לפני כבוד השופטת תמר סנונית פורר
התובע:
התובע
ע”י ב”כ עו”ד קורצברג
נגד
הנתבעים:
.1 הנתבעת 1
ע”י האפוט’ – “שי” אפוטרופסות וטיפול בחסויים בע”מ
ע”י ב”כ עו”ד נח
.2 הנתבעת 2
בעצמה
.3 הנתבעת 3
באמצעות האפוטרופוס לדין עו”ד צרפתי, מטעם הסיוע המשפטי
<#2#
פסק דין
עניינו של פסק דין זה הינו תביעת התובע כנגד נתבעות 1-3 להשבת הוצאות בסך 566,769 ₪, אשר לטענת התובע הוציא מכספו הפרטי עבור מימון צרכיה של נתבעת 1, וכנגד נתבעת 1 בלבד גם עבור שירותים משפטיים למיצוי זכויותיה, כל אלו בתקופה בה שימש כאפוטרופוס של נתבעת 1.
א. רקע עובדתי
התובע הוא בנה של נתבעת 1 (אשל”א) ואחיהן של נתבעות 2 ו-3 (אשל”א).
נתבעת 1 (אשל”א) יוצגה בהליך זה באמצעות “שי אפוטרופסות” – האפוט’ הקבועה שלה לענייני גוף ורכוש. הנתבעת 3 (אשל”א) יוצגה בהליך באמצעות האפוטרופוס לדין עו”ד צרפתי (מטעם הסיוע המשפטי). הנתבעת 2 הינה האפוטרופא הקבועה לענייני גוף ורכוש של הנתבעת 3.
התובע שימש כאפוטרופוס לנתבעת 1 במינוי בית משפט בתקופה 24.3.2013 – 26.2.2020 (להלן: “תקופת האפוטרופסות”). ביום 22.1.2020 מונתה במקומו כאפוטרופוס לנתבעת 1 “שי אפוטרופסות” (ראו: פסק הדין בא”פ 35828-04-19).
הצדידם מנהלים הליכים משפטיים מרים וקשים החל משנת 2012 שהמוקד שלהם היה בתחילה מינוי אפוט’ לנתבעת 1 ובהמשך תביעות הדדיות ולאחר מכן תביעות נוספות שהוגשו על ידי התובע בשנים האחרונות.
התובע התגורר ביחד עם נתבעת 1 בדירה ברחוב *** בעיר ***. ביום 29.9.20 במסגרת פסק דין בתמ”ש 60320-09-16 הוריתי על פירוק השיתוף בדירה. הדירה נמכרה לצד ג’ והצדדים קיבלו את תמורת המכר בהתאם לחלקם.
תביעה זו הינה תביעה ממספר תביעות שהגיש התובע כנגד הנתבעות בשנים האחרונות כדלהלן:
תמ”ש 50186-09-17 – תביעת למזונות נתבעת 1 שהגיש התובע כאפוטרופוס של נתבעת 1 כנגד נתבעת 2 ו-3.
תמ”ש 52279-12-20 – תביעה כספית ע”ס 701,680 ₪ כנגד נתבעת 1 ושי אפוטרופסות בגין החזר הוצאות שהוציא עבור נתבעת 1 בשנים 2013-2020.
תמ”ש 2460-08-23 – תביעה כספית ע”ס 228,008 ₪ כנגד נתבעת 1 ושי אפוטרופסות בגין החזר הוצאות שהוציא עבור נתבעת 1 בשנים 2020-23.
סע”ש 41543-06-23 בבית הדין לעבודה – תביעה כספית ע”ס 1,436,584 ₪ שהגיש התובע כנגד נתבעת 1 ושי אפוטרופסות בגין שכר עבודה עבור הטיפול בנתבעת 1.
התביעה הכספית בהליך זה הוגשה על ידי התובע ביום 20.10.22.
ביום 12.5.23 אישרתי את תיקון כתב התביעה בדרך של הוספת מסמכים אשר לטענת התובע נשמטו מכתב התביעה המקורי.
הנתבעות הגישו כתבי הגנה.
בתיק התקיימו דיון קד”מ ושני דיוני הוכחות. הצדדים הגישו סיכומים בכתב ובהתאם לכך פסק הדין ניתן כעת.
ב. טענות הצדדים
טענות התובע
לטענת התובע בתקופת האפוטרופסות הכנסותיה של נתבעת 1 לא הספיקו למימון צרכיה הבסיסיים, הבריאותיים והנפשיים והוא נאלץ לממן מכיסו ומהונו הפרטי הוצאות של נתבעת 1 בסך של 566,769 ₪. לטענת התובע ביום 31.10.21 פנה לנתבעות במכתב דרישה להחזר הוצאותיו ומשפנייתו לא נענתה הגיש תביעה זו. התובע הכתיר את התביעה כ”תביעה להשבת הוצאות” ועתר לחייב את הנתבעות בסכום התביעה מכוח סעיפים 6-8 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי”ט-1959 (להלן: “חוק המזונות”) ומכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל”ט – 1979 (להלן: “חוק עשיית עושר”).
בכתב התביעה עתר התובע לסעדים כדלהלן: בסעיף א לכתב התביעה עתר להורות לנתבעות להשיב לו הוצאות שהוציא מכיסו עבור נתבעת 1. בסעיף 11 לכתב התביעה עתר לקבוע את חלקה של כל נתבעת בתשלום מזונותיה של נתבעת 1 ולהורות להן לפרוע את חובן. כמו כן עתר התובע לחייב את נתבעת 1 להשיב לו כספים ששילם עבור מיצוי זכויותיה של נתבעת 1 אך לא נקב בשיעורם. בסיכומיו זנח התובע את הרכיב של השבה בגין הוצאות משפטיות עבור האם.
להוכחת תביעתו צירף התובע מאות מסמכים שלטענתו תומכים בתביעה וכוללים דו”חות כספיים, מסמכי סל מחייה, קבלות שלטענתו הגיש לאפוטרופוס הכללי בתקופת האפוטרופסות. לטענת התובע מדובר בדו”חות מאושרים וזאת בהעדר בקשות להבהרה מאת האפוטרופוס הכללי.
