7850-03-24
מספר פל”א 122734/2024
לפני כבוד השופטת איילת גרבי
המאשימה
מדינת ישראל
ע”י ב”כ עוה”ד ויקטוריה סבנקו
נגד
הנאשם
מימון אלסייד (עציר) ת”ז 316141340 – הובא על ידי שב”ס
ע”י ב”כ עוה”ד אור תמיר ועו”ד בן עמר
<#1#>
פרוטוקול
הערת בית המשפט:
המוצגים שהוגשו על ידי ב”כ הנאשם במסגרת טיעוני הנאשם לעונש, נסרקו למערכת נט המשפט, והמסמכים המקוריים כולם נמסרו לידי ב”כ הנאשם.
<#2#>
גזר דין
ביום 25.3.24 הוגשו נגד הנאשם כתב אישום ובקשה למעצרו עד תום ההליכים.
ביום 17.12.24 הורשע הנאשם בעבירות נשוא כתב האישום וזאת לאחר שהנאשם כפר בעובדות המיוחסות לו על פי כתב האישום, ובעניינו נשמעו הראיות.
בהתאם לאמור בכתב האישום, ביום 18.12.23 נדון הנאשם בנוכחותו במסגרת תתע”א 4618-05-23 בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע מהחזקת רישיון נהיגה למשך 6 חודשים.
ביום 19.3.24 נדון הנאשם בנוכחותו במסגרת פ”ל 7747-10-23 בבית המשפט לתעבורה מחוז מרכז מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 44 חודשים.
ביום 24.3.24 בסמוך לשעה 11:07, נהג הנאשם רכב מסוג צמה מחפר זחל הידראולי בבית העלמין החדש בעיר באר שבע, וזאת בהיותו בזמן פסילה וביודעין.
הנאשם כאמור הורשע בעבירות שיוחסו לו על פי כתב האישום של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח.
ביום 5.1.25 טענו הצדדים לעונש והנאשם נשא את דברו.
טיעוני הצדדים לעונש:
בטיעוני המאשימה לעונש טענה המאשימה כי הנאשם נהג בזמן פסילה זו הפעם החמישית, כאשר נפסל מהחזקת רישיון נהיגה רק ביום 19.3.24 כאמור בכתב האישום ונהג במסגרת האירוע נשוא כתב האישום כחמישה ימים לאחר מכן, ביום 24.3.24.
המאשימה הפנתה למתחם ענישה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה הנע בין 6 חודשי מאסר ועד 20 חודשים וביקשה להפעיל בעניינו של הנאשם גם את הוראת סעיף 40א לפקודת התעבורה ולהשית על הנאשם 10 שנות פסילה.
המאשימה הפנתה לעברו התעבורתי של הנאשם וציינה כי מדובר בהרשעה שלישית בעבירה של נהיגה בזמן פסילה ובעבירה חמישית של נהיגה בזמן פסילה (במסגרת הרשעתו האחרונה של הנאשם צורפו שלושה תיקים בהם הורשע בהעבירה של נהיגה בזמן פסילה). המאשימה ציינה את סמיכות הזמנים בה בוצעו העבירות המיוחסות לנאשם וכן את הוראות תיקון 113 לחוק העונשין והפנתה לעקרונות הגמול וההלימה. עוד הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם הכולל הרשעה בגין עבירה של גניבת רכב.
המאשימה עתרה למאסר שלא יפחת מ-24 חודשים תוך הפעלת שני מאסריו המותנים של הנאשם, פסילה בת 10 שנים, הפעלת ההתחייבות ועונשים נוספים צופי פני עתיד.
הנאשם בטיעוניו לעונש ביקש לציין כי העובדה שהנאשם כפר בעובדות כתב האישום אין לזקוף אותה לחובתו ואין למקם את הנאשם בשל כך בחלקו העליון של מתחם הענישה.
עוד ציין ב”כ הנאשם כי מדובר בהפעלת כלי הנדסי שעומד במקומו ואירוע הנהיגה נלמד מהפעלת הכלי בלבד ועל כן אין מדובר במידת זלזול וסיכון גבוה מאד, שכן הנאשם לא נהג בכבישי הארץ ולא סיכן את משתמשי הדרך.
ב”כ הנאשם הפנה לאסופת מסמכים המלמדת על תרומתו של הנאשם במסגרת אירועי ה-7 באוקטובר ובין היתר סייע לחילוץ פצועים, תרם מכספו למנות אוכל לחיילים, סיכן חייו על מנת לסייע לתושבי העוטף, ליווה חולים לבית החולים סורוקה ואף גייס תושבים ממקום מגוריו לסייע בלחימה. עוד הפנה לאסמכתא ולפיה הציוד המכני ההנדסי שברשות משפחתו הועבר לרשות צה”ל לצורך הלחימה במהלך המלחמה.
