מספר בקשה:15
לפני
כבוד השופט אילן דפדי
המבקשים
1. יובל שפלר
2. יצחק בן לולו
ע”י ב”כ עוה”ד שאול ציוני, חן נאמן ורעות זייטלבך
נגד
המשיבות
1. טסלה מוטורס ישראל בע”מ
2. Tesla Inc
ע”י ב”כ עוה”ד דרור קדם ורומן מגריל
החלטה
המחלוקת שלפניי נוגעת לשאלה מהו המועד בו ניתן להגיש בקשה לגילוי ועיון במסמכים במסגרת הליך בקשה לאישור תובענה כייצוגית.
המבקשים הגישו ביום 9.8.2023 בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה 2, חברה בינלאומית העוסקת בין היתר בייצור כלי רכב המבוססים על הנעה חשמלית ונגד המשיבה 1, שלטענת המבקשים, מהווה את נציגתה של המשיבה 2 בישראל. לטענת המבקשים, המשיבות הסתירו מידע מהותי ביותר והציגו מצגים כוזבים ביחס לרכבים שהן מוכרות ובכלל זה ביחס לטווח הנסיעה של אותם רכבים. זאת, במטרה להטעות את הצרכנים, להציג עצמן באופן מלאכותי כבעלות “יתרון” על פני מתחרותיהן ולהפיק רווחים משמעותיים על חשבון המבקשים ויתר חברי הקבוצה תוך ניצול פערי המידע והכוחות בין הצדדים.
כתב תשובה לבקשת האישור הוגש על ידי המשיבות ביום 9.5.2024. לבקשת המבקשים, ניתנה על ידי כב’ השופטת עמית אניסמן שדנה בשעתו בתיק ארכה להגשת תגובה לתשובה לבקשת האישור עד ליום 16.9.2024.
התיק נותב לטיפולי ביום 25.6.2024. לבקשת המבקשים, ניתנה להם בהסכמת המשיבות ארכה נוספת להגשת תגובתם וזאת עד ליום 10.11.2024.
ביום 14.10.2024 טרם חלוף הזמן להגשת התגובה, עתרו המבקשים בבקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ומענה לשאלון (להלן: “בקשת הגילוי”).
יחד עם בקשתם הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה לתשובה לבקשת האישור, כך שזה יחול 30 ימים לאחר שתינתן הכרעת בית המשפט בבקשה לגילוי מסמכים שהוגשה כאמור במקביל.
בהחלטתי שניתנה באותו יום קבעתי בבקשה להארכת מועד כדלקמן: “לאחר עיון החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד אף ללא העברה לתגובה. אכן בסמכות בית המשפט להורות על גילוי מסמכים טרם הגשת תגובה לתשובה לבקשת האישור. במיוחד הדברים אמורים מקום בו הגשת תגובה כאמור הינה עניין שברשות. מכל מקום מדובר בהחלטה דיונית הנתונה לשיקול דעת בית המשפט. לא מצאתי כי במקרה דנן הגשת תגובה לתשובה שאורכה על פי התקנות לא יעלה על 5 עמודים, משום הכבדה בלתי פרופורציונלית. אציין כי ככלל ומבלי לקבוע מסמרות במקרה דנן, התגובה לתשובה לא נועדה להוסיף טענות חדשות שמקומן היה מלכתחילה בבקשת האישור. ככל שבהמשך בית המשפט ימצא כי יש מקום להורות למשיבה לגלות למבקשים מסמכים מסוימים ולאחר גילויים יעתרו המבקשים לתיקון כתבי הטענות שהגישו, הדבר ייבחן על ידי בית המשפט. סוף דבר הבקשה נדחית. התגובה לתשובה לבקשת האישור תוגש במועד”. אשר לבקשה לגילוי, זו הועברה לתגובת המשיבות בתוך 20 ימים.
ביום 25.10.2024 עתרו המשיבות בבקשה לסלק על הסף ולהוציא מתיק בית המשפט את הבקשה לגילוי ולמען הזהירות, לדחיית מועד.
בהחלטתי מיום 27.10.2024 קבעתי כדלקמן: “בהחלטתי מיום 14.10.2024 בבקשה להארכת מועד להגשת תגובה לתשובה לבקשת האישור דחיתי את הבקשה כך שבפועל זו צפויה להיות מוגשת עד ליום 10.11.2024. המועד להגשת תגובה לבקשה לגילוי מסמכים בהתחשב בפגרת סוכות יחול ביום 13.11.2024. בנסיבות אלה בהן המועד להגשת התגובה לבקשה לגילוי מסמכים ממילא חל לאחר הגשת התגובה לתשובה לבקשת האישור איני רואה מניעה ליתן כבר עתה ארכה כך שהתגובה לבקשה לגילוי מסמכים תוגש בתוך 20 (ימים) מיום הגשת התגובה לתשובה לבקשת האישור. זאת ככל שהבקשה לסילוק על הסף לא תתקבל. המבקשים יגיבו לבקשה לסילוק על הסף בתוך 7 ימים. בשלב זה ניתנת ארכה להגשת תגובה לבקשה לגילוי מסמכים עד ליום 3.12.2024”.
