מספר בקשה:7
לפני
כבוד השופט טל פפרני, סגן הנשיאה
המבקש
פלוני ת”ז XXXXXXXXX
ע”י ב”כ עוה”ד רון נחשון
נגד
המשיבה
אלמונית ת”ז XXXXXXXXX
ע”י ב”כ עוה”ד גלית שמש פאוקר
פסק דין
בקשה לסילוק על הסף, של תביעה להגדלת מזונות, אותה הגישה המשיבה כנגד המבקש.
הצדדים יהודים, נישאו כדמו”י בשנת 1998. מנישואי הצדדים נולדו הקטינות: א’ (בגירה) – ילידת 5.12.2000, א.י’ (בגירה) ילידת 10.12.2003 ול’ ( בת 15 לערך) ילידת 4.12.2008. בשנת 2007 לערך חל משבר משפחתי, בעטיו נפרדו הצדדים למשך מספר חודשים, ולאחריהם חזרו לחיות תחת אותה קורת גג, משך למעלה מעשור. הצדדים חלוקים בכל הנוגע לנסיבות אשר הובילו לכך וכן ביחס למועד הקובע, שעה שהאיש טוען כי מועד הקרע חל ביום 19.2.2020 (מועד פתיחת תיק י”ס ) מנגד, טוענת האישה כי המועד הקבוע חל בשנת 2007.בין הצדדים הליך נוסף, בתלה”מ 10362-08-20, ובו דיון אודות מועד הקרע.
ביום 16.8.2021 ניתן פסק דין, ע”י המותב הקודם כב’ השו’ ברגר המכריע בסוגיית המזונות וחלוקת זמני שהות ( תלה”מ 43234-06-20, תלה”מ 69687-07-20). פסק הדין ניתן לאחר מספר ישיבות הוכחות [3/11/2000, 13/12/2000, 24/1/21], לאחר שנשמעו עדים והתקיימו חקירות ותוך קיום דיון לגופו של עניין.בית המשפט העריך את צרכי ל’ וא.י’ שהייתה אז קטינה על סף בגירות, בסכום של 2,000 ₪ לחודש ואת צרכי הבגירה א’ בסכום של 1/3 מ-2,000 ₪ וסה”כ 660 ₪ (במעוגל). מתוך צרכי הקטינות ולו רק לצורכי הערכת שיעור המזונות אני קובע כי המזונות תלויי השהות הן בסך של 1000 ₪ והמזונות שאינן תלויי השהות הן בסך של 1000 ₪.
בנוגע להכנסת האם והוצאתיה, נקבע :” …היה על האם להגיש תלושי שכר על מנת להוכיח את השכר לו היא טוענת, אולם מאחר שהאב לא חלק על שכר זה בסיכומיו, (ראו: סעיף 4.1 לסיכומי האב) אני קובע כי שכרה של האם עומד על 14,000 ₪ בניכוי ניכויי חובה. אשר להוצאותיה של האם, האם משלמת עבור שכר דירה סכום של 5900 ₪ (ראו נספח 12 לתצהיר האם) האם טענה שיש לה הוצאה קבועה של 250 ₪ עבור תרופות, אך שוב לא גיבתה טענה זו בכל ראייה. אשר להוצאות אחזקת הבית, בראי הראיות שהוגשו על ידי האם, אני מעריך את הוצאות אחזקת הבית של האם בסכום של 2500 ₪ לחודש….” .
בנוגע להכנסת האב והוצאתיו, נקבע:”… אני סבור שהכנסתו של האב גבוהה מההכנסה לה הוא טוען. בשלב זה ובהעדר נתונים אחרים אני מאריך את הכנסתו של האב ב-10,500 ₪ לחודש המורכבים מהכנסה מוערכת בסך של 7,500 ₪ בשים לב לפוטנציאל הכנסתו האפשרי כסוכן מכירות מקצועי, מתווך דירות ואיש שיווק והכנסתו בפועל עובר לשנת הקורונה, כאשר לכך יש להוסיף את סכום הכסף שמועבר לאב בין כסיוע כלכלי מאת אמו ובין ככספים שמנותבים לאמו אך שייכים לו. אני מעריך את אותה העברה כלכלית לפחות בסכום של כ-3000 ₪ לחודש. כאמור, סה”כ הכנסתו של האב מוערכת בשלב זה בסכום של כ- 10,500 ₪…” .
