לפני
כבוד השופטת הילה אוחיון גליקסמן
מבקשת
ל.א ת”ז XXX
ע”י ב”כ עו”ד איבגי
נגד
משיב
ר.א ת”ז XXX
ע”י ב”כ עו”ד קרומין
פסק דין
לפני בקשה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ”א- 1991 (להלן: “החוק למניעת אלימות במשפחה”) אשר הוגשה ע”י המבקשת כנגד המשיב, בעלה לשעבר ואבי ילדיה. המוגנים על פי הבקשה הם המבקשת וילדיהם הקטינים של הצדדים: מ., בת 10, ומ., בן 8.
בבקשה, תיארה המבקשת כי ביום שבת, 4.1.2025, כשהתעוררה, היא גילתה כי גלגלי הרכב שלה מפונצ’רים ומראות הרכב שבורות. המבקשת טענה כי היא בטוחה שהמשיב הוא האחראי למעשים, לאחר שנודע לו כי המבקשת חגגה יומלדת ערב קודם לכן, ומשום שכבר נהג כך בעבר. המבקשת הגישה תלונה במשטרה מיד עם היוודע המעשים, אשר הרחיקה את המשיב ממנה למשך 5 ימים. המבקשת טענה, כי ילדיהם הקטינים של הצדדים מפחדים מהמשיב, ואשר על כן, היא עתרה להרחיק את המשיב גם ממנה וגם מהקטינים.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנימוקיה, ושמעתי את המבקשת במעמד צד אחד, מצאתי ליתן צו הגנה במעמד צד אחד כלפי המבקשת, אך לא כלפי הקטינים, וקבעתי דיון במעמד הצדדים.
בדיון שהתקיים בפני ביום 12.1.2025, חזרה בה המבקשת מבקשתה למתן צו הגנה כלפי הקטינים, ומסרה, כי בעניין הקטינים היא תעתור בגדרי הליך מתאים. לעומת זאת, ביחס אליה, עמדה המבקשת על בירור הבקשה. המשיב טען מנגד, כי הבקשה אינה מבוססת, ועל כן עתר לדחייתה. אי לכך, נקבע דיון הוכחות לברור הבקשה, וכן הוזמן תיק החקירה מהמשטרה לעיונו של בית המשפט.
בדיון הוכחות שהתקיים ביום 19.1.2025 נחקרו הצדדים, ובאי כוחם סיכמו את טענותיהם בעל פה.
המבקשת העידה כי היא משוכנעת שהמשיב הוא זה אשר פינצ’ר את גלגלי הרכב ושבר את המראות, משום שכך בדיוק נהג בחודש ספטמבר האחרון, בעקבות וויכוח שהיה בין הצדדים. המבקשת הוסיפה, כי המשיב נוהג לשתות אלכוהול, וכשהוא שתוי הוא נוהג לאיים עליה בהודעות. במהלך הדיון, הציגה המבקשת סרטון בו נראה המשיב כשהוא מקלל את המבקשת ברוסית, וזאת בנוכחות ילדיהם הקטינים של הצדדים.
המשיב הכחיש כל קשר לנזק שנגרם לרכבה של המבקשת. לטענתו, הוא היה בבית בשבת בבוקר במועד בו המבקשת מצאה את רכבה, כאשר לדבריו, מי שיכול היה לגרום לנזק לרכב של המבקשת הם עובדיה לשעבר, להם היא חבה כספים. לתמיכה בטענה הציג המשיב תכתובות בקבוצת ווטסאפ עם עובדים, מהתקופה בה היו הצדדים בני זוג. המשיב טען, כי הוא לא נוהג לשתות לשוכרה, והכחיש שהוא מאיים על המבקשת, כטענתה. ביחס לאירוע שהיה בחודש ספטמבר, במהלכו צולם הסרטון שהוצג לבית המשפט, המשיב טען, כי המבקשת היא זו אשר יזמה את העימות כאשר הגיעה לביתו והפכה אותו. הוא הודה שבאותו אירוע הוא פינצ’ר את גלגלי רכבה כדי למנוע ממנה לנסוע.
לאחר שעיינתי בבקשה; שמעתי את טענות הצדדים וסיכומיהם בדיון; ועיינתי בתיק החקירה המתנהל במשטרה – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה קובע את העילות להוצאת צו הגנה כנגד בן משפחה כדלקמן:
“(1) בסמוך לפני הגשת הבקשה נהג באלימות בבן משפחתו, ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין;
(2) התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין;
(3) התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו”;
על מבקש צו ההגנה רובץ נטל הראיה בדבר קיומם של האירועים המהווים לטענתו בסיס ותשתית לקבלת הצו. כמו כן, בית המשפט רשאי לבסס את ההכרעה בבקשה למתן צו הגנה לא רק על ראיות הנוגעות לאירוע נשוא הבקשה, אלא גם על התרשמות כוללת בדבר קיומה של מסוכנות (ר’ למשל ה”ט (נצ’) 39777-04-12 ס.א נ’ ח.א (פורסם בנבו, 02.05.12)).
במקרה דנן, מהחומר אשר הונח בפני, אין בידי לקבוע מעל לכל ספק סביר כי המשיב הוא זה אשר גרם את הנזק לרכבה של המבקשת. עם זאת, ממכלול הראיות שהוצגו ומשקלן המצטבר, ובשים לב לרף ההוכחה הנדרש במסגרת הליך לפי החוק למניעת אלימות במשפחה (הנמוך מהרף הנדרש בהליך פלילי) – שוכנעתי כי המבקשת הרימה את נטל ההוכחה במידה המצדיקה להותיר את צו ההגנה על כנו.
