לפני כבוד השופט, הנשיא ניר מישורי לב טוב
המאשימה
מדינת ישראל
נגד
הנאשמים
1. אמיר זרעיני ת”ז 204401848
2. חאתם זרעיני ת”ז 315885525
3. תאמר זרעיני ת”ז 204401830
נוכחים:
מטעם המאשימה: עו”ד אברהם ביגמן
מטעם הנאשמים: בעצמם וע”י עו”ד סעיד חדאד
<#2#>
גזר דין
הנאשמים הודו והורשעו: הנאשם 1 הורשע בעבירת סיוע לחבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל”ז-1977 (להלן: “חוק העונשין”) וסעיף 31 לחוק העונשין.
הנאשם 2 הורשע בעבירת חבלה חמורה בצוותא לפי סעיף 333 לחוק העונשין וסעיף 29(א) לחוק העונשין ועבירת פציעה על ידי שניים ויותר לפי סעיף 334+ 335(א)(2) לחוק העונשין.
הנאשם 3 הורשע בעבירת חבלה חמורה בצוותא לפי סעיף 333 לחוק העונשין וסעיף 29(א) לחוק העונשין ועבירת פציעה על ידי שניים ויותר לפי סעיף 334+ 335(א)(2) לחוק העונשין.
מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי שלושת הנאשמים הינם אחים. מר חאלד זרעיני (להלן: “חאלד”) הינו אביהם של הנאשמים, מר עומר זרעיני (להלן: “המתלונן”) הינו דודם של הנאשמים, במועד הרלוונטי לכתב האישום היה המתלונן מסוכסך עם משפחת הנאשמים. במועד הרלוונטי לכתב האישום, עבד המתלונן במאפייה בכפר ריינה (להלן: “המאפייה”).
בתאריך 18.04.23 בשעות הבוקר בשעה מדויקת שאינה ידועה למאשימה הגיע אביהם של הנאשמים למאפייה ודרש כסף מהנאשם הנוגע לסכסוך ולטענת האב מגיע להם.
בהמשך לאמור לעיל, סמוך לשעה 13.30 הגיע נאשם 1 למקום מבלי שידע כי אביו היה במקום בבוקר ולאחר מספר רגעים הנאשמים 2+3 (הנאשם 3 לבוש מדי עבודה של בית חולים) הבחינו ברכבו של הנאשם 1 במקום ונכנסו למקום.
באותן נסיבות עבד המתלונן מאחורי דלפק ההגשה של המזון.
הנאשם 3 צעק ודחף את המתלונן ואז הנאשם 2 נכנס אל מאחורי הדלפק ואחז בחוזקה במתלונן בשתי ידיו. במהלך האירוע לקח הנאשם 3 מגש גדול המשמש לנשיאת מזון והכה באמצעותו את המתלונן בראשו. לאחר מכן, נאשם 2 החל גורר בכוח את המתלונן לעבר חדר פנימי במאפייה, זאת תוך שהמתלונן מנסה להתנגד והנאשם 2 ממשיך וגורר אותו והמתלונן אף פוגע בעגלת מזון של המאפייה.
בהמשך המשיך הנאשם 2 להכות את המתלונן. הנאשם 2 גרר אותו כשהוא אוחז את ידיו של המתלונן מאחורי ראשו של המתלונן וממשיך לגרור אותו כשהוא שרוע על הרצפה לפינת החדר, בנסיבות אלו הצטרף הנאשם 1 לאחיו ותפס את המתלונן בזמן שאחיו ממשיכים לתקוף אותו.
באותן הנסיבות ניגש הנאשם 3 למתלונן בעודו מוחזק על ידי הנאשם 2 ובעט במתלונן בעוצמה ברגלו בגופו של המתלונן. הנאשם 3 המשיך והכה את המתלונן במכת אגרוף בגופו תוך שהוא פוגע בעובד שהיה במקום וניסה להפריד. הנאשם 3 ניסה להכות עוד את המתלונן עוד אך שני עובדים שהיו במקום הרחיקו אותו. בתגובה דחף הנאשם 3 את העובד שניסה להרחיקו וזאת בכדי לאפשר את המשך תקיפת המתלונן.
הנאשם 1 המשיך להחזיק את המתלונן בכוח ולהצמידו לרצפה תוך שהוא גורר אותו לפינה נוספת של החדר. באותן נסיבות בעט הנאשם 2 שוב במתלונן בעוצמה רבה, הכה אותו במכה בידו ואז שב ובעט במתלונן.
באותן הנסיבות הרים הנאשם 1 את המתלונן כשהוא אוחז בו והנאשם 2 הכה את המתלונן בראש באמצעות פח אשפה מלא בזבל והזבל התפזר על רצפת החדר.
באותן נסיבות הנאשם 1 מחזיק במתלונן בשתי ידיו ומונע מהמתלונן להתגונן , בעט הנאשם 3 בעוצמה בבטנו של המתלונן והמתלונן נפל על הרצפה המלאה בזבל כשהוא אוחז בבטנו.
במעשיהם המתוארים לעיל, חבלו הנאשמים 2+3 חבלה חמורה בצוותא במתלונן וכן פצעו אותו שלא כדין וללא הסכמתו בצוותא והנאשם 1 מסייע להם לחבלה חמורה.
ביום 20.02.24 הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הנאשמים הודו והורשעו בכתב האישום המתוקן. הנאשמים הופנו לתסקיר שירות המבחן והתביעה לא מתחייבת להמלצות התסקיר.
תסקיר שירות המבחן:
״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
שירות המבחן ממליץ לשקול ביטול הרשעתו בדין והעדפת הפן הטיפולי/ שיקומי- חינוכי באמצעות העמדתו בצו מבחן למשך שנה במסגרתו ישולב בקבוצה טיפולית ייעודית בתחום האלימות וימשיך בטיפול פסיכולוגי פרטי. בנוסף הטלת של”צ בהיקף 250 שעות.
ביום 04.07.24 הוגש תסקיר שירות המבחן ביחס לנאשם 2 , ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
שירות המבחן ממליץ להטיל על הנאשם 2 צו של”צ בהיקף נרחב של 300 שעות כענישה הרתעתית מציבת גבול, צו מבחן למשך שנה במסגרתו ישולב בטיפול ייעדוי בתחום האלימות, פיצוי למתלונן והתחייבות.
ביום 02.07.24 הוגש תסקיר שירות המבחן ביחס לנאשם 3, ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
לאור האמור לעיל, שירות המבחן ממליץ לשקול ביטול הרשעתו בדין והעדפת הפן הטיפולי/ שיקומי- חינוכי באמצעות העמדתו לצו מבחן למשך שנה במסגרתו ישולב בקבוצה טיפולית ייעודית בתחום האלימות וימשיך בטיפול פסיכולוגי פרטי. בנוסף הטלת של”צ בהיקף 350 שעות.
חוות דעת הממונה על עבודות השירות:
בעניינם של הנאשמים הוגשו חוות דעת הממונה על עבודות השירות אשר מצאה אותם כשירים לשאת מאסר בעבודות שירות.
במסגרת ראיות התביעה לעונש נשמעה עדות המתלונן:
לטענת המתלונן הוא אינו יוצא מביתו לאחר המקרה, מתבייש לצאת לכפר, נמצא במצב של פוסט טראומה, כל הזמן חש פחד מכל רעש, חייו השתנו לחלוטין ומצבו הבריאותי לא טוב וכי בעקבות המקרה יש לו קרע בכבד (ת/2). טען כי לאחר שהלך לבית המשפט על מנת להוציא צו הגנה (ת/1) שרפו לו את הרכב, ירו עליו ואח של הנאשמים לטענתו איים עליו שיכנס לביתו (אציין כי לא הוכח קשר ישיר לנאשמים והם לא נחקרו בנושא). מוסיף שהיום מתגורר בהר יונה ולא בטורעאן. נשאל על ידי ב”כ הנאשמים האם נעשתה פניה לסולחה והמתלונן השיב שמדובר בסולחה שקרנית, “סולחה רק בשביל הבית משפט”.
ביום 29.10.24 טענו הצדדים לעונש.
