לפני כבוד השופט, הנשיא ניר מישורי לב טוב
המאשימה
מדינת ישראל
נגד
הנאשם
תמיר ז’רובסקי ת”ז 211943493
<#2#>
נוכחים:
מטעם המאשימה: עו”ד עדי רכמן
מטעם הנאשם: בעצמו וע”י עו”ד הדר ברביבאי-אורן
<#3#>
גזר דין
הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בגין ביצוע שלוש עבירות היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין, תשל”ז-1977 (להלן: “חוק העונשין”) ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם הוא בנה של לולה ז’רובסקי (להלן: “המתלוננת”) המתגוררת ברחוב תבור 24 בנוף הגליל (להלן: “הבית”).
אישום מס’ 1:
בתאריך 03.02.23 סמוך לשעה 13.00 הגיע הנאשם לבית כדי לחפש את ארנקו. הנאשם קילל את המתלוננת, שבר ארון נעליים שנמצא סמוך לדלת ושפך מוצר חלב ניגר (לבן) על הקיר. במעשיו האמורים הרס הנאשם ופגע במזיד בנכס.
אישום מס’ 2:
בתאריך 18.02.23 הגיע הנאשם לבית כשהוא מחזיק פטיש וצעק. המתלוננת מיהרה לסגור את הדלת והנאשם הכה בדלת וגרם לנזק במנעול.
הנאשם השתולל בחדר המדרגות, השליך עציצים וחפצים ופיזר אדמה על המדרגות. עת הגיעו השוטרים מצאו את הנאשם שוכב על הרצפה בקומה הראשונה בבניין כשהוא צועק, בוכה ומטיח את ראשו בקיר. במעשיו האמורים הרס הנאשם ופגע בנכס במזיד ושלא כדין.
אישום מס’ 3:
בתאריך 25.02.23 עובר לשעה 16.45 הגיע הנאשם לבית, שבר חפצים, טרק הדלת שכבר הייתה שבורה והחמיר את הנזק לדלת, שבר את משקוף הדלת, שבר שרשף פלסטיק, הכה באגרוף בארון וגרם לשבר. כן איים על המתלוננת ועל אחיו יעקב שיפגע בהם. במעשיו האמורים הרס הנאשם ופגע בנכס במזיד ושלא כדין ואיים על המתלוננת ואחיו בפגיעה שלא כדין בגופם בכוונה להפחידם או להקניטם.
ביום 20.06.23 הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו הנאשם הודה בעובדות בכתב האישום המתוקן, הצדדים יטענו לעונש באופן חופשי ובית המשפט קבע כי ביצע העבירה מושא כתב האישום על פי הודאתו. עוד ביקשה ב”כ הנאשם דחייה על מנת לשקף בפני בית המשפט את ההליך הטיפולי אותו עובר הנאשם.
ביום 16.01.24 בית המשפט קבע כי במסגרת הטיעונים לעונש ההגנה תעביר חוו”ד מטעם עמותת יתד. בהמשך לכך ביום 05.02.24 לאור הקושי שהציגה ב”כ הנאשם בקבלת חוו”ד מהעמותה נעתר בית המשפט לבקשת ב”כ הנאשם והורה על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן.
תסקיר שירות המבחן:
״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
בסופו של יום שירות המבחן המליץ להטיל ענישה שיקומית חינוכית, לצד מרכיב הרתעתי, המליץ על הטלת צו מבחן למשך שנה ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״. כמו כן הומלץ על הטלת צו של”צ בהיקף של 180 שעות. באשר להרשעתו, ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״ בשל כך מבוקש להורות על ביטול הרשעתו והטלת התחייבות כספית להימנעות מעבירה דומה בעתיד.
ביום 16.07.24 ו-10.09.24 טענו הצדדים לעונש.
טיעונים הצדדים:
טיעוני ב”כ המאשימה:
לטענת ב”כ המאשימה הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם נוגעים לזכותו של אדם לשלמות רכושו, לשלווה ושמירה על הקניין. עוד נטען כי הנאשם ביצע את המתואר במועדים שונים כאשר בכל אירוע שבר וזרע הרס ובאירוע האחרון אף איים על אמו ואחיו שיפגע בהם.