בעניין המדור, נקבע, כי במצב דברים, מתקיים איזון בין הצדדים והפער בהכנסות הפנויות נשמר. אותו האיזון בין הצדדים ביחס למדור והשפעתו ישמר גם אם הדירה תימכר שאז שניהם יאלצו לשכור דירה ,ולשניהם יהיה הון התחלתי זהה שמקורו מתמורת הדירה. מכאן, נקבע, כי יחס ההכנסות של הצדדים הוא 57% לאם ו- 43% לאב (מעוגל).
על פסק הדין דלעיל, הגישה האם ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרת עמ”ש 58949-10-21. בדיון שהתקיים 17.1.2022 הגיעו הצדדים להסכמות שקבלו תוקף של פסק דין , הכל כדלקמן:
“…
א. פסק-הדין של בימ”ש קמא יעמוד על כנו בשינויים הבאים:
ב. המזונות שעל המשיב לשלם עבור הבת ליעד, יעמדו על סך של 750 ₪ ממועד הגשת התביעה בבית משפט קמא – 06/2020 ועד הגיעה לגיל 18 או עד למועד גיוסה, לפי המאוחר מבין שני המועדים.
במועד גיוסה ובכל מהלך השירות הסדיר, יעמוד החיוב כפי קביעת בית משפט קמא על סך של 280 ₪.
ג. ההוצאות שנפסקו בסעיף 49ד ו-ה לפסק הדין קמא, ישולמו לפי חלוקה שווה בין ההורים, היינו 50% כל הורה. וזאת עבור התקופה מיום הגשת התביעה לפני בית משפט קמא.
לעניין ההפרשים בגין התקופה מיום הגשת התביעה ועד למתן פסק-הדין במסגרת הערעור, יחליט בית המשפט האם לפרוס את החוב לתשלומים כשם שביקש המשיב אשר מערערת מתנגדת לפריסה. אשר להפרשים בגין התקופה מיום הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין בערעור, אנו מורים כי הם ישולמו ב-7 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, אשר יתווספו למזונות השוטפים במועד תשלומם, וזאת החל ממזונות 02/2022.
כל צד ישא בהוצאותיו…”
ביום 12.4.2022 הגישה האם תביעת להגדלת מזונות. בבסיס טענותיה, הצהרת האב שניתנה לצורך קבלת מימון לרכישת חלקה בדירה המשותפת.לדבריה, מדובר בשינוי נסיבות מהותי, שכן, האב ביקש כי החזר ההלוואה החודשי, יעמוד על סך 9,000 ₪. דבר זה, כך לדבריה, מעיד על יכולתו הכלכלית, וכן על העובדה כי האב שיקר בהליך הקודם ביחס לגובה הכנסתו ובית המשפט קבע הכנסה נמוכה מזו שבפועל.הערעור על פסק הדין שניתן ביום 16.8.2021 לא הוכרע לגופו והסתיים במתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים. האם עתרה לחתימה על צווי גלוי מסמכי המשכנתא שהאב נטל.
האב הגיש כתב הגנה לדחיית התביעה בצירוף בקשה לסילוק התביעה על סף. נטען להעדר שינוי נסיבות מהותי. בית המשפט המחוזי במסגרת עמ”ש 58949-10-21 נתן תוקף להסכמת הצדדים וכעבור חצי שנה בלבד האם הגישה תביעה להגדלת מוזנות ללא כל בסיס מתאים.
ביום 15.3.2023 התקיים דיון במסגרתו נחקרו הצדדים על ידי בית המשפט בחקירות קצרות, ונשמעו סיכומים בעל פה.
דיון
תקנות 41- 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018 (להלן:” התקנות החדשות”) קובעות כדלקמן:
” מחיקה על הסף
41)א) בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מאלה:
(1) כתב התביעה אינו מעלה עילת תביעה;
(2) מכתב התביעה עולה כי התביעה היא טרדנית או קנטרנית;
(3) התובע מתמיד באופן שאינו מניח את הדעת, להימנע מלקיים הוראות מתקנות אלה או נמנע מלקיים החלטה או הוראה של בית המשפט.
(4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה.
….
מחיקה מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט
42 . סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו”.
דחיית תביעה במקרים מיוחדים
43 . בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה”.
