לפני כבוד הנשיא ניר מישורי לב טוב
המאשימה
מדינת ישראל
נגד
הנאשם
יאמן עלי ת”ז 323966085
<#1#>
מטעם המאשימה – מתמחה מר איתמר סורק
מטעם הנאשם – בעצמו וע”י עו”ד מואפק עזאם
<#3#>
גזר דין
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירת החזקת אגרופן או סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל”ז-1977.
מעובדות כתב האישום עולה כי בתאריך 18/02/2023 בשעה: 21:35 או בסמוך לכך, במהלך סיור משטרתי שגרתי בכפר מגאר, נמצא הנאשם נוהג ברכב מסוג “יונדאי” מ.ר 05347959 אשר בבעלותו (להלן “הרכב”) ומחזיק בתא שנמצא בין שני מושבי הרכב הקדמיים בסכין מתקבעת שאינה למטרה כשרה כל זאת החזיק מחוץ לתחום ביתו או חצריו בניגוד לדין.
ביום 1.5.24, הגיעו הצדדים להסדר דיוני במסגרת ישיבת גישור לפיו הנאשם יודה ויורשע בכתב האישום, יופנה לתסקיר שירות המבחן. התביעה לא מתחייבת להמלצות התסקיר ועמדתה להרשעה. עמדת ההגנה לביטול הרשעה והטלת עונש ללא הרשעה בדין.
תסקיר שירות המבחן:
ביום 22.12.24 הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן:
״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
שירות המבחן התרשם כי הנאשם מבטא רצון ושאיפות לקידום עצמי, מקבל אחריות וממליץ להימנע מהטלת עונשי מאסר לאור הפגיעה התעסוקתית העתידית.
שירות המבחן ממליץ להטיל על הנאשם צו של”צ במיכסה של 120 שעות שיהווה עבורו עונש חינוכי שיש בו להקטין הסיכון להישנות עבירות, לצד המשך עבודתו.
בהתייחס לבקשת הנאשם לביטול הרשעתו בדין סבור שירות המבחן כי לאור גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי, לקיחת אחריות וכדי לצמצם נזקים והשלכות פוגעות העלולות להיגרם מהרשעת הנאשם – פגיעה בעתידו וצמצום אופציות תעסוקתיות יש מקום להימנע מהרשעתו בדין.
טיעונים לעונש מטעם הצדדים:
טיעוני ב”כ המאשימה (ת/1):
טיעוני ב״כ המאשימה:
ב״כ המאשימה טענה כי בנסיבות העניין, ולאור חומרת העבירה ונסיבות ביצוע העבירה, מתחם העונש ההולם לעבירה של החזקת אגרופן שלא כדין נע בין מאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר בפועל שיכול שירוצו בדרך של עבודות שירות. עוד הוסיפה המאשימה כי בנסיבות העניין יש למקם את מתחם העונש ברף הנמוך של העבירה.
ב״כ המאשימה טענה כי הערך החברתי המוגן הנפגע מביצוע העבירה הינו שלום הציבור, ועמדה על תופעה הולכת וגוברת של אירועי דקירה, המביאים אדם לצורך טיפול רפואי ואף לפעמים מובילים לתוצאות קטלניות, עמדה על מידת הפגיעה של הערך המוגן, טענה שהיא ממשית, לאור הזמינות וקלות ביצוע העבירה, ובשל הקושי בלכידת מבציעה, הסיכון הנשקף ממחזיקי סכין הינה ממשית. על כן ביקשה ב״כ המאשימה להטיל עונש מוחשי, מרתיע ובעל סנקציות של ממש בצידו, והפנתה בעניין זה לפסקי הדין הבאים: לרע״פ 242/07 ליאוניד אולימבוב נ׳ מ״י, , לע״פ 2047/07 מלסה הנוק נ׳ מ״י, , לע״פ 1463/09 מ״י נ׳ פלוני.,לרע״פ 2932/08 מוחמד מרגאן נ׳ מ״י, לע״פ 11180-01-13 מ״י נ׳ סמילה, לא נמצא בנבו. לרע״פ 322/15 חן ג׳אנח נ׳ מ״י, לעפ״ג 43756-03-13 מ״י נ׳ אברמוב,, לת״פ 57553-12-12 מ״י נ׳ ספואן לאשין.
לעמדת המאשימה עבירת החזקת סכין מחייבת הרשעתו של נאשם בדין, הנאשם לא עומד בקריטריונים שנקבעו בהלכת תמר כתב הן מבחינת חומרת העבירה והן מבחינת היעדר הוכחת נזק תעסוקתי מוכח.
הפנתה לפסיקה רלוונטית לעניין הרשעת נאשמים בעבירת החזקת סכין שלא כדין.
לאור כך עותרת המאשימה להטיל על הנאשם עונשי מאסר על תנאי וצו של”צ בהתאם להמלצת שירות המבחן.
