לפני
כבוד השופטת מירה רום פלאי
מבקשת
מועצה אזורית xxx- עו”ס נוער רשויות מקומיות
נגד
משיבים
1. ע’ ל’
2. א’ ק’
3. א’ ק’ ל’ ע”י אפוטרופסה לדין
החלטה
דיון בבקשה לקביעת דרכי הטיפול בקטינה א’ נקבע ליום 23.09.24 בשעה שמונה בבקר, אליו התייצבו ההורים ובאי כוחם, האפוטרופסה לדין והעו”ס לחוק נוער ונציגות נוספות מהרווחה.
כמו כל דיון בעניינה של א’ הרוחות סוערות, האם עושה כחפצה, מתפרצת אל דברי כל הנוכחים באולם, לדברי בית המשפט, לדברי באת כוח האב, ואף לדברי בא כוחה.
התנהלות דיונית זו מקשה על בית המשפט לנהל את הדיון באופן עניני ויעיל, אולם כך הוא עושה, במשך יותר מארבע שנים.
על אף שבדיון בבית המשפט המחוזי אישר ב”כ המערערת דאז, כי ניתן יהיה לגבש נוסח עובדתי מוסכם המבסס את נזקקותה של הקטינה, ועל אף התרשמות בית המשפט המחוזי כי הדבר אינו קשה לביצוע, הסתבר כי בתסקיר שהוגש על ידי העו”ס לחוק הנוער, בתאריך 22.09.2024, סעיף בקשת הנזקקות שונה בכתב יד מסעיף 2 (2) לסעיף 2 (6) ולא הובהר מדוע. האם תמכה בשינוי והאב התנגד לו.
על כן, תחילת הדיון הוקדשה ליצירת נוסח מוסכם על ההכרזה לנזקקות.
לאחר דין ודברים ממושך, הוסכם כי הקטינה תוכרז כנזקקת בהתאם לסעיפים 2 (2) ו-2 (6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) -1960.
עתה יש לדון ולהכריע בדרכי הטיפול;
בתסקיר דרכי הטיפול שהוגש כאמור, בשעות אחר הצהריים יום לפני הדיון, דווח כי בתאריך 17.09.2024 התקיימה ועדת חרום לתכנון טיפול בהמשך לפסק הדין המחוזי מיום 06.08.24, בעניינה של א’ וזאת לצורך דיון בנזקקות וגיבוש דרכי טיפול.
חברות הוועדה המליצו להכריז על א’ כקטינה נזקקת וכך נכתב בעמוד 2 פסקה שניה (טעויות הכתיב במקור) :
” באשר לדרכי הטיפול בית משפט מחוזי בפסק הדין קבע בסעיף 18 כי אכן המחלוקת האמיתית בתיק זה נוגעת לדרכי הטיפול. לאור זאת, נתבקשו הצדדים לערוך הידברות משותפת בענין.
חברות הוועדה התרשמו מתוך הכרות עם המערכת המשפחתית, כי מדובר במקרה מורכב קשה וקיצוני. קיימות יתרונות וחסרונות לכל חלופה שתוצע במסגרת תוכנית דרכי הטיפול. זאת לנוכח המורכבויות בהליכים הטיפוליים הקודמים שלא צלחו. בין היתר לאור התנהלות ההורים שהיתה כרוכה בחוסר הסכמות, חוסר שיתוף פעולה ושימוש בריבוי הליכים משפטיים”.
בעמוד 3 מפורטים דרכי הטיפול שגובשו בועדה:
1. הכרזה על א’ כקטינה נזקקת למשך שנה, במסגרת צו השגחה בקהילה.
2. במסגרת צו השגחה המלצתנו על דרכי טיפול הן: אבחון פסיכודיאגנוסטי,
על ידי מומחה קליני שימונה על ידי בית המשפט או לחילופין בהסכמת הצדדים, שיבדוק את מצבה הרגשי באופן מורחב וימליץ על תוכנית טיפול מפורטת בהתאם למצבה לרבות תוכנית מובנית לחידוש קשר עם האב.