טענות הנתבעת 1
לטענת נתבעת 1 יש לדחות את התביעה בשל היעדר עילה בהתאם לחוק המזונות, לחוק עשיית עושר ולחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות, התשכ”ב-1962 (להלן: “חוק הכשרות המשפטית”). כמו כן לאור נוסח כתב התביעה יש לדחות את התביעה גם בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט -2018 (להלן: “התקסד”א”).
ראשית, התובע עותר לחיוב מזונות בגין תקופה שתחילתה תשע שנים עובר להגשת התביעה וזאת בלא שהעלה טעם סביר לאיחור ולבית המשפט סמכות לדחות את התביעה לאור הוראת סעיף 11(א) לחוק המזונות.
שנית, התובע העניק לאם במתנה את הכספים שכעת הוא דורש את השבתם כפי שכתב במכתבו לאפוטרופוס הכללי מיום 10.6.2013 (נספח ב’ לכתב ההגנה) ועל כן בהתאם לסעיפים 16(א) ו-(ב) לחוק המזונות אינו יכול לעתור כעת להשבתם.
שלישית, בהיעדר פסק דין למזונות לא ניתן לראות בכספים ששילם התובע עבור נתבעת 1 כחיוב במזונות ואין לחייב את הנתבעות במזונות בדיעבד בפרט לאחר שתביעה שהגיש התובע בעבר לחיובן במזונות הורה נדונה ונדחתה.
רביעית, לתובע לא קמה עילה מכוח סעיף 3 לחוק עשיית עושר כנטען על ידו, שעניינו ניכוי הוצאות של זוכה מתוך כספים שעליו להשיב ועל כן אינו רלבנטי במקרה זה.
חמישית, התביעה הינה להשבת כספים בסך של מעל ל-500,000 ש”ח אשר התובע הוציא בתקופת האפוטרופסות אולם בהתאם לסעיפים 47(א) (5ג) לחוק הכשרות המשפטית לא היה רשאי כאפוטרופוס לייצג את האשל”א בפעולה משפטית ששוויה עולה על 100,000 ₪ מבלי לקבל את אישור בית המשפט מראש. כמו כן לאור הוראת סעיף 48 לחוק הכשרות המשפטית לפיה פעולה בין אפוטרופוס לבין האשל”א היא פעולה שיש בה ניגוד אינטרסים ונדרש אישור מראש של בית המשפט לייצוג האשל”א. לטענת נתבעת 1 משלא התקבל אישור בית משפט לחיוב נתבעת 1 בהוצאות בסכומים של מאות אלפי שקלים, הפעולות שביצע התובע חסרות תוקף ויש לדחות את תביעתו.
שישית, כתב התביעה אינו ברור, העובדות הסכומים ואופן חישוב הסעד שהתבקש לא נטענו בו בפירוט ובהתאם לסעיף 11(3) לתקסד”א יש לדחות את התביעה.
שביעית, התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו. לא צורפו אסמכתאות מתאימות, הדו”חות שצורפו אינם מאושרים, לא צורפו קבלות בגין ההוצאות הנטענות אשר חלקן הינן הוצאות של התובע עצמו והסכום הנתבע אינו מתיישב עם הסכומים המפורטים בדו”חות ואף אינו מתיישב עם הסכומים להם עתר התובע בשתי תביעות שהגיש באותו עניין (תמ”ש 50186-09-17 ותמ”ש 52279-12-20). לטענת נתבעת 1 התובע לא זימן לעדות את האפוטרופוס הכללי בכדי שיתמוך בגרסתו לגבי אישור הדו”חות ויש לפעול בהתאם לכלל הראייתי לפיו גרסת האפוטרופוס הכללי תומכת בגרסת הצד שכנגד.
עוד נטען כי יש לדחות את הסעד שהתבקש בגין הוצאות התובע עבור שירותים משפטיים למיצוי זכויותיה של נתבעת 1 בהיעדר תשלום אגרה בהיעדר ראיות מתאימות ובשים לב כי נתבעת 1 יוצגה בתקופת האפוטרופסות באמצעות אפוטרופוס לדין ללא עלות.
לטענת נתבעת 1 ככל שתחוייב בתביעה זו יש לקזז מחיובה כספים שהתובע חב לה בגין הוצאות אחזקת הדירה המשותפת, תשלומים בהם נשאה תחת התובע בניגוד להחלטות שיפוטיות וכן דמי שימוש עבור מגורי התובע בדירה בסך של 687 ₪ לחודש.
טענות הנתבעת 2
לטענת נתבעת 2 התביעה נועדה לנגוס מכספי תמורת מכירת דירת האם בחודש 11/21 לטובת התובע ויש לדחותה.
לגבי חיוב בהשבת כספים שהוציא התובע בתקפות האפוטרופסות – לטענת נתבעת 2 היא לא ידעה ולא אישרה את ההוצאות, והתובע לא ביקש ממנה להשתתף בהן כאשר הוצאו ואין להשית אותן עליה כעת. כמו כן לא מובהר כיצד חושב סכום התביעה והתובע לא הוכיח אותו. המסמכים המרובים שצירף התובע אינם מאורגנים והתובע לא הבהיר איזה חלק מבקש שיושב לו ואין באפשרותה להתגונן כראוי מפני התביעה. התובע לא הוכיח כי הכספים הוצאו מכיסו וזאת בתקופת האפוטרופסות כאשר שלט בכספי נתבעת 1 ויכול היה למשוך כספים מחשבונה כפי רצונו. התובע לא הוכיח את מצבה הכלכלי של נתבעת 1 בעת שהוציא את הכספים הנטענים וכי היה צורך לעשות כן. ככל והוציא כספים אשר דורש את השבתם כעת, מדובר בהלוואה לאשל”א בעודו אפוטרופוס שלה וללא אישור בית המשפט ואין להתיר זאת. כמו כן ככל שכספי נתבעת 1 לא הספיקו למימון צרכיה, האחריות מוטלת על התובע ששימש כאפוטרופוס וניהל את כספי נתבעת 1 באופן לא מושכל תוך התנהלות פסולה (ניהל חשבון נוסף לא מפוקח של כספי האם, הלווה לנתבעת 1 כספים וביצע בשמה פעולות ללא אישור מבית המשפט) ואין לחייב את הנתבעות בהשבה.