טיעוני ב”כ הנאשם:
הנאשם צעיר בן 23 , במועד העבירה היה חייל סדיר, החזיק בנשק בשירותו הצבאי, השתחרר מהצבא ללא דופי וללא עבירות משמעת. כיום משרת במילואים כנהג תומ”ת לחימה.
הציג תעודת שחרור והיותו חייל מילואים פעיל , יגיש העתק לתיק בית המשפט (הערה – לא הוגש).
הנאשם ביצע העבירה מחוסר תשומת לב וחלילה לא מתוך כוונה לפגוע באחרים, החזיק סכין שהינה אולר לא מתקבע שקיבל במתנה מחבר , החזיקו בתוך הרכב ולא על גופו. הוא סבר שמדובר באולר ללא כוונה להשתמש לצרכי פשע או אלימות. לא מדובר בהתנהגות אלימה.
ההגנה ביקשה לבטל לבטל את ההרשעה ממספר טעמים.
הכוונה שלו לא היתה לפגוע באחרים , לא השתמש בסכין מעולם , לא הוצגה כל כוונה לפגוע באחרים, החזקת הסכין נעשתה מתוך טעות בשל חוסר ידיעת החוק והבנה בהיותו בחור צעיר, סבר שמדובר באולר שקיבל במתנה והיה לו נשק אם היה רוצה לפגוע.
הנאשם נעדר עבר פלילי וצעיר.
ההגנה מבקשת לקחת בחשבון את רצונו להשתלב במערכת ביטחונית כגון שירות בתי הסוהר. לכן הרשעה בתיק עלולה לפגוע בעתידו של הנאשם ובמיוחד בפן התעסוקתי, הוא אחרי שירות סדיר ויכול להתקבל לעבודה ציבורית או במערכת הביטחונית והרשעה תימנע זאת ממנו.
התסקיר ממליץ על ביטול ההרשעה והאפשרויות הטיפוליות וכי שיקומו יביא להצלחה.
הנאשם הביע חרטה והבנה לחומרת מעשיו , שיתף פעולה וישתף פעולה גם בעתיד בעונש של”צ.
לאור האמור לעיל מבוקש לאמץ המלצת התסקיר לביטול הרשעה והטלת צו של”ץ. ביקש להגיש פסיקה רלוונטית שכן הפסיקה אליה התייחסה התביעה אינן תואמות לנסיבות תיק זה. בהשלמת הטיעונים בכתב הפנה לרע”פ 2569719 , .בש”פ 1234/12 , .רע”פ 4638/18 , .רע”פ 2440/17 , .רע”פ 9876/18.
לאור כך מבקש ב”כ הנאשם לאמץ המלצות שירות המבחן לעונש ולהורות על ביטול ההרשעה.
הנאשם טען לעונש כי רוצה להתחיל את העתיד שלו, עתיד משמעותי, הוא כרגע במילואים ורוצה לעשות משהו בתחום הביטחון.
דיון והכרעה:
הרשעה או אי הרשעה
הכלל הוא, כי מי שהודה בפלילים , יורשע בדין. החריג הוא, הימנעות מהרשעה.
בע”פ 2513/96 מדינת ישראל נ’ שמש, פ”ד נ(3) 682, קבע בית המשפט העליון בעמ’ 683, כי:
“שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן.
שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק”.
על הלכה זו חזר בית המשפט העליון, במסגרת ע”פ 2083/96 תמר כתב נ’ מדינת ישראל, פ”ד נב(3) 337 (להלן : “הלכת תמר כתב”) , במסגרת הלכה זו נקבעו בין היתר, התנאים הנדרשים להימנעות מהרשעת הנאשם בדין ולפיהם, הימנעות מהרשעה בדין אפשרית בהצטבר שני גורמים:
ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.
ככל שחומרתה של העבירה רבה כן יגבר האינטרס הציבורי ויטו כפות המאזניים לכיוון הרשעה. על המאזן הנדרש עמד בית המשפט בע”פ 2669/00 מדינת ישראל נ’ פלוני פ”ד (3) 685 :
” משהתבקש ביהמ”ש לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה, ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם. בראיה כוללת נשקל… הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט מביצועה-גוברים. כנגד השיקול הציבורי נשקל עניינו של הפרט- הנאשם… באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור, גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק בנסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין”
חומרת העבירות ונסיבות ביצוען
במקרה שבפניי אמנם אין לחובתו של הנאשם עבר פלילי ושירות המבחן סבור כי יש להימנע מהרשעתו של הנאשם, אך עסקינן בעבירת החזקת אגרופן שלא כדין שהינה עבירה מסוג פשע, עבירה שהמחוקק קבע בצידה עונש מירבי של 5 שנות מאסר. חומרת העבירה נעוצה בנסיבות כפי שבאו לידי ביטוי בעובדות כתב האישום. הנאשם החזיק בסכין ברכבו, בתא בין המושבים , בשעות ערב שלא למטרה כשרה.
