לפני
כבוד השופטת יפעת שקדי שץ
תובעת
פלונית ת”ז ——–
ע”י ב”כ עוה”ד אורנה מרמלשטיין
נגד
נתבע
פלוני ת”ז ——
ע”י ב”כ עוה”ד אורי נחמני
פסק דין
לפניי תביעה לפסיקת דמי מזונות לקטינה.
הצדדים הם בני זוג לשעבר, הוריה של דנה (שם בדוי) (ילידת יוני 2018). לאֵם בת נוספת מנישואין קודמים.
הצדדים חתמו ביום 21.9.2022 על הסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 22.9.2022 על ידי בית הדין הרבני האזורי ב—- (“הסכם הגירושין”).
ביום 19.12.2021 נפסקו דמי מזונות זמניים עבור הבת על סך 1,700 ש”ח בחודש, לרבות דמי מדור ואחזקתו, וכן נקבע כי הצדדים יחלקו בחלקים שווים בהוצאות חינוך ובהוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים או ביטוח פרטי (אם ישנו).
תביעה בענין חלוקת זמני השהות (תלה”מ 14990-04-22) נמחקה ביום 25.1.2024 (עמ’ 29 לפרוטוקול, ש’ 15).
ביום 25.1.2024 התקיים דיון הוכחות. מטעם התביעה העידה התובעת (עמ’ 10 לפרוטוקול, ש’ 12), ומטעם ההגנה העיד הנתבע (עמ’ 20 לפרוטוקול, ש’ 12). בהתאם להחלטה, הנתבע השלים את הגשת המסמכים שלא הוגשו ביום 13.3.2024 וביום 28.3.2024.
התובעת השלימה את הגשת הנספחים באופן קריא ביום 26.5.2024. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
יובהר כי ההליך עוכב שלא לצורך נוכח התנהלות הצדדים כמפורט בהחלטה מיום 14.5.2024.
האֵם לא הגישה את נספחי התצהיר חרף מספר החלטות בנושא (לדוגמה: 7.4.2024 ו-25.4.2024), והאב החסיר מסמכים לקראת ישיבת ההוכחות, הגיש מסמכים באופן חלקי ונדרש להשלימם.
הצדדים יהודים ולכן חל עליהם הדין העברי.
הבת דנה בת כ-6.5 שנים ומזונותיה מדין צדקה. קרי, החיוב במזונותיה חל על שני הוריה באופן שווה.
בהתאם לפסק הדין של כבוד בית המשפט העליון בתיק בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (19.7.2017) (“בע”מ 919/15”) היקף החיוב יקבע לפי יחס הכנסות בין ההורים ובשים לב לאופן חלוקת זמני השהות.
צרכי הקטינה –
האֵם עותרת בסיכומיה לתשלום דמי מזונות על סך 4,150 ש”ח לחודש הכוללים: מזון – 800 ש”ח, בגדים – 700 ש”ח, חשמל – 500 ש”ח, מים – 100 ש”ח, ארנונה – 450 ש”ח, אינטרנט – 100 ש”ח, גז – 100 ש”ח, דלק – 700 ש”ח, צעצועים – 150 ש”ח, ביטוח רכב -350 ש”ח. לא הבאתי בחשבון בסכום זה את הפירוט לגבי הוצאות חינוך וצהרון, והוספתי לרכיבים את וועד הבית (200 ש”ח לחודש) שצוין תחת דמי המדור (יצוין, כי בכתב התביעה צוין סך צרכים, ללא מדור ואחזקתו וללא הוצאות חינוך בסך 2,400 ש”ח).
האב מבקש בסיכומיו להעמיד את דמי מזונות הקטינה על סך שלא יעלה על 650 ש”ח (בכתב ההגנה לא היתה התייחסות להיקף צרכי הקטינה).
כאמור, ביום 19.12.2021 נפסקו עבור הקטינה דמי מזונות זמניים על סך 1,700 ש”ח בחודש בתוספת מחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.
האֵם העידה שהבת רגישה בעור ולכן צריכה ביגוד מיוחד (עמ’ 15, ש’ 14), וכי היא משתמשת בסבון וקרם מיוחד (עמ’ 19, ש’ 10).