ועוד שבעה סעיפים המפרטים את שילובם של ההורים בהדרכות, פיקוח בית המשפט על שיתוף פעולה ביניהם, וככל ולא תהיה התקדמות משמעותית ביחס להמלצות הועדה ויישום המלצות האבחון עד לחודש ינואר 2025 תתכנס ועדה שבה בין היתר תישקל ההמלצה ממאי 2024.
בסעיף האחרון (9) מומלץ להורות כי ההורים ימנעו מדבר פרסומים אסורים הקשורים לקטינה ברשתות החברתיות.
בחינת דרכי הטיפול שגובשו בוועדה מעלה חשש כי קורותיה של א’ לא נבחנו במידת הרצינות והעומק הנדרשים.
ההמלצות מנותקות מכל הניסיונות לטיפול שנעשו בארבע השנים האחרונות, אינן דנות בקושי המהותי לטפל בא’ במסגרת הקהילה כאשר היא מתגוררת בבית האם שמאמינה בכל ליבה שהאב אנס את הקטינה, ואף אינן מפרטות את הנסיבות בגינן שונו ההמלצות מחודש מאי 2024, על הוצאת א’ למרכז חרום.
מאז ועד היום ובפרט מאז החלטת בית המשפט מיום 03.07.24 הסיכון בו נמצאת הקטינה רק גבר. הקטינה מצולמת ומוקלטת במיני הקלטות וסרטונים המופצים ברשת ונשלחים לכל מאן דהו בקבוצות מדיה שונות.
על טענת האם שהאב הוא זה שעומד מאחורי הסרטונים, ולא ברור איך, כי האב אינו רואה את הקטינה כבר ארבע שנים, הרי שבמהלך הדיון שנערך אתמול, הודתה האם כי לפחות אחד מהמקרים בהם הוקלטה הקטינה, התרחש בנוכחותה. במהלך שמיעת ההקלטה עולה כי אף בעידודה של האם, ספרה הקטינה על מעללי אביה לכאורה לאיש זר שהיא אינו מכירה והכל כאמור כשהאם לצידה. האם אף נשמעת מכוונת את הקטינה.
העו”ס לחוק נוער ואף האפוטרופסה לדין אינן מתמודדות עם השאלה כיצד משהו ישתנה בטיפול בקטינה אם האם עדיין מאמינה בכל ליבה כי האב אנס את הקטינה.
כאשר בית המשפט הקשה ושאל את האפוטרופסה לדין כיצד הטיפול יועיל, כאשר הקטינה חוזרת לגור ולחיות בבית בו מאמינים כי אביה אנס אותה, היא ענתה: “איכשהו”.
ככל שבית המשפט מעיין שוב בהמלצות הועדה, בטיעוני העו”ס לחוק נוער, וכן בעמדת האפוטרופסה לדין, עולה כי לאף אחת מהן הסבר ולו קלוש, מדוע להערכתן, הפעם הטיפול בא’ יצליח, כיצד הזכרונות השתולים במוחה של א’ ישתנו כל עוד, היא חיה עם האם שכאמור מאמינה בכל ליבה כי האב אנס את בתה הקטינה.
כפי שהובא בפסק הדין של בית המשפט המחוזי:
“…לבית המשפט לנוער, נוכח אופיו המיוחד של ההליך, נתון שיקול דעת גמיש בדרך שבה ינהל את הראיות, שאינן כהליך ראייתי “רגיל”, נוכח הרגישות והמורכבות האנושית המיוחדת. עיקר העיקרים הוא, שעליו להשתכנע כי כל המידע הדרוש לו לקביעת טובתו של הקטין נמצא בפניו, על נקודות המבט השונות, בטרם יכריע…” (ראו דברי כב’ השופט רובינשטיין (כתוארו אז) בע”מ 5558/13 פלונית ואח’ נגד פקידת סעד לחוק הנוער ואח’ (20.8.13), בפיסקה טו’; כן ראו גישת כב’ השופטת ברק-ארז ברע”א 6487/13 פלונית נגד המחלקה לשירותים חברתיים בתל-אביב (5.11.13)).
