לפני
לפני יו”ר הועדה, כבוד השופט ציון קאפח
נציג הועדה – מר אברהם יערי – קרימינולוג
נציגת הועדה – גב’ יונת ענבר – חינוך
נציג שב”ס – ר/כ
מזכיר הועדה מר חנן אבקסיס
מבקש
עמי פופר (אסיר)
ע”י ב”כ עוה”ד עדי קידר
נגד
משיבה
מדינת ישראל
ע”י ב”כ עו”ד טלי קרת
החלטה
בקשה לשחרור על תנאי מכוח סעיף 5 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס”א–2001 (להלן – “החוק”).
א. רקע בתמצית
הערה – הוראות סעיפי חוק העונשין, תשל”ז–1977 (להלן – “חוק העונשין”) בסקירת ההליכים המשפטיים, הינן כנוסחן אותה עת.
ביום 19.05.1990 בשעת ערב נטל האסיר רובה גלילון וחמש מחסניות של אחיו החייל ויצא מביתו. האסיר הגיע לגבעה הסמוכה למקום התאספותם של פועלים ערבים מהרשות הפלסטינית, לקראת צאתם לעבודה, בסמוך לצומת “גן הורדים” המחברת את ראשון לציון עם נס ציונה.
האסיר ערך תצפית במשך מספר שעות לעבר מקום התכנסות הפועלים. בסמוך לשעה 06:00 בבוקר, ניגש אל הפועלים שהמתינו במקום, דרש מהם לשבת בשורות ולהציג בפניו את תעודות הזהות שלהם. אותה עת הגיעה למקום מכונית בעלת לוחית רישוי של הרשות הפלסטינית והאסיר דרש מיושביה להצטרף לשאר הפועלים ומנהג המכונית דרש להשאיר את המכונית מותנעת, כאשר מטרתו הייתה להשתמש במכונית לצורך מילוט.
או אז, האסיר כיוון את נשקו לעבר הפועלים והחל לירות לעברם אש אוטומטית כשהוא מכוון את נשקו מימין לשמאל ומשמאל לימין ועל ידי כך “מרסס” אותם ביריות. במהלך הירי החליף האסיר ארבע פעמים מחסניות ולאחר הירי נכנס האסיר למכונית המותנעת, נסע לבית חברתו שם התוודה בפניה, כי “עשה דבר נורא” וכי “ירה ב-15 ערבים”. לבקשת אחיה של חברתו הוא מסר לו את הנשק עד בוא המשטרה.
כתוצאה מהירי נהרגו 7 פועלים ו-10 אחרים נפצעו.
בבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת תפ”ח 276/90, הודה האסיר בעבירות של רצח וניסיון רצח, אך כפר ביסוד הנפשי. מאוחר יותר חזר בו האסיר מהכפירה והודה בכל האמור בכתב האישום.
בית המשפט המחוזי הרשיע את האסיר בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, ובעבירת ניסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין והוא נדון ל-7 מאסרי עולם במצטבר בגין עבירת הרצח ו-20 שנות מאסר בחופף למאסרי עולם בגין עבירת ניסיון רצח.
ערעור שהגיש האסיר לבית המשפט העליון ע”פ 1742/91 אודות קביעת בית המשפט המחוזי בדבר צבירת מאסרי העולם נדחה על ידי בית המשפט העליון. כאן המקום לציין כי שגגה נפלה בפסק דינו של בית המשפט העליון כאשר קבע שהעונש של 20 שנות המאסר שהושת על האסיר בבית המשפט המחוזי בגין העבירות של ניסיון רצח הינו במצטבר לשבעת מאסרי העולם בעוד בגזר דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי תקופת מאסר זו תרוצה בחופף ל 7 מאסרי העולם.
אלו קביעות בית המשפט העליון הרלוונטיות לענייננו:
נשללה טענת ב”כ האסיר, כי יש להקל בעונשו של האסיר כאמור בסעיף 300א(א) לחוק העונשין שעניינו אחריות מופחתת.