האֵם צרפה קבלה על תשלום חשמל (דו חודשי בסך 860 ש”ח), אסמכתה על חוב מים בסך 209 ש”ח ואסמכתה על מנוי סלולר ואינטרנט בסך 99 ש”ח. האֵם צרפה תדפיסי כרטיס אשראי. אני סבורה כי אין די באסמכתאות שצרפה האֵם, ולא ניתן ללמוד מהן על היקף צרכיה של הקטינה לחודש וכן הן אינן מספקות מידע מספיק לגבי הוצאות אחזקת המדור.
במזונות מדין צדקה עלינו לבחון את כלל צרכיה של הקטינה כמכלול – אלו שהוגדרו בפסיקה כהכרחיים (ביחס למזונות “קטני קטנים”, הכוללים: מזון, ביגוד, חינוך ורפואה), לצד אלו שאינם הכרחיים כמו צרכי פנאי ובילוי, תקשורת, מחשוב ועוד) (עמ”ש (מרכז) 21704-03-18 א. ו נ’ א. ו (11.6.2019)).
בענינו, בהתאם להסכם הגירושין יחס השהות של הקטינה בשני הבתים הוא 60% (אֵם) – 40% (אב). בנסיבות אלו, אני סבורה כי יש להתיחס לפסיקה הנוהגת אשר לשיעור צרכיו הסבירים של קטין הנדרש להתגורר בשני בתים – סך מינימלי של 2,250 ש”ח לחודש (עמ”ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ’ ל.צ.ס. פסקה 22 (22.9.2020)).
לפיכך, אני מעריכה את צרכיה של הקטינה בסך כולל של 2,250 ש”ח בחודש.
דמי מדור –
האֵם שוכרת דירה בדמי שכירות על סך 3,200 ש”ח בחודש, וזכאית לסיוע בשכר דירה על סך 957 ש”ח. לפיכך, האם נושאת בדמי מדור בסך 2,243 ש”ח בחודש.
האב שוכר דירה בדמי שכירות על סך 3,700 ש”ח בחודש.
כך, סך עלויות המדור של הקטינה הן 5,943 ש”ח בחודש.
מדובר בקטינה אחת ולכן שיעור חלקה של הקטינה הוא 30% מדמי המדור על פי הפסיקה הנוהגת, בסך 1,783 ש”ח.
האב אמור לשאת ב-87% מסך זה נוכח פערי ההכנסות (כפי שיפורט בהמשך) בסך 1,551 ש”ח בחודש. בהתחשב בזמני השהות של האב עם הקטינה כמפורט בהסכם הגירושין האב נושא בפועל בהוצאותיה של הבת בסך 713 ש”ח ( 40% מ-1,783 ש”ח). לאור האמור, על האב להעביר לידי האֵם את ההפרש בסך של 838 ש”ח עבור השתתפותו בדמי המדור של הקטינה.
בהתחשב בכך שהאֵם מתגוררת עם קטינה נוספת שמשולמים עבורה דמי מזונות, ומאחר שסביר להניח כי משולם עבור חלקה רכיב המדור, אני סבורה שיש להפחית את השתתפותו של האב בדמי המדור. לפיכך, אני מעריכה את חלקו של האב בדמי המדור של בתו בסך 650 ש”ח בחודש.
אם האֵם תהא זכאית לסיוע בשכר דירה בשיעור גדול יותר מזה הניתן לה היום, יופחת חיובו של האב בדמי המדור בהתאמה לשיעור ההגדלה ובכל מקרה לא יופחת החיוב בגין רכיב המדור מסך של 600 ש”ח.
חלוקת זמני השהות –
בהסכם הגירושין הוסכם כי האחריות ההורית תהא משותפת. זמני השהות שנקבעו לאחר ה -15.2.2023 הם (סעיף 5.6 ב להסכם הגירושין):
“בשבוע אחד, ביום שלישי מסיום המסגרת החינוכית ועד ליום חמישי בבוקר עת ישיבה ישרות למסגרת החינוכית (48 שעות), האב אוסף ממסגרת חינוכית ומחזיר למסגרת חינוך. בשבוע השני, ביום שני מסיום המסגרת החינוכית, כולל לינה וביום שלישי ישיבה ישרות למסגרת החינוכית
וביום חמישי מסיום המסגרת החינוכית ועד ליום ראשון בבוקר, עת ישיבה למסגרות החינוך”.