בהתייחס לסוג העבירה, על העונש להרתיע הרבים, לשלוח מסר לעבריינים פוטנציאליים בגין הפסול במעשה ולשרת האינטרס הציבורי במיגור התופעה. החזקת סכינים מחוץ לבית או לחצרים עלולה להביא ביתר קלות להתדרדרות סכסוך , פעוט ככל שיהיה, לכדי אירוע אלימות קשה העלול לגרום לפגיעות קשות ואף קטלניות בגוף וניסיון החיים מלמד כך לדאבון הלב.
ב”כ הנאשם יוצא כנגד שיקול הנזק הקונקרטי שיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו בדין כתנאי לאי הרשעתו של הנאשם בדין ולחילופין טען לנזק פוטנציאלי נוכח רצון הנאשם להתגייס לשורות שב”ס או כל גוף בטחוני אחר.
בית המשפט העליון התייחס לחומרת עבירת החזקת אגרופן והימנעות מהרשעה ברע”פ 1949-15 אימן תקרורי נ’ מדינת ישראל:
“המבקש אף אינו עונה על התנאי השני שנקבע בהלכת כתב, הנוגע לסוג העבירה ולנסיבות ביצועה. בהקשר לקריטריון זה, נראה כי צדק בית משפט קמא בכך שבחן את טיבו ואופיו של כלי המשחית אותו נשא המבקש ברכבו, ואת האינטרס הציבורי, שעניינו שמירה על שלומו של הזולת, ומניעת פגיעה בגופו וברכושו. גם אם מעשיו של המבקש אינם מגיעים לרף חומרה גבוה, בשים לב לעובדה כי המבקש לא עשה שימוש באגרופן, הרי שעצם החזקתו של כלי נשק קר כדוגמתו, אשר שימושו הטבעי אינו למטרה כשרה, אינה מאפשרת להימנע מהרשעתו של המבקש.”
(הדגשה לא במקור נ.מ.ל)
השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם ופגיעה בדימויו העצמי
ב”כ הנאשם טען כי הרשעה פלילית תחתום את הגולל על עתידו התעסוקתי של הנאשם, לאור גילו הצעיר (24) תחסום הרשעה, כך נטען, הזדמנויות תעסוקתיות אשר יעמדו בפניו בעתיד ותפגע בשילובו במוסדות בטחוניים נוכח העובדה כי סיים שירות צבאי והתגייס לשירות מילואים.
במקרה דנן, השאלה אליה נדרש בית המשפט הינה האם בנסיבות המקרה כפי שפורט לעיל, יש להרשיע הנאשם, או שמא על בית המשפט להימנע מהרשעתו בדין.
הלכה היא שהאינטרס הציבורי מחייב, כי מי שנמצא אשם בדין, יורשע בעבירות שיוחסו לו, וזה הוא הכלל, והסמכות הנתונה לבית המשפט להימנע מהרשעה היא במקרים מיוחדים ויוצאי דופן. כפי שנקבע בהלכת כתב וכן ר’ האמור בע”פ 9893/06 אסנת לאופר נ’ מדינת ישראל, ניתן ביום 31.12.07.
שיקול הפגיעה הקונקרטית שיש בהרשעת הנאשם, בנאשם ובעתידו הינו שיקול המעוגן זה שנים רבות בפסיקת בית המשפט העליון. יתרה מכך, בתי המשפט עמדו לא אחת על הצורך בהוכחת נזק קונקרטי ומוחשי וכי אין להסתפק בנזק ערטילאי בלבד.
בהקשר זה שב וחזר בית המשפט העליון על ההלכה הנוהגת ברע”פ 5860/15 – פלונית נ’ מדינת ישראל, לא פורסם (07/09/2015) :
“אינני סבור כי נסיבותיה האישיות של המבקשת נכנסות לגדר אותם מקרים חריגים, בהם תהא הצדקה להימנעות מהרשעה. זאת, לאחר שהובהר כי לא צפוי למבקשת נזק קונקרטי וממשי כתוצאה מהרשעתה. כבר עמדתי בעבר על כך, שבסוגיית ההימנעות מהרשעה, יש להצביע על נזק קונקרטי שעלול להיגרם לנאשמת, ואין ניתן להסתפק ב”תרחיש תיאורטי” לפיו אפשר שייגרם נזק מעין זה, בנסיבות מסוימות (וראו, בהקשר זה, רע”פ 3989/15 גוזלאן נ’ מדינת ישראל(9.8.2015); רע”פ 2136/15 פלוני נ’ מדינת ישראל(29.3.2015); רע”פ 7109/14 סייג נ’ מדינת ישראל (20.11.2014)).”
