בפני
כב’ השופט ליאור ברינגר
התובעת:
ע”י ב”כ עו”ד בועז קראוס
נגד
הנתבעים:
ע”י ב”כ עו”ד יהושע חורש
החלטה
הצדדים המקוריים בתיק זה היו בני זוג שנפרדו. האישה טענה שמגיעים לה מחצית מהנכסים והזכויות שנצברו בתקופה המשותפת. הבעל טען שלא מגיע לה. האישה הגישה תביעה, התנהלו הליכים במשך 25 שנים, האישה נפטרה, הבעל נפטר, ועדיין לא הסתיימו ההליכים המשפטיים בין הצדדים.
ביום 18.5.2022 ניתן על ידי פסק דין לפיו האישה זכאית למחצית הזכויות שנצברו בתקופה המשותפת, על פסק הדין הוגש ערעור וביום 27.3.2023 נדחה הערעור על ידי ביהמ”ש המחוזי. על פסק הדין המחוזי הוגש ערעור לביהמ”ש העליון וביום 30.10.24 ניתן פ”ד גם בערכאה זו, בבע”מ 3462/23.
ביהמ”ש העליון קבע הלכה המאבחנת בין השבחה אקטיבית לפאסיבית של נכסים: כאשר בני”ז נישאים ואחד מהם מביא עימו נכס שנצבר על ידו טרם הנישואים, ככל ואותו נכס הושבח ( ערכו עלה) בתקופת הנישואים, זכאי בן הזוג של בעל הנכס למחצית שווי ההשבחה, ככל ומדובר בהשבחה אקטיבית. בן הזוג אינו זכאי לעליית ערך בשל השבחה פאסיבית, כמפורט בהרחבה בפסה”ד.
עפ”י פסה”ד של בית המשפט העליון, האישה זכאית לקבל את מחצית ההשבחה האקטיבית בחברת ****בתקופה המשותפת. עוד נקבע, כי בית ******הוא למעשה הנכס הממשי היחיד של חברת ***** בית המשפט העליון קבע בפסה”ד כי בנייתו של בית ***** והפעולות שנעשו בחב’ *****הנוגעות לבנייתו, מהווה השבחה אקטיבית של החברה, כך שהאישה זכאית למחצית ההשבחה.
בהתאם לפסק הדין מיניתי מומחה שיבחן ויבדוק מהם הנכסים והזכויות שנצטברו על ידי שני הצדדים בתקופה המשותפת.
הנתבעים טוענים כי מדובר במספר רב של חברות בע”מ שחלקן הוקמו שנים רבות טרם שהחלה התקופה המשותפת של בני הזוג, בחלקן אין למנוח מניות כלל ובחלקן קיימים צדדי ג’ שאינם מעורבים במחלוקת שבפניי ולכן אין מקום לחשיפת כל המידע הנוגע לאותן חברות.
מדובר כאמור במחלוקות שמתנהלת לאורך תקופה ממושכת ביותר, ההליכים שבפניי נמשכים כ- 25 שנים ואילו התקופה המשותפת החלה 25 שנים קודם לכן. לפיכך, על המומחה לבדוק עניינים חשבונאיים שונים ששורשיהם אולי 50 שנה אחורה.
לאור האמור, אני מאשר את פניית המומחה לפיה יאופשר לו להיחשף לכל המידע הרלוונטי, גם בנוגע לאותן חברות שלמנוח אין בהן מניות. כפי שהבהרתי בפסק דיני, למנוח היו חברות שלא היו בהן מניות (הוא העביר את מניותיו לילדיו קודם לנישואיו לתובעת) ובכל זאת נקבע על ידי שהתובעת זכאית למחצית מהזכויות שנצברו באותן חברות, בהן אין למנוח מניות כלשהן.
ככל וצד ג’ כלשהו סבור שאין מקום לחשוף מידע בפני המומחה, ייפנה אותו צד ג’ לביהמ”ש וישטח את טענותיו. בשלב זה, הואיל ומדובר בתיק שהתנהל שנים רבות, אני מאשר למומחה לבדוק את כל אשר ביקש לבדוק כפי שהוא סבור שיש לבדוק בכדי להגיע למסקנות הנכונות ובכדי לבצע את מה שנקבע בפסק הדין. מדובר במומחה שמונה על ידי ביהמ”ש, אני סומך על יושרו ומקצועיותו ולא הונחה בפניי תשתית לקיומו של חשד כלשהו כי המומחה מתעניין במידע שאינו רלוונטי ואינו נדרש, אך ורק מטעמי רכילות או מטעמים לא רלוונטיים אחרים.