ב”כ המאשימה סבורה שמתחם העונש ההולם בעבירות מסוג זה נע בין מספר חודשים ל-12 חודשי מאסר בפועל. הפנתה לפסיקה הנוגעת לאיומים כלפי בת זוג כעבירה בודדת שם מתחם העונש נע בין 6 ל-9 חודשים. הפנתה לרע”פ 5608/23 יעקב דדון נ’ מד”י, לרע”פ 7561/23 סמיח אל עוקבי נ’ מד”י, לעפ”ג(מחוזי מרכז לוד) 4446-02-22 זכאי שבתאייב נ’ מד”י ות”פ (ש-רמלה) 28482-05-20 מד”י נ’ לוי.
ביחס לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ציינה שהנאשם נעדר עבר פלילי, נטל אחריות והודה במיוחס.
״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
ביחס להמלצת שירות המבחן להימנע מהרשעה לצד הטלת צו של”צ ב”כ המאשימה טענה כי אין מחלוקת שהמלצה זו לא נסובה על הליך שיקומי אלא על פגיעה בקידומו האישי והתעסוקתי. ביטול הרשעה בדין הינו החריג. בהתאם לפסיקה ציינה כי בית המשפט נמנע מהרשעה במקרים בהם ישנה פגיעה משמעותית וקונקרטית המגובה בראיות בשיקום או תעסוקה. בעניינו הפגיעה המיוחסת הינה תעסוקה והיא אינה קשה וקונקרטית כנדרש. עוד הוסיפה כי אין כל ראייה התומכת בכך שהרשעה תפגע בנאשם בשלב זה בחייו או בעתידו. הפנתה להלכת כתב ולרע”פ 7224/14 פרנסקי נ’ מד”י פסקה 10 ולרע”פ 3589/14 לוזון נ’ מד”י פסקה 8.
ב”כ המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם עונש שלא יפחת מ-5 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ולהותיר את ההרשעה על כנה.
בהשלמת הטיעונים השיבה לטענת ב”כ הנאשם ולאסמכתאות שהוגשו כי ביחס לנוהל אג”ם שהוגש, טענה כי מדובר בנוהל אשר מותיר את שיקול הדעת בידי משטרת ישראל והפנתה לפסיקת בית המשפט העליון הקובעת שיש להותיר את שיקול הדעת בידי הרשות המנהלית , הפנתה לרע”פ 5018/18 ביחס לרופא, לרע”פ 3224/19 שם הרשות המנהלית דנה בעניין רישיון מתווך במקרקעין. ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״ עוד נטען כי מדובר ב-3 מקרים ו-3 אישומים אשר יש בהם להשפיע על שאלת הרשעה ומבקשת להתייחס לשיקול זה.
טיעוני ב”כ הנאשם:
ב”כ הנאשם טענה כי מדובר במסכת עובדתית אחת עם זיקה בין המקרים- התרחשו בבית האם, על רקע חזרתו של הנאשם לאחר סיום שירות צבאי ויש לקבוע מתחם עונש אחד.
עוד הוסיפה כי הנאשם נעצר בתיק זה מאחורי סורג ובריח מיום 25.02.23 עד ליום 02.03.23 , שוחרר והועבר למעצר בית מלא באשקלון רחוק מכל בני משפחתו עד ליום 12.02.24, קרי שנה שלמה בה הנאשם היה נתון בתנאים מגבילים מאוד ועד היום מורחק מבית אמו המתלוננת ומעיר הולדתו נוף הגליל. מדובר בבחור צעיר אשר נדרש בתחילת חייו הבוגרים לבסס עוגן בעיר אחרת ותעסוקה וכל זאת בצל מלחמה שהחלה על יישוביי הדרום. ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
ב”כ הנאשם ציינה כי מדובר בנאשם בעל שאיפות למרות נקודת הפתיחה הבעייתית ממנה התחיל (נ/2 תעודת הצטיינות של הנאשם, מכתב המלצה ממנהלת פנימיית נהלל ומכתב המלצה מהמעסיק הנוכחי של הנאשם, נ/5 סגירת תיק הוצל”פ). בהתאם למכתב ההמלצה מהמעסיק עולה שהנאשם צפוי לצאת לקורס מאבטחים חמושים בסיום ההליך. הנאשם אף פנה מיוזמתו לשירות המבחן וביקש לשלב אותו בהליך תעסוקתי ולימודי. מדובר בנאשם צעיר, בן 24 ,הרואה עצמו כאזרח משמעותי בחברה המעוניין למצות את כישוריו.
שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעת הנאשם״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״ ב”כ הנאשם טענה כי הפסיקה עצמה מתייחסת למקרים בהם קיימת פגיעה פוטנציאלית בעבודה בין אם הוא יישאר במקום עבודה נוכחי או יחליף מקום עבודה והיא כשלעצמה מהווה הצדקה להימנעות מהרשעה. הפנתה לע”פ 3554/16 יעקובוביץ נ’ מד”י ולרע”פ 8215/16 שם נקבע כי “בהינתן האפשרות שעשויה להיות השפעה שלילית להרשעת המערער הגם שאין פגיעה קונקרטית יש בכך כדי להצדיק ביטול הרשעת הנאשם”. עוד ציינה שישנה פגיעה גם בעיסוקו הנוכחי כמאבטח לא חמוש שעתיד לצאת לקורס מאבטחים אך גם פגיעה תעסוקתית עתידית, בדימוי העצמי ופגיעה אפשרית בפוטנציאל השיקום שלו. ביחס לנזק קונקרטי הפנתה לנוהל אג”ם 90.28.103 של משטרת ישראל (נ/3) לסעיף 6.3.(a) שם נקבע כי מאבטח חמוש נדרש להציג אישור ממשטרת ישראל כי אין מניעה להסמיכו מטעמים של שלום הציבור או בטחוני לרבות מפאת עברו הפלילי. בחוק הסמכויות לשמירה על ביטחון 2005 מצוין מה שיקול הדעת של קצין מוסמך לקבל או לתת אישור עבור מאבטח.
ביחס לטענת אי הרשעה הפנתה לת”פ (טבריה) 54545-03-21 מד”י נ’ מרגוליס, לת”פ (קריות) 35206-12-20 מד”י נ’ לוי, לת”פ (ק”ג) 4641-07-18 מד”י נ’ פלוני, לת”פ (ק”ג) 55137-12-21 מד”י נ’ הרוש, ת”פ (ק”ש) 37891-05-20 מד”י נ’ פרץ, לת”פ (ק”ש) 9334-02-17 שלוחת תביעות נ’ עמרם, לת”פ (י-ם) 20195-01-20 מד”י נ’ סדן ולת”פ (ת”א-יפו) 45518-01-13 מד”י נ’ ג’.
ב”כ הנאשם ביקשה מבית המשפט להתייחס בהחלטתו לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה הנוגעות למתח הרב בו שהה סמוך לשחרורו מהצבא עקב מצב קשה בבית, העובדה כי הנאשם מעל שנה נמצא בעיר אשקלון ונאלץ לעזוב את כל אורחות חייו בנוף הגליל, שהייתו 5 ימים מאחורי סורג ובריח מיד לאחר מעצרו, העדר עברו הפלילי, הבעת חרטה, ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
דברי הנאשם לעונש: הנאשם מסר כי מתחרט על מעשיו, אין לו עבר פלילי ובכך יש להעיד על אופיו, מבקש מבית המשפט לעזור לו לעלות במקום לרדת למטה, טען שהגיש בקשות בתחנת משטרת פארק הירקון וברכבת ישראל וסורב לעבודה לאור התיק המתנהל כנגדו וכן במקומות עבודה מסודרים נוספים. הנאשם רוצה ללמוד, להשתמש במענק הצבא ומחפש כרגע כיוון שמעניין אותו. טען שהוא איש משפחה, שתמיד היו בעיות בבית והוא היה מתאפק ומחזיק את עצמו, הוא מעיד על עצמו שגדל בשכונה ובית לא קלים, מציין שלא הגיע למצב של אלימות כלפי אמו ומבקש לחזור לדרך הישרה. מציין שכרגע נמצא באשקלון והתיק מקשה עליו למצוא עבודה מסודרת.
8. דיון והכרעה: הרשעה או אי הרשעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, תסקיר שירות המבחן ומכלול הנסיבות מצאתי כי נוכח נסיבותיו החריגות של העושה והמעשה , יש לבטל את הרשעת הנאשם בדין לאמץ את עיקרי המלצתו של שירות המבחן ואנמק:
הכלל הוא, כי מי שהודה בפלילים , יורשע בדין. החריג הוא, הימנעות מהרשעה.
בע”פ 2513/96 מדינת ישראל נ’ שמש, פ”ד נ(3) 682, קבע בית המשפט העליון בעמ’ 683, כי:
“שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן.”
