בפני
כב’ השופט ליאור ברינגר
התובעת:
*******
ע”י ב”כ עו”ד ארז חיימי
נגד
הנתבע:
********
ע”י ב”כ עו”ד מרק ולקומיר
פסק דין
הצדדים היו זוג, גרו באוקראינה ומיחסיהם נולד בנם המשותף ע’ ביום 02.10.2020 (להלן: “הקטין”).
הקטין נרשם ע”ש התובעת בלבד.
בשנת 2011 עלו הצדדים ובנם ארצה, אולם זמן קצר לאחר מכן חזרו האם והקטין לאוקראינה, הקטין נשאר באוקראינה אצל דודו וסבתו, ואילו התובעת חזרה ארצה. כך עד שנת 2019, אז הביאה התובעת את הקטין ארצה ומאז הוא בארץ עם התובעת.
הנתבע הגיש תביעת אבהות ונקבע כי הוא אבי הקטין.
הקשר של הקטין עם האב אינו טוב והם מתראים פעם בשבוע במרכז הקשר.
הוגשו לתיק מספר תסקירים, מהם עולה כי לאב יכולות נמוכות, הוא אינו מפנים את העצות המקצועיות שניתנו לו ע”י העו”ס ולפיכך אין התקדמות ביחסיו עם הקטין.
שירותי הרווחה ציינו כי הקטין כועס על אביו. הנתבע טען שהקטין משקר והוסיף, בפניו של הקטין, כי הוא ידאג שעו”ד מטעמו יטפל באמא כמו שצריך.
כמו-כן, הומלץ על ידי שירותי הרווחה על טיפול דיאדי, אולם האב טען שאין באפשרותו לממן את הטיפול, גם לא תשלום מופחת מטעם קופ”ח.
(ראה תסקירים מיום 9.1.23, 16.5.23, 25.6.23).
לאור האמור, שירותי הרווחה אינם יכולים לקדם ולהרחיב את זמני השהות של הקטין עם האב, מכיוון שהאחרון אינו מפנים את תרומתו לסירוב הקטין להרחבת זמני השהות אל מחוץ למרכז הקשר.
לאור האמור בתסקיר מיום 25.6.23, שירותי הרווחה יגישו תסקיר משלים תוך 60 יום.
האב נמצא בהליכי פש”ר לטענתו, בעבר עבד, אחר כך חדל לעבוד בשל מגבלה רפואית וכעת שוב עובד, בשכר של כ- 8,000 ₪ נטו לחודש. האב הציג 2 תלושי שכר, מחודשים ינואר ופברואר 2024, מהם עולה כי שכרו 9,106 ₪ נטו בחודש.
לסיכומיו צירף תלושי שכר ישנים, משנים קודמות.
האם עובדת בניקיון בתים ושכרה לטענתה הוא כ- 5,000 ₪ לחודש.
האב שוכר דירה בסכום של 1,400 ₪ לחודש והאם גרה בדירה השייכת לה ולבעלה ועליהם לשלם משכנתא חודשית בסך 5,900 ₪ לחודש.
האב טען כי לאם הכנסות נוספות, שאינן מדווחות, אולם טענתו זו לא הוכחה.
האם טענה כי האב מרוויח הכנסות שאינן מדווחות, אולם טענה זו לא הוכחה. היא הציגה תמונות של רכב יוקרתי מסוג BMW אולם הנתבע הבהיר כי זה רכב של חבר ואינו משתמש בו קבוע.
התובעת צירפה תמליל שיחה ממנה עולה כי לנתבע עסק עם פועלים, אולם התמליל מתייחס לתקופה שקדמה להגשת התביעות הנוכחיות, שעה שכיום הנתבע בהליכי פש”ר.
מהאמור לעיל עולה כי יחסי השכר הם 65% האב (9,106 ₪) ו- 35% האם (5,000 ₪).
מהמסמכים והעדויות שהוצגו עולה כי הצדדים אינם חיים ברמה גבוהה וצרכיו של הקטין לא חורגים מהמינימום המקובל בפסיקה, בסך 2,250 ₪ בצירוף מדור והוצאות אחזקתו, בסך 2,265 ₪, סה”כ 4,515 ₪. לאור פערי השכר, על האב לשאת ב- 65% מכך, בסך 2,935 ₪.
מהאמור לעיל עולה כי נטל הטיפול בקטין מוטל כולו על התובעת בלבד, הואיל והקטין נמצא בטיפולה הבלעדי ואינו שוהה עם הנתבע כלל, למעט לשעות ספורות במרכז הקשר.
ביום 26.2.23 פסקתי כי הנתבע ישלם לתובעת מזונות זמניים בסך 2,300 ₪ בחודש.
התובעת עותרת (בתצהירה ובסיכומיה) לקבוע סכום זה כמזונות קבועים. לאור האמור לעיל אני מקבל את הטענה ולפיכך אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את חלקו במזונות הקטין, בסך 2,300 ₪ לחודש, החל מיום 1.12.24 ובכל יום 1 לחודש שלאחר מכן, עד הגיע הקטין לגיל 18 שנים או סיום בית ספר תיכון, לפי המאוחר. מאותו מועד יהיו המזונות 1/3 מהסכום וישולמו עד לסיום שירותו החובה בצה”ל/שירות לאומי.
סכומי המזונות צמודים למדד המחירים לצרכן הידוע היום ויעודכנו אחת ל- 3 חודשים, ללא הפרשים לעבר.
עד ליום 1.12.24 תחול החלטתי למזונות זמניים.
נוסף לאמור לעיל, ישלם המשיב 65% מההוצאות שלהלן:
כל ההוצאות הרפואיות שאינן משולמות על ידי קופת החולים, לרבות טיפולי שיניים, אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים.
הוצאות החינוך שלהלן: כל ההוצאות הנדרשות על ידי בית הספר, לרבות אגרת חינוך, ועד כיתה, טיולים וכו’. שיעורים פרטיים, חוג אחד, תנועת נוער, קייטנות בחופשות.
תשלומי הביטוח הלאומי ישולמו לאם.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את 2 התיקים שבכותרת.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, ט”ז חשוון תשפ”ה, 17 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
