בפני
כב’ השופטת עפרה גיא
מבקש
מ.ל
באמצעות בא כוחו- עו”ד מוני קריפיצר
נגד
משיבה
מ.ט
באמצעות באת כוחה- עו”ד נטלי אלוני
החלטה
לפניי בקשה למתן צו עשה שהוגשה על ידי המבקש, במסגרתה עתר להורות על השבת ציוד עיסקי, שלטענתו שייך לו וזאת בהתאם להסכם הפשרה שנערך בין הצדדים.
רקע ועובדות שאינן במחלוקת
המבקש והמשיבה הם אב ובתו כאשר המחלוקת ביניהם נוגעת לעסק הקרוי ‘…’ (להלן: “העסק”).
בין הצדדים התגלעו מחלוקות רבות בנוגע לעסק מזה תקופה וביום 19/08/2024 הם חתמו על הסכם הבא להסדיר המחלוקות ביניהם (להלן: “הסכם הפשרה”).
בין היתר נקבע בהסכם הפשרה, כי החל מיום 01/09/2024 תועבר מלוא הפעילות העיסקית של העסק לידי המבקש לרבות מספר טלפון ופאקס והמבקש מתחייב לחלוק עם בתו המשיבה את ההכנסות והרווחים שנכנסים לחשבונו לרבות תשלומים עתידיים הקשורים בפעילות המשותפת, ב- 50% וזאת עד ליציאתה של המשיבה מהמקום המשותף.
עוד הוסכם בהסכם שלאחר יציאתה של המשיבה מהעסק, המשיבה תקבל את מכונת הזכוכית הגדולה; מחשב נייח הנמצא בעמדת העבודה שלה כולל מקלדת ועכבר; כיסא עמדת עבודה ושולחן עבודה. כן הוסכם שהמבקש יקבל מכונה מחברת; מכונת קנבאס; מסור; קומפרסור ומכונת זכוכית קטנה; כלי עבודה; שולחנות עבודה ויתרת הציוד המצוי במקום.
בנוסף, הוסכם שהוצאות העסק והמלאי העיסקי יתחלקו בחלקים שווים בין הצדדים, נקבעו זמני שהות לכל צד במקום העסק עד מועד עזיבת המשיבה ונקבע שאתר החנות יועבר לרשותו של המבקש.
חרף הסכם הפשרה, לא עלה בידי הצדדים לסיים המחלוקות ביניהם והמשיבה ובעלה עתרו לצו הרחקה מצד המבקש ביום 04/11/2024. בדיון שהתקיים לפניי ביום 13/10/2024 ניתן צו הרחקה הדדי עד ליום 13/01/2025 לאחר שעיון בסרטונים שהוצגו לפניי על ידי הצדדים לימד על אלימות מצד שני הצדדים.
טענות המבקש
העסק הוקם על ידו בשנת 1972 ומדובר במפעל חייו שנחטף מידיו על ידי בתו ובעלה.
הוא דאג כל חייו לבתו עוד מיום פטירת אמה וביקש לסייע לבת שנותרה עם ארבעה ילדים קטינים ללא פרנסה והוא שסיפק לה עבודות בעסק על מנת להצדיק העזרה הכלכלית.
חטאו היה שרשם העסק על שם הבת מתוך מחשבה להעבירו לידיה ביום מן הימים. עם השנים צרף הבת לעסק באופן קבוע וגם את בעלה, אז גילה כי הבת מעלימה הכנסות. מדובר בעסק שמחזורו נע בין 100,000 ₪-170,000 ₪ בחודש.
ניסיונות לאתר הכספים לא צלח, הבת גזלה מפעל חייו וניסיון לפצלו נכשל גם הוא, היחסים בינו ובין בתו החריפו עד שלקה בלבו.
במסגרת ההסכם ויתר על כספים רבים המגיעים לו. הוא זקוק לגישה לאתר ולכונן הקשיח על מנת שיוכל להפעיל העסק. הוא זקוק גם למסור ומחבר מסגרות שהינו ציוד שניתן להזמינו בהזמנה מיוחדת הלוקחת ארבעה חודשים, עובדה שיש בה בכדי להשבית הייצור במפעל ותגרום לנזק כלכלי בלתי הפיך.
ביום 01/10/2024 נטלה המשיבה את כל הציוד שלה מהעסק בהתאם להסכם, שבה למחרת ונטלה גם ציוד השייך לו וביום 05/10/2024, ערב ראש השנה, הגיעה עם בעלה, שברו מנעול נוסף, חתכו כבלי מצלמות עם סבלים ומשאיות על מנת לבזוז המפעל ורוקנו את מפעל חייו.