ב”כ הנאשם הפנה לפסיקה רלוונטית לטענתו לעניין הענישה הנוהגת, גם כאשר מדובר בעבירות של נהיגה בזמן פסילה בפעם הרביעית והחמישית וציין כי מתחם הענישה לגרסת הנאשם, נע בין 6 חודשי מאסר בפועל ועד 16 חודשים בנסיבות מחמירות.
באשר להפעלת הוראת סעיף 40א, ציין ב”כ הנאשם כי נוכח העובדה כי מדובר באירוע נהיגה חריג בתוך מתחם סגור ומגודר, תוך סיכון מינימלי של משתמשי הדרך, יש מקום לחרוג לקולא ממתחם הענישה ולהשית על הנאשם פסילה שלא תעלה על חמש שנים. עוד ציין ב”כ הנאשם כי הנאשם לא ריצה עונשי מאסר בעברו, הנאשם בן 27 ונסיבות ביצוע העבירה אינן מקימות מסוכנות גבוהה, על כן ביקש שיושת על הנאשם מאסר קצר של מספר חודשים שירוצה באופן חופף לעונש המאסר המותנה בן 14 החודשים התלוי ועומד נגד הנאשם.
הנאשם בעצמו פנה לבית המשפט, ציין כי הוא בחור צעיר וביקש את התחשבות בית המשפט נוכח העובדה כי הוא נתון במעצר מזה 10 חודשים.
דיון ומסקנות
נהיגה בזמן פסילה – כללי
עקרון ההלימה
תיקון 113 לחוק העונשין קבע בסעיף 40 ב’ כי העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו, ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו, קרי נדרש יחס הולם בין חומרת המעשה ואשם הנאשם לבין חומרת העונש שיוטל עליו. יחס זה מבטא את עיקרון הגמול.
בהתאם לסעיף 40 ג’ בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.
במקרה דנן, הערכים החברתיים אשר נפגעו מתייחסים לפגיעה בשלמות גופם של בני אדם וכן ביטחון המשתמשים בדרך.
ברע”פ 3878/05 יעקב בן גוזי נ. מ”י, ציין בית המשפט ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה את הדברים הבאים:
“העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית משפט…”
ברע”פ 665/11 אבו עמאר נ. מ”י, נקבע כי:
“עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו) וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזו… ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור”
גם ברע”פ 6115/06 מ”י נ. אבו לאבן, נקבע כי:
“נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד, הוא מבטא זלזול בצוים של בית המשפט, הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק את אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב…”
בעפ”ת(חי) 37105-1018 סלימה עסלי נ. מ”י הדגיש בית המשפט המחוזי כי הקפדה עם הנוהג ביודעו כי הינו בפסילה, מתחייבת גם מהטעם שנהיגה זו נעדרת כיסוי ביטוחי, ובעניין זה נאמר לא אחת, כי נוסף להפרת הערכים המוגנים לעיל, הרי נהיגה בפסילה מקפלת בחובה סכנה כי בקרות תאונת דרכים יוטל הפיצוי בגין נזקי הגוף על הציבור. (רע”פ 2666/12 אמיר עטאללה נ. מ”י, ורע”פ 3104/11 נידאל פדילה נ. מ”י.
הענישה המקובלת לעבירה זו חייבת לבטא את משקלם של הערכים המוגנים שנוצרו ולהעביר מסר תקיף ומרתיע מפני ביצועה.
מדיניות הענישה
מכאן, ובמספר הזדמנויות בית המשפט העליון אישר מתחם עונש הכולל בתוכו מאסר בפועל ואף מאסר בפועל לתקופה משמעותית. (ראה עפ”ת (ח”י) אליאור יעקובוב נ. מ”י). (וכן, רע”פ 8013/13 אמיר מסעוד נ. מ”י, רע”פ 7892/13 עדיאל שגן נ. מ”י).
עוד הדגיש בית המשפט שם כי מרבית המקרים בהם בית המשפט גזר על מערער ריצוי מאסר בפועל בשל ביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה עם עבירות נלוות, דובר בנאשמים בעלי עבר פלילי, אשר לחובתם מאסרים מותנים. נסיבות אלה, עבר תעבורתי וגם מאסר מותנה הצדיקו ענישה הכוללת גם מאסר בפועל אף לתקופות ממושכות.
אין ספק בדבר חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה, ובמיוחד כאשר נאשם הורשע בעבירה זו שלא בפעם הראשונה.
