לפני
כבוד השופט טל פפרני, סגן הנשיאה
התובע
פלוני ת”ז XXXXXXXXX
נגד
הנתבעת
אלמונית ת”ז XXXXXXXXX
ע”י ב”כ עוה”ד גלית צור
פסק דין
עניינו של פסק דין זה, תביעה לביטול דמי מזונות הקטינה ר’, בתם של הצדדים, ילידת XX/XX/2014, כבת 10 שנים.
רקע והליכים קודמים
הצדדים יהודים, נישאו זל”ז בשנת XXXX והתגרשו בשנת XXXX. מנישואין אלו נולדה בתם הקטינה ר’ ת.ז. XXXXXXXXX ת.ל. XX/XX/2014 (להלן – “הקטינה”).
הצדדים ניהלו הליכים קודמים: תמ”ש 24106-06-15 ותמ”ש 24149-06-15. ביום 18.10.16 ניתן בעניינם פסק דין, ובו נקבע כדלקמן: הקטינה תהא נתונה בשמורת הנתבעת. בימי ב’ הקטינה תהיה אצל התובע כולל לינה, בימי ד’ הקטינה תהיה אצל התובע מסיום המסגרת החינוכית ועד לשעה 19:00. בכל סופ”ש שני, מיום ו’ מסיום המסגרת החינוכית ועד ליום א’ ישירות אל המסגרת החינוכית. עוד נקבעה חלוקת זמנים שוויונית בתקופת החגים. בעניין המזונות נקבע כדלקמן: התובע יישא במזונות הקטינה בסך של 1,400 ₪ לחודש, בנוסף לתשלום הוצאות מדור בסך של 1,200 ₪ [סה”כ 2,600 ₪]. הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות חינוך חריגות למעט בנושא של גן/מעון וצהרון, בהם האב יישא ב-60% והאם ב-40% מהעלות.
בתובענה שפתח התובע בתיק תלה”מ 18457-09-18 ובתלה”מ 18503-09-18, ביום 25.7.19 ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים – בין היתר, הצדדים החליטו להפחית את דמי המדור בסך של 450 ₪ [סה”כ 2,150 ₪].אותה עת, היתה הקטינה בגיל 5 שנים.
ביום 12.6.23 ניתן פסק דין בתהל”מ 77611-01-23, במסגרתו אומצו המלצות התסקיר. בין היתר נקבע, שההורים יחלקו אחריות הורית משותפת, לצד זמני שהות כדלקמן: בשבוע 1 – ימי שני כולל לינה [התובע אוסף מהמסגרת החינוכית] ומיום חמישי מיום המסגרת החינוכית ומחזיר את הקטינה ביום ראשון למסגרת. בשבוע 2 – ימים שני ורביעי כולל לינה, האב אוסף מתום המסגרת ומחזיר למחרת.
טענות התובע בתמצית
ההליך החל בחודש פברואר 22, בו פנה התובעת אל הנתבעת בכדי להתחיל הליך של הורות משותפת. לאחר כישלון המו”מ הנתבע פתח בחודש מרץ 22 הליך ביחידת הסיוע.
ביום 12.6.23 קיבל בית המשפט את המלצות עו”ס לסדרי דין, לפיהן הצדדים יקיימו אחריות הורית משותפת והתובע ישהה עם הקטינה, כולל לינה בביתו לפי החלוקה שלהלן: שבוע 1 – יום ב’ ויום ה’ עד יום א’ למסגרת. שבוע 2 – יום ב’ ויום ד’ מהמסגרת למסגרת בנוסף לשוויון מלא בחגים וחופשות.
התובע טוען כי חל שינוי נסיבות מהותי, אשר מצדיק את שינוי הקביעה המקורית. לדבריו, שינוי הנסיבות נגרם כתוצאה מגילה של הקטינה [שאינה בגיל “קטני קטנים”], שינוי בחייה של הנתבעת שנישאה שנית, ומגדלת 4 ילדים. עוד טוען התובע כי חל שינוי במקום העבודה והמגורים שלו ושל אשתו, עקב המעבר לצפון הארץ. לתובע נולד ילד נוסף והוא מקיים משמורת משותפת, כל זאת כאשר הכנסתה של הנתבעת גבוהה מאוד. התובע טוען כי בפסק הדין שניתן ב-18.10.16 בית המשפט הותיר פתח לשינוי נסיבות.
התובע טוען לפערי השתכרות משמעותיים בינו לבין הנתבעת. לדבריו, בפועל, שכרה של הנתבעת גבוה בשיעור של 17% משכרו.התובע טוען כי הכנסתם המשותפת של הנתבעת ובעלה הנה סך של 43,646.57 ₪ נטו לחודש.מנגד התובע ואשתו משתכרים בסך כולל של 23,885.95 ₪ נטו לחודש בלבד.בפועל “העני” נהיה עני יותר ו”העשיר” נהיה עשיר יותר. התובע רכש דירת חמישה חדרים במחיר למשתכן בטירת הכרמל, בסך כולל של 1,200,000 ₪ ונושא בהחזר משכנתא בתשלום חודשי בסך של 6,400 ₪ לחודש.