לא ניתן להפעיל העסק ללא הציוד ובכך תהיה פגיעה קשה במוניטין של העסק. הוא גייס עובדים חדשים מתוך הסתמכות על ההסכם, לא ניתן להשיג חלק מהציוד בטווח הקצר. המשיבה הפרה ההסכם ומשכך, יש ליתן צו עשה.
טענות המשיבה
המבקש אביה מבקש להרוס אותה ולהלך עליה אימים ואף הטיל אימה עליה ועל בעלה וילדיה הקטינים.
הסכם הפשרה אכן נחתם בין הצדדים ביום 19/08/2024 לאחר תקופה ארוכה של לחצים ואיומים ונסיונות השתלטות על עסקה. זאת ועוד, הסכם הפשרה נחתם ביום 19/08/2024 נחתם לאחר שיום קודם לכן ב-15/08/2024 השתלט המבקש יחד עם בנו שחי בארצות הברית על העסק, החליף מנעולים, ריסס את מספר הטלפון שלה, השתלט על המחשבים ואתר האינטרנט ואילץ אותה לחתום על הסכם לפיו מוותרת על מחצית ממפעל חייה.
ההסכם נחתם בבהילות, מול אחיה, בעקבות לחץ וכפייה אגרסיביים ואף לאחר החתימה על ההסכם דרש ממנה המבקש לעמוד בתנאי ההסכם תוך כדי הפעלת איומים.
ביום 10/10/2024 לאחר שהמבקש הורחק ממנה על ידי בית משפט ביום 06/10/2024, אזרה אומץ ושלחה הודעת ביטול לפיה אין בהסכמות בכפייה בכדי לחייבה ומשכך, ההסכם שנערך בין הצדדים, בטל.
היא בעלת העסק, המדובר במפעל חייה. המבקש אף חתם על תצהיר בעבר לפיו אין לו נגיעה לעסק והוא בבעלותה. עוד הצהיר בתצהיר עליו חתם ביום 04/06/2023 כי אין לו כל קשר לבעלות, הזכויות והחובות בעסק והוא שייך לבת בלבד”.
המבקשת הועסקה כשכירה בעסק ורק לאחר תשע שנים בהן עבדה לבדה הוא צורף כעובד בעסק לאחר שנכשל בעסקיו. היא שוכרת המקום לחמש שנים ואף שילמה בעבר את כל תשלומי השכירות והארנונה.
כל הציוד בעסק נרכש על ידה, היא בעלת המוניטין של העסק. היא שערכה את הקבצים הנמכרים באתר.
המבקש לא הניח כל תשתית ראויה לתמיכה בטענותיו, גרם לה מפח נפש בהתנהגותו והכריח אותה לחתום על הסכם שבוטל בסופו של יום שעה שנערך תחת כפייה ואיומים.
דיון והכרעה
בהתאם להוראות סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ”ד-1984 “בית משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שייראה לנכון בנסיבות שלפניו”.
בפסיקה נקבע כי על בית משפט לנקוט משנה זהירות לפני שיורה על צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, לפני הכרעה סופית בתובענה ומדובר בצו שראוי שיינתן במקרים חריגים כאשר התערבותו של בית משפט חיונית על מנת למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם (ראו רע”א 5843-05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ’ שרון השקעות בע”מ, פורסם ביום 13/12/05).
זאת ועוד, בהתאם להוראות תקנות 94-95 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשע”ט- 2018, מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ובית משפט רשאי ליתן הסעד, אם שוכנע על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה. בנוסף, על בית משפט לבחון את הנזק שייגרם למבקש ככל שלא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב או לאדם אחר או לעניין ציבורי ואין סעד שפגיעתו קלה יותר, המשיג את תכלית מתן הצו. כן יש לבחון את תום לבם של הצדדים.
בעניין הנדון, די בהסכם הפשרה בכדי להוות תשתית ראויה לקיומה של עילת תביעה. המדובר בהסכם פשרה עליו חתמו שני הצדדים. יתרה מזאת, המשיבה היתה מיוצגת במסגרת ההסכם על ידי באת כוחה אשר ייצגה אותה גם בהליך שלפני ( בעניין זה יוער כהערת אגב כי יש לשקול הייצוג בתיק בטרם בית המשפט יידרש לכך, שעה שמדובר בעורכת דין שיכול ותידרש למסור עדות במסגרת ההליך שכן ההסכם נערך כאמור על ידה. בשלב זה ונוכח דחיפות ההכרעה לא מצאתי מקום להידרש לכך).
אם כן, המדובר בהסכם פשרה שלכאורה נוסח ונערך על ידי המשיבה ובאת כוחה ובעניין זה אף יכול ויחול כלל הפרשנות כנגד המנסח ובהתאם להסכם על המשיבה, בין היתר, להשיב למבקש הרכוש הנטען.