לא הייתה מחלוקת, כי האסיר טען שחווה בנערותו טראומה קשה, כמפורט בהליכים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, אשר נגרמה לו ע”י פועל מהרשות הפלסטינאית,אולם נקבע באופן חד משמעי כי הוא לא סבל מתסמונת פוסט טראומתית ולא נמצאה עדות למחלת נפש או להפרעה נפשית קשה או לאי יכולת איזון האימפולסים. “לכל היותר, כך נקבע בחוות דעת זאת, מדובר בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית”.
בשל חשיבות הדברים ראוי להביא מפסק הדין בבית המשפט העליון את הקטע הבא: “המערער, על פי עדותו, תכנן את מעשיו במשך זמן רב כנקמה על פגיעה שעבר בנערותו. הוא נמנע מלספר להוריו או לחברתו על תכניותיו ביודעו שהללו יסכלו אותן. הוא ארב לפועלים במשך מספר שעות עד שהגיעו למקום האיסוף ודאג לארגן לו “רכב מילוט”… כל האמור לעיל וכן ממצאי חוות הדעת הפסיכיאטריות שעל פיהן המערער ביצע את מעשה ההרג בהכרה צלולה, לאחר תכנון והכנה, וללא כל חרטה או בושה מעידים על כך שהמערער שלט היטב במעשיו והבין את משמעות מעשיו” (סעיף 11 לפסק הדין).
אחר כל אלה נדחה ערעורו של האסיר ונקבע כי על האסיר לרצות את מאסרי העולם במצטבר, תוך קביעה כי “כל אחד מן הפועלים שקיבץ לזירת הטבח היווה מטרה נפרדת לקיפוח חיי אדם. המערער יכול היה בכל עת להפסיק את לחיצתו על ההדק ובכך למנוע קורבנות נוספים” (סעיף 17 לפסק הדין). ( ההדגשות לא במקור-צ.ק)
האסיר החל לרצות את עונשו ביום 20.05.1990, בשנת 1999 נקצב עונשו ל-40 שנות מאסר. בשנת 2007 ועקב תאונת דרכים בה מצאו את מותם אשתו ובנו של האסיר, בשל נהיגתו הרשלנית, לרבות נהיגה ללא רישיון נהיגה. הוא נדון לשנת מאסר בפועל, אשר 6 חודשים מהם ירוצו במצטבר לעונש הקצוב של 40 שנות מאסר. הנה כי כן, העונש הכולל הינו 40.5 שנות מאסר.
מועד שני השליש היה ביום 17.05.2019 ותום ריצוי המאסר קבוע ליום 19.11.2030.
להשלמת התמונה העובדתית יש לציין, כי נדחתה בקשת המדינה להחיל על עניינו של האסיר את סעיף 40א לחוק המאבק בטרור, תשע”ו–2016 ומשכך, על פי סעיף זה האסיר אינו זכאי לשחרור על תנאי. בקשה זו נדחתה כאמור ואין מקום להאריך בסוגיה זו על הנמקותיה לפי שבפנינו מצב נתון.
כך הגענו עד הלום כאשר מונחת בפנינו הבקשה לשחרור על תנאי אשר ליתרת המאסר הקצוב שהינה עד ליום 19.11.2030.
ב. טיעוני הצדדים בתמצית
ב”כ המדינה טענה בשני ראשים:
האחד, כי האסיר לא עבר במשך כל תקופת מאסרו טיפול באלימות. האסיר ידע מראש כי הוא פוגע בחפים מפשע ומסר גרסאות סותרות אשר לנסיבות ביצוע העבירות. עוד הפנתה לחוות דעת מב”ן כי האסיר לא עבר שום טיפול באלימות וכי הוא יכול להיתרם מטיפול שיעבור במסגרת רש”א אף כי הדבר אינו נדרש לטעמו של ד”ר אפשטיין, עורך חוות הדעת. לשיטת ב”כ המדינה, בנסיבות המקרה הייחודי יש לדקדק כחוט השערה וכי “בתיק זה כל דבר צריך להיות מושלם עד הסוף”.
השני, האסיר אינו עובר את המשוכה של סעיף 10(א) לחוק וכי שחרורו על תנאי בנסיבות העניין יהווה פגיעה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט. בנדון זה הפנתה להחלטות של ועדות קודמות מהשנים 2015 ו-2019.
בדבריו, עמד ב”כ האסיר על אלה:
א. תקופת המאסר אותה מרצה האסיר עד כה.