אם כן, עיון בתיק החקירה והחומר שנאסף עד כה במסגרתו מעלה כי אין בידי לקבוע גרסתו של מי מהצדדים עדיפה ביחס לזהות הגורם שגרם נזק לרכבה של המבקשת ביום 4.1.2025 – כאמור, המבקשת טענה שהמשיב הוא האחראי לנזק, כאשר לטענתה, הוא עשה זאת לאחר שראה סרטון שהעלתה הקטינה, בו נראית המבקשת שהיא חוגגת יומולדת במסעדה (פרוטוקול, עמ.1, ש.21). המשיב מנגד הכחיש את המעשה, וטען כי למבקשת חובות לעובדים לשעבר, ויש סיכוי כי מי מהם ביצע את הנזק. המבקשת הכחישה שהיא מעסיקה עובדים, וטענה שהיא בהליכי פשיטת רגל. לא שוכנעתי כי הוצגה בפני ראייה חד משמעית המאמתת את גרסת המשיב בעניין זה.
עם זאת, יש שורה של ראיות המחזקות את הקביעה כי נשקפת מסוכנות מצד המשיב כלפי המבקשת, באופן המצדיק הותרת צו ההגנה על כנו.
ראשית, המשיב הודה כי בחודש ספטמבר האחרון הוא ביצע ברכבה של המבקשת פעולה דומה, כאשר לאחר שהיא הגיעה לביתו, ובניסיון למנוע ממנה לעזוב את המקום עם הרכב, הוא פינצ’ר את גלגל הרכב ושבר את המראה, לדבריו “מרוב עצבים” (פרוטוקול, עמ.12 ש.12-13). בסרטון שהוצג בפני, אשר קדם לאותו מקרה, נראה המשיב כאשר הוא זועם על המבקשת, מקלל אותה ברוסית “חרא”, “כל אלה שדופקים אותך” (הדברים תורגמו ע”י בא כוחו של המשיב במהלך הדיון), וכל זאת, בנוכחות הקטינים, כאשר הוא נשען על דלת הרכב בסמוך למקום מושבה של הקטינה. בשעה שבעידנא דריתחא המשיב כבר גרם נזק לרכבה של המבקשת, בדיוק באופן שנגרם לרכב נזק כעת, הרי שחששה של המבקשת כי הוא עשה זאת גם הפעם, בדפוס פעולה חוזר, אינו מופרך. הדברים מקבלים משנה תוקף לאחר עיון בפרוטוקול הדיון בהליך צו ההגנה הקודם שהתנהל בין הצדדים (ה”ט 41524-05-24), אשר במהלכו הודה המשיב כי יש לו בעיה של שליטה בכעסים.
שנית, המשיב סיפר בעדותו כי הוא כעס על המבקשת על כך שבמסגרת הסכם הגירושין סוכם כי הרכב המשותף ייוותר בבעלותה, והיא תעשה בו שימוש לצורך הסעת הקטינים למסגרות החינוכיות. עם זאת, כעת הוא עבר תאונת עבודה, והמבקשת לא מסכימה להסיע את הקטינים מהמסגרת החינוכית אליו, בכדי שהוא יקיים את זמני השהות שלו עימם (פרוטוקול, עמ.10 ש.26-27). הסבר זה של המשיב עשוי לשמש מניע לגרימת נזק לרכב, בשל כעסו של המשיב על המבקשת על רקע מחלוקות ביחס לקיום זמני השהות.
שלישית, המשיב טען כי הואשם בעבר בעבירה של “הפרת הוראה חוקית” (פרוטוקול, עמ.13 ש.17-19), כאשר מהמרשם הפלילי שצורף לתיק החקירה עולה כי התיק בגין עבירה זו נסגרת מחוסר ראיות. ואולם, עיון ברישום תיקי המב”ד מעלה, כי תלויים ועומדים נגד המשיב הליכים פליליים נוספים, לרבות בעבירות של תקיפת בן זוג ואיומים (תאריך העבירה לכאורה הוא ביום 21.9.2024). אמנם מדובר בעבירות בהן טרם הורשע המשיב, אך העובדה שתלויים ועומדים הליכים בעבירות מסוג זה מחזקת את הקביעה כי לעת זו יש להותיר את צו ההגנה על כנו בשל מסוכנות פוטנציאלית.
לסיכום, אף אם לא הוכח בבירור כי המשיב הוא זה אשר גרם לנזק לרכבה של המבקשת בזו הפעם, מכלול הראיות ומשקלן המצטבר מטים את הכף לקבוע כי קיימת מסוכנות מצד המשיב כלפי המבקשת, באופן המצדיק הותרת צו ההגנה שניתן במעמד צד אחד על כנו, וזאת למשך 3 חודשים ממועד מתן הצו.
התקשורת בין הצדדים במהלך תקופת הצו תהיה בענייני הקטינים בלבד באמצעות אחיו של המשיב, שסייע בידי הצדדים בעניין גם בטרם הוגשה הבקשה.
בשים לב לתוצאות החלטתי, יישא המשיב בהוצאות המבקשת בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים. יצוין כי ההוצאות נפסקו על הצד הנמוך, בשל הרצון שלא להסלים עוד את מצב היחסים שבין הצדדים.
מתירה לפרסום במאגרים משפטיים, בהשמטת פרטים מזהים.
בכך מסתיים בירור הבקשה. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ”ה טבת תשפ”ה, 25 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