ברע”פ 5244/17 תורג’מן נ. מ”י, נגזרו על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל תוך הפעלת שני מאסרים מותנים לחובתו של הנאשם באופן מצטבר (7 חודשי מאסר ו-3 חודשי מאסר).
בעפ”ת 21538-08-19 מדינת ישראל נ. טלאל ג’ניים, עמד בית המשפט על חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה וציין את הדברים הבאים:
“לא אחת נקבע, כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה היא אחת מעבירות התעבורה החמורות, שכן מעבר לסכנה הנשקפת לציבור, מנהיגתו של מי שרשות מוסמכת קבעה כי הוא מסוכן באופן המצדיק את פסילתו; הרי שמדובר בעבירה המבטאת זלזול בשלטון החוק וברשויות אכיפת החוק. עוד נקבע, כי “עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת” (רע”פ 665/11 אבו עמאר נ’ מדינת ישראל (24.1.11)). יפים בהקשר זה דברי כב’ השופט לוי ברע”פ 6115/06 מדינת ישראל נ’ אבו-לבן (8.5.07):
“נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב… על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי ‘מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו … דינו – מאסר שלוש שנים'”.
על כן, נקבע בפסיקה ענפה, כי על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ”ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע”פ 1211/12 ישראלי נ’ מדינת ישראל (15.2.12)). הדברים נכונים, על אחת כמה וכמה, בעניינו של מי שאין זו הרשעתו הראשונה בעבירה זו. וכך נקבע ברע”פ 1483/19 ליפשיץ נ’ מדינת ישראל (6.3.19, להלן- עניין ליפשיץ):
“נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לביטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצווי בית המשפט ובחוק… בנוהגו בפעם השלישית בזמן פסילה, בעוד עונש מאסר בשל פסילה בזמן נהיגה תלוי ועומד מעל לראשו, ביטא המבקש כי אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם. יש לייחס חומרה רבה להתנהגות זו, המצדיקה, בנסיבות העניין, עונש מאסר בפועל כפי שנגזר על המבקש”.
בעניין זה, קבע בית המשפט מתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-20 חודשי מאסר בפועל וקבע כי מתחמים דומים אושרו בין היתר ברע”פ 5244/17 תורג’מן נ’ מדינת ישראל (12.9.17, להלן- עניין תורג’מן), עניין ליפשיץ, רע”פ 1076/16 כהן נ’ מדינת ישראל (11.2.16), ורע”פ 8013/13 מסעוד נ’ מדינת ישראל (18.12.13, להלן- עניין מסעוד)).””
בעפ”ת 1647-08-20 מדינת ישראל נ. פיאסל אבו בנייה, אישר בית המשפט מתחם ענישה הנע בין 6 ל-24 חודשי מאסר בפועל ואולם בעניין זה דובר גם בעבירה של ניסיון בריחה משוטרים, בנוסף לעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה כאשר תוקף רישיון הנהיגה פקע ונהיגה בשכרות.
בית המשפט המחוזי ציין כי מדובר בארבע עבירות של נהיגה בזמן פסילה לצד עבירות חמורות נוספות בתוך תקופה של פחות משנתיים.
בפ”ל (ים) 4999-05-23 מ”י נ. עאמר סונוקרט, גזר בית המשפט על נאשם שהורשע בעבירה שלישת של נהיגה בזמן פסילה כאשר בעברו עבירות נוספות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ובעבירות פליליות רבות, 14 חודשי מאסר בפועל תוך הפעלה של מאסר מותנה ובסה”כ גזר עליו 23 חודשי מאסר בפועל.
ברע”פ 2221/11 שאול הראל נ. מ”י, נגזרו על הנאשם בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה מאסר בפועל של 16 חודשים – שנה בגין העבירות הנוכחיות ו-4 חודשים נוספים לאחר הפעלה במצטבר בתיק תעבורה קודם ופסילת רישיון נהיגה למשך 10 שנים.
ברע”פ 321/14 חאלד סלאמה נ. מ”י, הורשע הנאשם לאחר ניהול הוכחות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף. בית המשפט המחוזי “קיצר” את עונשו של הנאשם ל-24 חודשי מאסר בפועל.
בקשת רשות הערעור נדחתה וצוין כי העונש אשר הוטל על הנאשם אמנם חמור, אך אינו סוטה ממדיניות הענישה.
ברע”פ 7612/13 שמעון אמסלם נ. מ”י, ציין כב’ השופט שוהם, כי:
“לא אחת בעבר, אישר בית משפט זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות ממושכות על מורשעים בעבירה שעניינה נהיגה תחת פסילה, בעיקר כאשר מדובר בבעלי עבר פלילי ותעבורתי מכביד…”
ברע”פ 1569/14 אלון קרן פז נ. מ”י, הושתו על הנאשם בעבירות של נהיגה בזמן פסילה 14 חודשי מאסר בפועל.
