לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקשת
ל. ר
ע”י ב”כ עוה”ד ענבל כספי גאון
נגד
משיב
נ. ר
בעניין הקטין
נ’, יליד 2014
החלטה
1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב’ השופטת אלה פטל) בתיק י”ס 50866-06-24 מיום 4.9.2024, במסגרתה נפסק למשיב תשלום מזונות זמניים עבור הקטין כבן עשר שנים (להלן: “התיק קמא” ו- “ההחלטה קמא” בהתאמה), והכל כפי שיפורט להלן.
רקע וההחלטה קמא
2. המבקשת והמשיב (להלן גם: “הצדדים” ו- “האם” ו-“האב” בהתאמה) יהודים, נישאו זל”ז כדמו”י בשנת 2013. לשניהם היו אלה נישואים שניים. מנישואים אלה נולד הקטין שפרטיו בכותרת. נישואי הצדדים עלו על שרטון במהלך שנת 2024; בחודש יוני 2024 פתחה המבקשת את התיק קמא ליישוב סכסוך, שנסגר ביום 31.7.24.
ביום 7.8.24 הגישה המבקשת בקשה בתיק קמא (שנסגר כאמור), לחיוב המשיב במזונות זמניים עבור הקטין.
3. לטענת המבקשת בבקשתה קמא, המשיב סילק את המבקשת מהבית יחד עם בנם הקטין בחודש מאי 2024.
המבקשת מתגוררת עם הקטין בשכירות ונושאת בתשלום דמי שכירות בסך של 3,000 ₪ וכן בתשלום הוצאות אחזקת הבית בסך כולל של 1,119 ₪: ארנונה בסך 250 ₪, מים בסך 150 ₪, גז בסך 100 ₪, תקשורת בסך 119 ₪, חשמל בסך 400 ₪ וועד בית בסך 100 ₪. לא מתקיימים זמני שהות כלל בין המשיב לבין הקטין.
המבקשת עובדת כ… ומשתכרת בסך של כ- 6,500 ₪ בחודש. בנוסף, זכאית המבקשת לקצבת ילדים בסך 150 ₪.
לטענת המבקשת, הכנסותיו החודשיות של המשיב עומדות על סך של כ- 16,900 ₪, המורכבים משכר עבודתו, קצבת נכות בסך 2,400 ₪ והכנסה שאיננה מדווחת בסך של 3,500 ₪ בחודש.
המבקשת העריכה את הוצאות הקטין בסך כולל של 3,200 ₪ לחודש כדלקמן: מזון והיגיינה בסך 2,000 ₪, ביגוד והנעלה בסך 600 ₪, משחקים וספרים בסך 250 ₪, הוצאות רפואיות וביטוח חיים ובריאות בסך 350 ₪.
המבקשת ביקשה לחייב את המשיב לשאת ב-30% מהוצאות המדור בסך כולל של 1,235 ₪ וכן במזונות הקטין כך שדמי מזונות ומדור יעמדו על סך של 4,435 ₪. המבקשת ביקשה כי החיוב במזונות יחול רטרואקטיבי החל מיום עזיבתם את הבית המשותף ביום 04.05.24. כן ביקשה המבקשת לחייב את המשיב במחצית הוצאות חינוך ובריאות עבור הקטין.
4. המשיב טען בתגובתו לבקשה קמא, כי בכוונתו להגיש בקשה בעניין זמני שהות עם הקטין. שכרה החודשי של המבקשת עומד על סך של כ- 8,500 ₪, הזהה לשכרו. המבקשת אף הגישה בקשה לקבלת קצבת ילד נכה עבור הקטין.
עוד טען המשיב, כי הוא מגדל שני ילדים קטינים (מנישואיו הראשונים) כאשר אחד מהם הינו ילד נכה. המשיב הציג אסמכתאות בדבר קבלת קצבת ילד נכה עבור בנו בסך 3,479 ₪ וכן גמלת נכות מעבודה לה הוא זכאי בסך של 2,259 ₪.
