התובעת:
ע”י ב”כ עו”ד הודיה עזרזר
נגד
הנתבעים:
שלושתם ע”י ב”כ עו”ד אמסטר מטרי אביבית ועו”ד דניאל דרוביצקי
ע”י ב”כ עו”ד רומח שביט
פסק דין
1. לה”ה ***** נולדו 5 ילדים, התובעת ו-4 הנתבעים.
האב **** נפטר ביום 27.04.02.
האם ****** נפטרה ביום 21.01.07.
קצת למעלה משנה טרם מותו, ביום 22.01.01 חתם מר ***** (להלן: “המנוח”) על צוואה נוטריונית בפני הנוטריון עו”ד **** ז”ל (להלן: “הצוואה”).
2. המנוח הורה בצוואה כי לאחר מותו תקבל נכדתו (התובעת) את מלוא זכויותיו בדירה הנמצאת ברחוב ****** (להלן: “הדירה”) ואת כל שאר רכושו יקבלו יורשיו על פי דין.
3. כעת, 18 שנים לאחר מותו, עותרת התובעת למתן צו קיום לצוואה.
הנתבעים מתנגדים לבקשה, מהטעמים שלהלן:
א. נפלו פגמים נוטריונים בצוואה.
ב. המנוח לא חתם על הצוואה, חתימתו זוייפה.
ג. המנוח לא היה כשיר להבין טיבה של צוואה בעת שחתם עליה.
ד. המנוח חתם על הצוואה כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת עליו.
ה. אביה של התובעת היה מעורב בעשיית הצוואה.
ו. התובעת השתהתה בבקשתה ובכך נגרם לנתבעים נזק ראייתי.
פגמים נוטריונים בצוואה
4. בדיון שהתקיים ביום 8.7.20 הובהר כי הנוטריון שערך את הצוואה נפטר, אולם ביתו קבלה את משרדו, אמרה שמצאה את הצוואה במשרד ומוכנה לשתף פעולה ולהעיד ככל הנדרש (פרוטו’ ע’ 2 ש’ 21). הנתבעים לא זימנו את הבת לעדות, בסיכומיהם לא טענו ל”פגמים נוטריונים” ונראה כי ויתרו על טענתם זו.
חתימת המנוח מזוייפת
5. בדיון מיום 8.7.20 טענו הנתבעים שחתימת המנוח על הצוואה מזוייפת ובקשו למנות מומחה לבדיקת החתימה.
6. נעתרתי לבקשתם ומיניתי את גב’ ****, מומחית בעלת שם לזיהוי כתב יד, לשעבר ראש המעבדה לבדיקת מסמכים של מז”פ במשטרת ישראל, בדרגת סגן ניצב.
7. ביום 22.11.20 הודיעה גב’ ****כי הואיל והחתימה פשוטה, נראה כי ככל ותתבצע הבדיקה המבוקשת, ייתכן שהמסקנה שתתקבל תהיה מסוייגת.
8. בתגובה הודיעה התובעת שלאור הודעת המומחית אין טעם בקיום הבדיקה.
הנתבעים הגיבו ודרשו שהמומחית תבצע את הבדיקה. לשיטתם, “זכותם לקבל את יומם” והם “עומדים על קבלת חוו”ד הגרפולוגית, הגב’ *****” (ר’ סעיף 1 לתגובתם מיום 17.02.21).
9. לפיכך הוריתי למומחית להגיש חוו”ד וביום 13.04.21 הוגשה חוו”ד ובה מסקנת המומחית כי סביר מאוד שחתימת המצווה בצוואה השנויה במחלוקת נכתבה ע”י המנוח מר ****** “הסיוג ברמת הוודאות של המסקנה נובע מהיות החתימה שבמחלוקת קצרה וכמות תכונות הכתיבה שבה מועטה, ומהיעדר דוגמאות חתימה להשוואה במסמכים מקוריים מתאריכים סמוכים לתאריך הצוואה” (ס’ 4 לחווה”ד).