טיעוני ב”כ המאשימה:
ב”כ המאשימה טען כי הטיעון לביטול הרשעה מהווה חריגה מהסדר הטיעון. במסגרת הסדר הטיעון נקבע במפורש כי הנאשמים יודו, יורשעו ויישלחו לקבלת תסקיר. עוד הוסיף כי במקרה זה מדובר בנאשמים שעובדים כאחים ואם הרשעה תפגע בתעסוקתם, זוהי חלק ממטרתה של ההרשעה. להסתדרות הרפואית יש בית דין למשמעת אשר יבחן את המשך העסקתם. הוסיף כי הלכת כתב כלל לא מתאימה לעבירה מסוג זו.
טען כי מדובר בנאשמים שהודו והורשעו, שניים בעבירות של חבלה חמורה ופציעה של שניים על ידי אחר ונאשם 1 בסיוע לחבלה חמורה. מדובר באירוע אלימות קשה מאוד, במהלכו שלושתם גרמו למתלונן יחד לחבלה חמורה, לפציעות וקרע בכבד (ת/2). שלושת הנאשמים הינם אחים במקצועם ואף אחד מהם לא נתן טיפול רפואי ולא עצר את האלימות הקשה כלפי המתלונן. הם הותירו המתלונן במצב הרפואי הנ”ל , הוא פונה לבית חולים באמבולנס, אושפז וסירב להישאר בבית החולים מחשש לפגיעה נוספת בו. אף לאחר מספר ימים בבית המשפט בהגיעו לבקש צו הגנה פינו אותו לבית החולים (ת/1). מכאן טען ב”כ המאשימה כי עצם היותם אחים במקצועם מהווה נסיבה לחומרא בהותרת האדם פצוע וחבול.
הערכים המוגנים שנפגעו במקרה זה הינם שלמות הגוף, המתלונן נפגע מאוד מאוד קשה מאוד, שלוות הנפש וביטחונו האישי.
ב”כ המאשימה הוסיף כי מדובר בחבלה חמורה בצוותא שככלל כתב האישום צריך להיות מוגש לבית המשפט המחוזי והעונש בגינה עד 14 שנות מאסר. בהתאם להנחיות פרקליט המדינה ניתן להגיש בשלום. מכאן שמדובר ברף הכי גבוה של חבלה חמורה בבית משפט השלום והנסיבות הכי חמורות. בנוסף, שניים מהנאשמים הורשעו בפציעה כשהמחוקק מתייחס לכך בכפל העונש.
״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
מדובר בקורבן שהגיע לדיון בצו הגנה ופונה באמבולנס אחרי שהשופטת ראתה את מצבו (ת/1). המתלונן מפוחד, דואג מאוד, חושש, נפגע ונפצע קשה.
ביחס למדיניות הענישה הפנה לרע”פ 3802/23 עידן הדר נ’ מדינת ישראל- הנאשם הורשע בעבירת חבלה חמורה, בית משפט השלום קבע כי מתחם הענישה יהיה בין 10 חודשים מאסר בפועל ל-30 חודשי מאסר וכי הרף התחתון חייב להיות מאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח, וזאת בהתחשב בעיקרון ההלימה. מבלי להתעלם מפרמטרים שונים לזכות המבקש, בכלל זה הודייתו, הבעת חרטה, השיהוי בהגשת כתב האישום, היות הרשעה זו הרשעתו הראשונה, וחלוף הזמן מיום ביצוע העבירה, ומבלי להתעלם מהמלצת שירות המבחן להימנע מהרשעתו (המלצה שכאמור נדחתה), גזר בית המשפט על המבקש 12 חודשי מאסר בפועל, עונש מאסר מותנה ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ש”ח. יודגש כי בית משפט השלום קבע כי לא שוכנע שהמבקש עבר כברת דרך טיפולית שתצדיק הקלה בעונשו. ערעורים שהוגשו למחוזי ולעליון נדחו. בעפ”ג 1050-09-20 מדי”י נ’ מלינובסקי (טרם פורסם, 17.11.20). ערעור המדינה על קולת העונש (16 חודשי מאסר בפועל) שנגזר על המשיב בגין הרשעתו בעבירה של חבלה חמורה. מדובר במי שהגיע לביתו של המתלונן, ולאחר ויכוח בין השניים החל לתקוף אותו באגרופים ללסת. המתלונן נפל על הארץ ואמר למשיב שאיננו מתכוון להכותו בחזרה, וביקשו לחזור לביתו, אך המשיב המשיך להכות בפניו ובגופו מספר פעמים. בשלב זה עלה בידי המתלונן להימלט לביתו, אך המשיב הצליח להיכנס אל הבית, גרר את המתלונן החוצה והושיבו על כיסא. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן שברים בלסת התחתונה, הוא נזקק לניתוח, פיו היה תפור, הוא נאלץ להתקיים ממזון נוזלי, וממשיך לסבול מכאבי ראש, סחרחורות וכאבים קשים בעת האכילה. גם בחלוף זמן הוא נותר פגוע נפשית, איננו מסוגל לאכול מזון קשה, ומשתתף בהליכי שיקום. בית המשפט המחוזי העמיד את מתחם העונש על 32-16 חודשי מאסר בפועל, ולנוכח עברו הפלילי של המשיב ותסקיר שלילי, קבע את עונש המאסר בפועל על 24 חודשים. בת”פ (תל אביב-יפו) 31939-04-21 מדינת ישראל נ’ מוחמד גראב הורשע הנאשם בעבירות חבלה חמורה, חבלה במזיד לרכב והיזק לרכוש במזיד, בית המשפט הטיל עליו 15 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן והתחייבות.
״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
ב”כ המאשימה מבקש לקבוע מתחם עונש לנאשמים 2 ו-3 אשר נע בין 18 חודשים ל-32 חודשים ולנאשם 1 שהורשע בעבירת הסיוע מחצית המתחם. מבקש להטיל מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס, פיצוי גבוה והתחייבות כספית.
טיעוני ב”כ הנאשמים (נ/2):
ב”כ הנאשמים טען כי במקרה שבפנינו נפגע ערך בריאות הגוף, שלומו ושלמותו ומידת הפגיעה כאן אינה מבוטלת. הציג כי מידת האשם של הנאשמים הינה שונה, כל אחד לפי חלקו, ובוודאי מידת אשמו של הנאשם 1 נמוכה יותר מיתר הנאשמים הן מבחינת עובדתית והן מבחינת האישומים וחלקו קל יותר.
במסגרת מדיניות הענישה הפנה לרע”פ 176/13 שי בן ארי נ’ מד”י, לעפ”ג (מרכז) 30709-01-12 ויאצסלב לופט נ’ מד”י, לע”פ (באר שבע) 3610-01-11 יוסף אלקובי נ’ מד”י, לעפ”ג (מרכז) 25258-08-13 יורי אלכסשנקו נ’ מד”י, לת”פ (באר שבע) 5060-10-14 מד”י נ’ הגוס טספאי, לת”פ (קריות) 46324-03-14 נד”י נ’ האיל שאמי, לע”פ 676/15 מד”י נ’ מנאע, לע”פ 1154/07 מד”י נ’ פלוני, לע”פ 1035/13 חוסיין היכל נ’ מד”י, רע”פ 550/12 יצחק בבתי נ’ מד”י, עפ”ג (חיפה) 25897-12-18 מד”י נ’ ג’רבאן, ע”פ (חיפה) 47595-11-23 ביסמוט נ’ מד”י, לת”פ (י-ם) 55983-07-15 מד”י נ’ כהן, לע”פ 8420/19 בורגרקאר נ’ מד”י, לע”פ 3371/17 כהן נ’ מד”י, לת”פ (י-ם) 40704-02-13 מד”י נ’ אבו סויי ואח’, לת”פ (מחוזי נצרת) 151/08 מד”י נ’ דחלה, לת”פ (חיפה) 6156/07 מד”י נ’ עמר, לת”פ (מחוזי ב”ש) 8094/08 מד”י נ’ אלהואשלה, לת”פ 28749-04-13 מד”י נ’ פלוני, לת”פ (מחוזי נצרת) 16872-02-20 מד”י נ’ עלי עדוי ואח’, לת”פ (ק”ש) 3906-11-17 מד”י נ’ לוי, לרע”פ 4883/12 הררי נ’ מד”י ולעפ”ג (מח’ מרכז-לוד) 30709-01-12 לופט נ’ מד”י. עוד הוסיף כי קיימת קשת רחבה של פסקי דין המצביעה על מנעד עונשים בהתאם לאירוע החבלה החמורה. טען שניתן לראות בפסיקה כי הייתה החמרה במקרים בהם היה שימוש בסכינים או בכלים שעל פי טיבם גורמים לנזקים באיברים פנימיים לעומת העדר שימוש שכזה ובהם מדרג החומרה היה נמוך יותר והנזק בדרך כלל מתאחה או נגרם שלא במכוון.