על הלכה זו חזר בית המשפט העליון, במסגרת ע”פ 2083/96 תמר כתב נ’ מדינת ישראל, פ”ד נב(3) 337 (להלן : “הלכת תמר כתב”) , במסגרת הלכה זו נקבעו בין היתר, התנאים הנדרשים להימנעות מהרשעת הנאשם בדין ולפיהם, הימנעות מהרשעה בדין אפשרית בהצטבר שני גורמים:
ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.
באשר לסוגיית ביטול ההרשעה ראו ע”פ 5102/03 מדינת ישראל נ’ דני קליין, תק-על 2007(3), 3596, שם נאמר, בין היתר, כדלקמן:
“בנסיבות חריגות ומיוחדות, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי לבין עוצמת הפגיעה הצפויה לנאשם באם יורשע, ובהתחשב במכלול הנתונים הרלבנטיים לעניין, ניתן לעשות שימוש בסמכות אי ההרשעה. לצורך כך, יש להתחשב, מצד אחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות והמסר הציבורי המתחייב מהן. מצד שני, יש לתת את הדעת לנסיבות אישיות שונות הקשורות בנאשם – גיל, עבר קודם – אם נורמטיבי אם לאו, נתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי, והשפעת ההרשעה על סיכויי שיקומו. מעבר לכל אלה, יש גם לשקול במבט רחב את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללו, ואת המסר החברתי שאי ההרשעה טומן בחובו בנסיבות העניין הספציפי”.
כן ר’ ע”פ (חי’) 34307-12-10 ליאור בן אברהם סובוטניק נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7/4/11), שם בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דין בו הורשע המערער על פי הודאתו במעשה מגונה בפומבי והחליט להימנע מהרשעתו בדין, לאור אופי העבירה, גילו של המערער והיותו ללא עבר פלילי, וכך נקבע, בין היתר, בפסק הדין:
“בע.פ. 9090/00 בועז שניידרמן נ’ מדינת ישראל, פסק דין מיום 22/2/2001, (פורסם ב”נבו”), היה מדובר במערער שהוא ושותפו חברו לביצוע שוד בקיוסקים בעיר העתיקה בבאר שבע. לשם כך הצטיידו בנשק מסוג רימון, סכינים, אלה וכובעי גרב. הם נסעו מדימונה לבאר שבע כשעימם הציוד האמור, והסתובבו בעיר העתיקה במטרה לחפש יעד לביצוע המתוכנן. הם נעצרו כשהם עומדים בתחנה המרכזית. בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת נשק (עבירות החמורות בהרבה מהעבירה שבה הורשע המערער בענייננו).
בית המשפט העליון, בפרשת שניידרמן הנ”ל, החליט לקבל את ערעורו של המערער ולבטל את ההרשעה ועונש המאסר המותנה שהוטל עליו, והורה על מבחן ללא הרשעה ועל ביצוע 300 שעות לתועלת הציבור. בית המשפט נימק את דבריו, בין היתר, באומרו כי למרות שמדובר בהתלבטות לא קלה, הרי ש”האינטרס של המערער בשיקומו אינו רק אינטרס של העבריין ואינו רק פועל יוצא מנתינת הדעת על נסיבותיו האישיות לטובתו הוא, אלא זהו אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה. עניינו של אינטרס זה הוא לתת סיכוי למי שנכשל בעבירה בנסיבות כבענייננו לחזור לחיק החברה ולהשתלב בה כאדם נורמטיבי. הסטיגמה הדבקה בהרשעה, עלולה לפגוע בכך”.
ו. סבורני כי איזון ראוי בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס האישי של המערער שלפנינו מוביל למסקנה כי עלול להיווצר פער גדול מדי בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית של המערער שלפנינו לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה.
אשר על כן, נראה לי נכון וצודק יהיה להורות על קבלת הערעור. סבורני כי נוכל להבטיח שהמערער ימשיך ויתמיד בקבלת הטיפול שלו הוא זקוק, זאת באמצעות פיקוחו של שירות המבחן.
כמו כן נראה לי כי ראוי שנטיל על המערער ביצוע שירות לתועלת הציבור”.
