לפני
כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה
תובע
ע’ נ’ ת”ז ——-
ע”י ב”כ עוה”ד ג’מאל עבדו
נגד
נתבעת
ח’ נ’ ת”ז ——-
ע”י ב”כ עוה”ד יאסמין פייסל חיאדרי
פסק דין
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם ניתן תוקף של הסכם ממון להסכם מיום 23/07/2015, שהוגש לבית הדין השרעי וההסכם אושר כפסק דין.
הצדדים וטענותיהם:
1. הצדדים, בני זוג לשעבר אשר התגרשו ביום 03/05/2016 בבית הדין השרעי.
2. טרם הגירושין, ביום 29/06/2015 חתמו הצדדים על הסכם שכולל ויתור של הנתבעת על זכויות חכירה במקרקעין שנרכשה במהלך החיים המשותפים. בין ההסכמות בהסכם הממון, נכללת הסכמה לפיה הנתבעת מוותרת לתובע על זכויותיה במקרקעין שנרכשו במהלך החיים המשותפים: “המבקשת פוטרת את המבקש מזכויותיה בקרקע שהמבקש רכש במהלך הנישואין והידועה לשניהם והנמצאת בXXXX וששטחה 483 מ”ר, והרשומה כגוש מס’ (XXX) חלקה מס’ (X). ויתור זה על חלקת הקרקע הוא בלתי חוזר ואין למבקשת הזכות לתבוע שוב דבר בעניין זה.” (להלן: “הסכם הממון”).
3. ביום 23/07/2015, הגיש התובע, לבית הדין השרעי, תביעה לאישור ההסכם כהסכם ממון ולגירושין. התביעה הוגשה בהליך מספר 3448/15.
4. בדיון ביום 03/05/2016, שנקבע לאישור ההסכם ולגירושין, פורטו לפרוטוקול הסכמות בין הצדדים, ניתן פסק דין וההליך הסתיים.
5. בין הצדדים מחלוקת האם באותו מועד, אושר ההסכם כהסכם ממון וניתן לו תוקף של פסק דין כטענת התובע או שנערך במעמד הדיון “הסכם חדש” שביטל את ההסכם מושא התביעה שם כטענת הנתבעת.
הנפקות המעשית של המחלוקת, היא השאלה האם המשיבה ויתרה על זכויות החכירה שרכשו הצדדים במהלך החיים המשותפים או רק נתנה לתובע זכות שימוש בחלקה, עבורו ועבור הקטינים המשותפים. וביתר פירוט; התובע טוען כי בהסכם הממון, הנתבעת ויתרה על זכויותיה במקרקעין לטובתו ובדיון הוספה הסכמה כי התובע ינצל את המקרקעין לשם בניית בית עבורו ועבור הילדים המשותפים לו ולנתבעת ואילו טענת הנתבעת היא כי ההסכמות שפורטו בפרוטוקול הדיון בבית הדין השרעי הן “הסכם חדש” שביטל את הסכם הממון ובהתאמה גם בטלה ההוראה בהסכם הממון לפיה ויתרה על הזכויות במקרקעין.
6. מפאת החשיבות אביא להלן את מלוא הפרוטוקול (תרגום מהשפה הערבית) ההדגשות שלי:
“בית הדין השרעי בעכותיק גירושין בהסכמה עיקרי
מספר 3448/2015
המבקש: ע’ מ’ נ’ ת”ז…
ע”י ב”כ הטוענת השרעית ערין טוקאן סלימאן מחיפה
המבקשת: ח’ מ’ נ’ ת”ז…
באמצעות ב”כ עוה”ד טארק עאסלה מעראבה
פרוטוקול 3
בישיבה השרעית שנערכה בפנינו הופיעו שני המתדיינים ובאי כוחם.
ב”כ המבקש: עותרת להמשיך בתביעה בהתאם לפרוצדורה.
ב”כ המבקשת: אין מניעה להמשיך בבקשה וחוזר על האמור בכתב הבקשה.