בבקשה לסילוק על הסף טענו המשיבות כי הבקשה לגילוי הוגשה בטרם הוגשה התגובה לתשובה לבקשת האישור (כתב הטענות האחרון בהליך) שלא במסגרת רשימת בקשות. זאת, בניגוד להוראות תקנות 49(א), 49(ג), 49(ה)-(ו) ו-59(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט- 2018. לדבריהן, תקנות אלה חלות על ענייננו ביחס לבקשת הגילוי מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש”ע – 2010. תקנה זו קובעת כי מקום בו אין בחוק או בתקנות הוראה אחרת לעניין הנדון, יחולו בשינויים המחויבים תקנות סדר הדין האזרחי. לטענתן, מכיוון שלא קיימות הוראות ביחס למועד הגשת בקשת הגילוי יש ליישם את הוראת תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות ולהחיל על עניין זה בשינויים המחויבים את תקנות סדר הדין האזרחי. המשיבות הפנו לפסיקה (ת”צ 20915-06-22 מי עירון בע”מ נ’ ג’בארין (נבו 7.1.2024) וע”ר 23656-01-21 ע’ ב’ נ’ יציב פסקאות 29-34 (נבו 24.1.2021)), שניתנה לאחר כניסת תקנות סדר הדין הנוכחיות לתוקף וטענו כי בהתאם לה יש לסלק על הסף את הבקשה שהוגשה בענייננו טרם הגשת התגובה לתשובה שהוגשה לבקשת האישור.
המשיבות הוסיפו כי העיתוי בו הוגשה בקשת הגילוי יוצר אנדרלמוסיה דיונית, שכן על פי תקנה 49(ו) לתקנות סדר הדין האזרחי, רק במועד קדם המשפט קובע בית המשפט את דרכי הדיון בבקשות המנויות ברשימת הבקשות. בנוסף, טענו כי אם לא תסולק הבקשה על הסף, ייווצר בידי המבקשים יתרון בלתי הוגן, שכן בתגובתן לבקשת הגילוי יצטרכו לחשוף את טענותיהן נגד הגילוי עוד לפני שהוגשה בקשת רשימות מטעם המבקשים.
בפתח תגובתם הפנו המבקשים להחלטתי מיום 14.10.24 בה נקבע בין היתר כי אכן בסמכות בית המשפט להורות על גילוי מסמכים טרם הגשת תגובה לתשובה לבקשת האישור. הם טענו כי משמעות החלטה זו היא שעל המשיבות להגיב לבקשת הגילוי וכי נדחתה בקשתן להאריך את המועד להגשת תגובה לתשובה עד לאחר הכרעה בבקשת הגילוי. לטענתם, אין ולא קיים הליך של “בקשת סילוק” של בקשת ביניים כגון הבקשה לגילוי וכי קבלת אפשרות זו מובילה למצב שאינו מתקבל על הדעת בו ניתן יהיה להגיש בקשה לסילוק של הבקשה לסילוק על הסף וכך הלאה. בנוסף, טענו כי בניגוד לטענת המשיבות, המסגרת המשפטית להגשת בקשה לגילוי ועיון במסמכים בגדר דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית מוסדרת באופן ספציפי בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות ולפיכך, אין תחולה לתקנה 19(א) המחילה את תקנות סדר הדין האזרחי רק מקום בו אין בחוק או בתקנות תובענות ייצוגיות הוראה אחרת לעניין הנדון.
הם הוסיפו וטענו כי ממילא, תקנות סדר הדין האזרחי מבנות הליך שונה ואחר ביחס לגילוי ועיון במסמכים מזה המתבצע במסגרת תובענה ייצוגית כמפורט בפרק ט לתקנות סדר הדין האזרחי, כאשר תקנה 59(א) קובעת כי יש להעלות בקשה בעניין גילוי מסמכים במסגרת רשימת הבקשות לפי תקנה 49(ג). לטענתם, מדובר במסגרת דיונית אחרת ושונה לחלוטין. הם הפנו להחלטות שונות מהן עולה כי בתי המשפט דנים בבקשות לגילוי מסמכים בהליכים ייצוגיים כבקשות העומדות בפני עצמן (ולא במסגרת רשימת בקשות) כעניין שבשגרה.
