לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקשים
1. י. א
2. ד. צ. כ
ע”י ב”כ עו”ד שירן גולד
נגד
משיבים
1. נ. ק
ע”י ב”כ עו”ד מוטי בר און
2. מ. ק
3. עו”ד איל שוויקה – כונס נכסים
4. עו”ד מוטי בר און – כונס נכסים
פסק דין
1. לפני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב’ השופטת הבכירה מאיה לוי) מיום 16.12.24, בתיק תלה”מ 42157-08-21 (להלן: “ההחלטה קמא” ו-“התיק קמא” בהתאמה) במסגרתה נדחתה על הסף בקשת המבקשים עיכוב הליכי מכירת הדירה (שפרטיה בהמשך) ומתן הוראות לכונסי הנכסים, והכל כפי שיפורט להלן.
רקע בקליפת אגוז
2. משיבים 1-2 (להלן “האיש” ו-“האישה” בהתאמה) היו זוג נשוי, שיחסיהם עלו על שרטון והם נפרדו. במסגרת התיק קמא, תבע האיש בין היתר, סעד של פירוק שיתוף בדירת מגוריהם המשותפת, הממוקמת ברחוב … ב… (להלן: “הדירה”).
3. בדיון מיום 13.9.2023, נתן בית משפט קמא, צו לפירוק השיתוף בדירה. כן הורה על מינויים של משיבים 3 ו-4, באי כוחם של האיש והאישה, ככונסי נכסים לצורך ביצוע פירוק השיתוף בדירה (להלן: “כונסי הנכסים”).
4. כונסי הנכסים העמידו את הדירה למכירה, וקיימו התמחרות ביום 22.9.2024, אליה התייצבו כונסי הנכסים, האיש וכן שני מציעים – ה”ה ש.פ ומבקש 1 (להלן: “המבקש”). יוער כי חוות דעת שמאי שמונה על ידי בית משפט קמא, העריכה את שווי הדירה בסך של 1,830,000 ₪.
5. במעמד ההתמחרות זכה המבקש לאחר ששיפר את הצעת ה”ה ש. פ, לסך כולל של 1,878,000 ₪ לרכישת הדירה. במועד ההתמחרות, נחתם הסכם מכר מותלה באישור בית משפט קמא, לפיו הדירה נרכשה על ידי המבקש בנאמנות עבור מבקש 2, תמורת הסך הכולל, כאשר 160,000 ₪ שולמו בהמחאה באותו יום, ויתרת התמורה בסך 1,718,000 ₪ (להלן: “יתרת התמורה”) תשולם עד ליום 22.12.2024, כנגד מסירת החזקה בדירה, כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ (להלן: “הסכם המכר” או “ההסכם”).
6. ביום 23.9.2024, הודיעו כונסי הנכסים לבית משפט קמא על תוצאות ההתמחרות וביקשו לאשר את מכירת הדירה למבקש, בהתאם להסכם המכר שצורף לבקשה. בהחלטתו מאותו יום, קבע בית משפט קמא, כי “בהיעדר התנגדות עניינית המעלה טעמים של ממש מטעם האישה, בתוך 3 ימים, הסכם המכר יאושר…”
7. ביום 26.9.2024, הגישה האישה בקשה להארכת מועד להגשת תגובתה למכר הדירה, בטענה כי כונס הנכסים, עו”ד שוויקה, איננו מייצג אותה וכי היא מחפשת ייצוג אחר; וכן כי הסכם המכר נערך במעמד האיש בלבד ומבלי שקיבלה את המסמכים.
בהחלטתו מאותו יום, דחה בית משפט קמא את בקשת האישה, בנמקו כי “הייתה זו הנתבעת אשר בחרה להודיע לעו”ד מיכל שוויקה על הפסקת הייצוג בחודש 6.6.2024 ומאותו המועד לא שיתפה פעולה עם ההליכים ולא הגישה כל הודעות לתיק על אף שידעה עליהם. הובהר למבקשת כי עו”ד אייל שוויקה ימשיך לשמש ככונס נכסים על הדירה שהועמדה למכירה לצד שלישי בהתאם לחוות הדעת השמאית. מאחר והמבקשת לא הגישה כל התנגדות עניינית בסד הזמנים אשר הוקצב לה אין מקום שלא לאשר את הסכם המכר אשר הושג בתום התמחרות ארוכה אותה ניהלו כונסי הנכסים”.
8. ביום 30.9.2024 הגישה האישה בקשה “לבחון מחדש את ההחלטה מיום 26.9.2024” ובהחלטתו מאותו יום, דחה בית משפט קמא את בקשתה.
