולים להופיע גם במקרים של ניכור שנוצר כתוצאה מהתעללות או התנהלות פוגענית של ההורה המנוכר. לכן, אבחון מקצועי צריך להצביע לא רק על קיומם של המאפיינים אלא על הסיבה להיווצרותם, אם מוצדקת אם לאו.

השלכות הניכור ההורי

8. הספרות המחקרית הרבה שנסקרה על ידי בר-און ומזא”ה מלמדת כי במודלים משפחתיים שנחשבים לדיס-פונקציונליים, מנוכרים, כוחניים או אלימים, הסיכון לפגיעה בהתפתחותם הנפשית התקינה של הילדים בהווה ולהשלכות שליליות, ארוכות טווח, על איכות חייהם בבגרותם, גובר בהיבטים שונים של חייהם – ביולוגית, רגשית, קוגניטיבית וחברתית (שם, עמ’ 20-23). גם דר’ גוטליב במאמרו “תסמונת הניכור ההורי” רפואה ומשפט גיליון 31 (דצמבר 2004), 106 עמ’ 113-115 קובע כי הנזק שנגרם לילדים שלוקים בתסמונת בא לידי ביטוי לא רק במישור הקשר עם הוריו, המנכר והמנוכר, אלא גם במישור התפתחותו הרגשית והקוגניטיבית של הילד עצמו (להלן: גוטליב). לדברי גוטליב “בהתנהגותו מגלה הילד (המנוכר) חוסר אמפטיה לזולת – חוסר יכולת לראות ולהבין את העובר על הזולת. צורת ההתייחסות זאת גובלת לעתים באכזריות. קהות רגשות זאת מפריעה להתפתחות הרגשית של הילד”; “הילד מפתח הערכה מופרזת של היכולות והכוח שלו, ולעתים מפגין התנהגות כוחנית. הוא מקבל חיזוקים מההורה המסית ולפעמים גם מגורמים אחרים. צורת ההתייחסות למבוגרים אחרים יכולה גם להיות מחוצפת, שוב תוך ברכה סמויה של ההורים”; “העוינות והעימות הקשורים בתסמונת ניכור הורי גולשים בקלות ממישור היחסים בין הורה לילד, ומזהמים זירות אחרות. כך למשל, ילדים מוסתים מגיבים בחשדנות ואף בעוינות, לא רק כלפי אחד ההורים אלא גם לאנשים אחרים, אשר לדעתם תומכים בעמדה של אותו הורה. פסיכולוגים, פקידי סעד ושופטים נתפסים כמזוהים עם אחד ההורים ובשל כך נפסלים באופן אוטומטי על ידי הילדים. נוצר דפוס חשיבה של ‘או שאתה אתנו או שאתה נגדנו'”; “האובדן אותו חווים ילדים כתוצאה מגירושין הנו רב פנים… הרתיעה והשנאה מתפשטים גם לקרובי המשפחה של אותו הורה, וגם הם נפסלים”. במסגרת מחקר שנערך ע”י מרכז המחקר והמידע של הכנסת ע”י ד”ר יסכה מוניקנדם-גבעון (16.12.19 אתר הכנסת) שעוסק ב”מדיניות ממשלתית לטיפול בניכור הורי מבט משווה” –

https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/362831bc-ad82-e911-80f1-00155d0a9536/2_362831bc-ad82-e911-80f1-00155d0a9536_11_13700.pdf נצפה ביום 24.5.20) (להלן: מאמר מרכז המידע והמחקר של הכנסת), סוקרת המחברת את הגדרות הניכור ההורי, הגורמים להיווצרותו, השלכותיו על הילדים וכן עקרונות באבחון ובטיפול והמדיניות הקיימת בארץ ובעולם.

בפרק שעוסק בהשלכות אפשריות של ניכור הורי מצוין בעמ’ 11-12 כי: “בראש ובראשונה הפגיעה היא מאובדן אחד ההורים. לפי מחקרים שונים, אובדן מסוג זה נחווה לעיתים כקשה יותר מאובדן של הורה שאינו בחיים. אומנם הילד מסרב לקשר עם ההורה, אבל הוא חי בקונפליקט בין רצונו לקשר חם ואוהב עם אותו הורה לבין ההחלטה להתרחק ממנו. בנוסף לכך, במקרים שיש הורה מסית, ההורה המסית מתעלם מתפקידו של ההורה המנוכר בגידול הילד, ובכך גורם לניתוק הקשר הפסיכולוגי שהיה יכול להועיל רבות לילד, ולניתוק הקשרים עם בני המשפחה המורחבת… הניכור ההורי אינו מאפשר התייצבות מחדש של המערכת המשפחתית לאחר הפרדה, ומשאיר את הילד בחוסר יציבות ובעימות תמידי. …ההסתה גורמת לילד לתפוס את העולם באופן דיכוטומי וקיצוני של “טוב” מול “רע”, וכך גם מתגבשת זהותו העצמית והוא מתקשה לקבל מורכבויות.

מחקרים הראו כי ילדים שחוו ניכור הורי היו בסכנה לפגיעות נפשיות-רגשיות כגון דיכאון, חרדת נטישה, הערכה עצמית נמוכה, תחושה שאינם ראויים לאהבה, קושי בהתקשרות, תקשורת חרדה, בעיות שליטה בדחפים, רמה נמוכה של אמפתיה, פיתוח דעות נוקשות, ביסוס דעות על רגש ולא על עובדות, מניפולטיביות, אגרסיביות, התנהגות פרועה, חוסר כבוד לנורמות חברתיות ולסמכות והיעדר תחושת חרטה או רגשי אשמה…”.

עניין לנו, אפוא, בתופעה חמורה ביותר שפוגעת קשות בילד ובהורה המנוכר ויש לעשות כל שניתן, הן במישור הטיפולי הן במישור השיפוטי, כדי למגרה…

בפסק דין מקיף של כב’ השופט משה דרורי ברמ”ש 55946-11-16 פלוני נ’ פלונית (פורסם בנבו) (5.3.19) נסקרו האמצעים השונים לטיפול בתופעת הניכור ההורי והם כוללים בין היתר: שימוש בהליכי הוצל”פ לרבות הטלת מגבלות על ההורה המנכר כגון הגבלה על קבלת דרכון, עיכוב יציאה מן הארץ, הגבלה מעשיית שימוש בכרטיסי חיוב, הגבלה על קבלה / החזקת / חידוש רישיון נהיגה, הליכי ביצוע ע”י ביהמ”ש לענייני משפחה (בהתאם לס’ 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה-1995), הפחתת מזונות, הליכי ביזיון בית המשפט והליכים פליליים הכוללים אף סנקציית מאסר, סנקציות כספיות – תשלום “קנסות” או “פיצויים בגין הפרה”, תשלום בגין אי הבאת הילד להסדרי הראיה, קיזוז מזונות או ביטול מזונות לגבי העבר, פיצוי במסגרת תביעת נזיקין, החלטה על העברת המשמורת מההורה האחראי לסרבנות הקשר להורה השני וכן הכרזה על קטין כנזקק ואף הוצאתו מבית שני ההורים למרכז טיפולי.

ראה גם: פ’ מרכוס, “ניכור הורי וסרבנות קשר: כיצד למנוע כישלון קשר בין ילד להורה” רפואה ומשפט, גיליון מס’ 51 (מרץ 2019).

מרבית האמצעים שפורטו לעיל, למעט העברת משמורת והכרזת נזקקות, הינם אמצעי ענישה שמופעלים כלפי ההורה המנכר. אמצעים אלה ניתן להפעילם גם בהקשר של סרבנות קשר. אין בהם שום ייחודיות כאמצעי טיפול בניכור הורי בדרגתו החמורה. לדעתנו, אם הופעלו אמצעים אלה במסגרת ניסיון לטפל בסרבנות הקשר אין כל טעם בהפעלתם כשסרבנות הקשר עלתה מדרגה לכלל ניכור הורי בוודאי בדרגתו החמורה.

הספרות המשפטית, מנגד, מצביעה על שלושה פתרונות עיקריים לטיפול בניכור הורי – השארת המצב על כנו; השארת הילד המנוכר אצל ההורה המנכר ונקיטת סנקציות משפטיות סביב זמני שהות והפנייה לטיפול של חידוש קשר; הוצאת הילד ממשמורת ההורה המנכר והעברתו למשמורת ההורה המנוכר או לחסות של גורם שלישי תוך שימוש בשיטת המשפט שלנו – בהוראות חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש”ך-1960″.

אגב רמ”ש (ת”א) 48940-03-20 כתב בית המשפט המחוזי בין השאר:

“2. במצב של ניכור הורי ברמה החמורה, ההורה המנכר “שוטף את מוחו” של הקטין נגד ההורה האחר, וגורם לו להדחקת כל רגש חיובי כלפי ההורה המנוכר, כשהמטרה היא ניתוק כל קשר בין הקטין להורה השני. במקרה כזה, ההורה המנכר גורם לקטין לראות כל אירוע פעוט וחסר חשיבות שבו ההורה המנוכר פגע בו, כאירוע נוראי ומזוויע וכך נוצרת אצל הקטין תחושת פחד ואימה מההורה השני. מצב ז הגורם לקטין לחשוב שההורה השני הוא התגלמות הרוע ומשכנע אותו שיש למחוק את דמותו כליל.

3. הורה משמורת שתומך בהצדקות שמספק הקטין לחוסר רצונו לקשר עם ההורה השני ומסייע לו לעמוד על זכותו לנתק קשר על אף שאין כל הצדקה עניינית לכך, הוא מחולל הפשע ולמצער שותף לפשע. במקרים קיצוניים, התרופה לסרבנות קשר היא בהעברת המשמורת לידי ההורה המנוכר. בית המשפט העליון הכיר בתופעת הניכור ההורי עוד ב רע”א 3009/02 פלונית נ’ פלוני, פ”ד נו (4), 872 (2002).

ראו גם עמ”ש 60592-03-15 י.ל נ’ י.פ (פורסם בנבו) (8.6.15).

4. השלכות תופעת הניכור ההורי הן קשות ביותר לקטין. ד”ר גוטליב במאמרו “תסמונת הניכור ההורי” רפואה ומשפט גיליון 31 (דצמבר 2004), 106 עמ’ 113-115 קובע כי הנזק שנגרם לילדים שלוקים בתסמונת בא לידי ביטוי לא רק במישור הקשר עם הוריו, המנכר והמנוכר, אלא גם במישור התפתחותו הרגשית והקוגניטיבית של הילד עצמו. לדבריו: “בהתנהגותו מגלה הילד חוסר אמפטיה לזולת – חוסר יכולת לראות ולהבין את העובר על הזולת. צורת התייחסות זאת גובלת לעתים באכזריות. קהות רגשות זאת מפריעה להתפתחות הרגשית של הילד”; “הילד מפתח הערכה מופרזת של היכולות והכוח שלו ולעתים מפגין התנהגות כוחנית. הוא מקבל חיזוקים מההורה המסית ולפעמים גם מגורמים אחרים. צורת ההתייחסות למבוגרים אחרים יכולה גם להיות מחוצפת, שוב תוך ברכה סמויה של ההורים”; “העוינות והעימות הקשורים בתסמונת ניכור הורי גולשים בקלות ממישור היחסים בין הורה לילד ומזהמים זירות אחרות. כך למשל, ילדים מוסתים מגיבים בחשדנות ואף בעוינות, לא רק כלפי אחד ההורים אלא גם לאנשים אחרים, אשר לדעתם תומכים בעמדה של אותו הורה. פסיכולוגים, פקידי סעד ושופטים נתפסים כמזוהים עם אחד ההורים ובשל כך נפסלים באופן אוטומטי על ידי הילדים. נוצר דפוס חשיבה של “או שאתה איתנו או שאתה נגדנו”; “האובדן אותו חווים ילדים כתוצאה מגירושין הינו רב פנים… הרתיעה והשנאה מתפשטים גם לקרובי המשפחה של אותו הורה, וגם הם נפסלים. במסגרת מחקר שנערך ע”י מרכז המחקר והמידע של הכנסת ע”י ד”ר יסכה מוניקנדם-גבעון (16.12.19 אתר הכנסת) שעוסק ב “מדיניות ממשלתית לטיפול בניכור הורי – מבט משווה”, סוקרת המחברת את הגדרות הניכור ההורי, הגורמים להיווצרותו, השלכותיו על הילדים וכן עקרונות באבחון ובטיפול והמדיניות הקיימת בארץ ובעולם. בפרק שעוסק בהשלכות אפשריות של ניכור הורי מצוין בעמ’ 11-12 כי:

” בראש ובראשונה הפגיעה היא מאובדן אחד ההורים. לפי מחקרים שונים, אובדן מסוג זה נחווה לעיתים כקשה יותר מאובדן של הורה שאינו בחיים. אומנם הילד מסרב לקשר עם ההורה, אבל הוא חי בקונפליקט בין רצונו לקשר חם ואוהב עם אותו הורה לבין ההחלטה להתרחק ממנו. בנוסף לכך, במקרים שיש הורה מסית, ההורה המסית מתעלם מתפקידו של ההורה המנוכר בגידול הילד, ובכך גורם לניתוק הקשר הפסיכולוגי שהיה יכול להועיל רבות לילד, ולניתוק הקשרים עם בני המשפחה המורחבת… הניכור ההורי אינו מאפשר התייצבות מחדש של המערכת המשפחתית לאחר הפרידה ומשאיר את הילד בחוסר יציבות ובעימות תמידי. … ההסתה גורמת לילד לתפוס את העולם באופן דיכוטומי וקיצוני של “טוב” מול “רע”, וכך גם מתגבשת זהותו העצמית והוא מתקשה לקבל מורכבויות. מחקרים הראו כי ילדים שחוו ניכור הורי היו בסכנה לפגיעות נפשיות – רגשיות כגון דיכאון, חרדת נטישה, הערכה עצמית נמוכה, תחושה שאינם ראויים לאהבה, קושי בהתקשרות, תקשורת חרדה, בעיות שליטה בדחפים, רמה נמוכה של אמפתיה, פיתוח דעות נוקשות, ביסוס דעות על רגש ולא על עובדות, מניפולטיביות, אגרסיביות, התנהגות פרועה, חוסר כבוד לנורמות חברתיות ולסמכות והיעדר תחושת חרטה או רגשי אשמה…”

עניין לנו, אפוא, בתופעה חמורה ביותר שפוגעת קשות בילד ובהורה המנוכר ויש לעשות כל שניתן, הן במישור הטיפולי הן במישור השיפוטי, כדי למגרה. ד”ר צ’ילדרס מכנה תופעה זו כתסמונת “הורות פתוגנית” (גורם חולי), אשר נכללת במדריך האבחון הפסיכיאטרי DSM החמישי והיא נחשבת להתעללות פסיכולוגית (ראו בהרחבה את המקורות המדעיים המפורטים לגישה זו בתמ”ש (נצ’) 5075-04-15 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (23.5.18), תמ”ש 2533-05-15 א.ב. נ’ צ.ב. [פורסם בנבו] (31.3.19), תלה”מ 49688-02-19 ל.פ. נ’ נ.ב.פ [פורסם בנבו] (22.8.19).