בפ”ל 13888-08-22 מ”י נ. עלאא עלאן, דובר בנאשם שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה כאשר לחובתו שתי הרשעות נוספות של נהיגה בזמן פסילה והרשעה בנהיגה כבלתי מורשה ונהיגה כאשר תוקף רישיון הנהיגה פקע וריצה עונשי מאסר בעברו, נגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל תוך הפעלת מאסר מותנה של 6 חודשים באופן מצטבר ובסה”כ 21 חודשי מאסר בפועל.
ברע”פ 5638/13 ארז נכפולגר נ. מ”י, דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר השית 12 חודשי מאסר תוך הפעלה בחופף של מאסר מותנה ועל אף האמור קבע בית המשפט כאשר דובר בנאשם שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה שלא בפעם הראשונה, כך:
“בנסיבות העניין, שבהן הסתפק בית המשפט המחוזי הנכבד בעונש של 12 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת עונש המאסר על תנאי בחופף – אף לא תתכן מחלוקת כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג לחומרא ממדינות הענישה המקובלת. למעשה, נראה כי ההפך הוא הנכון: העונש, אשר הושת על המבקש, הינו עונש מתון מאד, בהתחשב בעברו התעבורתי המכביד, הכולל עשרות הרשעות (לרבות בעבירות שבהן הורשע כאן, ובעובדה שעמד לחובתו עונש מותנה בר – הפעלה). בעניין זה דובר בנאשם שעברו התעבורתי מכביד ולזכותו נסיבות אישיות מקלות וכן תרומה לחברה ולביטחון המדינה.
בפ”ל (ת”א) 3394-09-14 מ”י נ. אלי פלג, דובר בנאשם אשר הורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה בפעם הרביעית ובעבירה כבלתי מורשה לנהיגה באופנוע, קבע בית המשפט מתחם ענישה הכולל רכיב מאסר לתקופה של שנה ועד 18 חודשים.
בעניין זה ועל אף שניתן בעניינו תסקיר שירות מבחן ובנאשם שהוא אב לעשרה ילדים, השית בית המשפט על הנאשם מאסר בפועל של שנה ופסילה מהחזקת רישיון נהיגה למשך 10 שנים תוך הפעלת סעיף 40א(א) לפקודת התעבורה.
מתחם הענישה
ברע”פ 5479/21 רוברט פוגל נ. מ”י, ציין בית המשפט לעניין קביעת מתחם עונש הולם לעבירה של נהיגה בזמן פסילה דברים אלה:
“… מצאתי להעיר כי קביעתו הכללית של בית משפט השלום לתעבורה, לפיה מתחם העונש ההולם לעבירה של נהיגה בזמן פסילה הוא 20-7 חודשי מאסר בפועל, אינה מחייבת. כך, אף אם בנסיבות מקרה אחר אושר מתחם זה בהחלטה של בית משפט זה. שכן סעיף 40ג(א) לחוק העונשין, התשל”ז-1977, מורה כי: “בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט”.
כפי שנפסק:
“מתחם הענישה ייקבע אפוא בהתאם לעקרון ההלימות, וכדי ליישמו יתחשב בית המשפט בשלושה אלה: ראשית, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו; שנית, במדיניות הענישה הנהוגה; שלישית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. נבאר שיקולים אלה להלן, אך לפני כן נדגיש כי עקרון ההלימות מבית בחשבון את חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם. כלומר יש להתחשב לא רק בסוג העבירה שבוצעה, אלא גם בנסיבות שבהן בוצעה ובמידת אשמו של הנאשם בביצועה. על כן אין זה מן הנמנע כלל שלאותה עבירה יהיו כמה מתחמי ענישה שונים הנגזרים מן הנסיבות הספציפיות שבהן נעברה…” (ההדגשה במקור א.ג).
המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה לקבוע כי מתחם הענישה נע בין 6 חודשי מאסר ל-20 חודשי מאסר, בעוד שב”כ הנאשם ביקש לקבוע מתחם שנע בין 6 ל-16 חודשי מאסר בפועל בנסיבות מחמירות.
הפסיקה מטעם הנאשם
ב”כ הנאשם הפנה לפסיקה רלוונטית לטענתו ולפיה יש לקבוע את מתחם הענישה לעניין עונש המאסר שנע בין 6 חודשי מאסר בפועל ועד 16 חודשים בנסיבות מחמירות בנסיבות מחמירות.
