התובע:
ל.ר ת”ז 00000000
נגד
הנתבעות:
.1 ר.מ.נ. ת”ז 1111111
.2 קרן ארקין חן (אפוטרופוס לדין)
<#1#>
נוכחים:
התובע וב”כ עו”ד אדי שגיא, הגב’ נורית ממשרדו של עו”ד שגיא
הנתבעת וב”כ עו”ד לורי גייזלר
האפוט’ לדין
פסק דין
ביום 08.05.2024, הניח בפני אב תובענה שעסקה למעשה בחידוש הקשר שבינו לבין בתו, ילידת 24.12.2012.
אין עורר שהתובענה כשלעצמה מוצדקת, שהרי אכן נותק הקשר בין הקטינה לבין אביה, כאשר הבעיות המרכזיות התחילו עוד בסופה של שנת 2020 ובפרוץ מלחמת חרבות ברזל, נותק הקשר.
בין הצדדים עוד 27 תיקים קשורים, תיק הנייר הנוכחי מונה 185 מסמכים, 30 בקשות הוגשו, נדמה לי שדי בכך בצירוף 12 מסמכים שרשומים כחוות דעת, כדי להסביר כי הסכסוך שבין ההורים הוא מה שאנחנו קוראים הורות פתולוגית.
נדמה לי שראשיתה של התובענה בהתנהגות שאינני יודע אם היא צינית או ילדותית, או שילוב של השניים מצד האם.
הנתק בתקשורת אירוע על רקע אי השלמתה של האם עם שיעור הערבויות שנקבעו כדי להבטיח את חזרת הקטינה מחו”ל בצאתה עם מי מההורים. לשם כך הגישה האם שוב ושוב הליכים, כאילו לא ניתנו החלטות קודמות ולשם כך גם הפעילה את מה שהפך להיות “נשק יום הדין” קרי, הקשר של הקטינה עם האב והסתכלותה עליו.
זהו הפרוטוקול החמישי בהליכים המתבררים רק בתיק הזה.
ביום 31.10.2024, באו הצדדים בפני ולמעשה, נרשמה התקדמות כפי שדיווחה המוחית אשר מיניתי וכפי שסיפרה גם האפוטרופה לדין. כל הדיון עסק בשאלה האם הקשר שבין הקטינה לאב מתפתח לאט מידי שמא בקצב הראוי.
ההחלטה שנתתי באותו מועד, הפנתה זרקור לקוצר רוחו של האב, גם להתמדתה של האם בכך שלא השלימה עם גובה הערבויות. מן הערבויות יצאנו אל הדרך ומן הערבויות כנראה לא נפטר.
ביום 17.11.2024, לאמור, כחודש לפני הדיון שקבעתי להיום, נסרקה לתיק בית המשפט חוות דעת של המומחית, אביא מעט ממנה. המומחית כותבת כי האב הפכפך בחדר הטיפולים, אימפולסיבי, גורם לתחושת עוינות לגיטימית מצד הקטינה, מזלזל בקטינה ועוד.
כל אחד משני ההורים כך כותבת המומחית, מותקף על ידי כל אחד מן ההורים אם דבריה של זו האחרונה, אינם משרתים את אחד ההורים בהתקפתו על ההורה האחר.
רוצה תאמר כי שני ההורים שבפני, לא רק שהם לא נוהגים כהורה מיטיב, אלא שהקטינה איננה אלא שדה קרב ביניהם.
המומחית כותבת כי אמרה לאב מפורשות שאם לא ישנה את אופן התקשורת והשיח שלו עם הקטינה, למעשה, לא ייפתרו הבעיות, אך האב בשלו, מטיח את כל האשמה רק באם וטחו עיניו מלראות את חלקו שלו.
שני ההורים כפי שמספרת המומחית ולמרות הוראותיה של המומחית, המשיכו להימנע מתקשורת הדדית, המשיכו שלא לשאת באחריות למצבה של הבת ולשיפור המצב. שוב נושא היציאות לחו”ל הפך לנושא מרכזי, שוב שני ההורים בעצם התעלמו מהוראות המומחית.
כתבתי כבר בעבר, כי בקשה של הורה להיות בקשר עם ילדו יוצא חלציו, היא עניין לגיטימי לחלוטין ומוטל על ביהמ”ש לעזור בכלים העומדים לרשותו.