9. ביום 2.12.2024, הגישו המבקשים (באמצעות באת כוחם) בקשה בתיק קמא, לאישור מכר הדירה למבקש 2 באמצעות נאמנו, המבקש. במסגרת הבקשה, ביקשו אף לעדכן את מועד תשלום יתרת התמורה עבור הדירה ליום 31.1.2025 (במקום 22.12.2024, כפי שנקבע בהסכם המכר). לטענת המבקש, לאחר חתימת הסכם המכר, האישה “החלה להפעיל לחצים ואיומים” במטרה למנוע ממנו את השלמת המכר; לטענתו, האישה נקטה כלפיו איומים וקללות, והודיעה לו כי אין בכוונתה להתפנות מהדירה. בהיותו שכן ומתגורר באותה שכונה עם האיש והאישה, הוא מבקש להימנע ממצב בו האישה תפיץ עליו שקרים ש”זרק” אותה מדירת מגוריה.
10. בהחלטתו מאותו יום, קבע בית המשפט קמא כי “הליך כינוס הנכסים מתנהל ע”י כונסי הנכסים הממונים מטעם בית המשפט. את כל הבקשות ביחס להליך כינוס הנכסים יש להפנות לכונסי הנכסים. כפי שכבר צוין בהחלטות קודמות, אין מקום כי צדדים שלישיים שהינם חיצוניים להליכים המתנהלים בפני בית המשפט (המבקשים, ח”ש) יגישו הודעות לתיק… במידה והצדדים השלישיים חפצים לשנות מתנאי החוזה עליו חתמו ולהעלות טענות בדבר היעדר ייצוג במהלך חתימתם על החוזה מול כונסי הנכסים עליהם להתכבד ולפתוח בהליכים משפטיים מתאימים, שלא באמצעות בית משפט לענייני משפחה…”
11. ביום 3.12.2024, הגיש ב”כ של האישה הודעה על נטילת ייצוגה, וכן בקשה למתן הוראות. בין היתר, טען נגד תפקודם של כונסי הנכסים בתיק, הודיע כי “אינו מכיר בזכותו של המבקש למכור את הדירה למבקש 2” וכן כי יש לבטל את מכר הדירה למבקש (להלן: “בקשת ביטול המכר”).
בהחלטתו מאותו יום, הורה בית משפט קמא על קבלת הבהרת כונסי הנכסים, ביחס להליכי הכינוס בתיק קמא.
12. הבהרת כונסי הכנסים התקבלה ביום 15.12.2024. במסגרתה, טענו כונסי הנכסים כי המבקש הוא זה שחתום על הסכם המכר כרוכש הדירה, ועליו להשלים את העברת התמורה עד ליום 22.12.2024; כן נטען, כי הגם שהמבקש הצהיר כי רוכש את הנכס בנאמנות, עד מועד הגשת ההבהרה, טרם נמסרו פרטי הנהנה. על המבקש להשלים פרטים אלה בהמשך ויהיה עליו לשאת בכל קנס או עיצום שיוטלו עליו על ידי רשות המיסים, בשל עיכוב בדיווח זה.
בכל הקשור לאישה, בהיותה המחזיקה בפועל בדירה, הודע לאישה כי עליה לפנות את הדירה מכל אדם וחפץ עד ליום 19.12.2024, ולמסור המפתח למשרדי עו”ד שוויקה. מנגד, הודע למבקש באמצעות באת כוחו, כי אי פינוי הדירה במועד לא יהווה אישור לעיכוב תשלום יתרת התמורה בעד הדירה. כונסי הנכסים יפעלו לפינוי האישה מהדירה, תוך בקשה לחיובה במלוא ההוצאות הכרוכות בכך.
כונסי הנכסים התנערו מהאשמות האישה, אותן הכחישו וכינו חסרות בסיס וכמטעות את בית משפט קמא.
13. בהחלטתו מאותו יום (15.12.24), ולאחר שעיין בהבהרת כונסי הנכסים, דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול המכר.
14. למחרת, ביום 16.12.2024, הגישו המבקשים כאן, באמצעות באת כוחם, בקשה בתיק קמא, לעיכוב הליך מכירת הדירה עד להכרעת בית משפט קמא בבקשת האישה לביטול הסכם המכר, וכן לדחיית מועד תשלום יתרת התמורה, עד לאחר המועד בו תהיה הדירה פנויה מכל אדם וחפץ.