5. לאור חומרת התופעה, קיימת חשיבות רבה לאבחן אותה מוקדם ככל האפשר ולנקוט באמצעים מהירים על מנת למגרה ולהעלות את הקשר בין ההורה המנוכר לקטין חזרה למסלולו, מוקדם ככל האפשר. מימד הזמן הוא קריטי ביותר ואי טיפול בכלים הנדרשים בנחרצות ובנחישות, עלול להביא לכישלון המאמצים ולקיבוע המצב. משהתופעה זוהתה וניכר שמדובר בניכור הורי ולא בסרבנות קשר שיש לה הצדקה, חלה חובה על בית המשפט לפעול באופן מיידי ולעקוב אחר יישום המתווה שנקבע. גרירת רגליים ומתן אפשרות להורה המנכר “למשוך זמן” עלול לסכל את אפשרות שיקום היחסים.

6. בפסק דין מקיף של כב’ השופט משה דרורי ברמ”ש 55946-11-16 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (5.3.19) נסקרו האמצעים השונים לטיפול בתופעת הניכור ההורי והם כוללים בין היתר: שימוש בהליכי הוצל”פ לרבות הטלת מגבלות על ההורה המנכר כגון הגבלה על קבלת דרכון; עיכוב יציאה מן הארץ; הגבלה מעשיית שימוש בכרטיסי חיוב; הגבלה על קבלת / החזקת / חידוש רישיון נהיגה; הליכי ביצוע ע”י ביהמ”ש לענייני משפחה (בהתאם לס’ 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה-1995); הפחתת מזונות; הליכי ביזיון בית המשפט והליכים פליליים הכוללים אף סנקציית מאסר; סנקציות כספיות – תשלום “קנסות” או “פיצויים בגין הפרה”, תשלום בגין אי הבאת הילד להסדרי הראייה, קיזוז מזונות או ביטול מזונות לגבי העבר, פיצוי במסגרת תביעת נזיקין; החלטה על העברת המשמורת מההורה האחראי לסרבנות הקשר להורה השני; וכן הכרזה על קטין כנזקק ואף הוצאתו מבית שני ההורים למרכז טיפולי…

27. בתמ”ש 3970-06-15 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (26.8.16) ציינתי במסגרת תביעת נזיקין שהגיש הורה מנוכר כנגד הורה מנכר כי:

“יידע כל הורה מנכר, כי לא ניתן להשתמש בנשק של הסתה וניכור הורי. כשם שהגט לא יכול לשמש כלי ואמצעי להשגת הישגים רכושיים או אחרים במסגרת מאבק גירושין, כך לא יכול הורה, לרתום את ילדיו ולהשתמש בהם ככלי לניגוח הצד השני או כאמצעי למימוש נקמה ו”ענישה”. הורים צריכים לדעת, כי הם ישלמו מחיר כבד אם יתברר שהם בזדון, הסיתו את הקטין כנגד ההורה השני.”

וכתב ביהמ”ש המחוזי בנצרת, כב’ השופט אסף זגורי, ברמ”ש (נז’) 4409-09-20 כך:

“שלישית, הטיפול במקרים כה מורכבים וחמורים של ניכור הורי, כאשר לאחר ההורים הפרעת אישיות והסימפטומים בקרב הילדים כה חמורים מצריכים דרכי פעולה שהן לעיתים קיצוניות אך הן בחזקת המוצא האחרון שאין בלתו והוא נועד כדי להגן על הילדים. אם גורמי המקצוע סבורים שהאם מתעללת רגשית בילדים, הרי הרחקת הילדים מהאם הינו בבחינת צעד המגן עליהם מהמשך ההתעללות. לא מותירים שבוי בשבי פוגעני ומתעלל. לא משאירים ילד שחווה פגיעה מינית, פיסית או נפשית אצל הורה פוגעני, הצלת הילד יכולה להתאפשר רק באמצעות הוצאתו מהמקום הפוגעני. הוא הדין כאשר ילד חווה התעללות פסיכולוגית קשה. השבת הקשר על כנו עם ההורה הפוגעני יכולה להתאפשר רק לאחר שנוכחים גורמי הטיפול ובתי המשפט כי הסימפטומים בקרב הילדים וההורה המנכר פוחתים, כי ההורה הפוגעני (במקרה זה, האם) מטופל וכי הטיפול אפקטיבי וגם אז נעשה הדבר תחת פיקוח ובאופן מדורג. זהו מצב הדברים בעקבות ההחלטה העדכנית של בית משפט קמא מיום 5/9/22. מקום שנקבע כי קיימת התעללות רגשית ופסיכולוגית, קמה גם קמה העילה לפעול בהתאם”.

ביהמ”ש העליון (בע”מ 6778/22 פמ”מ) אשר דן בערעור על פסק הדין הנ”ל דחה אותו מכל וכל.

אמור מעתה כי קיים מדרג לעניין חומרת הניכור (ולהזכיר, ניכור הוא ניתוק וחתירה לניתוק של קשר הורי ללא צידוק אובייקטיבי) וקיים מדרג לעניין כלי האכיפה.

דרך רבה עשינו על פני כ- 17 תיקים ולא צלחה דרכנו למגר סרבנותו של האב לשתף פעולה לא עם השפה ולא עם הטיפול ולהמשיך ולהסית את הקטין וגם סנקציות שהושתו עליו לא סייעו.

בהינתן האמור, לא נותר כאמור אלא לשקול את הסעד של הרחקת הקטין ממי שחטף נפשו – אביו מולידו ואין דרך אחרת בנמצא.

וכך כתבה האם בסיכומי מסעיף 3:

“3. השאלה המונחת להכרעת ביהמ”ש הנכבד, הינה תקדימית: האם ראוי לקבוע נזקקות של קטין והוצאתו מבית ההורה המנכר למסגרת חוץ ביתית עקב ניכור הורי, העולה כדי הזנחה ופגיעה רגשית ונפשית, משהוכח שהקטין מוסת, התנהגותו מזלזלת בסמכות ביהמ”ש, והאבחון שעבר קובע שעלולה להיגרם פגיעה חמורה בשלומו ובבריאותו הנפשית והרגשית, מהתמשכות המצב הנוכחי; ומשהוכח כי הוצאתו מבית ההורה המנכר תתאפשר לקטין התפתחות נפשית ורגשית תקינה בטווח הקצר והארוך, ויינתן סיכוי לחידוש קשר עם האם ובני משפחת הקטין (הורי האם ואחיו למחצה). מותב נכבד זה הוא המומחה והמנוסה בהא הידיעה להכריע בסוגיה זו.

4. ביהמ”ש חידד את הסוגיה בסע’ 8 להחלטה מ- 17.3.2024 , וקבע – “ניכור הורי כשלעצמו, אינו הופך את הקטין לנזקק, הנזקקות נוצרת משילוב התפתחותה הנפשית של הבעיה בנפשו של הקטין, ומהסרבנות של ההורה המנכר לשתף פעולה, ושיתוף פעולה למראית העין אינו שיתוף פעולה”.

5. בתי המשפט טרם התמודדו במישרין עם מקרה בו נתבקשה הכרזת קטין כנזקק והוצאה חוץ ביתית המבוססת על פגיעה רגשית ונפשית בקטין, בטווח הקצר והארוך, שהינם תוצאת הסתה וסרבנות קשר/ ניכור הורי, ובהמשך הסיכומים נסקור את הפסיקה הקיימת.

6. העובדה כי האב הינו הורה מנכר נקבעה כעובדה בפסה”ד בתלה”מ 28082-12-12, במסגרתו נדחתה תביעתו למשמורת יחידה בקטין ועתירה לביטול מוחלט לקשר הקטין עם האם. ביהמ”ש חזר על קביעה זו במספר רב של החלטות ודיונים, וכך גם בדו” ח ועדת תכנון טיפול מיום 31.3.24.

7. חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש”ך– 1960 (להלן: “חוק הנוער”), שנחקק בראשית שנות השישים, בתקופת המעברות והתהוות המדינה, לא עסק במישרין בסיטואציה כבענייננו, אך כדברי כב’ הנשיא (בדימ’) א. ברק בהזדמנויות רבות – דבר החקיקה הינו יצור חי, נושם, מתפתח, ששואב כוחו ומשמעויותיו מאירועים

בסביבה משתנה, ומשכך יש להתאים את הפסיקה למציאות המשתנה”.

חוק הנוער (טיפול והשגחה)

ראינו כבר כי הפסיקה הכירה בשימוש בחוק הנוער (טיפול והשגחה) ככלי בו נעשה שימוש בלית ברירה לעת ניכור הורי ו”התקדימיות” אינה אלא בשימוש בחוק, מעשה שהוא נדיר ושמור למקרים קיצוניים בהם אזלה כל תקווה.

וכן לשונו של חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש”ן-1960:

“1. בחוק זה –

“אחראי על קטין” – הורה לרבות הורה חורג, מאמץ, אפוטרופוס או מי שהקטין נמצא במשמורתו או בהשגחתו;

“בית משפט” – בית משפט שלום שהוא בית משפט לנוער כמשמעותו בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל”א-1971;

“ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער” – ועדה כאמור בסעיף 24א לחוק טיפול בחולי נפש;

“חוק טיפול בחולי נפש” – חוק טיפול בחולי נפש, התשנ”א-1991;

“עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה)” – עובד סוציאלי שמונה לעניין חוק זה לפי סעיף 30;

“פסיכולוג מומחה” – פסיכולוג שאושר כמומחה לפי סעיף 8 לחוק הפסיכולוגים, התשל”ז-1977;

“פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער” – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק טיפול בחולי נפש;

“פסיכיאטר מחוזי” – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק טיפול בחולי נפש;

“פקיד סעד” – (נמחקה);

“קטין” – מי שלא מלאו לו שמונה עשרה שנה;

“רשות סעד” – מחלקה לשירותים חברתיים של רשות מקומית או מי שנתמנה על ידי שר הרווחה והשירותים החברתיים כרשות סעד לעניין חוק זה.

קטין נזקק

2. קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה:

(1) לא נמצא אחראי עליו;

(2) האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה;

(3) הוא עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא בפלילים;

(4) הוא נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער, תשי”ג-1953;

(5) הוא נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה;

(6) שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת.

(7) הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה).

3 . היה עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) סבור שקטין הוא נזקק ושלמען הטיפול בו וההשגחה עליו יש צורך בהחלטת בית המשפט, משום שאין הסכמת האחראי על הקטין, או שהוא מסכים אך אין הקטין מציית לו, רשאי הוא לפנות בבקשה אל בית המשפט לנקוט באחת או באחדות מהדרכים לפי סעיף זה, ומשנוכח בית המשפט כי הקטין הוא נזקק, רשאי הוא –

(1) לתת לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו, כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי;

(2) להעמיד ידיד לקטין שישמש גם יועץ לאחראי עליו ולקבוע סמכויותיו ותפקידיו;

(3) להעמיד את הקטין תחת השגחתו של עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה);

(4) להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו, אם ראה בית-המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה, ולמסור אותו למשמורתה של רשות סעד אשר תקבע את מקום חסותו, או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול כמשמעותם בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל”א-1971.

(5) להורות כי הקטין ייבדק או יטופל לפי סעיפים 3ב עד 3ז”.

לשיטתה של האם (ס’ 8 לסיכומיה) אזי:

“8. סעיפים 2(2); 2(6) לחוק הנוער קובעים נזקקות במקרים של הזנחת הורה את ילדו, חוסר מסוגלות הורית או חשש לשלומו הגופני או הנפשי של הקטין. לאחר הכרזת הקטין כנזקק יחס ועליו תחת הוראות החוק המעניקות לביהמ”ש סמכות לקבוע את דרכי הטיפול, וכמוצא אחרון בהעדר פתרון אחר – להשמתו במסגרת חוץ ביתית.

9. במקרה דעסקינן הפגיעה בקטין חמקמקה יותר. לכאורה, הקטין “פורח” – מתפקד היטב בבית אביו, השתלב היטב בחטיבת הביניים בחולון, משמש כנציג הכיתה במועצת התלמידים, פעיל בחוג תיאטרון. הקטין מטופל באומנות בבית הספר, מבלה במתנ”ס (גם אם לעת עתה נניח בצד את העובדה שצוינה בתסקיר מה- 30.4.24 לפיה הקטין מגיע רעב, ושאביו הגיע שיכור והתפרע בצהרון). לכאורה כאמור, וכפי שמנסה האב להציג את הדברים – הכל טוב, ילד למופת.