בית המשפט העליון קבע בשורת החלטות כי בהכרעה באם להרשיע או לא להרשיע נאשם לא יינתן משקל מכריע לפגיעה תעסוקתית וזאת גם בפיטורים אפשריים של הנאשם נוכח סיכויי מציאת עבודה חלופית כפי שנקבע מפי כב’ השופט א’ שהם ברע”פ 1931/15 – אדריאן אברהם מויססקו נ’ מדינת ישראל, (26/03/2015) :
“המבקש טוען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך ש”התעלם” מן המכתב המעיד על הנזקים המקצועיים הכבדים שבהם הוא עלול לשאת, באם תיוותר הרשעתו על כנה. התרשמתי, בניגוד לטענה זו של המבקש, כי בית המשפט המחוזי נתן את דעתו למכתב, וכלל לא התעלם מן האמור בו. בית המשפט המחוזי קבע במפורש, כי לשיטתו, אפילו אם לא ימשיך המבקש בעבודתו בנציבות כבאות והצלה, “הכשרתו המקצועית [של המבקש] תאפשר לו להשתלב במקום עבודה אחר”. עולה מכך, כי לא צפויה כל “פגיעה חמורה” בשיקום המבקש, המצדיקה, כשלעצמה, את היעדר הרשעתו בדין. ”
יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע”פ (ירושלים) 9396-07-11 – ליאור חרפוף נ’ מדינת ישראל :
“הנסיבות האישיות של המערער, כפי שהציגה לפנינו בפירוט רב, הן בכתב והן בעל-פה, באת כוחו המלומדת, עו”ד הגב’ לובושיץ, הן לעולם שיקול רלבנטי. דא עקא, שרק נסיבות יוצאות דופן בהן לא מתקיים יחס סביר בין חומרת העבירה לבין הנזק אשר יגרם לנאשמת בעקבות ההרשעה, יוליכנו לנקיטה בחלופה של אי הרשעה. אין די בהעלאת טענה לפיה עתידו של המערער עלול להיפגע כתוצאה מהרשעה, שהרי לעולם הרשעה עלולה להטיל כתם כלשהו על אדם המורשע בדין. עם זאת, עבר פלילי גם איננו חוסם באופן אוטומטי את הדרך למציאת עבודה, ובמקרה הספציפי לפנינו איננו רואים כי בפועל ייגרם נזק למערער העובד למחייתו בחברת YES. ההלכה הפסוקה קבעה, כי יש להוכיח רמת וודאות גבוהה לנזק שיגרם לנאשמת מעצם ההרשעה באותם מקרים שבהם החליט בית המשפט להימנע מהרשעה. לא הוכח במקרה דנן כי הרשעת המערער עלולה להסב לו נזק באופן וודאי. גם אם עבר פלילי יקשה על המערער, במידה זו או אחרת, במציאת מקום עבודה בעתיד, אין בכך כדי לחסום את השתלבותו בשוק העבודה “.
לגופו של עניין ובהינתן ההלכה הנוהגת בפסיקה לא הוכחה בפני כל פגיעה מוחשית וקונקרטית בתעסוקתו של הנאשם או בעתידו המקצועי.
הנאשם לא הוכיח , ולו בראשית ראייה, נזק תעסוקתי חמור העלול להיגרם לו מהרשעתו בדין שכן הוא ממשיך גם היום לעבוד כמתקין תפאורה בתיאטרון, לא הוכח בפניי כי הרשעה בדין תסכן עיסוקו הנוכחי ולא הוגשו אסמכתאות אשר מעידות על נזק תעסוקתי עתידי מעבר ללהצהרה וכוונה בלבד להשתלב בעבודה בטחונית.
בית המשפט המחוזי בנוף הגליל – נצרת עמד בפסיקותיו השונות על הצורך בהוכחת נזק תעסוקתי מוכח ומוחשי , גם בעניינם של “בגירים – צעירים” בתחילת דרכם המקצועית ור’ הקביעות בע”פ 54066-10-15 בורדולי נ’ מדינת ישראל , פורסם במאגרים המשפטיים (18.2.16):
“גם אם היינו מקבלים את עמדת המערער, כי סוג העבירה בנסיבותיה, מאפשר בנסיבות מסוימות, להימנע מהרשעה, הרי לא מתקיים לגביו התנאי המחייב הוכחה כי ההרשעה תסב נזק בלתי מידתי, קונקרטי וממשי לסיכוי שיקומו של המערער. (ראה רע”פ8453/15 פלוני נ. מדינת ישראל (3.1.2016) , רע”פ 8663/15 לוזנאנו נ. מדינת ישראל (22.12.15)).
16. הטענה כי די, בפרט בעניינם של צעירים, שטרם השתלבו במעגל העבודה, להצביע על פגיעה אפשרית בעתידם ובאפשרויות התעסוקה שלהם נדחתה על ידי בית המשפט העליון. נפסק כי לא די להצביע על “פגיעה תיאורטית” (רע”פ5860/15 פלונית נ. מדינת ישראל (7.9.2015)).