ובשלב זה הגיעו שני המתדיינים לפתרון והסדר לסילוק הסכסוך בתיק זה כדלקמן:
1. המבקש ישלם למבקשת סכום של 11,0000 ₪ שיפקיד אותו בחשבון בנק פרטי של המבקשת בבנק הדואר מס’ (——-) תוך 45 יום מהיום;
2. המבקש יפתח חשבון בנק עבור הקטינים ויפקיד בו כל חודש סך של 1,000 ₪ החל ביום 10/06/2016 ועד ליום 10/7/2017 (דהיינו, סך כולל של 11,000 ₪ תוך שימת לב שסכום זה אינו גורע ממזונות הקטינים), ולאחר שיפקיד סכום זה אין למי משני הצדדים זכות למשוך כספים אלה אלא לאחר שהקטינים יגיעו לגיל 18;
3. המבקשת מתחייב לנצל את חלקת הקרקע הידועה כחלקה (X) גוש (XXX) שטח 483 מ”ר לצורך בניה עבורו ועבור הקטינים בלבד;
4. המבקש מתחייב למסור למבקשת את כל חפציה לרבות החשמליים הנמצאים בבית הנישואין בנוכחות אימאם המסגד א’ ס’ ודוד האישה הנקרא א’ ג’ תוך 10 ימים מהיום לאחר תיאום עם ב”כ הצדדים;
5. החלטת המשמורת וראיה שניתנה בתיק 4505/2015 ו 3905/2015 שניתנה בתאריך 25/01/2016 נותרה כהחלטה קבועה ומחייבת לשני הצדדים;
6. כל התביעות המתנהלות בין שני המתדיינים בפני בית המשפט לענייני משפחה יימחקו;
7. כל אחד פוטר את האחר מכל הזכויות השרעיות והאזרחיות הנובעות מהנישואין והגירושין כפי שצויין בסעיף 5 להסכם הגירושין מושא תביעה זו.
עותרים לבית הדין לאשר הסכמה זו ולתת לה תוקף של החלטה מחייבת כלפיהם. והצדדים עתרו לבצע את הגירושין בין שני המבקשים ולחייבם בתנאים אשר סוכמו ביניהם בהסכם כאשר המבקש אמר למבקשת : את אשתי “ח'” הנוכחת מגורשת מנישואיי פעם אחת בגירושין סופיים (ביינונה סוג’רא) בהם את בעלים של עצמך בתנאים שסוכמו בינינו והמצויים לעיל. והשיבה לו המבקשת לאלתר: ואני מסכימה מרצון לגירושין בתנאים שסוכמו בינינו והמצוינים לעיל”.
7. ובתום הדיון נפסק על ידי בית הדין השרעי :
“בהתאם לאמור אני מאשר את נכונות הגירושים הסופיים בין המבקשים “ע'” וח” המצויינים לעיל, אין המבקשת מותרת למבקש אלא לאחר חוזה ומוהר חדשים, ככל וחפני גירושים אלא לא היו שני גירושים נוספים, ומניין ההמתנה (אלעידה) השרעית למבקשת יחל מהיום, עוד חוייבו המבקשים במה שסוכם ביניהם בתנאים שסוכמו לעיל. אני מורה על הוצאת תעודת גירושים למבקשים בהתאם לפרוצדורה.
פסק דין שרעי נכון, ניתן בנוכחות שני המבקשים וב”כ והסכמתם וקיבלו העתק הימנו בדיון.”
8. לאחר פסה”ד של בית הדין השרעי, בתביעות שהיו מונחות בפני בית משפט זה; תמ”ש 7956-09-15 תביעת הנתבעת למזונותיה ולמזונות קטינים; תמ”ש 8030-09-15 תביעת התובעת למשמורת קטינים; תמ”ש 54852-10-15 תביעת הנתבעת לביטול הסכם הממון. הוגשה הודעה כי: “הצדדים הגיעו להסכם סופי בפני בית הדין השרעי במסגרתו הם התגרשו וסיכמו את כל העניינים התלויים ועומדים בפני בית משפט נכבד זה לרבות התביעה הרכושית”. בהתאמה, נמחקו ההליכים הנ”ל.