המשיב טען כי הוצאותיו החודשיות עומדות על סך של כ- 15,300 ₪ הכוללות בין היתר שכר דירה ואחזקתה, כלכלה, נסיעות, טיפולי שיניים ופסיכולוג לבנו הקטין מנישואיו הראשונים, מזונות לבן השני, החזרי חובות להוצל”פ ורשות המיסים.
המשיב טען כי בנסיבות ולנוכח נכותו, יש לפסוק מזונות קבועים בסך 1,500 ₪ עבור כלל הוצאות הקטין.
5. ביום 4.9.2024 ניתנה ההחלטה קמא. להלן עיקריה:
לעניין הכנסות המבקשת נקבע, כי השתכרותה עומדת על סך של 8,480 ₪ לחודש נטו; המבקשת מתגוררת עם הקטין ומשלמת דמי שכירות בסך 3,000 ₪; המבקשת ניהלה הליך חדלות פירעון במסגרתו קיבלה בחודש 07/24 לחשבונה “כספי פיצויים ותגמולים” בסך כולל של 18,300 ₪ שנמשכו ממעסיקי עבר, וכן קיבלה בחודש 6/24 סך של 6,408 ₪ בגין כספים שנותרו בקופת הנאמן בסיום הליך החדל”פ.
לעניין הכנסות המשיב נקבע, כי השתכרותו החודשית עמדה על סך של 10,662 ₪ נטו; בנוסף, לתא המשפחתי של המשיב הכנסות נוספות שמקורן בקצבת ילד נכה בסך 3,479 ש”ח וגמלת נכות מעבודה בסך 2,259 ₪; למשיב שני ילדים קטינים כבני 17 הנמצאים במשמורתו; סה”כ הכנסת התא המשפחתי של האב עומדת על סך של כ- 16,400 ₪. המשיב הציג הסכם שכירות המלמד על תשלום דמי שכירות בסך 3,500 ₪.
צרכיו ההכרחיים של הקטין, ללא דמי מדור והחזקתו, הוערכו והועמדו בשלב זה על סך של 1,600 ₪.
דמי מדור ואחזקתו עבור הקטין, הועמדו על 30% וסה”כ 1236 ₪ לחודש; סך זה הורכב מ-3000 ₪ דמי שכירות חודשיים וכן 30% מדמי אחזקת המדור החודשיים, כפי שפירטה המבקשת בבקשתה (1119 ₪).
לעניין זמני שהות המשיב עם הקטין נקבע כי נראה שלא מתקיימים זמני שהות כלל, וכל הוצאותיו של הקטין מוטלים על המבקשת.
בשקלול כל המפורט לעיל, נקבע כי המשיב יישא במזונות הקטין, מדורו והוצאות אחזקת המדור בסך כולל של 1800 ₪ לחודש, שישולמו החל ממועד הבקשה ליישוב סכסוך (23.6.24) ועד למתן החלטה אחרת.
עוד נקבע בהחלטה קמא (סעיף 27), כי “החלטתי זו והמזונות הזמניים יעמדו בתוקפם למשך 5 חודשים מהיום (יום מתן ההחלטה קמא – 4.9.24, ח”ש) ככל שלא תוגש תביעה / עתירה מתאימה. ככל שתוגש עתירה למזונות – תעמוד החלטתי זו על כנה עד החלטה אחרת שתינתן בה”.
בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
6. בו ביום מתן ההחלטה קמא, 4.9.24, הגישה המבקשת כאן, “בקשה למתן הבהרה” בתיק קמא, במסגרתה ביקשה כי בית המשפט קמא “יתן הבהרתו האם דמי מזונות הקטין לרבות רכיב המדור הינם בסך של 1,800 ₪ כפי שצוין בסעיף 22 להחלטה או האם דמי מזונות הקטין נאמדות בסך של 1,600 ₪, בתוספת רכיב המדור בסך של ₪ 1,236 ₪, כפי שנפסק בסעיפים 18-19 להחלטה, קרי סך של 2,836 ₪ “.