10. ביום 29.4.21 התייחסו הנתבעים לחוו”ד ****** וטענו, כי אין לתת לחווה”ד משקל ראייתי של ממש, מכיוון ש”גרפולוגיה אינה מדע מדוייק”. בסיכומיהם טענו הנתבעים כי המומחית לא הצליחה לגבש מסקנות חד משמעיות אם מדובר בחתימת המנוח (ס’ 19 לסיכומים).
11. ראשית, התנהלותם של הנתבעים נגועה בחוסר תום לב חמור: כאשר המומחית הביעה דעתה בעניין באופן ברור, הם עמדו על קיום הבדיקה וקבלת חוו”ד. משעה שהתוצאה אינה תואמת את מבוקשם, הם טוענים להיעדר משקל ראייתי לחווה”ד.
שנית, המומחית הבהירה כי מסקנתה היא שיש התאמה בתכונות הכתיבה בין כתב היד שבמחלוקת לבין דוגמאות כתב יד של כותב הדוגמאות, ולדעתה סביר מאוד שהכתב במחלוקת נכתב על ידו (נספח 1 לחווה”ד).
מסקנת המומחית תומכת בכך שהחתימה על הצוואה היא חתימת המנוח , “סביר מאוד” שזו חתימתו, כפי שנרשם בחווה”ד. מבחינה ראייתית די בכך כדי להטות את הכף לטובת התובעת, הואיל ובמשפט אזרחי אין צורך ברמת וודאות מוחלטת או קרוב למוחלטת, אלא להוכחה ברף של 51%, כלומר שסביר יותר כי זו חתימת המצווה, מאשר שזו אינה חתימתו.
במקרה הנוכחי המומחית קבעה ש”סביר מאוד” כי זו חתימתו, מסקנה מספקת כדי להטות את הכף לטובת התובעת.
12. הנתבעים לא שלחו למומחית שאלות הבהרה ולא ביקשו לזמנה לחקירה ובכך נסתם הגולל על טענת הזיוף.
לאור האמור אני דוחה את טענת הזיוף וקובע, כי החתימה על הצוואה היא חתימת המנוח.
המנוח לא היה כשיר
13. בדיון ביום 8.7.20 ביקשו הנתבעים למנות מומחה רפואי שיבחן את כשירותו של המנוח להבין את תוכנה של צוואה במועד חתימתו על הצוואה.
נעתרתי לבקשתם ומיניתי את המומחה פרופ’ *****.
ביום 13.06.21 הוגשה לבית המשפט חוו”ד המומחה, שקבע כי “… המנוח היה כשיר לעריכת צוואה… אין עדות מהתיעוד הרפואי שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת צוואה בתקופה שערך את צוואתו”.
14. המתנגדים שלחו למומחה שאלות הבהרה והמומחה השיב לשאלות. מדובר בשאלות כלליות וכך גם תשובות המומחה: תשובות לשאלות כלליות שאין בהן כדי לשנות ממסקנת המומחה בחווה”ד.
15. המומחה לא זומן לחקירה והנתבעים טוענים כי אין לתת משקל למסקנת המומחה, הואיל ומדובר בבדיקה רטרוספקטיבית (סעיף 1 (א) לתגובתם מיום 4.8.21 וסעיף 21(א) לסיכומיהם).
16. המתנגדים טוענים שיש סתירה בין גוף חווה”ד, בו נרשם שהמנוח סבל מבעיות רפואיות שונות, לבין מסקנת המומחה כי המנוח היה כשיר בעת שחתם על הצוואה.
לא מצאתי סתירות כלשהן בחווה”ד ולא מצאתי ולו סיבה אחת שלא לקבל את האמור בחוו”ד המומחה, אשר לא זומן לחקירה ע”י המתנגדים וחוות דעתו לא נסתרה.
17. המתנגדים לא הביאו ראיות שיש בהן כדי לסתור את חוו”ד המומחה, מומחה אשר מונה לבקשתם.
18. לאור האמור אני קובע, כי המנוח היה כשיר להבין טיבה של הצוואה בעת שחתם עליה.
