לפני
כב’ השופטת ירדנה סרוסי
המבקש
פקיד שומה תל אביב 3
ע”י ב”כ עו”ד נעה אלשיך
פמת”א (אזרחי)
נגד
המשיבים
1. חברת פאראגונקס אל טי די
2. חיים טולדנו
3. סער פילוסוף
ע”י ב”כ עו”ד יונתן בן-דוד
4. אריק פרץ
החלטה
פקיד שומה 3 תל-אביב (להלן: “המבקש”), הגיש בקשה במעמד צד אחד להטלת עיקולים כנגד משיבים שונים. הבקשה התקבלה על ידי חברי כב’ השופט אלטוביה והעיקולים הוטלו. המשיב 3, מר סער פילוסוף (להלן: “המשיב”), הגיש בקשה להסרת העיקולים אשר הוטלו על נכסיו. נערך דיון שבמסגרתו נעשה ניסיון לפשר בין הצדדים. הצדדים לא הגיעו לעמק השווה ועל כן הגיעה העת להכריע בעניין.
רקע בתמצית
המשיבה 1, חברת פאראגונקס אל טי די, (להלן: “החברה”) היא חברה שהתאגדה באיי הבתולה הבריטיים, אשר המשיב 3 היה אחד מבעלי מניותיה בזמנים הרלוונטיים והוא קיבל ממנה דיבידנדים בסך של עשרות מיליוני ש”ח.
המבקש הוציא שומה לחברה, לפיה היא צריכה לשלם מס בישראל בסך של כ-114 מיליון ש”ח.
מאחר שהחברה רשומה באיי הבתולה הבריטיים ונעדרת נכסים בישראל ומאחר שהחברה חילקה למשיבים דיבידנדים בסך עשרות מיליוני ש”ח, המבקש הגיש בקשה לפי סעיפים 119א ו-194 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ”א-1961 (להלן: “הפקודה”), לפיה יוטלו עיקולים על נכסי המשיבים. לדידו, יש לחייב את המשיבים בחוב המס של החברה לפי תנאי סעיף 119א לפקודה, וכן יש להטיל עיקול על נכסיהם מחשש לאי-גביית המס.
המשיב הגיש בקשה לביטול העיקולים על נכסיו. המבקש הסכים לבקשה אך ביחס לחלק מן הנכסים, ונותר להכריע ביחס ליתר הנכסים.
דיון והכרעה
מבלי לקבוע מסמרות לגוף הטענות, אני מקבלת את בקשת המשיב להסרת העיקולים ולו מטעם אחד בלבד – המבקש לא טען, לא כל שכן הוכיח, כי במקרה דנן יש חשש ממשי לגביית המס מהמשיב, שהוא תנאי שבלעדיו אין להפעלת סעיף 194 לפקודה. אסביר.
בבקשה דנן, המבקש ביקש להטיל את העיקולים על המשיבים מכוח סעיפים 119א ו-194 לפקודה, בצוותא (וראו סעיף 33 לתגובת המבקש, שבו הוא מציין “להשלמת התמונה”, כי הוטלו עיקולים על המשיבים גם מכוח סעיף 119א בלבד).
יוזכר, כי סעיף 119א עוסק ב”הרמת מסך” – גביית חוב מס של חברה מגורם מסוים שאליו החברה העבירה כספים ללא תמורה או בתמורה חלקית. במקרה דנן, הטענה היא כי הדיבידנדים שחולקו הם כספים שהועברו ללא תמורה וניתן לגבות את חוב המס של החברה מהמשיבים שקיבלו את הדיבידנדים.
לעומת זאת, סעיף 194 לפקודה עוסק ב”סעדים זמניים” – גביית מס מוקדמת, איסור יציאה מהארץ והטלת עיקולים, במקרים שבהם יש חשש כי המס לא ייגבה, היה ורשות המס לא תזדרז לפעול ותמתין עד לסיום ההליכים. על פי ההלכה הפסוקה, על מנת שניתן יהיה לפעול על פי הוראות הסעיף, יש להוכיח שני תנאים מצטברים: כי השומה סבירה וכי יש חשש ממשי לאי-גביית הכספים (ראו למשל, ע”מ (מחוזי ת”א) 50109-08-16 פקיד שומה היחידה הארצית לשומה נ’ בלולו (11.12.2016), ערעור על פסק הדין נדחה בגדרי רע”א 1367/17 בלולו נ’ היחידה הארצית לשומה – מדינת ישראל (18.7.2017)).
