מספר בקשה:14
לפני
כבוד השופטת נאוה גדיש
מבקשת
כ”שת”ז ======
נגד
משיבה
מ”שת”ז ======
בעניין עיזבון המנוח: א”ש ז”ל, שנשא בחייו ת”ז =====
החלטה
לפניי בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה, להבטחת הוצאות המבקשת, בהתאם לתקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט – 2018.
רקע
הסכסוך שלפניי נוגע לצוואתו של א”ש ז”ל, שהלך לעולמו ביום 22.== והותיר אחריו אישה (היא המבקשת – הגב’ כ”ש) וחמישה ילדים (שהמשיבה- הגב’ מ”ש, היא אחת מהם).
יוער כי המנוח היה נשוי בעבר לאם המשיבה והתגרש ממנה לאחר הליך גירושין שהתנהל בשנות ה- 90 של המאה הקודמת.
מנישואין אלו נולדו למנוח חמישה ילדים, שהמשיבה היא כאמור אחת מהם.
לאחר גירושיו נישא המנוח לאישה אחרת – א”ש ואולם בשל מצבה הרפואי, מונה לה אפוטרופוס והמנוח קיבל היתר מבית הדין הרבני לשאת אישה שניה, ובשנת 2016, נשא את הגב’ כ”ש, היא המבקשת.
המנוח הותיר צוואה מיום 13.7.17, על פיה הותיר את מלוא עיזבונו לאשתו, המבקשת, בעוד שלכל אחד מילדיו הותיר סך של 100 ₪ בלבד.
המבקשת הגישה את הצוואה לקיום והמשיבה הגישה התנגדות.
טענות ההתנגדות והתשובה לה
במסגרת ההתנגדות העלתה המשיבה טענה עיקרית אחת, לפיה המנוח לא חתם על הצוואה וחתימתו זויפה.
המשיבה הדגישה כי לטעמה גם הסרטון שבו נצפה המנוח כשהוא חותם הוא מזויף.
מבקשת הקיום כמובן הכחישה טענה זו, בפרט כשמדובר בצוואה שנחתמה בפני עדים, שאחד מהם הוא עו”ד.
ההליך
בדיון שהתקיים לפניי ביום 16.1.24, הצעתי לצדדים כי אמנה מומחה לכתב יד שיבחן את טענת הנתבעת כי החתימה שעל גבי הצוואה איננה חתימתו של המנוח וכי תוצאות חוות הדעת יכריעו את ההתנגדות.
הנתבעת הסכימה להצעה, אולם מאחר וב”כ התובעת ביקש שלא להסתמך על עמדתו של מומחה שאינו מכיר, ההצעה לא אושרה.
עם זאת, מונתה מומחית מטעם בית המשפט וזו הגישה ביום 24.3.24 חוות דעת חד משמעית לפיה הצוואה נחתמה ע”י המנוח.
אף שהצדדים קיבלו אפשרות לשלוח למומחית שאלות הבהרה, המשיבה לא עשתה כן (ויוער כי אין די בכך שבאת כוחה ביקשה להסיר ייצוג).
בהתאם להחלטה שניתנה בדיון, נדרשו הצדדים להידבר ביניהם לאחר מיצוי הזכויות לשלוח שאלות הבהרה, בניסיון להגיע להסכמות שייתרו את המשך ההליך.
ניתן להניח כי היות והמשיבה איננה מיוצגת, לא ניתן היה לפעול בהתאם להחלטה.
הבקשה להפקדת ערובה
על רקע זה, הגישה המבקשת את הבקשה להפקדת ערובה, להבטחת ההוצאות שייפסקו לטובתה אם תדחה ההתנגדות.
אבהיר כי אף שתקנה 157 מתייחסת לזכותו של נתבע לעתור לחיוב בהפקדת ערובה, ולמרות שלצורך הליך זה, נחשבת המתנגדת כנתבעת, ניתן לראות בה כ”תובעת” לצורך האפשרות לחייבה בערובה, להבטחת הוצאותיה של מבקשת הקיום, אם תדחה ההתנגדות.
תקנה 157 נועדה למנוע בירור הליך מיותר, כשעל פניו, סיכויי ההליך נמוכים וכאשר הוצגו ראיות לכך שיהיה למבקש הסעד, קושי כלכלי ממשי לשאת בהוצאות הצד השני, שנגרר להליך, אם הסעד לא יינתן.
הנה כי כן, ניתן לומר שעל המבקש לחייב בהפקדת ערובה להוכיח הן שסיכויי ההליך שהגיש הצד השני, נמוכים והן שאם תתקבל עמדתו, יהיה לצד השני קושי כלכלי לשאת בהוצאות ההליך.
ובענייננו,
כאשר טענתה העיקרית של המתנגדת נוגעת לאותנטיות של החתימה וכאשר עומדת לפניי חוו”ד של מומחית מטעם בית המשפט שסותרת באופן מפורש ומוחלט את הטענה האמורה, נראה כי סיכויי ההתנגדות הם אפילו פחות מקלושים.
כאשר המתנגדת, הנתבעת, החליפה ייצוג מספר פעמים ועומדת לפניי בקשתו של אחד מעוה”ד שייצגו אותה, במסגרתה הוא טען כי מצבה הכלכלי של המשיבה הוא קשה, הרי שדי בכך כדי לקבוע שאם תדחה ההתנגדות והיא תחוייב בהוצאות משפט, יהיה לה קושי כלכלי לשאת בהוצאות משפט שיספקו נגדה (ראו בקשתו של עו”ד מנדל מיום 28.1.24 להשתחרר מייצוג).
בנסיבות אלו, אני קובעת כי התקיימו התנאים לחייב את הנתבעת (המתנגדת) להפקיד בקופת בית המשפט, ערובה, להבטחת הוצאות המבקשת, אם תדחה ההתנגדות.
בנסיבות העניין ועל מנת שלא למנוע מהמשיבה לברר את טענותיה, רק ‘מחמת עוניה’, מצאתי לחייבה להפקיד ערובה בסך של 10,000 ₪, בקופת בית המשפט, להבטחת חלק מהוצאות המבקשת, אם תדחה ההתנגדות.
הערובה האמורה תופקד בתוך 10 ימים, שאם לא כן, תדחה ההתנגדות והצדדים יוכלו להעלות טענותיהם בעניין הוצאות משפט.
ככל שהערובה תופקד במועד, ייקבע המשך ההליך.
למען הסר ספק, אין בהחלטה זו כדי לקבוע מסמרות באשר למסקנות אליהן אגיע בתום ההליך, או לגובה ההוצאות שייפסקו, אם תידחה ההתנגדות.
ת”פ 4.5.24
ניתנה היום, ו’ ניסן תשפ”ד, 14 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.
