עמ”ק ישן 561/22 דו”ח עיריה 64976137
לפני כבוד השופטת כריסטינה חילו-אסעד
המאשימה
מדינת ישראל
נגד
הנאשם
יניב בסון ת”ז 039542238
נוכחים:
ב”כ המאשימה עו”ד טוביה יגר
הנאשם בעצמו
<#1#>
פרוטוקול
<#2#>
הכרעת דין
אני מורה על זיכוי הנאשם מכתב האישום.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה על סעיף 41(א)(1) לחוק העזר לבת ים (שמירת הסדר והניקיון) תשמ”ד – 1984.
על פי תיאור העבירה בכתב האישום, הנאשם הניח/השאיר/הקים/תלה/הטיל/הבליט מעל הרחוב או הרשה לאחר להניח/להשאיר/להקים/לתלות/להטיל/להבליט מעל הרחוב.
הנאשם כפר וההליך התנהל.
מטעם התביעה העידה הפקחית שרשמה את הדוח.
הנאשם העיד להגנתו.
התביעה הגישה את הדוח מושא כתב האישום (ת/1), הבקשה לביטול הדוח שהגיש הנאשם מיום 11.7.21 (ת/2) והתייחסות הפקחית מיום 15.7.21.
מטעם התביעה העידה כאמור הפקחית שהבהירה בפתח חקירתה הראשית כי במהלך משמרת ערכה סיור באזור, מאחורי הבניין רחוב שפירא 15 הבחינה בחפצים, דליים ודלתות, ראתה שהבניין עובר שיפוץ, ניגשה לבניין וביררה עם השכנים אם יש קבלן בבניין או מישהו שמבצע שיפוץ, אמרו שהוא פשט רגל ואין שיפוץ, הגיעה לקומת הפנטהאוז. הנאשם פתח את הדלת, אמר שמחכה למנוף ולאחר מכן אמר שהחפצים לא שלו.
הפקחית הוסיפה כי רשמה הערות בדוח, אך אלו לא נכללו בדוח שנמצא לפניי.
הנאשם מכחיש כי החפצים שייכים לו, אינו מכחיש כי שיפץ, ציין כי כל הבניין בשיפוץ לאחר שעבר תמ”א וציין כי החפצים אינם שייכים לו, כך בתמצית.
לא שוכנעתי שהמאשימה עמדה בנטל להוכיח כי החפצים שייכים לנאשם. לא הונחו לפניי ראיות בעניין זה. עדות הפקחית בעניין לא הייתה ברורה דיה וגם על פי הגיונם של דברים, לא ניתן באופן ברור וחד משמעי לייחס את החפצים – דלי ועליו קרש וחתיכת עץ נוספת – לנאשם.
גם עיון בגרסת הפקחית שנמסרה בכתב במענה לערעור הנאשם על הדוח אינו מאפשר הרשעת הנאשם.
מדובר בגרסה שנמסרה חודש לאחר מכן, בכתב, וממנה עולה כי יחד עם הפקחית שהעידה לפניי הייתה גם פקחית נוספת שנטען כי הייתה במקום ושוחחה אף היא עם הנאשם.
פקחית זו לא נרשמה בכתב האישום כעדת תביעה, לא מסרה דבר כלשהו, לא הובאה גרסתה ואני סבורה כי מדובר בפגם משמעותי.
נקבע לא אחת בפסיקת בתי המשפט כי כל עובד ציבור שנכח במקום, בפרט פקח, צריך למסור התייחסות בכתב והעובדה שמבוקש להרשיע את הנאשם על סמך אמרת חוץ שנאמרה בפני הפקחים כשעמדתה של אחת אינה מובאת לפניי מהווה דבר שאין לקבלו.
לא זו בלבד, במהלך הדיון הקשיתי על התובע אשר ביקש להגיש את המסמך ת/3, גרסת הפקחית לערעור הנאשם, בעוד שהמסמך לא הוצג לפני כן מול הנאשם, הוא הופתע לראותו בישיבת ההוכחות, שעה שאמור היה להיערך מראש לחקירת הפקחית.