דא עקא, שבמקרה דנן, המבקש הסביר מדוע יש לייחס את החוב למשיב, ובכך עמד בתנאי הראשון – סבירות השומה, אך הוא לא הסביר מדוע יש חשש לגביית החוב מהמשיב, ובכך, הוא לא עמד בתנאי השני. בטיעוניו, המבקש הסביר מדוע יש חשש ממשי לאי-גביית הכספים מהחברה, אך הוא לא הסביר זאת ביחס למשיב (וראו סעיפים 60 ו-71 לבקשה להטלת עיקולים וסעיף 16 לתגובה לתשובה).
ויודגש, כי אף אם אין כל פגם בייחוס החוב למשיב מכוח סעיף 119א לפקודה, שענייננו “הרמת מסך”, כלומר, השומה היא סבירה, עדיין, על מנת להעניק את ה”סעד הזמני” מכוח סעיף 194 ביחס לאותה שומה, יש להוכיח כי יש חשש ממשי לגביית המס מהמשיב. זאת לא נעשה במקרה דנן. במילים אחרות וכאמור, אף אם המבקש עמד בהוכחת התנאי הראשון, סבירות השומה, ביחס למשיב, לא הוכח, ואף לא נטען, התנאי השני – חשש לאי-גביית המס.
וראו האמור בע”מ (מחוזי תל אביב-יפו) 29940-09-21 פקיד שומה חולון נ’ פורין פאואר עובדים זרים בע״מ, פס’ 51 (3.3.2022): “נזכור כי בכל מקרה השימוש בסעיף 194, גם כלפי נעבר שחולק על חבותו לפי סעיף 119א, מותנה בהוכחת ‘סיבה לחשוש כי המס לא ייגבה’, ואם במקרה מסוים החשש מבוסס על אינדיקציה להעברת נכסי הנישום לאדם אחר – אותה נסיבה המקימה לכאורה את העילה ליישום סעיף 119א – אזי המתנה למיצוי ההליכים לפי סעיף 119א(ו) עלולה להותיר את פקיד השומה בפני שוקת שבורה” [ההדגשה שלי – י”ס].
בהקשר זה אציין כי נסיבות העניין לא מקימות באופן אוטומטי חשש גם ביחס לגביית חוב המס מהמשיב, ועל המבקש היה לטעון בעניין. זאת בניגוד למקרים אחרים שמקימים חזקה לאי-גביית המס גם מהנעבר עצמו, למשל פעילות עבריינית שנפתחת בגינה חקירה פלילית, או נסיבות שמהן עולה כי העברת הכספים לנעבר הייתה אך ורק למטרה אחת – הברחת הכספים. במקרה דנן, מבלי לקבוע מסמרות, יש אינדיקציות לכאן ולכאן ביחס לכנות העברת הדיבידנדים, ולא מן הנמנע כי הדיבידנדים חולקו שלא על מנת להבריח את הכספים. נסיבות המקרה כשלעצמן לא מלמדות כי “המתנה למיצוי ההליכים לפי סעיף 119א(ו) עלולה להותיר את פקיד השומה בפני שוקת שבורה”.
ויובהר כי אין כל מניעה שהמבקש יגיש בקשה חדשה בה הוא יפרט וינמק מדוע לשיטתו יש חשש לאי-גביית המס מהמשיב עצמו (ולא מהחברה או מתושב החוץ).
ממילא, לאור האמור בסעיף 33 לתגובת המבקש, כי הוטלו עיקולים על נכסי המשיב מכוח סעיף 119א לפקודה, המשיב אינו צפוי לעמוד בפני שוקת שבורה כתוצאה מהחלטתי זו.
סיכומם של דברים, אני מקבלת את בקשת המשיב להסרת העיקולים.
המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 7,500 ש”ח.
ניתנה היום, כ’ שבט תשפ”ה, 18 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