7. עוד באותו יום 4.9.24 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשה למתן הבהרה, כהאי לישנא:
“בהחלטה מהיום נקבע כי סה”כ צרכי הקטין ללא מדור, על פי אומדנה, הנם 1600 ש”ח לחודש. כן נקבע כי יש לצרף לכך את חלקו של הקטין בהוצאות המדור ואחזקתו בסך כולל של 1236 ש”ח.
בהחלטה נקבע כי בשים לב לגילו של הקטין ולהלכה הפסוקה בכלל הוצאות הקטין צריכים שני ההורים לשאת, בין היתר, בהתאם ליחס הכנסותיהם וזמני השהות.
משכך, ברי כי נפלה טעות סופר בסעיף 19 להחלטה, ואני מורה על תיקונה באופן שירשם כי: “אני מורה כי המשיב יישא גם בתשלום הוצאות המדור ואחזקתו של הקטין בסך של 1236 ש”ח לחודש”.
בסעיף 22 להחלטה נקבע כדבעי אופן הנשיאה בכלל ההוצאות במאוחד (בסך כולל של 2836 ש”ח), כך שהאב ישא בסך של 1800 ₪ לחודש בגין חלקו במזונות ומדור הקטין. כך שתוצאתה האופרטיבית של ההחלטה עומדת על כנה”.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
8. להלן תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור:
א. בית משפט קמא העמיד את דמי מזונות הקטין יחד עם מדור ודמי אחזקת המדור על סך של 2836 ₪. בשים לב כי בין המשיב לקטין לא מתקיימים כלל זמני שהות, ואף לנוכח פערי הכנסות הצדדים, לא היה מקום לחייב את האב בתשלום 1800 ₪ בלבד, אלא לחייבו במלוא הוצאות הקטין.
ב. נראה כי חלה טעות בהחלטה קמא, לאחר שבית משפט קמא העמיד את הכנסתו הפנויה של המשיב על סך 12,900 ₪, לעומת הכנסתה הפנויה של המבקשת, בסך 5400 ₪ בלבד.
ג. בנסיבות בהן ישנו פער של פי שניים בין ההכנסות הפנויות של הצדדים, וכאשר המשיב לא מקיים זמני שהות עם הקטין, יש להורות על חיוב המשיב במלוא מזונות הקטין כפי שנקבעו, 2836 ₪.
דיון והכרעה
9. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, וזאת מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 (להלן: “התקנות”).
להלן אנמק החלטתי.
10. ראשית, נזכיר כי עסקינן בהחלטה זמנית של בית משפט קמא, העוסקת במזונות ארעיים שנפסקו לקטין.
הלכה פסוקה היא לענין מידת ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בהחלטת מזונות זמניים, מקל וחומר ארעיים, על-פיה רוחב שיקול הדעת המוענק לבית המשפט לענייני משפחה, בבואו לקבוע מזונות זמניים, עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור.
ההכרעה של בית המשפט לענייני משפחה על אודות מזונות זמניים, חייבת להיות מהירה, עניינית, ומטבעה נשענת על תמונה חלקית.
התוצאה היא, כי קביעת בית המשפט קמא בנושא מזונות זמניים ניזונה מממצאים עובדתיים חלקיים. הגבלה זו תורמת לריסון שעל ערכאת הערעור לנקוט בבואה לבקר החלטת הערכאה המבררת.
בכל מקרה, החלטת מזונות זמניים אינה סופית. ככל שיתברר לאחר שמיעת ראיות שנפלה טעות בקביעת המזונות הזמניים, ניתן לשנות זאת לעבר ולעתיד.
חרף העובדה שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית, שומה על ערכאת הערעור להימנע מהתערבות בקביעתם של בתי המשפט לענייני משפחה בדבר שיעור המזונות הזמניים, אלא אם כן מדובר במקרה חריג ויוצא דופן.
לעניין זה ראה:
בע”מ 1078/11 פלוני נ’ פלוני (ניתן ביום 27.4.11).
בע”מ 1326/12 פלוני נ’ פלונית (ניתן ביום 28.3.12).
