בפני
כב’ השופט ליאור ברינגר
תובע
על ידי ב”כ עו”ד ליטל קוזקוב
נגד
נתבעת
על ידי ב”כ עו”ד אנג’ליקה בן דוד
פסק דין
הצדדים היו בעבר זוג ולהם ילדה משותפת ילידת 4.5.16.
התובע עותר לביהמ”ש בהתאם לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ”א – 1991 (להלן: “החוק”).
לטענת התובע, הצדדים חיים בנפרד, בחודש אוגוסט שנת 2021 התנהלו ביניהם הליכים משפטיים ברוסיה וביום 5.8.21 ניתן בבית המשפט ברוסיה פסק דין הקובע זמני שהות של כל אחד מההורים עם הילדה. התובע צירף לכתב תביעתו את פסק הדין מיום 5.8.21 כשהוא מתורגם לעברית, אולם מקריאת המסמך ועל פי תוכנו נראה על פניו כי המסמך חסר. התובע הבהיר כי מפאת חסרון כיס הוא לא מסר את המסמך לתרגום מקצועי ונעזר בחברים שדוברים את שתי השפות, עברית ורוסית.
לטענת התובע, בחודש אפריל 2022 אמרה לו הנתבעת כי היא נוסעת עם הילדה לחופשה, הוא פנה למשטרה (ברוסיה) והודיע שהילדה נעלמה. ביום 19.4.22 הודיעה לו הנתבעת שהיא נמצאת עם הילדה בישראל ואינה מתכוונת לחזור לרוסיה.
התובע טוען כי הנתבעת חטפה את הילדה והוא מבקש לחייבה להשיבה לרוסיה, בהתאם לחוק.
מכתב ההגנה של הנתבעת עלה כי ההליכים המשפטיים ברוסיה לא התמצו בהליך המשפטי שהתקיים ביניהם בשנת 2021. הנתבעת צירפה עותק מאומת ומתורגם לעברית של הליך משפטי שהתקיים בבית המשפט ברוסיה והחלטה שניתנה ביום 22.8.22 (להלן: “ההחלטה”).
מההחלטה עולה שהתובע הגיש תביעה לבית המשפט ברוסיה, בה עתר לקבלת אותו סעד בדיוק כמו זה לו הוא עותר בתביעה הנוכחית שבפניי: התובע ביקש מבית המשפט ברוסיה לחייב את הנתבעת להשיב את הילדה לרוסיה לאלתר.
בית המשפט ברוסיה דן בתביעת התובע ודחה את בקשתו, תוך שהוא מפרט בהחלטה כי בחן את טובת הילדה ומצא שטובתה להישאר עם אמה בישראל. ההחלטה מתייחסת לטענות התובע, מפרטת את עמדת שירותי הרווחה הרוסיים, אשר לא תומכים בעמדת התובע, וסופו של דבר הוחלט כי בקשת התובע להשבת הילדה לרוסיה נדחית.
הוריתי לתובע להתייחס לטענות הנתבעת, ומתגובתו עולה כי הוא אינו מכחיש את קיומו של ההליך ואת ההחלטה. בדיון שהתקיים בפניי ביום 25.10.22 פניתי לתובע ולשאלותיי הוא אישר כי אכן פנה לבית המשפט ברוסיה ועתר להורות לנתבעת להשיב את הילדה לרוסיה לאלתר, ובית המשפט דחה את בקשתו כמפורט בהחלטה. לטענת התובע, ההליכים בבית המשפט ברוסיה טרם הסתיימו והם אמורים להמשיך ולהתנהל.