סוג העבירה וטיבה
במקרה שבפניי עסקינן בשלוש עבירות מסוג היזק לרכוש במזיד ובעבירת איומים שהינן עבירות מסוג עוון אותן ביצע הנאשם בפרק זמן קצר מאוד כנגד רכוש בבית אמו ואיום כלפי אמו ואחיו, עבירות שהמחוקק קבע עונש מרבי של שלוש שנות מאסר. מעיון בעובדות כתב האישום המתוקן מצאתי כי אין מדובר בעבירות אלימות כנגד גוף או ניסיון לעבור עבירות מסוג אלו, לא היה שימוש בנשק חם או קר בביצוע העבירות עצמן, לא נגרם לנזק בגוף ל מתלוננת או לאח הנאשם ולא נטען בכתה האישום כי הנזק הרכושי שנגרם לאם היה ניכר.
האיום שהשמיע הנאשם כלפי אמו ואחיו אינו מן החמורים , לא איים ברצח או בתקיפה אלימה.
״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
לאור האמור לעיל אני קובע כי העבירות ונסיבות ביצוען מאפשרות בנסיבות המקרה שבפניי הימנעות מנהרשעה בדין.
פגיעה חמורה בשיקום הנאשם
הנאשם שבפניי הינו אדם צעיר, נורמטיבי, יוצא צבא, נעדר עבר פלילי, אשר הביע חרטה, לקח אחריות מלאה על מעשיו, לא ביצע עבירות נוספות ממועד הגשת כתב האישום ושירות המבחן סבור כי יש להימנע מהרשעתו.
״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
על התפתחות הדין הנוגע להגמשת דרישת הנזק הקונקרטי , כאשר עומדת תכלית שיקום העבריין עמד בית המשפט המחוזי בעפ”ג (ב”ש) 27326-12-21 יצחק קיזר נ’ מדינת ישראל (09.03.22) :
“הכלל הוא שהשימוש בכלי של ביטול ההרשעה יעשה כחריג שבחריגים, וזאת לצד הוכחת הנזק הקונקרטי והנטל להוכחתו [ראו למשל -Hyperlink Removed- אלימלך נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.6.2017); -Hyperlink Removed- פלוני נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.1.2015); -Hyperlink Removed- אביב נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.5.2019)].
עם זאת, גם בהקשר של הנזק הקונקרטי מצאנו בשנים האחרונות אפשרויות הגמשה במקרים המתאימים, כאשר כאמור עוצמתה של הפגיעה בערכים המוגנים אפשרה זאת, על מנת לאפשר לעבריין להשתקם ולחזור להשתלב בחברה היצרנית ובקהילה [למקרים שכאלו ראו למשל -Hyperlink Removed- שניידרמן נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.2.2001); -Hyperlink Removed- יעקובוביץ נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.6.2017)].
לטעמי, בהקשר של הנזק הקונקרטי, נכון להתבונן על כל נאשם ונאשם. לכל אדם קיימים מאפיינים אחרים, הוא נמצא בסביבה מסוימת ואורח חייו ייחודי. על כן, נזקו יהיה לא אחת תלוי בנתוניו האישיים, בנתוני סביבתו, הקהילה, התרבות וכיוצ”ב נתונים המשפיעים על יכולת התקדמותו והתפתחותו של אדם בסביבתו”
וכן בעניין קיזר שלעיל ניתנה רשימה לא סגורה של שיקולים אשר יש לבחון בכל מקרה:
“יש לבחון קונקרטית את חלקו של העושה במכלול האירוע, האם מדובר במעידה חד פעמית או במאפיין התנהגותי וכן יש לבחון גם את התנהגותו של העושה לאחר האירוע ובכלל זה את אופן נטילת האחריות ולא פעם גם שיקולי חרטה לניסיונות להקטין את הנזק. אין מדובר כמובן ברשימה סגורה של שיקולים וכל מקרה יהיה לגופו”
באשר לנזק התעסוקתי הצפוי לנאשם במידה ותישאר הרשעתו בדין על כנה מצאתי כי הנאשם הוכיח כי כבר עתה ולמרות גילו הצעיר עלול בסבירות גבוהה להיפגע מהרשעה שעה שהינו יוצא צבא ומיועד לעבור קורס מאבטחים חמושים , ו הוצגלעניין זה נ/3 – נוהל אג”ם ממנו עולה כי עבר פלילי משפיע על סיכויי ההסמכה. אציין כי אמנם אין מדובר בהוכחה ברף הגבוה של נזק תעסוקתי מוכח אך די בראיות שהובאו כדי להתרשם בקיומו של נזק תעסוקתי משמעותי בנסיבות המקרה.