ב. הימצאות האסיר באגף השיקום תקופה ארוכה המדברת בעד עצמה.
ג. חוות דעת המקצועיות שהינן תולדה של האבחון הפסיכולוגי.
ד. היות האסיר “סוג של קורבן” אשר עמד במניע המעשה.
ה. חלוף הזמן, 8 שנים, מאז חלף המועד של ריצוי 2/3. משכך, ועל פי לשון סעיף 10(א) לחוק יש ליתן משקל נמוך לשיקולים המפורטים בסעיף.
ו. סעיף 10(א) לחוק אינו רלוונטי בנסיבות העניין.
ז. חוק המאבק בטרור לא חל על האסיר על פי החלטות ופסקי דין שניתנו בעניינו של האסיר.
ח. נטילת האחריות בהליך הפלילי.
ט. אין ממש בטענה כי האסיר חובר לגורמים קיצוניים.
י. התנאים בהם שרוי האסיר, חופשות ויציאות לעבודה, עומדים בניגוד לטענה אודות מסוכנות.
יא. הגורמים המקצועיים סבורים כי האסיר מיצה את ההליך הטיפולי.
יב. הנתונים המפורטים בתוכנית רש”א מפיגים את מסוכנות האסיר.
כל צד תמך יתדותיו בפסיקה רלוונטית לטעמו.
האסיר בדבריו ציין, כי המעשה שעשה הינו נתעב, הוא עבר תקופה קשה בבית הסוהר, במהלכה התחתן, התאלמן ואיבד את בנו. לאחר שנים רבות הוא סבור שאיש אינו רוצה לחקות אותו. במהלך חופשותיו גורש ממספר בתי כנסת. עוד ציין, כי החל לרצות את המאסר בהיותו צעיר מאוד ולעת הזו הוא בן 55.
ג. להשלמת התמונה העובדתית יש להתייחס לתנאים בהם שרוי כעת האסיר ולחוות הדעת השונות
1. האסיר החל יוצא לחופשות מאז שנת 1997, מאות חופשות, ולעת הזאת הוא יוצא לחופשה אחת לחודש, לפרק זמן של 96 שעות, ללא מגבלות כלשהן. כך, למשל, תאונת הדרכים בה קופדו חיי אשתו ובנו בשנת 2007 ארעה באזור העיר אילת. האסיר יוצא מדי בוקר לעבודה בלוד באופן עצמאי וחוזר בשעה 16:15 והכל ללא פיקוח.
2. המהלך הטיפולי:
כעולה ממסמך החטיבה לפסיכיאטריה המשפטית, מיום 20.10.2024, הומלץ שיקום וטיפול סוציו-חינוכי במסגרות שב”ס וקהילה למניעת התנהגות נוגדת חברה.
האסיר שהה באגף השיקום הקבוצתי החל משנת 2016. ביום 13.9.2022 שולב בשיקום הפרטני. מחודש נובמבר 2018 עד חודש ינואר 2020 עבר האסיר טיפול פסיכולוגי “שהביא להישגים טיפוליים משמעותיים”. הערכת מסוכנות הינה בטווח הבינוני ומבוססת על גורמי סיכון היסטוריים ועל גורם עתידי הקשור בהתמודדות עם מצבי דחק בלבד. עם זאת, עורכי האבחון הדגישו כי מציאות משפחתית ואישית מורכבת צפויה לזמן לאסיר מצבי דחק וקשיי התמודדות לא מבוטלים מחוץ למאסר. אולם, מדובר בגורם סיכון הניתן לניהול באמצעות ליווי מקצועי לאחר שחרורו.
ביקשנו הבהרות מעורך חוות הדעת האם אכן לא טופל האסיר כלל בתחום האלימות ומשמעות הדברים.
