בפני
כבוד הנשיא, השופט מנחם מזרחי
בעניין:
מדינת ישראל
פרקליטות מחוז מרכז
באמצעות ב”כ עוה”ד ליאור אחרק
המאשימה
נגד
1.טובה ברנס
באמצעות ב”כ עוה”ד יוסי בוקר
2.אורטל זיפטי
באמצעות ב”כ עוה”ד מאיר ארנפלד
הנאשמות
הכרעת-דין
במועדים הרלוונטיים לכתב-האישום היו הנאשמות סייעות בגן פעוטות “גן הכפר” בבאר-יעקב.
במסגרת העובדות נטען, כי הנאשמות תקפו קטינים, שהיו באחריותן, כפי המתואר בעובדות וכפי שאתאר בהמשך.
האירועים המנויים בכתב-האישום תועדו במצלמות האבטחה שהותקנו בגן (ווידאו בלבד -ת/1), והתיעוד הוגש בהסכמה.
הנאשמות לא כפרו בכך שהן נצפות במצלמות האבטחה בקטעים הרלוונטיים, אלא שמסרו הסברים שונים, כפי שיבוארו בהמשך, שעיקרם הוא שהנצפה בסרטונים אינו חוצה את הרף הפלילי.
בנוסף, הוגשו הודעות הנאשמות.
נאשמת 1 בחרה שלא להעיד להגנתה ואילו נאשמת 2 העידה להגנתה.
ראשית, לעניין יסודות העבירות שיוחסו בכתב-האישום:
כתב-האישום מייחס לנאשמות, לפי העובדות, שתי עבירות כדלקמן:
הראשונה, עבירה של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 בנסיבות 382 (ד) לחוק העונשין התשל”ז – 1977.
השנייה, עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק הנ”ל.
העבירה הראשונה, בניגוד לסעיף 379 היא עבירה התנהגותית הכוללת רכיב התנהגותי מסוג “התוקף”. תקיפה מוגדרת בסעיף 378 באופן הבא: “המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין…”. הנסיבות לפי סעיף 382 (ד) מתגבשות אם התוקף עובר את העבירה “לפי סעיף 379 כלפי קטין או חסר ישע, שעליו עובר העבירה אחראי כהגדרת “אחראי על קטין או על חסר ישע” בסעיף 368א, והקטין או חסר הישע אינו בין משפחתו…”. סעיף 368א מגדיר “אחראי על קטין או חסר ישע” כ”הורה או מי שעליו האחריות לצרכי מחייתו, לבריאותו, לחינוכו או לשלומו של הקטין או של חסר ישע – מכוח דין, החלטה שיפוטית, חוזה מפורש או מכללא…”.
העבירה השנייה, בניגוד לסעיף 368ב(א) היא עבירה תוצאתית, המתגבשת מרכיב התנהגותי של “התוקף קטין או חסר ישע” ותקיפה זו גורמת לו תוצאה שהיא “חבלה של ממש”, ואם התוקף היה אחראי על הקטין, אזי זו נסיבה מחמירה. הסעיף מבאר כי חבלה משמעה “בין גופנית ובין נפשית”. “חבלה” מוגדרת בסעיף 34כד: “מכאוב, מחלה או ליקוי גופניים, בין קבועים ובין עוברים” (ראו בעניין זה הדוגמאות שהובאו בפסיקה בספרו של יעקב קדמי “על הדין בפלילים”, חלק שלישי, עמוד 1522).
כאמור, הראיה המרכזית הינה התיעוד שהופק ממצלמות האבטחה שבגן ולהלן אתאר את הנצפה במצלמות בהתאם לכל עובדה ועובדה לפי האישומים השונים:
אישום ראשון:
בסעיף 1 נטען כי בתאריך 18.6.23 בשעה 11:40:37 שיחק קטין יליד 7.1.21 בבובות על רצפת הכיתה. נאשמת 1 ניגשה אליו מאחור, הרימה אותו באוויר באמצעות אחיזת זרועו הימנית בכוח, והוליכה אותו תוך אחיזת הזרוע עד להנפתו באוויר לשידת ההחתלה המרוחקת מהמקום בו שיחק
צפייה בסרטון מלמדת, כי נאשמת 1 אכן נראית אוחזת בידו האחת, הימנית, של הקטין גוררת אותו על הרצפה לכיוון עמדת ההחתלה, מרימה אותו בידו האחת אליה ומניחה אותו שם.