לגבי עילה לפי חוק המזונות – אין לחייב בדיעבד את הנתבעות במזונות נתבעת 1 בפרט לאור דחיית תביעה למזונות נתבעת 1 אשר הגיש התובע בעבר כנגד הנתבעות.
לגבי עילה לפי חוק עשיית עושר – נתבעת 2 לא נהנתה מהכספים שהוציא התובע ולא התעשרה על חשבונו ועל כן יש לדחות את התביעה בגין עילה זו.
לגבי רכיב השבת ההוצאות המשפטיות – יש לדחות את התביעה מהטעם שמדובר בהוצאות שהוצאו בהיותה של האם אשל”א ויוצגה ללא עלות באמצעות אפוטרופוס לדין. כמו כן חלקן של ההוצאות הינן עבור הליכים משפטיים של התובע ולא של האם והוצאו ללא אישור בית המשפט.
קיזוז – ככל שתחוייב בתביעה יש לקזז מחיובה הוצאות משפטיות של התובע אשר נתבעת 1 נשאה בהן ע”ס 107,626 ₪ והוצאות אחזקת מדור בעת מגוריו עם נתבעת 1 ע”ס 58,911 ₪ אשר מהמסמכים שצורפו עולה כי שולמו מכספי נתבעת על אף שהתובע חב בהם.
טענות הנתבעת 3
לטענת נתבעת 3 יש לדחות את התביעה מהנימוקים אשר נטענו ע”י נתבעות 1 ו-2. בסיכומיה טענה נתבעת 3 כי כספה מספיק לה למימון צרכיה הבסיסיים וככל שתחוייב בתביעה זו תיגרם פגיעה אנושה באיכות חייה.
ג. דיון והכרעה
לאחר בחינת טענות הצדדים, העדויות ובחינת חומר הראיות – דין התביעה להידחות מהנימוקים שיפורטו להלן.
דחיית התביעה בשל תביעה קודמת בה נתבע אותו הסעד
לטענת נתבעת 1 עניינה של תביעה זו נדון ונדחה במסגרת תלה”מ 50186-09-14 בפסק דין חלוט מיום 29.9.2020 ועל כן יש לדחות את התביעה בשל מעשה בית דין.
דין טענה זו להתקבל.
בסעיפים א ו-6 לכתב התביעה עתר התובע לסעד של השבת הוצאות שהוציא מכיסו עבור נתבעת 1 בתקופת האפוטרופסות כדלהלן:
בסעיף 46 לכתב התביעה בתלה”מ 50186-09-17 עתר התובע לסעד זהה של השבת הוצאות אשר הוציא עבור נתבעת 1 מאז תחילת תקופת האפוטרופסות ועד למועד הגשת התביעה (2013-2017):
וראו גם: סעיפים 20-21 ו-75 לסיכומי התובע וסעיף 165 לפסק הדין שניהם בתלה”מ 50186-09-17 המפרטים את מהות התביעה והתקופה הרלבנטית.
בחקירתו נשאל התובע לגבי הדמיון בין שתי התביעות שהגיש אולם השיב תשובות מתחמקות:
“עו”ד נח: השאלה שלי אם נחקרת, על אותן שאלות שאני כבר, שאני שואלת אותך.
העד, XXX: עכשיו אני רואה, עכשיו אני רואה שעל חלק מהשאלות ששאלת, כנראה שכן. כן. לא כנראה שכן.
עו”ד נח: אז נחקרת בעניינים האלה.
העד, XXX: אמרתי שיכול להיות שכן אני לא זוכר
עו”ד נח: […] אני רוצה שתקריא לי מה תבעת בכתב התביעה, בתביעה הראשונה שהגשת למזונות, [..]
העד, XXX: אבל התביעה נדחתה, מה זה רלוונטי?
עו”ד נח: ומה תבעת שם?
העד, XXX: אני לא זוכר.”
עו”ד נח: אתה לא זוכר על מה הייתה התביעה?
העד, XXX: אני לא זוכר. התביעה נדחתה. אני לא זוכר.”
(ראו: פרוטוקול מיום 7.3.24 עמ’ 49 שורות 27-34 ועמ’ 50 שורות 1-5)
מדובר בסעד זהה, נסיבות ועובדות נטענות זהות, פעם אחת תבע הנתבע באמצעות האם והפעם עבור עצמו – אך שתי התביעות זהות – דרישה להשבת הוצאות שהוציא עבור הנתבעת 1. הסעד בתלה”מ 50186-09-17 ובתביעה זו הם אותו סעד הלכה למעשה. על כן ומאחר ועניין זה כבר נדון והוכרע ניתן היה להורות כי דין התביעה להידחות מחמת מעשה בית-דין.
עם זאת, ייבדקו הטענות גם לגופן.
תביעה מכוח החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות)
בכתב התביעה אשר הוכתר כ”תביעה להשבת הוצאות”, עתר התובע לקבוע את חלקן של נתבעות 2 ו-3 בתשלום מזונותיה של נתבעת 1 ולחייבן לפרוע את חובן בהתאם לסעיפים 6-7 לחוק המזונות.
הסעיפים בחוק המזונות על פי הוגשה התביעה (סעיף 11 לכתב התביעה):
“היקף המזונות 6. היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 – לפי מחסורו של הזכאי ויכלתו של החייב.
חייבים אחדים 7. היו שנים או יותר בני אותה קירבה חייבים במזונות לזכאי, רשאי בית המשפט לקבוע את מידת החיוב של כל אחד מהם, ורשאי הוא לחייבם ביחד ולחוד.
התובע לא ביאר ולא נימק את תחולת הסעיפים במקרה דנן, ולא מצאתי כי הם מקימים עילה לחיוב הנתבעות.