הנתבעים טוענים לשיהוי. אין כל בסיס לטענה שעה שההליכים נמשכו זמן כה רב כאמור לעיל ומשעה שהמומחה מונה על ידי רק לאחר שניתן פסק הדין על ידי ערכאת הערעור.
בסעיף 4 לפסק דיני מיום 18.5.2022 קבעתי כי הצדדים שותפים לכל רכוש וזכויות שנצברו בתקופת נישואיהם, משנת 1975. בסעיף 34 לפסק דיני קבעתי כי הצדדים שותפים ברווחים, זכויות ונכסים שהתקבלו אצל חברות בע”מ מסוימות בתקופת הנישואין והתובעת זכאית למחציתם. כך גם קבעתי בסעיף 35 לפסק דיני. בסעיף 46 לפסק דיני קבעתי כי נכס המקרקעין הידוע כבית**** הוא אחד מהנכסים שהתובעת זכאית למחצית שוויים. כך פסק גם בית המשפט המחוזי (ראה לעניין זה סעיף 21 לפסק דינו של ביהמ”ש המחוזי מיום 27.3.2023) וכך פסק גם ביה”מש העליון בסעיף 33 לפסק דינו.
הנתבעים טוענים כי יש לשום את ערכו של בית ***** נכון ליום הקרע ולא כשוויו היום. טענה זו אינה מקובלת עלי. מדובר בנכס מקרקעין שעל הנתבעים היה לתת לתובעת מחצית משוויו במועד הקרע. למרות זאת, הנתבעים סירבו לעשות זאת והם מסרבים לעשות זאת גם כיום. לטענת הנתבעים, שוויו של בית *****עלה מאז יום הקרע, בין השאר בשל שינוי משמעותי בזכויות בנייה, שינוי שחל לאחר מועד הקרע ולכן התובעת אינה שותפה לעליית ערכו של בית ******כתוצאה מזכויות אלה.
טענה זו כאמור, אינה מקובלת עלי, כפי שהבהרתי את עמדתי בעבר.
כאמור, התובעת זכאית למחצית שוויו של בית *****והיא הייתה זכאית לקבל את מלוא זכויותיה כבר ביום הקרע. מכיוון שהנתבעים סירבו לתת לה את זכויותיה וכאמור מסרבים לעשות זאת גם היום, עליהם לתת לתובעת את הזכויות המגיעות לה כערכן היום. בית ***** נצבר בתקופה המשותפת ולכן היא זכאית לקבל את מחצית שוויו כפי שנפסק בפסקי הדין הנ”ל. עליית ערכו של הנכס משך השנים אינה רלוונטית הואיל והנכס עצמו נצבר כאמור בתקופה המשותפת והאישה זכאית למחצית שוויו. כך לדוגמא, נניח שלבני הזוג היה ציור ונפסק כי התובעת זכאית לקבל את מחצית שוויו של אותו ציור, הנתבעים סירבו לתת לה את זכויותיה, התנהלו הליכים משפטיים משך שנים רבות וברבות הימים חל שינוי בשוויו של הציור מכיוון שלפתע הציבור החליט שמי שצייר אותו נחשב לאומן דגול ולכן ערכו של הציור עלה משמעותית: במועד הקרע, הציור היה שווה 100 ₪ מכיוון שהוא צוייר על ידי אומן אנונימי, בלתי ידוע, בלתי מוכר ובלתי “נחשב” אולם בתקופה שחלפה מאז מועד הקרע אותו צייר התפרסם, נחשב לאומן דגול וערכן של יצירותיו עלה פלאים, כך שהציור שווה כיום מיליון $. הבעל, אשר התנגד לתת לתובעת את מחצית שוויו של הציור במועד הקרע, כ- 50 ₪, ניהל מולה משפט במשך 25 שנים, בסופו של המשפט ניתן פסק דין שחייב אותו לתת לאישה את מחצית שוויו של הציור וכעת הוא מבקש לתת לה 50 ₪, בטענה של השבחה פאסיבית, שיהוי וכ’. דומני שכל מילה נוספת מיותרת. ברור שהתובעת זכאית למחצית שוויו של הנכס שנצבר בתקופה המשותפת (בית *****) וברור שמשעה שהנתבעים סירבו ומסרבים לתת לה את זכויותיה עליהם לתת לה את הזכויות שנצברו כפי ערכן כיום.
לאור האמור, המסקנה היא כי האישה זכאית למחצית מערכו של בית ****. ודוק: זכאותה זו של האישה קיימת מכח החוק, כלומר שהיה הבעל לתת לה את זכויותיה במועד הקרע, בשנת 2000.
