י., ג., י., י., החלטה

בפני

כב’ השופטת לורן אקוקה

מבקשים

1. י.

נגד

משיבים

1. ג.

2. י.

3. י.

החלטה

הבקשה שלפני, עניינה בפסיקת הוצאות במסגרת בקשה להפסקת תובענות שנתבקשו על ידי המבקש בתגובה להחלטת בית משפט, במסגרת הליכים שעניינם בקשה למינוי מנהל עיזבון בהקשר להורי המבקש מר ….. (המנוח) ת”ע 54365-01-24 והגב’ …. (המנוחה). יצוין כי בהתאם לצו הירושה שניתן בעניין המנוחים לעיל, הצדדים שהם ילדי המנוחים יורשים בחלקים שווים את עיזבון המנוחים.

עוד אציין כי לצד התובענות דנן התקיים בין הצדדים הליך נוסף לפירוק שיתוף דירת המנוחים שהוגש על ידי המשיבה 1 (התובעת בהליך הקשור), שהייתה חלק מנכסי העיזבון שהסתיים בפסק דין במסגרתו ניתן צו לפירוק השיתוף.

כאמור הגיש המבקש שתי בקשות למינוי מנהל עיזבון. האחת בעבור עיזבון המנוח והשנייה בעבור עיזבון המנוחה זאת בהתאם להוראות בית המשפט, שהורו על הפרדת הבקשות בהקשר לכל אחד מהמנוחים.

טען המבקש בתמצית, כי יש מקום למנות מנהל עיזבון ומומלץ שיהיה זה בא כוחו, על מנת לכנס את נכסי העיזבון ובכללם לבחון את החוב הנטען כלפי המבקש מנכסי העיזבון,ויחלק את יתרת העיזבון לאחר הסדרת החוב בין היורשים.

אציין עוד להבנת התמונה בכללותה, כי במסגרת הליכי הצדדים התקיים דיון אחד בה נדון גם בקצרה עניין הבקשות למינוי מנהל עיזבון. אציין כי נכסי העיזבון כוללים דירה שכאמור בגינה ניתן פסק דין לפירוק השיתוף וחשבון בנק אחד. יצויין כי לא הוגשה כל תביעת חוב בעניין החוב הנטען ובפסק הדין שניתן נקבע בהקשר לאמור כדלקמן:

“….העובדה כי לנתבע 1 יש טענות כלפי העיזבון אינה עילה המונעת את המשך הליך פירוק השיתוף ואין אני נדרשת כלל בשלב זה לטענות לגופן שעה שאלו לא הוגשו כתביעת חוב ולא נתמכו באסמכתאות שניתן לבחון ולבררן לאשורן. עם זאת ושעה שהסכים ב”כ התובעת כי כפוף להצגת אסמכתאות יוכלו הצדדים להתחשבן על ההוצאות שכל צד הוציא בעבור הנכס מושא התביעה ממועד הפטירה ואילך, טוב יעשו אם יצליחו לעשות כן.

” …..עוד יצוין כי אין אני נדרשת כלל לסוגיה באשר לנחיצות של מינוי מנהל עיזבון בשלב זה שעה שאין בבקשה כדי לעכב הליך של פירוק שיתוף במקרקעין. כך או כך, גם אם יש ממש בתביעות החוב של מי מהצדדים, הרי מהאמור בכתב התביעה של הנתבע 1 משתמע כי יש בחשבון הבנק של המנוחים די כספים לברר את האמור ואף אם לא כך, בהעדר תביעות חוב אין לבית המשפט דרך לבררן ואין באמירה במסגרת כתב ההגנה עילה לעיכוב הליך פירוק השיתוף. לכל היותר, היה מקום להסכים לפירוק השיתוף כפוף להסדרת תביעת החוב אולם כאמור אין לפני כל תביעת חוב.”