17. במקרה דומה קבע בית המשפט העליון:
“המבקש טוען, כאמור, כי לנוכח היותו “בגיר-צעיר”, אין ביכולתו לספק תמונה מדוייקת בדבר הפגיעה העתידית שעשויה להיגרם לו, באם תיוותר הרשעתו בדין על כנה, ועל השלכות פגיעה זו על סיכויי השיקום שלו. לכן, סבור המבקש כי יש להגמיש את דרישת הנזק הקונקרטי שעתיד להיגרם לו מהרשעתו. אין בידי לקבל טענתו זו של המבקש. ראשית לכל, אזכיר את שקבעתי ברע”פ 2180/14 שמואלי נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.4.2014): “גם בנוגע להימנעות מהרשעתו של קטין, יש להראות כי ההרשעה תוביל לפגיעה מהותית וקונקרטית בעתידו או בשיקומו […] על אחת כמה וכמה, שדרישה זו עומדת בתוקפה כאשר מדובר בבגיר, או ב’בגיר צעיר'” (רע”פ 3989/15 גוזלאן נ. מדינת ישראל (9.8.15)).
18. לא נוכל לקבל את הטענה כי אבד הכלח על הדרישה להצביע על פגיעה קונקרטית ומוחשית. פסיקתו של בית המשפט העליון הינה עקבית וברורה, ולפיה, הואיל ומדובר בחריג לכלל המחייב הרשעה, על המבקש להימנע מהרשעה להראות, כי ההרשעה תגרום לו נזק קונקרטי, חמור ובלתי מידתי, להבדיל מהפגיעה הנגרמת באופן טבעי מעצם ההרשעה, לעתידו של כל אדם שזוהי הרשעתו הראשונה.
הנטל מוטל על המבקש שלא להרשיעו להצביע על פגיעה כזו- והמערער לא עמד בנטל זה.”
בית המשפט המחוזי בנוף הגליל – נצרת נדרש בעת האחרונה לסוגיה בתיק ע”פ 61252-09-23 היתם שאהין נ’ מדינת ישראל (26.12.2023). במקרה זה בו הורשע הנאשם, צעיר ללא עבר פלילי, בהחזקת סכין שאורך להבה 13 ס”מ. בית המשפט המחוזי קבע כי בעבירה מסוג זו ובנסיבותיה יש מקום להותיר את ההרשעה על כנה וכי לא הוכח במקרה זה נזק תעסוקתי מוכח הגם שהוצג בפני בית המשפט כי המעון בו עובד הנאשם ישקול המשך העסקתו לאחר הרשעתו בדין.
בפסק דין נוסף של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל – נצרת פסק בית המשפט בתיק ע”פ 49855-06-22 אזולאי נ’ מדינת ישראל (1.6.22) כי יש מקום להותיר הרשעת הנאשם על כנה. שם, הורשע הנאשם המשרת בשירות צבאי ומבקש להמשיך בשירות קבע בצה”ל וביקש להמשיך בשירות צבאי בגין החזקת סכין שלא כדין. בית המשפט מצא כי חומרת העבירה ונסיבותיה אינם מאפשרים ביטול הרשעת הנאשם וממילא לא הוכח נזק תעסוקתי מוכח , גם כאשר ישקל המשך שירותו בצה”ל.
לעניין הרישום הפלילי נקבע בפסיקה, שככל שרישום פלילי , יפגע בעתידו, תפקודו וקידומו של נאשם עומדות בפניו אפשרויות שונות למחיקה ההרשעה, כדברי כב’ השופט (כתוארו אז) א’ גרוניס בע”פ 4947/05 פלוני נ’ מדינת ישראל (תק-על 2006(3),3532,3533(2006) :
” נציין, כי הדין כולל הסדר להביא למחיקה של הרשעות, אף מחוץ לגדרו של חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ”א-1981. לכן, בבוא היום ובהנחה כי המערערים לא יחזרו לבצע עבירות, יוכלו הם לפנות, כמובן, על מנת שיוסר הכתם שהביאו הם על עצמם” .
לצד השיקולים המפורטים לעיל אשר שוקל שירות המבחן בבואו בהמלצה בעניינו של נאשם בסוגיית ההרשעה , על בית המשפט לשקול שיקולי האינטרס הציבורי לרבות שיקולי הרתעת הנאשם והרתעת הרבים.
גם לשיקול הרתעת הרבים משקל מסוים במקרה זה באשר מדובר בצייד חיות בר, אחזקת חיות בר ופגיעה תוך זלזול מופגן ומתמשך בהוראות החוק שנועדו להגנתם של חיות הבר. על בית המשפט לשלוח מסר מרתיע כלפי עבריינים פוטנציאליים בעבירות אלו. ”
סיכומו של דבר, לא מצאתי כי טיב העבירה שבוצעה בנסיבותיה מובילה להימנעות מהרשעת הנאשם בדין. זאת ועוד, גם אם הייתי מוצא כי טיב העבירה ונסיבות ביצועה מצדיקות הימנעות מהרשעה הרי שלא הוכחה פגיעה קונקרטית בפרנסת הנאשם או דימויו העצמי.
לאור האמור לעיל, אני מורה עלן הותרת הרשעת הנאשם על כנה.