לטענת המבקשים, הדירה איננה פנויה והאישה מתגוררת בה. ככל הידוע למבקשים, טרם החלו הליכי פינוי האישה מהדירה, והאישה הגישה בקשה לביטול הסכם המכר; בנסיבות אלה, כך לטענתם, בכל מקרה לא ניתן יהיה להשלים את הסכם המכר במועד הקבוע בהסכם, ולשלם את יתרת התמורה כנגד מסירת החזקה בדירה כשהיא פנויה, עד ליום 22.12.2024.
כן טענו המבקשים, כי כונסי הנכסים קיבלו, על חשבון תמורת הדירה, המחאה ע”ס 160,000 ₪ אשר נפרעה לפני מספר חודשים, מבלי שנרשמה כל הערת אזהרה על מי מהמבקשים; כעת המבקשים נדרשים להעביר את יתרת התמורה, סך בלתי מבוטל של כמיליון ושבע מאות אלף ₪, מבלי שיוכלו לקבל, כנגד תשלום זה, את החזקה בדירה כשהיא פנויה וריקה.
15. בו ביום 16.12.2024, ניתנה החלטת בית משפט קמא, נשוא בקשת ערעור זו, כדלקמן:
“1. הבקשה אשר הוגשה על-ידי צדדי ג’ שאינם נמנים על בעלי הדין בתיק נדחית על הסף.
2. המזכירות תימנע מלקבל לתיק בקשות המוגשות שלא על ידי בעלי הדין או כונסי הנכסים.
3. מאחר והצדדים השלישיים הגישו פעם נוספת בקשה לתיק, וזאת על אף ההחלטה הברורה מיום 2.12.2024 הנני מחייבת אותם בהוצאות בסך 2,000 ש”ח לטובת אוצר המדינה.
ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית.
4. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ולצדדי ג'”.
16. להשלמת התמונה יצוין, כי במקביל להחלטה קמא, נתן בית משפט קמא החלטה נוספת באותו יום (16.12.24), על בקשת האישה “לקיים דיון דחוף במעמד הצדדים, על מנת להבהיר את הדרוש הבהרה בתיק זה”.
בהחלטתו, דחה בית משפט קמא את בקשת האישה הנ”ל, תוך שקבע כי:
“1. אין מקום לקבוע דיון, לא כל שכן דיון דחוף במעמד הצדדים.
2. העובדה שהנתבעת החליטה אך לאחרונה לפנות לייצוג משפטי לאחר שהיא לא שיתפה פעולה עם ההליכים משך זמן רב אינה יכולה להוות הצדקה לניהול ההליכים מבראשית.
3. טענות הנתבעת ביחס להליכי הכינוס נדחו במספר החלטות מנומקות, ובין היתר ההחלטה מיום 26.9.24.
4. טרם תחילת הליך הכינוס קוים דיון במעמד הצדדים ביום 13.9.2023 (כאשר שניהם היו מיוצגים) ובסיומו ניתנה החלטה מנומקת.
5. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים”.
טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור
17. בבקשת רשות הערעור, חזרו המבקשים על טענותיהם כפי שפורטו בסעיף 14 לעיל, והוסיפו כלהלן:
א. שגה בית משפט קמא כאשר דחה את בקשתם לעיכוב הליך מכירת הדירה וכן לדחיית מועד תשלום יתרת התמורה, עד לאחר המועד בו תהיה הדירה פנויה מכל אדם וחפץ. ההחלטה קמא כלל לא נומקה ולא הובהרה.
ב. שגה בית משפט קמא עת לא זימן הצדדים לדיון בפניו, מקום בו לא ניתן לבצע את הסכם המכר כקבוע בהסכם, לנוכח הנסיבות שנוצרו, בהן הדירה איננה פנויה ולא ניתן למסור את החזקה בדירה למבקשים במועד הנקוב בהסכם, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ.
ג. שגה בית משפט קמא, שלא מצא לנכון להתערב והבטיח את ביצוע הסכם המכר שאושר על ידו, ושהמבקשים מעוניינים בביצועו. כך נותרו הצדדים ללא סעד ו/או החלטה, שישמרו על זכויותיהם בהתאם להסכם המכר.
ד. בהחלטתו קמא, סגר בית משפט קמא את דלתו, לדון בסיטואציה שהתעוררה לאחר אישור המכר מבלי להתייחס עניינית לטענות הצדדים, מבלי לפרט את ההחלטה קמא ותוך שמותיר את המבקשים ללא כל סעד.