10. כל גורמי המקצוע – מכון מפגשים; גורמי הרווחה לס”ד ולחוק נוער; מכון שלם במסגרת האבחון הפסיכודיאגנוסטי (להלן: “האבחון”) ובצירוף עדות הפסיכולוג יאיר פרומר (להלן: “המומחה”), קובעים חד משמעית ומצביעים בבירור על הסיכון החמור הנשקף לקטין מהמצב בו הוא נתון ומהניכור החמור, וכן כי כל הניסיונות לפתור את הבעיה במהלך מגורי הקטין אצל אביו עלו בתוהו, ואך נקבע ש”שיתוף הפעולה” מצד האב הינו למראית עין. בשל כך תטען האם כי המצב נכנס בגדר המונח ” קטין נזקק”, למרות השגשוג לכאורה בתפקוד היומיומי של הקטין.

11. תחת ידיו של מותב נכבד זה יצאו פסיקות רבות וחדשניות לאורך השנים, לרבות בדבר שימוש בכלים שונים לחידוש קשר, למניעת ניכור, סרבנות קשר והסתה. המילה ניכור, מנוכרת היא בעצמה, זרה לאוזן וצורמת. ביהמ”ש התריע באב על הסנקציות ואף חלקן הופעלו – קביעת קנס של 1,000 ₪ להפרת הוראות;

הפקדת רשיון נהיגה; ודובר עם התליית דרכון ועיקול חשבון, דברים אלו לא הועילו בהשפעתם על האב, שהמשיך לפעול נמרצות להסתת הקטין ולעודדו לסרבנות קשר, במקביל לטענות העדר יכולת לשלם למכון ‘מפגשים’, שההכרח בפעולתו נובע ממעשיו ומחדליו של האב.

12. לכאורה, האב נכנס בגדר המונח ‘נורמטיבי’, הגם שסובל מפוסטראומה, ובעיות תפקודיות שונות, אינו עובד וכל מעייניו נתונים לקטין. ביחס לנזק שהאב גורם לקטין “הכתובת על הקיר” לפחות מה תסקיר מ 18.11.18 ; יש לו עודפי זמן והם מנותבים לרעת הקטין. בתי המשפט, מומחים ומשפטנים הכירו בהתפתחות ניכור הורי ממעשים אקטיביים, ואף שיכול להיות ‘שקט’, סמוי, לכאורה פאסיבי, הורה

שמסתתר מאחורי גבו של הילד ואומר – “זה הוא שלא רוצה, לא אני”.

13. האם הגישה תביעה לניכור הורי, בת לה”מ 1787-08-23 (להלן: “תיק הניכור”), והסעד להוצאת הקטין מבית האב היה המוצא האחרון בתביעה. כבר בדיון הראשון (19.11.23) ביהמ”ש הורה לשירותי הרווחה לאתר השמה חוץ ביתית לקטין. ככל שהניכור הקצין וההחלטות לא הזיזו את האב מרצונו ביתמות פסיכולוגית של הקטין מאימו – נפתח תנ”ז, מששוכנעו הגורמים שאין מוצא אחר.

14. ב”כ האב שהתחלף (בשלישית) לקראת הדיון ב 18.7.24 , תהה לכאורה בדיון אם בכלל קיימת הסתה וניכור, ברם מדובר בשאלה אבסורדית מאחר והחומר הראייתי, הדיווחים מגורמי הרווחה וממכון מפגשים, כמו גם האבחון הפסיכודיאגנוסטי, הגם שנעשה ללא הערכה משפחתית, ובמיוחד החלטות קודמות לאורך ההליכים בשנתיים האחרונות קבעו זאת מפורשות. כתב תביעת הניכור והחלטות שניתנו במהלכו, סקרו גם הליכים והחלטות קודמים”.

בפסקה אותה סקרנו לעיל גם פסיקה נוספת שפורסמה (וראה עע”מ (תל אביב-יפו) 33-96 פלוני נ’ פלונית) אזי עצם קיומו של ניכור, כמו גם סרבנות טיפול וציות והתרסה, הם בבחינת גרם נזק נפשי לקטין.

שילוב האמור בפסיקה, בחוק הנוער, יחד עם סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, בוודאי מאפשר מתן הכרזה כמבוקש.

האב אינו כופר בסמכות או באפשרות החוקית ליתן צו כמבוקש. כל טיעונו הוא בכך שאין זה לטובת הקטין. לשיטתו, לא הגענו למקרה הקיצון הנדרש ואין צורך בסעד המבוקש.

טובת הקטין

לא נתפלא אם ימצא גם כאן כי טובת הקטין, עולה בקנה אחד עם מניעת שהייתו בסביבה מנכרת.

לטעמי, יצר האב, על סיבותיו הרגשיות, שלטון מוחלט על נפש הקטין, הקטין, הוא כל תוכן חייו ומניעת קשרי הקטין עם אמו ואם אפשר גם עם משפחת המוצא שלה הוא מטרתו. ועדיין יש לשאול האם צודק האב באומרו כי עלינו להסתפק בכך שהקטין מצליח בבית הספר ובחברה ופשיטא מתעב את אמו, פרי חוסר פניות שלה אליו אגב קיום ילדים נוספים.

אין עורר כי ענינו של הקטין נבדק על ידי מכון שלם שניסח חוו”ד מפורטת, ועדת תכנון טיפול, ניתנה חוו”ד על ידי עו”ס המשפחה ואף טיפול במכון מפגשים לא צלח.

הדברים סוכמו בצורה ראויה בין השאר על ידי האם בסיכומיה מסעיף 15 וכך:

” 15. ב”כ המשיב טענו לאורך ההליכים “להגנת האב” או להצדקת הניכור על אירועים משנים עברו, אשר עברו ניפוח ועיוות לשם האסקלציה וגניבת ליבו ונפשו של הקטין, במקביל להאשמות כלפי האם.

16. גורמי המקצוע – ועדת תכנון דרכי טיפול, מכון ‘מפגשים’, מכון ‘שלם’ שערך אבחון פסיכודיאגנוסטי, המבקש בחקירתו וכן עו”ס המשפחה הגב’ שקד מן קבעו נחרצות את החשש הכבד לגורלו הנפשי של הקטין, להתפתחותו התקינה, ליכולתו לרקום מערכות יחסים בין אישיות בחייו הבוגרים, להישמע לסמכות ולכללים ועוד. הדברים מופיעים לאורכם ולרוחבם של חווה”ד והתסקירים, ובפרוטוקולים והחלטות קודמות של ביהמ”ש, שלא יובאו במלואם, אך לא ניתן פטור בלא כלום:

17. ביהמ”ש מופנה לאבחון הפסיכודיאגנוסטי מיום 30.4.24, לתיאור על התדרדרות

ו”מגמת ירידה בתחום הלימודי, החברתי וההתנהגותי”, על ההתנגדות של י’ לטיפול בחידוש קשר, הכחשת כל זיכרון חיובי, מתן פרשנות שלילית שתומכת בנרטיב. מעולם לא היה לו טוב עם אימו שלא עשתה למענו שום דבר חיובי. החשיפה לקונפליקט גורמת לי’חרדה ואי שקט, יוצר ים מעמסה על משאביו (ר’ עמ’ 6 לחווה”ד). המשך החשיפה עלול לגזול משאבים הנחוצים להמשך התפתחותו הרגשית, ועלול להתעצם ולהתפתח לכדי אפיונים אישיותיים עמידים. תואר שי’ הגיע לאבחון חדור מוטיבציה להאדרת אביו, במקביל לתיאור השלילי של האם. הוא מבטא הזדהות עם האב, דמיון בהופעה של שניהם, חוזר על טענות האב נגדה, מתבטא ב”רבים” ובאופן לא אופייני לגילו, לא מסוגל להתייחס לעצמו בנפרד מאביו. על אימו מדבר בדקלום, בניתוק. הקשיים עימה הוצגו באופן נוקשה, ונעדר תקווה לשיפור בקשר עימה או עם אחיו למחצה, השימוש בניתוק משרת בעדר מגע בכאב, אך גורם להחמרה בקשייו בפיתוח קשרים בינאישיים. שימוש במנגנוני השלכה ופיצול גורמים לתפיסה מעוותת וסובייקטיבית של המציאות. מתואר חשש להתפתחות הרגשית והנפשית, פגיעה בשיפוט ובהתפתחות יחסי האובייקט המופנמים. י’ סובל מדימוי עצמי נמוך ומתפקוד מונמך לעומת הפוטנציאל הגלום בו. בהמלצות נכתב שהקונפליקט ברמת עוצמה גבוהה, ומציב אותו בסיכון לגבי התפתחותו הרגשית והנפשית; שהוא זקוק לטיפול תרפויטי ממושך, לקשר משמעותי ויציב עם דמות טיפולית מאפשרת ואמפתית, שתסייע למודעות לצרכיו הראשוניים ולביטוי עולמו הפנימי; הומלץ על השמה חוץ-ביתית בפנימייה טיפולית בה יקבל מעטפת העונה לצרכיו.

18. וכן – “י’ נוטה לבכות בקלות יחסית. כאשר הוא כועס הוא נוטה להתווכח עם הידיים ולהרים את קולו. כאשר הוא מתוסכל או מבולבל הוא נוטה להביע חוסר אונים, אוחז את פניו וראשו בין ידיו, לעיתים מכה בחוזקה בחפץ (בדלת) בצאתו מהחדר…”.

19. . הדברים עומדים לכאורה בניגוד גמור לנער המצליחן, תלמיד מצטיין, חבר מועצת תלמידים, שחולם להיות שחקן. הפיצול בנפש הקטין ניכר היטב גם לבימ”ש שפגש בו פעמיים, ועמד על כך שהקטין מפגין ‘אדנותיות’ כלשונו; הקטין מסוגר, קר, תכליתי. הוא עוסק בהטחת האשמות ושכתוב אירועים, מחיקת זיכרונות טובים, גם במכון ‘מפגשים’ וגם כשניסה להפגין “עסקים כרגיל” כאילו המפגשים יסתרו את הקלפים, הגם ששהה עשר דקות ‘סימן V’ והלך, ומרצה את האב הצופה. האדנותיות צוינה גם בעדות המבקש בעמ’ 52 לפרוט’ 18.7.24 שו’ 13-7 , עמ’ 61 שו’ 20-17 .

20. בתסקיר מיום 14.7.24 בו תואר הסיור בפנימיית ‘בית הילד’, שהתקיים רק לאחר תיווך ושידול ב”כ– “הקטין נראה מפוחד, מדבר עליו ועל האב בלשון ‘רבים’ ומקבל באופן מוחלט את דברי האב”. הקטין נכח בגופו, אך הנזק לא מאפשר בחירה שונה מלבד ריצוי והזדהות עם האב. הפחד שלה קטין עלה גם בחקירת המבקש, עמ’ 61 שו’ 21 – עמ’ 62 ש ו’ 7 :

“…האם אתה יודע להגיד ממה הוא פוחד? יכולת להתרשם?.. .

אפנה לעדכון האחרון שלי, לשיחה הטלפונית עם המחנכת שהיא ציינה שהייתה איזה שהיא התפרצות של המשיב בטקס סיום תיאטרון של י’ואני חושב שבאמת הסכסוך הזה הוא עצים מאוד ומאוד בכל רגע יש יכולת התפרצות של המשיב ובין היתר מזה הוא חשש… אבל פוחד כן, פוחד מלהביע דעה אחרת. גם כשאנחנו היינו בפנימייה בבית הילד, כתבתי לכבוד השופט 2 בפנימייה בבית הילד… וגם הוא אמר את דברי האב, הם אמרו את אותם דברים ואני כן רואה איזה שהוא פחד של הקטין להגיד איזה שהיא עמדה אחרת…

21. שליטת האב בקטין הינה ללא מיצרים: מאזין לו בטלפון, מחמש אותו בשעון מקליט, צובר ראיות ועוקב, עושה כל שלאל ידו בכדי ליצור דמות אם דמונית, למנוע את חידוש הקשר, “עושה שיעורי בית עם חומר פתוח” כלשון מכון מפגשים (12.2.24). התוצאה תוארה:

“הדבר כובל את י’ ושם אותו תחת השפעה וצורך לרצות, לא מאפשר לו להיות משוחרר

בתהליך…, נפרדות ולגיטימציה להתקדם לכיוון חידוש קשר עם אימו”.

במענה לכל אלה כתב האב בסיכומיו בין השאר כך:

” 2. פגישות בין הקטין לאם התקיימו משך זמן רב במכון “מפגשים “וזאת לאחר שניתנה על כך החלטה. על ידי בית המשפט הנכבד, תוך שהאב שיתף פעולה ודאג להביא את הקטין ולהחזירו מן הפגישות, שיתף פעולה עם גורמי הרווחה והגורמים הטיפוליים.

3. יחד עם זאת, ניכר היה כי הקטין אינו מעוניין בקשר עם אימו ולעיתים אינו משתף פעולה עם המפגשים במתכונתם ,על כך גם התקבלו דיווחים מטעם מכון “מפגשים”.

4. המדובר באב מסור ודואג אשר משך 3 שנים מגדל את הקטין לבדו ובגפו ללא כל סיוע, בעוד כל הגורמים הטיפוליים והחינוכיים מצביעים על כך שהקטין מטופל היטב, בעל הישגים לימודיים גבוהים לבני גילו ,אהוב חברתית ,פעיל במועצת תלמידים ובחוגים רבים, לוקח חלק במגמת תיאטרון שם משחק תפקיד כ 3 פעמים בשבוע ,משתתף בחוג טכנולוגי מטעם המתנ”ס הקהילתי, מרבה להיפגש עם חברים מביה”ס והחוגים, פעיל במרכז קהילתי שכונתי הכולל חוג העשרה לימודי באנגלית וחשבון, משתתף בחוג גיטרה מטעם ביה”ס פעם בשבוע ועוד.

5. ביום 19.11.2023 ,ניתנה החלטה על ידי בית המשפט הנכבד, המורה לשירותי הרווחה בתל -אביב יפו להיערך למצב של הוצאת הקטין מרשות האב לטווח של כ 60 ימים. (ר’ עמ’ 4 שורות 32-33 לפרוטוקול דיון מיום 19.11.23 החלטה שניתנה בהליך תמ”ש 1787-08-23).