הנתבעת לא גילתה את כל הנתונים הדרושים. בטופס הרצאת הפרטים הסתירה כי ברשותה שני כלי רכב חדישים. הנתבעת חשפה את הסכם רכישת הדירה, שרכשה בשנת 2022 בסך כולל של 2,600,000 ₪, כאשר העמידה הון עצמי בסך של 800,000 ₪. התובע סבור כי הנתבעת לא גילתה את חסכונותיה, אותם צברה מהלך השנים, בין היתר כתוצאה מההליכים המשפטיים שהתקיימו בין הצדדים.
הוצאות הנתבעת עבור הטיפול בקטינה, זהות להוצאות התובע, זאת עקב הסדרי שהות מורחבים שנהוגים בפועל. הוצאות הנתבעת על הקטינה נמוכות משמעותית אם מביאים בחשבון את שלושת ילדיה הנוספים אשר גרים בביתה, זאת בהתאם לכלל – “נר לאחד – נר למאה”. בכתב ההגנה, הנתבעת אומדת את הוצאות הקטינה בסך של 1,423 ₪. התובע טוען כי בפועל הוצאות אלו נמוכות בשליש מהסכום המשולם על ידו לנתבעת מידי חודש. שווי נכסי הנתבעת עולים בלפחות 2 מיליון ₪ משווי נכסי התובע.
התובע טוען שעל כל צד לשאת בהוצאותיו שלו, ומפנה לתמ”ש (משפחה תל אביב-יפו) 21810-06-16 פלונית נ’ פלוני (נבו 09.10.2017). התובע טוען, כי מאז ניתן פסק הדין בשנת 2016, חלו שינויים, בין היתר, בשנת 2016 הצדדים היו חסרי-בית ורכוש והורים לקטינה בת שנה, בשונה מהיום, כאשר לנתבעת יש מערכת יחסים זוגית ותא משפחתי אמיד מאוד.
התובע גורס כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב. בין היתר נודע לתובע כי הנתבעת ומשפחתה חפצים להגר לאוסטרליה. לפיכך התובע הוציא צו עיכוב יציאה כנגד הקטינה. ביום 29.2.24 הנתבעת שוחחה עם התובע והתוודתה שקיבלה הזדמנות לעבוד לסידני וביקשה להתיר לקטינה להגר, התובע דחה זאת על הסף.
טענות הנתבעת בתמצית
מאז פרידת הצדדים ועד היום הזה, התובע פועל באלימות משפטית כלפי הנתבעת, ולא היסס לפתוח כנגדה הליכים משפטיים. התובע מייצג את עצמו, משכך בניגוד לנתבעת, הוא אינו נושא בעלות הייצוג המשפטי. לאורך הדרך, הנתבעת הביעה רצון לפשרה ושלום, גם במחיר של התפשרות שפגעה בה כלכלית.
מהלך השנים, דמי המזונות הופחתו, כאשר התובע התקדם בעבודתו במשטרה הנתבעת לא עתרה להגדלת המזונות. מנגד, התובע אינו חפץ בכיבוד הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים, ומהלך השנים מנסה להימנע מתשלום המזונות.
החל מתחילת הקשר, התובע שם את עבודתו בראש מעייניו והרבה להיעדר מבית הצדדים בשל אילוצי עבודתו או הכשרות שעבר.זאת ועוד, מאז הגירושין זמני השהות לא התקיימו כסדרם, כאשר הנתבעת ספגה פעם אחר פעם ביטולים, איחורים, שינויים מצדו של התובע וכיוצ”ב.בתקופת הקורונה, הנתבעת הייתה זאת אשר בילתה עם הקטינה.
התובע לא גילה כל מעורבות ו/או רצון למעורבות בחיי הקטינה במובן הרחב. התובע אינו שותף לקבוצות ה”וואטסאפ” הכיתתיות או האחרות בעניינה של הקטינה. אינו מגיע למסיבות או אספות הורים.
התובע התקדם בסולם הדרגות, למד לימודי תואר שני, הוא מתוגמל בשכרו, ומחזיק משרה קבועה ומכניסה במשטרת ישראל. בהתאם לתנועות העו”ש של התובע, בשנת 2023 ממוצע שכרו עמד על סך של 14,323 ₪, כאשר על שכר הבסיס מתווספות תוספות שונות כגון: הפקדות לפנסיה ולקופות גמל.רעייתו, אף היא שוטרת, ויחד, בני הזוג זכאים לשלל הטבות והנחות הניתנות ללובשי מדים, דבר המקטין את הוצאות משק הבית. מנגד הנתבעת ובעלה אינם זכאים להטבות כלכליות. בפועל, כל הוצאות משק הבית משולמות מהכנסותיהם. זאת ועוד, הנתבעת בעלת משפחה המונה שש נפשות. הנתבעת רכשה דירה בת חמישה חדרים בהתאם לצרכי משפחתה, בעלות כוללת של 2,600,000 ₪, בעלות סבירה בנסיבות.
לאורך השנים התנהלו ויכוחים בין התובע לנתבעת סביב נושאים כספיים, עד שבלית ברירה פתחה הנתבעת הליך לגביית דמי המזונות בהוצאה לפועל, זאת לאחר שהתובע לא קיים את ההחלטה השיפוטית. בהחלטה משנת 2019, קוזזו דמי המדור והועמדו על סך של 750 ₪. לפיכך תשלום המזונות הופחת ל 1,502 ₪, ומדובר בסכום סביר בהתאם למקובל בפסיקה.