בחוות הדעת המשלימה מיום 9.9.2024 צוין, כי המענה הטיפולי שהאסיר קיבל עד כה התייחס לליקויים שעלו באבחונים הפסיכולוגיים שעבר לאורך השנים בעיקר בתחומים של עיבוד חוויות אובדן וטראומה, ורכישת כלים להתמודדות עם מערכות יחסים כיום, זאת בנוסף לקבוצות טיפוליות המלוות את שהייתו בשיקום “אשר נותנות מענה לקשיים ומכשולים שעולים במהלך החשיפה לחיים בקהילה”. כל האבחונים הפסיכולוגיים מצביעים “באופן עקבי על פסיכופתולוגיה אישיותית מורכבת ובולטת”… “סביר להניח שהמורכבות האישיותית של האסיר היוותה זרז ורגשות נקמה שהתפתחו בעקבות הפגיעה המינית שעבר”. ד”ר אפשטיין אישר כי האסיר לא עבר תהליך טיפולי ייעודי ומעמיק בתחום האלימות. עם זאת, סבר ד”ר אפשטיין,עורך חוות הדעת, כי לא יהיה ערך מוסף לשילוב האסיר בטיפול אינטנסיבי בתחום האלימות בשב”ס בשלב זה, וכי המענה יינתן על ידי רש”א במסגרת השחרור על תנאי.
3.על פי דו”ח רש”א מיום 4.8.2024 קיימת התלבטות גדולה בנוגע למידת התאמת האסיר בעת הנוכחית לתוכנית שיקום בהוסטל. קיים חשש, בהינתן מיצוי כל האפשרויות הטיפוליות והשיקומיות ששב”ס מציע, כי אין לאסיר ניזקקות משמעותית לטיפול בהוסטל. חרף זאת, הוחלט לקבלו בהיות ההוסטל מסגרת תורנית יחידה.
4. בתום הדיון מיום 30.10.2024 הורינו לרש”א להתייחס לחוות הדעת המשלימה של ד”ר אפשטיין בדבר הטיפול בתחום האלימות אשר לשיטתו אמור להינתן לראשונה במסגרת רש”א.
בתגובת רש”א מיום 11.11.2024 נאמר, כי בנסיבות האסיר אשר לא עבר הליך טיפול מספק ביחס לדפוסיו האלימים, מומלץ על ידם כי הטיפול יינתן במסגרת שב”ס: “לאחר הדיון האחרון התכנסו גורמי המקצוע לחשיבה מחודשת, בסיומה הוחלט כי ככל והדבר מתאפשר, נמליץ על השתלבותו בטיפול באלימות בין כתלי שב”ס, כשלב מקדים ומכין טרם כניסתו למסגרת הוסטל”. אנו מפנים לסעיף 4 לחוות הדעת.
5. עמדת שב”כ: בחוות הדעת הגלויה מיום 14.7.2024 הביע שב”כ התנגדות לשחרור האסיר. נאמר בחוות הדעת כי לאחר מעשה האסיר התחבר לכהניסטים אשר לקחו עליו אחריות והוא התחבר לרוצח קיצוני נוסף בזמן כליאתו. עוד נאמר, כי האסיר נתפס כמודל לחיקוי על ידי פעילים קיצוניים אלימים וכי קיים סיכון ממשי ששחרורו המוקדם מהכלא “יעודד פעילים אלימים להמשיך ולפעול בצורה אלימה וקיצונית כנגד פלסטינים ואף עשוי לעודד מעשי חקיינות ורוח גבית לטרור המתגבר”.
ביום 05.11.2024 התקיים דיון בלשכתי במעמד צד אחד בנוכחות ב”כ היועמ”ש ונציגות שב”כ, כאמור בהחלטה מיום 30.10.2024. הוצג בפניי חומר גולמי המבסס את הקביעות האמורות בסעיפים 2 ו-4 לפרק הסיכום בחוות הדעת החסויה של השב”כ.
החומר הגולמי הוחזר לנציגות השב”כ והעתק הפרוטוקול החסוי נמסר לב”כ היועמ”ש.
6. על פי החומר המונח בפנינו, נדחתה בקשת האסיר מיום 11.09.2011 לקצוב את עונשו פעם נוספת, בין השאר, לפי שבאחת מחופשותיו, נהג ברשלנות וללא רישיון נהיגה וגרם לתאונה בה נהרגו אשתו ובנו.
ביום 25.11.2015 נדונה בקשה נוספת של האסיר לקציבה נוספת של עונש המאסר. אף בקשה זו נדחתה ונקבע בין השאר, כי עבירותיו הן מהחמורות שבוצעו במדינה.