ככל שטענת התובע (על אף שלא נטענה במפורש) הינה שיש לראות בתשלומים ששילם עבור נתבעת 1 כחיוב מזונות אשר יש להשית על נתבעות 2 ו-3 בהתאם לחוק המזונות, הרי שדין טענה זו להידחות.
תביעת התובע לחיוב הנתבעות במזונותיה של נתבעת 1 כבר נדונה ונדחתה במסגרת תלה”מ 50186-09-17 ואין מקום לשוב ולהידרש לעניין זה ובוודאי שלא לחייב את הנתבעות במזונות נתבעת 1 בעת הזו ובדיעבד.
לאור סעיף 11(א) לחוק המזונות הקובע סייג למועד הגשת תביעה לחיוב במזונות ומשלא שוכנעתי בקיומו של טעם סביר לאיחור בהגשת התביעה, אין מקום להשית על הנתבעות חיוב מזונות בדיעבד עבור תקופה של תשע שנים עובר להגשת התביעה.
התובע לא פירט בכתב התביעה ולא הוכיח את הנדרש לשם חיוב הנתבעות במזונות נתבעת 1. חיוב במזונות בגיר אינו אוטומטי ודורש הוכחת קיומן של הנסיבות המפורטות בסעיף 5 לחוק המזונות הן לגבי מצבן הכלכלי של נתבעות 2-3 ויכולתן לשאת בחיובי המזונות והן לגבי מצבה הכלכלי של נתבעת 1 והחלופות העומדות לרשותה.
בבע”מ 2375/17 מפרט כב’ השופט רובינשטיין את העקרונות לחיוב במזונות בגיר על פי חוק המזונות:
“כפי שנקבע בבית משפט זה בעבר, כאשר ענייננו במזונות בגיר, בשונה ממזונות קטין, “החיוב אינו אוטומטי ואינו נובע מעצם יחסי הורה וילד אלא מקיומן של הנסיבות המיוחדות, המפורטות בסעיפים 4 ו- 5 ולגבי אלו צריך להביא ראיות, ובית-המשפט צריך לקבוע בעניין זה ממצאים, המבססים את החיוב” (ע”א 161/82רחמים רומנו נ’ אסתר רומנו, פ”ד לח(1) 194, 195, הנשיא שמגר (1984); וראו גם ע”א 117/85 חיים מרדכי נ’ פני מרדכי, פ”ד לט(3) 731, 732 (1985); ע”א 4480/93 פלוני נ’ פלונית, פ”ד מח(3) 461, 483-474 (1994)). אכן, המחוקק צעד עקב בצד אגודל, מתוך הנחת היסוד שבן משפחה בגיר אינו זכאי למזונות על דרך הכלל, והחיוב יתכן במקרים חריגים בלבד. כדי להטיל חובה זו, ברי כי הנטל להוכיח קיומן של הנסיבות המיוחדות, הקשורות הן ביכולת הנתבע הן ביכולת התובע ובחלופות העומדות לו, התובע הוא על “המוציא מחברו”. בענייננו, נדמה שלא מתקיימים שני התנאים הראשונים האמורים מעלה – וכאמור, די בכך שלא יתמלא אחד מהם”. (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: בע”מ 2375/17 פלוני נ’ פלוני (נבו, 7.6.2017), סעיף ז’ לפסק הדין.
התובע לא פירט ולו במקצת את הנדרש על פי הפסיקה לחיוב במזונות הנתבעת 1.
סעיף נוסף בחוק המזונות שמכוחו ניתן היה לחייב את הנתבעות הינו סעיף 16 לחוק המזונות המעניק “זכות חזרה”. על אף שהתובע לא טען לתחולת הסעיף מצאתי לנכון לבחון אם התובע זכאי לסעד בהתאם לו.
בענייננו בהיעדר פסק דין לחיוב נתבעות 2-3 במזונות לא קמה לתובע “זכות חזרה” מכוח סעיף 16(א) לחוק המזונות החל בעניינו של מי שמוטל עליו חיוב במזונות. אשר על כן בנסיבות דנן התובע אינו זכאי לסעד מכוח סעיף 16(א) לחוק המזונות.
לתובע גם לא קמה “זכות חזרה” מכוח סעיף 16(ב) שעניינו מי שנתן מזונות שלא היה חייב בהם ולא התכוון לתיתם במתנה וזאת ממי שקיבלם ממנו או ממי שהיה חייב בהם. לא הוכח כי הכספים הנתבעים הינם בבחינת מזונות שנתן התובע לאם ולא הוכח כי הוצאו מחשבונו של התובע. התובע התגורר בדירה ביחד עם נתבעת 1 לא נשא בתשלומי שכ”ד ולא בהוצאות אחזקתה אשר הושתו על האם, כאשר לאלו משמעות כספית. התובע לא העלה טעם לפטור אותו מהוצאות אלו ומדוע אין לראות בכספי תמורה בגין חלקו בשכ”ד ובהוצאות משק הבית:
“עו”ד נח: כיצד, כיצד שולמו ההוצאות של החשמל ומים?
[..]
העד, XXX: הוצאות חשמל ומים שולמו ע”י אימא.
עו”ד נח: בחישוב שעשית, אתה התגוררת עם אמא, בשנת 2014 בדירה.
העד, XXX: נכון.
עו”ד נח: בחישוב שעשית, במסגרת כתב התביעה הנוכחי, אתה קיזזת את הסכום שמגיע שהיית צריך להשתתף בהוצאות של הבית?
העד, XXX: לא.
עו”ד נח: מה לגבי שנת 2015? אז אנחנו רואים שיש הוצאות שהן יותר גבוהות, בגין הבית. אתה קיזזת את ההוצאות שאמא שילמה מחשבונה, במסגרת,
העד, XXX: לא.
עו”ד נח: כתב התביעה הנוכחי?
העד, XXX: לא. את לוקחת בחשבון שהייתי גם מטפל ולא תבעתי את זה?.”
(ראו: פרוטוקול מיום 7.3.24 עמ’ 44 שורות 4-30):
התובע לא הפריד בתביעתו בין הוצאותיו לבין הוצאות האם וניסה להמעיט בחלקו בהוצאות במידה שאינה סבירה:
“עו”ד נח: מה לגבי הגז הטיעון לגבי וועד הבית תקף גם לגבי הגז, אמא צריכה לשלם את גם החשבון המלא של הגז?