לא עלה בידי התובע להוכיח שינוי נסיבות מהותי. כבר בשנת 2019 הופחתו דמי המזונות בשל העובדה שהנתבעת עברה להתגורר עם בן זוגה.התובע לא הצליח להוכיח שינוי נסיבות מהותי גם בזמני השהות, שנותרו כפי שהיו. בתקופות האחרונות, מלחמת חרבות ברזל או בתקופת הקורונה, הקטינה שהתה אצל הנתבעת יותר מאשר התובע.זמני השהות אינם מתקיימים באופן סדיר. לפיכך, היות שהקטינה שוהה יותר אצל הנתבעת, הוצאותיה תלויות השהות גבוהות מהוצאותיו של האב ומוערכות ביותר מ-1,400 ₪ המשולמים כיום.
התובע לא מוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי בנוגע להכנסות הצדדים. נראה כי מצבו הכלכלי של התובע טוב יותר מבעבר, כך הן מבחינת מעמדו ושכרו במקום עבודתו והן מבחינת מצבו האישי.הוצאות משק ביתה של הנתבעת גבוהות משמעותית ביחס להוצאות התובע, בשל מספר הנפשות בבית. לפיכך, בחישוב ההכנסה הפנויה בכל אחד מהבתים, נראה שמדובר במשקי בית בעלי מצב כלכלי דומה למדי ובוודאי שאין מדובר ב”בית עני” מול “בית עשיר”.
המסגרת הנורמטיבית
כידוע, פסק דין למזונות, אינו יוצר מחסום סופי מפני חידוש ההתדיינות, וניתן לחזור ולפנות לבית המשפט בקשה לנושא המזונות, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית. את המושג “שינוי נסיבות” בהקשר זה נהוג לפרש באופן דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי חיים ולמצבי חיים משתנים בין של הצד הזכאי להן, ובין של הצד החייב בהם [ראה: בע”מ 3148/07 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים המקוונים,13.6.2007)].
יש לבחון האם מאז מתן פסק הדין למזונות חל שינוי מהותי שמצדיק את שינוי פסק הדין [ראה: ע”א 315/78 לוי נ’ לוי פ”ד לג(1) 22]. על הנסיבות החדשות המצביעות על השינוי המהותי לרדת לשורשו של פסק הדין שניתן, כדי לאפשר את בחינת שיעור המזונות אשר נפסק [ראה: תמ”א 957/93 פלונית ואח’ נ’ אלמוני, פ”מ תשנ”ד (3) 133, 137]. אין די להוכיח שינוי כשלעצמו, אלא יש צורך בהוכחת שינוי נסיבות מהותי שיצדיק התערבות במזונות שנקבעו ושינוי כזה ייעשה במקרים נדירים בלבד ובכפוף לשלושה תנאים מצטברים: הצדדים השאירו פתח במפורש או מכללא לשינוי נסיבות, כי מבקש השינוי פעל בתום לב וכי עקב השינוי המהותי בנסיבות לא היה זה צודק להשאיר את פסק הדין על כנו [ראה: ע”א 442/83 קם נ’ קם, פ”ד לח(1) 761].
בית המשפט אינו בודק מהו סכום המזונות שהיה פוסק היום, אילו הנתונים דנן הובאו בפניו במסגרת תביעת מזונות חדשה, אלא יש לבחון האומנם חל שינוי נסיבות מהותי [ראה: ע”מ 1080/01 י.ש נ’ נ.ש ([פורסם במאגרים המקוונים,5.8.2003)]. נטל ההוכחה להוכיח את שינוי הנסיבות – חל על התובע, והמבחנים להוכחה הינם עובדתיים. על התובע להוכיח כי חל שינוי שלא ניתן היה לצפותו מראש [ראה: ע”א 472/78 אשתר נ’ אשתר פ”ד לד (1) 57, 60]. העיקרון הניצב מאחורי האפשרות לשינוי פסק דין למזונות הנו שכאשר מתקיים שינוי נסיבות מהותי, המשך קיומו של פסק הדין עלול להפוך לבלתי צודק. המטרה הנה מניעת עיוות דין [ראה ספרם של גריידי ושלם, מזונות ילדים, בעמ’ 275].
ביום 19.7.2017, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית [פורסם במאגרים המקוונים], שניתן בהרכב שופטים מורחב ודן בסוגיית חלוקת נטל דמי המזונות בין הורים לילדים בגיל 6-15 המצויים במשמורת משותפת. פסק הדין שינה את ההלכה הנוהגת עד כה, ובו נקבעה הלכה חדשה לפיה: “בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה” [פסקה אחרונה לפסק הדין].
בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון, החלו בתי המשפט למשפחה, ובעקבותיהם בתי המשפט המחוזיים לדון בסוגיית מזונותיהם של ילדים, תוך יישום הכללים שנקבעו בהלכת בע”מ 919/15 על המקרה הקונקרטי הנדון בפניהם. כאשר המגמה הנראית הינה, כי ניתן ליישם את הכללים שהותוו על ידי בית המשפט העליון גם במקרים בהם אין מדובר במשמורת משותפת, וגם במקרים בהם אין מדובר בחלוקת זמן שווה (כבוד השופט שאול שוחט בעמ”ש 14612-10-16 (פורסם במאגרים המקוונים) (20.12.17), כבוד השופט ג’יוסי בעמ”ש (חי’) 21269-05-17 [פורסם במאגרים המקוונים](כבוד השופט שרעבי ברמ”ש (חי’) 41433-04-18 (פורסם במאגרים המקוונים)(30.5.18)).
בעקבות שינוי ההלכה התעוררה הסוגיה האם הלכת בע”מ 919/15 מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק דיון מחדש בסוגיית המזונות (לעניין זה ראו: תמ”ש (פ”ת) 4542-03-16 א.נ’ ב. (פורסם במאגרים המקוונים, 1.7.18), תלה”מ (קריות) 18283-10-17 פלוני נ’ אלמונית (פורסם במאגרים המקוונים, 1.8.18), תלה”מ (נצ’) 10726-05-18 א.ק. נ’ ע.ק (פורסם במאגרים המקוונים, 6.9.18)) .
ביום 17.9.18 ניתן פסק דין בעמ”ש (מרכז) 62263-10-17 ע.ל. נ’ ס.ק. (פורסם במאגרים המקוונים) (17.9.18), במסגרתו, נאמרו הדברים הבאים:
” לסברתנו, דרך הביניים אשר ראוי יהיה להלך בה בנסיבות אלו בהן נקבעו המזונות בהסכמה בין הצדדים במסגרתו של הסכם גירושין כולל, היא כי לצורך שינויי המזונות המוסכמים יהא צורך להוכיח ראשית דבר שינוי נסיבות עובדתי, אך ורק אם יוכח שינוי שכזה שומה יהא על בית המשפט להעריך ולשקול את מצב הדברים לאור המצב המשפטי הקיים כיום, היינו לרבות השפעתה של הלכת 919/15 [פורסם בנבו] על שיעור המזונות אותו ראוי לקבוע. זאת ועוד – כאמור לעיל, אנו סבורים, כי נוכח השינוי העצום שהביאה בכנפיה הלכת 919/15 [פורסם בנבו] יהא ראוי כי בית המשפט יבחן את סוגיית שינוי הנסיבות העובדתי בעין מקילה יותר ופחות קפדנית מזו שנהוג היה עד כה ע”פ פסיקת בתי המשפט בעניין פייגה ובעניין גלעדי הנ”ל. ” [ההדגשה שלי ט.פ.]
על פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בתיק בע”מ 7670/18 וביום 20/1/21 ניתן פסק דין, בו חדד בית המשפט העליון כי הדרישה בדבר שינוי הנסיבות המהותי בתביעות לשינוי גובה המזונות חלה הן כאשר החיוב נקבע בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי, הן כאשר מקור החיוב הינו בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל והן כאשר מדובר בפסק דין שאישר הסכם שעניינו מזונות בלבד. אין בבע”מ 919/15 כדי לשנות מהלכה זו ויש להידרש לתנאי בדבר שינוי מהותי בנסיבות בשלושת המקרים באופן דומה.
אמנם, הלכת בע”מ 919/15 קבעה כללים חדשים בנוגע לחלוקת נטל המזונות לקטינים בגילאי 15-6 בין ההורים. עם זאת, ההלכה הנ”ל אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות מהותי המצדיק פתיחת תיק מזונות. ואין בה כדי לשנות או להקל בדרישת השינוי המהותי בנסיבות הפרטניות, כפי שפורשה בפסיקה קודם שניתן פסק הדין בבע”מ 919/15. תוצאה אחרת תפגע יתר על המידה בעקרון סופיות הדיון, ותפתח פתח רחב מדי שאף יפגע ביציבות חיי בני המשפחה ועלול לפגוע בקטינים.
עוד נקבע כי ככל שהתקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק את פתיחת תיק המזונות, על בית המשפט הדן בעניין לשקול בזהירות ובקפדנות את השפעת השינוי המהותי ביחס לסכום המזונות שנקבע בעבר. ראוי לבחון באופן מתוחם את הרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי, וביחס אליו בלבד להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכת בע”מ 919/15, תוך חתירה, ככל הניתן, וככל שקיימת הצדקה, לצמצום היקף ההתדיינות. ככל שמדובר בשינוי באחד מרכיבי המזונות, אין מקום להחיל את הלכת 919/15 ביחס לכלל סכום המזונות, ולשנות באופן דרמטי את שיעור המזונות שהיה נהוג לאורך זמן, אלא יש לבחון רק את השינוי שחל בפרמטר הספציפי בהתאם להלכת בע”מ 919/15.
לסיכום נפסק כי תחולת הלכת בע”מ 919/15 על תביעות לשינוי דמי מזונות שנקבעו בפסקי דין חלוטים טרם שנפסקה ההלכה, תעשה בכפוף למבחן שינוי הנסיבות המהותי, באופן זהיר ומתוחם לרכיב אליו מתייחס השינוי. ( ראו: בע”מ 7670/18 פלונית נ’ פלוני, מיום 20.1.21).
