לפני
כבוד הרשם הבכיר מרדכי וחדי
תובעים
1. ס’ ש’
2מ’ ש’
3. ג’ ש’ (קטין)
4. ע’ ש’ (קטין)
5. ע’ ש’ (קטין)
נגד
נתבעים
ישראייר תעופה ותיירות בע”מ
פסק דין
(עותק מותר לפרסום)
עניינה של התביעה שבפני במסע תלאות שנכפה על התובעים, זוג הורים ושלושת ילדיהם הקטינים, שהיו אמורים לשוב מחופשתם בוורנה שבבולגריה לישראל בטיסה ישירה שמשכה שעתיים ורבע; תחת זאת, נאלצו התובעים לאת למסע מפותל ויקר בן יומיים וחצי.
על כן, הגישו התובעים את תביעתם זו, לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתרשלותה של הנתבעת, שבעטיה החמיצו את טיסת החזרה.
השתלשלות האירועים –
התובעים הזמינו כרטיסי טיסה, באמצעות אתר go to gate, מישראל לוורנה שבבולגריה ובחזרה. טיסת ההלוך התנהלה כמתוכנן. ענייננו כאן בטיסת החזרה אשר הייתה אמורה להמריא ביום 25.08.22 בשעה 21:05.
לאחר שלא עלה בידי התובעים לבצע צ’ק אין לטיסה יום קודם לכן באתר הנתבעת, פנו אל הנתבעת וזו השיבה להם כי סוג הכרטיס שכרכשו אינו מאפשר צ’ק אין מוקדם, אלא בשדה התעופה.
עוד באותו היום, 24.08.22, בשעה 20:51 שלחו התובעים הודעה אל הנתבעת לפיה מצאו, לפי מספר ההזמנה, כי הטיסה מבוטלת וביקשו לברר את פרטי הטיסה העדכניים. הנתבעת השיבה כי “יש לפנות אל סוכן הנסיעות להמשך טיפול מולו”.
ביום 25.08.22, בשעה 15:44, קיבלו התובעים הודעה, באמצעות מסרון, בזו הלשון:
“ע”פ הרישום במערכות ישראייר לא הגעתם לטיסתכם היום 25.8.22 מורנה לתל אביב המראה בשעה 11:25.
עדכון לוחות הזמנים בהזמנתכם בוצעה בתאריך 16.5.במערכות והועברה הודעה לגורם מולו בוצעה הזמנתכם .
אנא פנה אל סוכן הנסיכות ואו האתר מולו בוצעה ההזמנה להמשך טיפול.”
(כך במקור).
בהעדר כל אפשרות סבירה אחרת שמצאו התובעים באותה העת, נאלצו ללון לילה נוסף במלון ולמחרת נסעו במונית לסופיה, משך שבע שעות, ומשם עלו על טיסה לאתונה, שם המתינו עוד שש שעות והמשיכו את דרכם בטיסה מאתונה לרודוס; ברודוס התבשרו כי טיסתם לישראל בוטלה, והם נאלצו לבלות לילה נוסף עד שעלו לטיסה חזרה לישראל; מסע שארך משך למעלה מיומיים, תחת טיסה שהייתה אמורה להימשך כשעתיים ורבע בלבד, ובעלות גבוהה פי כמה.
ביום 10.10.22, הנתבעת השיבה לתובעים את הסכום ששילמו בעבור אותה טיסה, באמצעות סוכנות הנסיעות.
תמצית טענות הצדדים –
לטענת התובעים, הנתבעת לא עדכנה אותם אודות הקדמת שעת ההמראה, גם לא לאחר שהם עצמם פנו באופן יזום אל הנתבעת והעלו בפניה את מצוקתם, עוד בטרם המריאה הטיסה עליה היו אמורים לעלות. משלא עשתה כן, התרשלה הנתבעת כלפי התובעים וגרמה להם לנזקים המפורטים בכתב התביעה. לשיטתם, הודעת העדכון ששלחה הנתבעת לסוכנות הנסיעות לא הגיעה אליהם וכי היה עליה לוודא כי העדכון יגיע ישירות אליהם.
