לפני
כבוד השופט סמי ישראל
מבקשים
1.פלוני
2.פלונית (קטינה)
ע”י ב”כ עוה”ד דן סודאי
נגד
משיבים
היועץ המשפטי לממשלה סוג זיהוי צד ב’
ע”י המתמחה גיל סגרון
פסק דין
מבוא
1.בפניי בקשה למתן היתר נישואין של המבקשים 1 ו-2 ,פלוני, והקטינה ,פלונית (בת 17 וחמישה חודשים) להינשא זל”ז.
2.עם הגשת הבקשה הורה בית המשפט על קבלת עמדת היוהמ”ש וכן קבלת תסקיר, שהוגש כאשר חלקו חסוי וחלקו גלוי (תסקירים מתאריכים 17.9.24 ומתאריך 18.9.24 )בתסקירים פורטו נסיבות חייהם של המבקשים .מסקנת התסקיר כי אין לאשר את הבקשה .
3.בתאריך 19.9.24 נתקיים דיון בו השתתפו המבקשים ,הוריהם (בחלק מהזמן),ב”כ היוהמ”ש, עו”סית לס”ד .בדיון נשמעו טיעוני ב”כ הצדדים ,המבקש 1 ,המבקשת 2,הוריהם,ב”כ היוהמ”ש וכן נכחה בדיון עו”סית לס”ד בסוף הדיון סיכמו ב”כ הצדדים את טיעוניהם בעל פה.
4.טענות המבקשים
מועד החתונה נקבע לתאריך ה-25.9.24 .
ב. בני הזוג הזמינו כ-200 מוזמנים לחתונה ,ביטול החתונה או דחייתה תסב להם נזק כספי כבד שכן הוזמן אולם ,תקליטן ועוד .
ג. הבושה הגדולה שתגרם למבקשים אם לא ינתן להם ההיתר.
ד. הצדדים מעוניינים להינשא זל”ז .
ה. הקטינה בהריון ,בת 17 וחמישה חודשים ,במועד הלידה תהיה קרובה לגיל 18 ,גיל הנישואין המותר.
ו. לאור הנסיבות מבוקש לתת למבקשים היתר נישואין.
5.עמדת היוהמ”ש
אין לתת היתר נישואין .
עברה של הקטינה במיוחד כפי שעולה מהתסקיר, ומסכת חיים מורכבת שלה
מדובר בחוסר בשלות של הקטינה.
במסגרת חוק גיל הנישואין ההריון אינו נסיבה מיוחדת שיש בהכרח בגינה להתיר את הנישואין.
קביעת מועד החתונה לא עולה כדי נסיבה מיוחדת .
במידה ויוחלט לתת היתר מבוקש לעכב את ההליכים בתיק למשך 72 שעות.
6.סקירת החוק והפסיקה
כבר בשנת 1950 כחלק מכינונה של מדינת ישראל כמדינת חוק מסודרת ,נחקק במדינת ישראל חוק המגביל את גיל הנישואין ובמסגרתו נקבע אז כי לא יאושרו נישואי נער או נערה שטרם מלאו להם 17 שנים.
בע”א 741/85 היוהמ”ש נ’ זהרה סקורה הביע בית המשפט את עמדתו הברורה לגבי נישואי בוסר:
“נישואין מוקדמים יותר נראים כנישואי בוסר ,שיש בהם כדי לפגוע בנערה. יצירת תא משפחתי וגידול ילדים הם זכות וחובה ,אשר דורשים בגרות נפשית וגופנית אשר לפי הגישה החקיקתית נערה, שטרם מלאו לה שבע עשרה שנה ,אינה נהנית מהם”(ע”א 501/81) מחקרים מראים ,כי רבים מנישואי הבוסר מתפרקים, שכן הצדדים אינם בשלים לאחריות המוטלת עליהם (ד”ר שופלין ,”הריון מחוץ לנישואין ובעיות מתן היתר נישואין לקטינות “)
בשנת 2012 נערך תיקון מס’ 6 לחוק גיל הנישואין (העלאת גיל הנישואין המותר, התשע”ב-2012) והמחוקק נתן דעתו לכך שיש להעלות את רף גיל הנישואין המותר בחוק, במדינת ישראל ולמעשה החמיר את דרישתו לבחון את בשלות הבאים בקשר הנישואין ולא איפשר זאת לקטינים כלל, למעט בנסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הנערה או הנער.
7.המחוקק אף לא הגדיר מהן הנסיבות המצדיקות מתן היתר שכזה, והותיר את המלאכה בידי בית המשפט ואולם הלכה פסוקה היא כי שיקול דעתו של ביהמ”ש מצומצם ומתן היתר הינו בבחינת החריג.