נוסף על כך ההורים הסכימו על השלמת זמני השהות במקרה שאחד מהם חולה או יצא לחופשה; על חלוקה שווה של ימי מחלה, שביתה והשבתה שאינם צפויים מראש; וחלוקת החגים באופן שווה, לסירוגין.
בהסכם הגירושין מפורטת טבלה המבטאת את חלוקת זמני השהות:
שבוע 1
שבוע 2
א
אמא
אמא
ב
אמא
אבא
ג
אבא
אמא
ד
אבא
אמא
ה
אמא
אבא
ו
אמא
אבא
ש
אמא
אבא
מהסכם הגירושין עולה שחלוקת זמני השהות של ההורים עם בתם היא ביחס של 40% (אב) -60%(אֵם) במעוגל.
בהליך שלפני טוענת האֵם, כי האב לא נושא בפועל בנטל הגידול של הקטינה בחופשות, בחגים, בימי מחלה ובמצבי חירום.
האב טוען כי בפועל זמני השהות של הקטינה עמו רחבים מההסכמות, וכי הוא זמין עבור הקטינה, דואג למצבה הבריאותי ושוהה עמה בבדיקות רפואיות ובמצבי חירום כמו במלחמה (למעט במקרים בהם הוא אושפז).
הצדדים צרפו התכתבויות ביניהם והאב צרף אסמכתאות רפואיות. כאמור, חלוקת זמני השהות הוסדרה במסגרת הסכם הגירושין שאושר וקיבלת תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני, ועל הצדדים לפעול בהתאם להסכם. אינני נדרשת במסגרת הליך מזונות זה לשוב ולדון בסוגיית זמני השהות.
הכנסותיה של האֵם והוצאותיה –
האֵם עובדת כשכירה בחברה המעניקה שירותים לספק תקשורת (עמ’ 13, ש’ 5). האֵם הצהירה שהחל מחודש מאי 2023 הכנסתה הממוצעת היא בסך של כ-4,000 ש”ח לחודש.
האֵם צרפה תלושי שכר לחודשים 11/2023-05/2023 (ללא חודש 9/2023) מהם עולה כי הכנסתה החודשית בסך של כ-5,200 ש”ח נטו בממוצע ובמעוגל (שכר ברוטו לאחר הפחתת ניכוי חובה) (ללא חודש מאי שבו החלה לעבוד ולכן תלוש השכר מציג עבודה חלקית (8 ימים) ואינו משקף את ההכנסה החודשית).
נתתי דעתי לכך שהאֵם עובדת כ-6 שעות ביום, ללא טעם של ממש מדוע אינה עובדת משרה מלאה או ממצה את פוטנציאל השתכרותה; נתתי דעתי לכך שבהחלטה מיום 12.9.2022 (סעיף 1א) הצדדים התבקשו להגיש יחד עם תצהירי העדות הראשית “הרצאות פרטים מעודכנות, דו”חות הכנסה ותלושי שכר, תדפיסי חשבון בנק ותדפיסי כרטיס אשראי מעודכנים בעבור התקופה של 12 החודשים הקודמים לשמיעת הראיות”, ועל אף האמור בפני חמישה תלושי שכר בלבד מתוכם שניים מתייחסים לחודשים יולי ואוגוסט בהם האם עבדה פחות ימים (15 ו-18 ימים) מיתר החודשים.
שקלתי את הערכת השתכרותה של האֵם בעבר כמפורט בהחלטה למזונות זמניים מיום 19.12.2021 בסך של כ-7,800 ש”ח בחודש. נראה שהאֵם לא השלימה את לימודיה —–‘ אף שהתקבלה לתכנית ‘ ——‘ המכשירה נשים לעבודה בהיי טק (עמ’ 16, ש’ 35).