העד, XXX: גז אני לא השתמשתי.
עו”ד נח: לא השתמשת. אתה לא מבשל.
העד, XXX: לא.
עו”ד נח: מים?
העד, XXX: מים? משתמש מעט מאוד. בדירה, בדירה האחרונה שאני השכרתי 35 שקלים. דרך אגב, את יכולה להוציא את ההוצאות של החשמל והמים, מהתקופה שגרתי לבד שאמא לא הייתה, מה- 01.06 עד ה-03.11 ולראות בדיוק את כל ההוצאות שלי. חשמל ומים. שהייתי לבד.”
(ראו: פרוטוקול מיום 7.3.24 עמ’ 47 שורות 9-19).
התובע העמיד את התביעה בסך מדוייק של 566,769 ₪, אולם לא הוכיח כיצד הגיע לסכום זה, לא ביאר את אופן חישוב סכום התביעה וטען כי הסכום חושב בהתאם לאסופת מסמכים לא מבוארים, תוך ציפיה שבית המשפט יעשה עבורו את מלאכת המיון והחישוב.
התובע אף לא הוכיח כי לא העניק את הכספים במתנה לאמו. נוסח מכתבו של התובע מיום 10.6.2013 לב”כ האפוטרופוס הכללי (נספח ב לכתב ההגנה של נתבעת 1 בו נכתב כי הוא מתגורר עם אמו ודואג לצרכיה וכי “על מנת שכספה לא ייגמר מהר אני עוזר לה במה שאני יכול לתרום מכספי שלי”) מחזק את הסברה כי במועד בו הוציא התובע את הכספים כוונתו הייתה להעניק אותם במתנה לנתבעת 1.
גם העובדה כי התובע לא פנה לנתבעות להשתתף עמו בהוצאות בסמוך למועד הוצאתן אלא רק כעבור שנים ארוכות מחזקת את הסברה כי התובע התכוון להעניק לאמו כספים אלו במתנה.
יוער כי בדיון קד”מ טען ב”כ התובע כי התביעה אינה תביעת מזונות כי אם תביעה להשבת הוצאות (ראו: פרוטוקול מיום 27.2.23 עמ’ 2 שורות 8-9). כמו כן בסיכומים אשר הוגשו מטעם התובע לא התבקש סעד של חיוב במזונות אלא נטען כי הנתבעות נמנעו מביצוע חובתן מכוח הוראות סעיפים 6-8 לחוק המזונות וזאת על אף שמעולם לא חויבו במזונות נתבעת 1.
אשר על כן התביעה להשבת הוצאות התובע בעילה לפי חוק המזונות – נדחית.
תביעת השבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט
בכתב התביעה עתר התובע לחייב את נתבעות 2 ו-3 להשיב לו הוצאות שהוציא עבור נתבעת 1 מכוח הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט ובפרט מכוח סעיף 3 לחוק.
סעיפים 1-3 לחוק עשיית עושר קובעים כדלהלן:
“חובת ההשבה: 1(א). מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה.
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת.
פטור מהשבה 2. בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת.
ניכוי הוצאות 3. הזוכה רשאי לנכות ממה שעליו להשיב את מה שהוציא או התחייב להוציא או השקיע באופן סביר להשגת הזכיה”.
סעיף 3 אשר אליו הפנה התובע בכתב התביעה אינו רלבנטי בענייננו – מאחר והוא מתייחס ל’זוכה’ ולא ל’מזכה’ – והתובע לא ביאר ולא נימק את תחולתו כלל.
לשם קיומה של עילת השבה בהתאם לסעיף 1 לחוק יש להוכיח כי מתקיימים שלושה יסודות: התעשרות – רווח שצמח למקבל; קשר סיבתי – התעשרותו של המקבל באה על חשבון אדם אחר; שלא כדין – דין חיצוני לדיני עשיית עושר או נוגד את מבחן הצדק.
התובע לא הוכיח קיומם של יסודות אלו, לא פירט אותם ולא נימק אותם.
התובע לא הוכיח כי הנתבעות התעשרו על חשבונו. התובע לא הוכיח את שיעור הכספים שהוציא עבור הוצאות נתבעת 1. בכתב התביעה לא פירט התובע כיצד חושב סכום התביעה על אף שמדובר בסכום לא עגול ומדוייק. להוכחת תביעתו צירף התובע אסופה של מאות עמודים של מסמכים לא מסודרים, לא ממוספרים, ללא מקרא או טבלה, ללא סידור מועדים ברור, מהות המסמכים אינה ברורה, חלקם בלתי קריאים, לא הפרדה בין הוצאותיו של התובע לבין אלו של נתבעת 2. המסמכים לא סודרו על פי תאריך והנתונים המפורטים בהם לא נסכמו ולא בוארו. אין כל הסבר באף כתב טענות כיצד חושב סכום התביעה בהתאם למסמכים שהוגשו.
במהלך ההליך שינה התובע את גרסתו לגבי המסמכים עליהם נסמך בחישוב סכום התביעה כדלהלן: בכתב התביעה (סעיפים 6 ו-9 לכתב התביעה) ובחקירתו (ראו: פרוטוקול מיום 7.3.24 עמ’ 15 שורות 7-9) טען התובע כי כתב התביעה מבוסס על דו”חות חשבונאיים ושנתיים אשר הוגשו לאפוטרופוס הכללי. בהמשך חקירתו טען התובע כי סכום התביעה חושב על פי סל המחייה שהוגש לאפוטרופוס הכללי (ראו: פרוטוקול מיום 7.3.24 עמ’ 16 שורות 2-5). בשלב מתקדם של חקירתו כאשר לא עלה בידו לספק חישוב מניח את הדעת טען כי סכום התביעה חושב על פי קבלות שהוצאו בפועל (ראו: פרוטוקול מיום 7.3.24 עמ’ 25 שורות 15-19). בין כך ובין כך לפי כל גרסה לא הייתה הפניה חיונית, נדרשת, פשוטה ויעילה למסמכים מהם ניתן ללמוד כיצד ביצע התובע את החישוב לסכום התביעה.