8. האיסור הבא למנוע נישואי קטינים, נועד למנוע פגיעה בקטינים ובפרי בטנם, כתוצאה מנישואי בוסר, בהיבטים שונים של חייהם נקודת המוצא הינה כי קטינים חסרים את הבשלות הנפשית והחברתית הנחוצים לשם הקמת משפחה, ונישואי הקטינים יותרו רק בהתקיים נסיבות מיוחדות.
ר’ לעניין זה פסה”ד של כב’ השופט אסף זגורי בה”נ (נצ’) 5915-12-17 אלמונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה ופסה”ד של כב’ סה”נ השופטת אביבית נחמיאס בה”נ 58933-12-18 פלוני ואח’ נ’ היועץ המשפטי לממשלה וכן פסה”ד של כב’ סה”נ השופטת אביבית נחמיאס בה”נ 65858-06-21 פלוני ואח’ נ’ היועץ המשפטי לממשלה ופס”ד של כב’ סה”נ השופטת מירה דהן בה”נ 41480-07-21 א.מ. ואח’ נ’ היועץ המשפטי לממשלה ,וכן פסק דינה של סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש בה”נ (ב”ש)8231-06-21 פלוני נ’ פרקליטות מחוז דרום .
9.בדברי ההסבר להצעת חוק גיל הנישואין (תיקון מס’ 6) (העלאת גיל הנישואין המותר), 2012 צוין :
” הצעת החוק מטרתה למנוע נישואין בגיל צעיר, כאשר הנער או הנערה אינם בשלים לקבל החלטה שתשפיע על מהלך חייהם וייתכן שהיא אינה פרי רצונם החופשי. לפיכך מוצע להעלות את גילה נישואין המותר מ-17 שנים ל-18 שנים.
”
(ר’ הצעת חוק הכנסת-470, ח’ בסיוון התשע”ב 29.5.2012, פורסם בנבו)
בחוק גיל הנישואין (התש”י-1950) ובעיקר בסעיף 5א לחוק נקבע:
“על אף האמור בחוק זה רשאי בית המשפט לענייני משפחה לתת היתר לנישואי קטין או קטינה אם מלאו להם שש עשרה שנה ולדעת בית המשפט קיימות נסיבות הקשורות בטובת הקטין או הקטינה ,לפי העניין, המצדיקות מתן היתר זה. בית המשפט יכריע בבקשה למתן היתר לאחר ששמע את הקטין או הקטינה לפי העניין “.
10.בפסק הדין ה”נ 22928-06-24 אלמוני נ’ היוהמ”ש שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל (השופט איתי כרמי הוצג ע”י ב”כ המשיבים) ציין בית המשפט:
“השינויים על ציר הזמן משקפים ידע שנצטבר על אודות ההשלכות של נישואי בוסר על קטינים הנקשרים בהם. נישואין שכאלה מגבירים את הסיכוי לגירושין ומעמידים את התא המשפחתי הבוסרי בסיכון מוגבר לאלימות במשפחה. בנוסף, הריון בגיל צעיר (מידי) מסכן את האם והילוד פיזית ונפשית גם יחד , לרבות על השפעותיה על הורות בלתי בשלה ,נישואי בוסר מגבירים את הסיכון לחיי דלות ומצוקה ,נשירה מלימודים ושינוי מסלול חיים באופן הנוטש התפתחות וצמיחה אישית , מתוך הגבלת החופש לעצבם-כאדם נפרד –עם קבלת עול התא המשפחתי (ראו למשל:עדי בלונטר ,פרויקט פא”י ,דו”ח מס’ 2 בנושא חוק גיל הנישואין ,התש”י ,1950-מרכז רקמן (2014 )והמחקרים המצוטטים בו”
מכאן עולה כי הכלל הוא שלא ינתן היתר לנישואי בוסר כי אם כחריג לכלל .
ההריון
11.ב”כ המבקשים שם את יהבו בבקשתו לפני בית המשפט על “ההריון” בו מצויה הקטינה, כך באו הדברים לידי ביטוי:
“הנסיבה העיקרית היא ההריון שמחכים ומצפים לו…”.
גם הקטינה בעדותה לפני בית משפט חזרה על הדברים הנ”ל :
“ש. החתונה תוכננה מראש עוד לפני שנקלטת להיריון?
ת. לא, רק אחרי.
ש. אבל את אמרת שאת תכננת מראש להביא את הילד אז אם תכננתם מראש למה החלטתם להתחתן רק אחרי שנקלטת להריון ?
ת. נכון, כי שכשניסנו להיכנס להריון לא הצלחנו ורק אחרי תקופה מסוימת גילנו שאני בהריון ומשם התחלנו לתכנן את החתונה .