נוסף לפגיעה התעסוקתית שעשויה להיגרם לנאשם בעקבות הרשעתו בדין שקלתי אף את הפגיעה הקשה בתדמיתו העצמית של הנאשם אשר מגיע ממשפחה קשת יום, ממגורים בשכונה קשה וחבירה לחברת שוליים , אשר למרות נקודת ההתחלה המשפחתית והחברתית הקשה מעוניין לשפר את מצבו ועתידו.
נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, ״… נמחק בהתאם להחלטה בגזר הדין.״
אציין כי עיינתי בפסיקה שהוגשה מטעם ב”כ המאשימה ביחס לסוגיית אי הרשעה. הפסיקה שהוצגה עוסקת בנסיבות ביצוע עבירות חמורות מהמקרה שבפניי ואסביר:
ראשית, הפסיקה שהוגשה בתיק מטעמה של המאשימה ביחס לקביעת מתחם העונש מתייחסת לאיומים כלפי בת זוג, אין כל קשר למקרה שבפנינו שכן מדובר בשלוש עבירות מסוג עוון, לא מן החמורות ואין להקיש מהפסיקה שהוגשה למקרה שבפניי.
שנית, ברע”פ 7224/14 פרנסקי נ’ מד”י מדובר בתיק בו הוגשו שני כתבי אישום אשר צורפו, בעבירת גניבה ושלוש עבירות של חבלה במזיד ברכב, לפי שירות המבחן מדובר בנאשם המתקשה לבחון בצורה ביקורתית את התנהגויותיו, אף מפסק הדין שבערעור נקבע כי “הן ריבוי העבירות, הן אופיין, מצביעים על כך שלא ניתן שלא להרשיע את המערער [המבקש]. עבירת הגניבה בפני עצמה היא קשה וחמורה […] האירועים מושא כתב האישום השני אינם פחות חמורים בעניינו. המדובר בשלושה מקרים שונים, מכוערים במיוחד שבהם נתן המערער [המבקש] פורקן לזעמו על החלטות לא טובות (כך לטעמו) בעניין תמ”א 38 בדרך של פגיעה ברכביו של שכניו”. בנוסף, ציין בית המשפט, כי הגם שמדובר בעבירות שבוצעו באותה התקופה, אופיין של העבירות שונה לחלוטין. בנוסף, דחה בית המשפט את טענתו של המבקש לעניין תעסוקתו העתידית והדגיש, כי: “את המלצתו לסיים את ההליך באי הרשעה, מבסס שירות המבחן אך ורק על דבריו של המערער [המבקש], לפיהם עשויה להיות להרשעה השלכה על המשך העסקתו ולא על נימוקים אחרים.” מכאן כי הן העבירות שבוצעו היו חמורות בנסיבותיהן והן לא הוכח נזק קונקרטי. מכאן – לא כפי המקרה שבפניי.
ברע”פ 3589/14 לוזון נ’ מד”י מדובר בעבירה של תקיפה הגורמת לחבלה של ממש, המתלונן הזדקק לטיפול ומעקב רפואי, פגיעה בחופש הביטוי של אדם אשר הציג עמדה שונה משל הנאשם, הנאשם לא הורשע והוגש ערעור. בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשם וקבע כי מדובר “בעבירת אלימות מובהקת וקשה” , לא הוכח נזק קונקרטי לכך שלא יוכל להמשיך בעבודתו כמרצה – מקרה חמור ושונה לחלוטין מהמקרה שבפני.
ביחס לנוהל אג”ם שהוגש, נטען כי מדובר בנוהל אשר מותיר את שיקול הדעת בידי משטרת ישראל ובית המשפט הופנה לרע”פ 5018/18 עומר בוזגלו נ’ מד”י: שם נקבע ביחס לרופא כי יש להותיר את שיקול הדעת בידי הרשות המנהלית. יחד עם זאת מעיון בתיק עולה כי מדובר ברופא אשר ביצע עבירות של גידול יצור והכנת סמים מסוכנים, החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירות אשר אינן מאפשרות להימנע מהרשעתו ובנסיבות העניין נקבע שיש להרשיע את הנאשם ולהותיר את שיקול הדעת בדבר המשך העסקתו לרשות – מקרה חמור ושונה בנסיבותיו מהמקרה שבפני.