בסעיף 2 נטען כי בתאריך 2.6.23 סמוך לשעה 10:38:28 ישב הקטין דלעיל על רצפת חדר הצמוד לכתה. נאשמת 2 הרימה אותו בשתי ידיו ודחפה אותו לחדר הכתה. מעוצמת הדחיפה נחבל הקטין בראשו משידת ההחתלה ונגרם לו מכאוב. אז, הרימה אותו נאשמת 2 בחוזקה באמצעות אחיזה בשתי ידיו והניחה אותו במרכז הכתה. כתוצאה ממעשיה, איבד הקטין את שיווי משקלו ובכה.
צפייה בסרטון מלמדת כי נאשמת 2 דחפה את הקטין אל מחוץ לחדר, הוא מעד ונחבט בדופן העץ של השידה. לאחר מכן, היא הוציאה אותו מן החדר, אחזה בו בחוזקה בשתי ידיים והניחה אותו על הרצפה. צפייה בסרטון מקשה להגיע למסקנה, כנדרש בפלילים, ביחס ליתר הפרטים שצוינו, כגון בכיו של הקטין.
נאשמת 1 לא העידה להגנתה, לא מסרה כל הסבר לנצפה בסרטונים. במסגרת הסיכומים הציג ב”כ הסברים שונים, כגון:
אולם אין לקבל כל טענה עובדתית שלא הגיעה מאת נאשמת 1 בעדותה, שעליה ניתן היה לחקור אותה בחקירה נגדית, ובית-המשפט לא ישמע הסברים עובדתיים מאת ב”כ נאשמת 1, שהיא עצמה לא מסרה אותם במסגרת עדות קבילה בבית-המשפט. מעבר לכך, מעשה הגרירה וההרמה תוך אחיזה בזרועו האחת של הקטין בהחלט חוצה את הרף, עובר אל המתחם הפלילי, מהווה עבירה של תקיפה ויש בה אף לסכן את זרועו. בנוסף, אציין כי בהודעתה של נאשמת 1 (ת/4) עמוד 9 בשורה 150, עת הוצג בפניה הסרטון נשוא סעיף 1 הייתה תגובתה: “אני מזהה את עצמי, אין לי מה להגיד, למדתי”. אכן, הודעותיה של נאשמת 1 במשטרה רצופות אמרות מפלילות, שיש בהן ראשית הודיה כגון: “עשיתי טעות אין לי מה להגיד” (ת/4 עמוד 11 שורה 188).
בהודעתה במשטרה של נאשמת 2 (ת/8) בעמוד 6 שורה 24 לאחר שהסרטון נשוא העובדה השניה הוצג בפניה היא הגיבה: “אני מחזיקה לילד את היד רק אחרי שהוא נופל ולא לפני”. איני מקבל את הסברי נאשמת 2, כי היה זה מעשה בלתי מכוון, מוטעה (עמוד 17 שורה 1):
הצופה בסרטון למד אחרת ומגיע למסקנות שאינן מתיישבות עם טיעוניה וטיעוני ב”כ במסגרת סיכומיו.
יחד עם זאת, לא הוכח יסוד הגרימה של החבלה של ממש, משום שיש להוכיח את היסוד המדובר בראיות כנדרש בהליך פלילי, ובית-המשפט לא יסיק מסקנות מסתברות מטבע הדברים מתוך הנחות לחובת הנאשמות, שהרי הספק חייב לשמש לזכותן.
על כן, אני סבור כי המאשימה הוכיחה כנדרש בהליך זה כי שתי הנאשמות עברו עבירה של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379 בנסיבות 382 (ד) לחוק העונשין התשל”ז – 1977.
אישום שני:
בסעיף 1 נטען כי בתאריך 18.6.23 בשעה 11:57:32 דחפה נאשמת 1 קטין יליד 13.9.21 והטיחה אותו בחוזקה על רצפת הכתה. כתוצאה מכך, נגרם לו מכאוב והוא בכה.
בסיכומיה הודיתה נאשמת 1 במעשים המתוארים בסעיף זה:
בהודעתה במשטרה (ת/4) עמוד 9 שורה 152 והלאה, לאחר שהוצג בפניה הסרטון הגיבה: “אני מזהה את עצמי אין לי מה להגיד. ש: למה העפת את הילד ברצפה ? ת: הוצאתי אותו בכעס, אני לא יודעת”
בסעיף 2 נטען כי בתאריך 4.6.23 בשעה 11:38:06 החליפה נאשמת 2 בגדים לקטין הנ”ל על שידת ההחתלה. במהלך פעולת החלפת הבגדים, הטיחה נאשמת 2 את הקטין בחוזקה על שידת ההחתלה, כך שראשו פגע בשולי השידה, ולאחר מכן הושיבה אותו תוך שימוש בכוח.