6. כמו כן, ביום 25.12.2023 , ניתנה החלטה נוספת על ידי בית המשפט הנכבד המורה לגורמי הרווחה להיערך להוצאת הקטין מביתו של האב ביתר שאת ובמועד המוקדם ביותר האפשרי (ר’ עמ’ 23 שורות 24-25 לפרוטוקול דיון מיום 25.12.23 החלטה שניתנה בהליך תלה”מ 38776-12-22).

7. ביום 15.02.2024 ניתנה החלטה נוספת על ידי בית המשפט הנכבד לפיה סבר בית המשפט שיש צורך לשוחח עם גורמי הרווחה לקראת הוצאת הקטין (ר’ עמ’ 19 שורות 28-29 להחלטה מיום 15.02.24).

8 ביום 17.03.2024 התקיים דיון בין הצדדים בהליך תמ”ש 1787-08-23, אליו התייצבו מר אסף צבי ר”צ המשפחה וכן, הגב’ ציפי דדון עו”ס לסדרי דין. כאשר נשאלו הגורמים הטיפוליים על ידי בית המשפט הנכבד מדוע שלא להוציא את הקטין למסגרת חוץ ביתית, השיבו כי “אינם מתרשמים שהוצאה חוץ ביתית עומדת כרגע על הפרק… מבקשים לתת זמן לגבש תכנית טיפול… האב כן מגיע למפגשים, נמצא בקשר שוטף, מוזמן למחלקה כל הזמן והוא מגיע … ” (ר’ עמ’ 27 שורות 125 32 לפרוטוקול דיון מיום 17.03.24).

9. כמו כן, השיבה הגב’ ציפי דדון, עו”ס לסדרי דין, כי לפני כל הוצאה יש ועדה שתפקידה לבחון האם זה מתאים לילד והאם המענה של הוצאה מהבית זה מתאים לצרכי הילד… כרגע ניכור הורי זה לא קריטריון שמגדיר ילד כנזקק… צריך אבחון… יש פה שאלה מה נכון ליל ד… ” (ר. עמ’ 28-29 לפרוטוקול דיון מיום 17.03.24).

10. בהמשך לדיון שהתקיים, ביום 31.03.2024 התקיימה ועדת תכנון דרכי טיפול בעניינו של הקטין בהשתתפות כלל גורמי הטיפול. אולם, תסקיר הועדה והמלצותיה לא נמסרו לידי האב.

11. בבקשת הנזקקות שהוגשה על ידי עו”ס חו”נ מר יובל בורודטי ביום 30.04.2024, נכתב בין היתר, כי הועדה התכנסה בשל בקשה של כבוד השופט לבחון סידור חוץ ביתי עבור הקטין”. כאמור, בקשת הנזקקות הוגשה שלא ביוזמת גורמי הרווחה אשר סברו כי הקטין הינו קטין נזקק, אלא לבקשת בית המשפט הנכבד.

12. בנוסף, נכתב בבקשה כי במהלך הועדה מנהלת המחלקה העלתה שאלה: האם סידור חוץ ביתי יסייע לשינוי המצב ,כמו כן, מרכזת חוק הנוער חשבה כי נכון יהיה לבדוק אפשרויות למעבר של הקטין בתוך המשפחה לפני שחושבים על סידור חוץ ביתי.

13. יודגש, כי המלצות הועדה לא כללו בקשה להוצאת הקטין למסגרת חוץ ביתית, אלא המליצו על מתן צו השגחה בעניינו של הקטין למשך 3 חודשים, המשך מפגשים בין הקטין לאם במכון מפגשים, הדרכה הורית לשני ההורים, קיום אבחון פסיכודיאגנוסטי לקטין, בדיקה לגבי משפחה שיכולה לשמש אומנת קרובים לקטין, הגעה סדירה של הקטין לביה”ס, שיתוף פעולה של ההורים וקיום ועדה נוספת בהמשך, אשר זו כלל לא התקיימה.

14. ביום 30.04.24, נערך לקטין אבחון פסיכודיאגנוסטי על ידי הפסיכולוג יאיר פרומר ממכון שלם.

15. המלצות האבחון סברו כי יש לערוך הערכה משפחתית על מנת לבדוק האם הקטין חווה הסתה או ניכור, הדרכה הורית לשני ההורים בנפרד, הערכה נוירולוגית לקטין והמשך לימודיו בכיתת חינוך מיוחד.

16. יצוין, לאורך כל ההליך המשפטי, התקבלו דיווחים מטעם גורמי הטיפול כי הקטין שיפר את הישגיו הלימודיים, הקטין מקובל חברתית ואף קיבל תעודת הצטיינות על הישגיו אשר הינם גבוהים ביחס לתלמידי הכיתה. הקטין פעיל במועצת התלמידים ובעל מוטיבציה גבוהה. הדוחות שהתקבלו מטעם המסגרת החינוכית של הקטין היו חיוביים והצביעו על קטין שמגיע באופן סדיר ללימודים, מקפיד על הרגלי למידה ,מקבל טיפול רגשי במסגרת תרפיה באומנות, אהוד בקרב התלמידים, משתתף בפעילויות חברתיות ועוד.

17. בנסיבות אלו, ביום 18.06.24 הגיש אביו של הקטין ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרתו ניתן פסק דין המורה כי הכרזת הקטין כקטין נזקק מבוטלת בזאת, כפועל יוצא ההחלטה בדבר הוצאת הקטין ממשמורת הוריו מבוטלת אף היא … “והדיון הוחזר לבית משפט קמא לשמיעת הוכחות. ר’ פסק דין מיום 20.06.2024 שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב.

18. בהמשך, ביום 18.07.24, התקיים דיון הוכחות בין הצדדים, במסגרתו העיד עו”ס חו”נ מר יובל בורודטי כי: מעורבות גורמי הרווחה החלה בעקבות הדיונים שהתקיימו בבית המשפט ולאחר שכב’ השופט ביקש משירותי הרווחה לבחון סידור חוץ ביתי לקטין. כלומר, הליכי הנוער יוזמו על ידי בית המשפט הנכבד, ולא בשל דיווחים או חשש של גורמי הרווחה כי הקטין הינו קטין נזקק (ר’ עמ ‘ 3 לפרוטוקול דיון מיו ם 18.07.24).

למעשה, מהווים טיעוני האב “קלאסיקה” של טיעונים המאפיין הורה מנכר.

זה הקטין לא רוצה.

לא מוצו ההליכים, פלוני לא סיים לבדוק ואלמוני אינו מבין מספיק.

אין צורך לציין או לספק פתרון שהרי “הזמן ממשיך לרוץ”.

על המונח “זמן ילד” כמחיר טיפול דחוף כבר נשפך דיו רב וכיום ערים הכול לכך שהורה מנכר בעצם מושך את הזמן ובינתיים יעשה הגיל את שלו.

אולי בלשון עממית יתואר האב כמו שלועג ואומר לא אציית לכם, ולכם אין מה לעשות.

בין השאר העיד הפסיכולוג מר יאיר פרומר ממכון שלם ביום 08.09.2024 כך לעמ’ 47 לפרוטוקול:

“כבוד השופט ארז שני: הוא אומר לך שאתה פה לא כעצמך, אלא ככל מכון… אתה ועמיתיך, הוא אומר לך דבר פשוט, כשאתם אומרים “לשקול”, זה לא מה צריך לעשות. אתם ממליצים להוציא את הילד מחוץ לבית או לא?

ת: ככה, כן יש המלצה, זאת אומרת, המסגרת, במידה ותהיה החלטה, המסגרת חוץ ביתית, אז יש המלצה שהמסגרת המתאימה היא מסגרת של פנימייה טיפולית. אבל אני חוזר ואומר, שכיוון שלא נערכו על ידי המכון בדיקות של ההורים עצמם, בדיקות של אינטראקציה בין הקטין… אין יכולת להגיד. אני צריך להוציא את הקטין מחזקת הוריו, וצריך להוציא אותו מהבית, או שלא. בשביל לעשות, בשביל לתת תשובה יותר ברורה ממה שאנחנו נותנים בהמלצות האלה, כמו שהרבה פעמים אנחנו עושים, עושים הערכה שהיא משפחתית. ולכן ההמלצה לעשות הערכה משפחתית. על מנת לבדוק. כי יש חשש שהוא נתון להסתה או… אבל אנחנו לא יכולים להגיד את הדבר הזה באופן ודאי כל עוד לא בדקנו גם את ההורים עצמם ואת האינטראקציה”.

אומר כי אותה “אינטראקציה של ההורים” היא מיותרת לחלוטין. אלו אינם מסוגלים לתקשר, הקטין מתעב את אמו ומה ערך לנו באינטראקציה.

והוסיף העד:

” ת: במקרים שבהם יש ניכור, וניכור, כמו שאנחנו יודעים, משפיע על מצבו הנפשי של הקטין לרעה, אנחנו רואים את זה, והקטין נתון גם לקונפליקט נאמנויות, למאבקים, להסתה, למכלול הדברים שמתלווים לניכור הורי, במקרים האלה אנחנו יכולים להגיד ש… כל מקרה לגופו, אני לא יכול להגיד שבכל פעם שיש ניכור אנחנו מוציאים מהבית, אבל יש מקרים שאנחנו נגיד שהדבר הנכון זה להוציא את הקטין, לפחות באופן זמני, למסגרת חוץ ביתית, על מנת שהוא לא יהיה חשוף לקונפליקט, לאותה הסתה… בכל מקרה עם ההיסטוריה שלו, מה נעשה, מה…

ש: אז אני שואל עכשיו אמיתית, לא בתאוריה, אמיתית, האם נתקלת, האם אתה נתת המלצה חד משמעית, במקרים מסוימים, להוציא את הקטין מהבית, בשל ניכור הורי? לא ברמה ההיפותטית, ברמה המעשית הוצאת, המלצת על הוצאה של ילד אחד, שניים, חמישה, עשרה, כמה ילדים המלצת להוציא מהבית על רקע של ניכור הורי?

ת: אז קודם כל, את ההמלצות אני לא נותן באופן עצמאי, אני עובד במכון…

ת: אני לא יכול להגיד מספר, אבל אני כן יכול להגיד שנתקלנו במקרים שבהם טובת הקטין, בגלל מצב של קונפליקט נאמנויות, הסתה וניכור, שטובת הקטין היא לצאת למסגרת חוץ ביתית, על מנת לא להיות חשוף להמשך ההסתה והניכור, מכיוון שאותו קונפליקט הסתה, ניכור וקונפליקט בין ההורים, פוצע את נפשו של הקטין… אין יכולת של ההורים כרגע, נעשו כל מיני ניסיונות אחרים…

ש: אני רוצה לדעת.. אני מבין שאתה לא יכול לתת מספר, אבל אתה יכול לתת לי 1, 50, 100.

ת: …. אחד כזה, אני בטוח שיש יותר, אבל באמת…”.

עוד מצאנו למשל בעמ’ 51 את עדות הפסיכולוג רן:

“עורך דין אמיר קוזקוב: י’, כן. י’ מתואר, גם בדו”ח, וגם בדיווחים ממוסדות החינוך, כמי שבעצם יש לו כוחות פנימיים. הוא פורח ברמה החברתית. הוא, יש שינוי במצבו הלימודי. הוא נמצא במסלול טוב בחייו כרגע. מהבחינה, שוב, מבחינה לימודית, חברתית. הרגשית. האם אתה סבור שללא בדיקות נוספות, הרחבות יותר, כפי שציינת קודם, אתה סבור שיש להוציא את הקטין מבלי לבדוק את זה יותר לעומק?

ת: אני לא בטוח שאני… אתה יכול לחדד את השאלה?

ש: אני אסביר שוב. אתה אמרת, במענה לשאלה הקודמת, כשאתה רואה שיש קונפליקט נאמנויות, ועצימות מאוד גבוהה של סכסוך, וכל הדברים הללו, שזה משפיע רגשית בצורה לא טובה, ופוגע בילד, ופוגע בתפקוד שלו, ומפה לשם אתם עשויים להמליץ על הוצאה חוץ ביתית. אז עכשיו אנחנו במקרה הספציפי על י’, אנחנו מדברים כרגע, מרמת התאוריה לרמת הפרקטיקה של המקרה שלנו, שהיא י’, וי’, לפי הדו”ח שלכם, לפי האבחון שעשיתם, הוא בעל עוצמות אישיות, יש לו יכולות פנימיות גבוהות, יחסית, כרגע הוא נמצא במגמה חיובית, יש לו שיפור בלימודים, הוא חבר במועצת תלמידים, הוא מקובל חברתית, יש לו הרבה מאוד דברים חיוביים שקורים לו בחיים כרגע…

ת: עוד פעם, אני חוזר ואומר, ההמלצה חוץ ביתית לעולם לא תיערך, חשוב לי להדגיש זאת, על סמך אבחון פסיכודיאגנוסטי, זאת אומרת, אנחנו לא נראה את הילד ונחליט אם זה טוב להוציא אותו מהבית. וטוב שכך. אנחנו נרצה לעשות איזושהי בדיקה, כל מיני בדיקות שאפשר לעשות, ולכן אני חוזר, ההמלצה היא לעשות איזושהי הערכה משפחתית, האם הוא חווה הסתה וניכור. עכשיו, לגבי הנקודה שלך, כן, הוא ילד שיש לו כוחות, אני גם מציין את זה בדו”ח, שיש לו הרבה משאבים וכוחות. מצד שני, יש פה גם תמונה רגשית מאוד חריגה, השפה שהוא משתמש בה… לאמא שלו, מנגנוני ההגנה שלו, מנגנוני הגנה שהם יותר ראשוניים, שהוא רואה דברים שהם באופן מאוד שחור ולבן, אז כן, זה נכון שהוא מתפקד ויש לו כוחות, אבל זה לא אומר שיש דברים שהם… ועולה שאלה אם עולה חשיפה שלו לקונפליקט נאמנויות…

ת: אני רק מנסה להגיד שזו לא תמונה שעולה מהאבחון, זאת אומרת, כן, האבחון מצביע על תשתית של כוחות. התשתית של כוחות מאפשרת לו לתפקד חברתית ולימודית, וזה טוב, ועדיין אפשר לראות שיש פה מנגנונים מאוד ראשוניים של פיצול, של הכל שחור ולבן, נתק מהחוויות שלו, האופן שבו הוא מדבר על החוויות שלו. הוא לא מצליח לדבר על הדברים באופן שהוא יותר ממוקד, יותר עגול, באופן שאנחנו נצפה לראות ילדים מדברים על ההורים שלהם, ולכן התמונה היא כן מעוררת דאגה, ולגבי מצבו הרגשי, וכן אפשר לראות שהקונפליקט שהוא חשוף אליו, כמו שכתוב פה, רק מהשיח עם שני ההורים אתה מקבל תמונה הפוכה. האמא אומרת, מעצימה את הקשיים שלו, האבא מעצים את ה… אי אפשר לקבל תמונה אינטגרטיבית מרק לשוחח עם ההורים, ואנחנו רואים שיש לזה השפעה גם על העולם הפנימי שלו, המצב המשפחתי שבו… אז לא מדויק להגיד שבגלל שהוא מתפקד חברתית ולימודית אז הכל בסדר, ויש לו תשתית של כוחות אז אין שום בעיה. לא, גם האבחון עצמו מצביע על קשיים והשפעה של הקונפליקט על ה… שלו, אנחנו יודעים מחקרית שניכור מאחד ההורים, לאורך זמן, יש לו השפעה גם על מצב נפשי של בני נוער, של ילדים. יש לזה השלכות על היחסים שהם מפתחים…

ש: אני שואל, אז יש כלים אחרים חוץ מהוצאה חוץ ביתית שניתן להשתמש בהן בקהילה. זו השאלה. יש בהחלט.