ביחס לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה טען כי הנאשמים לא תכננו את המעשה והאירוע התפתח באופן ספונטני על רקע הצטברות כעס אצל הנאשמים בעקבות התנהלותו של המתלונן. עוד הוסיף כי נוכח הקשר המשפחתי והצטברות הכעס אצל הנאשמים. הם בוודאי לא היו נוהגים בו באלימות אלמלא התנהגותו ואין בכך לרפא או לאחות כל פגם בהתנהלותם אך בוודאי יש בו להצביע על מכלול המחלוקת.
ביחס לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה: ב”כ הנאשמים טען לסטייה מהמתחם לשם שיקום, הנאשמים הודו בטעותם בהזדמנות הראשונה, שיתפו פעולה בחקירתם ולקחו אחריות על מעשיהם, ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״ הנאשמים חזרו מיד לאחר שהוקלו ההגבלות עליהם לעבוד בכדי לשמור על יציבות תעסוקתית ולסגור חובות שצברו בתקופה זו והנאשמים מעוניינים לחזור ולעבוד במוסדות ממשלתיים.
ביחס למתחם העונש ההולם מבקש לקבוע מתחם בהתייחס לנאשמים 2-3 בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 20 חודשי מאסר. בהתייחס לנאשם 1 מתחם נמוך יותר לאור חלקו בעבירה.
הימנעות מהרשעה: ב”כ הנאשמים טען כי ביחס לנזק שנגרם לנאשמים שפוטרו מעבודתם (למעט נאשם 2) ומצאו מקומות עבודה בבתי אבות עד לסיום ההליכים. ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״ הפנה להלכת כתב ולע”פ 6637/17 אליזבת קרנדל שם קבע בית המשפט העליון כי גם במקרים בעלי חומרה יתרה ניתן לסטות לצרכי שיקום. מבקש מבית המשפט לא רק להימנע משליחת הנאשמים למאסר בפועל אלא גם להימנע מעבודות שירות ולקבוע כי בעניינם קיימת הצדקה ממשית לחרוג לקולא ממתחם העונש ולהורות על ביטול הרשעתם בהתאם להמלצות החריגות שהובאו על ידי שירות המבחן בעניינם. לטענת ב”כ הנאשמים מדובר במקרה קלאסי בו קיימת הצדקה לסטייה לצורכי שיקום, סטייה חריגה ומיוחדת עד כדי ביטול הרשעתם ונקיטת דרכי ענישה בדמות שירות לתועלת הציבור לצד צו מבחן.
דברי הנאשמים לעונש:
נאשם 1: הנאשם שיתף כי הינו אח במקצוע וגם אחיהם של תאמר וחאתם. התנצל מעומק לבו ומסר כי התנצלותו אמיתית וכנה על האירוע. טען שהאירוע מבייש אותו, בכל רמה ולא מדובר בערכים שגדל עליהם, מדובר במעידה חד פעמית. טרם האירוע, סיפר שעבד כאח בבית חולים אסותא אשדוד במלר”ד ובפנימית באסף הרופא ובמיון בית חולים צרפתי נצרת. גדל על עקרונות הסיעוד, שהם האמונה והרחמנות והשלווה למטופלים. טען שתמיד התייחס למטופל ולאדם הכאוב כאדם. תמיד בעבודתו נתן הכל בשביל להציל חיים ובשביל לטפל באנשים. שיתף כי מאז האירוע פוטר מעבודתו. לוקח אחריות מלאה על מעשיו ומזדהה עם דודו וידיו מושתות לשלום תמיד. סיפר שעובד כיום בבית אבות ואינו יכול להגיע לסיפוק מקצועי. מבקש מבית המשפט לתת לו הזדמנות חד פעמית לתקן את החטא שעשה. ציין שהוא רוצה לחזור לעבוד בבית חולים. סיפר שלמד סיעוד בירדן, שעלה לו פי שלוש מהארץ. שיתף כי מאז מעצרו חווה קשיים כלכליים, פנה לפסיכולוג פרטי כדי לטפל ברגשותיו. ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״ כיום, משתף שהוא אדם אחר, לוקח אחריות מלאה רוצה להשתלב בחזרה בחברה ומבקש לתת לו את ההזדמנות הזאת.
נאשם 2: שיתף שהינו אח במקצוע. עובד בבית חולים אסותא באשדוד עד היום הזה. עבד גם לפני האירוע שם. סטודנט לתואר שני בניהול מערכות בריאות במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן. סיפר שהוא בן-אדם שעבד ונהנה מהחיים עד האירוע הזה המהווה עבורו טראומה גדולה עד היום הזה. אמנם טרם קיבל עונש, אך חווה עונש כל יום מהאירוע. ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״ הביע חרטה מאוד גדולה ומתנצל בפני נפגע העבירה שהוא דודו שכל החיים נהג לעזור לו מתי שהוא ביקש והוא ימשיך לעשות זאת. בנוסף מבקש בהקשר המקצועי לתת לו את ההזדמנות להמשיך להתקדם ולהתפתח במקצוע שלו.
נאשם 3: שיתף שלמד סיעוד בשנת 2012 באוניברסיטת חיפה, סיים ב-2016 ועובד עד היום במקצוע הזה. מתחרט על המקרה שהיה, מדובר באירוע שלא מאפיין אותו, ואת הערכים שגדל עליהם, סיפר שהוא אוהב לעזור לאנשים ורוצה להצליח בעבודה שלו. סיפר שיש לו קריירה מקצועית שעבד עליה, הוא גם מדריך סטודנטים במקצוע שלו, גם אח, למד שני תארים בנוסף לתפקידו כאח. רוצה להמשיך לעבוד בתור אח ולהגיע לסיפוק מקצועי. ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״, מאוד רוצה לחזור לעבוד בבית חולים הדסה עין כרם, ורוצה לשקם את עצמו. שיתף שיש לו חובות איתם מתמודד. מבקש לתת לו הזדמנות לשקם את עצמו ומבטיח שמדובר במקרה חד פעמי, הוסיף שלמד על עצמו הרבה דברים בתקופת המעצר. ציין שהיום יותר רגוע עם שלום פנימי ומאוד מתחרט על מה שהיה.
דיון והכרעה
הרשעה או אי הרשעה
הכלל הוא, כי מי שהודה בפלילים , יורשע בדין. החריג הוא, הימנעות מהרשעה.
בע”פ 2513/96 מדינת ישראל נ’ שמש, פ”ד נ(3) 682, קבע בית המשפט העליון בעמ’ 683, כי:
“שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן.
שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק”.
על הלכה זו חזר בית המשפט העליון, במסגרת ע”פ 2083/96 תמר כתב נ’ מדינת ישראל, פ”ד נב(3) 337 (להלן : “הלכת תמר כתב”) , במסגרת הלכה זו נקבעו בין היתר, התנאים הנדרשים להימנעות מהרשעת הנאשם בדין ולפיהם, הימנעות מהרשעה בדין אפשרית בהצטבר שני גורמים:
ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.
ככל שחומרתה של העבירה רבה כן יגבר האינטרס הציבורי ויטו כפות המאזניים לכיוון הרשעה. על המאזן הנדרש עמד בית המשפט בע”פ 2669/00 מדינת ישראל נ’ פלוני פ”ד (3) 685 :
” משהתבקש ביהמ”ש לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה, ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם. בראיה כוללת נשקל… הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט מביצועה-גוברים. כנגד השיקול הציבורי נשקל עניינו של הפרט- הנאשם… באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור, גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק בנסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין”.
חומרת העבירות ונסיבות ביצוען
במקרה שבפניי אמנם אין לחובתם של הנאשמים עבר פלילי ושירות המבחן סבור כי יש להימנע מהרשעתם, אך עסקינן בעבירת חבלה חמורה בצוותא, עבירת פציעה על ידי שניים ויותר וסיוע לחבלה חמורה מסוג פשע אותן ביצעו הנאשמים כנגד דודם, עבירות שהמחוקק קבע עונש מירבי של עד ארבע עשרה שנות מאסר, ארבע שנות מאסר ושלוש וחצי שנות מאסר בהתאמה. חומרת העבירות נעוצה בעונש אשר קבע המחוקק ובנסיבות כפי שבאו לידי ביטוי בעובדות כתב האישום המתוקן.