על אף שניתנו לתובע הזדמנויות רבות הוא לא תיקן את מחדלו. תצע”ר התובע היה בן 3 עמודים בלבד ולא צורפו לו נספחים. מדובר בהיקף מצומצם באופן תמוה בשים לב לסכום התביעה אשר הועמד ע”ס של מעל ל-500,000 ₪.
גם בחקירתו של התובע אשר יוחד לה דיון הוכחות בשלמותו, לא הצליח התובע להסביר כיצד חישב את סכום התביעה ולבאר את המסמכים אשר צורפו על ידו:
עו”ד נח: [..] איך הגעת לסכום של, לסכום של כתב התביעה?
העד, XXX: יש דוחות של אפוטרופוס שהוגשו, מתוכם אנחנו, פניתי, לייעוץ אצל עוה”ד שלי, הם בדקו קבלה קבלה חשבונית חשבונית, והגענו לסכום הזה.
עו”ד נח: איך? תסביר לי, אני ישבתי קראתי את כתב התביעה שלך, והגשתי לו המון זמן כדי לנסות להבין איך הגעת לסכומים שתבעת. תסביר לי.
העד, XXX: אני חוזר ואומר, אני בשעתו, בתביעות הקודמות שלי לא היה לי ייעוץ משפטי, לקחתי כרגע ייעוץ משפטי, הם בדקו קבלה קבלה, בדקו את כל הדוחות שהוגשו לאפוטרופוס, והגיעו לסכום הזה.
עו”ד נח: התשובה שלך היא תשובה, היא תשובה מתחמקת ולא ניתן, אני לא מצליחה להבין ממנה איך הגעת לסכומים. איך הגעת למשל שבשנת 2013 יש עודף הוצאות של 22,000 ש”ח? תסביר לי, איך הגעת לזה?
העד, XXX: הוצאתי מכיסי, כל כסף שהוצאתי על אמא, דיווחתי לאפוטרופוס הכללי, מעבר לכך יש לאמא סל מחיה, של 21,000 שקל שמתוכם, אושר בספטמבר 2013 7,556 שקלים, כמובן שזה השתנה כל חודש בחודשו, בדרך כלל גם כלפי מעלה, וזה ההוצאות.
עו”ד נח: איך תסביר לי, 22,000 ש”ח איך הגעת? תראה לי כאן יש 1000 שקלים, כאן יש 2000 שקלים, אני רוצה
העד, XXX: תביא לי מסמכים.
עו”ד נח: שתסביר לי ברחל בתך הקטנה איך הגעת ל-22,000 ש”ח.
העד, XXX: תביאי לי את המסמכים, תראי לי איפה,
עו”ד נח: אתה צריך להראות לי את המסמכים. הנטל הוא עליך להסביר לי איך הגעת לסכום.
העד, XXX: אני דיווחתי לאפוטרופוס את כל מה שהוצאתי.
עו”ד נח: תראה לי מה דיווחת לאפוטרופוס ואיך הגעת לסכום של 22,000 ש”ח.
העד, XXX: תראי לי על מה מדובר.
עו”ד נח: תסביר לי, תראה, אתה טוען שבשנת 2013 היה עודף הוצאות של בסך של 22,000 ש”ח.
העד, XXX: יש לי דוח של האפוטרופוס של 7,556, תכפילי את זה,
עו”ד נח: תראה לי. תראה לי תראה לי את החישוב.
העד, XXX: תביא את הסל מחייה.
עו”ד נח: אני רוצה לראות את החישוב.
העד, XXX: בבקשה. הנה סל המחיה המאושר,7,556. בבקשה, תכפילי את זה, תכפילי את זה,”. (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוטוקול מיום 7.3.24 עמ’ 10 שורות 7-34 ועמ’ 11 שורות 1-5)
יובהר כי הטענה למכפלה גם היא לא ברורה – ביחס לאיזו תקופה, מה בדיוק הסכום המוכפל וכיצד הגיע אליו התובע.
יודגש, למרות שהמסמכים הוגשו באופן שלא ניתן לתהות על פשרם, בחנתי את כולם. בחינה זו לא מסייעת לתובע מאחר שמדובר באסופת מסמכים שלא ניתן להבין ממנה מה בוצע החישוב, באילו הוצאות טוען התובע שנשא, מתי, באילו שיעור, התובע לא ערך הפרדה בין הוצאות הנתבעת 1 להוצאותיו לאור המחייה המשותפת וכיוצ”ב.
טענת התובע כי די להראות כי היה עודף הוצאות על הכנסות על מנת להורות על השבה – דינה להידחות. התובע אישר כי במהלך השנים הלכו ופחתו חסכונותיה של הנתבעת 1. עובדה המוכיחה כי הנתבעת 1 השתמשה בחסכונות לכיסוי פער ההוצאות על ההכנסות. התובע לא הוכיח כי הוא זה שנשא בהפרש זה ולא הוכיח ביחס לכל שנה מה ההפרש הנתבע לכאורה.
לא די בצירוף המסמכים שהוגשו לאפוט’ הכללי (שגם לא ברור האם כולם הוגשו והאם כולם נמצאו תקינים מאחר והתובע לא צירף אישור על כך) שמהווים את כלל הוצאות והכנסות הנתבעת 1. היה על התובע לבאר ולהסביר כיצד חושב סכום התביעה. לכל אורך ההליך שנמשך שנתיים הוא לא עשה כן. גם בסיכומיו הפוך והפוך ולא יימצא חישוב המחבר בין הראיות שצורפו לכאורה במסמכים הנ”ל לסכום התביעה.
אשר על כן התובע לא הוכיח את סכום תביעתו.
כמו כן התובע לא הוכיח כי הנתבעות התעשרו על חשבונו. לגבי נתבעת 1, התובע לא זו בלבד שלא הוכיח כי התעשרה על חשבונו, אלא שבחקירתו אף העיד כי בתקופת האפוטרופסות אזל כספה של נתבעת 1:
“הנתבעת 2: [..] ב-3 השנים שמדווחים בדו”ח, היו לאמא כפי שליאת ציינה,
העד, XXX: נכון.