לאור האמור, אני מעריכה את הכנסתה של האֵם על סך של כ-5,880 ש”ח לחודש לכל הפחות (שכר המינימום למשרה מלאה), אף שאני סבורה (בהתחשב בהכנסותיה בעבר) כי פוטנציאל השתכרותה גבוה יותר וזאת לאחר שנתתי דעתי לעדות האב לפיה בתקופת הנישואין האֵם התקשתה בעבודה (עמ’ 25, ש’ 30), ואחרי הלידה האם עבדה מדי פעם בעבודות מזדמנות (עמ’ 25, ש’ 36). אני סבורה כי יש בכך כדי ללמד שיתכן שבשלב זה אף אם ימוצה פוטנציאל השתכרותה של האם, הוא אינו גבוה דיו לצורך כלכלת הבית הנפרד, באופן שמשאיר פער כלכלי ניכר בין הצדדים.
מדפי חשבון הבנק שהוגשו עולה, כי האֵם זכאית לקצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי בסך 261 ש”ח בחודש. לפיכך, סכום הכנסותיה עומד על סך 6,140 ש”ח בחודש במעוגל.
נתתי דעתי לכך שמשולמים לאֵם מזונות בתה הנוספת בסך 1,700 ש”ח בחודש (עמ’ 14, ש’ 36) אך אלו משמשים את צרכי הקטינה —- (בת 15 שנים) ולכן לא הוספתי אותם להכנסותיה של האֵם. עם זאת, ענין זה יובא בחשבון בהתייחס להוצאות המחיה, אחזקת המדור וצרכים אחרים שעשויים להיות משותפים לבת הנוספת ולקטינה.
האֵם העידה שהיא מקבלת סיוע כספי המועבר באפליקציית ‘ביט’ ממכרים (עמ’ 19, ש’ 26) (אך מעדותה עולה לכאורה שהסיוע ניתן כהלוואות, עמ’ 11, ש’ 25), וכן נעזרת בסיוע כספי מהוריה (עמ’ 12, ש’ 4, 21). מדפי החשבון עולה כי הופקדו בחשבון האֵם העברות כסף ב’ביט’ כמפורט: בחודש 02/23 (חלקי) – 381 ש”ח, 3/23- 1,310 ש”ח, 4/23 – 1,100 ש”ח, 05/23 – לא הופקד, 06/23- 2,516 ש”ח, 07/23 – 2,160 ש”ח , 8/23- 314 ש”ח, 09/23 – לא הופקד, 10/23- 3,000 ש”ח.
אם מדובר בסיוע, אינני סבורה כי יש לראות בו כהכנסה קבועה מאחר שהוא ניתן לכאורה מאנשים שונים ומתוך רצונם הטוב, וכן הסיוע לא ניתן בסכומים קבועים ובאופן עקבי. נתתי דעתי לכך שמההתכתבות שצרפה האֵם עולה כי בשל מצבה הכלכלי היא נזקקה לסיוע במצרכים (התכתבות מיום 4.1.2023).
האֵם לא הוכיחה כי היא נושאת בתשלום החזר הלוואות.
האֵם שוכרת דירה ומשלמת דמי שכירות על סך 3,200 ש”ח בחודש [(עמ’ 15, ש’ 33), תוספת להסכם צורפה כנספח לתצהירה]. האֵם זכאית לסיוע בשכר דירה על סך 957 ש”ח (כמפורט בדפי החשבון) ולא הוכח כי הסיוע הסתיים בחודש יולי 2023 (עמ’ 16, ש’ 1), שכן, ניתן לראות בדפי החשבון את הסיוע אף בחודשים 10/23-08/23. לאור האמור, לצורך חישוב ההכנסה הפנויה יש להפחית מהכנסתה של האֵם את דמי השכירות בהם נושאת האם על סך 2,243 ש”ח (957 ש”ח-3,200 ש”ח). לפיכך, לאחר הפחתת דמי המדור, נותרת בידי האם הכנסה פנויה בסך 3,900 ש”ח במעוגל (2,243 ש”ח-6,140 ש”ח).