ש. תכננתם את החתונה כתוצאה שאת נקלטת להריון למרות שתכננתם מראש להכנס להריון ?
ת. כן.
ש. אם לא הייתם לא הייתם מתחתנים ולא הייתם מתכננים חתןנה?
ש. נכון.
10.בתיק מ.א.5646/93 בערעור על פסק דינה של השופטת סביונה רוטלוי נקבע:
“גישתה העקרונית של השופטת המלומדת כי הריון כשלעצמו אינו מחייב מתן היתר ,מקובלת אף עלינו…”.
התנהגות הצדדים הובילה את הצדדים למצב אליו נקלעו. בעדותו של המשיב 1 מציין הוא: “כשזוג מקיים יחסי אישות בלי אמצעי מניעה זה יכול להיות שהיא תכנס להיריון…”.
הצדדים נהגו במקרה זה בצורה בלתי אחראית ,התנהגות זו לא ניתן להכשיר ויש להקפיד יתר על המידה בשמירה על גבולות של הצדדים ועליהם לשאת באחריות לעניין הנישואין וההריון.
צריכות להיות נסיבות מיוחדות למתן ההיתר וברור כי ההריון לבד אינו השיקול היחיד כי אם אחד מיני רבים.
בעניין זה נבקש לציין כי המצב הקודם של החוק בסעיף 5 קבע:
“על אף האמור בחוק זה רשאי בית המשפט המחוזי להרשות נישואי נערה –
(1)אם היא ילדה או הרתה לאיש אחר לו ברצונה להינשא”.
התיקון לחוק כיום , הסיר את מגבלת ההריון מלשון החוק ,מה שמלמד על כך שפחתה חשיבותו של ההריון בבוא בית המשפט לשקול את מתן ההיתר והפך להיות אחד מן השיקולים אותם יש לקחת בחשבון אך לא העיקרי שבהם. לכן עובדת היותה של המבקשת 2 בהריון אמנם צריכה להילקח בחשבון אך לא כשיקול יחידי.
תסקירים
12.פרק מיוחד נבקש להקדיש לתסקירים לאור חשיבות הניתוח שבהם נצטט חלקים מתוך התסקיר הגלוי:
“פלונית מספרת אודות גירושי הורים מורכבים וקשים כשהיא מעורבת ע”י שניהם, לדבריה הכירה את פלוני שכשהייתה בת 15.5 ועברה להתגורר עמו (פלוני בן 21 ,בגיר),מסגרות לא התאימו לה והיא עברה מס’ מסגרות ,בנערותה ,היה לה קשה חברתית ,פלונית מתארת מערכת יחסים מורכבת עם אמה ,עם אביה מערכת יחסים טובה ,תיארה ניסיון אובדני שלה. רק פעם אחת, לדבריה סירבה לטיפול ,לדבריה אינה עובדת כבר 5 חודשים ,טרם לכן עבדה במספר מקומות עבודה לפרקי זמן קצרים (סותר את האמור בעדותה לפיה החלה לעבוד ב********)נהגה לעשן גראס .כעת כבר שלושה חודשים שלא נוגעת בגראס,…פלונית נמצאת בהריון בשבוע ה-13 ולדבריה אם יהיה סיכון לעובר היא לא תיקח סיכון ותערוך הפלה ”
נוסיף ונציין כי התסקיר מציין כי פלונית לא התעוררה ללימודים בעצמה, המבקש 1 היה מגיע אליה על מנת להעיר אותה. הוא רצה שתלמד, אך ללא הצלחה .
מכל האמור עד כה בתסקיר עולה כי אין המבקשת 2 בשלה בעת הזאת לנישואי בוסר , האמור תחת הכותרת “סיכום והמלצות” מחזק גישה זו :”…עולה תמונה מדאיגה של חוסר בגרות והבנה של פלונית בנוגע להחלטות כל כך כבדות משקל והרות גורל ,העובדה שהיא שלמה עם צעדים אלו ,ללא חששות ,תהיות או פחדים ,אמביוולנטיות יש בזה ככל הנראה להצביע על חוסר בשלות.
בהמשך המסקנות העולות מן התסקיר נכתב:
“בשיחה עם פלונית בעיקר התרשמנו מאפקט רגשי שטוח כאילו מנותקת מהסיטואציה המורכבת בה היא נמצאת” .
באבחון אישיותה בתסקיר של המבקשת 2 מצויין:”…קושי להתמודד עם מסגרות ,סמכות ,אחריות ,לא מוכנה לקבל טיפול ולהיעזר בטיפול”.
להשלמת התמונה הוסיף התסקיר וציין כי ככל הנראה קיים קושי של עמידה בלחצים וקשיים במערכות יחסים.