כאמור לעיל הפסיקה לפני בע”מ 919/15 עודנה רלוונטית. תביעה להפחתת מזונות אינה נדונה כתביעה חדשה של הקטין למזונותיו, אלא יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי בין שני מועדים – בענייננו עריכת ההסכם והגשת התובענה. (ראו: ע”א 381/86 אבין נ’ אבין (31.12.86); ע”א 88/94 קטן נ’ קטן, פ”ד מט(1) 215)).
מן הכלל אל הפרט
בתיק התקיימו שני קדמי משפט, בהם נעשו מספר נסיונות להביא הצדדים להבנות, ללא הצלחה. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו הוגשו סיכומים בכתב, ופסק הדין ינתן ע”ס החומר המצוי בתיק.
במקרה דנן, הבסיס לחיוב המזונות מקורו בפסק דין שניתן ביום 18.10.16 ובהסכמת הצדדים להפחתת דמי המדור שקיבלה תוקף של החלטה ביום 25.7.19.
הנושאים המרכזיים בהם לרוב נבחן שינוי נסיבות הם: השתכרות ההורים ומצבם הכלכלי; מצבם הבריאותי והמשפחתי של ההורים; צרכי הקטינים; שינוי במשמורת או בהסדרי שהות; או נסיבות קשות וחריגות שנוצרו לאחר מתן פסק הדין, כגון סרבנות קשר של ילדים אחד ההורים.
שינויים במצבו הכלכלי של התובע
בעת פסק הדין התובע עבד כחוקר במשטרת ישראל [סעיף 26 לפסק הדין], ושכרו הממוצע עמד על סך של 10,900 ₪. בנוסף, זכאי התובע להטבות שונות לרבות סיוע בשכר דירה בסך של 740 ₪ לחודש, תשלום עבור גנים בסך של 580 ₪ לחודש. התובע התגורר בדירה שכורה בישוב XXXX בדמי שכירות של 3,000 ₪ לחודש.
התובע לא צירף אסמכתאות התומכות בהשתכרותו לשנת 2023, אלא צירף לכתב התביעה תלושי שכר של שנת 2022. בסיכומיו [נספח ה’] יצר טבלה המשווה בין משכורתו לזו של הנתבעת בשנת 2022.
מעיון בתלושי השכר לשנת 2022, נראה שהתובע משתכר בממוצע סך של 17,416.29 ₪ ברוטו ו-12,874.98 ₪ נטו לבנק [לאחר ניכוי כל ההוצאות לרבות הפרשות לקופות – קרי 14,500 ₪ נטו לפני הניכויים]; זאת לצד הטבות נוספות.
התובע רכש דירה בפרויקט מחיר למשתכן בסך של 1,200,000 ₪ ונושא בהחזר חודשי של 6,400 ₪.
אינני סבור כי עלה בידי התובע להצביע על שינוי נסיבות מהותי בנוגע לשכרו. התובע התקדם בסולם הדרגות במשטרה ואף הגדיל את הכנסותיו לכל הפחות ב-2,000 ₪ לחודש, בנוסף לתנאים סוציאליים. גם בעתיד, התובע יוכל להתקדם, ולעלות בסולם הדרגות במשטרת ישראל, וכפועל יוצא, להגדיל את הכנסותיו ואת תנאיו הסוציאליים.
שינויים במצבה הכלכלי של הנתבעת
במועד פסק הדין הנתבעת עבדה כגרפיקאית שכירה, והשתכרותה הממוצעת היתה סך של 7,000 ₪ לחודש [סעיף 27 לפסק הדין].
במרוצת השנים, הנתבעת נישאה בשנית ונולדו לה שני ילדים נוספים. משק ביתה של הנתבעת מונה שש נפשות. בבעלות הנתבעת ובן זוגה דירה בת חמישה חדרים שנרכשה בעלות של 2,600,000 ₪, תוך נטילת הלוואה מובטחת במשכנתא בסך של 1,800,000 ₪.
הנתבעת צירפה את תלושי השכר לשנת 2022 ואף היא לא צירפה את תלושי השכר לשנת 2023.בשנת 2022 הנתבעת עבדה במקום עבודתה בחודשים ינואר ועד מאי, מחודש מאי הנתבעת יצאה לחופשת לידה וקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי גמלת אימהות בסך של 65,398 ₪ נטו. לפיכך, משכורתה הממוצעת של הנתבעת לשנת 2022 עמדה על סך של 11,745.44 ₪ נטו. אביא להלן את דרך החישוב:
4660903279900
הנתבעת מעסיקה מטפלת צמודה לתינוקת שנולדה לה [סעיף 11 לסיכומיי הנתבעת], לאור צרכיה המיוחדים ומצבה הרפואי של התינוקת ובכדי שהנתבעת תוכל לשוב לעבודתה. עלות העסקת המטפלת סך של 11,000 ₪ לחודש [הנתבעת לא הציגה ראיות על כך].
בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה מיום 25.7.19, הופחתו דמי המדור ב-450 ₪ לחודש.
עם השנים, הנתבעת הגדילה את הכנסותיה, ונראה מהאסמכתאות שהוגשו כי שכרה של הנתבעת גדל בכ-4,500 ₪ לחודש.אמנם נכון כי משפחתה של הנתבעת התרחבה, ואולם דומני כי לאחר שקלול כלל הנתונים, חלה עליה מסוימת בשכרה, בשיעור יחסי גבוהה מזה של התובע אם כי לא באופן מהותי.
