בפני
כב’ השופטת הבכירה רבקה מקייס
התובע
—
נגד
הנתבעת
—
פסק דין
בפניי תביעת התובע – בן זוגה לשעבר של הנתבעת – בגין תשלומים ששולמו על ידו לחברת החשמל בתקופה בה התגוררה הנתבעת לבדה בנכס המשותף.
רקע כללי
הצדדים נישאו בשנת 1965, היו בני זוג במשך כ- 50 שנה והתגרשו. ההליכים בין הצדדים ובין ילדי הצדדים כוללים לא פחות מ- 17 הליכים שונים לאחר שנוצרו מחנות במשפחה, וניתנו מספר רב של החלטות ופסקי דין בעניינם של הצדדים.
טענות התובע
התובע בכתב תביעתו טען כי שילם סך של 50,516.19 ₪ (סך 56,792.21 ₪ כולל ריבית והצמדה) לחברת החשמל בגין צריכת חשמל בדירת המגורים הבנויה על חלקה — בגוש —-. הצדדים התגוררו בדירה זו במשך השנים עד לעזיבת התובע את הנכס בחודש 11/14.
מוסיף ומפרט התובע כי הנתבעת המשיכה להתגורר בנכס ועדיין מתגוררת בנכס כיום ועל כן זכאי להשבת הסכומים ששילם בגין הוצאותיה של הנתבעת במגוריה בנכס.
התביעה הינה לגבי תשלומים שבוצעו על ידי התובע בשנים 2015-2022 והתביעה הוגשה ביום 24.1.23.
התובע צירף לכתב תביעתו אישורים על גובה התשלומים ששולמו על ידו לחברת החשמל על פי הפירוט שבכתב התביעה.
בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי על פי הסדר בבית הדין השרעי הופרדו מגוריהם של בני הזוג, כי התובע מיוזמתו ביקש כי מנוי החשמל יהא על שמו.
הנתבעת מפנה לשיהוי בהגשת התביעה, ומסיבות אלה סבורה כי אין מקום להיעתר לתובענה.
חקירות הצדדים
ב”כ הנתבעת ויתר על חקירת התובע בנוגע לכתב התביעה. (ראה עמ’ 46 לפרוטוקול שורה 17.)
הנתבעת נחקרה על ידי ב”כ התובע והעידה כי אינה חייבת לדעת מה כתוב בתצהירה, ולעניין התביעה העידה כי התובע פנה לחברת החשמל והעביר את החיובים על שמו, ואף העידה כי אמרו לה בחברת החשמל כי התובע הוא זה המשלם את חשבונות החשמל עבור דירת המגורים בה מתגוררת. (ראה עמ’ 52 שורה 12 ואילך).
ובהמשך עדותה:
“ש: אז תגידי, את שילמת חשמל, בשבע השנים האחרונות, על הצריכה שלך?
ת: לא, לא.
ש: לא. את מסכימה.
ת: [מערבית] היא אומרת שאני לא מקבלת חשבוניות ואני לא משלמת.”
ובהמשך עדותה:
ש: אבל את גם תסכימי איתי שאף פעם לא נותקת מהחשמל?
ת: [מערבית] לא נותק החשמל. לא נותק החשמל.”
עמ’ 53 לפרוטוקול שורה 6 ואילך.
דיון
כידוע ההלכה קובעת כי אין ראיה טובה יותר מהודאת בעל דין וכי הודאה שכזו פוטרת את התובע מהבאת ראיות נוספות. ובעניין זה ראה האמור בתלה”מ (משפחה תל אביב-יפו) 63643-01-18 פלונית נ’ אלמוני (נבו 27.12.2023):
“7. הצהרות אלו מהוות הודאת בעל דין. אמנם על פי ההלכה הפסוקה, לא כל התבטאות של בעל דין לחובתו היא בבחינה הודאה מחייבת וקשיחה, אולם הצהרה מפורשת במהלך דיון מהווה הודאה רשמית – ובהיותה כזו היא מצמצמת את המחלוקת ופוטרת את הצד שכנגד מהצורך בהבאת ראיות לשם אישוש ההודאה (ע”א 279/89 “הסנה” חברה ישראלית לביטוח בע”מ נ’ דמתי, מז(3) 156 (1993)).
הכרעה
לאחר שמיעת עדות הנתבעת שיש בה הודאת בעל דין לפיה ידעה כי התובע משלם את חשבונות החשמל בשנים נשוא התביעה, כי במהלך כל התקופה לא נותק החשמל והנתבעת גם לא שילמה את החיובים לחברת החשמל – אני מקבלת את התביעה ומורה כי על הנתבעת לשלם לידי התובע סך של 56,792 ₪ תוך 60 יום מיום מתן פסק דין זה.
הוצאות משפט
בנסיבות העניין תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 7,000 ₪.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ”ו חשוון תשפ”ה, 27 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