להלן אסקור את הפסיקה אליה הפנה ב”כ הנאשם תוך הבחנת הנסיבות שנדונו בעניינים אלה לעומת עניינו של הנאשם. (ב”כ הנאשם הפנה בטיעוניו לפסיקה רלוונטית לטענתו אך הגיש לבית המשפט פסיקה נוספת שלא אוזכרה בטיעוניו לעונש, גם זו תסקר בהתאם).
בפ”ל 1062-08-22 אמנם דובר בעבירה של נהיגה בזמן פסילה בפעם החמישית, יחד עם זאת בעניינו של הנאשם שם לא חלה הוראת סעיף 40א לפקודת התעבורה, הנאשם נעדר עבר פלילי, לחובתו של הנאשם שם הופעל מאסר מותנה אחד אשר עמד לחובתו, להבדיל מעניינו של הנאשם לחובתו שתי תקופות מאסר מותנה.
הנאשם באותו עניין הודה בהזדמנות הראשונה במיוחס לו ובית המשפט הביא נתון זה בחשבון בקביעת העונש.
בפ”ל 9428-12-18 הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. דובר בנאשם שלא עמד לחובתו מאסר מותנה, על אף שדובר בעבירה חמישית, והנאשם הורשע בעבירה על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר ועד 18 חודשי מאסר.
ברע”פ 2516/23 אישר בית המשפט העליון מתחם ענישה של 7 חודשי מאסר בפועל ועד 20 חודשי מאסר בפועל – מתחם זה מקובל גם על המאשימה בטיעוניה לעונש.
בפל”א 12181-04-20 דובר בנאשם אשר הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בין היתר בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. בעניינו של הנאשם שם קבע בית המשפט כי לנאשם סיכוי ממשי לשיקומו ועל כן נמנע מהשתת מאסר בפועל, וזאת לאור ארבעה תסקירי שירות מבחן שניתנו בעניינו של הנאשם, אשר הצביעו על שיקומו המשמעותי של הנאשם ועל הצלחתו בהליך הטיפולי.
יוזכר, בעניינו של הנאשם לא ניתן תסקיר שירות המבחן לעניין העונש ולא מתקיימת כל אינדיקציה לשיקומו או להליך טיפולי כלשהו שעבר.
בעפ”ת 46758-10-23 דובר בנאשם שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וזאת על פי הודאתו. בית המשפט המחוזי לא קבע מתחם ענישה, אך הורה על הפעלת מאסר מותנה התלוי ועומד נגד הנאשם באופן חלקי, וכן הורה על פסילתו של הנאשם מהחזקת רישיון נהיגה למשך 10 שנים תוך הפעלת הוראת סעיף 40א לפקודת התעבורה.
בפ”ל 13043-11-22 הביא בית המשפט בחשבון את נטילת אחריותו של הנאשם והודאתו בשלושת האישומים אשר יוחסו לו ובהעדר עברו הפלילי. כמו כן בעניינו של הנאשם שם ניתן תסקיר שירות מבחן והושתו על הנאשם 12 חודשי פסילה בפועל, וזאת נוכח עתירת המאשימה למאסר בפועל שלא יעלה על 12 חודשים – שלא כמו בענייננו.
בעפ”ת 38384-03-15 דובר בנאשם שהורשע זו הפעם הרביעית בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, כאשר דובר בנאשם אשר בעניינו חרג בית המשפט ממתחם הענישה וגזר עונש מאסר ברף הנמוך, נוכח העובדה כי הנאשם החזיק ברישיון נהיגה שלוש שנים לאחר ביצוע העבירה ודובר בנאשם בן 53, אב, סב לנכדים, מפרנס עיקרי ובעניינו ניתן תסקיר שירות מבחן חיובי ביותר (על אף האמור בית המשפט לא קיבל את המלצות שירות המבחן והשית על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל).
בפ”ל 4962/16 דובר בנאשם אשר אמנם הורשע בעבירה רביעית של נהיגה בזמן פסילה, יחד עם זאת ציין בית המשפט את מצבו הרפואי של בנו של הנאשם, דבר המחייב את הרתמות הנאשם לצד בנו. לא מצאתי כי בית המשפט נימק את הנסיבות להשתת מאסר בדרך של עבודות שירות, על אף שקבע כי מתחם הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם נע בין מאסר קצר ובין מאסר של מספר חודשים.
בתת”ע 5053-01-12 לא מצאתי את נימוקי בית המשפט בגזר הדין או את נסיבות ביצוע העבירה, או העבירה בה הורשע הנאשם, למעט הקביעה כי הנאשם חסך בזמן שיפוטי ונסיבותיו האישיות, אך ללא פרוט כלל.