מהאמור לעיל עולה שבמקביל להליך שבפניי מתנהל הליך נוסף בפני ערכאה אחרת, בו מבוקש סעד זהה, מצב לא תקין אשר עלול להביא לכך שתינתנה החלטות סותרות על ידי הערכאות השונות הדנות במחלוקת שבין הצדדים. על פי סעיף 8 לאמנת האג רשאי כל אדם הטוען כי ילדו הורחק או לא הוחזר תוך הפרת זכויות משמורת, לפנות אל הרשות המרכזית במקום מגוריה הרגיל של הילדה, או לרשות המרכזית של כל מדינה מתקשרת אחרת. המשמעות היא כי התובע רשאי היה לפנות בעתירתו להשבת הילדה, הן לבית המשפט ברוסיה והן לביהמ”ש בישראל, אולם אין בכך הרשאה לפנות לשתי הערכאות גם יחד ולנהל שני הליכים במקביל. התובע בחר כאמור לפנות לבית המשפט ברוסיה, שטח את טענותיו שם ובית המשפט ברוסיה החליט ביום 22.8.22 ודחה את הבקשה כאמור לעיל.
לכאורה ניתן לומר כי נעשה מעשה בי דין והסוגיה הוכרעה בהחלטה. עם זאת, התובע טוען כי ההליך בבית המשפט ברוסיה ממשיך להתנהל וטרם הסתיים. לפיכך, ככל שהתובע דובר אמת מתקיים בעת הזו ממש הליך בבית המשפט ברוסיה אשר דן בסוגיות שהתובע עותר לדון בהן בפניי, מצב לא תקין כאמור לעיל.
לטענת התובע מדובר בשני הליכים שונים: בבית המשפט ברוסיה הוא עתר להשיב את הילדה לרוסיה, מכח הליכי משפחה הנוגעים למשמורת וקיום זמני שהות ואילו בהליך שבפניי הוא עותר להשיב את הילדה לרוסיה מכוח חוק אמנת האג. איני מוצא ממש בטענה. חוק זה או חוק אחר, הסעד הוא אותו סעד והילדה אותה ילדה: הילדה נמצאת בישראל עם אמה והתובע מבקש לחייבה להביא את הילדה לרוסיה. הוא רשאי כאמור לפנות לערכאות שונות, אולם בבקשו סעד מסוים עליו לטעון את כל העילות החוקיות המצדיקות לטעמו את מתן הסעד המבוקש. כך לדוגמא תובע המבקש לבטל הסכם עליו חתם, רשאי לבסס תביעתו על עילת טעות, הטעיה, עושק וכו’, אולם אינו רשאי לתבוע את ביטול ההסכם בערכאה אחת בעילה של טעות ובהליך נפרד בערכאה אחרת בשל עילת הטעיה, כאשר מדובר באותו הסכם, באותם צדדים ובאותו אירוע.
בסיום הדיון ביום 25.10.22 הוריתי לתובע לסכם טענותיו תוך 15 ימים (עד ליום 9.11.22). ביום ה-15 ביקש התובע לצרף ראיות נוספות (להלן: “הראיות הנוספות”). הראיות הנוספות הן:
א. פניית התובע למחלקה למדיניות ממלכתית בתחום ההגנה על זכויות הילדים ברוסיה (להלן: “המחלקה”).
ב. תשובת המחלקה.
ג. החלטת בימ”ש ברוסיה מיום 5.5.22.
ד. לוח יומן דיונים בהליך המתנהל ברוסיה.
עיינתי בראיות הנוספות ולא מצאתי בהן חיזוק לטענות התובע. מתשובת המחלקה עולה כי הסמכות לנקוט צעדים להגנה על הילדה נתונה לבית המשפט ברוסיה, כל עוד לא נקבע כי מקום מגוריה יהיה בארץ אחרת. עוד עולה מתשובת המחלקה, כי אין מניעה לדון במקביל, בבית המשפט ברוסיה ובבית המשפט בישראל, בשאלת השבת הילדה מישראל לרוסיה (ראה בקשת התובע מיום 9.11.22 בעמ’ 15 שורות 11-24). הראיות הנוספות הוגשו בשפה הרוסית בצירוף תרגום נוטריוני. למיטב הבנתי התרגום אינו ברור דיו, אולם ניתן להבין ממנו את האמור לעיל. מהמסמך ניתן להבין שהמחלקה היא אורגן של משרד החינוך ברוסיה והמסמך עצמו נרשם ע”י סגנית מנהל המחלקה. לא ניתן להבין אם המסמך מהווה חוות דעת משפטית מחייבת, האם כבוד סגנית המנהל משפטנית והאם כך הדין ברוסיה.
