לפני
כבוד השופט בן ציון קבלר
מבקשים
1. פק”ס דויטש רווחה נתניה
2. משרד הרווחה נתניה- עו”ס נוער
בעניין
משיבה
XXX
החלטה
רקע נדרש:
מצאתי לנכון לתאר הדברים לאו דווקא בסדר כרונולוגי, אלא “בקפיצות” זמן קדימה ואחור שכן הדבר ידגיש בצורה טובה יותר את שעברה הקטינה, ילידת 30-10-2008, שש שנים בלבד מלאו לה וכה סוערות הן.
ביום 21-05-24 התקיים דיון בו הוצא צו נזקקות למשך שנה וכן צו השגחה בקהילה – באותו דיון הוחלט כי ביום 05-06-24 תשוב הקטינה אל ביתה, אל אימה וזאת תוך השמת דגש על דרכי טיפול שיבטיחו היותה של המשיבה בטיפול והקטינה בהשגחה (הקטינה שבה כבר ביום 04-06-24).
תשוב מאין? תשוב מXXXמסגרת חירום , אליה הוצאה בצו חירום ביום15-01-24, אותה מסגרת בה היא נמצאת כיום, 17-02-25…כיצד הגיעה למסגרת בפעם הראשונה וכיצד שוהה היא שם גם כיום?
לצורך תשובה מלאה יש להפנות לצווי בינים שהוצאו בעניינה של הקטינה בתחילת שנת 2024 – לפני כשנה בלבד עת הונח עניינה לפתחו של בית המשפט.
מדובר במשיבה שהגיעה בשנת 2015 לארץ מXXX, שם הותירה ארבעה ילדים נוספים ובעל, חסרת מעמד, בעלת אשרת שהייה. את אביה של הקטינה, גם הוא מXXX, פגשה בארץ. בשנת 2022 עזב הלה את הארץ ומאז נותק עימו הקשר. הקטינה, אף היא חסרת מעמד.
בעקבות אירוע בו הגיעה המשיבה בגילופין לבתי שכנים בסמוך למקום מגורי בן זוגה (לא אבי הקטינה), שם התדפקה ודפקה על דלתות כשהקטינה בידה, עת סימני אלימות בראשה, מעוררי חשד לאלימות שהופנתה כלפיה מצד המשיבה (לדברי הקטינה) , הוצא צו חירום במסגרתו הועברה הקטינה כמפורט.
החודשים נקפו, משהותה במסגרת נלמד כי לקטינה עיכוב התפתחותי משמעותי, בעיות רגשיות כן תיארה לפחות ארבעה מקרים בהם הוכתה על ידי אימה וכן ערכה אבחונים. המשיבה הגיעה בצורה סדירה למפגשים עם הקטינה ולאחר כארבעה חודשים (5/5/24) הוחלט להשיב הקטינה לביתה תוך הכנת תוכנית לפיקוח והשגחה בקהילה – משהושלמה התוכנית לאחר כחלוף חודש כמפורט (יוני 2024) הושבה הקטינה אל ביתה.
דא עקא והמשיבה לא עמדה בדרכי הטיפול שהותוו. קצרה היריעה לתאר שלל דיווחים (ראה מסמך שהוגש לתיק ביום 15/7/24) שהגיעו לגבי הקטינה והמשיבה תוך זמן קצר – אי הגעה לגן, אי הגעה למסגרות טיפוליות, אי שיתוף פעולה עם סומכת, אי קבלת טיפול מצד המשיבה, הגעת הקטינה ללא מזון ורעבה למוסדות חינוך ועוד ועוד עד אשר נפל דבר.
ביום 13-07-24, הלכה למעשה פחות מ40 ימים לאחר שהושבה הקטינה בדחילו ורחימו לזרועות המשיבה, נעצרה זו לאחר שבעת שהייתה בגילופין, היכתה קשות את בן זוגה. משטרה שהגיעה למקום תיארו כי המשיבה אף סגרה דלת הבית על ידה של הקטינה וכי זו האחרונה חיבקה בפחד שוטרת שכלל לא הכירה ונראתה מבוהלת.