ה. הערעור מוגש אף נגד חיוב המבקשים בהוצאות בסך 2000 ₪ לטובת אוצר המדינה; המבקשים פנו לבית משפט קמא בידיים נקיות למתן סעד בשל הפרה צפויה של המוכרים לפינוי הנכס, שעה שעסקינן בחיובים שלובים של תשלום יתרת התמורה כנגד מסירת החזקה בדירה פנויה מכל אדם וחפץ.
18. ביקשתי את תשובות המשיבים לרמ”ש וקיבלתי את תשובת משיבים 1, 3-4 לבקשת רשות הערעור (לאחר שביקשו וקיבלו אורכה להגשת התשובה). משיבה 2, היא האישה, לא השיבה לבקשת רשות הערעור עד מועד כתיבת פסק דין זה, חרף המצאת כתב רשות הערעור לידיה, וכן המצאת החלטותיי, וקבלת אישור על מסירתן לידיה בדואר רשום (מדובר בהחלטות מימים 26.12.24; 31.12.24; 5.1.25; 8.1.25).
19. להלן תמצית טענות משיבים 1, 3-4 בתשובתם לבקשת רשות הערעור:
א. ההחלטה קמא ניתנה בדין, ואין מקום להגיש בקשת רשות ערעור בגינה. טענות המבקשים הן חסרות בסיס.
ב. בית משפט קמא עשה חסד עם המבקשים, עת ויתר על הקביעה כי המבקשים הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית, ולא חייבם בפיצוי המוסכם בסך 10% מסך התמורה הכולל.
ג. יש לראות בחומרה את התנהלות המבקשים, שעה שלא גילו את מלוא העובדות במסגרת הבקשה דנן. כיום מנסים המבקשים לשנות את הוראות הסכם המכר, באופן שיגרום לכונסי הנכסים לחטוא לתפקידם, מאחר שלא ייתכן שרוכש לא ישלים את מלוא התמורה ויתנה זאת בתנאים מנוגדים להורות הסכם המכר בו התחייב.
ד. אין מדובר בתשלום יתרת התמורה כנגד מסירת החזקה – אלא מסירת החזקה בדירה כנגד התשלום. זהו שוני מהותי, שהרי טרם קבלת מלוא התמורה, לא יגיע הליך המסירה, ולא להיפך. ככל שתהיה בעיה במסירת החזקה בדירה, ברי כי כונסי הנכסים יעשו מלאכתם נאמנה, ויפעלו בכל דרך העומדת להם עפ”י דין לפינוי האישה המחזיקה בדירה, בטרם תועבר התמורה מידיהם הנאמנות.
ה. לא יעלה על הדעת, כי ראשית ידאגו כונסי הנכסים לפינוי המחזיקה בדירה, ורק לאחר מכן יצפו לקבל את יתרת התמורה, שייתכן שתועבר וייתכן שלא;
ו. אכן לא נרשמה כל הערה לזכות המבקשים, אלא נרשמה הערה לעניין כינוס הנכסים. זאת לנוכח העובדה כי המבקשים לא עשו כן, בהתאם לאפשרות העומדת לזכותם כאמור בהסכם המכר, ולכן אין להם אלא להלין על עצמם.
20. להשלמת התמונה יצוין, כי המבקשים הגישו בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה קמא, במסגרת תיק רשות הערעור דנן. הבקשה נדונה בפני הרשם, כב’ השופט אייל דורון, שדחה אותה בהחלטה מיום 9.1.25, כהאי לישנא:
“הבקשה הובאה בפניי.
דין הבקשה להימחק על הסף, כבר מן הטעם שלא צורפה אליה ההחלטה מיום 16.12.24, היא ההחלטה שאמורה להיות נשוא הבקשה. כמו כן, אילו היתה ההחלטה מצורפת, דין הבקשה להידחות על הסף לאור העובדה כי לבקשה לא צורף תצהיר.
למעלה מן הצורך, עיינתי בתיק בית משפט קמא באמצעות נט המשפט. דין הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 16.12.24 להידחות גם לגוף העניין. זאת, שכן אין בהחלטה כל חיוב אופרטיבי עליו הורה בית משפט קמא שניתן לעכב ביצועו (פרט לחיוב המבקשים בהוצאות לאוצר המדינה, והנמקת הבקשה אינה מתייחסת לסוגיה זו כלל).
כאמור, הבקשה נדחית, ומשלא התבקשה תשובה, ללא צו להוצאות”.