ברע”פ 7013/22 נדון עניינו של נאשם שהורשע במספר עבירות תעבורה ובין היתר בשתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה, כאשר הושתו עליו 8 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות תוך שבית המשפט ציין כי שקל לזכותו של הנאשם את הודאתו במעשים והאופן בו נטל עליהם אחריות ואת נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, בכללן, מצוקה כלכלית הפוקדת את משפחתו המורחבת והשימוש של המבקש ברישיון נהיגה לצורך פרנסתו.
ברע”פ 5479/21 רוברט פוגל נ. מ”י, דובר בנאשם שבין היתר נהג בזמן פסילה וגרם תאונת דרכים. הנאשם בסופו של יום הודה במיוחס לו לאחר שבתחילה כפר בעובדות כתב האישום. בית המשפט התרשם מנסיבות חייו המורכבות של הנאשם ולאחר שבעניינו ניתנו שלושה תסקירי שירות מבחן, ונתן בו אמון כי יתמיד בהליך השיקום. כמו כן שקל בית המשפט לקולא את נסיבות חייו האישיות של המבקש, את הודאתו – הגם שניתנה במועד מאוחר, את תרומתו לחברה וכן את רצונו של המבקש לשקם את חייו.
אם כן, העניינים שנדונו לעיל שונים, בנסיבותיהם מנסיבותיו של הנאשם שלפניי.
החלת סעיף 40א(א) – לפקודת התעבורה
באשר לעונש הפסילה מהחזקת רישיון נהיגה, הרי שבעניינו של הנאשם יש להחיל את הוראת סעיף 40א(א)(1) לפקודת התעבורה.
לא מצאתי לנכון להורות על השתת תקופת פסילה קצרה יותר, שכן לא מתקיימות בעניינו של הנאשם “נסיבות מיוחדות” המצדיקות השתת פסילה לתקופה קצרה יותר, כאמור בסעיף 40א(ג)(1) לפקודת התעבורה.
בהתאם להוראת סעיף 40א לפקודת התעבורה, הנאשם הורשע בתוך פרק זמן של עשר השנים האחרונות שקדמו למועד ביצוע העבירות נשוא כתב האישום לפחות פעמיים בעבירה של נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה ובעבירה של נהיגה בשכרות.
אלא שבענייננו הורשע הנאשם פרק זמן של כשנה בלבד בחמש עבירות של נהיגה בזמן פסילה שבוצעו בפרק זמן של כעשרה חודשים בלבד.
לפיכך, לא מצאתי כי מתקיימות בעניינו של הנאשם “נסיבות מיוחדות” המצדיקות השתת פסילה לתקופה קצרה יותר ובמיוחד נוכח סמיכות הזמנים בה בוצעו העבירות נשוא כתב האישום והעבירות הקודמות, ובסה”כ כלל העבירות בהן הורשע הנאש המבססות החלתה של הוראת סעיף 40א לפקודת התעבורה, בתוך פרק זמן קצר של כעשרה חודשים בלבד
בפ”ת (י”ם) 71265-07-19 מדינת ישראל נ. ג’האד סאלם, דן כב’ השופט כדורי בין היתר בסוגיית הפעלת סעיף 40א לפקודת התעבורה, ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה וציין, כי טענת המשיב שם לפיה נהג מרחק קצר בלבד, כפי שנטען בעניינו, אינה ממעיטה באופן ממשי מחומרת מעשיו (עמ’ 4 לפסק הדין), כמו כן טענה כי נהיגה בזמן פסילה סמוך לתום תקופת הפסילה, מפחיתה מחומרת העבירה.
עוד קבע לעניין זה כי היה על בית המשפט קמא לנמק בגזר דינו מהן הנסיבות המיוחדות אותן מצא כמצדיקות להסתפק בתקופת פסילה קצרה בהרבה (שם נגזרו על הנאשם 12 חודשי פסילה בלבד, תוך הארכת עונש המאסר המותנה), וכן מדוע הוא סבור כי אין בהמשך נהיגתו של המשיב משום סכנה לציבור, והדבר לא נעשה (עמ’ 7 לפסק הדין).
וככלל קבע בית המשפט כך:
“ראוי להבהיר כי חובתו של בית המשפט לתעבורה למלא אחר הוראות החוק, ובהתקיים הנסיבות שפורטו לעיל, להטיל על נאשם עונש פסילה למשך עשר שנים. בהתאם להוראת סעיף 40א(ג)(1) לפקודת התעבורה, בית המשפט רשאי להסתפק בפסילה לתקופה קצרה יותר, אך זאת רק בנסיבות מיוחדות שיפורשו בגזר הדין. הכלל הוא אפוא כי תוטל פסילה למשך עשר שנים, ואילו פסילה לתקופה קצרה יותר תוטל רק במקרים יוצאים מן הכלל, בהתקיים נסיבות מיוחדות כאמור”.