ואולם, הורה המבקש חידוש קשר, אך דורש לעשות זאת בתנאיו, בלוח הזמנים שהוא יקבע ומבלי שיעזור, הוא הורה שלא יקבל סעד.
נזיפה במומחית כפי שנקט האב במקום שיתוף פעולה והאמור בחוות הדעת, היא בעצם הצבעה על כך שהאב החליט שהוא רוצה בחידוש הקשר בקצב שלו, לאמור כאן ועכשיו, באכיפה כוחנית ומבלי למלא אחר המלצות המומחית.
בית המשפט הוא אולי אביהם של קטינים, אך הוא לא ההורה של הקטינים. ולטעמי, שני הצדדים התפרקו מחובתם ההורית, לנהוג כדרך שהורה מסור היה נוהג, משל בשני מתבגרים ששנאת עולם ביניהם אני עוסק ולא בשניים החייבים על פי דין לגלות אחריות.
צר לי, אך איני רואה בהורים שלפני הורים מיטיבים וכאשר מספרת לי האפוטרופא לדין כי נשמעו מפי הקטינה אמירות אובדניות, הופך אני מודאג שבעתיים.
סליחה שאני חוזר על עצמי, אבל אינני מצליח להבין את האובססיה של האם לעניין הערבויות והנסיעות לחו”ל ואינני מצליח להבין את סרבנותה לתקשר, בה במידה אינני מבין את סרבנותו של האב לתקשר ואת התעלמותו מהמציאות ומאופייה של הבת, בבחינת הוא והוראותיו חזות כל.
הפתרון הקל שבחר האב על דרך האמירה, רק האם היא אשמה, הוא בבחינת עצימת עיניים מוחלטת מתרומתו שלו, וזו כבדה וניכרת, תוך שהסיפא לחוות הדעת מסבירה כי האב לא הפנים שיש לו חלק ונחלה במצב אליו הגענו.
אנו מגיעים בעצם למצב, שבו יכולה האם לומר בשמחה לעצמה כי אופיו של האב הכשיל את הטיפול, מה שרצתה היא להגיע אליו כנראה מלכתחילה והאב יכול באותה הזדמנות לבוא בטרוניה אל עצמו, כי לא השכיל להשתמש בכלים שניתנו לו.
התובענה היא כאמור תביעתו של אב לחידוש הקשר וכאשר מתנהג האב כפי שהוא מתנהג, ביהמ”ש אינו יכול לעזור לו.
ברור לי שצריך לשמר את מינויה של האפוטרופא לדין, גם את הטיפול הפרטני שמקבלת הקטינה, וזאת לתקופה של שנה נוספת וכך אני מורה.
צר לי, אך דין התביעה להידחות וצודקת עו”ד גייזלר כאשר היא אומרת שיש לתת את הדעת על סוגיית ההוצאות.
טעותה של עו”ד גייזלר מתחילה בסברה שאם מרשתה שילמה הוצאות, כך צריך לעשות גם הצד שכנגד, אלא שהוצאות נפסקות כל פעם כפי העניין ולא לצורך “השוואת נזקים”.
קבע כבר ביהמ”ש בעליון בשעתו, שיכול גם יכול להיות מצב בו צד שזוכה ישלם הוצאות לצד שכנגד בגין התנהלותו.
אני סבור שתרומתה המכרעת של האם לתוצאה, לא צריכה לזכות אותה בפסיקת הוצאות לטובתה וסבור אני כי התנהגותו המכרעת של האב מחייבת בפסיקת הוצאות.
הואיל וכך, יישא האב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 ₪ ואילו האם תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 ₪ נוספים.
המזכירות תסגור התיק.
ניתן היתר לפרסום פסק דין זה, בלא פרט מזהה אודות הצדדים.
לאור התוצאה אליה הגענו, אזי בסך כל מימון המומחית צריכים הצדדים לשאת בשווה ומיום פתיחת ההליך.
<#3#>
ניתן והודע היום י”ד כסלו תשפ”ה, 15/12/2024 במעמד הנוכחים.
ארז שני, שופט
הוקלד על ידי אביטל בונבידה