למרות ניהולו של תיק זה בבית משפט השלום ולא בבית המשפט המחוזי מדובר בעבירות חמורות מאוד. הנאשמים 2+3 חבלו חבלה חמורה בצוותא במתלונן וכן פצעו אותו שלא כדין וללא הסכמתו בצוותא והנאשם 1 סייע להם לחבלה חמורה. כל זאת תוך הפגנת אלימות ברוטלית למדי במקום עבודתו של המתלונן , לאור יום עם פציעתו הקשה, גם אם לא נעשה שימוש בנשק קר או חם.
יתרה מכך, יש בהרשעת נאשמים בעבירות אלה כדי לתרום להרתעת הנאשמים ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
לכך אוסיף הנזק הפיסי הרב שנגרם למתלונן שיש בו כדי לפגוע ממשית בבריאותו בהווה ובעתיד וכן הפגיעה הנפשית שנגרמה לו כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהתרשמות שירות המבחן ובית המשפט במהלך עדותו לעונש גם אם לא מצאתי תימוכין לטענתו כי ילדיו נלקחו ממנו בעקבות האירוע האלים.
נאשם 1 הורשע אמנם בביצוע עבירת סיוע לחבלה חמורה ולא כמבצע עיקרי של העבירה אך אין בכך כדי לשלול חומרתה של העבירה , קל וחומר בנסיבות ביצועה. נאשם 1 שב מספר פעמים לאחוז במתלונן שעה שאחיו, נאשמים 2,3 תוקפים ומכים במתלונן ובכך איפשר באופן פעיל ומתמשך בידי שאר הנאשמים לפגוע במתלונן ולכלות בו את זעמם. תרומתו של הנאשם בפעולת הסיוע ממשית ומשמעותית לביצוע הפגיעות האלימות ולא מצאתי לעשות אבחנה של ממש בינו ובין נאשמים 2, 3 לעניין חומרת העבירות במסגרת העתירה לביטול הרשעת הנאשמים.
השפעת ההרשעה על תחומי פעילותם של הנאשמים ופגיעה בדימוייהם העצמיים
ב”כ הנאשמים טען ביחס לנזק שנגרם לנאשמים כי פוטרו מעבודתם (למעט חאתם- נאשם 2) ומצאו מקומות עבודה בבתי אבות עד לסיום ההליכים במקרה דנן.
השאלה אליה נדרש בית המשפט הינה האם בנסיבות המקרה כפי שפורט לעיל, יש להותיר את הרשעת הנאשמים, או שמא על בית המשפט להימנע מהרשעתם בדין.
הלכה היא שהאינטרס הציבורי מחייב, כי מי שנמצא אשם בדין, יורשע בעבירות שיוחסו לו, וזה הוא הכלל, והסמכות הנתונה לבית המשפט להימנע מהרשעה היא במקרים מיוחדים ויוצאי דופן. כפי שנקבע בהלכת כתב וכן ר’ האמור בע”פ 9893/06 אסנת לאופר נ’ מדינת ישראל, ניתן ביום 31.12.07.
שיקול הפגיעה הקונקרטית שיש בהרשעת הנאשמים, בנאשמים ובעתידם הינו שיקול המעוגן זה שנים רבות בפסיקת בית המשפט העליון. יתרה מכך, בתי המשפט עמדו לא אחת על הצורך בהוכחת נזק קונקרטי ומוחשי וכי אין להסתפק בנזק ערטילאי בלבד.
בהקשר זה שב וחזר בית המשפט העליון על ההלכה הנוהגת ברע”פ 5860/15 – פלונית נ’ מדינת ישראל, לא פורסם (07/09/2015) :
“אינני סבור כי נסיבותיה האישיות של המבקשת נכנסות לגדר אותם מקרים חריגים, בהם תהא הצדקה להימנעות מהרשעה. זאת, לאחר שהובהר כי לא צפוי למבקשת נזק קונקרטי וממשי כתוצאה מהרשעתה. כבר עמדתי בעבר על כך, שבסוגיית ההימנעות מהרשעה, יש להצביע על נזק קונקרטי שעלול להיגרם לנאשמת, ואין ניתן להסתפק ב”תרחיש תיאורטי” לפיו אפשר שייגרם נזק מעין זה, בנסיבות מסוימות (וראו, בהקשר זה, רע”פ 3989/15 גוזלאן נ’ מדינת ישראל(9.8.2015); רע”פ 2136/15 פלוני נ’ מדינת ישראל(29.3.2015); רע”פ 7109/14 סייג נ’ מדינת ישראל(20.11.2014)).”
בית המשפט העליון קבע בשורת החלטות כי בהכרעה באם להרשיע או לא להרשיע נאשם לא יינתן משקל מכריע לפגיעה תעסוקתית וזאת גם בפיטורים אפשריים של הנאשם נוכח סיכויי מציאת עבודה חלופית כפי שנקבע מפי כב’ השופט א’ שהם ברע”פ 1931/15 – אדריאן אברהם מויססקו נ’ מדינת ישראל, (26/03/2015) :
“המבקש טוען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך ש”התעלם” מן המכתב המעיד על הנזקים המקצועיים הכבדים שבהם הוא עלול לשאת, באם תיוותר הרשעתו על כנה. התרשמתי, בניגוד לטענה זו של המבקש, כי בית המשפט המחוזי נתן את דעתו למכתב, וכלל לא התעלם מן האמור בו. בית המשפט המחוזי קבע במפורש, כי לשיטתו, אפילו אם לא ימשיך המבקש בעבודתו בנציבות כבאות והצלה, “הכשרתו המקצועית [של המבקש] תאפשר לו להשתלב במקום עבודה אחר”. עולה מכך, כי לא צפויה כל “פגיעה חמורה” בשיקום המבקש, המצדיקה, כשלעצמה, את היעדר הרשעתו בדין. ”
יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע”פ (ירושלים) 9396-07-11 – ליאור חרפוף נ’ מדינת ישראל :
“הנסיבות האישיות של המערער, כפי שהציגה לפנינו בפירוט רב, הן בכתב והן בעל-פה, באת כוחו המלומדת, עו”ד הגב’ לובושיץ, הן לעולם שיקול רלבנטי. דא עקא, שרק נסיבות יוצאות דופן בהן לא מתקיים יחס סביר בין חומרת העבירה לבין הנזק אשר יגרם לנאשמת בעקבות ההרשעה, יוליכנו לנקיטה בחלופה של אי הרשעה. אין די בהעלאת טענה לפיה עתידו של המערער עלול להיפגע כתוצאה מהרשעה, שהרי לעולם הרשעה עלולה להטיל כתם כלשהו על אדם המורשע בדין. עם זאת, עבר פלילי גם איננו חוסם באופן אוטומטי את הדרך למציאת עבודה, ובמקרה הספציפי לפנינו איננו רואים כי בפועל ייגרם נזק למערער העובד למחייתו בחברת YES. ההלכה הפסוקה קבעה, כי יש להוכיח רמת וודאות גבוהה לנזק שיגרם לנאשמת מעצם ההרשעה באותם מקרים שבהם החליט בית המשפט להימנע מהרשעה. לא הוכח במקרה דנן כי הרשעת המערער עלולה להסב לו נזק באופן וודאי. גם אם עבר פלילי יקשה על המערער, במידה זו או אחרת, במציאת מקום עבודה בעתיד, אין בכך כדי לחסום את השתלבותו בשוק העבודה “.
לגופו של עניין ובהינתן ההלכה הנוהגת בפסיקה לא הוכחה בפני כל פגיעה מוחשית וקונקרטית בתעסוקת הנאשמים. נראה כי הנאשמים עדיין עובדים בתחום עיסוקם כבעבר נאשם 1 עובד כאח מוסמך בבית אבות “עמל” בטבריה, נאשם 2 ממשיך לעבוד כאח מוסמך בבית החולים אסותא (שם עובד מזה שלוש שנים) ונאשם 3 עובד כאח מוסמך במרכז הרפואי “בית הדר” ובמקביל בבית אבות בגדרה.