המבקשים דחו את טענת המשיבות לאנדרלמוסיה דיונית וטענו כי ההיפך הוא הנכון, שכן אין סיבה שהדיון בבקשת הגילוי לא יתנהל קודם לקדם המשפט הראשון. הם הדגישו כי מדובר בבקשה קריטית לצורך המשך ניהול ההליך הייצוגי וכי המסמכים והנתונים הנדרשים הכרחיים לצורך בירור המחלוקת.
בתשובתן לתגובת המבקשים, דחו המשיבות את טענת המבקשים כי לא קיים הליך של “בקשת סילוק” של בקשת ביניים. לטענתן, אם אכן על המשיבות היה להגיש בקשתן לגילוי מסמכים במסגרת רשימת הבקשות ואין להידרש לה קודם לכן, הרי שקיים “עוצר בקשות” וקיימות החלטות שיפוטיות רבות בהן בתי המשפט הסירו בקשות מעין אלה. הן הוסיפו כי מסיבות של דין מהותי, אין כל מניעה למחוק על הסף בקשות ביניים. המשיבות הסבירו כי סילוק בקשת הגילוי אינו מונע דיון בהליכי הגילוי והעיון ואינו חוסם את המבקשים מלקבל מסמכים ונתונים רלוונטיים לבירור המחלוקת, אם יימצא שדרישותיהם מוצדקות וכי למבקשים הזכות להגיש בקשה מעין זו במסגרת רשימת הבקשות מטעמם. לטענתם, תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות מסדירה את הכללים המהותיים ביחס להליכי הגילוי והעיון, דהיינו, סמכות בית המשפט ליתן צו גילוי והתנאים בהם על מבקש הגילוי לעמוד לצורך קבלת הצו. בענייננו, דרכי הדיון בהליך הגילוי והעיון הכוללות את המועד והאופן בהם יש להגיש בקשות גילוי וכן מתי וכיצד ידון בית המשפט בבקשות כאמור, אינן כלולות בתקנות תובענות ייצוגיות. עניינים אלה הוחלו באמצעות תקנה 2א לתקנות תובענות ייצוגיות. הן הפנו להליכים משפטיים בהם במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, פעלו בתי המשפט בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי ביחס להגשת בקשות מקדמיות כולל בהליכי גילוי ועיון בדרך של רשימת בקשות. אשר למקרים שהובאו על ידי המבקשים בתגובתם, טענו המשיבות כי בתי המשפט נהגו בהם שלא בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי ביחס להליכי גילוי ועיון במסגרת הליך ייצוגי בנסיבות ספציפיות. פעם אחת, לנוכח הסדר דיוני מוסכם ופעם שנייה, כשבקשת הגילוי נדחתה לגופה ולכן לא נדרש בית המשפט לשאלה באיזה אופן חלות תקנות סדר הדין האזרחי על המקרה. לטענתן, אם יש מקרים בודדים בהם מסיבה כלשהי בתי המשפט לא פעלו בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, הרי שמדובר בנסיבות שאינן ידועות. מכל מקום, ברור כי אין זו המגמה או כי ניתן בשל כך להתעלם מהוראות הדין.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, אני סבור כי יש ממש בטענות המשיבות בדבר הדרך בה יש להגיש בקשות לגילוי ועיון במסמכים. חרף זאת, לא מצאתי להורות על סילוק הבקשה לגילוי על הסף.
על אתר אציין כי אין מניעה מלעתור בבקשה לסילוק על הסף של בקשת ביניים מקום בו בעל דין סבור כי בעל דינו פעל בעצם הגשתה בניגוד לתקנות.
כפי שצוין בהחלטתי מיום 14.10.2024, בסמכות בית המשפט להורות על גילוי מסמכים טרם הגשת תגובה לתשובה לבקשת האישור. כידוע, לבית המשפט סמכות רחבה לקבוע כיצד ינוהל הדיון.
לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בפסק דינה של כב’ השופטת ענת ברון ברע”א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע”מ נ’ תגר (פורסם בנבו, 16.4.2018) אליו הפנו המבקשים. להלן הדברים: “איני רואה קושי עם העיתוי שבו ניתנה החלטת הגילוי. גדר המחלוקת בין הצדדים נפרש בבקשת האישור ובתשובה לה; ואין בתגובה לתשובה, שבכל מקרה אין כל חובה שתוגש, כדי להרחיב חזית כלשהי. משכך, לא ברור מדוע זה סבורה פרטנר כי יש להמתין לכך שיוגשו כל כתבי הטענות בבקשת האישור – בדגש על התגובה לתשובה – טרם שניתן יהיה להורות על גילוי מסמכים. זאת בפרט, משאין לפרשנות כזו אחיזה בלשון תקנה 4(ב) לתקנות. יתרה מכך, מאחר שאין זה מן הנמנע כי גילוי המסמכים יוביל לתיקון כתבי הטענות, אף לא מובן מדוע עיכוב המועד למתן צו לגילוי מסמכים עד לאחר שתוגש התגובה לתשובה, יהא יעיל יותר …. אשר לחשש מפני “אנדרלמוסיה דיונית”, כטענת פרטנר – מאחר שהזכות לגילוי מסמכים בהליך לאישור תובענה כייצוגית נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט שדן בהליך ומתוחמת לאותם מקרים שבהם מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 4(ב) לתקנות, ספק אם יש ממש בחשש זה; ובכל מקרה, במצב שבו יוגשו בקשות סרק לגילוי מסמכים ניתן יהיה לחייב בהוצאות בהתאם.
מכל מקום, הליכי גילוי מסמכים תכליתם לקדם את חקר האמת כפי שכבר נזכר, ועל כן – וככל שהבקשה עומדת בתנאים שנקבעו בדין – אין הצדקה להתנות את מתן הצו לגילוי מסמכים בהגשת תגובה לתשובה, שכאמור אין כל חובה להגיש; ויש להותיר בידי הערכאה הדיונית שיקול דעת נרחב בנוגע לאופן ניהול ההליך הייצוגי” (ראו סעיף 19 לפסק הדין).
לעניין סמכותו של בית המשפט, ראו גם תקנה 176 לתקנות סדר הדין האזרחי המקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב בכל הקשור לניהול הדיון.
על פי סדרי הדין המקובלים בהליכים אזרחיים, המועד להגשת בקשות בענייני גילוי מסמכים הוא לאחר שבעלי הדין השלימו את הגשת כתבי הטענות. זאת, לאור הוראות תקנות 49 (ג) ו59(א) לתקנות סדר הדין באזרחי. עם זאת, בשל המאפיינים הייחודיים של ההליך הייצוגי, הכירה הפסיקה באפשרות לעתור בבקשה לגילוי מסמכים אף טרם הושלמה הגשתם של כתבי הטענות.
ראו פסק דינו של כב’ השופט גרוניס ברע”א 425/11 מעבדות ד”ר מלומד בע”מ נ’ סובל (נבו 31.3.2011); החלטתו של כב’ השופט ריבלין ברע”א 10052/02 יפעת נ’ דלק מוטורס פ”ד נ”ז (4) 513 , 517-518 וכן לספרו של ד”ר יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש, מהדורה שלישית בעמוד 243 והפנייה בהערת שוליים 23 להחלטת כב’ השופט ריבלין בעניין יפעת ולפסיקה נוספת בגינה הוכרו החריגים לכלל.
עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהפסיקה לעיל ניתנה טרם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, אשר בעקבותיהן תוקנו גם תקנות תובענות ייצוגיות, כפי שיפורט בהמשך.
עיון מעמיק בתקנות מוביל למסקנה כי בכל הקשור לעיתוי בו יש לעתור בבקשות לגילוי ועיון במסמכים בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, נכון יהיה להחיל את אותם כללים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי. זאת, חרף מאפייניו הייחודיים של ההליך הייצוגי.
בתקנה 49 (ג) – (ה) לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע כדלקמן:
“(ג) בעל דין יגיש רשימה שבה יציין את הבקשות שבהן הוא מבקש שבית המשפט ידון, וזאת לא יאוחר מעשרים ימים לפני המועד שנקבע לישיבת קדם-המשפט הראשונה.
(ד) בעל דין אינו רשאי להגיש בקשה לבית המשפט או לציינה ברשימה, אלא אם כן פנה לבעל הדין שכנגד שבעה ימים מראש לפחות והודיעו על הכוונה להגיש בקשה בעניין; האמור לא יחול על בקשה לסעד זמני ארעי כמשמעותו בתקנה 97.
(ה) ברשימת הבקשות יציין בעל הדין את סוג הבקשה ויפרט בתמצית את עניינה של כל בקשה, לרבות את הטענות שהוא מבקש לטעון במסגרתה ואת הראיות שהוא מבקש להביא בתמיכה לה, אם אלה קיימות, ויבהיר מתי ובאיזו מתכונת הוא מבקש לדון בה; הפירוט לא יעלה על עמוד אחד לכל בקשה; בעל הדין שכנגד רשאי להשיב בכתב לרשימת הבקשות בתוך ארבעה עשר ימים מיום שהומצאה לו והיקף התשובה לא יעלה על עמוד אחד לכל בקשה”.