הכרזת הנזקקות נדרשת לאור המצב המסוכן בה חיה הקטינה כבר יותר מארבע שנים. כפי שפורט בהחלטה מיום 03.07.24 ואף בפסק הדין החלקי שניתן בתמ”ש 11793-12-20 ביום 11.6.21.
בארבע השנים בהן עניינה של א’ מתנהל בפניי, .נשמעו מומחים רבים ועדים רבים ומסת הראיות שהובאו בפני מהווה בסיס מוצק ואיתן להחלטה בדבר דרכי הטיפול בא’.
כפי שפורט בהחלטה מיום 03.07.24, בחוות הדעת של ד”ר קיבנסון בר-און מיום 11.02.2024 הוערך כי אין היתכנות לחידוש קשר, בנסיבות הקיימות. הקטינה א’ תופסת את אביה כפוגע מינית וכמי שמסכן אותה ממשית. בין אם הפגיעה המינית התרחשה ובין אם לא, הרי שכך הקטינה א’ תופסת היום את אביה וזוהי דמותו המופנמת מהילדות המוקדמת. גם אם מדובר בניכור הורי חמור, הרי שהוא כבר מקובע, עמוק ויציב בנפשה ובעולה הרגשי של הקטינה א’. עוד נאמר כי נכון להיום לקטינה א’ אין כלל יחסי התקשרות עם האב ואין במה להיאחז רגשית. הנזק הוא נזק עמוק מאוד.
שוכנעתי כי ריבוי המאבחנים והמטפלים שאבחנו וטיפלו בקטינה לכולם נאלצה לספר שוב ושוב על פגיעתה לכאורה, גרם לה נזק עמוק ורק העצים את הנראטיב בו היא חיה ועליו גדלה על פיו אביה אנס אותה.
על כן יש לנהוג במידת הזהירות הראויה בהפנייתה לאבחונים וטיפולים נוספים. אלה צריכים להיות קבועים ולטווח ארוך, על מנת שלא להעמיק עוד יותר את הנזק העצום שכבר נגרם.
כפי שהעריכה ד”ר קיבנסון בר-און, שהיא מומחית מוערכת בהפרעת הניכור ההורי, אפשרות ההתערבות היחידה היום לטפל בא’ היא טיפול פסיכולוגי ממושך בשנים הקרובות, ללא מעורבות ההורים בטיפול. זאת, לצורך מתן חופש ומרחב למטפלת יחד עם הקטינה לחקור את עולמה הפנימי.
בית המשפט מכיר היטב את ההורים ואת הקטינה עצמה, אותה פגש פעם אחת בגיל 4 ופעם שניה בגיל 8, ולהתרשמותו, חשיפת הקטינה לעוד אבחון פסיכודיאגנוטי לצורך טיפול בתוך הקהילה, כאשר כבר כעת ברור כי האם לא תניח לנארטיב שלה על פיו, הקטינה נפגעה מינית על ידי אביה, יזיק לקטינה ויכריח אותה לעבור מסכת אבחונית וטיפולית נוספת, לאחר שעברה כבר ארבעה אבחונים וטיפולים במסגרת הקהילה. טיפולים שנכשלו, ועתידים להיכשל שוב, כל עוד האם מאמינה כי האב אנס את הקטינה.
כל עוד האם מאמינה כי האב פגע מינית בקטינה, וכך היא מאמינה ללא צל של ספק, הרי שכך גם מאמינה הקטינה. היא מוכרחה להחזיק במחשבה הזו, אחרת אמא שלה, שהיא כל עולמה, המבוגר היחיד שדואג לה ומגן עליה מפני העולם האכזר לכאורה, תצא נגדה. כל עוד הקטינה מתגוררת בבית האם, אין לה אופציה אחרת.
לא זו בלבד, אלא שבהדרכת האם ובהנחייתה, הקטינה מספרת את ספורה לכל מי שחפץ לשמוע, גם לאיש זר שמראיין אותה על כך. לא יכול להיות ספק כי בכל פעם שהספור מסופר הזיכרון המושתל מתעצם ומשתלט על התודעה של קטינה בת 8.5, שמחצית מחייה חיה בתוך סיוט בו אמה משתמשת בה בכל דרך, כאשר המטרה מקדשת את האמצעים, להוכיח כי אביה הוא אנס, שאנס אותה.