במשך 25 שנים התנגד הבעל לתת לאישה את מה שמגיע לה עפ”י חוק. כעת, שעה שביהמ”ש כופה זאת עליו, הוא מבקש ליתן לה את זכויותיה, כערכן לפני 25 שנים.
הבעל טוען שבכדי לשמור ערך זכויותיה, זכאית האישה לתוספת של הפרשי הצמדה . משעה שמדובר בנכס נדל”ן ומשעה שערכי הנדל”ן משתנים באופן שאינו תואם בהכרח את שינויי מדד המחירים לצרכן ואת הריבית הנהוגה במשק, זכאית האישה להצמדת זכויותיה לערך הנדל”ן כערכו ביום התשלום בפועל. לפיכך יש לשום את ערכו של בית *****נכון להיום ולא כערכו לפני 25 שנים.
ככל והבעל היה נותן לאישה את מה שמגיע לה עפ”י חוק במועד הקרע, הייתה יכולה להשקיע את כספה לפי בחירתה, לרבות לרכוש בכסף נדל”ן כערכו אז. מכיוון שלא עשה כך, היא זכאית לקבל ממנו את זכויותיה בהתאם לערך הנדל”ני כיום ולא לפי שווי הנכס לפני 25 שנים.
הבעל טוען כי ערכו של בית **** הושבח בשל שינוי תב”ע, השבחה פאסיבית שלכאורה האישה אינה זכאית לה. הטענה אינה מקובלת עלי, מ-2 טעמים:
ראשית, עליית ערך הנכס בשל שינוי תב”ע אינה בהכרח עלייה פאסיבית . ככל ובעלי הנכס פעלו בפועל לשינוי התב”ע, יש לברר מה היו פעולותיהם ולבחון אם מדובר בעליית ערך אקטיבית או פאסיבית. מדובר בשאלה עובדתית שלא נטענה ע”י הבעל במהלך המשפט ולכן לא הונחה לבירור ראייתי עד עתה. שנית, לא מדובר בהשבחה שחלה בתקופת הנישואים אלא בתקופה שלאחר מועד הקרע, תקופה בה הבעל החזיק, בניגוד לחוק, בזכויותיה של האישה ומנע ממנה את האפשרות להשקיע את כספה כרצונה. לו קיבלה האישה את זכויותיה במועד, יכולה הייתה להשקיע את כספה בהתאם לרצונה, בנדל”ן או בכל השקעה אחרת, השקעה (ורווחים) שנמנעה ממנה ע”י הבעל.
לאור האמור, המומחה יזמן שומת מקרקעין נכונה להיום. אשר למכלול הכנסותיה של חברת *****, יש לכלול באיזון את כל ההכנסות (לרבות שכ”ד שהתקבל) בהפחתת כל ההוצאות (לרבות סכומים שנמשכו לצרכי מחיה שוטפים) של חברת ***** מכיוון שביהמ”ש העליון פסק כי בית **** הוא הנכס הממשי היחיד של החברה, ככל ואין לחב’ נכסים זכויות נוספות (במועד הקרע), ההבחנה בין הכנסה פאסיבית לאקטיבית אינה רלוונטית בנוגע לחברת *****.
אשר לחברת *****, יש לקבוע אם בחברה זו חלה השבחה כלשהי בתקופת הנישואין, למעט בית המגורים (בנוגע לבית הגורים נפסק כי האישה זכאית למחצית ערכו, ללא קשר לטיב ההשבחה בחברה, ככל שהייתה כזו).
על המומחה לבדוק אם חלה השבחה כלשהי בחברת ***** (למעט בית המגורים) בתקופת הנישואין ומה טיבה של ההשבחה, האם אקטיבית או פאסיבית. לאחר מכן יוכלו הצדדים להתייחס לחווה”ד, לשלוח שאלות הבהרה, לבקש לחקור את המומחה, לבקש הבאת ראיות נוספות וכו’. כל בקשה תשקל לגופה במועדה.
אשר לשאר נכסיהם של הצדדים, כאמור: יש לאזן את מכלול הנכסים שנצברו בתקופה המשותפת, על פי האבחנה שנקבעה בפסיקה, בין השבחה אקטיבית לפאסיבית.
לשם כך יש לאפשר למומחה לקבל כל מידע נדרש בקשר לאיזה מנכסי/עסקי/זכויות מי מהצדדים.
הנתבעים מחוייבים בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.
המזכירות תשלח החלטתי לצדדים ולמומחה.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, ב’ חשוון תשפ”ה, 03 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
חתימה