רמ”ש (חי’) 34826-10-18 פלוני נ’ אלמונית (ניתן ביום 17.10.18).
לא מצאתי כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים.
11. זאת ועוד – מלשונו של סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ”ד – 1984, עולה כי ככלל לא יידונו השגות הצדדים על “החלטות אחרות” (החלטות ביניים) של הערכאה הדיונית במסגרת הערעור על פסק הדין, אלא אם עלה בידי מבקש רשות הערעור, להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.
12. תקנה 150 לתקנות קובעת כי אף אם צד להליך לא ערער על החלטה אחרת עם נתינתה, פתוחה בפניו הדרך להשיג עליה בזכות עם סיום ההליך, במסגרת ערעורו על פסק הדין.
13. בהלכה הפסוקה יושמה הוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט (שעוסקת ברשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי המוגשת בפני בית המשפט העליון, אך זהה במתכונתה בכל הנוגע לתנאים הקבועים בהוראות סעיף 52(ב) לחוק, בהם צריך מבקש רשות הערעור לעמוד) באופן שנקבע כי יהיה מקום ליתן רשות ערעור על “החלטה אחרת” רק כאשר בכוחו של המבקש להראות כי הדיון בערעור עליה נחוץ, על אף שההליך העיקרי טרם הגיע לסיומו.
14. מבין הנסיבות אותן ניתן למנות לעניין נחיצות הדיון הן: הדירותה של ההחלטה, היינו, האם ההחלטה עשויה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים; ההכרעה עשויה לייתר הליך משפטי ארוך ומורכב במיוחד; ההכרעה תמנע קיומו של הליך שגוי; מקרים נדירים בהם ניתן לומר מיד כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה, באופן שנפתח את שערי ערכאת הערעור עוד בטרם ניתן פסק הדין.
ראו לעניין זה:
רע”א 6523/19 פלוני נ’ מגדל חברה לביטוח בע”מ, פסקה 14 (3.2.20) – (אמנם החלטה זאת מתייחסת לסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, אך ניתן להשליך ממנה על סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט, ועמדנו לעיל על דמיון הוראות שני הסעיפים הנ”ל).
רמ”ש (ת”א) 14272-05-17 י.ש נ’ כ.ש (החלטתו של כב’ השופט שוחט מיום 29/6/17, ובה מסוכמת ההלכה בנדון עם אסמכתאות נוספות).
רמ”ש (חי’) 59194-10-18 פלונית נ’ אלמוני (21.11.2018).
15. בנסיבות המקרה הנדון לא מצאתי כי בהחלטת בית משפט קמא, במסגרתה נפסקו מזונות ארעיים עבור הקטין, לרבות מדור והוצאות מדור, יש טעות המחייבת כבר בשלב זה את התערבות ערכאת הערעור.
בהינתן העובדה כי עסקינן במזונות ארעיים בלבד, שנפסקו במסגרת תיק י”ס שנסגר, בטרם הוגשה כל תובענה למזונות הקטין, וממילא בטרם הוגשה בקשה לפסיקת מזונות זמניים במסגרתה, סכום המזונות שהושת על המבקש עבור הקטין, כבן עשר שנים, הוא סביר בנסיבות הענין (הדבר יובן טוב יותר בסעיף 16 להלן).
ודוק – בית משפט קמא נקב בהחלטתו קמא סד זמנים העומד על חמישה חודשים בלבד, במהלכם על המבקשת להגיש תובענה למזונות הקטין, במסגרתה אף תוכל להגיש בקשה למזונות זמניים, שתידון בבית משפט קמא.
במצב דברים זה לא מצאתי כי נגרם למבקשת עיוות דין מההחלטה קמא.
16. בקשת רשות הערעור דנן הוגשה לאחר שהמבקשת טענה, וכך נימקה הבקשה דנן, כי נפלו טעויות בהחלטה קמא. סבורני כי אין מקום לקבל טענה זו, לפחות לא בשלב זה של ההליך קמא, ואפרט.