מהחלטת בית המשפט ברוסיה מיום 05.05.2022 שצורפה לא עולה דבר חדש שלא היה ידוע קודם לדיון ומלוח יומן הדיונים עולה שקבוע לצדדים דיון נוסף בבית המשפט ברוסיה, עובדה שאינה במחלוקת, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בפניי ביום 25.10.22.
הנתבעת מתנגדת לצירוף הראיות הנוספות, מהנימוקים המפורטים בתגובתה מיום 13.11.2022. עם זאת, הנתבעת אינה כופרת באמיתותם של המסמכים עצמם. כאמור, לא מצאתי במסמכים דבר חדש ואין בהם כדי להשפיע על החלטתי. עוד יוער לעניין זה, כי בסיכומיה מבקשת הנתבעת להציג מסמך חדש שהוא לכאורה החלטה של בית המשפט ברוסיה מיום 16.11.2022. באותה החלטה נטענת, שתרגומה לשפה העברית אינו ברור דיו, הוחלט לסיים את ההליכים המשפטיים ברוסיה, וזאת לבקשת התובע אשר עתר לחזור בו מתביעתו ברוסיה בנוגע לילדה. לא נרשם שבית המשפט ברוסיה ביטל את ההחלטה [מיום 22.08.2022]. על פי המסמך החדש, לכאורה, התובע הוא שעתר לבית המשפט ברוסיה לסיום ההליכים שם, דבר שהתובע כלל לא התייחס אליו בסיכומיו, נהפוך הוא: התובע טען בעדותו בפניי שההליכים בבית המשפט ברוסיה נמשכים ועוד יימשכו, לאחר מכן ביום 08.11.2022 ביקש לצרף ראיות נוספות מהן יש ללמוד כי ההליכים המשפטיים ברוסיה עתידיים להמשך.
כאמור, לא נטען על ידי מי מהצדדים שההחלטה בוטלה ולכן איני מתייחס למסמכים החדשים שמי מהצדדים ביקש לצרף לאחר שהסתיים שלב ההוכחות בתיק .
לאור האמור והמפורט לעיל, מצאתי לנכון למחוק את תביעתו של התובע. ראשית, לבית המשפט ברוסיה יתרון משמעותי על פני בית המשפט בישראל. לטענת התובע, בהליך שבפניי איני נדרש לכאורה לבחון מה טובת הילדה. השיקולים המנחים בפס”ד בהליך שבפניי הם בעיקרון בירור שאלה עובדתית אחת והיא האם הילדה הוצאה מרוסיה תוך הפרת זכויות המשמורת המוענקות לתובע. עם זאת, עיקרון טובת הילד הוא עיקרון על החולש על כל ההליכים המשפטיים העוסקים בענייניהם של קטינים וביהמ”ש לעולם לא יתעלם מעיקרון זה כאשר הוא דן בסוגיה הנוגעת לגורלו של קטין. לפיכך, לבית המשפט הרוסי יתרון על פני בית המשפט בישראל: כפי שעולה מטענות התובע, בית המשפט הרוסי דן בעבר ובהווה בכל ההיבטים הקשורים להורים ולילדה, בחן את טובת הילדה תוך שנעזר בשירותי הרווחה ברוסיה, בית המשפט ברוסיה מכיר את הצדדים, דן בענייניהם בעבר וכאמור גם בהווה ולטענת התובע ימשיך לדון בטענות הצדדים ולבחון את טובת הילדה גם בעתיד. לאור האמור נראה כי טובתה של הילדה שענייניה ידונו בבית המשפט הרוסי ולא בבית המשפט בישראל. גם התובע מסכים כי בית המשפט ברוסיה הוא המוסמך לדון ולהכריע בדבר מקום מגורי הקטינה (סעיף 35 לסיכומיו). לפיכך, שעה שהתובע ביקש מבית המשפט ברוסיה לפסוק כי טובת הקטינה לשוב לאלתר לרוסיה, שעה שבית המשפט בחן את טובת הקטינה (תוך היעזרות בשירותי הרווחה), דחה את הבקשה וקבע שלעת הזו הקטינה תישאר עם אמה בישראל, החזרת הקטינה לרוסיה תהיה בניגוד לטובתה ובניגוד להכרעת הערכאה השיפוטית המוסמכת לדון בטובת הקטינה, לרבות מקום מגוריה.