במקרה שבפני נקבע בנוהל אג”ם שהוגש (נ/3) ובחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, תשס”ה-2005 כי יש לבחון האם לאשר את ההסמכה מטעמי שלום הציבור או ביטחון הציבור מפאת עברו הפלילי. כך שנראה שביחס לנוהל הספציפי הזה יימת השפעה ישירה להרשעתו בדין של הנאשם על הסמכתו.
במקרה שבפניי מצאתי כי שקילת השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר על השיקול הציבורי-מערכתי הכללי, באופן שהגם שהנאשם ביצע את העבירות בהן הואשם, סובלת הנורמה החברתית הכללית את אי הרשעתו בדין. נוכח העובדה שעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים פחותה במקרה זה והנאשם עבר ועודנו עובר הליך טיפולי מוצלח, הוכיח פגיעה תעסוקתית וניכרת פגיעה אפשרית בתדמיתו העצמית. כל אלה מובילים למסקנה כי מקרה זה מצדיק ביטול הרשעה בהתאם להמלצת שירות המבחן וכך אני מורה.
באשר להמלצת שירות המבחן מצאתי כי יש בה כדי להוות ענישה שיקומיצת וחינוכית הולמת בעניינו של הנאשם. יחד עם זאת מצאתי כי יש לקבוע תקופת מבחן ארוכה יותר מזו שהומלצה בתסקיר שירות המבחן נוכח הדרך הטיפולית הממושכת לה צפוי הנאשם בליווי שירות המבחן.
לאור כל האמור לעיל אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם בדין והטלת העונשים הבאים על הנאשם:
אני מטיל על הנאשם צו מבחן למשך 18 חודשים מהיום. בתקופה זו על הנאשם לעמוד בפיקוח שירות המבחן ולבצע את כל אשר יוטל עליו.
בית המשפט מסביר בזאת לנאשם בלשון פשוטה את משמעות הצו ומזהיר אותו שאם לא ימלא אחר הצו מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת יהיה צפוי לעונש על העבירה שבגללה ניתן הצו ובית המשפט יוכל לגזור את דינו מחדש.
אני מורה כי הנאשם יבצע שירות לתועלת הציבור (של”צ) במכסה של 180 שעות למשך שנה על פי תכנית אשר תוגש לאישור בית המשפט עד יום 1.1.25.
בית המשפט מסביר לנאשם את משמעות הצו, את מטרת השירות ואת פרטיו, ומזהירו שאם לא ימלא אחר הצו יהיה צפוי לתוצאות האמורות בסעיף 71ד’ לחוק העונשין.
ד. אני מורה על מתן התחייבות מטעם הנאשם להימנע מלעבור עבירה לפי הסעיפים בהם הורשע משך 3 שנים החל מהיום. ההתחייבות תהא על סך 6,000 ש”ח; אם לא ייתן הנאשם ההתחייבות היום, ייאסר למשך 30 ימים.
במידה והופקד פיקדון במסגרת תיק המ”ת יוחזר הפיקדון לידי הנאשם בכפוף להוראות כל דין ועיקול.
המזכירות תמציא העתק הפרוטוקול לשירות המבחן.
המאשימה תעדכן המתלוננת בתוכן גזר הדין.
אני אוסר על פרסום כל פרט מתוך תסקיר שירות המבחן למעט המלצותיו העונשיות של שירות המבחן.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום בבית משפט המחוזי בנצרת.
<#4#>
ניתן והודע היום י”א חשוון תשפ”ה, 12/11/2024 במעמד הנוכחים.
ניר מישורי לב טוב, נשיא
הנאשם: לאחר שגזר הדין הוקרא בפניי, אני מתחייב להימנע מלעבור עבירה בכתב האישוםאשר נקבע כי עברתי משך 3 שנים החל מהיום. אני מודע לכך כי ההתחייבות הינה על סך 6,000 ₪ .
<#5#>
החלטה
הנאשם נתן התחייבות בפני בית המשפט כאמור בתקנות העונשין (התחייבות להימנע מעבירה, התש”ף – 2019)
<#6#>
ניתנה והודעה היום י”א חשוון תשפ”ה, 12/11/2024 במעמד הנוכחים.
ניר מישורי לב טוב, נשיא
הוקלד על ידי נטע אדרי
