לפני
כבוד השופטת נאוה גדיש
תובעת
ע"ק (האם)
ע"י ב"כ עו"ד אסתר אלמדון
נגד
נתבעים
1. משרד המשפטים/ הממונה על קשרי משפחה
ע"י היועץ המשפטי לממשלה 513442037
2. ע"ז (האב הנטען)
ע"י ב"כ עו"ד דן תורג'מן
בעניין הקטין:
ל"ק יליד 23.==.==
החלטה
לפניי בקשת התובעת, אם הקטין, להורות על ביצוע בדיקה גנטית לקטין ולנתבע 2, על מנת לברר ולקבוע כי כפי הערכתה, הנתבע 2 הוא אבי הקטין (לשם הנוחות, הנתבע 1 ייקרא להלן: היועץ המשפטי לממשלה והנתבע 2 ייקרא להלן: הנתבע)
רקע וטענות הצדדים
התובעת והנתבע הם הורים לשני בנים משותפים – מ' יליד 21.==.== ור' יליד 22.==.==.
בין הצדדים התנהלו ומתנהלים מספר רב של הליכים, גם בעניין הקטינים האמורים, כאשר גם במסגרתם טענה התובעת, עת הייתה בהיריון עם הקטין נשוא הבקשה, כי הנתבע הוא אבי הקטין (כך לדוגמה בסעיף 6 לכתב התביעה שהגישה ביחס לשני הקטינים הנ"ל – תלה"מ 12495-12-23).
יש להדגיש ולציין כבר עתה כי מתוך 17 תיקים קשורים שיש בין הצדדים, 12 תיקים נפתחו בגין בקשות הדדיות לצווי הגנה, מעת לידתו של הבן הבכור, מ' (ה"ט 24969-11-21), אל תוך לידת הבן הנוסף ר' (ה"ט 7238-01-23), בעקבות אירועים שהתרחשו בברית המילה שלו ואף לאחר מכן.
חרף מערכת היחסים העכורה, שהחלה סמוך לאחר לידת הקטין מ' (כך עולה למשל מכתב התביעה שהגישה התובעת, עת היה הבן הבכור בן חמישה חודשים, תלה"מ 5013-03-22 בין היתר בסעיף 18 לכתב התביעה), נותרו הצדדים בקשר אישי וזוגי וכאמור אף הביאו לעולם את הקטין ר'.
עוד יש להעיר, כבר בשלב זה, כי לנתבע יש עוד 9 בנות ממערכות יחסים אחרות, שניהל עם שתי נשים נוספות.
חלק ממערכות היחסים נוהלו במקביל, כך שחלק מהילדים שנולדו לו, מנשים שונות, הם בני אותו גיל.
כאמור, התובעת טענה כי הבן הנוסף שנולד לה, הוא בנו של הנתבע.
ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, הנתבע 1, ציין כי על דרך הכלל, בהתאם לנוהל הקיים, אם שני הורים שאינם נשואים זה לזו מצהירים בדבר אבהות האב הנטען, בשנה הראשונה לחיי קטין, תירשם האבהות על סמך ההצהרה.
עם זאת, בהיעדר הצהרה בתקופה האמורה, בשים לב לכך שהסעד המבוקש מהווה פס"ד בענייני סטטוס, אשר חל כלפי כולי עלמא, הרי שאין להסתפק בראיות הפחותות מבדיקה גנטית, המהווה ראיה מדעית, אובייקטיבית ומכרעת בעניין זה.
הנתבע, הוא האב הנטען, התנגד לרישום, כמו גם לביצוע הבדיקה.
הנתבע לא טען כי לא קיים קשר אישי עם התובעת אלא טען כי יש לה והיו לה בני זוג רבים, כך שכל אחד מהם הוא "אבא פוטנציאלי" של הקטין.
בדיון שהתקיים לפניי חזר הנתבע על סירובו, ציין כי הוא לא מוכן לשתף פעולה עם התובעת ואף הצהיר, באופן בוטה שאינו מכבד את התובעת, שהיא כאמור, לכל הפחות, אם שניים מילדיו "גם אם נלך בהכי מגעיל והכי רחוק, גם אם זה שלי, בנגיד, בזמן שהיא הייתה בהיריון, שהיא טוענת שהילד שלי, היא שכבה עם מישהו אחר, את רוצה שאני ארשום ילד כזה על שמי? לא יהיה…" (פרוטוקול עמ' 1 שורות 14-16).