ובתקנה 59(א) נקבע כי “בקשה בעניין הליך גילוי ועיון, לרבות בקשה בעניין מענה לשאלון או לגילוי או עיון במסמך פלוני, תועלה ברשימת הבקשות לפי תקנה 49(ג)”.
בתקנה 2א (ב) לתקנות תובענות ייצוגיות נקבע כי “תקנה 49(ב) עד (ט) לתקנות סדר הדין תחול בשינויים המחויבים”.
בתקנה 4 (ב) נקבע כי “לבית המשפט בדונו בבקשה (לאישור תובענה כייצוגית – הערת הח”מ) תהיה הסמכות למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, ובלבד שנתקיימו תנאים אלה:
(1) המסמכים שגילוים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כתובענה ייצוגית;
(2) המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק”.
ובתקנה 19(א) נקבע כי “בכל עניין של סדר דין בבקשה לאישור או בתובענה ייצוגית, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים, והכל אם אין בחוק או בתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון.”
מלשון התקנות שהובאו לעיל עולה כדלקמן:
תקנה 2 א(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות שהוספה ב- 2020 בעקבות התקנת תקנות סדר האזרחי החדשות, על פי לשונה, מחילה על הליכי בקשה לאישור תובענה כייצוגית את הוראות תקנה 49 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי בדבר הגשת רשימת בקשות.
תקנה 4 (ב) לתקנות תובענות ייצוגיות אליה מפנים המבקשים אינה עוסקת באופן ובמועד בו יש להגיש את הבקשה לגילוי ועיון, קרי בפרוצדורה, אלא אך בסמכותו של בית המשפט ליתן צו לגילוי ועיון תוך בחינת התנאים המהותיים לנתינתו.
אין בתקנות תובענות ייצוגיות הנחיה הדומה לתקנה 59(א) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה בקשה לגילוי ועיון במסמכים תועלה ברשימת הבקשות. כאמור לעיל תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות מחילה את תקנות סדר הדין האזרחי בכל עניין של סדר דין בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, בשינויים המחוייבים, אם אין בחוק או בתקנות אלה הוראה אחרת. מכאן, שיש להחיל גם במקרה דנן את האמור בתקנה 59(א) הקובעת כי בקשה לגילוי ועיון תיכלל ברשימת הבקשות.
מהמקובץ עולה כי עם התקנת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות ועם הוספת תקנה 2א(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, אזי דרך המלך היא להעלות את הבקשה לגילוי מסמכים במסגרת רשימת בקשות שתוגש לאחר השלמת הגשת כתבי הטענות. זאת, לא יאוחר מעשרים ימים לפני קדם המשפט, כמקובל בהליכים אזרחיים.
ויובהר כי באמור לעיל אין כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט ומשיקול הדעת הרחב הנתון לו, לדון בבקשה לגילוי ועיון במסמכים שהוגשה טרם המועד או שלא נכללה ברשימת הבקשות וזאת במקרים מתאימים החריגים לכלל.
גם במקרה דנן, אני סבור כי היה על המבקשים לפעול בדרך שהותוותה לעיל.
עם זאת, בהתחשב בכך שהמבקשים הסתמכו בהגשת בקשתם על פסיקה שהובאה לעיל; נוכח הפניית המבקשים למקרים בהם בתי המשפט דנו בבקשות לגילוי ועיון שלא על דרך הגשת רשימת בקשות, כאשר מנגד הובאו דוגמאות על ידי המשיבות בהן פעלו הצדדים בדרך זו (ראו סעיף 20 לתגובת המבקשים מיום 30.10.2024 וסעיף 9 לתשובת המבקשים מיום 7.11.2024); וכן מאחר שהתגובה לבקשת הגילוי צפויה להיות מוגשת על ידי המשיבות לאחר הגשת התגובה לתשובה לבקשת האישור, כך שאין מקום לחשש אותו העלו בדבר יצירת יתרון בלתי הוגן למבקשים כתוצאה מחשיפת טענותיהן נגד הגילוי עוד לפני שהוגשה בקשת רשימות מטעם המבקשים, לא מצאתי כי יש לסלק את הבקשה לגילוי על הסף.
סוף דבר
אשר על כן, הבקשה לסילוק על הסף של הבקשה לגילוי נדחית. המשיבות ימסרו תגובתן במועד.
אשר להוצאות, לאור התוצאה אליה הגעתי ונוכח הדיון שהובא לעיל, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, י”ג חשוון תשפ”ה, 14 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