ביום 31.03.2019 נדחתה בקשה נוספת של האסיר לקציבה נוספת של עונשו. נקבע על ידי הועדה הנכבדה כי מאז קציבת עונשו, חל שינוי במדיניות הקציבה וכי “על פי המדיניות הנוהגת היום, העונש שנקצב אינו על הצד החמור בנסיבות העניין”.
האסיר מוגדר במסגרת שב”ס כשפוט ביטחוני.
ד. דיון והכרעה
נקדים אחרית לראשית ונאמר כי בקשת האסיר לשחרור מוקדם נדחית על יסוד כל אחד ואחד מהנימוקים הבאים:
1. מקובל עלינו כי את אומדן מסוכנות האסיר יש לאמוד בציר הזמן הנוכחי. אולם, אל לנו להתעלם מדברי בית המשפט העליון בערעור שהגיש האסיר, אשר הגדיר את המעשה של האסיר כטבח המוני. כן נקבע, כי “המערער יכול היה בכל עת להפסיק את לחיצתו על ההדק ובכך למנוע קורבנות נוספים”. האירוע בגינו הורשע האסיר הינו חסר תקדים והוא צרוב בתודעה הציבורית עד עצם היום הזה. מדובר ברצח של 7 אנשים ובניסיון רצח של 10 אחרים.
2. חוות דעת רש”א אשר עליה נסמך בעיקר ב”כ האסיר, קיבלה תפנית משמעותית, ולא במפתיע, שעה שנקבע בחוות הדעת האחרונה מיום 11.11.2024, כי הטיפול באלימות, מוטב שיינתן במסגרת שב”ס ולא במסגרת רש”א כפי שהמליץ מלכתחילה ד”ר אפשטיין.
משכך, לא עלה בידי האסיר להציג תכנית מטעם רש”א לשחרורו ממאסרו.
אולם, אין מדובר רק בדחייה טכנית. הוברר למרבה ההפתעה והפליאה, כי האסיר, חרף שנות המאסר הרבות, לא טופל כלל במסגרת שב”ס בנושא האלימות אשר היא שעמדה ברקע מעשיו. אין להלום כי האלימות אשר עמדה ביסוד מעשי הרצח תטופל כסרח עודף במסגרת רש”א ולא במסגרת שב”ס. לא בכדי ביקשנו את התייחסות רש”א למטלה הכבדה בגדרה נתבקשה הרשות להעניק לאסיר הטיפול הראשון הייעודי בתחום האלימות כפי שהומלץ ע”י ד”ר אפשטיין.
הטיפול במסגרת רש”א נועד לתמוך לסייע ולחזק דפוסי התנהגות אשר האסיר רכש במסגרת הטיפולים בשב”ס. הרשות לשיקום האסיר אינה אמורה להעניק טיפול ראשון אשר אמור היה להינתן במשך שנות המאסר המרובות במסגרת שב”ס.
בהינתן האמור לעיל אין האסיר עומד באמות המידה הקבועות בסעיף 10(ב) לחוק בדבר השינוי הבולט והממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיו, כמו גם מוכנותו להשתלב בחברה.
3. גם חוות הדעת החסויה מטעם שב”כ המושתתת על חומר גולמי אשר הוצג בפני יו”ר הועדה עומדת לאסיר לרועץ. החומר הגולמי מבסס את האמור בסעיפים 2 ו-4 לחוות הדעת החסויה. מטבע הדברים, לא ניתן לחשוף את החומר הגולמי. זה תועד בפרוטוקול חיצוני שהועבר למשמרת לשב”כ ולב”כ המדינה אשר נכחה בדיון שהתקיים בלשכת יו”ר הועדה במעמד צד אחד.
אשר לדיסוננס בין התנאים בהם שוהה האסיר כעת (יציאה לעבודה באופן עצמאי, שהות במקום העבודה ללא פיקוח וחזרה באופן עצמאי, וחופשות ללא תנאים מגבילים) לבין האמור בחומר הגולמי, התקבל מענה, מעורר פליאה מאת נציגי שב”כ כי אין אינטרקציה בין השב”ס לשב”כ וכי שב”ס אינו מביא לידיעת ולהתייחסות שב”כ, מבעוד מועד, את השינויים בתנאים של האסיר.