שנית, התובע הוא זה שבחר לפנות לבית המשפט ברוסיה וכאשר התקבלה ביום 22.8.22 החלטה שלא תאמה את ציפיותיו, הוא ניסה את מזלו ומיד לאחר מכן, ביום 2.9.22 הגיש את תביעתו הנוכחית בפניי. התובע אישר שהוא לא ערער על ההחלטה והעדיף במקום זאת לנסות את מזלו בבית המשפט הישראלי. אני סבור שהתנהלות זו של התובע אינה תקינה ואינה ראויה. אדם זכאי לפנות לבית המשפט ולעתור לסעדים כרצונו, וככל שתביעתו נדחתה הוא רשאי לערער על ההחלטה ולשטוח טענותיו בפני ערכאת הערעור. אין לתובע זכות לפנות לערכאה מקבילה אחרת ולבקש את אותו סעד שביקש בבית המשפט הרוסי, לאחר שניתנה החלטה שאינה מוצאת חן בעיניו. לטענת התובע ההליכים ברוסיה טרם הסתיימו וצפויים דיונים נוספים. לפיכך, ככל ובית המשפט ברוסיה ישנה החלטתו ויכריע כי מקום מגורי הקטינה ברוסיה, יוכל התובע לפנות שוב לבית המשפט בישראל ולתבוע את השבת הקטינה לרוסיה.
שלישית, התובע התנהל בחוסר תום לב שעה שהסתיר מבית המשפט את ההחלטה. התובע טרח לפרט את ההליכים המשפטיים שהתקיימו ברוסיה בשנת 2021, צירף תרגום לא שלם ולא מדויק של אותם הליכים, אולם לא ציין אף לא ברמז שהתקיים ברוסיה הליך משפטי נוסף, הליך שהוא עצמו יזם, הליך בו הוא עצמו ביקש את אותו הסעד שהוא מבקש כיום בהליך הנוכחי, הליך בו ניתנה החלטה ימים ספורים טרם פנייתו לבית המשפט בישראל, הליך משפטי אשר בחן את טובת הילדה והתייחס אליה באריכות ובפירוט רב לרבות התייחסות של שירותי הרווחה ברוסיה אשר בחנו את טובת הילדה.