אכן, למשיבה טענות קשות כנגד אכיפת ההסכם לרבות טענות להפרת הסכם מצד המשיב ומדובר בטענות שראויות להתברר, אלא שבשלב זה, די בראיות לכאורה שהוצגו לפניי בכדי לבסס את התביעה שהוגשה לאכיפת הסכם הפשרה. כאמור לעיל, אין מחלוקת שהמשיבה חתמה על ההסכם, המשיבה אף היתה מיוצגת על ידי עורכת דין. מהחקירות שהתקיימו היום לפניי עולה כי לכאורה עורכת הדין מטעמה של המשיבה היא שהגיעה לבית המבקש ובקשה לשכנעו לחתום על ההסכם. המשיבה אף נטלה חלק מהציוד בעסק לאחר שהתקיים דיון בעניין במסגרת דיון בבקשה לצו הרחקה שהוצאה על ידה ולא פעלה לבטל ההסכם בטרם נטלה הציוד מהעסק וזאת ככל הנראה תוך כדי הסתמכות המבקש לפיה תיטול הרכוש המוסכם בלבד.
כך גם לא ניתן להתעלם מטענות המשיבה שהיא בעלת העסק ובמיוחד נוכח תעודת העוסק המורשה הרשומה על שמה החל משנת 2013. מנגד, הסכם שכירות, קבלות ומסמכים נוספים, יש בהם בכדי לחזק גרסת המבקש ובשלב זה, לא ניתן להכריע לעניין זה ודי בראיות לכאורה שהוצגו לפניי.
במסגרת טענותיה טענה המשיבה כי ההסכם בטל מחמת פגמים בכריתתו וכן עקב הפרות מצדו של המשיב. כך טענה שטרם נשא בכל עלויות העסק ואף בחר שלא להעביר החשבונות על שמו. במעמד הדיון הוצגו חלק מהאסמכתאות לפיהן המבקש העביר על שמו חלק מחשבונות הנכס ובכל הנוגע לשכירות המושכר נראה כי הצדדים חולקים על תשלום חודש ספטמבר כאשר לאחר מכן, אין מחלוקת שהמבקש הוא שנשא בעלות המושכר ואין לקבע בשלב זה כי המבקש הפר ההסכם.
בכל הנוגע לטענות המשיבה בנוגע לפגמים בכריתת ההסכם, אומנם המשיבה טענה כבר במעמד הדיון שהתקיים במסגרת צו ההגנה, כי הסכם הפשרה בטל מטעמים של פגמים בכריתת ההסכם, אלא שכאמור לעיל, רק ביום 10/10/2024 ולאחר שנטלה חפצים רבים ובניגוד לאמור בהסכם, בחרה לשלוח הודעת ביטול ההסכם.
בנסיבות אלו, די בהסכם הפשרה שנחתם בכדי להוות ראיות מספקות לקיומה של עילת תביעה לפיה יש להורות על אכיפת הסכם הפשרה.
בכל הנוגע למהות הסעד, התרשמתי שמדובר בציוד נדרש לטובת הפעלת העסק ומדובר בסעד הנדרש לצורך הגשמת מטרה זו.
בעניין הנזק שעלול להיגרם למי מהצדדים, המדובר כנטען בציוד יקר ערך, שרכישתו עלולה למוטט את עסקו של המבקש ויתכן שגם את עסקה של המשיבה, אלא שכאמור, לעת הזו אין בדעתי לקבוע מסמרות מי הבעלים של כלל הציוד ודי בהסכם הפשרה עליו חתמו הצדדים.
לא זו אף זו, ספק אם במקרה דנן די בפיצוי הולם די בו ובמיוחד שעה ששני הצדדים רואים כיום בעסק את מפעל חייהם. האב המבקש כבן 77 לערך ואילו המשיבה, הבת כבת 38. מצבו הרפואי של האב החמיר מאז תחילת הסכסוך ביניהם ולעת הזו, נראה כי אף מטעם זה יש גם בכך בכדי להוות שיקול למתן הצו.
ויודגש, בשלב זה בית משפט אינו קובע מסמרות ואינו מכריע בהליך וטענות הצדדים יתבררו במסגרת ההליך לגופו, אולם בשלב זה ובשים לב לסעד המבוקש שוכנעתי כי קיימות די ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ולמבקש קיים סיכוי לזכות ועלול להיגרם נזק רב ככל שלא יוחזר לו הציוד.
אשר על כן, מצאתי מקום בשלב זה להורות למשיבה להשיב הציוד המבוקש בבקשה במלואו למבקש, הציוד יוחזר למבקש תוך שלושה ימים.
עוד תישא המשיבה בהוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים ובאי כולם.
ההחלטה מותרת לפרסום ללא פרטים מזהים ובשינויי הגהה ונוסח בלבד.
ניתנה היום, ט”ז חשוון תשפ”ה, 17 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.