מנגד, טוענת הנתבעת כי יצאה ידי חובה כאשר שלחה את ההודעה אודות שינוי בזמני הטיסה אל סוכנות הנסיעות שדרכו ביצעו התובעים את ההזמנה מלכתחילה, כפי שאף בוצע החזר התשלום בעבור הטיסה – באמצעות סוכנות הנסיעות. לשיטתה, מרגע שנשלחה ההודעה אל סוכנות הנסיעות, היא האחראית לעדכן את התובעים, כך שאם לא עשתה כן, הרי שעל התובעים להפנות את טענותיהם אליה.
לאחר שקראתי את כתבי הטענות ושמעתי את הצדדים והעדים מטעמם, מצאתי כי יש לקבל התביעה בחלקה, כפי שאבאר להלן –
אחריות הנתבעת כלפי התובעים –
סע’ 4 לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע”ב-2012 (להלן: “חוק שירותי תעופה”) קובע כי “יראו מפעיל טיסה או מארגן שהנוסע מקבל ממנו שירות, אף אם אין בינו ובין הנוסע הסכם, כמי שמבצע מטעם מי שהנוסע התקשר עמו בהסכם את החובות המוטלות לפי חוק זה”; ועוד, בנוגע להגדרת מערכת היחסים שבין הנוסע למפעיל הטיסה, מתוך פסה”ד בעא 7187/12, עו”ד ליאור צמח נ’ אל על נתיבי אויר לישראל [נבו – 17.08.14], שם נקבע כי “בין כל נוסע שעל שמו הונפק כרטיס טיסה לבין המשיבה קיימים יחסים חוזיים”.
הנה כי כן, בין התובעים לנתבעת נכרת חוזה, לפיו התחייבה הנתבעת לספק לתובעים את שירותיה.
ודוק כי אין משום הטענה כי כרטיסים אלו נרכשו באמצעות סוכנות נסיעות כדי לנתק את היחסים החוזיים שבין הצדדים, או לשנות מהאחריות שחלה במסגרתם על הנתבעת, כלפי התובעים. ראו לעניין זה פסה”ד בתק (י-ם) 33059-07-16, אורי עמוס שרקי נ’ ארקיע קווי תעופה ישראליים בע”מ [נבו – 22.01.17], שם נקבע, בין היתר, כך:
“במסגרת היחסים המשולשת של ספק-סוכנות נסיעות-לקוח, אין ספק יכול להתנער מחבותו כלפי צרכן בתואנה כי סוכנות הנסיעות היא אשר ביצעה את העסקה עם הצרכן וכל חבותו של הספק מסתכמת מול סוכנות הנסיעות בלבד.”
(ההדגשות אינן במקור – ו’ מ’).
עוד ראו מתוך פסה”ד בתק (נתניה) 55727-07-22, יעל מיכאלי הוך נ’ ישראייר תעופה ותיירות בע”מ [נבו – 29.12.22], שם מפנה כב’ הש’ ל’ הר ציון לדברי ההסבר לחוק שירותי תעופה על מנת ללמד אודות הרציונאל שבהטלת האחריות על מארגן או מפעיל הטיסה:
“מדברי ההסבר עולה כי תכלית החקיקה הייתה להביא למצב שבו מפעיל הטיסה יהיה אחראי כלפי הנוסע מכוח החוק, גם במקרים בהם הנוסע לא התקשר עם מפעיל הטיסה במישרין”.
מכל אלו נלמדת חובתה של הנתבעת כלפי התובעים – הנוסעים – לעדכן בכל שינוי בזמני הטיסה, וכי היא אינה יכולה לצאת ידי חובה בשליחת ההודעה אך אל סוכנות הנסיעות מבלי שווידאה כי אותה הודעה הגיעה אל הנוסעים.