הנאשמים לא הוכיחו נזק תעסוקתי חמור שכן הינם ממשיכים לעבוד בתחום עיסוקם כאחים גם בשלב זה.
לעניין הרישום הפלילי נקבע בפסיקה, שככל שרישום פלילי , יפגע בעתידו, תפקודו וקידומו של נאשם עומדות בפניו אפשרויות שונות למחיקה ההרשעה, כדברי כב’ השופט (כתוארו אז) א’ גרוניס בע”פ 4947/05 פלוני נ’ מדינת ישראל (תק-על 2006(3),3532,3533(2006) :
” נציין, כי הדין כולל הסדר להביא למחיקה של הרשעות, אף מחוץ לגדרו של חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ”א-1981. לכן, בבוא היום ובהנחה כי המערערים לא יחזרו לבצע עבירות, יוכלו הם לפנות, כמובן, על מנת שיוסר הכתם שהביאו הם על עצמם” .
לצד השיקולים המפורטים לעיל אשר שוקל שירות המבחן בבואו בהמלצה בעניינו של נאשם בסוגיית ההרשעה , על בית המשפט לשקול שיקולי האינטרס הציבורי לרבות שיקולי הרתעת הנאשם והרתעת הרבים.
גם לשיקול הרתעת הרבים משקל מסוים במקרה זה באשר מדובר בצייד חיות בר, אחזקת חיות בר ופגיעה תוך זלזול מופגן ומתמשך בהוראות החוק שנועדו להגנתם של חיות הבר. על בית המשפט לשלוח מסר מרתיע כלפי עבריינים פוטנציאליים בעבירות אלו. ”
סיכומו של דבר, לא מצאתי כי טיב העבירה שבוצעה מובילה להימנעות מהרשעת הנאשמים בדין. זאת ועוד, גם אם הייתי מוצא כי טיב העבירה ונסיבות ביצועה מצדיקות הימנעות מהרשעה הרי שלא הוכחה פגיעה קונקרטית בפרנסת הנאשמים או דימוייהם העצמיים.
לאור האמור לעיל, אני מותיר את הרשעת הנאשמים על כנה.
כאמור , בעקבות תיקון 113 לחוק העונשין מלאכת גזירת הדין מורכבת משלושה שלבים עיקריים כלהלן:
קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג לחוק העונשין).
חינה האם יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא (שיקום, הגנה על שלום הציבור).
קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(ב) לחוק.
במקרה שבפני עסקינן בעבירה אחת ובאירוע אחד שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד.
אעמוד על שלושת השלבים:
השלב הראשון, קביעת מתחם העונש ההולם :
הערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו:
העבירות בהן הורשעו הנאשמים הינן עבירות חמורות , כאשר הערך החברתי המוגן אשר נפגע מביצוע עבירות אלימות, הינו הגנה על שלומו, גופו, ביטחונו ושלוות נפשו של המתלונן.
לעניין עבירות אלימות בכלל, קבע בית המשפט לא אחת, כי מדובר במגפה, ועל כן על בית המשפט להחמיר בעונשם של מבצעי עבירות אלה. לעניין זה ראו את דברי כב’ השופט א’ א’ לוי בע”פ 6112/04 מוטי עבודי נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.1.2005):
“למרבה הדאבה, האלימות עליה אנו מתבשרים חדשות לבקרים, הפכה למגפה של ממש, ורבים הם המקרים בהם נעשה שימוש אף בנשק חם וקר כדי ליישב סכסוכים של מה בכך. את תוצאתה של תופעה קשה זו שילמו רבים, בעיקר צעירים, בחייהם, ובעקבות כך נחתו אסונות על משפחות שלמות המתקשות להתמודד עם האובדן והשכול. כדי להדביר תופעה זו נדרשים, בראש ובראשונה, אמצעים חינוכיים, אולם גם לבתי המשפט נועד תפקיד חשוב, באשר לידם נמסר מכשיר הענישה בו יש לעשות שימוש גם למטרות של מניעה והרתעה, ולעיתים בכל העוצמה, כי אפשר שבדרך זו ייחסכו חיים או תימנע פגיעה אנושה מאחרים”.
הפגיעה בערך המוגן במקרה זה הינה קשה וחמורה. הנאשמים 2+3 פעלו בברוטליות לשמה כאשר בחרו להכות המתלונן בשל לקיחת רכב נאשם 1. הנאשם 1 סייע להם בביצוע העבירה. הנאשם 3 הכה את המתלונן באמצעות מגש גדול לנשיאת מזון בראשו, בעט בגופו ונתן מכת אגרוף בגופו, נאשם 2 גרר בכוח את המתלונן, הכה אותו בידו ואף באמצעות פח אשפה מלא בזבל והנאשם 1 תפס את המתלונן והחזיק אותו בכוח. במעשיהם המתוארים לעיל, חבלו הנאשמים 2+3 חבלה חמורה בצוותא במתלונן וכן פצעו אותו שלא כדין וללא הסכמתו בצוותא והנאשם 1 מסייע להם לחבלה חמורה.
בעניינו של נאשם 1 הפגיעה בערכים המוגנים מצויה ברף בינוני שעה שהורשע בביצוע עבירת סיוע לחבלה חמורה ומאידך גיסא סייע באופן אקטיבי ומתמשך בתקיפתו של המתלונן על ידי נאשמים 2,3.
הנזק אשר נגרם כתוצאה מביצוע העבירות: כתוצאה מהאירוע נגרמו למתלונן חבלות שונות בגופו המתבטאות בקרע בכבד ובשברים עם תזוזה קלה בצלע 5 ו-6 מימין (ת/2). וכן, בהתאם להתרשמותי המתלונן אכן חושש מהנאשמים מפגיעה נוספת בנוסף לפגיעה בגופו באופן ממשי ומוחשי.
משמיעת המתלונן לא מצאתי אמנם כי הוכחה טענתו בדבר נטילת ילדיו ממנו כתוצאה מתקיפתו ואין מחלוקת כי משפחת הנאשמים משמשת משפחת אומנה לחלק מילדיו אך לא מצאתי כל פסול או פגם בעמדת המתלונן כי מסרב לעריכת הסכם סולחה עם הנאשמים וניכר כי אכן חש פגוע ממעשיהם.
לכך אוסיף הנזק הפוטנציאלי החמור אשר היה עשוי להיגרם למתלונן כתוצאה מהשימוש שעשו הנאשם במגש אוכל ובפח אשפה בהכותו באזורים רגישים כגון ראשו ושאר חלקי גופו וזאת מספר פעמים. אך בנס לא גרמה התקיפה הברוטאלית לחבלות קשות אף יותר.
עוד לקחתי בחשבון העובדה שהנאשמים יכולים להבין את אשר עשו, את הפסול שבמעשה ואת משמעות המעשה וכי היה ביכולתם להימנע מהמעשה אך עקב מה שנראה כאי יכולתם לשלוט בתחושת הפגיעה בהם ובכבוד המשפחה פעלו הנאשמים באלימות בלתי נשלטת.
הגם שאין מדובר באירוע מתוכנן מראש הרי שמדובר באקט מתוכנן ולא מקרי, הנאשמים בחרו לנקוט באלימות כנגד המתלונן הספציפי כ”פעולת תגמול” על שלקח את רכב הנאשם 1 ולא החזירו, מכתב האישום המתוקן בו הורשעו הנאשמים עולה כי הנאשמים בחרו לתקוף המתלונן בברוטאליות בשל סיבה מוגדרת , גם אם לא יזמו עצם המפגש ביניהם מבעוד מועד.
אשם הנאשמים מלא. כך עולה מעובדות כתב האישום המתוקן בהם הודו הנאשמים ואשר לא נטען כי המתלונן “תרם” תרומה כלשהי לאלימות בה נקטו כנגדו הנאשמים ומכאן שלא קדמה לאלימות הנאשמים התגרות , הקנטה או אלימות כלשהי מצד המתלונן. כמו כן לא הובאה ולו ראשית ראיה בפני בית המשפט אשר תצביע אחרת.
מדיניות הענישה הנוהגת
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירת אלה במקרים דומים מעלה כי הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב, סקירת הפסיקה הרלבנטית מעלה כי העונש המוטל על מי שתוקף את רעהו וגורם לו לחבלות, תלוי בחומרת ועוצמת התקיפה, נסיבותיה ותוצאותיה.