ת: לפעמים הם מספקים, לפעמים…

ש: אוקיי. האם התרשמת כי י’ נמצא תחת איזושהי הזנחה? בבית אביו?

ת: לא הזנחה, אבל אני חוזר ואומר שהתרשמתי שהוא באיזושהי הזדהות עם האבא, אני מדבר על האבא במקום של אנחנו, מדבר על האמא במונחים של אנחנו, לכן מה שמדאיג זה שהוא לא עושה הפרדה בין היחס שלו… רק עולה חשש, אני אגיד את זה ככה, אני לא יכול להגיד רק על סמך האבחון איתו, אבל מתוך העולם הפנימי שלו עולה חשד שהוא לא מצליח לפתח את התחושות או את הרצונות שלו מול האמא באופן עצמאי.

כבוד השופט ארז שני: באופן עצמאי…

ת: כן.

עורך דין אמיר קוזקוב: האם הוצאתו למסגרת חוץ ביתית בהכרח תיטיב את מצבו לדעתך?

ת: בוא נגיד את זה ככה, בגלל שיש לו תשתית של כוחות, הוא ילד שיכול להתמודד באופן מוצלח עם הוצאה למסגרת חוץ ביתית, זה דבר אחד שאני יכול להגיד. לגבי מה יהיה, כמובן שאף אחד מאיתנו לא יכול, אבל כן יש לו את התשתית, ויש לו את הכוחות כן, להתמודד היטב עם מסגרת חוץ ביתית. וכן, זאת אומרת, במידה ועוד פעם, אני לא יכול להגיד את זה בלי שנערכה הערכה משפחתית, אבל כן במידה שהוא חשוף לניכור והסתה בעוצמה שבה הוא לא יכול לפתח שום קשר עם האמא או לבחון את הדברים איתה באופן עגול, לראות איזשהו מקום של שיפור של המצב או לראות איזושהי יכולת להתחיל איזשהו קשר איתה, אז כן… מסגרת חוץ ביתית יכולה להיטיב איתו, לאפשר לו לפתח את הקשר…”.

ובעמ’ 60 לעדות רן מצאנו:

“עורך דין לאה שפיגל: כן, 2-3 שאלות. תיארת ב… שלך את הדמוניזציה לאם לעומת האדרת האב. מצד שני, גם שמענו כעת גם בחקירה, את העובדה שגם האב וגם… מתנגדים לפתרון שהומלץ על ידי הרווחה. האם הדברים האלה לא מחזקים את הצורך דווקא לפעול לכיוון של הוצאה חוץ ביתית על מנת לאפשר את הנפרדות שאתה מדבר עליה לטובת האב?

ת: אני חושב שזה כמו שאמרתי מקודם, אני אגיד את זה שוב, אני חושב שזה כן מחזק את זה שעולה ספק מאוד-מאוד ניכר באבחון, לא יכול לפתח דעה עצמאית מול אימא שלו, או לא יכול לפתח מול הדינמיקה המשפחתית איזושהי יכולת לראות את הדברים בהתאם למצופה מנער בגילו, נער נבון עם כוחות, אנחנו מצפים שהיכולת שלו להתייחס לקונפליקט עם האם הוא… שאותו דבר, גם למסגרת החוץ ביתית, זאת אומרת, שאין לו את היכולת לייצר בהתאם לגילו איזושהי התבוננות עצמאית לגבי זה, ובמובן הזה יש חשש שהוא נתון לאיזושהי השפעה, לכן אם יש התנגדות של אחד ההורים, זה לא אומר שזה לא דבר נכון להוציא אותו למסגרת חוץ ביתית.

ש: דובר כאן על המסגרת שבה י’ לומד כיום, שהיא מקום שמיטיב איתו, וההצלחה שלו שם. איך, במידה ואכן המסגרת החוץ ביתית מאפשר המשך לימודים באותה מסגרת, האם זה משפר את ה… מבחינת איך אתה צופה את התהליך, שזה משמר מקום של כוחות, משמר מקום של הצלחה?

ת: במידה והוא יישאר באותה מסגרת?

ש: במסגרת חוץ ביתית, אבל ימשיך ללמוד באותו מקום.

ת: קודם כל, זה מקל, יש ילדים שזה הקל עליהם. במובן הזה שזה איזשהו מעבר למסגרת שהיא מוכרת, מכירים אותו שם, יש לו שם מועצת תלמידים, הוא כן… אם יש אפשרות כזאת, אני חושב שזה… זה בהחלט מקל, אבל גם עדיין אם אין אפשרות כזאת, לא הייתי פוסל מעבר למסגרת חוץ ביתית, מבחינת היכולות והכוחות שלו. אני יכול לראות אותו גם מסתדר במסגרת חדשה, אם יש אפשרות שהוא יישאר במסגרת הנוכחית, כמובן שזה… כן.

ש: אתה יכול בשני משפטים לסכם לנו את החששות שלכם כמי שאבחן את י’, לגבי ההשלכות לטווח הארוך של המצב שהוא נתון בו היום?

ת: כן. זאת אומרת, עוד פעם, אני חוזר ואומר, ילד שנמצא באמת במובן של ניכור מאחד ההורים, הוא לא יכול לראות שהדבר טיפה משתפר, הוא לא יכול לראות איזשהן נקודות חיוביות בקשר, לא יכול לראות איזושהי תמונה שהיא טיפה יותר מורכבת, אנחנו מדברים על נער עם משאבים קוגניטיביים ויכולות, החשש שעולה עוד פעם, ניתוק מהעולם הרגשי, שימוש בהכחשה, צפייה בדברים כטוב או רע באופן מוחלט. היא הולכת ומחלחלת, גם בתוך מערכות יחסים בהמשך, ויכולה להשפיע בכל מיני אופנים, מעבר לזה שזה גם לוקח הרבה מאוד משאבים, זה לא קל, זה לוקח הרבה מאוד משאבים, זה דברים שצריך לנתב הרבה מאוד משאבים בתוך ההתמודדות הזאת עם הקונפליקט הנוכחי, היא לא מאפשרת לו לנתב את המשאבים הרצויים שהוא זקוק להם, עוד פעם, בהמשך להתפתחות בהתאם לגילו, ולפתח עוד פעם, מצפים בגיל ההתבגרות… נפרדות גם, וברגע שאין את הדבר הזה ואין את הדבר הזה, מכלול השפעות. היחסים שהוא יוצר בעתיד… ועל ההתפתחות הרגשית…”.

ביום 23.05.2024 כתבתי כך:

“את בקשתם של שירותי הרווחה להכיר בקטין כקטין נזקק וליתן צו השגחה כנובע מכך, יש לקרוא ביחד עם תיקי הצדדים, 15 נוספים במספר ובתוך שהסכסוך העצים ראשיתו הוא עוד בשנת 2018.

נראה לי שלא אחטא לאמת אם אומר שנזקקתי ליותר מעשרות החלטות בעניינם של הצדדים גם הקטין נפגשתי ואחזור שוב על התרשמותי המפורשת לפיה האב אינו מציית להחלטותיי מבזה אותם, ואגב הכל חתירתו להכחיש את דמותה של האם מן הקטין יהא המחיר אשר יהא והנה המחיר בפנינו.

פגשתי בקטין שמעתי אותו בנוסף גם היום, שמעתי את דברי האפוטרופוס לדין והתרשמתי לא רק שנוצרה סימביוזה לעניין המטרה וההתנהגות בין הקטין לאב, תוך התעלמות מהוראות בית המשפט ומהדין ומניסיונות להתחכם מהם, אלא גם להגעתו של הקטין למצב שאומר במפורש שלא ייעשה את שאין הוא רוצה ואו מה שמחליט שאין הוא יכול לעשות.

לאורך הדרך צלחה מלאכתו של האב והקטין אינו מכיר באם כאימו.

כאשר שעונה הבקשה על חוות דעת פסיכואגנוזית המציינת צורך בטיפול פסיכותרפי לקטין, נותרה ב”כ האב בעמדתו של האב לאמור “האם אשמה” כאילו אשמה זו תפתור את הבעיות להם סובל הקטין.

ברור מאליו על פי המפורט בבקשת שירותי הרווחה, מסקנות לוועדה לתכנון וטיפול, הפגיעה בחלקים הרגשיים ממנה סובל הקטין והמפורט לעניין תחושות ואי שקט שאובחנו אצל הקטין, העדר דמות טיפולית, אי ביצוע הערכה נוירולוגית לבדיקת קשב וריכוז והאבחון של מכון שלם אשר דיבר על תפקוד קונטיבי כללי בתווך הנמוך עם ניצול פוטנציאל קוגניטיבי, שאין בוויסות קשב, ועוד. האבחון מצא תפקודי זיכרון מסוימים –גבוליים, קושי בשמירה על קשב, מהירות עיבוד נמוכה קשיים גרפומוטוריים חשש להמשך התפתחותו ותחושות חוסר שליטה ועוד. למעשה מצא האבחון והדברים מוצאים ביטוי גם בדברי האפוטרופוס לדין היום הזדהות מוחלטת של הקטין עם אביו ובכלל זאת מטרותיו להכחיד את דמותה של האם ולבצע דמוניזציה שלה.

גם כאשר דיבר איתי הקטין היום, התחיל את דבריו בחזרה מונוטונית על נאומו הקבוע של האם לעניי אפסותה של האם ואשמתה.

ניסיון ארוך שנים צברתי באי שיתוף פעולה של האב ואי ביצוע החלטותיי והנה כעת מסבירני ב”כ האב כי יש להמתין לקיים הוכחות, להביא סיכומים שהקטין בן 14 ועוד מעט קט יגיע הניצחון של האב בשל בגירת הקטין יהיה הנזק אשר יהיה.

הזכות הדיונית לקיים הוכחות שמורה הזכות גם למי שביזה שוב ושוב את החלטות בית המשפט אלא שאם חושב האב רק כי רק באת כוחו שכנעה את הקטין להיפגש פעם אחת בפארק לבחון את האם ואצל הקטין בטוח שהיא תכשל שכן זה מה שהאב מצפה ממנו, כדאי שתחשוב בשנית.

נחה דעתי כי לטובת הקטין יש צורך בהתערבות דחופה, אני קובע כי הקטין הוא קטין נזקק וכי המשמורת בו מופקדת מעתה ועד למתן החלטה אחרת בידי שירותי הרווחה.

לאחר ששמעתי מעט סבור אני שהוריה של האם אינם פתרון מתאים להשמתו של הקטין וכך אני מנחה את שירותי הרווחה. סבור אני שהצלחתו של הקטין בבית הספר אינה חזות הכל. משך השנים האחרונות מצליח הקטין בבית הספר אך הנזק הולך ומחמיר, התעדוף הוא לשלומו הרגשי של הקטין ולא לבית הספר. אם לא תהיה ברירה, יועדף שלומו של הקטין על מקום לימודיו.

שירותי הרווחה רשאים להשם את הקטין בכל מקום הולם, בין אם אומנה ובין אם מוסד אחר.

ביום 18.07.2024 העיד המבקש (עו”ס לחוק הנוער) יובל ברודטי בין השאר כך:

” העד מר בורודטי: אני אעיד בעצם המעורבות שלנו החלה בעקבות הדיונים בפני כבוד בית המשפט כאן שכבוד השופט ביקש לבחון משירותי הרווחה סידור חוץ ביתי עבור הקטין. אני אגיד שלפני שכינסנו ועדה, אתה יכול לראות בתזכיר שלי שבעצם זימנו את האבא לשיחה בחודש פברואר 2024ף בעצם לדבר איתו בעצם על ההמלצות של בית המשפט, על חידוש הקשר עם האם, על ההשתתפות שלו בהדרכת הורים, ניסינו להתחיל לפני שכינסנו ועדה גדולה ודנו בסידור חוץ ביתי בעצם הזמנו את האבא ודיברנו איתו בעצם על הבקשות של בית המשפט על הדרכת ההורים, על חידוש הקשר עם האם.

עו”ד קוזקוב: או-קיי כלומר,

העד מר בורודטי: בשיחה גם שגם האפוטרופוס לדין אגב נכח.

עו”ד קוזקוב: כלומר היוזמה של הליכי הנוער האלה נבעו בעצם מהוראה שיפוטית של בית המשפט ולא מכיוון הרווחה שמצאה שיש איזה שהוא סיכון לקטין, לא הייתה איזה שהם דיווחים מבית הספר או דברים כאלה שעוררו את גורמי הטיפול והרווחה ליזום הליכי נוער. למעשה הליכי הנוער יוזמו על ידי בית המשפט.