9. זה המקום לציין כי קדמו לתביעה כאן מספר הליכים:
9.1. תביעה מכוח סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט שהוגשה בהליך 40384-04-17 בבית משפט זה ביום 25/04/2017. שם עתר התובע לאכוף על הנתבעת לקיים התחייבותה בהסכם הגירושין. התביעה נמחקה בשל חוסר סמכות בית משפט זה לאכוף פס”ד של ערכאה אחרת מכוח פקודת ביזיון בית המשפט. פס”ד מיום 25/01/2018.
9.2 תביעה הצהרתית שהגיש התובע בהליך 261/2019 שם עתר כי לסעד הצהרתי לפיו לנתבעת אין זכויות במקרקעין. בהליך שם ניתן פסק דין בהעדר הגנה ונפסק ביום 09/04/2018 (בתרגום מערבית) ההדגשות שלי, כי:
“אנו ובהתאם להצהרת המבקש בעצמן, מבלי לכנס לחוקיות דרישתו והוכחתה. נותנים פסק-דין הצהרתי לפיו המבקש מצהיר כי המשיבה אינה שותפה שום רכוש מרכושו בכלל ובחלקת האדמה המוזכרת בהסכם בתיק 3448/2015 מיום 29/06/2016 ובהחלטה המתוקנת מיום 03/05/2016 בפרט, והידועה כגוש XXX חלקה (X) ששטחה הינו 483 מ”ר מאדמות XXXX. יוער כי החלטה זו הינה בהסתמך על הצהרת המבקש, מבלי להכריע בנכונות הצהרתו והוכחת זכותו כלפי המשיבה לפי הצהרתו, והתיק נגמר לאחר אישור ההסכם הנ”ל בהיותו מחייב את שני הצדדים”.
בקשת הנתבעת לביטול פסה”ד נדחתה ביום 25/09/2018 בהליך 1036/2018.
9.3 ביום 29/09/2018 הגיש התובע תביעה בהליך 2220/2019 לבית הדין השרעי ועתר כי יותר לו או לב”כ לחתום במקום הנתבעת על המסמכים הנדרשים להעברת הזכויות משם התובעת לשם התובע.
בהליך שם הנתבעת טענה כנגד סמכות בית הדין השרעי לדון בתביעה לחייבה לחתום על מסמכי העברת הזכויות וגם טענה כי הנתבע התחייב לנצל את המקרקעין עבורו ועבור הקטינים המשותפים, היא לא יודעת מהו תוכן המסמכים שנדרשת עליהם חתימתה, ולא הוגשו מסמכים שיש בהם לשמור על זכויות הקטינים.
בית הדין השרעי בהחלטתו מיום 05/12/2019 דחה את התביעה בשל חוסר סמכות, נפסק שם (בתרגום מהשפה הערבית) ההדגשה שלי:
“בכל הקשור לנו כאשר אנו מעיינים בסעיף הרביעי מההסכם שאושר בפני בית הדין שלנו בתיק (3448/2015) אנו רואים את הנוסח שלהלן: “‘המבקשת פוטרת את המבקש מזכויותיה בקרקע שהמבקש רכש במהלך הנישואין והידועה לשניהם והנמצאת בXXXX וששטחה 483 מ”ר, והרשומה כגוש מס’ (XXX) חלקה מס’ (X). ויתור זה על חלקת הקרקע הוא בלתי חוזר ואין למבקשת הזכות לתבוע שוב דבר בעניין זה'”.
ובסעיף (3) מהסכמת הצדדים בפני בית הדין שלנו בישיבה מיום 03/05/2016 בתיק (3448/2015) הנ”ל: “‘המבקש מתחייב לנצל את חלקת הקרקע הידועה כחלקה (X) גוש (XXX) שטח 483 מ”ר לצורך בנייה עבורו ועבור הקטינים הנ”ל בלבד'”.