משלא עשתה כן, התרשלה הנתבעת במילוי חובתה כלפי נוסעיה והפרה את אותו הסכם שנכרת ביניהם עם רכישת כרטיסי הטיסה.
הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהנתבעת כן מצאה דרך וסיבה לעדכן את התובעים בהודעות אישיות מעת לעת, כמו זו ששלחה על מנת לעדכן אותם, לאחר מעשה, כי הטיסה המריאה בלעדיהם – רוצה לומר, כי בנקל יכולה הייתה באותה הדרך בדיוק לדוור את ההודעה בעניין שינוי מועדי הטיסה ישירות אל התובעים.
לא אך זאת, שכן התנהלותה הנתבעת, מעת שפנו אליה התובעים עוד בטרם הגיע מועד הטיסה, וטענו בפניה כי הם נתקלים בבעיה ונראה כי הטיסה בוטלה, הרי שבאותה קלות בה בחרה הנתבעת להשיב כי “יש לפנות אל סוכן הנסיעות להמשך טיפול מולו”, הייתה יכולה פשוט להשיב לגופו של עניין ולידע את התובעים כבר אז.
כל אלו, אינם בבחינת דרישה למאמץ מיוחד מצד הנתבעת, או פעולה הכרוכה בעלות כספית כלשהיא, וממילא הובהר כבר כי אין מדובר אלא בקיום חובתה כלפיה נוסעיה;
כן ראיתי להוסיף ולציין כי מצאתי את התנהלות הנתבעת, אשר גילתה אדישות למצוקתם של התובעים ולמצב אליו נקלעו, מקוממת וחסרת אחריות – לשון המעטה – שעה שנמנעה מפעולה פשוטה, שכאמור אינה כרוכה במאמץ או בעלויות כספיות, על מנת לקיים את חובתה ולוודא כי נוסעיה מעודכנים באשר לשינוי זמני הטיסה.
ההסדר הקבוע בחוק שירותי תעופה אינו חל בענייננו –
לאור האמור לעיל, הגעתי גם למסקנה כי על אף שמדובר במחלוקת בין מפעיל טיסה לבין נוסעים, אין תחולה להסדרים הקבועים בחוק שירותי תעופה, אשר ממילא אינו מציע מענה למצב המסוים אליו נקלעו התובעים:
אמנם, הנתבעת טוענת כי הקדימה את שעת הטיסה, מהשעה הנקובה – 21:05, לשעה 11:25 – דהיינו כתשע שעות וחצי מוקדם יותר מהמועד המתוכנן; אולם, אין המקרה נופל בגדרו של חוק שירותי תעופה בכלל, או סע’ 8, העוסק בטיסה שמועד המראתה הוקדם, בפרט.
כפי שעולה מן האמור לעיל, התרשלותה של הנתבעת מלעדכן את התובעים אודות הקדמת הטיסה, אשר בעטיה לא נודע לתובעים על הקדמת הטיסה אלא לאחר שהמריאה, היא שגרמה לתובעים לנזק מושא תביעתם, ולא עצם הקדמת הטיסה.
עוד אבאר כי הפיצוי הקבוע בסע’ 8 לחוק שירותי תעופה במקרה של הקדמת טיסה, ובמקרה זה – הקדמתה ביותר משמונה שעות ביחס למועד ההמראה הנקוב, מעניק לנוסעים את ההטבות הקבועות שם, תחת ההנחה כי הנוסעים קיבלו ההודעה על הקדמת הטיסה וניתנה להם האפשרות, אם רצו בכך, לעלות על הטיסה שהוקדמה, או להסתפק בחלופות הקבועות שם. הוראות חוק שירותי תעופה אינן מתייחסות למקרה בו רשלנותה של מפעילת הטיסה גרמה לכך שהנוסעים יחמיצו את טיסתם.