שינויים בחלוקת זמני השהות:
בפסק הדין שניתן בחודש אוקטובר 2016, זמני השהות נקבעו כדלקמן:
שבוע
יום א’
יום ב’
יום ג’
יום ד’
יום ה’
יום ו’
יום ש’
1
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
תובע [ביקור של 3 שעות]
נתבעת
נתבעת
נתבעת
2
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
תובע [ביקור של 3 שעות]
נתבעת
תובע [לינה]
תובע [לינה]
3
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
תובע [ביקור של 3 שעות]
נתבעת
נתבעת
נתבעת
4
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
תובע [ביקור של 3 שעות]
נתבעת
תובע [לינה]
תובע [לינה]
ביום 24.3.19 הצדדים הגיעו להסכמות בדבר הרחבת זמני השהות, שקיבלה תוקף של החלטה, זמני השהות נקבעו כדלקמן:
שבוע
יום א’
יום ב’
יום ג’
יום ד’
יום ה’
יום ו’
יום ש’
1
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
נתבעת
נתבעת
2
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
נתבעת
תובע [לינה]
תובע [לינה]
תובע [עד מוצ”ש]
3
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
נתבעת
תובע [ביקור]
נתבעת
נתבעת
4
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
נתבעת
תובע [לינה]
תובע [לינה]
תובע [עד מוצ”ש]
בפסק דין שניתן במסגרת תלה”מ 77611-01-23, ניתן תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר מיום 4.6.23 שקובעות כדלקמן:
שבוע
יום א’
יום ב’
יום ג’
יום ד’
יום ה’
יום ו’
יום ש’
1
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
נתבעת
תובע [לינה]
תובע [לינה]
תובע [לינה]
2
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
נתבעת
נתבעת
3
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
נתבעת
תובע [לינה]
תובע [לינה]
תובע [לינה]
4
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
תובע [לינה]
נתבעת
נתבעת
נתבעת
ניתן לראות שחלוקת זמני השהות הורחבה מהלך השנים, וכיום הנם ביחס של 12:16 [16 ימים בחודש אצל הנתבעת ו-12 ימים בחודש אצל התובע] ו-57% אצל הנתבעת לעומת 43% אצל התובע.זמני השהות שנקבעו בעת פסק הדין התקיימו כדלקמן: לינה אצל התובע בימי ב’, ביקור של שלוש שעות בימי ד’ וכל סופ”ש שני אצל התובע [מיום שישי]. הצדדים הרחיבו את זמני השהות בשנת 2019 ולבסוף אומצו מסקנות התסקיר שקבעו את חלוקת זמני השהות שלעיל.
מעיון בחומר המצוי בתיק, נראה שהתובע מנסה לקיים את זמני השהות המורחבים שנקבעו, אך בפועל, עקב נסיבות שונות, לרבות מלחמת חרבות ברזל יוצא שבפועל, התובע אינו מקיים את זמני השהות כפי שנקבעו במדויק [עמוד 1 שורה 30 לפרוטוקול מיום 5.12.23].מעיון בתסקיר האחרון שהוגש – ניתן ללמוד שמערכת היחסים של הצדדים בריאה והקטינה מסתדרת היטב בשני הבתים.
לאחר שעיינתי בכלל החומר המצוי בתיק, ושקלתי כלל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה השינויים שהתקיימו מאז פסק הדין האחרון בעניינם של הצדדים הנם: גילה של הקטינה – כיום מעל גיל “קטני קטנים”, הרחבה מסוימת שחלה בחלוקת זמני השהות כמפורט לעיל, ובנוסף, עליה מסוימת בשכרה של הנתבעת לעומת שכרו של התובע.עם זאת, הבאתי בחשבון כי בעניינם של הצדדים ניתנו מספר פסקי דין, כאשר האחרון בהם ניתן לאחר שינוי ההלכה בעניין בע”מ 919/15, וכאשר הקטינה בגיל 5, כלומר על סף מעבר הגיל הרלוונטי. ברור כי הנתבעת הסתמכה על הסכומים אותם התחייב התובע לשלם, ובהתאם תכננה את מסלול חיי הקטינה.יש לזכור כי דמי המזונות אמנם משולמים לטובת הוצאות הקטין, ואולם, מדובר בסכום המהווה חלק בלתי נפרד מכלל הקופה המשפחתית.
בהתאם לפסיקה, במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות (בעם 3148/07 פלוני נ’ פלוני (פורסם במאגרים המקוונים)(13.6.07)). סבורני כי בנסיבות המקרה דנן, הוכח שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הפחתת דמי המזונות. סבורני כי מדובר במספר שינויים, שייתכן שכל אחד מהם בנפרד אינו יכול לעמוד בפני עצמו, אך עם זאת, צירופם יחד, כמפורט לעיל, מביא למסקנה כי יש מקום להורות על שינוי מסויים בדמי המזונות. לעניין זה, אפנה להלכה לפיה, במקרים מתאימים, “כמות ההופכת לאיכות” [ר’ למשל על”א 4/83 פורסם במאגרים המקוונים].