העיקרון המנחה את בית המשפט לענייני משפחה הוא ראשית לכל טובת הילדה והדבר בא לידי ביטוי גם באמנת האג. סעיף 14 לאמנה קובע כי בבואו לברר אם הייתה הרחקה או החזקה שלא כדין של הילדה רשאי בית המשפט (בישראל) להתייחס להחלטות שיפוטיות של המדינה ממנה הורחקה לכאורה הילדה. סעיף 15 לאמנה קובע כי בית המשפט (בישראל) רשאי, לפני הוצאת צו להחזרת הילדה, לדרוש שהתובע יציג החלטה או קביעה אחרת (של רוסיה) שהרחקתה או אי החזרתה של הילדה נעשתה שלא כדין. במקרה הנוכחי, אין מחלוקת בין הצדדים כי הרשות המשפטית ברוסיה דנה בסוגיה והחליטה בדיוק הפוך מטענותיו של התובע: ההחלטה קובעת חד משמעית כי הסוגיה נבחנה ברשויות הרווחה ברוסיה, כי הילדה מתגוררת כיום עם הנתבעת בישראל בעוד התובע גר ברוסיה, כי הנתבעת היא אזרחית ישראל וגרה עם הילדה בישראל. עוד נקבע בהחלטה כי מקום מגוריה של הילדה כעת הוא עם אמה. ההחלטה מפרטת כי לא הוכח שמגורי הילדה עם אמה (הנתבעת) בישראל הינם לא נוחים או מסוכנים. ההחלטה קובעת כי בהערכת כל הנסיבות בכללותן ובהתאם לדין הרוסי, נדחית בקשתו של התובע לגבי מקום מגוריה של הילדה ובכך בעצם מספקת את התשובה לסוגיה העולה מסעיפים 14 ו-15 לאמנת האג.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 25.10.22 העיד התובע כי עוד קודם לכן אמרה לו הנתבעת שברצונה לעלות ארצה, לכן הוצא לבקשתו צו עיכוב יציאה מרוסיה בנוגע לילדה. לאחר מכן, בהליך המשפטי שהתקיים בין הצדדים ביום 5.8.21 הסכים התובע לביטול צו עיכוב יציאת הילדה מרוסיה. לטענתו הוא עשה כך מכיוון שהנתבעת הבטיחה לו שהיא לא תרחיק ממנו את הילדה ורק תצא לטיולים בחו”ל. לשאלתי השיב התובע כי דבריו אלה נאמרו במפורש בבית המשפט, בית המשפט ברוסיה היה מודע היטב לדברים אולם הוא נמנע מלרשום אותם בפרוטוקול הדיון. איני מאמין לתובע. ראשית, לא התרשמתי מאמינותו בעוד הנתבעת עשתה עליי רושם אמין. שנית, בית המשפט ברוסיה אשר לכאורה, לטענת התובע, מודע לכך שעיכוב היציאה של הילדה מרוסיה נעשה בכפוף להבטחת הנתבעת, אותו בית משפט הוציא תחת ידו את ההחלטה בה הוא דוחה את טענות התובע ואת בקשתו להשבת הילדה לרוסיה.
הנתבעת העידה כי עזבה את רוסיה לצורכי חופשה, אולם בעת ששהתה בחו”ל (במדינת סרביה, לא בישראל) הייתה בקשר עם חבריה ברוסיה והם הודיעו לה שמסוכן לה לשוב לרוסיה. היא העידה כי הייתה פעילה פוליטית ברוסיה, התנגדה למלחמה באוקראינה ולמשטרו של הנשיא פוטין ועקב כך ספגה איומים קשים והטרדות. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה צילומים רבים התומכים לכאורה בטענותיה. היא העידה כי כאשר תכננה את חופשתה בחו”ל לא ציפתה שהמלחמה באוקראינה תתארך, תתפתח ותקצין כפי שקרה. היא פירטה כיצד ניסו לפרוץ לביתה ולפגוע בה, כיצד איימו עליה בטלפון וכיצד חששה מאוד לחייה. הנתבעת פירטה כי הייתה קשורה לאלכסיי נבלני, פעיל פוליטי ידוע שמצוי במעצר ברוסיה. היא סיפרה כי בעת שהותה בחו”ל חבריה ברוסיה הודיעו לה שכמה חברים משותפים נעצרו וננקטו נגדם הליכים פליליים וככל שתשוב לרוסיה זה מה שצפוי גם לה, לכן החליטה ללא תכנון מוקדם לעלות ארצה ולמצוא כאן מקלט. כיום הנתבעת שוהה בישראל וקיבלה אזרחות ישראלית.