למחרת הגיעה המשיבה כשהיא מבושמת (במובן האלכוהולי) לפגישה עם עו”ס לחוק נוער, הכחישה כל בעייתיות, הביעה כעס ופליאה על הוצאת הקטינה ואף הציעה כסף לעו”ס לחוק נוער על מנת שתשיב לה את ביתה.
מאז חודש יולי, הוארכה שהותה של הקטינה בהחלטות ביניים על רקע הדוחות שהגיעו – הפעם הוחלט לחפש לקטינה מסגרת חילופית בשני אפיקים – קרובי משפחה מXXX או משפחת אומנה בארץ. אפיק ראשון לא נמצא אך מאידך נמצאה משפחת אומנה שהסכימה לקבל הקטינה כשהיא מודעת לכך שהקטינה חסרת מעמד. ביום 27-01-25 הוגשה בקשה להורות על העברת הקטינה אל משפחת האומנה ולהורות כי המשיבה תפגוש הקטינה במרכז קשר.
בשל התנגדות המשיבה הורתי על קיום דיון שנערך ביום 17-02-25.
אפוט’ לדין אשר העבירה עמדתה כבר ביום 03-20-25 הביעה תמיכה מוחלטת ללא סייג בהעברת הקטינה כמבוקש.
בדיון עצמו, עו”ס לחוק נוער חזרה על הבקשה תוך שהפנתה לעדכונים שהוגשו וכן לעובדה כי המשיבה לא ממלאת אחר המצופה ממנה ואינה עונה לטלפונים.
המשיבה, הן עצמה והן מפי באת כוחה הביעו התנגדות למבוקש. מדבריהן עולה כי המשיבה אוהבת עד מאד הקטינה וכי פיזית ומנטלית חלתה היא מאז נלקחה ממנה שוב. לטענתה נאמר לה לא להגיע למפגשים נוספים ברווחה. רצונה של המשיבה בהשבת הקטינה על אתר אל חיקה. עוד סיפרה כי חזרה לדור עם בן זוגה (ממנו נפרדה – הוא הוא בן הזוג בעת האירוע המפורט מיום 13-07-24), שיתפה כי עובדת בניקיון משרד בXXX.
דיון והחלטה:
ללא ספק מדובר בקו פרשת מים.
המשיבה אוהבת הקטינה על כך אין מחלוקת – אלא שלדאבון הלב אינה מצליחה לתרגם אהבתה לידי הורות ולו כזו מהסוג שניתן לתמוך בה ולחזקה מהחוץ אלי תוככי בית כפי שנאמר לא אחת – לא הרי אהבה כהרי יכולת לגדל (ראה לדוגמא רע”א 7339/05 מפי כב’ השופט רובינשטיין).
למרות שנמצאים אנו, על פניו לאחר ההחלטה להוצאת הקטינה מרשות המשיבה, אין אני פטור מלבדוק אפשרות זו (של השבתה אל המשיבה) שכן ההוצאה למרכז חירומי הינה זמנית ונועדה מראש לפרק זמן קצר בעוד שבאופן מוטמע משפחת אומנה אמורה להוות פתרון לטווח זמן ארוך יותר.
עמדת הפסיקה לעניין הוצאת קטין ממשמורת הוריו היא ברורה. מדובר בצעד קיצון אחרון, המבוצע עם “הגב אל הקיר” שיש לנקוט בו רק כאשר לא ניתן ליתן מענה בתוך קהילה, זאת על בסיס ההנחה כי משכנו הטבעי של קטין הוא בבית הוריו.( כך לדןגמא בע”מ 7456/23 פלונית נ’ המחלקה לשירותים חברתיים עיריית עכו, פסקה 7 [פורסם בנבו] (3.12.2023).