במקרה דנן, אף לא ניתן לטעון כי מדובר במקרה של ביטול הטיסה. אמנם, הפסיקה הכירה במקרים מסוימים, בהם הטיסה הוקדמה באופן משמעותי, כי הלכה למעשה מדובר בביטול הטיסה, כך שהנוסעים שם זכאים לפיצוי הקבוע בחוק שירותי תעופה (תק (ב”ש) 7926-10-15, איל הדר נ’ אופק – נסיעות תיירות ונופש בע”מ [נבו – 26.03.16]); ברם, גם במקרים אלו הלכה למעשה ניתנה לנוסעים האפשרות לעלות על הטיסה שהוקדמה, או להסתפק בחלופות שמציע חוק שירותי תעופה לנוסעים שטיסתם הוקדמה, או בוטלה. ראו מקרה דומה לענייננו בפסה”ד בתק (ב”ש) 24727-11-17, יוליה קזקוב נ’ דיזנהאוז – בי.טי.סי. בע”מ [נבו 04.04.18] (להלן: “פס”ד דיזנהאוז”).
לסיכום – מרגע שנמנעה מהתובעים האפשרות לעלות על הטיסה שהוקדמה, הרי שרשלנותה של הנתבעת גרמה להם לנזקים, ולא עצם הקדמתה של הטיסה, או ביטולה, ועל כן אין כל מקום להחיל את ההסדרים הקבועים בחוק שירותי תעופה לעניין הפיצוי המגיע לתובעים.
משלא חלים ההסדרים הקבועים בחוק שירותי תעופה, יש לפנות אל דיני החוזים ודיני הנזיקין.
הנזק לתובעים –
משנמצא כי הנתבעת הפרה את חובתה כלפי התובעים והתרשלה בהתנהלותה מולם, באופן אשר גרם לתובעים נזקים ממוניים ושאינם ממוניים, הרי שהתובעים זכאים לפיצויים מהנתבעת בעבור נזקים אלו – כך מכח הוראות סע’ 10 ו- 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל”א-1970 (להלן: “חוק החוזים תרופות”) וסע’ 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
הנתבעת לא הכחישה את הנזקים שנגרמו לתובעים בעקבות החמצת טיסת החזרה, למעט טענה כללית כי מדובר בתביעה בסכום מוגזם. ברם, איני מוצא ממש בטענה זו, ולו משום כלליותה, שעה שמנגד טרחו התובעים ופירטו את תלאותיהם והנזקים מושא תביעתם אשר נגרמו להם בעקבות החמצת טיסת החזרה ואף צירפו אסמכתאות לעיקר העלויות שנדרשו להם.
הנתבעת מצדה, אף לא טרחה להציג כל חלופה אחרת שעמדה לרשות התובעים באותה העת ואשר לפיה יכלו להקטין את נזקיהם.
משכך, מצאתי לקבל את עיקר טענות התובעים באשר לנזקיהם.
ע”פ כתב התביעה וצרופותיו, מצאתי כי התובעים הוכיחו את הנזקים הממוניים שנגרמו להם בסכום כולל של 13,349.47 ₪ בלבד;
עם זאת, מאחר ולא צורפו אסמכתאות לערכם של ימי העבודה שאבדו, ולאחר שמצאתי כי ממילא היה מדובר בסוף השבוע, לא מצאתי לפסוק לתובעים פיצוי בגין רכיב זה;
כמו כן, לאור התנהלותה של הנתבעת ובשים להוראות סע’ 13 לחוק החוזים תרופות, מקובלת עלי טענת התובעים לנזקים שאינם ממוניים בסכום כולל של 12,500 ₪.
לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת;
הנתבעת תשלם לתובעים סכום כולל של 25,849.47 ₪, לפי הפירוט הנ”ל, ובתוספת הוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪ לכלל התובעים.
ניתן היום, ב’ טבת תשפ”ד, 14 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