אני מעריכה את הוצאותיה האישיות של האם, לרבות חלקה באחזקת מדור על סך 2,000 ש”ח בחודש.
לאור האמור, אני מעריכה את הכנסתה הפנויה של האם על סך 1,900 ש”ח בחודש (2,000 ש”ח-3,900 ש”ח).
הכנסותיו של האב והוצאותיו –
האב עובד כשכיר בחברת היי טק.
האב הצהיר כי הוא משתכר סך של כ- 19,000 ש”ח בחודש, והעיד כי הוא משתכר סך של 17,000 ש”ח- 18,000 ש”ח נטו (עמ’ 21, ש’ 10).
האב צרף תלושי שכר לחודשים 10/21-05/21 (ללא חודש 08/21) מעבודתו הקודמת וכן צרף תלושי שכר מעודכנים מעבודתו הנוכחית לחודשים 11/23-12/22 (לא כולל חודש 03/23 שלא צורף למרות החלטה מיום 14.5.2024).
מתלושי השכר של עבודתו הנוכחית עולה כי הכנסתו הממוצעת עומדת על סך של כ- 20,200 ש”ח בחודש נטו במעוגל (שכר ברוטו לאחר הפחתת ניכויי חובה, פנסיה וניכויי התחייבות, וללא הפחתת קרן השתלמות).
האב נדרש להשלים מסמכים בהחלטה מיום 14.5.2024 הכוללים תנועות חשבון ל-12 חודשים (תדפיס חשבון לחודשים 01/24-01/23 הוגש כנספח 7, עמ’ 28 להשלמת המסמכים מיום 28.3.2024), ותלושי שכר לחודשים 03/23; 01/24 ו-02/24.
האב המציא היקף נרחב של מסמכים בתצהירו מיום 24.1.2024 ובהשלמת המסמכים מיום 5.3.2024 ומיום 28.3.2024, אך לא צרף את תלושי השכר כמפורט בהחלטה לעיל. אף דפי החשבון שצורפו אינם כוללים את חודש מרץ 2023. בנסיבות אלו, שעה שלא הוגשו המסמכים שהתבקשו ולאור השמטת דף החשבון התואם את התלוש שהוחסר, אני סבורה שהדבר מצביע על האפשרות שהכנסתו אף גבוהה מקביעתי.
האב הצהיר שהוא משכיר דירה שבבעלותו בסך של 3,250 ש”ח בחודש (עמ’ 22, ש’ 36), צרף הסכם שכירות, והצהיר כי הוא נושא בגינה בהחזר הלוואה מובטחת במשכנתא על סך 2,250 ש”ח לחודש (האב צרף לתצהירו פירוט תשלומי עבר עד לחודש 12/23 וצרף מסמך שאינו קריא בנוגע ליתרת ההלוואה ממנו נראה כי ההחזר החודשי עומד על סך 2,206 ש”ח ויתרת ההלוואה על סך 209,219 ש”ח). לפיכך, נותר בידי האב סך של 1,000 ש”ח בחודש המתווסף להכנסתו מכלל המקורות (20,200 ש”ח+1,000 ש”ח). נתתי דעתי גם למשמעות הכלכלית של בעלות בנכס מקרקעין.
לאור האמור, הכנסתו של האב מכלל המקורות עומדת על סך 21,200 ש”ח בחודש.
האב שוכר דירה בדמי שכירות על סך 3,700 ש”ח בחודש (האב צרף תוספת להסכם שכירות מיום 20.7.2022). לאור האמור, הכנסתו הפנויה לאחר הפחתת דמי מדורו עומדת על סך 17,500 ש”ח (3,700 ש”ח – 21,200 ש”ח) בחודש.
לטענת האב, הוצאותיו האישיות עבור אחזקת מדורו הכוללות: ארנונה, וועד בית, חשמל ומים הן בסך כולל של כ-1,500 ש”ח בחודש. האב צרף לתצהירו אסמכתה על תשלום מים וביוב (דו חודשי בסך 265.5 ש”ח), אסמכתה על תשלום חשמל (דו חודשי בסך 904 ש”ח) ותשלום ‘אחר’ עבור וועד הבית (100 ש”ח). בהעדר אסמכתאות כנדרש, אני מעריכה את סך הוצאותיו האישיות של האב, לרבות עבור אחזקת מדורו בסך 2,000 ש”ח בחודש.