גזירת הדין על פי תיקון 113 לחוק העונשין, התשל”ז – 1977 (להלן :”חוק העונשין”).
1. גזירת דין מורכבת משלושה שלבים עיקריים כלהלן:
א. קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג לחוק העונשין).
ב. בחינה האם יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בין לקולא ובין לחומרא
(שיקום, הגנה על שלום הציבור).
ג. קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(ב) לחוק
העונשין).
השלב הראשון – קביעת מתחם העונש ההולם
לצורך קביעת העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בשיקולים שלהלן:
א. הערך החברתי שנפגע מביצוע עבירה ובמידת הפגיעה בו.
ב. מדיניות הענישה הנהוגה.
ג. נסיבות הקשורות בביצוע עבירה ומידת אשמו של הנאשם.
במקרה שבפני מדובר בביצוע עבירה אחת בנקודת זמן אחת ומכאן כי עסקינן באירוע אחד אשר יש לקבוע בעניינו מתחם עונש הולם אחד.
הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו
עבירת החזקת הסכין פוגעת בערכים של שלמות גופו של האזרח ותחושת הביטחון שלו וכן ביכולתו לנהל חיים מוגנים ושלווים. זאת באשר הסכין הינה בנסיבות מסויימות כלי נשק התקפי לכל דבר שמטרתו לאפשר למחזיק בו לפגוע באחר ולחבול בו חבלות חמורות ואף קטלניות.
מידת הפגיעה בערך המוגן במקרה זה הינה ברף נמוך עד בינוני לאור הנזק הפוטנציאלי הטמון בשימוש בסכין ומאידך גיסא העובדה כי הנאשם לא עשה בו שימוש בפועל.
מידת האשם ומידת הנזק
מידת האשם של הנאשם במקרה זה הינה מלאה. במקרה זה החזיק סכין ברכבו. הנאשם תיאר כי היה צעיר ולא ידע כי מדובר בעבירה פלילית. יחד עם זאת הנאשם לא אויים באופן קונקרטי או שודל לביצוע העבירה.
מדיניות הענישה הנהוגה בגין העבירה שבה הורשע הנאשם, היא מחמירה למדי וכוללת הטלת עונשים מרתיעים:
ברע”פ 1490/12 – יוסף אבו-גוש נ’ מדינת ישראל, תק-על 2012(3), 2047(15/07/2012): נדחתה בקשת ערעור שהגיש הנאשם בגין פסיקת בית המשפט המחוזי להחמיר בעונשו באופן שהורשע בגין החזקת אגרופן אך בית המשפט לא הוסיף על עונש השל”צ שהוטל על הנאשם.
בע”פ (חיפה) 3634-03-09 – סאלח עבאדי נ’ מ.י. לשכת תביעות גליל-משטרת ישראל, תק-מח 2009(3), 2764 דן בית המשפט המחוזי בערעור הנאשם על חומרת העונש אשר הושת עליו – 3 חודשי מאסר שירות בעבודות שירות, מאסר מותנה ופסילת רישיון נהיגה בגין החזקת אגרופן וסם לצריכה עצמית. במסגרת הערעור התמקד הסניגור בנושא עונש פסילת הרישיון כך שעונש המאסר שירוצה בעבודות שירות נותר על כנו.
בת”פ (נצרת) 35674-05-12 – מדינת ישראל נ’ לואי רואשדה, תק-של 2014(2), 78675 הושתו על הנאשם בגין החזקת אגרופן חודשיים מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות , 4 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים וחתימה על התחייבות.
בת”פ (נצרת) 7904-08-09 – מדינת ישראל נ’ אבראהים חמזה, תק-של 2010(4), 79454 הושתו על הנאשם בגין החזקת אגרופן 8 חודשים מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים וכן חתימה על התחייבות כספית.
בת”פ 24006-11-14 (שלום טבריה) מ”י נ’ שטרית, לא פורסם (22/7/15) נדון עניינו של נאשם בגין ביצוע עבירת החזקת אגרופן. הנאשם , נעדר עבר פלילי, אשר המלצת שירות בעניינו היתה להטלת צו של”צ ללא הרשעה, הורשע בדין והוטלו עליו עונשי מאסר על תנאי, צו של”צ וחתימה על התחייבות כספית. ערעור שהוגש על ידי הנאשם על חומרת העונש (ע”פ 8001-09-15) נדחה בהסכמה.
בע”פ (מחוזי נצ’) 8001-09-15 גאל שטרית נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, 24/11/15) הוגש ערר שנמחק בהסכמה על הרשעה בעבירת החזקת אגרופן. ראשית נטען בערר כי הרשעת הנאשם במקרה זה גרמה לו לאבד את עבודתו ובמסגרת ההליך שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה ובית המשפט הרשיע את הנאשם. לבסוף, לא הובאו ראיות בידי הנאשם לכך שהפיטורין נבעו מההרשעה והערר נמחק.