צפייה בסרטון מלמדת, כי אכן נאשמת 2 הרימה את הקטין בשתי ידיה אל שידת ההחתלה והטיחה אותו בחוזקה על השידה, כאשר ראשו נחבט בחוזקה בשולי העץ של השידה, ולאחר מכן היא הושיבה אותו והחליפה לו חיתול.
בסעיף 3 נטען כי בתאריך 29.5.23 בשעה 11:55:14 ביקשה נאשמת 1 לאסוף מים שנשפכו על רצפת הכתה. נאשמת 1 ניגשה לקטין הנ”ל שישב על הרצפה סמוך למים שנשפכו, הרימה אותו באמצעות ידו השמאלית, והטיחה אותו בחוזקה על רצפת הכתה במקום המרוחק מהמים.
צפייה בסרטון מלמדת, כי אכן נאשמת 1 הרימה את הקטין ביד אחת והשליכה אותו לשמאלה והוא נותר שניות ספורות שכוב אפיים ארצה, לא הרים את ראשו.
בסעיף 4 נטען כי בתאריך 29.5.23 בשעה 10:49:17 עמד הקטין הנ”ל בחברת קטינים אחרים ובכה. נאשמת 2 ניגשה אליו, נתנה לו מכה בידה על פיו, שכתוצאה ממנה הוא נהדף אחורנית. היא הרימה אותו באמצעות אחיזת זרועו הימנית בכוח באוויר, והוליכה אותו לקצה השני של חדר הכתה, תוך אחיזת זרועו בהיותו באוויר.
נאשמת 2, בעדותה ובסיכומיה הודתה במתואר בעובדה זו:
ואכן, צפייה בסרטון מראה את נאשמת 2 מכה בפיו של הקטין, שמועד לאחור, אחר מרימה אותו בשתי ידיה ומניחה אותו אל הצד השני.
בסעיף 5 נטען כי בתאריך 24.5.23 בשעה 15:23:48 עמד הקטין הנ”ל לצד פעוטות אחרים בחלל חדר הכתה. נאשמת 1 ניגשה אליו והושיבה אותו בכוח על הרצפה.
אכן, צפייה בסרטון מלמדת, כי נאשמת 1 ניגשה אל הקטין אשר עמד צמוד לקיר, הרימה אותו בשתי ידיה והושיבה אותו בחוזקה. הילד נראה בוכה.
כאמור לעיל, נאשמת 1 לא העידה להגנתה ולא מסרה כל הסברים לנצפה בסרטונים המדברים בעד עצמם. בהודעתה במשטרה (ת/5) בעמוד 4 שורה 14, לאחר הצגת הסרטון נשוא עובדה 3, הייתה תגובתה: “אני לא מזהה את הילד, אבל אני הזזתי אותו כדי שלא יירטב ולאחר מכן הבאתי נייר כדי לנגב את הרצפה. ש: למה את מזיזה את הילד בצורה כזו ? ת: לא יודעת, ככה יצא לי להזיז אותו”. בהודעתה במשטרה (ת/5) בעמוד 4 שורה 14, לאחר שהסרטון נשוא עובדה 5 הוצג בפניה מסרה: “אני לא רואה שזה בכוח, אני הושבתי את הילד על הרצפה”. מעבר לכך, שהנאשמת לא העידה ולא הגנה על טענותיה בהודעות במשטרה, הרי שהסרטון מלמד, כי האירוע בהחלט יצא ועבר אל תחום האלימות הפלילית.
בהודעת נאשמת 2 במשטרה (ת/8) בעמוד 7 שורה 44 והלאה הוצג בפניה הסרטון נשוא עובדה מספר 2 ותגובתה הייתה: “אני לא יודעת להסביר למה זה קרה, אני לא יודעת להסביר”. בנוסף, איני מקבל את הסברי נאשמת 2 בעדותה שפשוט אינם מתיישבים עם הנצפה בסרטונים. לדבריה, אין לראות את ההטחה בשידת ההחתלה (עמוד 18 שורה 8):
כל זאת בניגוד ברור לנצפה בסרטון.
בכל הקשור לסעיף 4 דלעיל הודייתה נאשמת 2 במיוחס לה (עמוד 18 שורה 30):
על כן, אני סבור, כי המאשימה הוכיחה, כנדרש בפלילים את המיוחס לנאשמות הן לפי העובדות והן לפי העבירות.