העד מר בורודטי: נכון ולאחר מכן אספנו מידע.

עו”ד קוזקוב: או-קיי.

העד מר בורודטי: לרבות דו״חות מבית הספר, דו״חות ממכון מפגשים, אבחון וזיהינו גם אנחנו את הסיכון.

עו”ד קוזקוב: או-קיי. אז זאת אומרת קודם כל לאורך אנחנו מדברים על ילד גדול, בן כמה הילד היום?

העד מר בורודטי: בן 14.5.

עו”ד קוזקוב: או-קיי. אם אני זוכר נכון הוא יליד פברואר 2010, כן. זה בקרוב יהיה 15, בסדר גמור.

עו”ד שפיגל: בקרוב הוא יהיה בן 14.5.

כב׳ הש׳ שני: זה באמת משנה? הלאה.

עו”ד קוזקוב: ואנחנו בעצם ילד בן כמעט 15, 14.5 שעד היום לא היו שום דיווחים שגרמו לאיזה שהוא נורות אדומות מהרווחה לפתוח בהליך נזקקות, עכשיו בעצם כונסה לבקשתו של בית המשפט לוועדת תכנון דרכי טיפול, נכון? עכשיו בוועדת תכנון דרכי טיפול למעשה יש פרוטוקול של ועדת תכנון דרכי טיפול, יש המלצות של הוועדה, אתה יכול להפנות אותי לפרוטוקול ולהמלצות? האם הפרוטוקול הזה נמסר אי פעם לאב?

העד מר בורודטי: אני אגיד שבתוך התזכיר רשום את ההמלצות של הוועדה לתכנון טיפול.

עו”ד קוזקוב: בוא תפנה אותי בבקשה.

העד מר בורודטי: התכנסה ועדה ב-31/03.

עו”ד קוזקוב: בוא תפנה אותי, איפה? באיזה עמוד?

העד מר בורודטי: בתזכיר עמוד מספר 3 ״ביום 31/03 התקיימה ועדה לתכנון טיפול בעניין. הוועדה בפורום מורחב עם רכזת סדרי דין ורכזת חוק הנוער.״ וכתוב שם בעצם מה דובר בוועדה ומה המלצות הוועדה.

עו”ד קוזקוב: או-קי. בוא תפנה אותי להמלצות, בוא תקרא מה ההמלצות של הוועדה.

העד מר בורודטי: אני אגיד ההמלצות של הוועדה היו לבקש בעניין הקטין צו השגחה בקהילה עד לסוף שנת הלימודים ובמקביל לערוך לקטין אבחון פסיכודיאגנוסטי שכבר נערך, במקביל גם בעצם לבחון סידור של אומנת קרובים בתוך המשפחה לפני שנפנה למסגרת חוץ ביתית, לפנות לסידור בתוך המשפחה ומדובר על זה עם המשיבים על אפשרות אבא של המשיבה, סבא של הקטין משני הצדדים זה נאמר שזה לא אפשרות מבחינתם…

עו”ד קוזקוב: אנחנו לא נעשה תחרות כבודו. אני שואל אותך שאלה, אנחנו מדברים פה על הילד מגלה רצון לצאת למסגרת חוץ ביתית?

העד מר בורודטי: לא.

עו”ד קוזקוב: האם הוא מביע התנגדות?

העד מר בורודטי: כן.

עו”ד קוזקוב: איזה סוג של התנגדות?

העד מר בורודטי: מביע התנגדות מאוד בוטה. גם בשיח אתו, בשפה אתו הוא אומר את המילים ׳לא יקרה, אני לא אעשה את זה.׳ שגם אותי זה מדאיג הסוג שיח הזה, שאתה מבין אם יש פה גורם סמכות שמגיע אליו לבית ספר לפגוש אותו, הוא במילים אחרות ׳אני לא מקשיב לכללים שלך.׳ וזה חלק ממה שמדאיג אותי בתוך המעמסה הרגשית שיש על הילד הזה, בנוסף לכך שהוא גם לא מקבל את הכללים ואת הסמכות, בסוף הוא ילד בן 14 שאמור לקבל את הסמכות של כבוד בית המשפט והוא לא מקבל אותה. אותי אישית זה מדאיג…

העד מר בורודטי: אני חושב שהיא יכולה להצליח, אני חושב שההתנגדות הכל כך גדולה שלו היא גם מעוררת סימן שאלה כי בסוף מדובר במסגרת חוץ ביתית שיכולה לגרום לו לעצמאות, לעיצוב הזהות שלו מחוץ לסכסוך ההורי. הילד הוא סובל מזה מהסכסוך ההורי, מהניכור ובסוף יש פה הזדמנות שהוא יוכל לבנות את עצמו, להתחיל דרך עצמאית שהיא לא תלויה בהורים ובריב שלהם.

עו”ד קוזקוב: איך בדיוק? ההורים פתאום נעלמים? ברגע שיש הוצאה חוץ ביתית כאילו הסכסוך נגמר ביום אחד?

העד מר בורודטי: לא, אבל זה מאפשר לו לא להיות כל כך עמוק בזה ולא להחזיק חלקים כל כך גדולים של זה. בסוף היום מדובר בקטין שלא מדבר עם ארבעת אחיו הקטנים למחצה, הוא בוחר לא לדבר עם אימא שלו, בקשר חלקי מאוד עם הסבא. זה משקל מאוד מאוד גדול על הילד. גם כשאני פגשתי אותו רואים שיש לזה מחירים רגשיים וגם אם לא רואים עכשיו את הביטוי המלא שלהם אנחנו רוצים למנוע.

עו”ד קוזקוב: להוצאה חוץ ביתית אין מחירים רגשיים? אין מחירים נפשיים? כלומר זה פתרון קסם שהוצאה פותרת את כל הבעיות שהעולם הביאה לילד הזה?

העד מר בורודטי: נוסו פתרונות אחרים הם לא צלחו, אתה מבין? אין שום התקדמות לא מבחינת הדרכת ההורים, לא מבחינת חידוש הקשר, אין התקדמות עם זה. אז אנחנו אומרים במסגרת חוץ ביתית שיש ניסיונות למסגרת למסגרות חוץ ביתיות עם ילדים שנמצאים במשפחה שיש בה סכסוך, סכסוך הורי לנסות לתת לילד את העצמאות ואת החופש לבחור….”.

ובעמ’ 55 מצאנו כך:

“העד מר בורודטי: לא מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול בו.

עו”ד קוזקוב: שנייה, בוא נעבור אותו דבר דבר. המשגיח על הקטין אינו מסוגל מה?

העד מר בורודטי: לטפל בו או להשגיח עליו.

עו”ד קוזקוב: שנייה, בוא נעצור פה. לטפל בו הוא מסוגל? האם האב מסוגל לטפל בקטין?

העד מר בורודטי: לטענתנו הוא מטפל בו בצורה שבה הצרכים ההתפתחותיים שלו נפגעים. יש לילד צרכים רגשיים, בסוף גם באבחון נכתב שזה אם המצב יימשך כפי שהוא והקשיים הרגשיים יימשכו כפי שהם זה יכול להביא אותו לאפיונים אישיותיים, לפתח הפרעות. ילד כזה שסוחב משקל כזה על הכתפיים הוא לא חי כמו ילד.

עו”ד קוזקוב: כרגע תראה לי בדיווחים איפה הילד, אני ברשותך נעבור או שנפתח,

כב׳ הש׳ שני: סליחה סליחה.

עו”ד קוזקוב: כן.

כב׳ הש׳ שני: אתה יכול לבוא ולהגיד לי אחר כך בסיכומים אין בדיווחים בסיס לממצא הזה.

עו”ד קוזקוב: אני רוצה להבין על בסיס מה בחוק,

העד מר בורודטי: אני אגיד לך מה. על בסיס השיחות איתי, תראה בתזכיר שלי אני רשמתי על השיחה עם י’ שאני באתי לדבר אתו בבית הספר, על פי הדברים שהוא אומר על אימא שלו ועל הקשר עם האחים שלו מרגישים את המעמסה הרגשית. הוא אומר ״חוזר ואומר כי לא רוצה קשר איתה, לא הרגיש אף פעם קשור אליה, היא זרה מבחינתו. הוסיף כי לא מתגעגע לארבעת אחיו למחצה. שיתף על כך שהרביצה לו שהיה גר איתה, לא נתנה לו אוכל מזין והתעללה בו.״ זה אותו סיפור שהוא מספר שוב פעם ושוב פעם ושוב פעם על האוכל המזין, על האלימות. אנחנו שואלים אותו שוב ושוב על ארבעת האחים האם תרצה לפגוש אותם בפארק? במקום בחוץ? הוא מסרב, הוא אומר ׳הם לא האחים שלי.׳ כשילד,”…

ובעמ’ 59 מצאנו כך:

“העד מר בורודטי: אבל זה לא רק המסרים של האב, זה המסרים של האב והקשיים הרגשיים. תראה באבחון שהוא מדבר שם על קשיים רגשיים משמעותיים שיכולים לגרום לו לאפיונים אישיותיים עמידים, זה אומר שאם הוא יישאר בתוך הדבר הזה ויחזיק את כל המעמסה הרגשית הזאת עוד ועוד ועוד זה יגרום לו בסוף לאיזה שהיא מצוקה, לאיזה שהיא התפרקות וזה יגרום לו שוב, גם דיברנו על זה כאן בדיונים שזה יגרום לו לא להצליח אחרי זה לפתח קשרים בין אישיים”.

כאן אולי המקום להזכיר כי העו”ס לחוק הנוער, חוו”ד מכון שלם, הודעות מכון מפגשים כולם בגדר המלצת מומחה מטעם בית המשפט שלא בנקל יסטה ממנו בית המשפט (וראה בע”מ 9229-04 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלונית).

האפוט’ לדין, בבחינת דמות שהיא בין מייצג לקטין ובין מעין מומחה, המופקד גם על הבעת טובת הקטין ולא רק משמיע קולו, הביע זווית שונה של הסתכלות בבעיה.

לשיטתו כאמור הצגת הקטין כמצליח גם חברתית אינה נכונה ואת הסעד יש ליתן לא בשל הניכור ההורי אלא בשל מצבו של הקטין אצל אביו.

וכך כתב בין השאר בסיכומיו:

“5. התרשמות הח”מ ממפגשיו עם י’ הייתה כי מדובר בנער המזדהה מאוד עם אביו, נתון לשליטת האב ונשמע מדקלם טקסטים המוכתבים לו בידי האב ואשר אינם מותאמים מבחינת סגנונם ותוכנם לגילו (ר’ דיווח הח”מ מיום 15.2.2023, תרשומות חסויות של פגישות עם י’ביום 21.12.2023 וביום 21.5.2024).

6. הקו המנחה בהמלצות הח”מ היה לתת הזמנות לקידום ההליך הטיפולי עליו הורה בית המשפט באמצעות מכון מפגשים. הציפיה הייתה כי ההליך הטיפולי יאפשר להעניק לי’ סביבה התפתחותית מגוונת ופתוחה יותר וזאת באמצעות חידוש הקשר עם אמו ועם בני משפחתו מצד האם.

7. כידוע הליך זה לא צלח, כפי שדווח לבית המשפט.

8. להתרשמות הח”מ- על בסיס פגישותיו עם י’ שיחותיו עם גורמי המקצוע במכון מפגשים, שיח שוטף המתקיים עם גורמי החינוך בבית הספר ובחינת האבחון הפסיכודיאגנוסטי שנערך לי’ במכון שלם- י’ בסיכון לפגיעה רגשית בלתי הפיכה.

9. אכן, בעניינו של י’ קיימת דואליות משמעותית.

10. מחד מדובר בנער המשקיע מאוד בלימודיו ובפעילות הבית ספרית. י’ זוכה להצלחה בתחום הלימודים (צוינו הישגיו במתמטיקה) הצטרף למגמת רובוטיקה והוא אהוב מאוד על מוריו. י’ משקיע רבות גם בפעילות במסגרת בית הספר (היה בוועד התלמידים, השתתף בהפקות תיאטרון במסגרת המגמה).

11. מאידך, הצוות החינוכי מדווח על קשיים משמעותיים בתחום החברתי. הוא אינו מצליח לשמור חברויות ולמעשה, “החברים” שלו, הם אנשי הצוות החינוכי שמאוד אוהבים אותו.

12. ניכרים גם קשיים רגשיים המוצאים ביטוי חיצוני בעצבות ועצבנות. ניכרת חסימה רגשית משמעותית. י’ מקבל טיפול רגשי בבית הספר בחברת ילד נוסף שכן בטיפול 1:1 לא ניתן להגיע אליו מבחינה רגשית.

13. לאחרונה יש חוסר יציבות ונסיגה גם בפעילויות בית ספריות של י’. כך לדוגמא פרש י’ בפתאומיות מפעילותו במועצת התלמידים אולם בהמשך חזר לפעילות. כמו כן פרש מפעילותו בהפקת התיאטרון (הוא נשאר במגמה אך לא בהפקה) פעילות אשר י’ תיאר אותה כ”תרפיה” עבורו. הח”מ סבור כי חוסר יציבות זה מהווה ביטוי נוסף לאי השקט הפנימי ולרמת המוטרדות הפנימית הגבוהה של י’ כמתואר בחווה”ד של מכון שלם.

14. יצוין כי להשקעה המרובה של י’ בפעילויות הבית ספריות יש גם משמעויות רגשיות, שכן הוא מתואר כמי שמתנהל ב”השקעת יתר” ונראה כי הוא מחפש בכל מחיר כל דרך להעסיק את עצמו. כך לדוגמא י’ התנדב ביום הראשון ללימודים לעמוד בשער ולקבל את התלמידים, למרות שהוא הגיע לבית הספר כשהוא נראה בעייפות קיצונית עד כדי אפיסת כוחות”.