למען הסר ספק, אין באמירה זו כדי להביע את דעתנו אשר לתנאיו של האסיר. אלה, מצויים בליבת שיקול הדעת של הגורמים המקצועיים מכאן ומכאן.
4. די באמור לעיל כדי לדחות את בקשת האסיר לשחרור מוקדם.
5. בבחינת למעלה מן הדרוש יש להפנות לסעיף 10(א) לחוק, שזו לשונו:
“במקרים בעלי חומרה ובנסיבות מיוחדות שבהם סברה הועדה כי שחרורו של האסיר על-תנאי יפגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת הרבים, משנוצר יחס בלתי סביר בין חומרת העבירה, נסיבותיה והעונש שנגזר על האסיר לבין תקופת המאסר שיישא האסיר בפועל אם ישוחרר, רשאית הועדה להביא בחשבון גם נתונים אלה בהחלטתה, נוסף על הנתונים המפורטים בסעיף 9; משקלם של הנתונים לפי סעיף קטן זה בהחלטת הועדה יפחת ככל שיגדל החלק מעונש המאסר שהאסיר כבר נשא.”
הלכה היא כי שיקול זה עומד בפני עצמו וכי לאסיר לא עומדת זכות מוקנית לשחרור על תנאי בטרם ריצה את כל תקופת מאסרו. ראו לעניין זה: רע”ב 7920/17 פלוני נ’ מדינת ישראל (15.2.2018). אשר לאמות המידה לשימוש בסעיף זה, אנו מפנים לרע”ב 7878/19 כהן נ’ מדינת ישראל מפי כבוד השופט י’ אלרון (23.1.2020) . בסעיף 11 להחלטה נקבע כדלקמן: “אמון הציבור במערכת המשפט חשוב מאין כמותו, ולאינטרס שבהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות חמורות ערך רב. במקרים שבהם ביצוע עבירות המלמדות על פגם מוסרי חמור, לעיתים השחרור המוקדם עלול לפגוע באופן משמעותי באמון הציבור במערכת המשפט ולפגוע בתכלית ההרתעתית של דיני העונשין”. יפים הדברים שבעתיים וביתר שאת לגבי האסיר אשר קיפד חייהם של 7 אנשים וניסה לרצוח 10 אחרים.
לא נעלמה מעינינו תקופת המאסר אשר נותרה לריצוי, 6 שנים מתוך תקופה של 40.5 שנים. העובדה שהאסיר מרצה עד כה 34 שנות מאסר אינה מכהה את חומרת המעשה.
“הביטוי אמון הציבור אינו אך עניין אמפירי כי אם סוגיה נורמטיבית במהותה. משמע, ראוי לייחס משקל לתגובתו האפשרית של הציבור לשחרור המוקדם רק כאשר תגובה זו משקפת את נורמות שיטת המשפט הישראלי ומבטאת רתיעה מוצדקת מן השחרור. משום כך, ניתן לצעוד במסלול החלופי שמתווה סעיף 10(א) לחוק… רק במקרים חריגים”. ראו לעניין זה: רע”ב 7920/17 ברכה נ’ מדינת ישראל (15.2.2018).
בנדון זה אין לקבל דברי הסניגור כי האסיר אינו נכנס לגדר סעיף 10(א) לחוק בהינתן הטראומה שחווה בנעוריו. קביעות בית המשפט העליון, כמפורט לעיל, מדברות בעד עצמן ומשכך נקבע כי 7 מאסרי העולם ירוצו במצטבר.
מדובר אפוא במקרה חריג שבחריגים אשר יש להחיל עליו את סעיף 10(א) לחוק.
6. הנה כי כן, על יסוד כל אחת מהעילות המנויות לעיל אין לקבל את בקשת האסיר לשחרור על תנאי.
ההחלטה ניתנת פה אחת על דעת יו”ר הועדה וחברי הועדה, הגב’ יונת ענבר ומר אברהם יערי.
המזכירות תשלח העתק החלטה לצדדים.
ההחלטה מותרת בפרסום.
ניתנה היום, ט”ז חשוון תשפ”ה, 17 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
ציון קאפח, שופט
מר אברהם יערי,
חבר וועדה
יונת ענבר
חברת וועדה