השפעה בלתי הוגנת
19. אין מחלוקת שהתובעת הייתה בת 5 שנים בעת שהמנוח חתם על הצוואה, כך שלא ניתן לייחס לה השפעה בלתי הוגנת על המנוח.
לטענת הנתבעים, אביה של התובעת, מר ****** הוא שהשפיע על המנוח לצוות את זכויותיו בדירה לתובעת.
20. מעבר לטענה כללית שאינה מפורטת, לא נטען ולא הוכח דבר בעניין זה.
21. המתנגדים העידו כי מי שהיה הכי קרוב למנוח הוא נתבע 4, מר ******* אשר גר עם המנוח ואשתו באותו בית. לטענתם, רפי היה הכי קרוב למנוח והוא זה שעזר לו בכל, כמפורט בתצהיריהם של נתבע 2 ונתבעת 3.
לטענתם, למנוח היו יחסים מצויינים עם כל ילדיו ונכדיו, כולם נהגו לחוג יחד את חגי ישראל, לבלות יחד שבתות וכו’, כמפורט בתצהיריהם.
22. מהאמור לעיל עולה כי למנוח היו קשרים עם כל בני משפחתו והוא לא נותק מחברת אחרים. נתבעת 3 העידה כי נהג לצאת כל יום ולהיפגש עם חברים במועדוני הימורים (פרוט’ 5.6.23 ע’ 27)
23. עוד עולה מעדויות הנתבעים, כי לא נטען ולא פורט שהמנוח היה תלוי ב****. נהפוך הוא: עפ”י תצהירי הנתבעים המנוח היה תלוי בנתבע 4, ****.
24. לא נטען ולא הוכח שהמנוח היה תלוי פיזית ב*****. נתבע 2 הצהיר כי המנוח נהג לצאת מביתו מידי יום. לפעמים כשנפל, כי היה שיכור (לטענת הנתבעים), *** הוא שעזר לו לקום (סעיף 5 לתצהיר ******).
25. לטענת הנתבעים המנוח היה מהמר כפייתי ולכן היה לוקח כסף ***** (סעיף 10 לתצהיר).
26. הנתבעים תיארו את המנוח כמהמר, שיכור, אדם אלים, אולם לא הסבירו כיצד לטענתם השפיע עליו***** בכתיבת הצוואה.
הנתבעים הרבו לטעון בעניין מערכת היחסים הקשה שבין המנוח לאשתו (לטענתם), טענו שהמנוח היה שיכור ומהמר, נהג להכות את אישתו (אמם) ומכר את תכשיטיה כדי להמר. לטענתם, המנוח השליט בבית אווירת טרור קשה.
ככל וטענת הנתבעים נכונה, עולה ממנה תמונה עצובה ומצערת, אולם לא עולה מכך כי המנוח היה תלוי במישהו ולא עולה כי *****השפיע על המנוח השפעה כלשהי, הוגנת או בלתי הוגנת.
27. כך **** לדוגמא, טען בעדותו שהוא פרנס את המנוח (ע’ 13 ש’ 12) הוא נתן להוריו מליון לירות (ע’ 14 ש’ 6) בעוד הנתבעים האחרים טענו ש**** לא עבד, לא התפרנס והעמיס נטל כלכלי על אחיו והוריו (סעיף 5 להתנגדות). נתבעת 3 (****) העידה, כי הכנסתו של ***** הייתה מקצבת נכות בסך 2,000-3,000 ₪ לחודש.
28. בחקירתו הרבה נתבע 4 להתפרץ ולצעוק ולא להשיב לעניין.
29. כאמור, עדויותיהם של הנתבעים עסקו בעיקר במערכת היחסים הטעונה במשפחה, ניכר מהעדויות כי המשפחה לא חוותה חיים שלווים ונעימים, וניתן לראות כי היחסים בין האחים טעונים מאוד. עם זאת, לא הוכח ואף לא נטען בצורה מפורטת, כיצד בדיוק השפיע **** על המנוח, כטענת הנתבעים.