“21. מסקנת הדברים הנה כי סביבת חייו של י’ בבית האב אינה מאפשרת לו התפתחות רגשית ואישיותית תקינה והיא מעמידה אותו בסיכון, ההולך וגדל ככל שחולף הזמן. יתירה מזו, הסיכון הגובר נוגע גם לגילו של י’ שכן ככל שהוא מתבגר גוברת האפשרות כי לא ניתן יהיה לסייע לו להיחלץ מהמציאות בה הוא חי כיום.

22. אשר על כן עמדת הח”מ הנה כי הצורך בהוצאת י’ מבית האב אינו נובע מהעדר הקשר שלו עם האם ועם בני משפחתו מצד האם, באשר העדר קשר זה הינו אך תסמין לבעיות עמוקות יותר הנוגעות לסביבת חייו של י’ בבית האב כמתואר לעיל.

23.הוצאתו של י’ מבית האב והשמתו במסגרת חוץ ביתית במסגרת פנימייה טיפולית תאפשר לו כמקווה מרחב עצמאי משלו, מרחב רגשי ומרחב התנהלותי, ללא המגבלות והחנק שכופה עליו האב”.

“15. ניכר כי י’ גדל בבית האב בסביבה המאופיינת בשליטה משמעותית מאוד של האב בי’. י’ נחווה, הן בידי הח”מ והן בידי הצוות החינוכי, כמי שמבטל את עצמו מפני רצונו של האב. בתוך כך, גם חוסר היציבות של י’ והפסקת הפעילויות הבית ספריות נחווית בידי הצוות החינוכי כמגיעה ממקום של ריצוי האב אשר דעתו אינה נוחה מהשעות הרבות שהושקעו בידי י’ בפעילויות אלו. אכן אין ספק כי האב מכוון את מאמציו למקסם את הישגיו של י’ בתחום הלימודי, הן הפורמלי והן הבלתי פורמלי, אולם המחירים והנזקים שי’ חווה בתחום הרגשי הולכים ומצטברים ומאמירים.

16. בדיווח עדכני של גורמי החינוך מובעת דאגה עמוקה לנוכח הרעה הכוללת במצבו של י’. הצוות החינוכי חווה את י’ כעצוב ועצבני יותר, כנמנע מפעילויות הטובות עבורו (כגון הפקת תיאטרון) בגלל שפעילויות אלו אינן נושאות חן בעיני האב וכמי שנתון בלחץ ופחד רב מפני האב. צוין כי ירידה מסוימת בציונים של י’ (ירידה שיש להבינה אף על רקע המעבר לכיתה ט’ והעליה בקושי של החומר הנלמד) נתקלת בזעם רב מצד האב וכי גורמי החינוך נוהגים להיזהר מאוד בדיווחים אודות קשיים לימודיים או אי ביצוע מטלות מחשש לתגובה קשה מצד האב.

17. הרעה נוספת במצבו הרגשי של י’ קשורה בעובדה כי הוא משתף כיום בטענותיו כלפי האם גם אנשים זרים וללא קשר לסיטואציה. כיוצ”ב נתקבלו דיווחים מהורים של ילדים בביצת הספר אשר י’ פנה אליהם תוך “דיווח” על פגיעות שהוא ספג מידי האם. כמו כן עולים תכנים כאלו מצדו בצורה לא מותאמת בפעילויות חברתיות שונות. התנהלות זו, שלא הייתה מוכרת באופן ובעוצמה זו בעבר, מגבירה את החשש ביחס להתדרדרות מצבו הרגשי של י’.

18. כפי שכבר צוין בדיווחים ועמדות שהגיש הח”מ, אין לח”מ ספק כי האב אוהב את בנו, רוצה בטובתו ומקדיש לשם כך מאמצים ומשאבים ניכרים. אולם בפועל, נראה כי סביבת מגוריו של י’ בבית האב, אינה רק מונעת את חידוש הקשר שלו עם אמו ועם בני משחתו מצד האם, אלא “חונקת” את התפתחותו התקינה של י’ גם במישורים חשובים נוספים.

19. הניסיון לגייס את האב לשיתוף פעולה לצורך שינוי התנהלותו לא צלח. בהיבט של מתן אפשרות לקשר של י’ עם האם ועם בני המשפחה מצד האם אין כל נכונות ותובנה של האב לצרכיו הנפרדים של י’ ולא חל כל שינוי בהתנהלותו המהותית של האב (להבדיל מפעולות טכניות כגון הבאה של י’ למפגשים וכן פתיחת חסימה בוואטסאפ). בהיבט עולמו הרגשי של י’ בבית הספר, מגלה האב תובנה מועטה מאוד לצד פגיעות משמעותית. כך חווה צוות בית הספר את הירידה במצבו הרגשי של י’, הפסקה וחוסר יציבות בפעילויות שלו בבית הספר, עצבות ועצבנות, רצון עז עד כדי הפרזה להעסיק עצמו- כביטויים לפגיעה רגשית משמעותית שהוא חווה בבית האב.

20. מאחר שהפגיעה הרגשית חורגת מתחום הקשר שלו עם האם ועם בני משפחתו מצד האם, הרי שאין בעובדה כי הוא מצליח ומגיע להישגים בתחומים אחרים, כדי לבטל או לאזן את הנזק שנגרם לו. יתירה מזו, מההיכרות המתמשכת והישירה של הח”מ עם י’ והמעקב אחר מצבו, עולה וגובר החשש כי פגיעה זו תתרחב ותהפוך לכזו שלא ניתן יהא לטפל בה. חשש זה עולה אף בחווה”ד של מכון שלם, אשר ציין כי קיים חשש להפיכת המאפיינים האישיותיים של י’ לעמידים”.

צדק ב”כ האב בתארו בין השאר מסעיף 34 לסיכומיו את הפסיקה כך:

“בפסק דין שניתן ביום 12.7.2004 בהליך דנ”א 6041/02 פלונית נ’ פלוני הנדון בבית המשפט העליון נפסק כדלקמן: “כדי להצדיק הוצאתו של קטין מרשות הוריו הטבעיים צריכה להתקיים עילה מיוחדת ויוצאת דופן. הילד יוצא מרשות הוריו ללא הסכמתם רק כאשר הדבר מחויב המציאות ובלתי נמנע. טובת הילד משמשת נדבך מרכזי בגדר בחינתן של דרכי הטיפול השונות ,ובהן טיפול הכרוך בניתוק הילד מהוריו. טובתם של ילדים דורשת ,לרוב ,כי יימצאו ברשות הוריהם ,במסגרת התא המשפחתי הטבעי. גם להורים עומדת זכות לקיים מסגרת משפחתית זו. אכן, יש לתת עדיפות למסגרת זו כל עוד נשמרת רמה מינימלית של תפקוד ההורים. ניתוק ילד מהתא המשפחתי הטבעי הוא צעד גורלי. הוא מערער את יציבות התא המשפחתי ועלול לגרום זעזוע קשה להורים ולילדים כאחד. הוא משליך במישרין על שלומו של הילד”.

35 “…על רקע גישה כללית זו הוגבלה האפשרות להוציא ילד מרשות הוריו ללא הסכמת ההורים למקרים קיצוניים. חוק הנוער מאפשר כאמור “להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו ,אם ראה ־בית המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה ,ולמסור אותו למשמורתה של רשות סעד…”.

(סעיף 3(4) לחוק;) סעד זה הוא מוצא אחרון, שנועד להבטיח את הטיפול בקטין נזקק ואת ההשגחה עליו כאשר כל האמצעים האחרים אינם יעילים .יש לנקוט אותו במשורה… על המדינה מוטל נטל משמעותי כדי להצדיק התערבות כה בוטה בתא המשפחתי ובקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם .”

36 “בנוסף, עמדה כב’ השופטת פרוקצ’יה על כך שתסמונת הניכור ההורי לא הצדיקה בנסיבות העניין את השימוש בהליך ביניים לפני קיומו של הליך עיקרי; על הספקות בנחיצותו של אמצעי כה קיצוני בנסיבות העניין; על היעדר החיוניות שבהוצאת הילדים מרשות האם; על קיומם של נתונים אובייקטיביים חיוביים בדבר תפקודם הכולל של הילדים; על ההתעלמות מרצון הילדים; על אי מיצוי דרכי טיפול חלופיות טרם הבחירה באמצעי דרסטי של הוצאת הילדים למרכז החירום …”.

37 “הליך זה… מעלה סוגיה מרכזית בחשיבותה בתחום זכויות הילד ודאגת החברה להגנה על טובתו ורווחתו. חוק הנוער מקנה סמכויות נרחבות לרשויות הסעד ולבית – המשפט להטיל אמצעי טיפול והשגחה על קטין נזקק .תכליתו של החוק לערב את הרשות הציבורית בדאגה לקטין המצוי במצוקה, להושיט לו יד תומכת להבטיח את הישרדותו ,לסייע בשיקומו ולאפשר את גידולו בסביבה שיוכל להתפתח בה התפתחות טבעית מבחינה גופנית ,נפשית ,שכלית וחברתית ולממש את יכולותיו (סעיף 6 לאמנה בדבר זכויות הילד). האמצעים שהחוק נותן בידי הרשות הציבורית למטרה זו הם רחבים ביותר וחשיבותם גדולה ,אולם התועלת הטמונה בהם מותנית בדרך הפעלתם ובנסיבות הפעלתם ,ובייחוד בקיום מיתאם הדוק בין היקף נזקקותו האמיתית של הקטין לבין סוג האמצעים הננקטים בעניינו, אופיים ומידתיותם וקשורה באלה קשר הדוק .כאשר אין מתקיים מיתאם כזה ,עלולה הרשות לחרוג מגדר סמכויותיה, והפגיעה העלולה להיגרם לקטין ולקרובים לו בעקבות כך עלול להיות קשה. חריגה כזו עלולה לפגוע בזכויותיו הבסיסיות של הקטין ובזכויות מהותיות של הקרובים לו היא עלולה לפגוע בערכים חברתיים ומשפטיים חשובים ,בין ערכי הפרט ובין ערכי החברה…”.

38 “הוצאת ילד ממשמורת הורהו והעברתו לרשות הסעד או למעון נוגעות מעצם טיבן, לסוגיה בעלת אופי חוקתי הנוגעת לערך ההגנה על האוטונומיה האישית והמשפחתית של ילד והורהו ולערך החברתי החשוב, שעניינו שמירה על קשר המשפחה הטבעי בין הורים לילדים ועל המארג הסבוך של זכויות וחובות הנובעות מקשר הורות זה הן נוגעות בזכות הטבעית של ילד להיות נתון למשמורת הוריו, לגדול ולהתחנך על – ידיהם; הן נוגעות לזכויותיו היסודיות כבן אנוש לחיים, לכבוד, לשוויון, לביטוי ולפרטיות” (ההצהרה האוניברסלית על זכויות האדם [20] משנת 1948; האמנה בדבר זכויות הילד; ע”א 6106/92 פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה (13), בעמ’ 836.

39 “ניתוק כפוי ממשמורת הורית – ולו זמני – מוצדק רק מקום שקיים צורך חיוני מיידי הנעוץ בנזקקותו של הילד ובחשש ממשי לפגיעה קשה אם לא יינקט ובאי התאמתם של אמצעים חלופיים אחרים, מתונים יותר, העשויים לתת מענה לסכנה הצפויה. הנטל להוכחת הצורך בניתוק כאמור הוא לטעמי רב וכבד, וככל שהניתוק ממושך יותר ,כך הולך הנטל וגובר .כובדו של הנטל נגזר במישרין מעוצמתו ומחומרתו של האמצעי הננקט ומן המודעות לכך שמקום שקיימת אי – ודאות בדבר התקיימותם של התנאים המצדיקים את החלתו ,כי אז נזקו עלול להיות רב מתועלתו”.

אלא מאי, שנדמה כי בכאן נתקיימה בחינת עומק ומיצוי ניסיונות טיפול גם על פני כל התיקים הקשורים וסבור אני כי זהו המקרה הקיצוני הדורש בחירה או התערבות או כניעת המערכת ואין עוד זמן להשחית.

בסעיף 44 לסיכומיה תיארה האם את הפסיקה כך:

“44. מחיפוש מעמיק בפסיקה שדנה עד היום בהליכים לפי סע’ 2(6) לחוק הנוער עולה כי לא היתה התמודדות ישירה עם הכרזת קטין כנזקק והוצאתו למסגרת חוץ ביתית במקרה של פגיעה נפשית ורגשית מתמשכת וחשש לשלומו ולטובתו של הקטין על רקע ניכור הורי, כבענייננו.

45. מקרה שונה אך רלבנטי במידת מה נדון ברע”א 3009/02, שם נבחנו הוראות סע’ 12 לחוק הנוער במתן סעד זמני, ונקבע כי ישנם מקרים של ניכור הורי קיצוני המצדיק הוצאת הילדים משני ההורים, וזאת בין על ידי החלטת בית המשפט לענייני משפחה ובין על ידי החלטת בית המשפט לנוער. אותו מקרה עסק אף הוא בנסיבות של נזקקות כתוצאה מניכור הורי חמור.

46. בדנ”א 4061/02 נדונו התנאים שבסע’ 2(6) לחוק, סע’ 6 + 14 לפסק דינו של כב’ הנשיא ברק–

“חוק הנוער מפרט כמה מצבים שבהם רואים קטין כקטין נזקק. החלופה הנוגעת לענייננו מצויה בסעיף 2 (6) לחוק: “קטין נזקק 2 . קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה:

… (6) שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע…”. החוק מעמיד לרשות גורמי הרווחה שורה ארוכה של אמצעים לטיפול בקטינים נזקקים… האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת. היא כפופה תמיד לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו. כאשר ההורה אינו מקיים כראוי את חובותיו או משתמש לרעה בסמכויותיו ההוריות באופן המסכן את הילד או פוגע בו, תתערב המדינה ותגן על הקטין. מכאן סמכותם של בתי-המשפט ושל רשויות הסעד להתערב – בנסיבות מוגדרות – בתא המשפחתי כאשר הדבר מתחייב לשם רווחתו של הילד. “במצבים מסוימים, צומחת מן החובה לפעול לטובת הילד ולהגנת שלומו הגופני והנפשי זכותה וחובתה של המדינה לפעול באופן אשר יש בו התערבות ופגיעה באוטונומיה האמורה”.