כמו כן ראה בעניין זה רע”פ 5062/20 מ”י נ. עודה, מפי כב’ השופט אלרון:
“מכך שהמחוקק קשר בין מועדותו של נאשם ובין מספר ההרשעות שנצברו לחובתו – להבדיל ממספר העבירות שבגינן הורשע – ניתן להסיק כי העונש הקבוע בסעיף 40א לפקודת התעבורה נועד לשקף את העמדה שלפיה קיים פסול מיוחד בכך שאותו אדם לא נרתע מלהמשיך ולבצע עבירות תעבורה חמורות אף לאחר שנגזר דינו.
הטעם לגישה זו נעוץ בהשקפה כי קיים פסול חברתי בהתנהגותו של אדם אשר ממשיך לבצע עבירות גם לאחר שנגזר דינו בגין עבירות קודמות. התנהגות מעין זהו מעידה על “אנטי-חברתיות” חמורה יותר מאשר במקרים שבהם אדם ביצע מספר עבירות טרם הספיק להיענש על כך, שכן חזרתו על ביצוע העבירות, גם לאחר שנגזר דינו, ממחישה כי לא היה בעונשים הרגילים הקבועים בחוק כדי להרתיעו ולמנוע ממנו לשוב לסורו …”
יחד עם זאת נוכח תקופת הפסילה הממושכת התלויה ועומדת נגד הנאשם, מצאתי לנכון להחיל את תקופות פסילותיו המותנות באופן חופף לפסילה זו בת 10 שנים.
מתחם העונש ההולם
כאמור בהתחשב במהות העבירות שביצע הנאשם – עבירה של נהיגה בזמן פסילה ובהתחשב בחומרת מעשים אלו ובסיכון הטמון בעבירות אלה, נוכח הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה והסיכון הפוטנציאלי לנהג וליתר משתמשי הדרך ובמידת הפגיעה החמורה בערך החיים המוגן ובמדיניות הענישה הנהוגה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם לעבירות שבוצעו על ידי הנאשם נע בין 6 עד 24 חודשי מאסר בפועל.
עונשו של הנאשם ונסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
הנאשם הורשע כאמור בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, כאשר מקור הפסילה הוא בשני גזרי דין שניתנו נגד הנאשם, האחד מיום 18.12.23 במסגרתו נפסל בנוכחותו מהחזקת רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, והשני מיום 19.3.24 במסגרתו נפסל מהחזקת רישיון נהיגה לתקופה של 44 חודשים.
אין מחלוקת כי הנאשם נהג על רכב מסוג צמה, מחפר זחל הידראולי בבית העלמין החדש בעיר באר שבע.
לחובתו של הנאשם עבר פלילי הכולל הרשעה מיום 27.5.24 בגין גניבת רכב, במסגרתה נדון הנאשם למאסר בפועל של 5 חודשים.
לנאשם רישיון משנת 2016 ולחובתו 21 הרשעות קודמות.
ביום 19.3.24 הורשע הנאשם בשלוש עבירות של נהיגה בזמן פסילה במסגרת התיק שמספרו 7747-10-23 בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה, לו צורפו שני תיקים נוספים של הנאשם.
בגין כלל עבירות אלו נגזרו על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה של 12 חודשים למשך 3 שנים.
ביום 18.12.23 הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה והושתו עליו בין היתר מאסר מותנה של חודשיים למשך שנתיים.
יוצא אם כן כי בתוך פרק זמן של כעשרה חודשים בלבד (1.5.23 – מועד ביצוע העבירה הראשונה של נהיגה בזמן פסילה ועד מועד ביצוע העבירה נשוא כתב האישום – 24.3.24), ביצע הנאשם חמש עבירות של נהיגה בזמן פסילה.
לצורך גזרת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, ביקש ב”כ הנאשם להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובכלל זה העובדה כי הנאשם ביצע את העבירה על רכב מסוג צמ”ה וכן ביקש ב”כ הנאשם להתחשב בפועלו של הנאשם במסגרת מלחמת “חרבות ברזל”.
בהתחשב בנתון זה מצאתי לנכון להורות על הפעלת אחת מתקופות המאסר המותנה לחובת הנאשם – בן החודשיים באופן חופף.
הנאשם כאמור לא נטל אחריות על מעשיו לאור כפירתו בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום נשמעו ראיות עד למתן הכרעת הדין בעניינו. אמנם כפי שציין ב”כ הנאשם, אין לזקוף עובדה זו לחובתו של הנאשם, יחד עם זאת לא ניתן לזקוף לזכותו את נטילת האחריות למעשיו.