יש לשמור על סדרי הדין גם בעבירות קלות, על מנת שלא לקפח הגנתם של נאשמים ובכלל זה להציג בפניהם ראיות וחומרי חקירה שמבקשת התביעה להגיש לבית המשפט מבעוד מועד על מנת שהנאשם לא יהיה מופתע במהלך הדיון (עפ”א (מחוזי ת”א) 80342/05 שרון נ’ מדינת ישראל).
במהלך הדיון התעוררה סוגיה נוספת שעניינה השאלה האם הדוח ניתן בגין הדלי והקרשים או בגין מכולה שעמדה במקום. ב”כ המאשימה ביקש לזקוף לחובת הנאשם את העובדה שלא התייחס למכולה כלל עד לדיון בבית המשפט ואת התייחסותו בכתב לדלי ושתי דלתות (ת/2 במסגרת הבקשה לביטול הדוח), כאשר גם שם ציין הנאשם כי אין מדובר בחפצים השייכים לו אלא לקבלן.
ההתייחסות למכולה אכן התעוררה בדיון האחרון. לדברי הנאשם בעקבות דבריו של התובע כאשר הנאשם התייחס באופן ברור לכך שהמכולה אינה שייכת לו ואילו ב”כ המאשימה הצהיר “ככל ויתברר שהנאשם לא קשור למכולה, נגיש הודעה לבית המשפט כדי לחסוך זמן שיפוטי שאנו חוזרים מהאישום. ככל שהמכולה כן קשורה לנאשם, נעמוד על האישום ונבקש לקבוע את התיק להוכחות”.
בדיון היום התברר שמה שמיוחס לנאשם אינו המכולה אלא הדלי ודלתות, והנאשם שמע את הדברים ונאלץ להתאים את הגנתו.
איני מוכנה לזקוף לחובתו של הנאשם התייחסות כזו או אחרת בשים לב לכך שבדוח לא מפורט בגין מה ניתן, אלא התייחסות כללית כמפורט בפתח הכרעת הדין וכי גם כתב האישום מנוסח באופן שאינו מאפשר להבין מהן העובדות המיוחסות לנאשם, אלא מדובר בכתב אישום שיש בו העתקה מילה במילה את פרטי הדוח.
אני סבורה כי יש בכך משום פגם באופן ניסוח כתב האישום, נאשם אמור לדעת מפני מה הוא מתגונן, כתב האישום אמור להכיל את פרטי העובדות המיוחסות לנאשם ואילו כתב האישום שלפניי אינו מנוסח בצורה כשזו, אלא יש בו ציטוט של פרטי העבירה במקום פירוט עובדתי שיאפשר לנאשם להיערך כראוי. על כך יש להוסיף את העובדה שהפקחית כן צילמה את המכולה וזו מופיעה בשתיים מבין שלוש התמונות שצורפו לדוח. אין להלום סיטואציה שבה תוכל התביעה להחליט במעמד ההוכחות בגין אלו נתונים מתוך התמונות היא מנהלת את המשפט אם לאו, בפרט כאשר בדיון הקודם ניתנה הצהרה מפורטת ומפורשת מטעם ב”כ המאשימה, ממנה ניתן להבין באופן שאינו משתמע לשני פנים כי כתב האישום הוגש בגין המכולה, כאשר זו, על כך אין חולק, אינה מיוחסת לנאשם.
זאת ועוד, עיון בתמונות שהוצגו מחזק את גרסת הנאשם כי מדובר בניין שנמצא בשיפוץ.
מכל הנימוקים המפורטים לעיל, אני מורה כאמור על זיכוי הנאשם, משלא הוכח לפניי קשר שבין הנאשם לבין החפצים שבכתב האישום ובין החפצים שנצפו בתמונות.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.
<#3#>
ניתנה והודעה היום כ”ג אדר א’ תשפ”ד, 03/03/2024 במעמד הנוכחים.
כריסטינה חילו-אסעד, שופטת
הוקלד על ידי גיל משומר