ברע”פ 1949/15 אימן תקרורי נ’ מ”י- שם הורשע הנאשם בהחזקת אגרופן ברכב, הנאשם לא עשה באגרופן שימוש, נעדר עבר פלילי, בית המשפט הטיל עליו 180 שעות של”צ, התחייבות, צו מבחן. נדחתה בקשת רשות ערעור בעליון ביחס לביטול הרשעת הנאשם.
ברע”פ 65277-11-22 אחמד חמודה נ’ מד”י: הנאשם הורשע בעבירת החזקת אגרופן, הוטלו עליו 3 חודשי מאסר על תנאי, 100 שעות של”צ והתחייבות. הוגש ערעור, ערעורו נדחה והרשעתו נותרה על כנה.
בע”פ 20305-03-16 מ”י נ’ זיסרמן – בית המשפט מורה על הרשעתו של הנאשם בגי עבירת אחזקת סכין למטרה לא כשרה ומטיל על הנאשם עונשי מאסר מותנה, קנס , של”צ במכסה של 160 שעות.
בת.פ. 14747-01-16 (שלום קרית גת) מדינת ישראל נ’ אבו רקייק – בית המשפט מאמץ את הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים ומטיל על הנאשם בגין עבירת אחזקת סכין למטרה לא כשרה, עונשי מאסר מותנה, קנס בסך 750 ₪ וחתימה על התחייבות.
בע”פ 11180-01-13 (מחוזי נצרת) מדינת ישראל נגד סמילה – שם הוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה של חודשיים ימים לאחר שנמצא בלתי כשיר לביצוע עבודות השירות.
על פי הוראות סעיף 40 ח’, לחוק העונשין התשל”ז – 1977, בקביעת מתחם הענישה ההולם שומה על בית המשפט לבחון את יכולתו הכלכלית של הנאשם כחלק מהשיקולים לקביעת מתחם הענישה, ולמעשה, ניתן לומר כי באשר לעונש קנס, קיימת אינדיווידואליות בקביעת מתחם העונש הנובעת מכך שבקביעת מתחם זה, אין בוחנים רק את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אלא גם את יכולתו הכלכלית של הנאשם.
במקרה שבפני לא נטען לקושי כלכלי.
נוכח האמור לעיל, אני קובע בהתאם להוראות בהתאם לסעיף 40 יג’ לחוק העונשין, כי מתחם העונש ההולם הינו החל ממאסר על תנאי ועד ריצוי מאסר בפועל לתקופה של מספר חודשים אשר אפשר וירוצה בדרך של עבודות שירות וכן עונשים נלווים של קנס כספי עד 5000 ₪ , של”צ בהתאם להמלצת שירות המבחן, מתן התחייבות כספית.
סטייה ממתחם העונש הראוי :
במקרה שבפני המליץ שירות המבחן להסתפק בענישה חינוכית במסגרת צו של”צ וזאת ללא הרשעה.
למעמדו של תסקיר שירות המבחן אפנה לדברי כב’ השופט א’ שהם ברע”פ 1068/13 – יזמרו מלסה נ’ מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים ,(20/02/2013) :
“לסיום, לא מצאתי ממש בטענות המבקש בדבר השפעת תיקון 113 על סמכותו של בית-המשפט לחרוג מהמלצות שירות המבחן. כפי שקבעתי במקום אחר, עמדת שירות המבחן, מהווה אחד השיקולים – גם אם מדובר בשיקול נכבד – העומדים בפני בית-המשפט, בבואו לגזור את דינו של נאשם – לעיתים יאמץ בית-המשפט את המלצת שירות המבחן במלואה, לעיתים יאמץ אותה בחלקה ולעיתים ידחה אותה מכל וכל. כל עניין לנסיבותיו הוא, וכל מקרה ייבחן לגופו (רע”פ 7257/12 סנדרוביץ’נ’ מדינת ישראל (18.10.2012)), ואין בתיקון 113 לחוק העונשין כדי לשנות מהלכה זו. יפים לעניין זה, דברי השופטת ע’ ארבל בבש”פ 5309/05 צמח נ’ מדינת ישראל (29.6.2005).
“[…] יחד עם זאת, ועם כל ההערכה לתסקירי שירות המבחן ולעבודתו המקצועית והחשובה של השירות, מדובר בהמלצה בלבד ובית המשפט עצמאי בהפעלת שיקול דעתו […]. לא למותר לציין גם כי השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו לא בהכרח זהים וחופפים הם” (שם, בפסקה 6).”
במקרה שבפני ונוכח הרשעת הנאשם בדין וחומרת העבירה מצאתי כי יש מקום להורות על הטלת רכיב מאסר , ולו מאסר על תנאי אשר יהווה הרתעה הן בהתייחס לנאשם שבפני אשר שירות המבחן מצא כי פעל מחוסר שיקול דעת ומהעדר הבנה מעמיקה של מעשיו והשלכות המעשה ולא פחות חשוב, כלפי עבריינים פוטנציאליים בכלל ובני גילו (בני העשרים) בפרט.