ובשני הסעיפים לא צויין כלל עניין חתימת הנתבעת על מסמכים לשם העברת חלקת הקרקע ורישומה.
בית הדין אישר את הסכמת הצדדים, והוא בר סמכא בגבולות האמור בסעיף 9 לחוק הפרוצדורה של בתי הדין הדתיים המוסלמים, ולו הסמכות להבהרת הסכם או ביאור דברים עמומים בהחלטותיו, אך מה שלא הוסכם עליו ואינו בגדר סמכותו של בית הדי בהתאם לחוק הנ”ל, אין לבית הדין סמכות לדון בו, כאדר ככל מחלוקות בעניין נדל”ן אין לבית הדין השרעיים סמכות לדון בהן, במיוחד כאשר הפלוגתא עסקינן היא חיוב הנתבעת לחתום על מסמכי העברת הבעלות בקרקע, ופלוגתא זו לא נכללה בהסכמת המתדיינים כמפורט לעיל.
בהתאם לאמור אני דוחה את התביעה מחוסר סמכות”.
ערעור התובע על פסה”ד זה – נדחה ביום 08/11/2020.
בפסה”ד של ערכאת הערעור, בית הדין העליון לערעורים, נפסק (בתרגום מהשפה הערבית) ההדגשות שלי:
“…שמה שמופיע בהסכם בין הצדדים הוא הסתלקות מטעם המשיבה מזכויותיה, וויתור על החלק שלה בחלקה הנ”ל לטובת המערער, אך היא לא חויבה לחתום על המסמכים הנ”ל, ולא צוותה לחתום כלל על המסמכים ביום שהצדדים הגיעו להסכם ביניהם, עוד לא צוותה להתחייב להעביר את הבעלות בחלקה הנ”ל של שמו של המערער, ועל כן אין אנו רואים כי הערכאה דלמטה טעתה כשדחתה את התביעה, מאחר והיא נעדרת סמכות עניינית לדון בבקשה, על המערער לפנות בתביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך לדון בהעברת הבעלות בחלקה על שמו בלשכת רישום המקרקעין”.
9.4 ביום 20/10/2021 הגיש התובע לבית משפט זה, בתמ”ש 49724-10-21 תביעה לאכוף את הסכם הממון. הנתבעת העלתה טענות בדבר פגמים ברצון ועל פי החלטה מיום 24/03/2022 התביעה הועברה לבית הדין השרעי לאחר שנקבע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לו .
בית הדין השרעי בהחלטתו מיום 02/10/2022 מחק את התביעה לאחר שקבע אינה בסמכותו העניינית. הליך 1117/2022. נפסק שם כי מאחר ומושא התובענה הוא רישום נכס, ונושא זה אינו חוסה תחת הוראות סעיף 9 ליסודות הדין השרעי ותביעתה דומה שהגיש התובע, נדחתה, בית הדין נעדר סמכות לדון בהליך.
9.5. בתביעה זו, במסגרתה עותר התובע כי יינתן פסק דין הצהרתי לפיו התובע רשאי להירשם כבעל כל הזכויות במקרקעין וב”כ ימונה ככונס נכסים לשם העברת הזכויות. בהחלטה מיום 28/11/2023, נפסק כי בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה מאחר והמחלוקת בין הצדדים היא פרשנית.
דיון והכרעה:
10. לאחר שבחנתי טענות הצדדים והראיות שהוגשו, מצאתי לקבל את התביעה.
11. ראשית, אפנה לכך שההליך בבית הדין השרעי היה במסגרת תביעה לגירושין בהסכמה. במסגרת ההליך שם שני הצדדים ביקשו אישורו של ההסכם. בהתאמה בפתח הפרוטוקול שני ב”כ הצדדים מאשרים כי הם מסכימים להמשיך בתובענה, היינו אישור ההסכם – שזו התובענה שהייתה מונחת בפני בית הדין. ראו הפרוטוקול שצוטט בסעיף 6 לעיל, וגם ראו את תיאור ההליך בכותרת הפרוטוקול הנ”ל.