עיון בנתוני הבקשה קמא וההחלטה קמא מלמד, כי בית משפט קמא אמד את הכנסות הצדדים כפי שהובאו בפניו בשלב זה של ההליך, כשמדובר בתמונה חלקית למדי, וזמנית.
נקבע כי הכנסתה החודשית של המבקשת עומדת על 8480 ש”ח, לעומת הכנסת המבקש העומדת על 12,921 ₪ {ודוק – בנקודה זו לא מצאתי לנכון לכלול את קצבת הנכות של בנו של המשיב, כחלק מהכנסות משק ביתו של המשיב, היות שהקצבה מיועדת לצרכי הקטין הנובעים מנכותו. בכל מקרה עניין זה דינו להתברר במסגרת הבאת ראיות בהליך העיקרי ולא בהחלטה למזונות ארעיים – ראו למשל: רמ”ש (חי’) 73968-05-23 ב’ נ’ ב’ (2.7.2023); רמ”ש (חי’) 37671-07-24 ס’ נ’ נ’ (16.7.2024) פסקאות 19-22)}.
היינו יחס הכנסות הצדדים עומד על 65-35 לטובת המשיב.
צרכי הקטין לרבות מדורו והוצאות אחזקת המדור נקבעו בסך 2836 ₪, מתוכם הושת על המשיב לשלם 1800 ₪, שהם 63% מהסך הכולל. היינו בית משפט קמא פסק את מזונות הקטין בשלב הנדון בהתאם ליחס הכנסות הצדדים.
17. מודע אני לטענת המבקשת, לפיה לנוכח היעדר זמני שהות הקטין עם אביו המשיב היה מקום לחייבו לשאת במלוא חיוב מזונות הקטין, אולם סבורני כי בנקודת זמן זו אין להתערב בהחלטה קמא, לנוכח ארעיותה, ונפנה לדברינו בנושא בסעיף 15 לעיל.
זאת גם לנוכח טענת המשיב, כפי שבאה לידי ביטוי בתגובתו לבקשה קמא, כי יש בכוונתו להגיש בקשה להסדרת זמני שהותו עם הקטין.
סביר כי ככל שתוגש תביעה למשמורת ו/או למזונות הקטין על ידי מי מהצדדים, תיבחן סוגיית זמני השהות של הקטין עם האב, והשלכתה על סכום המזונות, אף הזמניים, על ידי בית משפט קמא.
18. לא זו אף זו. דין טענות המבקשת באשר ליכולת השתכרות המשיב, וקיומן או היעדרן של הכנסות שונות, אף לא מדווחות, להתברר לעומקן במסגרת הליך הוכחות והבאת ראיות, חקירת הצדדים ועדים, אשר יקבע בתובענה שתוגש, ככל שתוגש, לקביעת מזונות הקטין. אין מקום במסגרת הליך פסיקת מזונות זמניים, קל וחומר ארעיים, אשר הוא מהיר ונשען על תמונה חלקית בלבד, להכריע כבר ולקבוע מסמרות בכל הקשור להכנסות מי מהצדדים ויכולת השתכרותם.
19. לאור האמור לעיל, ניכר כי בית משפט קמא שקל שיקולים רלוונטיים עת פסק את המזונות הארעיים, תוך ראיית התמונה הרחבה, ככל האפשר בנסיבות התיק קמא והצדדים, שחלקיו עדיין לא התבררו עד תומם בשלב זה של הדיון. כאמור לעיל, מדובר בהחלטה זמנית בלבד, שאינה סופית ומועדת לשינוי.
עוד נזכיר, כי החלטת מזונות זמניים היא כספית במהותה, וככזו היא הפיכה. ככל שיתברר לאחר הגשת תובענה למזונות הקטין, ככל שתוגש, כי נפלה טעות בקביעת גובה המזונות, ניתן יהיה לתקן זאת על ידי שינוי הסכומים לעבר לעתיד.
סוף דבר
20. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
21. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
החלטה זאת מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתנה היום, ו’ תשרי תשפ”ה, 08 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