ע”פ (מחוזי נצרת) 13772-07-23 עלי נ’ מדינת ישראל הנאשם, לא פורסם (05.11.24) הנאשם הורשע בבית המשפט השלום לאחר שמיעת ראיות במקבץ עבירות שעניינן חבלה חמורה, היזק לרכוש במזיד, איומים, תקיפה סתם, נהיגה בקלות ראש והתנהגות הגורמת נזק. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל והטיל עליו 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, מאסרים מותנים ופיצוי למתלוננות. הוגש ערעור אשר התקבל ונקבע כי הופחת עונש המאסר בכלא לעבודות שירות.
ברע”פ 4404-23 פלוני נ’ מדינת ישראל (7.8.2023), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירת חבלה חמורה בצוותא ונידון ל-11 חודשי מאסר בפועל. הנאשם ביחד עם אחר היכו את המתלונן באמצעות אבן ואלה, הפילו אותו ארצה ובעטו בגופו בעודו שכוב על הקרקע, עד שהמתלונן איבד את הכרתו. למתלונן נגרמו שברים רבים בפניו ופציעות נוספות בגופו והוא אושפז. נקבע מתחם ענישה הנע בין 10-30 חודשי מאסר בפועל. ערעור ובקשת רשות ערעור שהגיש הנאשם נדחו (על האחר הוטלו 14 חודשי מאסר).
בעפ”ג 32922-02-23 דוידוב נ’ מדינת ישראל (24.4.2024), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירת חבלה חמורה בכך שבמהלך נסיעה בכביש ניגש אל רכבו של המתלונן ותקף אותו במכות אגרוף לראשו וגרם לו שבר, נפיחות בברך ושריטות בידו. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין 10-24 חודשי מאסר בפועל ועל הנאשם הוטלו על הנאשם הוטלו 12 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן. הערעור נדחה.
בעפ”ג 26221-03-24 אלפסי נ’ מדינת ישראל (10.2.2024), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא. במקרה זה, המתלונן חסם עם רכבו שביל גישה הסמוך לבית העסק בו עבד הנאשם וירד מהרכב על מנת לשוחח עמו והוא בתגובה הכה באגרופים בפניו. למתלונן נגרמו פצע שטחי בעפעף ושבר באף. על הנאשם הוטלו שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. הערעור נדחה.
ברע”פ 7377/18 חולדוקוב נ’ מדינת ישראל (15.11.2018): המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בכך שבעת שעבד כמאבטח בפאב תקף, בצוותא עם אחר, שני מבלים שהגיעו למקום ולא נענו להנחיותיו. את המתלונן האחד היכו בכל גופו, והוסיפו להכותו לאחר שנפל ארצה, בעטו בו בכל חלקי גופו, לרבות בפניו, וכן דרכו עליו, תוך שהם גורמים לו חבלות ושברים. המתלונן השני יצא מהפאב ומעד, אז החלו השנים להכותו ולבעוט בו בעודו שרוע על הקרקע וגרמו לו לשבר ללא תזוזה בזווית הלסת. בית משפט השלום קבע מתחם הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר, על הנאשם בעל עבר פלילי, שהוגש בעניינו תסקיר חיובי הושתו 6 חודשי מאסר שיינשאו בעבודות שירות. ערעור ובקשת רשות ערעור נדחו, תוך שצוין כי העונש שהוטל הוא מקל למדי.
ברע”פ 8286/21 אבו לבדה נ’ מדינת ישראל (מיום 14.12.2021) – הנאשם הורשע, לאחר שהודה, בעבירה של חבלה חמורה, בכך שהיכה אחר בראשו, באמצעות קרש וגרם לו לשבר בגולגולת ולחתך. בבית משפט השלום, נקבע מתחם ענישה הנע בין 12 – 30 חודשי מאסר בפועל ובית המשפט גזר על הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר, לצד עונשים נלווים. במסגרת הערעור, הדגיש בית המשפט המחוזי את האלימות החמורה שבה נקט הנאשם, אך סבר כי הרף התחתון של המתחם שנקבע ע”י בית המשפט קמא גבוה ממדיניות הענישה הנוהגת וגזר על הנאשם עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, זאת משיקולי שיקום. בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נדחתה.
ברע”פ 2298/20 עזרא נ’ מדינת ישראל (מיום 5.4.2020) – המבקש הורשע, לאחר ניהול הליך הוכחות, בביצוע עבירה של גרימת חבלה חמורה, בכך שתקף את המתלונן, השליכו אל הרצפה בעט בו והיכה אותו באגרופים וגרם לו לשברים בצלעות ולחבלות ראש. בית משפט השלום קבע מתחם עונש הולם בין 30-10 חודשים וגזר על הנאשם עונש של 10 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי בסך של 20,000 ₪. ערעורו למחוזי וכן בקשת רשות הערעור, נדחו.
בעפ”ג 48801-03-21 מזר נ’ מדינת ישראל (10.5.2021) – הנאשם, נעדר עבר פלילי, הורשע על פי הודאתו, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש וחבלה חמורה. הנאשם תקף את המתלונן, על רקע חשד כי קיים מערכת יחסים רומנטית עם אחותו ותקף אותו במכות אגרוף בפניו. כתוצאה מהתקיפה נפל המתלונן ארצה והנאשם התיישב על חזהו של המתלונן והמשיך להכותו במכות אגרוף בפניו. במעשיו, גרם הנאשם למתלונן חבלה חמורה בדמות שבר באף וכן חבלות נוספות באזור העיניים, במצח ונפיחות בשפתיים. בית המשפט השלום קבע מתחם ענישה הנע בין 24-9 חודשי מאסר בפועל ורכיבים נוספים וגזר על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות וענישה נלווית. ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה.
ברע”פ 1084/17 מיכאלוב נ’ מדינת ישראל (11.05.17) – נגד המבקש וארבע נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, בכך שתקפו 3 מתלוננים שאין בניהם היכרות מוקדמת עם הנאשמים. הנאשמים הורשעו במסגרת הכרעת דין . התקיפה כללה שימוש בקרשים וכן בעיטות ואגרופים. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודת שירות לבין 24 חודשי מאסר בפועל. המבקש נדון ל 12 חודשי מאסר בפועל בצירוף ענישה נלווית. בית משפט המחוזי הקל בעונשו של הנאשם והעמידו על 9 חודשי מאסר בפועל. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש נדחתה.
בע”פ 5550/11 מדינת ישראל נ’ נסאר (23.11.11) – שני נאשמים אשר הורשעו בהתאם להודאתם בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בצוותא, בכך שתקפו ביחד עם 3 אחרים, הגיעו לביתו של המתלונן כשהם מצוידים במקלות ותקפו אותו באגרופים ובמקלות בכל חלקי גופו למתלונן נגרמו חבלות ושבר ברגל. בית משפט המחוזי השית על שני הנאשמים 10 חודשי מאסר בפועל. לגבי נאשם 2 הופעל מאסר מותנה של 5 חודשים. המדינה ערערה על קולת העונש ונאשם 2 ערער על חומרת העונש. בית המשפט העליון קבע כי העונשים שהוטלו “נוטים עד מאוד לקולא” שכן פעלו כחלק מחבורה באופן מתוכנן ובצוותא כשהם מצוידים במקלות. והחמיר בעונשם של הנאשמים והעמידם לתקופת מאסר של 16 חודשים.
ההיבט הכלכלי של הנאשמים
על פי הוראות סעיף 40 ח’, לחוק העונשין, בקביעת מתחם הענישה ההולם שומה על בית המשפט לבחון את יכולתו הכלכלית של הנאשם כחלק מהשיקולים לקביעת מתחם הענישה, ולמעשה, ניתן לומר כי באשר לעונש הקנס, קיימת אינדיווידואליות בקביעת מתחם העונש הנובעת מכך שבקביעת מתחם זה, אין בוחנים רק את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אלא גם את יכולתו הכלכלית של הנאשם.
ב”כ הנאשמים טען כי נקטע הרצף התעסוקתי שלהם נוכח ההליך המשפטי אשר הביא להידרדרות כלכלית שלהם. הוסיף כי הנאשמים חזרו לעבוד מיד לאחר שהוקלו ההגבלות עליהם בכדי לשמור על יציבות תעסוקתית ולסגור חובות שצברו בתקופה זו. מעבר לכך, לא הוגשו בפני אסמכתאות ביחס למצבם הכלכלי של הנאשמים.