הדגשים אינם במקור (ל.א)

בקשות המבקש למינוי מנהל עיזבון הועברו בנוסף לתגובת ב”כ האפוטרופוס הכללי שהודיע כי אין בדעתו להתערב עם זאת התבקשה עמדת המשיבים לבקשה.

עמדת המשיבים 1 ו-2 המתנגדת לבקשה, הוגשה כל אחת בנפרד אולם הואיל ועיקרי הטענות דומות אציין בתמצית כי לטענות המשיבים הנ”ל אין מקום למינוי מנהל עיזבון, הואיל ובקשת המבקש מתבססת על טענה בעניין חוב מהעיזבון, שלא הוגשו ולא צורפו כל אסמכתאות בעניין החוב הנטען, ולמעשה כל שנותר בעיזבון (לאחר הצו שניתן בעניין פירוק השיתוף) הוא חשבון בנק אחד שניתן לחלקו בנקל. בהקשר לאמור גם הפנתה המשיבה 1 לספרות ולפסיקה רלוונטית בנדון. עוד נטען שככל למי מהצדדים טענות בעניין הוצאות לכאורה, אלו ניתנות להתחשבנות בנקל עם הצגת אסמכתאות רלוונטיות, מבלי שקיים כל צורך במינוי מנהל עיזבון לשם כך. שעה שהמדובר למעשה בעיזבון פשוט אין כל צורך או הצדקה למינוי מנהל עיזבון כך גם יש לקחת בחשבון את העלויות בהם יידרשו הצדדים לשאת בגין המינוי. ביקשו המשיבים כי שעה שלאור האמור מדובר הלכה למעשה בהליך סרק, יחויב המבקש בהוצאות.

המשיב 3 לא הגיש תגובתו לבקשה.

ביום 21.03.24 ניתנה החלטתי ולפיה על המבקש להבהיר האם לנוכח התנגדות שניים מהמשיבים, ולאור האמור בפסק הדין בתיק הקשור, כמפורט לעיל, ובהיעדר אסמכתאות לחוב הנטען במסגרת הליך מתאים, האם עומד הוא על בירור בקשתו.

המשיב הגיש תגובתו ביום 08.04.24. בעיקרון טען המבקש כי לגישתו נסיבות העניין מצדיקות מינוי מנהל עיזבון, לנוכח המחלוקת בין הצדדים בעניין החוב הנטען כלפי המבקש, ובין השאר לנוכח תפקידו של מנהל עיזבון לניהול העיזבון וחלוקתו אל מול בחינת דרישת חוב של כלל הנושים מן העיזבון, באופן זה לטענת המבקש יתייעל הדיון שכן יחסכו משאבים שיפוטיים ומשאבי הצדדים שעה שבקשות כלל הנושים ינוהלו אל מול מנהל העיזבון, תחת ניהול הליך נפרד של כל אחד מהנושים אל מול העיזבון. עם זאת וחרף האמור, ציין המבקש, כי הוא מסכים למחיקת הבקשות, אולם ללא צו להוצאות.

לאור האמור בתגובה ניתן פסק דין המורה על מחיקת הבקשות. המשיבים התבקשו ליתן תגובתם בעניין ההוצאות.

המשיב 2 הגיש תגובתו ולפיה הוא עומד על חיוב המבקש בהוצאות בסך 5,000 ₪ בתוספת מע”מ בגין הוצאות וטרחה שנגרמו לו בשל הצורך להשיב לשתי הבקשות שהגיש המבקש על אף הערות בית המשפט בפסק הדין והדיון שנערך בפועל בעניין הבקשות.

המשיבה 1 הגישה תגובתה ולפיה עומדת גם היא על פסיקת הוצאות בסך 6,000 ₪ לחובת המבקש זאת בשל ניהול הליך סרק והארכת הדיון שלא לצורך .