30. מהאמור לעיל לא עולה כי התובעת, ****או מישהו אחר מטעמה השפיע באופן כלשהו על המנוח.
**** טוען כי התובעת הייתה הנכדה האהובה והמועדפת על המנוח, הנתבעים טוענים שלא כך, אולם השפעה כלשהי על המנוח לא הוכחה.
*****(אבי התובעת) היה מעורב בעשיית הצוואה
31. הנתבעים טענו ש**** היה מעורב בהכנת הצוואה, הוא התלווה לאביו המנוח בדרכו לנוטריון, נכח במעמד חתימת הצוואה והוא זה ששילם את שכ”ט הנוטריון.
32. מאומה מזה לא הוכח. הדבר היחיד שהוכח הוא שלבקשת המנוח ****מסר לו את מספר הטלפון של הנוטריון, אותו הכיר בשנת 1999 כאשר הנוטריון טיפל עבורו ברכישת דירה.
מסירת פרטי עוה”ד למנוח אינה נכללת בגדר “לקיחת חלק בעריכת צוואה”, כאמור בסעיף 35 לחוק הירושה, התשכ”ה-1965.
33. הנתבעים טוענים בסיכומיהם, כי ***** לקח את המנוח לעורך דין מטעמו ואף מימן אותו (סעיף 56), אולם אין לטענה תיעוד כלשהו, לא ראיה ולא ראשית ראיה.
34. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי *****הוא זה שיזם את הגשת הבקשה למתן צו קיום לצוואה, בשנת 2019. י**** מודה בכך, אולם מדובר בהליך מאוחר, שאינו קשור כלל לעריכת הצוואה ולחתימה עליה, 18 שנים קודם לכן.
35. לאור האמור אני דוחה את הטענה כי התובעת או מי מטעמה היה מעורב בעריכת הצוואה.
התובעת השתהתה בבקשת הבקשה
36. המנוח חתם על הצוואה ביום 22.01.01 והתובעת הגישה בקשה למתן צו קיום לצוואה, 18 שנים לאחר מכן, בשנת 2019.
הנתבעים טוענים שהתובעת השתהתה בהגשת הבקשה ובכך נגרם להם נזק ראייתי.
לטענתם, לו הייתה הבקשה מוגשת סמוך לפטירת המנוח, יכלו הם להביא ראיות רבות יותר, לרבות עדים ומסמכים (סעיף 17 לסיכומיהם).
37. גם טענתם זו נטענה ע”י הנתבעים באופן כללי ובלתי מפורט. הנתבעים לא נוקבים בראיה כלשהי, עד או מסמך, שיכול היה לשפוך אור על העובדות ולתמוך באיזו מטענותיהם. הנתבעים אינם מפרטים איזה מסמך או עד יכול היה להוכיח את טענתם שהמנוח לא היה כשיר לצוות, איזה מסמך או עד יכול היה להוכיח השפעה בלתי הוגנת, זיוף חתימה או מעורבות בעריכת הצוואה. אף לא טענה אחת.
38. התובעת הסבירה מדוע השתהתה.
ראשית, היא הייתה בת 6 שנים כאשר המנוח נפטר ולא ניתן לצפות מילדה בת 6 שתפתח בהליכים משפטיים.
שנית, גם כאשר נודע לה על קיומה של הצוואה, בגיל 18 או בסמוך לכך, היא לא הייתה מעוניינת להפר את מערכת היחסים העדינה שבין אביה לאחיו.
התובעת הבהירה כי נתבע 2 שהה בבית הסוהר וכאשר השתחרר, פלש לדירה, התנהג באלימות והשליט טרור על השטח כולו.
הערה: **** ומשפחתו גרים בדירה בבעלותם שנמצאת באותו בניין, מעל הדירה.
39. נוסף לכך, קיומה של הצוואה היה ידוע למתנגדים סמוך למותו של המנוח, או לפחות היה ידוע ל****(נתבעת 3). בלה העידה כי לאחר פטירת המנוח סיפרה לה אימה שהמנוח עשה צוואה (פרוט’ 5.6.23 ע’ 28).