נוכח האמור לעיל, מידת הפגיעה בערכים המוגנים , הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת אני קובע כי מתחם העונש ההולם בעניינם של נאשמים 2,3 הינו החל מ – 9 חודשי מאסר שאפשר וירוצו בעבודות שירות וכלה ב- 24 חודשי מאסר בפועל וכן עונשים נלווים אפשריים של פיצוי הנע בין 2,000 ₪ ל – 20,000 ₪ וחתימה על התחייבות כספית. בעניינו של נאשם 1 מתחם העונש ההולם נע מ – 5 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל וכן העונשים הנלווים לעיל.
סטייה ממתחם העונש הראוי:
סעיף 40ד לחוק העונשין מורה כי בשלב שלאחר קביעת טווח הענישה הראוי בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם לקולא כאשר קיים סיכוי של ממש לשיקומו של הנאשם. לנוכח הפגיעה הממשית בערכים המוגנים, אשמם המלא של נאשמים, הנזק הממשי שנגרם למתלונן, הנזק הפוטנציאלי ומדיניות הענישה הנוהגת כאמור לעיל, לא מצאתי מקום לסטות לקולא ממתחם העונש ההולם.
יחד עם זאת, בשל העדר עבר פלילי, הודאת הנאשמים, הבעת חרטה, חיסכון זמן שיפוטי, קבלת אחריות על מעשיהם ומתחם העונש ההולם הרחב דיו גם לא מצאתי מקום לסטות לחומרא ממתחם העונש ההולם במקרה זה.
קביעת העונש הראוי :
נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:
לצורך קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם לקחתי בחשבון הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כדלקמן :
פגיעת העונש בנאשמים : הנאשם 1 הינו בן 31 גרוש ללא ילדים, הנאשם 2 הינו בן 27 רווק ללא ילדים והנאשם 3 הינו בן 31 מאורס ללא ילדים והינם נעדרי עבר פלילי. אין ספק כי שליחתם של הנאשמים למאסר מאחורי סורג ובריח תפגע בהם פגיעה קשה. יחד עם זאת, לא מצאתי כי הטלת עונש מאסר אותו יישאו הנאשמים בעבודות שירות יפגע בהם פגיעה קשה ואנושה העלולה לדרדרם לעולם העבריינות וזאת מבלי להקל ראש בנזקים הכלכליים שייגרמו לנאשמים בהטלת ענישה זו. כמו כן נגרם לנאשמים נזק כתוצאה מהתנהלות ההליכים הפליליים ושהותם הממושכת בתנאים מגבילים.
הנאשמים הודו בעובדות בכתב האישום המתוקן, נטלו אחריות מלאה על מעשיהם בפני בית המשפט ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר.
הנאשמים נעדרי עבר פלילי.
מאמצי הנאשמים לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה- הנאשמים טענו כי ניסו לערוך הסכם סולחה עם המתלונן אך הוא סירב ואינו מוכן בטענה כי הם מנסים להקל בעונשם. יחד עם זאת אין כל ציפייה כלפי נפגע עבירה כי ישתף פעולה בפעולות לעריכת סולחה.
הרתעה יחיד:
לאור התנהגותם שלוחת הרסן של הנאשמים במהלך ביצוע העבירות בגינן הורשעו, הדומיננטיות בה נהגו הנאשמים 2,3 במקרה זה, בעוד הינם אחים במקצועם אשר חבלו קשות בגופו של המתלונן, על העונש שיוטל על הנאשמים להרתיע הנאשמים מלחזור לסורם ולעבור שוב העבירות בגינן הורשעו ותוך שלקחתי בחשבון כי הנאשמים לקחו אחריות על מעשיהם והביעו חרטה, ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
הרתעת הרבים :
האלימות הפכה לא מכבר לתופעה רווחת בחברה הישראלית במסגרתה אנשים מבקשים ליישב סכסוכים באמצעות אלימות ברוטלית אשר יש בה לא אחת כדי להטיל מומים קשים באחר ואף לסכן את חייו. מצב דברים זה הינו בלתי נסבל ויש בענישה שאינה מקלה במקרים כדוגמת המקרה שבפני כדי לשלוח מסר ברור לכלל הציבור כי סכסוכים יש לפתור בדרכים לא אלימות וכי בצד האלימות הברוטלית ענישה הולמת ומרתיעה.
ביחס להמלצת שירות המבחן: על מעמדו של תסקיר שירות המבחן נקבע בפסיקת בית המשפט העליון מפי כב’ השופט א’ שהם ברע”פ 1068/13 – יזמרו מלסה נ’ מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים, (20/02/2013) :
” לסיום, לא מצאתי ממש בטענות המבקש בדבר השפעת תיקון 113 על סמכותו של בית-המשפט לחרוג מהמלצות שירות המבחן. כפי שקבעתי במקום אחר, עמדת שירות המבחן, מהווה אחד השיקולים – גם אם מדובר בשיקול נכבד – העומדים בפני בית-המשפט, בבואו לגזור את דינו של נאשם – לעיתים יאמץ בית-המשפט את המלצת שירות המבחן במלואה, לעיתים יאמץ אותה בחלקה ולעיתים ידחה אותה מכל וכל. כל עניין לנסיבותיו הוא, וכל מקרה ייבחן לגופו (רע”פ 7257/12 סנדרוביץ ‘נ’ מדינת ישראל (18.10.2012)), ואין בתיקון 113 לחוק העונשין כדי לשנות מהלכה זו. יפים לעניין זה, דברי השופטת ע’ ארבל בבש”פ 5309/05 צמח נ’ מדינת ישראל (29.6.2005) : “[…] יחד עם זאת, ועם כל ההערכה לתסקירי שירות המבחן ולעבודתו המקצועית והחשובה של השירות, מדובר בהמלצה בלבד ובית המשפט עצמאי בהפעלת שיקול דעתו […]. לא למותר לציין גם כי השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו לא בהכרח זהים וחופפים הם” (שם, בפסקה 6).
הדברים יפים גם למקרה שבפני. במסגרת גזירת העונש נתתי דעתי לאמור בתסקיר שירות המבחן, שבו ממליץ שירות המבחן על הימנעות מהרשעה והטלת של”צ. יחד עם זאת, מצאתי כי אין בענישה מוצעת זו, כדי להלום את נסיבות המקרה וחומרתן של העבירות שביצעו הנאשמים, שיקולי הרתעת היחיד והרבים, מדיניות הענישה בנסיבות המקרה ומכאן כי יש מקום להטיל על הנאשמים מאסר בפועל.
יחד עם זאת ובהינתן היעדר עבר פלילי לחובת הנאשמים, גילם הצעיר, הדרך הטיפולית הממשית שעשו בשלבי פיקוח המעצר והטיפול הנפשי הפרטי שקיבלו , הפגיעה הקשה מאוד הגלומה בהטלת עונש מאסר במקרה זה מצאתי כי יש למקם העונש הראוי בחלקו הנמוך של מתחם העונש ההולם ולהורות על ריצוי המאסר בעבודות שירות תוך המשך ההליך הטיפולי בעניינם של הנאשמים.
אפנה לענייננו אף להמלצות הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול
בעבריינים אשר פרסמה המלצותיה באוגוסט 2015 ואשר עמדה על הנזק החברתי והשיקומי המוכח שבכליאת עבריינים , למעט המקרים בהם נדרשת הרחקת עבריינים לצורך הגנה על החברה מפני ביצוע עבירות נוספות ולא כך הוא במקרה שבפני.
בקביעת גובה הפיצוי אשר יוטל על הנאשמים נתתי דעתי למצב כלכלי נטען, העובדה שאין קושי כלכלי משמעותי, ולמדיניות הענישה הנוהגת לעניין גובה הפיצויים המוטלים באירועים כאלה.