המסגרת הנורמטיבית
צודק ב"כ היועמ"ש כי על מנת להכריע בתביעה להכרה באבהות, על בית המשפט לקבל ראיות מדעיות ואובייקטיביות וכזו היא הבדיקה הגנטית.
כידוע, בהתאם לחוק מידע גנטי, תשס"א – 2000, ביצוע בדיקה גנטית (ואף לקיחת דגימת DNA) יעשו רק בהתאם להוראות החוק.
בדיקה גנטית לשם בירור קשרי משפחה, תעשה רק על פי צו של בית המשפט (סעיף 28א לחוק) ורק בהסכמת הנבדק, למעט מספר סייגים.
בענייננו, היות וכאמור הנבדק, הוא הנתבע, לא נתן את הסכמתו, יש לבחון את הסייגים שקבועים בסעיף 28ו לחוק, על פיו:
"(א) על אף האמור בסעיף 28ב, רשאי בית המשפט לצוות על עריכת בדיקה, למעט בדיקה כאמור בסעיף 28ד (שמתייחס למי שהייתה נשואה 300 יום לפני הלידה, נ.ג), גם בלא הסכמת הנבדק, אם נוכח כי התקיימו התנאים לעריכתה לפי סעיפים לפי סעיף 28א (קיומו של צו של בית המשפט, נ.ג), 28ד (נסיבות מיוחדות, כמפורט לעיל, נ.ג) , או 28ה (נסיבות של חשש ממזרות, לפי דין תורה, נ.ג) ובלבד שהתקיימו כל אלה:
(1) בית המשפט שוכנע כי יש סיכוי סביר לנכונות טענות המבקש בדבר קשרי המשפחה הנטענים;
(2) ניתנה לנבדק הזדמנות להשמיע את התנגדותו למתן הצו.."
משמעות הדבר הינה כי כאשר הנבדק מסרב לבצע את הבדיקה, על בית המשפט להכריע באם לכפות עליו לבצעה ולשם כך עליו לבחון קיומן של טענות אשר יש סיכוי סביר שהן נכונות ושיש בהן כדי ללמד על קיומו של קשר גנטי.
מידת הסבירות של הסיכוי צריכה להיבדק בכל מקרה לגופו וכפי שהבהיר כב' השופט גרוסקופף בפסק הדין שניתן בעניין בע"מ 856/23 אלמונית נ' פלוני (פורסם במאגרי המידע): "המונח 'סיכוי סביר' צריך להיבחן ביחס לכל טוען להורות גנטית … סבירותו של הסיכוי הנדרש תלויה במשקל הנגד שמעמידים מולו. במילים אחרות, סבירות הסיכוי המצדיקה ביצוע בדיקה גנטית כפויה נמדדת אל מול הטעמים המצדיקים שלא לבצעה…" (סעיף 19 לפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף).
מן הכלל אל הפרט
בענייננו, כאמור, התובעת טוענת בנחרצות כי הנתבע הוא אבי הקטין.
הנתבע מצידו, מסרב לבדוק זאת, בטענה כי היו לתובעת קשרים אינטימיים עם גברים נוספים.
מעבר לכך שהנתבע לא הציג דבר לביסוס טענתו, יש לזכור כי ביחס לאמירות קוטביות מסוג זה, ככלל ולאור דרך הטבע, יש להעדיף את עדות האם – שמן הסתם יודעת עם מי קיימה יחסי מין בטרם הרתה, על פני עדות האב הנטען, שיכול רק להניח או לחשוד שהוא לא היה היחיד שקיים עימה יחסים.
לחיזוק עמדה זו של התובעת עומדות לפניי גם הטענות שהועלו בעניין זה, עוד במסגרת ההליכים הקשורים, כאמור כשהייתה בהיריון.
התרשמתי כי התנגדותו של הנתבע לביצוע בדיקה נובעת מהעלבון שהוא חש, לאור סברתו שהתובעת קיימה קשר זוגי עם גבר או גברים אחרים, גם כשכבר הייתה בהיריון.
