לפני
כבוד השופטת נאוה גדיש
תובע
מ”נ ת”ז =====(בן המנוח)
נגד
נתבעים
1. ח”נ ת”ז =====
2. נ”נ ת”ז ======
3. ד”נ ת”ז =====
(נכדי המנוח)
4. ע”נ ת”ז ======
5. ל”נ ת”ז ========
(הורי הנכדים)
6. ב”נ ת”ז ========
7. א”נ ת”ז =========
(ילדי המנוח)
החלטה
ההליך שלפניי עוסק בתוקפו של הסכם מתנה, אשר נחתם בשנת 2006, על פיו העניק המנוח, ר”נ, מקרקעין במתנה לנכדיו (הנתבעים 1-3), עת היו קטינים.
הורי הקטינים (הנתבעים 4,5) הם שחתמו על ההסכם בשם הקטינים.
התובע, אחד מבניו של המנוח, הגיש ביום 23.1.2023 כתב תביעה מתוקן (לאור החלטת בית המשפט ולאחר שאימו, שהייתה רשומה גם היא כתובעת, הלכה לבית עולמה), במסגרתו עתר להורות על בטלות הסכם המתנה, בטענה שהמנוח לא היה כשיר לחתום על ההסכם באותה עת והושפע מאביהם של הקטינים.
להשלמת התמונה יובהר כי הנתבעים 6,7 הם אחים נוספים של התובע ושל הנתבע 4, אשר עם פתיחת ההליך תמכו בתובע ובהמשך הודיעו כי אינם מעוניינים לקחת בו חלק ולפיכך נרשמו כנתבעים.
כאמור, עת נחתם ההסכם היו הנתבעים 1-3 קטינים ולא נתבקש אישור בית המשפט לקיומו, כפי שמחייב חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב – 1962.
בדיון שהתקיים לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, נדרשתי לקושי שיש בקיום ההסכם, משלא אושר על ידי בית המשפט.
לאחר שהצדדים הגישו טיעונים בכתב לעניין זה, ניתנת החלטתי, בשאלה המקדמית שיש לבחון והיא האם הסכם שנחתם לטובת קטינים, ע”י הוריהם, ולא נתבקש אישורו ע”י בית המשפט בטל מעיקרו (VOID) או שיש לברר אם ניתן לתת לו תוקף או לבטלו (VOIDABLE)?
המסגרת הנורמטיבית
סעיף 7 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב – 1962, קובע:
“פעולה משפטית של קטין טעונה אישור בית המשפט, אם הייתה טעונה אישור כזה, אילו נעשתה בידי נציגו; ואין תוקף לפעולה, כל עוד לא בא עליה אישור בית המשפט”.
סעיף 20 לחוק מגדיר את אותן פעולות שביחס אליהן, הורים אינם מוסמכים לחתום בשם ילדיהם הקטינים, מבלי שבית המשפט אישר אותן מראש וביניהן “(2) פעולה שתוקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק”.
הווה אומר, חתימת הסכם במקרקעין בשם קטין, מחייבת את אישור בית המשפט מראש ואין לו תוקף, כל עוד לא אושר.
משמעות הדבר הינה כי עת נחתם הסכם במקרקעין, שאחד הצדדים לו הוא קטין, מדובר למעשה בהסכם על תנאי, שרק עם קיומו ייכנס ההסכם לתוקף.
כך למשל נקבע בפסק הדין בעניין ת”א (ת”א) 1577/90 ברנר נ’ האפו’ הכללי (פורסם במאגרים).
עם זאת, עיון בפסיקה מלמד כי במקרים מסוימים, בתי המשפט מצאו לאשרר הסכם כאמור, גם בדיעבד, בפרט כשמדובר היה בהסכם שמיטיב עם הקטין (כמו בהסכם מתנה).
עוד יש לציין כי לאחר שהקטין בגר, בטרם אושר ההסכם על ידי בית המשפט, אין עוד צורך לפנות לבית המשפט לשם אישור ההסכם – “משבגר הקטין, שוב אין הוריו משמשים כנציגיו. הקטין עומד על רגליו, ואין הוא זקוק לא להוריו ולא לבית המשפט, כדי להחליט אם העסקה טובה בעיניו, אם לאו… ” (ע”א 112/79 שרף נ’ אבער, פד”י לד(3) 178).
יחד עם זאת, בית המשפט העליון הבהיר שם, כי “אם ברצונו של הקטין שבגר להיות צד לפעולה שנעשתה בקטינותו, עליו לעשות מעשה של קיבול, אשר רק הוא עשוי לשכלל חוזה בינו לבין הצד השני…”.
זאת ועוד, הובהר כי עד לאותו מעשה אקטיבי של קיבול על ידי הקטין שבגר, רשאי הצד השני לחזור בו מהצעתו.
לפיכך, “אם הצעתו של הצד השני עדיין עומדת, רשאי הקטין (שבגר – נ.ג.) בגבולות הזמן הסביר, לעשות קיבול…” (שם, ההדגשה שלי- נ.ג).
במילים אחרות, מדובר בתנאי מתלה וכל עוד לא קוים התנאי, ההסכם עדיין לא נכנס לתוקף ו”משחלף זמן סביר לקבלת האישור, ההסכם מתבטל…” (שם).
אם כן, ניתן לומר כי כל זמן שההסכם לא אושר על ידי בית המשפט, יש לבחון אם התקיימו התנאים לאשרו בדיעבד, או שיש להורות על ביטולו.
המסקנה המתבקשת הינה כי במקרה כזה, חרף העובדה שההסכם לא אושר מראש, הוא אינו בטל מעיקרו ואולם, מדובר בהסכם שניתן לביטול (VOIDABLE) .
מן הכלל אל הפרט,
ההסכם נחתם בשנת 2006, עת הנתבעים 1-3 היו בני 13, 12 ו-4 ולא הוגש לאישור בית המשפט.
די בכך כדי לקבוע שהתנאי המתלה לא קוים וההסכם לא נכנס לתוקף.
כל הנתבעים כבר הגיעו לבגרות לפני שנים, (הגדול בהם הגיע לבגרות כבר בשנת 2011 והצעיר שבהם, הגיע לבגרות בשנת 2020).
אין די בכך שלאחרונה, לאחר הגשת התביעה, הוגשה תובענה לאישור ההסכם שנחתם לפני 18 שנה ולמעשה אין תכלית לתביעה זו, שהוגשה על ידי הורי הילדים, שנים לאחר שאלה כבר בגרו (תמ”ש 27036-05-24), החלטה על מחיקתה תינתן בנפרד.
השאלות אם יש לבטל את ההסכם שלא אושר ומי רשאי לעתור לביטולו, מטעם זה, הן שאלות שמצריכות בירור עובדתי והן תתבררנה במסגרת ההליך, לצד טענות התובע, באשר לטעמים האחרים שלטענתו מצדיקים ביטול ההסכם.
לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לברר את ההליך ולקבוע אם יש לבטל את הסכם המתנה, שנחתם בשנת 2006, מכל אחד מהטעמים המוזכרים.
הוראות להמשך ההליך יינתנו בנפרד.
החלטה זו ניתנת לפרסום, ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, י”ח תמוז תשפ”ד, 24 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