12. שנית, במעמד הדיון מיום 03/05/2016 עובר לאישור ההסכם, הצדדים עצמם ערכו אבחנה ברורה בין ההסכמות בהסכם להסכמות שבפרוטוקול. ונאמר שם כי הצדדים “עותרים לבית הדין לאשר הסכמה זו ולתת לה תוקף של החלטה מחייבת כלפיהם. והצדדים עתרו לבצע את הגירושין בין שני המבקשים ולחייבם בתנאים אשר סוכמו ביניהם בהסכם…”
כלומר הצדדים ביקשו מבית הדין שיאשרו את ההסכמות שפורטו לפרוטוקול – זו השורה הראשונה תחת ההסכמות ושורה מתחת לשורה זו הצדדים הודיעו על הסכמה לאשר את ההסכם עם התוספת. בהחלט ברור כי המונחים, שאינם זהים, יש לפרשם כך ש:
“בתנאים אשר סוכמו ביניהם בהסכם” – הכוונה להסכם ממון;
“לאשר הסכמה זו” – בתנאים שהוספו לפרוטוקול.
גם בית הדין ערך אבחנה דומה ונקט באותם מונחים. נאמר שם: “עוד חוייבו המבקשים במה שסוכם ביניהם בתנאים שסוכמו לעיל”.
בהחלט ברור כי המונחים, שאינם זהים יש לפרשם כך ש:
“במה שסוכם ביניהם” – הכוונה להסכם ממון;
“בתנאים שסוכמו לעיל” – בתנאים שהוספו לפרוטוקול.
היינו אושר הסכם הממון כהסכם ממון יחד עם התוספות שבפרוטוקול הדיון ולא תחתיו.
13. שלישית, אבחנה דומה קיימת גם בהחלטת בית הדין השרעי מיום 05/12/2019 בהליך 2220/2019, שם במסגרת ההחלטה שקבעה כי לבית הדין אין סמכות עניינית לחייב את הנתבעת לחתום על מסמכי העברת הזכויות, מצויין במפורש כי בדיון מיום 03/05/2016, אושר ההסכם כהסכם ממון וניתן לו תוקף של פסק דין יחד עם התוספות שבפרוטוקול שם. בית הדין כותב: “מעיינים בסעיף הרביעי מההסכם שאושר בפני בית הדין…” ובהמשך, “ובסעיף (3) מהסכמת הצדדים בפני בית הדין…”.
בהחלט ברור, ודאי מהתרגום הנוטריוני שהוגש, כי המונחים, אינם זהים יש לפרשם כך ש:
“מההסכם שאושר בפני בית הדין…” – אִתִﬞפַאקִיֵﬞה (اتّفاقيّة) – הכוונה להסכם הממון.
“מהסכמת הצדדים בפני בית הדין…” – אִתִﬞפַאק (إِتِّفَاق) – הסכמות שהוספו לפרוטוקול.
14. מה גם שנכתב שם במפורש, כי ההסכם “שאושר בפני בית הדין”.
החלטה זו חלוטה ומהווה השתק פלוגתא.
היינו, הנתבעת מושתקת מלטעון כיום אחרת.
לא זו אף זו אלא שבכתב ההגנה של הנתבעת, הנתבעת אישרה ידיעת והכרתה את הוראות ההחלטה הנ”ל – שהיא כאמור חלוטה ומהווה השתק פלוגתא
14. רביעית, בהסכמות הצדדים שהוכתבו לפרוטוקול, הפנו הצדדים להוראת סעיף 5 להסכם הממון. ברי כי אם ההסכמות בפרוטוקול הן הסכם חדש המבטל הסכם קיים, הצדדים היו מציינים במפורש כי ההסכם שנחתם – בטל ולמצער, בעת ההפניה לסעיף 5 בהסכם הממון היו מציינים שחרף הביטול, סעיף 5 בתוקף. מכלל ההן נלמד הלאו.