נפסק לעניין הטלת פיצויים וגובהם כי אין גובה הפיצוי נגזר או מושפע ממצבו הכלכלי של הנאשם ור’ קביעת בית המשפט העליון בע”פ 5761/05 – וחידי מג’דלאוי נ’ מדינת ישראל ואח’, פורסם במאגרים המשפטיים (24/07/2006) :
“(2) לגוף הדברים, אין הסכום קשור מטבעו ביכולתו הכלכלית של החייב, כשם שבמשפט אזרחי אין בודקין בקביעת חיוב את יכולתו של החייב, ובהליך אזרחי דבר אחרון זה הוא עניין להוצאה לפועל לענות בו; ולכן הנושא שהעלה בא כוחו המלומד של המערער כעיקר טיעונו, קרי, אי יכולתו הכלכלית של שולחו, אינו יכול לשמש אמת מידה”
ור’ לעניין זה קביעת בית המשפט העליון בתיק 3311/17 קשוע נ’ מ”י, פורסם במאגרים המשפטיים (12/6/17) :
“עוד יש להזכיר כי, ככלל, יכולותיו הכלכליות של הנאשם לא אמורות להילקח בחשבון לצורך קביעת שיעור הפיצוי הראוי (עניין בן פורת; -Hyperlink Removed- פלוני נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.8.2015)). לא למותר הוא לציין, כי למבקש שמורה הזכות לפנות אל המרכז לגביית קנסות, בבקשה לדחיית מועדי התשלום או לפריסה נוספת של סכומי הפיצויים, בהתאם להוראת -Hyperlink Removed- ל-Hyperlink Removed-, התשנ”ה-1995.”
בהתאם להתרשמותי המתלונן חושש מהנאשמים, נפגע בגופו באופן ממשי ואין כל ציפייה כלפי נפגע עבירה כי ישתף פעולה בפעולות סולחה. אציין כי הפיצוי אינו ממצה זכויות המתלונן לסעד במישור הדין האזרחי.
יחד עם זאת, לא הוכח בפני כי הנאשמים גרמו ללקיחת ילדיו של הנאשם ממנו או כי המשיכו להתנכל לו לאחר האירוע ומדובר בסוגיה נפרדת לחלוטין.
לאור כל האמור לעיל ובשים לב לנסיבות אשר קשורות בביצוע העבירה והנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה אני גוזר על הנאשם 1 את העונשים הבאים:
מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים. הנאשם יישא המאסר בעבודות שירות.
הנאשם יישא את עבודות השירות בהתאם לחוות הדעת שהתקבלה.
תחילת עבודות השירות ביום 03.03.25 שעה 08:00 הנאשם יתייצב במועד זה במשרדי הממונה על עבודות השירות במגידו.
הנאשם מוזהר כי במהלך עבודות השירות יהיה הנאשם נתון במעקב של בדיקות שתן. סירוב לעריכת בדיקת שתן או בדיקה עם ממצאים חיוביים, שתיית אלכוהול או הגעה בגילופין יהוו עילה להפסקה מנהלית וריצוי יתרת המאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
כמו כן הובהר לנאשם כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים וכל חריגה מכללים אלו יש בה כדי להפסיק את עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים והתנאי הוא כי במשך 3 שנים החל מהיום לא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון ויורשעו בגינה בתקופת התנאי או לאחריה.
מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים והתנאי הוא כי במשך 3 שנים החל מהיום לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע ויורשעו בגינה בתקופת התנאי או לאחריה.
פיצוי בסך 10,000 ₪ אשר ישולם למתלונן עומר זרעיני ת.ז 040383192 וזאת עד יום 1.8.25. הפיצוי יופקד במזומן בקופת בית המשפט במועד לעיל שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום גזר הדין.
אני מטיל על הנאשם צו מבחן למשך 12 חודשים מהיום. בתקופה זו על הנאשם לעמוד בפיקוח שירות המבחן ולבצע את כל אשר יוטל עליו.
בית המשפט מסביר בזאת לנאשם בלשון פשוטה את משמעות הצו ומזהיר אותו שאם לא ימלא אחר הצו מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת יהיה צפוי לעונש על העבירה שבגללה ניתן הצו ובית המשפט יוכל לגזור את דינו מחדש.
אני גוזר על כל אחד מהנאשמים 2 ו-3 את העונשים הבאים:
מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים. הנאשמים יישאו המאסר בעבודות שירות.
הנאשמים יישאו את עבודות השירות בהתאם לחוות הדעת שהתקבלה.
ביחס לנאשם 2: תחילת עבודות השירות ביום 03.02.25 שעה 08:00 הנאשם יתייצב במועד זה במשרדי הממונה על עבודות השירות במגידו.
ביחס לנאשם 3: תחילת עבודות השירות ביום 10.03.25 שעה 08:00 הנאשם יתייצב במועד זה במשרדי הממונה על עבודות השירות במגידו.
הנאשמים מוזהרים כי במהלך עבודות השירות יהיו הנאשמים נתונים במעקב של בדיקות שתן. סירוב לעריכת בדיקת שתן או בדיקה עם ממצאים חיוביים, שתיית אלכוהול או הגעה בגילופין יהוו עילה להפסקה מנהלית וריצוי יתרת המאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
כמו כן הובהר לנאשמים כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים וכל חריגה מכללים אלו יש בה כדי להפסיק את עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא כי במשך 3 שנים החל מהיום לא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון ויורשעו בגינה בתקופת התנאי או לאחריה.
מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא כי במשך 3 שנים החל מהיום לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע ויורשעו בגינה בתקופת התנאי או לאחריה.
פיצוי בסך 20,000 ₪ אשר ישולם למתלונן עומר זרעיני ת.ז 040383192 וזאת עד יום 15.01.26 מכל אחד מהנאשמים. הפיצוי יופקד במזומן בקופת בית המשפט במועד לעיל שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום גזר הדין.
ה. אני מטיל על הנאשמים צו מבחן למשך 12 חודשים מהיום. בתקופה זו על הנאשמים לעמוד בפיקוח שירות המבחן ולבצע את כל אשר יוטל עליהם.
בית המשפט מסביר בזאת לנאשמים בלשון פשוטה את משמעות הצו ומזהיר אותם שאם לא ימלאו אחר הצו מכל בחינה שהיא או יעברו עבירה נוספת יהיו צפוים לעונש על העבירה שבגללה ניתן הצו ובית המשפט יוכל לגזור את דינם מחדש.
במידה ובתיק יש פיקדון, הפיקדון יקוזז כנגד פיצויים שנפסקו, במידה וקיימת יתרה, היתרה תוחזר למפקיד והכל בכפוף להוראות כל דין ועיקול.
ניתן יהיה לשלם את הקנס/ פיצוי/ ההוצאות כעבור שלושה ימים מיום מתן ההחלטה/ גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:
• בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il
• מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון073-2055000
• במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).
הממונה על עבודות השירות יעביר הודעה עם סיום עבודות השירות.
אני אוסר על פרסום פרטים מתוך תסקיר שירות המבחן המובאים בגזר דין זה למעט ההמלצה העונשית.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.
המאשימה תיידע המתלונן בתוכן גזר הדין.
המזכירות תעביר העתק גזר הדין לעיון הממונה על עבודות השירות.
<#3#>
ניתן והודע היום ט”ו טבת תשפ”ה, 15/01/2025 במעמד הנוכחים.
ניר מישורי לב טוב, נשיא
ב”כ הנאשמים: אבקש דחיית עיכוב ריצוי עונש המאסר שהוטל על הנאשם 2, לצורך שקילת הגשת ערעור.
לגבי הנאשם 1, אבקש כי הממונה יבחן ריצוי מאסר בעניינו באזור ירושלים ובשעות הערב החל מהשעה 15:00, שכן הוא מתחיל בתפקיד חדש כאחראי מחלקת תשושי נפש בבית אבות.
ב”כ המאשימה: לגבי עיכוב הביצוע של תחילת עבודות השירות, אני מסכים כי יתחילו בעוד 45 ימים.
לגבי הריצוי בשעות הערב, אני מתנגד. נאמר פה כל הזמן כי הרשעה בכלל תביא לפיטורים.
עבודות השירות מתבצעות 8.5 שעות והן חלף מאסר בפועל.
<#4#>
החלטה
אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על הנאשם 2.
הנאשם 2 יחל בריצוי מאסרו ביום 10.3.25.
משאיר לשיקול דעת הממונה על עבודות השירות החלפת מקום ריצוי המאסר בעניינו של נאשם 2, לרבות שעת תחילתם של עבודות השירות, ככל שמכסת השעות מלאה.
<#5#>
ניתנה והודעה היום ט”ו טבת תשפ”ה, 15/01/2025 במעמד הנוכחים.
ניר מישורי לב טוב, נשיא
הוקלד על ידי צליל טולדנו