טובתה של הקטינה זועקת להוצאתה מתוך הבית שלימד אותה כי אביה אנס אותה. טובתה של הקטינה דורשת הכנסתה למסגרת טיפולית יציבה וארוכה שתאפשר לה הבנייה מחדש של ספור חייה, ושבירת (ככל שניתן) הזיכרון על פיו אביה פגע בה וכפועל יוצא, הרגעת החרדה הקיומית מפניו. כמו גם הרגעת החשש כי האב יפגע באחיה התאומים שנמצאים באחריותו וגרים אצלו.
התועלת שבהליך טיפולי סטרילי שכזה, מחוץ לבית בו הושתל זיכרון הפגיעה בה, עולה לאין שיעור על הנזק שייגרם לה כתוצאה מההוצאה מחוץ לבית בו היא נפגעת כבר ארבע שנים מדי יום ביומו.
לאחר שאיזנתי בין האינטרסים , הגעתי לכלל מסקנה כי טובתה של הקטינה מחייבת הוצאתה אל מסגרת מתאימה מקצועית וניטרלית, שתאחה את שברי נפשה הצעירה.
כפי שנכתב בהחלטה מיום 03.07.24 לא נותרו כלים בארגז, היכולים לשמש לטפל בא’ בתוך הקהילה. כל הנסיונות שנוסו כבר במשך ארבע שנים אינם יעילים ומשאירים את א’ במצב של סיכון מתמשך ללא יכולת טיפול בה, כל עוד היא תחת חסותה של האם שמאמינה כי א’ נפגעה מינית על ידי אביה.
על פי המלצות הועדה שהתקיימה ביום 16.05.2024, על אף שיציאה למרכז חירום היא האופציה הקשה ביותר עבור ילדים, ועלולה להיות טראומטית עבור הקטינה א’ שכן היא יוצרת מציאות בה מעבירים אותה מסביבתה המוכרת, שמהווה עוגן עבורה, למסגרת חיצונית זמנית, יש לבחור בה.
המציאות היא כי אין ברירה טובה יותר. הפניית הקטינה למרכז חירום תוכל לאפשר לה סביבה ניטרלית לעבור תהליך הסתגלות ואבחון פסיכיאטרי ופסיכודיאגנוסטי מקיפים.
במקביל, מסגרת חוץ ביתית מתאימה ועוטפת תהווה בסיס יציב ואחראי לבחינת היתכנות אמתית לחידוש הקשר של הקטינה א’ עם אביה.
הוצאתה של הקטינה א’ אל המסגרת החוץ ביתית תבוצע לאלתר על ידי העו”ס לחוק הנוער בסיוע משטרת ישראל, אשר תלווה את הפעולה ברגישות המתבקשת ותפעל במידת הצורך.
עדכון על מרכז החרום אליו תועבר לאלתר הקטינה יוגש תוך שבעה ימים מהיום.
על כל אחד מההורים לשתף פעולה באופן רציף, להירתם להליכי הטיפול ולהישמע להוראות גורמי מקצוע, גם אם הן נוגדות דעתו.
למען הסר ספק, ומאחר וההחלטה הקודמת בוטלה, מובהר שוב כי בנסיבות בהן הקטינה א’ תעבור למסגרת חוץ ביתית, דמי המזונות עבורה יופחתו לסך של 700 ₪ אולם לא יועברו לידי האם, אלא יופקדו מדי חודש בתכנית חסכון שתיפתח על ידי האב על שם הקטינה, וזאת על מנת להראות לה בעתיד אודות המחויבות המלאה שלו כלפיה.
ההחלטה מותרת לפרסום בהעדר פרטים מזהים.
יובא בפני לקבלת עדכון מהעו”ס לחוק נוער, ביום 30.09.24.
ניתנה היום, כ”א אלול תשפ”ד, 24 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