שהרי, הצדדים חתמו על ההסכם וההסכם מחייבם מיום חתימתם עליו, האישור בבית הדין השרעי הוא, מתן תוקף של הסכם ממון ומתן תוקף של פסק דין. העדר האישור אינו מבטל, מניה וביה, כשלעצמו, את הוראות ההסכם. על כן, בטלות ההסכם מחייבת הוראה מפורשת.
לא זו אף זו אלא, שככול שהיה ממש בטענת הנתבעת כי ההסכמות בפרוטוקול הן הסכם חדש, יש להניח כי בית הדין השרעי בפסק דינו היה מציין כי ההסכם שהוגש אינו מאושר כפי העתירה, וכי אושר הסכם חדש שבפרוטוקול. וגם, מצופה היה שאם עסקינן בהסכם חדש, היו הצדדים חותמים, עליו, להבדיל מהוספת הסכמות להסכם קיים, בפרוטוקול.
15. חמישית, בניגוד לטענת הנתבעת כי בדיון מיום 03/05/2016 לאחר שהוסברו לה הוראות ההסכם היא התנגדה לאישורו מאחר ולא רצתה לוותר על זכויותיה במקרקעין, הרי שעובדה זו לא מצאה ביטוי בפרוטוקול הדיון ולו ברמז. למעשה גרסה זו נסתרה מעדויות העד מטעם הנתבעת והנתבעת, שהעידו כי טענות אלו עלו טרם הדיון ועל כן, בדיון עצמו הוספו הסכמות לפרוטוקול – להבדיל מטענתה כי “לראשונה” הוסברו לה הוראות ההסכם בדיון.
16. שישית, לא מצאתי הגיון , משפחתי, כלכלי או משפטי לטענת הנתבעת בפני כי ההסכמה לפרוטוקול לעניין הגבלת השימוש במקרקעין לבנייה עבור התובע והקטינים המשותפים לצדדים נוגעת לחלקו של התובע במקרקעין. טענתה זו שנועדה לסתור את טענת התובע שהשינוי שנעשה הוא תוספת לפיה התובע מוגבל בשימוש בחלקו בעוד הסכמה זו אינה חלה לגביה. ראו סעיפים 27, 45 לכתב ההגנה בהליך 49724-10-21, שם טענה כי “הסכמת הנתבעת התייחסה לבנייה על החלק של התובע ללא קשר לזכויותיה של הנתבעת בחלקה”.
על טענה זו (שלא נכללה בכתב הגנתה בהליך כאן) חזרה הנתבעת בהליך כאן, בדיון מיום 09/07/2023 בעמוד 1 שורה 29 ואילך. במסגרת הטיעון שם טענה כי למעשה, נתבעת נתנה לתובע רשות לבנות עבור הילדים המשותפים, מבלי שהבעלות עוברת אליו – כי “אולי בסופו של יום הילדים שלה יתנו לה להתגורר בחלק שלהם”. טענות אלו כאמור אין בהן היגיון משפחתי, כללי או משפטי – משמעות הטענה היא כי הנתבעת נתנה רשות לתובע לבנות עבורה בית במקרקעין. יתר על כן, עצם העובדה כי הנתבעת נמנעה מלטעון את הטענה בכתב ההגנה בתביעתה הנוכחית, מעלה כי הגנתה הגנת בדים היא.
17. שביעית, נתתי אמון בעדות התובע שהעיד כי הצדדים החליטו ברוח טובה להתגרש זה מזה, חתמו על ההסכם וההסכם הוגש לאישור בית הדין השרעי בתביעה לגירושין בהסכמה. ובמעמד הדיון ביקשה הנתבעת להוסיף הסכמות להסכם, וכך נעשה. ראו עדותו בעמוד 2 שורות 1-11, עמוד 3 שורות 32-35, עמוד 4 שורות 1-3 לתמליל הדיון מיום 21/04/2024. ברקע, טענת הנתבעת בפני בית הדין, קודם לדיון כי חתמה על ההסכם בלחץ וכפייה.