במסגרת זו יש להביא בחשבון מכלול השיקולים את תרומתו של הנאשם כפי שהובאה לבית המשפט במסמכים במהלך מלחמת “חרבות ברזל”, וכפי שציין ב”כ הנאשם לנסיבה זו יש ליתן משקל מסוים בגזרת עונשו של הנאשם, כפי שנעשה במסגרת ע”פ 6071/23 יורי שאולוב נ. מ”י.
כאמור כנסיבה לחומרה שאינה קשורה בביצוע העבירה, יש להדגיש את פרק הזמן הקצר ביותר של עשרה חודשים במהלכם ביצע הנאשם כאמור חמש עבירות של נהיגה בזמן פסילה, וזאת על אף שהושתו עליו עונשים מכבידים ובין היתר שתי תקופות ממושכות של מאסר מותנה, אחת מהן בת 12 חודשים וזאת לצד פסילה ממושכת מהחזקת רישיון נהיגה לתקופה בת 44 חודשים.
יתרה מכך, על אף העובדה כי הרשעתו האחרונה של הנאשם בשלוש עבירות של נהיגה בזמן פסילה היא מיום 19.3.24 – חזר הנאשם וביצע את העבירה נשוא כתב האישום בחלוף חמישה ימים בלבד – ביום 24.3.24.
עוד שקלתי את העובדה כי הנאשם ביצע את העבירה נשוא כתב האישום בעת שהוא נוהג על רכב צמ”ה בתוך שטח בית העלמין בעיר באר שבע, ואולם על אף האמור, הרי שנוכח עברו התעבורתי המכביד של הנאשם והעובדה כי רק חמישה ימים לפני מועד ביצוע העבירה נגזר דינו לעונשים חמורים ביותר בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, הרי שהיה מצופה מהנאשם לנהוג בזהירות יתרה, בטרם הוא נוהג שוב, אף אם מדובר ברכב צמ”ה ולכאורה בשטח מוגדר כבית העלמין.
על אף האמור, אמנם כפי שטען ב”כ הנאשם, אין מדובר בנהיגה בכביש מכבישי הארץ, ואולם עדיין ובהתחשב בכל האמור לעיל, לא ניתן להקל ראש ולו במעט בנתון לעניין סמיכות הזמנים, בה בוצעו העבירות נשוא כתב האישום ובחומרתה, במיוחד ונוכח עברו התעבורתי “הטרי” ביותר של הנאשם.
נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בחלקו העליון של המתחם.
לפיכך, הנני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:
אני גוזרת על הנאשם 16 חודשי מאסר בפועל.
אני מורה על הפעלת 12 חודשי מאסר על תנאי שנגזרו על הנאשם ביום 19.3.24 בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בתיק 7747-10-23 לריצוי באופן מצטבר.
אני מורה על הפעלת 2 חודשי מאסר על תנאי שנגזרו על הנאשם ביום 18.12.23 בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע בתיק 4618-05-23 לריצוי באופן חופף.
סה”כ ירצה הנאשם 28 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.
הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק את רישיון הנהיגה לתקופה של 10 שנים וזאת תוך הפעלת הוראת סעיף 40א(א)(1) לפקודת התעבורה.
הפסילה תמנה באופן מצטבר לכל פסילה תלויה ועומדת נגד הנאשם.
הנני מורה על הפעלת עונש של פסילת רישיון הנהיגה למשך 12 חודשיםכפי שנפסק על תנאי בבית משפט לתעבורה בפתח תקווה בתיק 7747-10-23 ביום 19.3.24 לריצוי באופן חופף.
הנני מורה על הפעלת עונש של פסילת רישיון הנהיגה למשך 3 חודשיםכפי שנפסק על תנאי בבית משפט לתעבורה באר שבע בתיק 4618-05-23 ביום 18.12.23לריצוי באופן חופף
הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
הנני גוזרת על הנאשם 11 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה תוך 3 שנים מהיום.
הנאשם התחייב בפני על התחייבות להימנע מביצוע עבירה נשוא כתב האישום וככל שיעבור עבירה נשוא כתב האישום, ישלם סך של 10,000 ₪ וזאת בתוך שנתיים מהיום.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
<#3#>
ניתנה והודעה היום כ”ז טבת תשפ”ה, 27/01/2025 במעמד הנוכחים.
איילת גרבי, שופטת
הנאשם:
אני מתחייב להמנע מביצוע העבירה נשוא כתב האישום למשך שנתיים ואם לא אני אשלם סך של 10,000 ₪.
<#4#>
החלטה
התחייבות הנאשם נרשמה לפני.
<#5#>
ניתנה והודעה היום כ”ז טבת תשפ”ה, 27/01/2025 במעמד הנוכחים.
איילת גרבי, שופטת
