בפני
כב’ השופט פליקס גורודצקי
מבקש
מ. ב. יפת (אדם שמונה לו אפוטרופוס)
באמצעות אפוטרופסו ב. י. ע.
ע”י ב”כ עו”ד אהרון ברוכין
נגד
משיבים
1. ז. ב.
ע”י ב”כ עו”ד ענת שלזינגר
2. משרד המשפטים/ הממונה על קשרי משפחה
החלטה
לפניי בקשה שכותרתה “בקשה לעיכוב הליכים” (להלן: “הבקשה”).
הבקשה הוגשה על-ידי אדם שמונה לו אפוטרופוס (להלן: “המבקש”) באמצעות האפוטרופוס (להלן: “האפוטרופוס”) – במסגרת תביעה לקביעת אבהות (להלן: “התביעה”) שהגישה נגדו המשיבה (להלן: “המשיבה”), אשר בגדרה עתרה להצהיר כי המבקש הוא אבי הקטינים א’ ת.ל. 00.0.0000 וש’ ת.ל. 00.0.0000.
במסגרת הבקשה עתר המבקש להורות על עיכוב הליכים בתיק זה.
הבסיס להגשת הבקשה הוא טענת המבקש ולפיה בכוונתו להגיש ערעור על החלטה מיום 22.1.2025 אשר בגדרה נדחתה בקשתו למחיקת התביעה על הסף ראו: תמ”ש 16507-03-24 מ. ב. נ’ ז. ב. (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ואח’ (22.1.2025).
המשיבה מתנגדת לבקשה מהנימוקים המפורטים בתגובתה, תוך שהיא עותרת לחייב את האפוטרופוס בהוצאות אישיות לדוגמה בצירוף שכ”ט עו”ד.
ב”כ היועמ”ש הותיר את ההכרעה בבקשה לשקול דעת בית המשפט.
האפוטרופסה לדין שמונתה למבקש תומכת בקידום ההליך.
הכרעה
לאחר עיון בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.
הדוקטרינה של ‘הליך תלוי ועומד’ (Lis alibi pendens) – המקנה לבית המשפט סמכות לעכב דיון בתובענה חלה “… כאשר קיים הליך מקביל המעורר שאלות דומות (רע”א 538/19 אילוז נ’ חברת א.ד.ר בנין ופיתוח (2010) בע”מ, פסקה 10 [נבו] (11.3.2019) … הדוקטרינה נועדה קודם כל כדי למנוע הליכי סרק ודיון כפול באותן שאלות לפני שתי ערכאות, באופן שיחסוך במשאביהם של בית המשפט ובעלי הדין. בנוסף משמשת הדוקטרינה כאמצעי למנוע מצב בלתי-רצוי של הכרעות סותרות, שעשויות להיווצר כאשר שתי ערכאות נפרדות דנות בהליכים בעניין קרוב המעוררים אותן שאלות משפטיות ועובדתיות (רע”א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע”מ נ’ דלתה דיגיטל בע”מ, פסקאות 11-10 [נבו] (11.7.2013); רע”א 5642/11 דובק בע”מ נ’ מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב, פסקה 6 [נבו] (21.11.2011); עניין רוחם, בפסקה 68; עניין אילוז, בפסקה 10)” ראו: רע”א 20276-12-24 תדהר בניה בע”מ נ’ י.ו. אלומית 2020 בע”מ (24.1.2025) [ההדגשה לא במקור – פ”ג].
במקרה שלפניי, לא מתנהל כל הליך נוסף המעורר שאלות דומות, ואין ערכאה נוספת אשר דנה בעניינם של הצדדים, כך שלא ייווצר מצב שבו יינתנו החלטות סותרות על-ידי ערכאות שונות. בתוך כך, אין מקום להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב הליכים.
ככל שהמבקש התכוון לעתור לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 22.1.2025, הרי שגם דין עתירה זו להידחות. כידוע, השיקולים המנחים בהכרעה בבקשות שעניינן עיכוב ביצוע, הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות ראו: בע”מ 6577/18 פלונית נ’ המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים, (9.10.2018); בע”מ 3440/19 פלונית נ’ פלונית, (30.5.2019). במקרה שלפניי, המבקש כלל לא הצביע על סיכויי הערעור ולא ניתן לערוך איזון בין שני שיקולים אלה ראו: ע”א 4825/23 שחאדה נ’ גנטוס (22.10.2023).
למותר לציין כי כלל ידוע הוא שערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהחלטות הדוחות בקשה לסילוק על הסף, אלא במקרים חריגים שבהם קיים חשש ממשי לניהול הליך סרק אשר יהיה כרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן, או כאשר נפלה טעות מהותית בהחלטת הערכאה הדיונית ראו: רע”א 4951/20 המשביר 365 בע”מ נ’ טורבו טקסטיל בע”מ (6.12.2020), כך שעל פני הדברים נראה גם כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.
לאור האמור, הבקשה נדחית.
משנדחתה הבקשה, יש לבחון את שאלת החיוב בהוצאות משפט.
בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט–2018 (להלן: “התקנות”), ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות משפט, ובמקרים חריגים אשר בהם מוצא בית המשפט שקיים טעם מיוחד שלא לחייב בהוצאות – הוא רשאי להימנע מכך ראו: תקנה 152 לתקנות; ע”א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע”מ נ’ תפן מדיקל בע”מ (24.2.2022). לא מצאתי כי המקרה שלפניי עולה בגדר מקרה חריג, וכי קיים טעם מיוחד המצדיק אי-הטלת הוצאות משפט.
המשיבה עתרה לחייב את האפוטרופוס באופן אישי, ולא את המבקש, בהוצאות משפט. לכאורה, בהתאם לתקנה 151 (א), ניתן לחייב בהוצאות משפט את בעל הדין בלבד.
נשאלת אפוא השאלה: האם ניתן לחייב אפוטרופוס בהוצאות משפט, מקום שבו בקשה שהוגשה באמצעותו נדחתה. לטעמי, התשובה לשאלה זו היא חיובית.
על-פי הפסיקה, במסגרת מילוי תפקידו, נכנס האפוטרופוס בנעליו של אדם אשר על ענייניו הוא מונה ראו: תמ”ש 9636-01-18 “שי” אפוטרופסות וטיפול בחסויים בע”מ נ’ …. (4.3.2019); תמ”ש 68716-01-18 פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס) נ’ פלונית (26.9.2020). במצב דברים זה, אין כל מניעה להטיל חיוב בהוצאות משפט על אפוטרופוס באופן אישי, על אף שהוא אינו בעל דין, מקום שבו הבקשה הוגשה באמצעותו ונדחתה.
לאור האמור, אני מחייב את האפוטרופוס בהוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.
מתיר את פרסום ההחלטה לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ח’ שבט תשפ”ה, 06 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.