האב הצהיר שהוא משולב בטיפול במרכז לטיפול, בשל ההליך הפלילי שנוהל נגדו, וכי עלותו בסך 350 ש”ח למפגש המתקיים פעם בשבועיים. סך הכל 700 ש”ח בחודש.
האב טוען כי הוא נושא בהחזר הלוואות. האב צרף ריכוז הלוואות: החזר הלוואה מובטחת במשכנתא כמפורט לעיל, וכן שלוש הלוואות נוספות: הלוואה על סך 25,000 ש”ח שתאריך סיומה ביום 5.4.2026, הלוואה על סך 75,000 ש”ח שתאריך סיומה ביום 5.4.2026 (מריכוז היתרות נראה שיתרתה בסך 75,243.44 ש”ח כך שספק אם ניתן לראות את חיובה בדפי החשבון שצורפו) והלוואה על סך 70,000 ש”ח שתאריך סיומה ביום 5.7.2026. סכום יתרת ההלוואות עומד על סך של כ- 131,441 ש”ח נכון ליום 24.1.2024. האב הצהיר שהחזרן החודשי של ההלוואות עומד על סך 2,521 ש”ח לחודש, ובעדותו טען שההחזרים החודשיים של ההלוואה בסך של כ-2,500 ש”ח (עמ’ 24, ש’ 23). מדפי החשבון עולה כי יש שני חיובים עבור פירעון הלוואה (בסך של כ-1,340 ש”ח ובסך של כ-774 ש”ח) בסכום כולל של 2,114 ש”ח. לצורך חישוב ההכנסה הפנויה אני קובעת כי החזרן החודשי של ההלוואות (ללא קשר להיותן חוב משותף או לא, ולא כולל החזר ההלוואה המובטחת במשכנתא כמפורט לעיל) עומד על סך של כ-2,500 ש”ח.
האב הצהיר שהוא נאלץ לפדות באופן יחסי את כספי הפנסיה לצורך התנהלותו הכלכלית, והעיד שמאחר שלא קיבל אישור הלוואה נוסף הוא פדה את כספי הפנסיה (עמ’ 24, ש’ 25). האב צרף הודעה על משיכת כספים מחברת “אלטושלר שחם גמל ופנסיה בע”מ” ביום 26.6.2023 על סך 46,920.63 ש”ח. אינני סבורה כי יש להביא בחשבון את פדיון כספי הפנסיה לצורך חישוב ההכנסה הפנויה של האב.
האב טוען כי הוריו הלוו לו סך של 30,000 ש”ח אותו הוא מחזיר להם מעת לעת בהתאם ליכולותיו הכלכליות. האב נשאל כמה הוא מחזיר להוריו, והשיב שזה תלוי כמה נשאר לו (עמ’ 27, ש’ 34), והבהיר שהוא מחזיר את הכסף במזומן או באמצעות אפליקצית ‘ביט’ (עמ’ 27, ש’ 36). האב צרף העברות כספיות ממנו אל אמו מיום 24.1.24, 3.8.23, 9.7.23 ו-27.6.23 עבור “חוב” ו”תשלום” בסך כולל של 22,450 ש”ח וכן העברת סך של 35,000 ש”ח ביום 27.6.2023 עבור “——“. האב לא הציג חוזה הלוואה בינו לבין הוריו, ולא ברור מהאסמכתאות שצרף האם החזיר את מלוא הלוואה ובעבור מה הועברו הכספים. לאור האמור, אינני מביאה בחשבון הלוואה נטענת זו לצורך חישוב ההכנסה הפנויה.
לאור האמור, אני מעריכה את הכנסתו הפנויה של האב על סך 12,300 ש”ח לחודש (2,500 -700- 2,000- 3,700- 21,200)
לפיכך, יחס ההכנסות עומד על שיעור של כ- 13% (אֵם) – 87% (אב).