הלכה פסוקה היא כי על בית המשפט לנהוג משנה זהירות ורק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן להורות על סילוק על הסף. (ראו: ע”א 2582/09 הדייה גנאים נ’ בית החולים רמב”ם (ניתן ביום 8.8.10))
מכח מדיניות זו, הרי רק במקרים בהם ניתן לקבוע כי לתובע אין שום סיכוי לזכות בסעד המבוקש על ידו, תסולק התביעה על הסף. מהאמור עולה כי מדובר במקרים חריגים ויוצאי דופן, שרק בהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו ויורה על סילוק התביעה על הסף. אם יתברר בסופו של דבר כי לא היה מקום להגשת התביעה, ניתן לפצות על כך בהשתת הוצאות מתאימות)ראו: ע”א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע”מ נ’ מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע”מ (ניתן ביום 4.6.07)
עם זאת, התקנות הנ”ל לא באו לעולם לשווא, אלא כמקור לסלק מעל דרכו של בית המשפט הליכים שניכר וברור לגביהם, כי גם אם יתבררו עד תום, עדיין לא יהיה בכך כדי להצדיק מתן הסעד המבוקש) ראו: ע”א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע”מ נ’ עירית הרצליה (ניתן ביום 11.6.09). בנוסף לאמור הוראות תקנה 41, 43 שהובאו לעיל, במסגרתן, רשאי בית המשפט להורות על סילוק כתב התביעה “מכל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה”. עוד, עיון בתקנה 5 לתקנות החדשות, מעלה אודות חובתו של בית המשפט לאזן בין האינטרס של בעלי הדין בפניו, לבין האינטרס הציבורי.
ידוע, כי פסק דין למזונות אינו מהווה מעשה בי-דין. בית המשפט העליון חדד, כי הדרישה בדבר שינוי הנסיבות המהותי בתביעות לשינוי גובה המזונות חלה הן כאשר החיוב נקבע בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי, הן כאשר מקור החיוב הינו בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל והן כאשר מדובר בפסק דין שאישר הסכם שעניינו מזונות בלבד. אין בבע”מ 919/15 כדי לשנות מהלכה זו ויש להידרש לתנאי בדבר שינוי מהותי בנסיבות בשלושת המקרים באופן דומה. עוד נקבע כי ככל שהתקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק את פתיחת תיק המזונות, על בית המשפט הדן בעניין לשקול בזהירות ובקפדנות את השפעת השינוי המהותי ביחס לסכום המזונות שנקבע בעבר ( ראו: בע”מ 7670/18 פלונית נ’ פלוני, מיום 20.1.21).כאמור לעיל הפסיקה לפני הבע”מ 919/15 עודנה רלוונטית, תביעה להפחתת מזונות אינה נדונה כתביעה חדשה של הקטין למזונותיו, אלא יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי בין שני מועדים – בענייננו אישור הסכמת הצדדים והגשת התובענה. (ראו: ע”א 381/86 אבין נ’ אבין (31.12.86); ע”א 88/94 קטן נ’ קטן, פ”ד מט(1) 215)). מקום שמתרחש שינוי נסיבות מהותי ניתן לעיין בפסק הדין מחדש.
הכרעה:
לאחר עיון בכתבי הטענות בבקשה ובכל החומר המצוי בתיק ובתיקים הקשורים, בפרוטוקול הדיון מיום 15.3.2023 ובפסק הדין שניתן בעמ”ש 58949-10-21 , הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, ויש להורות על סילוק התביעה על הסף.
כאמור לעיל, עיניינם של הצדדים נבחן היטב על ידי בית המשפט למשפחה, נשמעו עדים הצדדים נחקרו לעומק, ונקבעו ממצאים. במסגרת הליך הערעור, הגיעו הצדדים להסכמה, אשר אושרה וקבלה תוקף של פסק דין.
הנושאים המרכזיים בהם לרוב נבחן שינוי נסיבות הם: השתכרות ההורים ומצבם הכלכלי; מצבם הבריאותי והמשפחתי של ההורים; צרכי הקטינים; שינוי במשמורת או בהסדרי שהות; או נסיבות קשות וחריגות שנוצרו לאחר מתן פסק הדין, כגון סרבנות קשר של ילדים אחד ההורים.
לא מצאתי כי עלה בידי האם להצביע, ולו על ראשית ראיה, לכך כי יש מקום להורות שינוי הוראות פסק הדין, שניתן בהסכמה, ועל הגדלת דמי המזונות שנקבעו בין הצדדים, לפני כשנה וחצי בלבד מהיום, ופחות מחצי שנה מיום הגשת כתב התביעה עסקינן.
שינויים במצבו הכלכלי של האב – הטענה לפיה האב מנסה להפחית את הכנסתו בצורה מלאכותית ומסתיר את הכנסתו האמתית, נשמעה לפני המותב הקודם והוכרעה בגלגול הראשון, כאשר בית המשפט קבל חלקית את טענת האם. בענייננו, לא נטען במפורש, כי חל שינוי משמעותי בהכנסות האב, האם מנסה להתלות את תביעתה על גובה הסכום שעתר לו האב בבקשתו להחזרת דמי המשכנתא, נתון שלא ניתן להתבסס עליו באופן בלעדי.