כפי שהבעתי דעתי בעבר, לטעמי, במקרים בהם מגיע בית המשפט למסקנה כי יש מקום לערוך שינוי בדמי המזונות, ולצורך קביעת דמי המזונות המעודכנים, עליו להביא בחשבון שני מרכיבים עיקריים – האחד – שיעור דמי המזונות שהיו נפסקים בהתאם להלכת 919/15. השני – “רכיב ההסתמכות”, אשר ייגזר כחלק מתוך הסכום בהסכם, תוך התחשבות במכלול שיקולים, לרבות: האם מדובר בהסכם רכושי כולל או חלקי בלבד, האם בהסכם בוצעו ויתורים ניכרים של מי מהצדדים, האם מדובר בסכום מזונות ברף הנמוך או הגבוה, פעולות כלכליות חריגות שבוצעו בהסתמך על הסכום בהסכם, היקף רכושם של הצדדים, פער ההכנסות, צורכי הקטינים ורמת החיים, וכן שיקולי צדק יושר ותום לב.לטעמי, רכיב זה יכול לשמש ככלי עזר שאינו מחייב, במקרים המתאימים. ויודגש, על בית המשפט לבחון כל מקרה לנסיבותיו, תוך ראייה כוללת, בשים לב לשיקול הדעת המוקנה לו בקביעת טובתו של הקטין ורווחתו בבתי שני ההורים [כבוד השופט פוגלמן בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (פורסם במאגרים המקוונים, 19.7.2017) ס’ 64, כבוד השופטת וילנר בעמ”ש (חי’) 54256-09-14 א.כ. (קטין) נ’ ב.כ (פורסם במאגרים המקוונים,8.2.2015), כבוד השופטת אלון בעמ”ש (חי’) 20634-04-18 פלוני נ’ פלונית (פורסם במאגרים המקוונים, 7.2.2019)]. כדברי כבוד השופט ע’ פוגלמן בהלכת 919/15:
“….פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על “המספרים היבשים” – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים” (ס’ 126 לפסק דינו).
לאחר ששקלתי כלל הנתונים הדרושים ולאחר שעיינתי במסמכים ובכתבי הטענות, וכן בהליכים שהתקיימו בין הצדדים, אני מורה כדלקמן:
התובע ישלם דמי מזונות בסך של 1,350 ₪ בחודש [כולל דמי המדור] שיושלמו החל מיום פסק הדין ועד הגיעה הקטינה לגיל 18 ו/או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין שני המועדים. החל מאותו מועד, ועד לסיום שירות החובה בצה”ל ו/או שירות לאומי, הנתבע ימשיך לשלם מזונות למבקשת בתקופת השירות, כשהסכום יעמוד על שליש מהסכום הנקוב לעיל, בערכו הצמוד כפי שיפורט להלן (להלן: “דמי המזונות”).
קצבת הילדים וכן מענקים המשולמים עבור הקטינה יחולקו בין הצדדים בהתאם ליחס חלוקת זמני השהות כמפורט לעיל.
דמי המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו, עד ה-10 לחודש עבור אותו חודש, ישירות לחשבון הבנק של התובעת, כשהסכום הנקוב בס”ק א’ לעיל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים, וללא עדכון ממדים שליליים.
שני הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות שאינן כלולות בסל הבריאות מכל מין וסוג שהוא, עבור הקטינה, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה על ידי קופ”ח ובכלל זה הפרשים לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא. כל החלטה על הוצאה רפואית, שאינה במצב חרום, תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם, ועל יסוד הוראה רפואית המאשרת את נחיצותה. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה יכריע במחלוקת רופא המשפחה המטפל בקטינה או רופא מומחה בתחום הדרוש המוסכם על הצדדים.
שני הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות חינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית, עבור הקטינה, כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למסגרת החינוכית, חוגים [שני חוגים בעלות מתנ”ס], שיעורי עזר, תנועת נוער, קייטנות [מחזור אחד בחופשת הקיץ בעלות קייטנת עירייה / מתנ”ס]. כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר מחנכת הכיתה או גורם חינוכי אחר המקובל על הצדדים.
הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות לעיל, יקבל מהורה השני את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה השני דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, בסמס/ווטסאפ/מייל/בדואר רשום. אין השולח מחוייב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל.