40. גב’ ****, אשת אחיו של המנוח, העידה כי היא ובעלה ביקרו את המנוח בבית חולים, סמוך לפני פטירתו. המנוח סיפר להם שעשה צוואה בה ציווה את זכויותיו בדירה לתובעת. לדבריה, המנוח היה צלול ודעתן ובלתי ניתן להשפעה.
לשאלתה, המנוח השיב כי ציווה דווקא לתובעת, כי היא הייתה לידו כל הזמן והוא אהב אותה. העדה העידה, כי סיפרה על כך למשפחה אחרי שהמנוח נפטר (פרוט’ 12.6.23 ע’ 62 ש’ 2).
41. מהאמור לעיל עולה, כי הנתבעים ידעו על קיומה של הצוואה עוד בשנת 2002, לאחר מות המנוח.
42. בסעיף 10 להתנגדות רשמו הנתבעים כי לאחר פטירת אימם, בשנת 2007, ***** אמר להם שהמנוח עשה צוואה בה הוריש לו הכל.
43. מהאמור לעיל עולה שהנתבעים ידעו על קיומה של צוואה שעשה המנוח ולמרות זאת לא פעלו בנדון ולא ביקשו צו ירושה / קיום צוואה, בכדי שניתן יהיה לברר את העובדות מהר ככל האפשר ובכדי שלא ייגרם להם נזק ראייתי, כטענתם.
44. התרשמתי לחיוב מעדותה של התובעת, כיום אישה צעירה, סטודנטית לרפואה, אז במועד פטירת המנוח, ילדה בת 6 שנים.
אני מאמין לתובעת כי לא ביקשה צו קיום צוואה כיוון שלא רצתה להפר את האיזון העדין במערכת היחסים בין אביה לאחיו, מערכת יחסים טעונה עד מאוד, כפי שניתן היה להתרשם מהופעתם בבית המשפט וכפי שמשתקף לא אחת מפרוטוקול הדיון (ר’ לדוגמא עדותו של נתבע 4 מיום 5.6.23 ועדותו של נתבע 1 מיום 12.6.23 ע’ 76 ואילך).
סיכום
45. הנתבעים מתנגדים למתן צו קיום לצוואה, כאשר בפיהם שלל טענות הסותרות זו את זו. כך למשל הם טוענים שהחתימה על הצוואה מזויפת ואינה חתימתו של המנוח. טענה זו עומדת בסתירה לטענתם האחרת, לפיה המנוח לא היה כשיר ולא הבין על מה חתם.שתי הטענות סותרות את טענת הנתבעים שהמנוח הושפע השפעה בלתי הוגנת, שכן אילו הושפע, משמע שהוא זה שחתם על הצוואה והבין היטב על מה שחתם, חתם על צוואה שאינה מבטאת לכאורה את רצונו, בשל השפעה בלתי הוגנת שהושפע ע”י אחר.
46. כאמור, טענות הנתבעים סותרות זו את זו, הם לא הוכיחו אף לא אחת מטענותיהם ולכן כולן נדחות וניתן בזה צו קיום לצוואה.
ניתן להגיש לחתימתי צו קיום.
47. מצאתי כי הנתבעים הרבו לטעון טענות חסרות כל בסיס, ניהלו את ההליכים בחוסר תום לב וגרמו לתובעת הוצאות מיותרות, ללא סיבה מוצדקת.
לפיכך אני מחייב את הנתבעים יחד ולחודש בהוצאות משפט לטובת התובעת, בסך 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד התשלום בפועל.
48. נוסף לכך, הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובעת את אגרת בית משפט ששולמה על ידה (ככל ושולמה) ואת שכר טרחת המומחית ******, ששולמה ע”י התובעת כאמור בהחלטתי מיום 8.7.20. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום ששולמו ע”י התובעת ועד שישולמו ע”י הנתבעים.
49. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את כל התיקים הקשורים.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י’ אייר תשפ”ד, 18 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