אישום שלישי:
בסעיף 1 נטען כי בתאריך 18.6.23 בשעה 12:00:36 ניגשה נאשמת 1 לקטינה ילידת 12.7.21 שעה שעמדה בחדר הכתה. היא צבטה את ידה השמאלית והטיחה אותה על רצפת הכתה כשגבה אל הקיר.
צפייה בתיעוד הווידאו מלמד, כי נאשמת 1 תפסה את ידה השמאלית של הקטינה והושיבה אותה בהטחה חזקה על הרצפה, אך קשה לראות את הצביטה הנטענת.
בהודעתה במשטרה (ת/4) עמוד 10 שורה 156, לאחר שהוצג בפניה הסרטון הייתה תגובתה: “אני מזהה את עצמי אני לא יודעת מה להגיד זה לא נעים. ש: למה עשית את זה ? ת: אני לא יודעת”.
כאמור, נאשמת 1 לא העידה ולא העניקה כל הסבר למתואר, ולפיכך אני קובע כי המאשימה הוכיחה כנדרש בהליך זה את המיוחס לנאשמת 1.
אישום רביעי:
בסעיף 1 נטען כי בתאריך 18.6.23 בשעה 12:14:16 בשעת השכבת הפעוטות לישון, השכיבה הנאשמת 1 קטין יליד 10.10.21 על מזרן. שניות ספורות לאחר, מכן הרימה אותו באוויר בחוזקה באמצעות הנפתו בידו השמאלית, הושיבה אותו על הרצפה והשכיבה פעוט אחר במקומו על המזרן.
צפייה בסרטון מלמדת כי נאשמת 1 אכן השכיבה את הקטין על המזרון, שניות לאחר מכן, הרימה אותו בידו השמאלית בחוזקה מן המזרן והושיבה אותו לצד המזרן. אחר הביאה קטין אחר בידו אל המזרון.
בסעיף 2 נטען כי בתאריך 2.6.23 בשעה 10:53:42 נהג הקטין הנ”ל באופן שלא נשא חן בעיני נאשמת 2. בתגובה, היא משכה אותו בחוזקה בידו השמאלית. כתוצאה מעוצמת המשיכה הקטין נפל והשתטח על גבו.
צפייה בסרטון מלמדת, כי נאשמת 2 אכן אחזה בקטין בידו והטיחה אותו תוך כדי תנועה סיבובית אל הרצפה. עקב כך, הוא השתטח על גבו ואחר מתהפך. אין לדעת מן הסרטון האם הדבר נעשה משום שהקטין נהג באופן שלא נשא חן בעיניה.
כאמור, נאשמת 1 לא העידה להגנתה, לא מסרה הסברים למתואר בסרטון. בהודעתה במשטרה (ת/4) עמוד 10 שורה 160, לאחר שהוצג בפניה הסרטון נשוא סעיף 1 היא מסרה את התגובה הבאה: “אין לי מה להגיד הייתי עם הפלאפון ורק יד אחת שלי הייתה פנויה”.
בהודעתה במשטרה (ת/8) עמוד 6 שורה 40 והלאה הוצג בפני נאשמת 2 הסרטון נשוא עובדה 2 ותגובתה הייתה: “אני באתי בצורה לא טובה, אני החזקתי קופסא ביד אחת וביד השנייה הפרדתי בין הילד לילד אחר וכתוצאה מכך הפלתי אותו על הרצפה”.
נאשמת 2 העידה (עמוד 19 שורה 8):
אני דוחה את הסבריה משום שהם פשוט אינם עולים בקנה אחד עם הנצפה בסרטון.
אני קובע שאין לראות את נאשמת 2 כמאבדת משווי משקלה, כפי טענתה, אלא שפעולתה הייתה מכוונת ומודעת.
אני קובע כי המאשימה הוכיחה את המיוחס לנאשמות, כנדרש בפלילים, ביחס לאישום זה.
תוצאה:
לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשמות בעבירות הבאות:
באישום הראשון:
כל אחת מן הנאשמות בעבירה של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ד) לחוק העונשין התשל”ז – 1977.
באישום השני:
לנאשמת 1 – עבירה אחת של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין התשל”ז – 1977 ושתי עבירות של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382 (ד) לחוק העונשין התשל”ז – 1977.
לנאשמת 2 – שתי עבירות של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382 (ד) לחוק העונשין התשל”ז – 1977.
באישום השלישי:
לנאשמת 1 עבירה אחת של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382 (ד) לחוק העונשין התשל”ז – 1977.
באישום הרביעי:
לשתי הנאשמות – עבירה של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382 (ד) לחוק העונשין התשל”ז – 1977.
ניתנה היום, ז’ שבט תשפ”ה, 05 פברואר 2025, במעמד הצדדים