השבת מזונות שנגבו ביתר – אכן בעניין זה הפסיקה אינה אחידה, כאשר במרבית המקרים מקובל להתייחס לדמי מזונות ששולמו כאילו “נאכלו”, ואין להורות על השבת הסכומים ששולמו. עם זאת ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, השיקול העיקרי המנחה את בית המשפט הוא: “השפעת הקיזוז על רווחת בן הזוג והילדים, והרי לא אחת יארע שהכספים שנפסקו ביתר כבר נצרכו, ואם יקוזזו אחורנית עלולה להיווצר מחסור במשפחה”, וכדברי כב’ השופט א. רובינשטיין בעניין בע”מ 4589/05 כדלקמן:
“ו. (1) בשאלת הקיזוז התלבטתי במידה מסוימת. אכן, מקובל כי לבית המשפט שיקול דעת בשאלת השבתם של מזונות, שלמפרע התברר ששולמו ביתר (ביחס למזונות קבועים שהופחתו בערעור, ראו ע”א 591/81 פורטוגז נ’ פורטוגז, פ”ד לו(3), 449, 463 (השופט שיינבוים); ביחס למזונות זמניים שהופחתו, ולהתערבות המצומצמת בהשבה ראו ע”א 125/86 סימונוב נ’ סימונוב (לא פורסם) (הנשיא שמגר)). ישנם מקרים בהם אין בית המשפט מאפשר כל קיזוז שהוא, ובמקרים אחרים תהא נטיה להתחשבות מסוימת במה שכבר נעשה, בין היתר באמצעות ויתור על גביית מזונות זמניים שטרם נגבו (ע”א 5951/93 קצב נ’ קצב (לא פורסם) (הנשיא שמגר); ע”א 5578/92 שמש נ’ שמש (לא פורסם) (הנשיא שמגר)). השיקול המרכזי המנחה את בית המשפט הוא כמובן השפעת הקיזוז על רווחת בן הזוג והילדים, והרי לא אחת יארע שהכספים שנפסקו ביתר כבר נצרכו, ואם יקוזזו אחורנית עלולה להיווצר מחסור במשפחה (ע”א 4332/90 אדלשטיין נ’ אדלשטיין, פ”ד מו(1), 289, 291, (הנשיא שמגר); ע”א 5446/91 עגור נ’ עגור (לא פורסם) (הנשיא שמגר)). ברם, ייתכנו מקרים בהם לא יהיה מנוס מהשבת מזונות שהתברר כי שולמו ביתר. ככלל, דומני שהשכל הישר מחייב, כי לא ייווצר פער גדול בין מזונות זמניים למזונות קבועים, שלגבי שניהם נערך הליך שיפוטי. לדידי, הטוב ביותר הוא לשאוף לכך שההחלטה על מזונות קבועים תבוא במהרה, בלא השלב של מזונות זמניים, או שיהא שלב המזונות הזמניים, כשהמדובר בצורך בבירורים עובדתיים מפורטים ובראיות למזונות הקבועים, קצר ככל האפשר. לא למותר להזכיר, כי מחוקק המשנה קבע קצב מהיר לטיפול במזונות זמניים (ראו תקנה 266 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984). כאשר קיים פער משמעותי ביותר בין המזונות הזמניים למזונות הקבועים, עולה מאליה ההנחה כי המצג שהוצג בפני בית המשפט מעיקרא לא היה מצג אמת, מצד זה או מצד זה, וכשם שכאשר המדובר במזונות ששולמו בחסר יוטל על הנתבע להשלימם, כך אין סיבה שלא לחייב את הצד התובע בהשבה במקרה ההפוך. הדברים ייעשו, עם זאת, מתוך זהירות אנושית וחברתית.
(2) נפסק, כי “המזונות הזמניים אינם אלא אחת מצורותיו של סעד זמני” (ע”א 342/83 גלוזמן נ’ גלוזמן, פ”ד לח(4) 105, 108 (הנשיא שמגר)), ואף נאמר כי הם ניתנים ככלל מבלי “להיכנס בעבי הקורה” (ע”א 542/68 בן סירה נ’ בן סירה, פ”ד כג(1) 169, 170 (השופט כתארו אז) זוסמן). כאמור, דעתי היא כי טוב לקרב זה אל זה את שני שלביה של פסיקת המזונות; ואולם, משנפסקו מזונות זמניים נושא המבקש באחריות על הנזקים העלולים לנבוע מהם. ביחס לכלל הסעדים הזמניים נקבע “בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות… וכן ערבות מספקת… לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו” (תקנה 363 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד – 1984). תקנה זו אמנם אינה חלה על פסיקת מזונות זמניים (לגביהם נקבע הסדר ייחודי בתקנה 265), אך דומה כי משהו מהעקרון העומד ביסודה ראוי שיחול. צד המבקש סעד זמני ביתר, הניתן מבלי שיש בידי בית המשפט סיפק לברר את הסוגיה לגופה, חייב להיזהר בבקשתו, ולהיות מודע שהוא עלול, במקרים מסוימים, להיתפס כאחראי לנזק שגרם, ובמיוחד אם המצג שהוצג בבקשה למזונות זמניים הוצג בחוסר תום לב, והדברים אינם נאמרים דוקא בענייננו.” (ההדגשה לא במקור –ט.פ)
במקרה דנן ולאחר ששקלתי כלל הנתונים, לרבות העובדה כי מדובר בסכומים שנקבעו בהסכם, וכי ניתנו בעניינים של הצדדים מספר פסקי דין בעבר, ולנוכח הכלל כי דמי המזונות ששולמו “נאכלו”, הגעתי למסקנה כי אין מקום להורות לנתבעת להשיב לתובע סכומים ששולמו, וכי תחולתו של פסק דין זה, הנה מיום הנתנו ואילך.
הוצאות – לנוכח התוצאה אליה הגעתי, כמו גם ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, איננו עושה צו להוצאות.
זכות ערעור כחוק.
פסק דין מותר לפרסום, כפוף להשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין ותסגור התיק.
ניתן היום, ט”ז אב תשפ”ד, 20 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