47. בפסה”ד, קבע כב’ השו’ גרוניס בסע’ 7 :

‘אין ספק שהמחיר הנפשי לילדים… בטווח הקצר הינו כבד מאוד, והסיכון לטווח הארוך מדאיג ביותר. ט’ מוותר על עדות חושיו למען נאמנות לאחיו ולאימו. לו היה זה אדם בוגר שהיה מסלף את תהליכי התפיסה למען המשגה נוקשה וגורפת – היינו עוסקים בתחום פסיכופתולוגיה כבדה. ואילו מ’ צובר שליטה וכוח בתוכו בד בבד עם בוז כלפי סמכויות שנקשרות לדמות האב. לו היה זה אדם בוגר שאינו קשוב לסמכות ואינו נרתע מלפגוע בזולתו, היינו יותר ממודאגים ביחס להשלכות החברתיות הקשות של אישיותו ותוצרי התנהגותו”.

48. משמע, הקשר בין קונפליקט בין הורים וגרימת ניכור הורי ע”י אחד מהם, עשוי להגיע כדי סיכון לשלומו הנפשי של הקטין, לא חדש הוא. ‘אותה גברת בשינוי אדרת’.

49. כ”כ במסגרת פסה”ד ברמ”ש (י-ם) 55946-11-16 מפי כב’ סג”נ (דאז) השו’ מ. דרורי, הפנה לפסיקת ביה”ד הרבני בנתניה מפי כב’ הדיין הרב ש.פרדס, שלדבריו הסכימו הדיינים הרב מ. עמוס והרב ח.ו. וידאל, והתייחסו לסכסוך שבין ההורים, באומרו כי סכסוך זה יכול –

“לדרדר ילדים שהם נפשות רכות ואומללות הנרמסות ברגל גסה בלב אטום המונחה ע”י אינטרס צר, קטן ונקמני כאשר הילדים הופכים לנשק בידי מי מההורים במלחמתו העקובה מדם בהורה השני. ‘אל תחטאו בילד’ (בראשית מב, כב)” (עמ’ 1 לפסק הדין), וכן לאחר דיון בהוצאות משפט ובקנסות שבהם חויבה האם לטובת אוצר המדינה וחלק לאב ישירות (עמ’ 28-29) הגיע בית הדין הרבני למסקנה (עמ’ 33) :

“בית הדין סבור כי יש לבדוק מידית אם יש להכריז על הילדים כילדים נזקקים על כל המשתמע. יש לבדוק אם יש להוציא את הילדים מתחת ידי האם ולהעבירם למקום בטוח כדי שלא ימשיכו להיפגע נפשית מהימצאותם ברשות האם. סמכות עניין זה של הכרזת הילדים כילדים נזקקים מסורה לביהמ”ש ועל הרווחה וגורמי המקצוע להפנות נושא זה לביהמ”ש”.

כב’ השו’ דרורי המשיך וקבע –

“פורמלית לא הוגשה לי בקשה על ידי מי מהצדדים להעביר את התיק לבית המשפט לנוער, אך לא אוכל להתעלם מכך שיש מקרים של ניכור הורי קיצוני המצדיק הוצאת הילדים משני ההורים, וזאת בין על ידי החלטת בית המשפט לענייני משפחה ובין על ידי החלטת בית המשפט לנוער”.

50. אשר לס’ 2(2) לחוק הנוער, שעוסק בהזנחה של מושגח, לרוב הורה את בנו הקטין, יש להפנות לדב’ כב’ השו’ הנדל שם נדחתה בר “ע על הוצאה ממשמורת, בפסקה 4 סיפא לפסה”ד:

“לשונו של סעיף 2(2) היא: “האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה”. השאלה מהי הזנחה אינה מוגדרת בחוק. מדובר, כדברי האפוטרופא, במושג בעל ריבוי מאפיינים והגדרות. זוהי רקמה פתוחה במובן השלילי. מבנה תת הסעיף עשוי לסייע בהבנתו. ישנה התייחסות להורה האחראי שאינו מסוגל לטפל בקטין – מבחן יכולת – והתייחסות לאחראי שמזניח את הטיפול או את ההשגחה – מבחן תוצאה. נראה, כי הקשר בין שני המסלולים הוא שהורה שמזניח את הטיפול או את ההשגחה הוא כהורה שאינו מסוגל לטפל בקטין. לאמור: ההזנחה בטיפול או חוסר היכולת חייבות להיות ברמה שפוגעת בגרעין טובת הילד”.

51. בענייננו, במבחן היכולת ברור שהאב לא יכול לדאוג לשלומו הנפשי של הקטין מקום בו מסית ומנכר אותו, הקטין חרד למוצא פיו ו’מדקלם’ אותו עד כדי אשמה נוראית כשרק הוגה בשפתיו את המילה שהפכה כה משוקצת בעיניו, ‘אימא’. וכן מבטא זלזול וחוסר מורא כלפי כל גורם אחר, מוסד החינוך ואחרים, ואת בית המשפט עמו נפגש פעמיים. מבחן התוצאה, גורמי המקצוע ובדגש על האבחון, נקבע החשש והפגיעה הקיימים כיום וכן לעתיד לבוא, עד כדי חשש לפגיעה בהתפתחותו התקינה, בשנים שהן

קריטיות לעיצובה, באופן שעלול להיגרם נזק לא בר תיקון.

52. כמו כן, ר’ והשווה לעומת מקרה בו נשקלה הכרזת נזקקות והשמה בפנימייה לאור קונפליקט בין ההורים וזו הייתה אף המלצת המכון שביצע אבחון דיאגנוסטי; במקרה שם, דובר על הזנחה רגשית, נוכח הקונפליקט העָצים בין ההורים, עד כדי חשש לפגיעה בשלום הקטין:

“מטרת ההכרזה על הילדים כנזקקים אין בה כדי להעניש את ההורים בשל חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות או לכפות שיתוף פעולה כזה או אחר. מטרתה להעמיד בפני גורמי הטיפול ובפני בית המשפט אמצעים וכלים אשר יהיו לעת מצוא על מנת וליתן מענה לצורכי הילדים אשר ממילא מצויים בסיכון גבוה… ואולם, הכרזה על קטין כנזקק מהווה לסברתי פתרון אחרון – אליו יש לחתור אך ורק לאחר הפעלתם של כלל הכלים העומדים לרשותו של בית המשפט ורק לאחר שהועבר מסר ברור, חד משמעי ונחרץ כי אפשרות זו היא אפשרות ממשית העומדת על הפרק… בין ההורים קיימת מערכת יחסים מורכת ועוינת הכוללת אי הסכמה בנוגע לאופן גידולו שלהקטין שלפניי. עם זאת, התרשמתי משני הורים אשר אוהבים את בנם בכל ליבם. אך לדאבוני אין בכך כדי להביא מזור לקטין שלפניי… חשוב לי לציין, כי התרשמתי באופן בלתי אמצעי, מקטין חכם, נבון, אינטליגנטי, שובה לב, רגיש אשר נכנס לליבי. חרף כל הקשיים שאותם הוא חווה, שמחתי לגלות ילד בעל יכולת וורבאלית אשר יודע להבהיר היטב את עמדתו ותחושותיו. מהתרשמותי הקטין מנסה לרצות את אביו, וטענותיו כנגד אימו נראו לי אך טבעיות כשל כל ילד אחר המתלונן על הורהו, בשים לב לקונפליקט בעל העצימות הגבוהה שבין הוריו”.

53. בענייננו, למרבה הצער כלו כל הקיצין, עברו כשנתיים מתחילת ההליכים וניתנו כל ההזדמנויות והניסיונות ללא הועיל. פסה”ד מדגים היטב כיצד נזקקות אינה רק פיסית, ולא שמורה רק לילדים מוזנחים גופנית במובן ה’קלאסי’, כפי שאמר בימ”ש הנכבד ‘אם נרקומנית ואבא בכלא’, אלא גם כשהילד “חכם, נבון, אינטליגנטי, שוב לב, רגיש…”, ובדומה לענייננו אנו”.

דעתי כדעת אנשי המקצוע. לטעמי, האם אינו פתרון רלוונטי לעת הזו ועוד ארוכה הדרך עד שיחודש בצורה טובה הקשר בינה לבין הקטין.

אלא שהחשש שאם לא ייעשה דבר מה דרסטי כעת – יפגע הקטין, הוא ממשי ומבוסס דיו כדי לסבור שעסקינן במקרה קיצוני.

כל המצטבר, ניכור, סרבנות, התרסה, זילות הוראות בית משפט מחד ומיצוי אפשרויות הטיפול והכשלתן על ידי האב והסיכונים הנשקפים לקטין, כמו גם הנזקים שכבר ניכרים, מהווים מקרה קיצון המצדיק את קבלת התובענה.

עוד מעט הערות

אף שהקטין הוא למעשה חזות כל כמעט אזי צריך לזכור כי מדובר גם בפגיעה טראומטית באם (וראה “אבדנים שאינם מוות” מאת פרופ’ נחום באום).

אכן האם תרמה להיווצרות המצב שנותר ואולם, בשעה שהיא מקבלת אחריות ונתונה לטיפול מתרככים הדברים.

ולקראת סיום, רציתי להזכיר את מאמרם של השופט בדימוס פיליפ מרכוס והד”ר ענבל קיבנסון בר-און, אשר פורסם בנובמבר 2020 תחת הכותרת האם ניכור הורי הוא עניין מגדרי? האם בתי משפט שולחים ילדים למשמורת של אבות אלימים? ממצאי מחקר עדכניים באשר לניכור הורי ומערכת המשפט בעולם הערבי ובו נכתב בין השאר כך:

“זה עתה הגיע לידינו מאמרם העדכני של ג’ניפר הרמן ודמוסתנס לורנדוס (קישור למאמר בהמשך) שהתפרסם בנובמבר 2020 אשר כולל שימוש בהיקף נתונים יוצא דופן באשר לבדיקת טענות של ניכור הורי במערכות המשפט באנגליה, ארה”ב וקנדה. המאמר מתייחס לטענות סביב הטיה מגדרית שלילית של מערכת המשפט כלפי נשים ובדבר היעדר הגנה על קטינים בגין תלונות על פגיעה מינית מצד אבות.

Harman, J.J, Lorandos, D. (2020). Preprint of allegations of family violence in court: how parental alienation affects judicial outcomes. Psychology, public policy and law.

החשד להצגת ממצאים לא מהימנים ממחקרה של מאייר מטריד, לאור השימוש הנרחב במושגיה וברעיונותיה שהיוו פגיעה לא רק במושג ניכור הורי ובניסיון להפקיעו, אלא שימשו במה להתקפה על אנשי מקצוע העוסקים בתחום.

הסכנה הגדולה היא בשימוש הפופולארי של הציבור בביטול הלגיטימיות של השימוש במונח ניכור הורי, וכן בהתייחסות שעלולה להסיט את החשיבות בדבר ילדים החווים ניכור הורי ועוברים התעללות פסיכולוגית.

ניכור הורי, אליבא דמאייר, הוא סיפור של אבות מתעללים הבאים לשלוט באימהות חרדתיות. בכך, תפישתה של מאייר טשטשה את ההבנה מהו ניכור הורי והנזק הכבד שנגרם לעולמו הפסיכולוגי וצרכיו של ילד מנוכר. ניכור כולל ראשית כל ריחוק של הילד מצרכיו העמוקים להתקשרות ולקשר והזרה של הילד מעצמו.

כך מסכמים הרמן ולורנדוס את מאמרם:

“In conclusion and after transparently and rigorously testing six pre- registered by potheses, our results soundly disconfirmed nearly all of the findings we tested from Meier et al (2019) report or discovered the findings to be in the opposite direction claimed by the authors. We identified 30 very concerning conceptual, methodological and statistical issues with Meier et al’s (2019) study and when asked to provide us with appendices and statistical output to evaluate her conclusions, she refused to provide them, questioned the inquirer about who they worked for and what types of clients they represented (mothers or fathers) and referred them to a national archive for the material, where such material was still not available at the time of writing. This response raises concerns about the validity of Meier et al’s (2019) data and the conclusions that can be drawn from it”.

Harman & Lorandos (2020)

ניכור הורי, אם כן, הוא עניין משמעותי הפוגע בבריאות הנפשית והוא מהווה מצב פסיכולוגי שמחייב הגנה על ילדים. המושג ניכור הורי והנזק שנגרם לילדים בעקבותיו מזוהה היטב כיום בבתי המשפט, והוא כולל מטודות התערבות ייחודיות.

המחקר העדכני של הרמן ולורנדוס אינו מאפשר עוד לטשטש או להחביא את התופעה של ניכור הורי אשר מהווה התעללות לא פחות מהתעללות מינית או פיזית.

המחקר מוכיח שאין בסיס להנחות המוצא של מאייר, אשר סברה כי כל טענה על ניכור הורי הינה מגדרית ומסתירה במכוון פגיעה מינית של אבות. המחקר מחזק את ההבנה כי התופעה הקשה הזו קיימת וכי ילדים המתאפיינים בניכור הורי נזקקים להגנה מצד מערכת המשפט ואנשי המקצוע, וכי יש להעניק להם טיפול ייחודי לצרכיהם. המחקר מסייע להעמיד ילדים אלו בלב העשייה המוסרית, הציבורית והמקצועית שלנו גם במדינת ישראל.

סוף דבר

אני קובע כי הקטין הוא בגדר קטין נזקק.

ניתן צו הוצאה ממשמורת לגבי הקטין והשמת משמורתו בידי שירותי הרווחה אשר על יד עיריית תל אביב.

שירותי הרווחה יערבו וישימו את הקטין בסידור חוץ ביתי שיובא לאישורי.

האב יישא בהוצאות האם בסך 60,000 ₪.

ניתן היתר לפרסום פסק דין זה ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.

המזכירות תסגור התיק.

חתימה