לא רק שהתובעת הכחישה זאת, אלא שבכל הכבוד, טעם זה לא יכול לשמש טעם מוצדק שלא לבצע את הבדיקה.
כך גם הטענה כי יש להזמין את כל הגברים שהתובעת הייתה עימם בקשר זוגי לביצוע בדיקה, היא טענה לא עניינית.
אפשר וטענה זו נועדה אך כדי להכפיש את התובעת, כאשר זו כאמור מכחישה את הטענה כי קיימה קשרים עם גברים אחרים, לא בזמן ההיריון ואף לא מאז שהחל הקשר שלה עם הנתבע, עת נולד בנם הבכור: "…לא הייתה לי שום מערכת יחסים בזמן ההיריון. מהיום שהייתי איתו (עם הנתבע, נ.ג) ועד היום, לא הייתה לי מערכת יחסים עם אף גבר אחר. אני איתו מלפני שנת 2021 (מאז נולד הבן הראשון שלנו)", פרוטוקול עמ' 1 שורות 23-26.
אזכיר כי הנתבע לא הכחיש שהיה לו קשר זוגי עם התובעת בסמוך למועד התעברותה, אלא כל טענתו, שנטענה בעלמא, הינה כי היא קיימה קשרים עם גברים נוספים.
התנגדות זו לא רק שלא יכולה להצדיק סירוב לביצוע הבדיקה, היא אף מקוממת כאשר, כאמור, עולה מההליכים שלפניי כי דווקא הנתבע ניהל מספר מערכות יחסים במקביל, עם מספר נשים, כך שבין תשעת ילדיו יש ילדים שנולדו במועדים סמוכים, מאימהות שונות.
אף שהנתבע לא העלה טענות בעניין זכותו לאוטונומיה על גופו, אבהיר כי לצד טענות אלו, גם אם היו נטענות, יש לבחון את זכותה של התובעת כי אבי בנה יירשם כאביו וחשוב מכך, את זכותו של הקטין, שפרטי אביו יהיו ידועים ורשומים, כך היטיב לנסח זאת כב' השופט ג'יוסי, עת ישב בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת: "זכותו של כל קטין לדעת מיהו אביו וזאת מתוקף זכותו לכבוד, הזכות המגלמת אינטרסים, רצונות וזכויות, אשר אחת העילאיות שבהן היא זכות האדם להכיר או לדעת מוצאו, זהותו, מקורו, ייחוסו ומורישיו, למען לא יהיה תלוש, אלמוני ובן בלי שורש…" (תמ"ש (נצ') 7530/08 י' נ. פלוני (פורסם במאגרים)) וראו גם הציטוט שאוזכר שם, של כב' השופט מ. חשין בע"א 3077/90 פלונית נ' פלוני, פד"י מט(2) 578:
"..ואדם כי יבקש לדעת מי אביו, מי אמו, מניין בא – מי אני, יזעק – כבודו יחייב אותם, את כולנו, להושיט יד לעזרו…".
יוצא אם כן, כי באיזון שבין זכותו של הנתבע לבין זכותו של הקטין, יש להעדיף את זכות הקטין לברר מי הוא אביו.
לאור האמור, אני קובעת כי התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 28ו לביצוע בדיקה גנטית, אף בלא הסכמת האב הנטען.
צו לביצוע בדיקה גנטית יינתן בנפרד.
ב"כ הנתבע מתבקש להבהיר לנתבע כי עליו להתייצב לבדיקה במועד שייקבע ולהסביר לו את משמעות אי התייצבותו, אם חלילה לא יתייצב.
על מנת שלא לעכב את ביצוע הבדיקה, אני מורה כי בשלב זה, התובעת היא שתישא בעלות הבדיקה, בסיוע הלשכה לסיוע משפטי (שתבחן אף אפשרות להשתתף בחלקו של הקטין).
לאחר קבלת תוצאות הבדיקה אתן הוראות משלימות לעניין זה.
בשל התוצאה אליה הגעתי אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של 7,500 ₪.
החלטה זו ניתנת לפרסום, ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, י"ח כסלו תשפ"ה, 19 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