18. שמינית, הנתבעת העידה כי ידעה שהיא מוותרת על הזכויות במקרקעין, אך מאחר והוריה התנגדו לוויתור העלתה טענות כנגד ההסכם וכנגד ויתורה. ראו עמוד 22 שורות 6-13 יחד עם עמוד 23 שורות 23-28 ועדותה בעמוד 26 שורות 15-27 כי לא קראה את הסכם הממון – למרות שטענה כי הגישה תביעה לבטלו, לא הותירה רושם מהיימן. ודאי לא כאשר העידה כי מאחר ושכרה שירותים של עו”ד לא היה צורך כי תקרא את ההסכם.
עדותה של הנתבעת הייתה רצופת סתירות גם בנושאים זניחים, כגון קיומם של דיונים נוספים בבית הדין השרעי לאחר אישור ההסכם אם לאו, זהות ב”כ בכל אחד מההליכים, מועד ידיעתה אודות ההסכמה על הוויתור ועוד. הנתבעת בעדותה התמקדה בחזרה על האמירה “לא ויתרתי על הקרקע” בנוסחים שונים, אך לא באופן מהיימן או בהקשר לשאלה שנשאלה.
19. איני סבורה כי עדות ב”כ הנתבעת שייצג אותה בבית הדין השרעי במעמד הדיון, כפי שהובאה בדיון יש בה לשנות ממסקנתי. מדובר במי שייצג את הנתבעת ויש לו אינטרס בתוצאות הדיון בעוד בחינת המסמכים כשלעצמם, תומכת בטענות התובע.
ראו גם כי כאשר עומת העד עם החלטת בית הדין השרעי מיום 05/12/2019, שם קבע כי ההסכם אושר יחד עם התוספות בפרוטוקול תשובותיו היו מתחמקות. ובעמוד 35 החל משורה 29 חזר בו מהטענה כי ההסכם בוטל ואישר כי מדובר בשינויים להסכם. ראו גם עמוד 36 שורות 19-26 לתמליל הדיון מיום 21/04/2024.
וראו גם אי מתן תשובה על ידי העד בעמוד 37 שורות 1-14 לתמליל הדיון מיום 21/04/2024, בנוגע לשוני במונחים שהם נקט בית הדין;
אִתִﬞפַאקִיֵﬞה (اتّفاقيّة) – כשהכוונה להסכם הממון;
אִתִﬞפַאק (إِتِّفَاق) – כשהכוונה להסכמות שהוספו לפרוטוקול.
גם החלטת בית הדין השרעי מיום 17/01/2017, בפתקית, שסומנה מוצג נ/1 אין בה לשנות. ההחלטה נגעה לתובענה בעניין חיוב הנתבעת לחתימה על מסמכים, שהוגשה כבקשה בתיק הגירושין. כמפורט לעיל לאחר החלטה זו ניתנה החלטה מפורטת ומפורשת.
20. אשר לטענות הנתבעת לעניין הסמכות העניינית. כפי שנפסק בהחלטתי מיום 28/11/2023 והנימוקים שפורטו שם, הסמכות העניינית לדון במחלוקת הפרשנית שבין הצדדים, נתונה לבית משפט זה. יתר על כן, הנתבעת ויתרה על טענתה בדבר חוסר סמכות לאחר שבחרה לא להגיש טיעוניה בסוגיה זו. ראו בעניין זה החלטתי מיום 17/08/2023.
21. נפסק,
אני נעתרת לתביעה כך שניתן פסק דין הצהרתי לפיו התובע הוא הבעלים של כל זכויות החכירה במגרש מספר XX בשטח 483 מ”ר בגוש XXX חלקה באדמות XXX
התובע רשאי להגיש צו פורמאלי לחתימתי, לשם הצגתו לצדדי ג’.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ההליך סך 3,500 ₪ ושכר טרחת עו”ד 25,000 ₪.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליך.
ניתן היום, ו’ תשרי תשפ”ה, 08 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