בכל הכבוד, אין בידי לקבל את הטענה לפיה, מעצם העובדה כי האב רכש דירה, גם אם מדובר בדירה יקרה, ולצורך רכישתה נטל הלוואה בסכומים גבוהים, ניתן להסיק את המסקנה כי הכנסותיו שונות מאלו שהיו במועד פסק הדין, קל וחומר שלא ניתן להסיק אודות שינוי נסיבות מהותי כנדרש ע”פ הפסיקה. מדובר בהשערות וניחושים בעלמא, ללא כל יסוד ובסיס.
מצבה הכלכלי של האם – האם לא טענה כלל לשינוי בהכנסתה, או ירידה כלשהי שתביא להגדלת דמי המזונות.
שינויים בצורכי הקטין לצד שינויים בזמני השהות – לא נטען לשינוי כלשהו בצורכי הקטינה, האם לא הוכיחה, ולו לכאורה, ובמידה הנדרשת לשלב מקדמי זה, כי האב מפר את זמני השהות, ברמה המחייבת דיון מחודש בסוגיית המזונות. בפרט שהאם לא הגישה תביעה לאכיפת חלוקת זמני שהות ולא פעלה לקדם שינוי כלשהו.
חוסר תום לב – לטעמי, פנייתה של האם לבית המשפט לאחר פחות מחצי שנה ממועד מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, נגועה בחוסר תום לב, בפרט שפסק דין בעמ”ש 58949-10-21 נתן תוקף להסכמות הצדדים לאחר קיומו של דיון ממושך.כפי שהובהר לצדדים, אין מדובר “במקצה שיפורים”. בידי המשיבה היו די והותר הזדמנויות להביא טענותיה ולבררן ככל הדרוש, כפי שאף עשתה בפועל. ומשניתן פסק דין ונקבעו ממצאים, ואלו נבחנו בידי ערכאת הערעור, אין כל מקום להתיר כעת לפתוח את היריעה פעם נוספת ולהתחיל הדיון מחדש. זאת ועוד, אמנם אין זה הדיון שלפני, ואולם, יש לציין כי לפני ימים אחדים, הגישה המשיבה תביעה נוספת שעניינה זמני שהות, אמנם טרם הוגש כתב הגנה, וטענות הצדדים טרם התבררו, ואולם רואה אני טעם לפגם כי זמן כה קצר מאז ניתן פסק הדין, וכבר מזדרזים הצדדים ושמים פעמיהם לבית המשפט. אמנם דלתו של בית המשפט פתוחה, ואולם, על הצדדים להביא בחשבון את הנזק המשני אשר נגרם כתוצאה מעצם ניהול ההליך המשפטי, והוא הנזק הנגרם לילדיהם, ובפרט לבת הקטינה.
כפי שקבעתי במקרה אחר [תלה”מ 13798-01-22, פורסם במאגרים], אין כל ספק בליבי כי טובתם של קטינים אינה עולה בקנה אחד עם ניהול הליכים משפטיים בין הוריהם, והם אף ניזוקים מכך.עצם ניהול ההליך המשפטי פוגע בהם וגורם להם לנזק, וזאת אף אם ההליך אינו נוגע בהם ישירות, ואף אם הם לכאורה אינם מעורבים בו כלל. במקרים בהם ההורים אינם ערים ומתעלמים מנזק זה, כמו במקרה זה, מוטל על בית המשפט, לבצע את האיזון הדרוש בין מידת הפגיעה לבין פוטנציאל ההטבה. מלים אחרות – חובתו של בית המשפט, לוודא, בכל רגע נתון, כי להליך המתנהל לפניו, תכלית ראויה, תוך שבית המשפט מביא בחשבון את הפגיעה הנגרמת לקטינים כתוצאה מעצם קיום ההליך. טובתם של הקטינים לשקט ולשלווה, וזו אינה עולה בקנה אחד עם קיומם של הליכים משפטיים בין הוריהם. במקרה זה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות על הסף, גם מחמת העובדה כי עצם ניהולה אינו עולה בקנה אחד עם טובת הקטינה.
סוף דבר
אשר על כן, אני מקבל הבקשה ומורה על מחיקת התביעה.
האם תשא ותשלם לאב הוצאות הבקשה ושכ”ט עו”ד בסך של 6,500 ₪.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ”ט אדר תשפ”ג, 22 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