הנתבעת 2: פיקדונות.
העד, XXX: נכון.
הנתבעת 2: האם עשית שימוש בפיקדונות האלה בזמן אמת?
XXX: שימוש לטובת אמא?
הנתבעת 2: כן.
XXX: כן, כשהתחיל להיגמר לה הכסף, כן, אני,
הנתבעת 2: לא אבל אני שואלת, ב-3 השנים האלה אתה מדווח שהוצאת עליה כספים, בעוד שהיו לה כספים, למה לא הוצאת את הכספים האלה לפני שהוצאת כסף מכיסך?
עו”ד קורצברג: השאלה חוזרת.
הנתבעת 2: לא קיבלתי תשובה.
העד, XXX: הכנסתי, הכנסתי את הכספים, הכנסתי את הכספים לפיקדון, כפי שהאפוטרופוס הנוכחי עשתה, אפילו ה-8,000 שקל, אינני רואה בזה דבר פסול, רציתי להעלות את הערך של הכספים שלה. ברגע שראיתי שהכספים שלה הולכים להיגמר על שכר המטפלות, על שכר המטפלות הדגש, אז אני משכתי את הכספים לחשבון עו”ש שלה, עד שלב מסוים שגם זה לא הספיק, כי העלויות שלה היו גדולות כי את אמרת שעלויות גדולות ולמה אני לוקח עובדת זרה, אז זה לאט-לאט נגמרו ואז, לא נשאר גם כסף לשלם למטפלות. [..].”
(ראו: פרוטוקול מיום 7.3.24 עמ’ 62 שורות 11-31).
לגבי נתבעות 2 ו-3 לא נטען כי הן נהנו מהסכומים אשר הוצאו על ידי התובע ובהיעדר חובה לשאת במזונות נתבעת 1 אין יסוד לטענת התובע כי הנתבעות התעשרו על חשבונו.
כמו כן התובע לא הוכיח כי ההתעשרות הינה שלא כדין. התובע אשר התגורר ביחד עם אמו בדירתה ב*** העיד בחקירתו כי לא נשא בתשלומי שכ”ד, לא השתתף בהוצאות משק הבית המשותף והשית על נתבעת 1 גם הוצאות שלו (צורפו לתביעה זו חשבוניות עבור שכ”ט של ב”כ התובע בהליכים הקודמים). גם אם ייטען כי נתבעת 1 התעשרה על חשבונו של התובע דבר אשר לא הוכח, איני מקבלת את טענת התובע כי התעשרותה הייתה שלא כדין וזאת הן לאור טיב והיקף ההוצאות בהם נשאה עבור התובע במשך שנים רבות והן לאור גרסתו של התובע במכתבו לאפוטרופוס הכללי בשנת 2013 לפיה הוא עוזר לאם ותורם לה מכספו.
אשר על כן לאחר בחינת טענות הצדדים ושמיעתם ובחינת חומר הראיות, התובע לא הוכיח קיומן של היסודות המקימים עילת השבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.
יתרה מכך, ההשבה על פי החוק הינה תלוית נסיבות וניתוחן על פי שיקול דעתו של בית המשפט. בחינת הנסיבות הייחודיות לתיק זה מעלה כי אין להורות על השבה בין היתר בשל בחינת התנהגות הצדדים כפי שפורט בהרחבה לעיל. ראו: ד”נ 20/80 אדרס חמרי בנין בע”מ נ’ הרלו אנד גונ’ס ג.מ.ב.ה. פ”ד מב(1) 221, 273.
סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט מאפשר לבית המשפט לפטור את הזוכה מהשבה משיקולי צדק: “בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת”.
לאחר בחינת טענות הצדדים שוכנעתי כי אין לחייב את הנתבעות להשיב לתובע כספים גם משיקולי צדק. לטענת התובע התביעה הינה בגין כספים בסך של מעל ל-500,000 ₪ אשר הוציא עבור הוצאות נתבעת 1 בתקופה שהתובע שימש כאפוטרופוס שלה.
בפסיקה נקבע כי לאור הכוח הרב המצוי בידי האפוטרופוס, מוטלת עליו חובת אמון מוגברת ועליו לנהוג בתום לב בכל הקשור לענייני האדם לו מונה כאפוטרופוס, אל לו לנצל את המעמד לטובתו האישית או לכל מטרה החורגת מטובת האשל”א:
“אכן, הכוח שניתן בידו של האפוטרופוס לנהל את ענייניו של אחר רב הוא, אולם כוח זה ניתן בידו לצורך מינוי תפקידו ולמטרה זו בלבד ואל לו לאפוטרופוס לנצלו לטובתו האישית או לכל מטרה אחרת החורגת ממטרות מינויו (טדסקי – מסות במשפט, בעמ’ 339). מינויו של אדם כאפוטרופוס על ידי בית המשפט משמעו כי בית המשפט נותן בו אמון שיפעל לטובת החסוי. ואולם, המחוקק מכיר גם בכך שהקרבה והנגישות אל כספים ונכסים של אחר, היכולת לפעול לגביהם על פי שיקול דעתו הבלעדי של האפוטרופוס, עלולים להביאו לידי מצב בו שיקוליו לא יהיו אובייקטיביים, למצב בו לא תינתן לטובת החסוי הבכורה והבלעדיות שצריך להיות לה, אלא הוא יבקש להפיק רווח – לו או לאחר – מנכסים אלה. במצב זה חוטא האפוטרופוס לתפקידו.
[…]
אכן, מקום שמנהל אדם את ענייניו של זולתו מחויב הוא לפעול מתוך שיקול דעת, אמון ונאמנות. אין הוא יכול לעשות בנכסי זולתו כבשלו אלא מחויב הוא לפעול לטובת האינטרסים של זולתו, תוך שהוא פועל למענם, ולמענם בלבד, מבלי שהאינטרס האישי שלו או של אחר יילקח בחשבון כאינטרס משמעותי”. (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: ע”א 4377/04 הולצברג נ’ מירז, סב(2) 661 (27.7.2007), סעיף 19 לפסק דינה של כב’ השופטת ארבל.