ולבסוף:
“נראה כי פלונית “תלושה” ללא עורף משפחתי תומך חזק ויציב ,אמה שקרובה אליה פיזית אינה קרובה אליה רגשית בתחושותיה של פלונית, אב שרחוק ממנה פיזית ,תומך בה מרחוק בצעדיה רק לא לאבד את הקשר עמה”.
ההתרשמות של בית המשפט מהמבקשת כי היא מכונסת בעצמה ,דיברה בקול שקט תלותית מאד בעיקר באביה .
המשיב 1
13.לתמונה העולה מהתסקיר נבקש להוסיף את התרשמות העוס”ית לס”ד, מהמשיב 1 כי סיים 12 שנות לימוד, ללא בגרות, לא שירת בצבא בגין אי התאמה ,לדבריו היה מעורב בקטטה עם ערבי,- היה עצור שבוע, השמיע עמדות קיצוניות בנוגע לערבים ולכן לא גוייס לשירות סדיר.
מהתסקיר עולה כי עישן סמים קלים לפני שלוש שנים והפסיק ,עלתה אלימות והתלהמות מצידו עם גורמי טיפול שניסו לטפל בפלונית ,מעין שליטה במערכת היחסים בינו לבינה.
הנזק הכספי
14. בין שאר הטענות שהועלו בפני בית המשפט הייתה העובדה כי אי מתן ההיתר יגרום נזק כספי כבד לצדדים. בעניין זה נבקש להפנות להנחיות היוהמ”ש מס’ 4.1113 שעניינה מדיניות היוהמ”ש לגבי בקשות להיתר נישואי קטינים (הנחיה 16 ):
“נסיבות שבכלל לא יחשבו כנסיבות מיוחדות המספיקות על פי החוק:
(ה)הכנות לנישואין ,ובכלל זה ההוצאה הכספית הכרוכה בהכנות אלו”.
יתירה מזו יש להפחית באופן משמעותי מנסיבה זו שכן המשיב 1 בעדותו ציין:
“אין לי ברירה ,אני לא אעבור על החוק, טקס החופה עצמו לא יתקיים אבל האירוע יתקיים והמסיבה יתקיים, טקס יהיה אבל לא חתונה כדת וכדין ,כל עוד אני לא עובר על החוק אני אעשה מה שצריך .
(עמ’ 5 לפרוטוקול מול השורות 8-12).
מעדות המשיב 1 עולה כי למעשה לא יגרם נזק כספי משמעותי שכן האירוע יתקיים למעט החופה שניתן לקיימה מאוחר יותר בהרכב קטן יותר לכשתגיע הקטינה לגיל 18 ,לזאת נוסיף כי המבקש 1 ציין כי בכל מקרה בני הזוג יתחתנו בהגיע הקטינה לגיל 18 (עמ’ 5 מול השורות 13-15 )
השיהוי
15.ע”פ כללי המועצה הדתית יש לפתוח תיק לנישואין 45 יום לפני מועד החתונה המתוכנן ,שכן על הצדדים לעבור את הבדיקות ולוודא כי הנרשמים עומדים בקריטריונים ,במקרה שבפנינו הצדדים פנו בתחילת אוגוסט לרישום לנישואין (ראה עדותה של המבקשת 2):
ש. מתי פניתם לרבנות ומתי אמרו לכם שאתם צריכים להינשא.
ת. פנינו לרבנות לפני חודש וחצי ושם הוא הבין שאני קטינה ואמר שחייבים אישור מבית המשפט .
ש. אז ממה נובע השיהוי בהגשת הבקשה שלכם ?כי הבקשה הוגשה רק בחודש ספטמבר ולא ישר כשקיבלתם את ההודעה מהרבנות?
ת. עשינו את זה ישר איך שגילינו .עשינו כל מה שהיה צריך ברבנות ואחרי זה הם גילו שאני קטינה וישר הגשנו את הבקשה.
לו החלו הצדדים בהליכים קודם לכן, ניתן היה לקבל תשובה ברורה ולצמצם נזקים, בנסיבות העניין אין למבקשים אלה לבוא בטענות לעצמם.
סוף דבר
16. מכל המקובץ עד כה ,לאור התנגדות היוהמ”ש ולאור גישת בתי המשפט ולאור הקבוע בחוק גיל הנישואין ,בתסקיר ובהתרשמות בית המשפט הוחלט שלא לתת היתר נישואין.
ועל מנת שלא להשבית את השמחה ובהתבסס על אמירתו של המבקש 1 בדיון (מיום 19.9.24) כי האירוע בכל מקרה יתקיים הרי שהנזק הכספי לא יהיה משמעותי .
המזכירות תעביר בדחיפות לצדדים ובאי כוחם ולב”כ היוהמ”ש את פסק הדין.
ניתן היום, י”ט אלול תשפ”ד, 22 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