עם זאת לאור היעדר עבר פלילי לחובת הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה לא מצאתי מקום לסטות לחומרא ממתחם העונש ההולם.
קביעת העונש הראוי :
נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:
בהתאם לסעיף 40 יא’ לחוק העונשין, בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדר מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. לצורך גזירת דינו של הנאשם שבפני נתתי את הדעת לנסיבות הבאות:
פגיעת העונש בנאשם– הנאשם בפני הינו צעיר למדי (בן 24), ללא הרשעות קודמות. עונש מאסר מאחורי סורג ובריח עלול לפגוע בו פגיעה קשה, לתייגו ולדרדרו לדפוסי חיים עברייניים. גם בענישה על דרך עבודות שירות תהיה פגיעה קשה למדי בנאשם במקרה זה באשר עלולה לדרדרו על רקע הפגיעה במקום פרנסתו הנוכחית ותיוגו.
הנאשם נטל אחריות על מעשיו בבית המשפט. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם מקבל אחריות על מעשיו ומוכן לשאת בעונש שיוטל עליו.
הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר.
גילו של הנאשם – הנאשם היה בן 22 בעת ביצוע העבירה וכיום הינו בן 24.
לא נטען בפני כי נפגעה יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו בשל גילו (סעיף 40ט’ (6) לחוק העונשין) ומכאן כי אין גילו של הנאשם משפיע במקרה זה על קביעת מתחם העונש ההולם.
כמו כן הנאשם אינו קרוב בגילו לגיל “בגיר צעיר” כפי שהוכר בפסיקה (18-19) וככל שמתרחק מגילאים אלו כך פוחת משקל גילו הצעיר בשיקולי העונש הראוי שיוטל על הנאשם.
הרתעת היחיד:
לאור הנתונים וההמלצות שהובאו במסגרת תסקיר שירות המבחן עולה כי ככלל הנאשם מבין חומרת העבירה שביצע ומקבל עליה אחריות. מתסקיר שירות המבחן עולה כי יש צורך במידה מסויימת בהרתעה אישית וענישה חינוכית כלפי הנאשם אך זאת , עושה רושם, באופן מוגבל ומידתי.
הרתעת הרבים :
על העונש במקרה זה לבטא החומרה שמייחס בית המשפט לעבירת החזקת הסכין שלא כדין. דווקא העובדה כי צעיר כדוגמת הנאשם (בן 22 בעת ביצוע העבירה) מחזיק בסכין בעת שנוסע בשעת ערב ברכבו ביישוב מגוריו מעצימה הצורך בשליחת מסר לעבריינים הפוטנציאליים, בני גילו של הנאשם כי בתי המשפט לא יגלו סלחנות יתרה כלפי מי שבוחר בדרך האלימות או החזקת סכינים למטרה לא כשרה.
בבואי לגזור דינו של הנאשם מצאתי כי יש להטיל על הנאשם עונש המצוי ברף הנמוך של מתחם העונש ההולם , עונש צופה פני עתיד אשר הולם את מדיניות הענישה הנוהגת, חומרת העבירה ושיקולי הרתעת הנאשם והרבים אך בדב בבד נותן ביטוי להעדר עבר פלילי , גילו של הנאשם, סיכון לא גבוה להישנות עבירה דומה , ונסיבות חייו של הנאשם. כמו כן מצאתי מקום לצמצם במידה את היקף צו השל”צ שיוטל על הנאשם בנסיבות תיק זה בהתייחס להמלצת שירות המבחן.
לאחר ששמעתי את טיעוני ב”כ המאשימה, את טיעוני ב”כ הנאשם והנאשם, עיינתי בתסקיר שירות המבחן ובהתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ואלו שאינן קשורות, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר על תנאי לתקופה של חודשיים והתנאי הוא כי במשך שנתיים החל מהיום לא יעבור את העבירה בה הורשע בתיק זה ויורשע בגינה בתקופת התנאי או לאחריה.
אני מורה כי הנאשם יבצע שירות לתועלת הציבור (של”צ) במכסה של 80 שעות למשך שנה בעיריית מע’אר בהתאם לתוכנית שהציג שירות המבחן בתסקירו.
בית המשפט מסביר לנאשם את משמעות הצו, את מטרת השירות ואת פרטיו, ומזהירו שאם לא ימלא אחר הצו יהיה צפוי לתוצאות האמורות בסעיף 71ד’ לחוק העונשין.
ניתן בזאת צו להשמדת המוצג – סכין.
המזכירות תעביר ההחלטה לעיון שירות המבחן.
אני אוסר על פרסום כל פרט מתוך תסקיר שירות המבחן למעט המלצתו העונשית.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום בבית משפט המחוזי בנצרת.
<#5#>
ניתן והודע היום י”ב אדר תשפ”ה, 12/03/2025 במעמד הנוכחים.
ניר מישורי לב טוב, נשיא
הוקלד על ידי סנא חאמד