בנסיבות המפורטות בפסק דין ונוכח התנהלות התובע אשר אינה מתיישבת עם מעמדו כאפוטרופוס אני סבורה כי ההשבה אינה צודקת גם משיקולי צדק.
עילה נוספת להשבה הינה בהתאם לסעיף 5(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט הקובע: “מי שעשה בתום לב ובסבירות פעולה לשמירה על חייו, שלמות גופו, בריאותו, כבודו או רכושו של אדם אחר, בלי שהיה חייב לכך כלפיו, והוציא או התחייב להוציא הוצאות בקשר לכך, חייב הזוכה לשפותו על הוצאותיו הסבירות, כולל חיוביו כלפי צד שלישי, ואם נגרמו למזכה עקב הפעולה נזקי רכוש, רשאי בית המשפט לחייב את הזוכה בתשלום פיצויים למזכה, אם ראה שמן הצדק לעשות כן בנסיבות הענין.”
לאחר בחינת טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי יש להורות על השבה מכוח סעיף 5(א). התובע לא הוכיח כי עשה את פעולת הסיוע בתום לב ובסבירות לצורך שמירה על חייה, שלמות גופה ובריאותה של נתבעת 1. הוא כלל לא פירט ולא הסביר מה עשה, מה הוציא ומה הפעולה בתום לב לטובת הנתבעת 1. התובע העיד בחקירתו כי בעת מגוריו עם נתבעת 1 לא נשא בתשלומי שכ”ד, לא השתתף בהוצאות משק הבית המשותף והשית על נתבעת 1 חיובים אישיים שלו. התובע העיד כי בתקופת האפוטרופסות ניהל עבור נתבעת 1 חשבון לא מפוקח “מתחת לרדאר” של האפוטרופוס הכללי ובדו”חות אשר הגיש לאפוטרופוס הכללי כלל בחיובי נתבעת 1 גם חיובים שלו. בנסיבות אלו לא שוכנעתי כי הפעולות בהן נקט התובע נועדו לרווחתה של נתבעת 1 ועל כן סעיף 5(א) אינו חל בענייננו.
על כן, התובע אינו זכאי להשבת הסכום הנתבע על ידו גם בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט.
תביעה להחזר הוצאות בגין שירותים משפטיים
בכתב התביעה עתר התובע להחזר בגין הוצאות שהוציא עבור שירותים משפטיים למיצוי זכויותיה של אך לא נקב בשיעור רכיב זה. בחקירתו העיד התובע כי לא תבע החזר הוצאות משפטיות (ראו: פרוטוקול מיום 7.3.24 עמ’ 8 שורות 12-34 וכן עמ’ 9 שורות 1-8) וחזר ואמר: “התביעה לא כוללת הוצאות משפטיות”.
בסיכומים זנח התובע את עתירתו בגין רכיב זה.
על כן דין רכיב תביעה זה להידחות.
ד. סיכום
אשר על כן ולאור כל הנימוקים לעיל התביעה על כל רכיביה, נדחית.
הוצאות ההליך – ברע”א 5919/14 חזר בית המשפט העליון על ההלכה כי יש לשאוף לפסיקת הוצאות ריאליות בהליכים משפטיים:
“לצד כל האמור יש להזכיר את הכלל הנקוט בשיטת משפטנו לפיו “בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס וישא בעצמו אפילו מקצת ההוצאות שנאלץ להוציאן” (ע”א 9466/05 שוויקי נ’ מדינת ישראל, פ”ד סב(3) 806, פסקה 31 והאסמכתאות שם (2008); עניין ביאליק, בפסקה 3; עניין עירית חיפה, בפסקה 57). כמו כן, יש לקחת בחשבון את מטרתה הנוספת של פסיקת הוצאות משפט ריאליות (בכפוף להיותן סבירות, הכרחיות ומידתיות, עניין מחצבות כנרת, בעמוד 615) –הכוונת התנהגות של בעלי הדין: “על בעל הדין לדעת מראש, כי היה ולא יצליח בהליך, בין אם הוא תובע (או מבקש) ובין אם הוא נתבע (או משיב), יהא עליו לשאת בשכר הטרחה שהצד שכנגד נשא בו (בין בפועל ובין לפי הערכה) וכן בהוצאות שהלה הוציא. ידיעה זו, כאשר היא קיימת מראש, בעת קבלת ההחלטה להגיש תובענה והאם וכיצד להתגונן, אמורה להשפיע על תוכנה של ההחלטה, וטוב שכך” (רע”א 9102/11 אור לאור בע”מ נ’ קרויזר, [פורסם בנבו] פסקה 4 (23.12.2011); גורן, בעמוד 727). אכן תוצאות ההליך ביחס למבקשים אינן קלות, ואולם היה עליהם לדעת, ולשקול את האפשרות במסגרת החלטתם על הגשת התביעה, כי במידה ויפסידו בהליך המשפטי יאלצו לשאת בהוצאות ניכרות בהן תישא המשיבה כדי לעמוד על זכויותיה”. (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: רע”א 5919/14 דוד בכר נ’ המברשת רוחמה אגודה שיתופית חקלאית בע”מ, סעיף 9 לפסק דינו של כב’ הש’ סולברג (29.1.15).
ההליך דנן הינו מקרה מובהק אשר בו יש צורך ואף הכרח לחייב בהוצאות גבוהות ומשמעותיות. קיים מרחק רב מנקודת הפתיחה של ההליכים לנקודת הסיום. התובע ביקש לנהל את ההליך גם כאשר הוצפו הקשיים הבלתי מבוטלים של ההליך וזאת במקביל לתביעות נוספות שהגיש כנגד הנתבעות כולן או חלקן. בנסיבות הללו יש מקום כי הוא יישא בהוצאות הנתבעות.
על כן התובע ישא בהוצאות נתבעות 1-3 בסך של 15,000 ₪ לכל אחת, ובסה”כ 45,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, ט”ז חשוון תשפ”ה, 17 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 02 בדצמבר 2024.