המבקש הגיש תשובתו לתגובות ולפיהן, עומד הוא על דעתו כי היה מקום להגשת הבקשות, כי המבקש שלא כנטען, הניח תשתית עובדתית ומשפטית שהצדיקה את הגשת הבקשות, ועל כן שעה שחרף האמור תוך שמירת זכותו לטעון טענותיו בכל הליך משפטי, הסכים למחיקת הבקשות, אולם בתנאי שלא יחויב בהוצאות.

בהחלטתי בהקשר לאמור הוריתי למבקש להבהיר לנוכח הדברים האם לנוכח עמדת המשיבים העומדים על פסיקת הוצאות, מבקש הוא את המשך בירור בקשתו אם לאו.

המבקש הבהיר כי אינו עומד על המשך בירור תביעתו, אולם תשובתו נועדה להצביע על הצורך בהגשת הבקשות, ובכל מקרה חזר המבקש על טענותיו כי הוציא עשרות אלפי שקלים הוצאות שונות כמפורט בבקשה, הוצאות שהיה על המשיבים לשאת בהם , ועל כן אין כל מקום לחייבו בהוצאות.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ועמדות הצדדים בהקשר לחיוב בהוצאות, מצאתי כי יש מקום לחייב את המבקש לשאת בהוצאות בגין ההליך, כפי שיפורט בהמשך.

מצאתי לציין, כי את הבקשה להפסקת התובענות לא יזם המבקש, אלא רק בעקבות התגובה שנתבקשה על ידי בית המשפט בהתאם להחלטה מיום 21.03.24 כמפורט לעיל, אולם, שעה שהלכה למעשה משמעות הסכמת המבקש היא למחיקת התובענות זו תיבחן בין השאר בהתאם להוראות תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018 (להלן: “התקנות “).

תקנה 44 לתקנות קובעת כדלקמן:

“(א) בית המשפט רשאי, לבקשת תובע, להפסיק תובענה, כולה או מקצתה.

(ב) הפסקת תובענה תהיה על דרך של מחיקת כתב התביעה”.

הכלל בהלכה הפסוקה קובע כי מחיקת התביעה על ידי מגישו אינה עילה שלא לפסוק בהוצאות אלא בנסיבות המצדיקות זאת. בבג”צ 738/99 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ’ מנהל מקרקעי ישראל, (פורסם במאגרים משפטיים, 09.07.2008) נפסק כך:

“…ככל, יש טעם רב בעמדה לפיה מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, ישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. בעל דין היוזם הליך כלפי יריבו, תוך גרירתו להוצאות, חייב להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על ההוצאות שנגרמו לו. עם זאת, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך, יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות הצד שכנגד. יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר, בשים לב לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש.”

ברע”א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ’ פאיירפלאי בע”מ (נבו 28.12.2020)‏‏ נקבע:

“נקודת המוצא היא כי בעל דין שאינו זוכה בהליך יחויב בהוצאותיו הריאליות של הצד שכנגד שזכה. הדבר נועד למנוע חיסרון כיס של הצד הזוכה; להרתיע תובעים בכוח מנקיטת הליכי סרק; ולעודד נתבעים בכוח להימנע מהתגוננות סרק מפני תביעה ראויה (ע”א 9648/16 אורהייטק GIS בע”מ נ’ חן אביטן משרד עורכי דין, [פורסם בנבו] פסקה 67 (28.2.2018)). עם זאת, פסיקת הוצאות בשיעור ריאלי כפופה להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. הדרישה לסבירות ומידתיות ההוצאות באה למנוע מצב שבו הוצאות גבוהות יתר על המידה שיוטלו יביאו להרתעת יתר של בעלי הדין, ליצירת חוסר שוויון, ייקור של ההליכים המשפטיים ולפגיעה בזכות הגישה לערכאות (ע”א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ’ הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ”ד ס(1) 612 (2005)). פסיקת הוצאות משפט  מיועדת אפוא לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין שיקולים מוסדיים, ובהם מניעת תביעות סרק, שאיפה למניעת ניהול מכביד של ההליך או שימוש בהליך שלא בתום לב.”

