התובעת:
נ.כ. ת”ז, XXX
נ ג ד
הנתבע:
א.כ. ת”ז, XXX
נוכחים:
בהעדר הצדדים<#1#>
פרוטוקול
…
<#3#>
פסק דין
מדובר בתביעה שהוכתרה כתביעה לאחריות הורית אלא שלא ברור מהעולה ממנה מהם הסעדים הכרוכים בתביעה – אכיפת זמני שהות, שינויים בדרך של שינוי הסכם גירושין כולל שקיבלו תוקף שיפוטי בבית הדין הרבני, או בכלל אשרור העתקת מקום מגורי קטינים. שכן כל סעיף בכתב התביעה למעשה עוסק בסעד אחר (השוו סעיפים 13,17,19 לכתב התביעה).
חרף החלטתי המפורשת מיום 2.5.24, אף לא הציגה התובעת לתיק אישור המצאה כדין של כתב התביעה והזמנה לדין לנתבע.
עיון במערכת נט המשפט מעלה דקות לפני תחילת הדיון הגישה באת כח התובעת בקשה, לא חתומה ולא נתמכת בתצהיר, למתן ארכה בת 60 יום על מנת לנסות לגשר על הפערים ולהגיע להסכמות ללא התערבות בית המשפט. זאת בנימוק שנוכח תקלה הוגשה הבקשה בטעות לפני פגרת הסוכות לבית המשפט בבאר שבע. אלא שגם מהבקשה שהוגשה עולה כי במהלך פגרת הסוכות, ביום 23.10.24 קיבלה באת כח התובעת תזכורת על הדיון הקבוע להיום. רוצה לומר, מועד הדיון היה ידוע.
חרף מודעותה של התובעת כאמור לעיל על הדיון, לא מצא איש מטעמה, לא כל שכן הנתבע (שכזכור לא הוצג בעניינו אישור ההמצאה), להתייצב לדיון ויש בכך טעם לפגם של ממש.
מושכלות יסוד הן כי כל עוד לא מורה בית המשפט על דחייתו של דיון על בעל הדין להתייצב לו. הדבר נובע בראש ובראשונה מהיותו של הזמן השיפוטי משאב יקר ערך, אשר מוקצה במשורה למתדיינים, עת מאות מתדיינים אחרים ממתינים לתורם.
זמן שיפוטי שהושם לאל עקב אי התייצבות בעל דין שלא כדין, איננו יכול להיות מוקצה על אתר בבוקרו של אותו הדיון לטובת מתדיין אחר. מנגד, קביעתו של מועד נדחה לדיון כפי שעתה לכאורה כמשתמע מבוקש – שהרי גם הסכמות תצרכנה אשרור שיפוטי לכאורה וככל שלא יגיעו הצדדים להסכמות בוודאי שיהיה צורך לקבוע דיון- תבוא בהכרח על חשבונם של מתדיינים אחרים.
לכך אין ניתן להסכין . לעניין זה, בהקשר אחר, נדרש בית המשפט העליון, תוך שקבע בין היתר :
“…שזמן שיפוטי הוא משאב חברתי מוגבל, ועל כן השקעה מסיבית של הזמן בהליך אחד תדחה את טיפולו של השופט בהליכים אחרים, דבר אשר עלול לפגוע קשה – ולעיתים, אנושות – בבעלי הדין שמחכים ליומם בבית המשפט ולסעדים המשפטיים להם הם זכאים, ואין שופט שישמע את טענותיהם…” [ע”א 6460/21 פרץ נ’ כהן )מצוי במאגרים משפטיים, 18.6.23].
כפועל יוצא, אני סבור שדיונית התרופה המתאימה אשר תביא בחשבון גם את אינטרס הציבור וגם את אינטרס התובעת שככל שיעלה בכך הצורך תברר ערכאה שיפוטית את עניינה, איננו במתן הארכה המבוקשת כי אם במחיקתה של התובענה, שכידוע איננה בבחינת מעשה בית דין.
בכך תוכל גם התובעת להיזקק במידת הצורך לשאלה האם ובאיזו מידה מאפשר כתב התביעה שהוגש כפי נוסחו, להידרש לתובענה באופן ענייני (לעניין זה ראו הערותיי לעיל).
אולם יותר מכל תאפשר מחיקת התובענה גם הגשתה במידת הצורך לערכאה המוסמכת לכך שכן על פניו עסקינן בתובענה שבה מבוקשת אכיפה ו/או שינוי של הסכם גירושין שקיבל תוקף שיפוטי בבית הדין הרבני האזורי.
בוודאי שבית המשפט זה איננו בבחינת ערכאת אכיפה של פסקי דין שניתנו בטריבונל שיפוטי אחר [(השוו: עמ”ש (ב”ש) 21948-04-14 ר. נ’ ר (מצוי במאגרים המשפטיים; 27.10.14)].
בנוסף, ככל שמבוקש להידרש להסכם, לשנותו, להוסיף לו הוראות וכל דבר מה אחר, עולה לכאורה שבית משפט זה כלל איננו מוסמך לדון בו. זאת, בין היתר, בהתחשב בהוראות סעיף ב. 8 (א) להסכם המדגיש את הצורך בקבלת אישור בית הדין הנדרש בכל הנוגע לשאלות העתקת מקום המגורים ויותר מכך, בשים לב לתניית השיפוט המפורשת שבהסכם, שלפיה “בכל הנוגע להסכם זה, תהיה לבית הדין הרבני סמכות בלעדית לדון בעתיד בהסכם זה” (סעיף כה’ להסכם).
בוודאי שמכלל הטעמים לעיל, יש הצדקה להורות על מחיקת התובענה וכך אני מורה.
שקלתי האם לחייב התובעת בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה, אולם לפנים משורת הדין איני עושה כן.
פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים ובני משפחותיהם.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין ותסגור את התיק.
<#5#>
ניתנה והודעה היום כ”ה תשרי תשפ”ה, 27/10/2024 במעמד הנוכחים.
בן שלו, שופט
קלדנית: לילךקסטו
הוקלד על ידי יהודית מנצור