אוסיף, כי ההתרשמות הכללית היא שמצבה הכלכלי של האֵם אינו שפיר ומכלול הנתונים שהוצג מלמד על פער כלכלי משמעותי בין שני הבתים.
האֵם העידה בנוגע להוצאות הקטינה:
“…אני רוצה מזונות שאוכל לכלכל את דנה בלי להרגיש את הפערים בין הבתים שכושר ההשתכרות שלו גבוה יותר משלי, לאפשר לקנות לה צעצועים, לא לבחור בסופר, לחם אחר, לקנות בשר פעמיים בשבוע, לרצות לרשום אותן לחוג, לצאת למקום כלשהו שעולה כסף”.
(עמ’ 10, ש’ 25).
עוד העידה האֵם:
“…אין לי דרך להרשות לעצמי לקנות אוכל, אז לצורך העניין שלקחתי הלוואות שאני משלמת עד היום, לבין זה שאם נדב היה משלם מזונות שהיו מכבדים, הייתי מרשה לעצמי לקנות בשר פעמיים – שלוש בשבוע ודנה היתה אוכלת דג פעם-פעמיים בשבוע ולא פעם בחודש”.
(עמ’ 11, ש’ 19).
ובהמשך העידה לגבי פגישה במשרדו של בא כוח האב כדלקמן:
“…כשאני הגעתי אליכם יחד עם אורנה למשרד זה היה כבר כשלא יכולתי להרשות לדנה רמת חיים שהיא מכבדת אותה. אני ביקשתי מ—- שייקח את דנה תקופה כדי שאוכל לעמוד על הרגליים. אני יודעת שילד לא קונים בכסף. לא יכולתי להרשות לדנה דברים בסיסיים, לא יכולתי לקחת אותה ליום הולדת של חברים בגן, כי לא היה לי את הכסף לקנות מתנות לחבר. פניתי אליו כדי לעמוד על הרגליים, כדי לאפשר לדנה חיים טובים יותר. כספית, בגלל שיש פערי שכר כל כך מטורפים, ואני נשארתי עם דנה בבית, והוא המשיך לפתח את הקריירה שלו, לא היתה לי אפשרות…”
(עמ’ 17, ש’ 9).
יצוין, כי אף מעיון בהוצאות האשראי ניתן לעמוד על הפער הניכר בין שני הבתים.
אם כן, לאחר שנתתי דעתי לדין האישי החל, ולאחר שהבאתי בחשבון את התא המשפחתי בכללותו, לרבות גיל הקטינה, צרכיה המוערכים של הקטינה, חלוקת זמני השהות כמפורט בהסכם הגירושין, הכנסות הצדדים מכלל המקורות והפער המשמעותי בין ההכנסות הפנויות של האב לבין ההכנסות הפנויות של האם, אני מורה כדלקמן:
האב ישא במזונות הקטינה בסך של 1,060 ש”ח לחודש, ובתוספת דמי מדור בסך 650 ש”ח. סך הכל 1,700 ש”ח (במעוגל) לחודש שישולמו החל מהיום (בהתחשב במועדים שנקבעו בהחלטה בענין דמי המזונות הזמניים ושיעור הסכום שנקבע) ועד הגיעה הקטינה לגיל 18 או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין שני המועדים.
ככל שהקטינה תשרת בצה”ל או בשירות הלאומי או בשנת שירות, ימשיך האב לשלם את מזונותיה עד לתום תקופת שירות החובה או השירות הלאומי או שנת שירות כאמור וגם בתקופת הביניים שעד לגיוס לצה”ל או השירות הלאומי, כשהסכום יעמוד על שליש מהסכום הנקוב לעיל (שליש מתוך 1,700 ש”ח) , בערכו הצמוד כאמור בס”ק ב להלן.
דמי המזונות ישולמו ישירות לחשבון הבנק של האם..
הסכום הנקוב בס”ק א’ לעיל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה, במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.
קצבה או מענק המשולמים לאם על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין הקטינה, ישולמו לאֵם נוסף על דמי המזונות.