כאמור, בהתאם להלכה הפסוקה הכלל הוא כי ייפסקו הוצאות לחובת התובע שעה שמבוקש למחוק את התביעה. ומכאן כי יש לבחון האם בנסיבות העניין הקונקרטי יש מקום לסטות מן הכלל ולפטור את המבקש מתשלום הוצאות לצד שכנגד.

בעניינו, לטענת המבקש יש מקום לפטור אותו מתשלום הוצאות, אך ורק בשל הטעם כי לגישתו הסובייקטיבית שאינה נתמכת בדבר היה מקום להגשת בקשה למינוי מנהל עיזבון. מפרט המבקש בדבר חוב לכאורה מכספי העיזבון כלפי המבקש המצדיקה לכאורה חלוקה לא שיוויונית של הכספים המצויים בחשבון הבנק, בניגוד לזכויות היורשים בצו הירושה, אלא שהובהר למבקש במהלך הדיון כפי האמור בהחלטתי שצוטטה בחלקה לעיל, כי בהיעדר תביעת חוב או אסמכתאות רלוונטיות לא ניתן כלל לברר את הבקשה.

על אף האמור, לא הגיש המבקש כל תביעת חוב להוכחת טענותיו ומנגד לא ביקש להפסיק את התביעות לאחר הדיון.

לא זו אף זו לא מצאתי כל טעם ממשי עליו הצביע המבקש, להחלטתו למחיקת התובענות עתה, שעה שבפועל, לא השתנה דבר שכן כאמור המבקש לא הצביע על שינוי נסיבות שהתרחש מעת הגשת הבקשות, מה גם שלמצער עמדתה של המשיבה 1 המתנגדת לבקשה למינוי מנהל עיזבון וכן עמדת בית המשפט, הייתה ידועה למבקש לאחר הדיון שם נטענו הדברים (עמ’ 2 שורה 17-18 לפרוטוקול הדיון). אציין גם בהקשר לאמור כי ממילא טענה המשיבה 1 כי בכפוף להמצאת אסמכתאות רלוונטיות ניתן יהיה להתחשבן מכספי העיזבון בעניין החוב הנטען (עמ’ 2 שורות 19-20 לפרוטוקול הדיון וגם סע’ 14 לתגובת המשיבה 1 מיום 19.03.24) . הואיל וכך, לא נותרה למשיבים ברירה ואלו נאלצו להגיש תגובתם לבקשות ועל כן בהתאם לחוק ולהלכה הפסוקה, זכאים הם להשבת הוצאותיהם שהוציאו בהליך.

כאמור לעיל, מחייבת הפסיקה ככלל כי יפסקו הוצאות ריאליות אלא שאלו ייבחנו לאור דרישת הסבירות המידתיות ונחיצותן לצורך ניהול ההליך, בענייננו משעה שהלכה למעשה, טרם התקיים דיון לגופן של הבקשות, וכל שהוגש מטעם המשיבים 1-2 הוא תגובה לבקשות, ותגובה לבקשת המבקש לפטור אותו מתשלום הוצאות, כאמור המשיב 3 לא הגיש עמדתו לבקשות.

בנסיבות העניין ובבחינת האיזון הנדרש כאמור לעיל ומשעה שגם לא הוגשו אסמכתאות מטעם המשיבים 1-2 בהקשר להוצאות הנטענות, בשים לב להיקף ההליכים שנדרשו כן, מצאתי לחייב את המבקש בהוצאות לטובת המשיבים 1-2 אולם ברף הנמוך ואלו יעמדו על סך 3,000 ₪.

תואיל המזכירות למסור החלטתי זו לבאי כח הצדדים וכן לידי המשיב 3 ולסגור את התיק הקשור.

מתירה פרסום ההחלטה תוך השמטת כל הפרטים המזהים.

ניתן היום, כ’ אייר תשפ”ד, 28 מאי 2024, בהעדר הצדדים.