יום לפני הדיון שהתקיים בפניי נעתרתי לבקשת הנתבעת ומיניתי מומחית לדין הרוסי את עורכת הדין יקטרינה דונאייביץ’. הנתבעת היא שביקשה למנות את המומחית. ניסיתי לאתר מומחה אחר אולם מפאת דוחק הזמן אף אחד מהמומחים אליהם פניתי לא יכול היה להירתם למשימה בזמן הקצר. התובע טוען כי קיים חשש לאובייקטיביות של המומחית הואיל ושמה הוצע על ידי ב”כ הנתבעת. המומחית הבהירה בדיון כי אין לה היכרות קודמת עם מי מבעלי הדין או עם מי מבאי כוחם למעט העובדה שהיה בעבר תיק בו היא העידה כמומחית וב”כ הנתבעת ייצגה בעל דין באותו הליך. לקחתי בחשבון את טענות התובע אולם אני סבור כי אין לטענות אלה משקל רב הואיל ובפסק דיני זה איני מסתמך כלל על חוות הדעת של המומחית מכיוון שאיני נזקק לכך.
כאמור, מצאתי שהתובע התנהל בפניי בחוסר תום לב כאשר הסתיר את ההליכים המשפטיים שהתנהלו ברוסיה לבקשתו והסתיר את ההחלטה. נוסף לכך, התרגום שהוגש על ידו למסמכים המשפטיים משנת 2021 לוקה בחסר באופן משמעותי כאשר נעדרים ממנו חלקים רלבנטיים, במקרה או שלא במקרה. אמנם על פי סעיף 23 לאמנה אין הכרח בהגשת מסמכים מאומתים באופן רשמי, אולם אין זה אומר שמותר להגיש תרגום לקוי, ודאי אין זה אומר שמותר להסתיר מבית המשפט עובדות רלבנטיות כפי שעשה התובע בהליך שלפניי.
כאמור, הנתבעת היא שצירפה והציגה לביתה משפט את ההליכים שהתנהלו ברוסיה ותרגום שלהם כאשר המסמכים בשפה הרוסית נחזים להיות מקוריים כשהם חתומים בחותמות בצבע כחול והתרגום נעשה לטענת ב”כ הנתבעת על ידי חברה המתמחה בכך. התובע לא העלה טענה כלשהי בדבר נכונות המסמכים שצירפה הנתבעת. עם זאת, בכדי להסיר ספק פניתי לתובע ושאלתי אם יש באפשרותו להציג לבית המשפט את פסק הדין, אולם לדבריו העותק אינו נמצא בידו כעת. לדבריו מדובר באסופת מסמכים מאוד כבדה.
על פי החוק בית המשפט נדרש להכריע בדחיפות בתביעה המוגשת מכוח חוק אמנת האג. התביעה הוגשה ביום 2.9.22, הומצאה לנתבעת ביום 13.9.22 ונקבעה על ידי לדיון ביום 18.9.22. ביום 13.9.22 ביקש התובע לדחות את הדיון, נעתרתי לבקשתו ולאחר מכן הוגשה בקשה משותפת לצדדים לדחייה נוספת של הדיון ולאחר מכן עוד בקשה מוסכמת וכך נדחה הדיון ליום 25.10.22 תוך שהפניתי את הצדדים לתקנה 105 לסדר הדין הנוגעת לתביעות בהתאם לחוק אמנת האג. בסיום הדיון ביקשו הצדדים להגיש סיכומיהם, ביקשתי כי יגישו את הסיכומים מוקדם ככל האפשר בכדי שתינתן החלטה בהתאם לחוק ולתקנות. עתה משהוגשו סיכומי הצדדים ניתן פסק דין.
לאור האמור לעיל, התביעה נמחקת. מכיוון ששני הצדדים יוצגו על ידי הסיוע המשפטי איני מחייב בהוצאות.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, ה’ כסלו תשפ”ג, 29 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.