דיון והכרעה
21. לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתיק קמא, החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בערעור לגופו ולקבל את הערעור, הכל כפי שיפורט להלן. זאת מכוח סמכותי על פי סעיפים 138(א)(2)+(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018.
22. המבקשים הם אכן אינם צד או גורם בתיק קמא. אולם הם צד להסכם המכר שנחתם עם המשיבים – ואושר על ידי בית משפט קמא. לפיכך, סבורני כי השופטת קמא לא היתה צריכה לסלק את בקשתם קמא על הסף, כפי שקבעה במסגרת ההחלטה קמא.
23. המבקשים הצביעו בבקשתם קמא, כמו גם בבקשת רשות הערעור, על הפרה יסודית צפויה לכאורה של הסכם המכר. לטענתם, האישה הודיעה להם ברורות ובריש גלי כי לא תפנה את הדירה; אף מתגובת כונסי הנכסים בתיק קמא (מיום 15.12.24; ראו סעיף 12 לעיל) ניתן ללמוד כי הם מודעים לכוונת האישה להישאר בדירה ולא לפנותה בסד הזמנים הנקוב בהסכם המכר (או בעתיד הנראה לעין).
ודוק – טענת המבקשים בדבר ההפרה הצפויה לכאורה של ההסכם, לא הוכחשה על ידי כונסי הנכסים בתשובתם דנן, ואף לא על ידי משיבה 2, שלא טרחה להגיש תשובתה כלל במסגרת בקשת רשות ערעור זו.
סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל”א-1970, עוסק בהפרה צפויה של חוזה, וקובע כי:
“גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו”.
בתשובתם לבקשת רשות הערעור, עמדו כונסי הנכסים על פרטי וסעיפי הסכם המכר, ודרשו כי המבקשים ימלאו את חלקם בהסכם ויעבירו את יתרת התמורה לידיהם, טרם פינוי הדירה, כמתחייב מהוראות ההסכם. דרישה זו בעייתית משהו לטעמי בנסיבות דנן, עת ידוע לשני צדדי ההסכם על ההפרה הצפויה הלכאורית של ההסכם. היינו, כי הדירה לא תימסר לידי המבקשים כפנויה במועדה, ואף לא בזמן הקרוב – כל עוד האישה נשארת בדירה, מודיעה כי לא תפנה אותה, וכונסי הנכסים אף לא החלו לנקוט בהליכים לפינויה, הליכים אשר לוקחים זמן, וניתן אף לומר זמן רב.
24. סבורני כי לא ניתן להתעלם מנסיבות התיק קמא והבקשה קמא, כפי שתוארו בהרחבה בפרקי הרקע וטענות הצדדים לעיל; לנוכח זאת, היה (ועדיין יש) מקום לברר לעומקם של דברים את בקשת המבקשים קמא, ועל בית משפט קמא לעשות כן, בין אם על ידי קבלת עמדת הצדדים לבקשת המבקשים – ובין על ידי קיום דיון בנוכחות הצדדים והמבקשים. זאת אשאיר לשיקול דעתו של בית משפט קמא.
בסיום בירור הטענות, בית משפט קמא ייתן החלטה מפורטת ומנומקת, לגופם של דברים, בבקשת המבקשים.
25. בירור הטענות לעומק נדרש במקרה זה, כדי להוציא לפועל את הסכם המכר, שביצועו נעצר לעת עתה, כך נראה, חרף העובדה כי שני הצדדים לו מעוניינים בקיומו; אולם בירור הטענות נדרש במקרה זה, אף כדי ליתן למבקשים את יומם בבית המשפט.
סוף דבר
26. לאור כל המקובץ לעיל, אני מקבל את בקשת רשות הערעור, ומורה על ביטול ההחלטה קמא, לרבות חיוב המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2000 ₪.
בית משפט קמא ידון ויברר לעומקם של דברים את בקשת המבקשים קמא, בין אם על ידי קבלת עמדת הצדדים לבקשת המבקשים, ובין על ידי קיום דיון בנוכחות הצדדים והמבקשים.
במיוחד הדגש צריך להינתן לסוגיית פינוי הדירה על ידי האישה (משיבה 2).
בסיום בירור הטענות, בית משפט קמא ייתן החלטה מפורטת ומנומקת, לגופם של דברים, בבקשת המבקשים.
27. בנסיבות הענין החלטתי לא לעשות צו להוצאות.
28. ערבון שהופקד בהליך יוחזר למבקשים באמצעות באת כוחם.
המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים.
ניתן היום, כ”ט טבת תשפ”ה, 29 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