הוצאות רפואה
החל מהיום, יישאו הצדדים ביחס של 80% (אב)-20%(אֵם) בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים, כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים בכלל זה, אבחונים בגין לקות למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר אינה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת החולים. בתוך כך גם הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור, אלא אם ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על ידי הורה אחד בלבד, או אז רק ההורה המממן ייהנה מהחזר זה.
בכל צורך רפואי על הצדדים לפנות לרפואה הציבורית בלבד, אלא אם קיימת מניעה לעשות כן. פנייה לרפואה פרטית מבלי שקיימת מניעה לקבלת הטיפול ברפואה הציבורית, לא תחייב את הצד השני אלא עד לגובה העלות ברפואה הציבורית.
כל הוצאה רפואית חריגה כאמור לעיל, תעשה על יסוד אסמכתה מגורם רלוונטי המאשר את נחיצות ההוצאה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק עלויות ונחיצות בתוך 10 ימים ממועד משלוח האסמכתה. הוראה זו אינה חלה במקרה שבו יתעורר צורך רפואי דחוף.
במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה הרפואית החריגה, יכריע במחלוקת רופא המשפחה או רופא הילדים המטפל בקטינה או רופא מומחה רלוונטי. במחלוקת בעניין הטיפול הרגשי, תכריע יועצת בית הספר. לחלופין, יוצאו ההוצאות בהתאם להמלצת מומחה בתחום הדרוש המוסכם על הצדדים.
הוצאות חינוך
החל מהיום ישאו הצדדים ביחס של 80% (אב)-20% (אֵם) בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך או המסגרת החינוכית ובכלל זה, אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, ועד כיתה, ועד הורים וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוך ו/או למסגרת החינוכית, בקיזוז מענק חינוך, ככל שישולם כזה, ולאחר מיצוי כל הנחה.
הצדדים יישאו ביחס של 80% (אב)- 20% (אֵם) בהוצאות מעון וצהרון (עד סוף כתה ב’ בהתאם לתעריף צהרון ציבורי), חוגים (עד שני חוגים לקטינה בעלות מתנ”ס ובכל מקרה עלות שני החוגים לא תעלה על 400 ש”ח. הוצאה זו בגין החוגים כוללת ביגוד מיוחד, ציוד, מימון תחרויות ואירועים וכל אשר נדרש במסגרת החוג), שיעורי עזר (באופן המוגבל לשלושה שיעורים פרטיים לקטינה בשבוע. התשלום יהיה על בסיס רישום מהמורה הפרטי אשר יישלח לצדדים אחת לחודש), תנועת נוער (ההוצאה תכלול תשלום שנתי, ביגוד, מחנות, טיולים וכל אשר נדרש), קייטנות (מחזור אחד בקיץ בעלות קייטנת עירייה / מתנ”ס ציבורי) ואבחונים דידקטיים.
כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר או מחנכת הכיתה או גורם חינוכי אחר המוסכם על הצדדים.
כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת בס”ק ח’-ט’ לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששניהם הסכימו להוצאה זו בכתב באמצעות תקשורת מתועדת.
על האֵם לפעול בכדי לממש את זכותה לקבל הטבות ומענקים אם ישנם, עבור הקטינה ולעשות בהם שימוש לטובת הקטינה ולמימון צרכיה.
הוראות כלליות
כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים (להלן-תקשורת מתועדת): תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp) / דוא”ל / דואר רשום.
ההורה השולח אינו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/מסמכים.
הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות לעיל (להלן-ההורה המשלם) יקבל מהורה השני (להלן-ההורה החייב) את חלקו כאמור וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת מתועדת דרישה בצירוף האסמכתה הרלוונטית בדבר התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה.
לחלופין, רשאי ההורה החייב להודיע להורה המשלם בתקשורת מתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
לאור האמור, התביעה המתקבלת. נוכח התנהלות הצדדים לאורך ההליך כמפורט, בין היתר, בהחלטה מיום 14.5.2024, אינני עושה צו להוצאות.
אני מתירה את פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, כ”ג כסלו תשפ”ה, 24 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