הכלל הוא כי “אין טוב לילד מאשר להיות עם הורותו, יולדתו, אם רק אין בכך סכנה לשלומו ולבריאות גופו ונפשו” (בג”ץ 252/75 פלונית נ’ שר הסעד, פ”ד ל(1) 51, 56 (1975)).
ועוד כדברי כב’ הנשיא דאז אהרון ברק: “טובתם של ילדים דורשת, לרוב, כי יימצאו ברשות הוריהם, במסגרת התא המשפחתי הטבעי. גם להורים עומדת זכות לקיים מסגרת משפחתית זו. אכן, יש לתת עדיפות למסגרת זו כל עוד נשמרת רמה מינימלית של תפקוד ההורים. ניתוק ילד מהתא המשפחתי הטבעי הוא צעד גורלי. הוא מערער את יציבות התא המשפחתי ועלול לגרום זעזוע קשה להורים ולילדים כאחד. הוא משליך במישרין על שלומו של הילד. עם זאת גם החלטה להותיר ילד ברשות הורים שגורמים, או עלולים לגרום, לו נזק וסבל, הפוגעים בגופו או בנפשו, גם היא החלטה גורלית. בקבלת החלטה זו יש לבחון, בין היתר, אם הנזק הצפוי מהשארת הקטין ברשות הוריו עומד ביחס לנזק העלול להיגרם לקטין עקב הוצאתו מרשותם.” (ראו: דנ”א 6041/02 פלונית נ’ פלוני, פ”ד נח(6) 246, 259 (2004).
ומן הכלל אל הפרט – בקשת המשיבה להשבת ביתה אינה עומדת בכל מבחן נדרש לא מקצועי ולא הגיוני – הקטינה הוצאה על רקע הסיכון שהיוותה לה המשיבה בהתנהגותה (כעולה בדוחות שהוגשו דאז) והושבה אל חיקה – המעבר הלוך ושוב יש בו בכדי לטלטל קשות מציאות חייה של הקטינה והנה לא נקפו אלא שבועות ספורים ומוצאת עצמה הקטינה שוב באותו המצב, נחשפת לאימה כשהיא בגילופין ונוהגת באלימות וזאת בצירוף לדיווחים שהגיעו חדשות לבקרים לעניין אי עמידת המשיבה בתוכנית ההשגחה בקהילה….הקטינה מטולטלת ומוצאת מביתה. נקל לשער את תחושותיה.
הגיעה עת יציבות – המשיבה לא ציידה את גורמי הטיפול ואת בית המשפט בכל הוכחה לכך שהיא יכולה לדאוג לצרכי ביתה ולשתף פעולה באופן מהודק, למצער, אף אופן מניח את הדעת, עם תוכנית טיפול. הלכה למעשה דומה כי השבת הקטינה בחודש יוני בוצעה טרם בשלו התנאים ואלו (התנאים) בוודאי שאינם בשלים כיום.
טובת הקטין היא נר לרגלי בית המשפט – והגיעה העת כי אותו הנר יפיק חמימות בחיי הקטינה ויתן לה מהביטחון לו היא ראויה ויקרין ממנו האור המגיע שיזרח בחייה בקביעות ויציבות.
עצם מציאת משפחת האומנה והאפשרות להעתקת הקטינה למקום בו תזכה לחוות חיי משפחה ולא מסגרת חירומית זמנית, יש בו מן הברכה.
יש לזכור – כי גם משפחת אומנה מהווה פתרון זמני ואין הדבר סותם את הגולל מעל האפשרות כי הקטינה תשוב ותושב אל המשיבה.
במקובץ מכל המפורט, הריני מקבל את בקשת גורמי הטיפול וקובע כי הקטינה תעבור אל משפחת האומנה וזאת לאחר שיושלם הליך ההכנה הנדרש.
בהתאמה – קובע כי מפגשי המשיבה עם הקטינה יערכו במרכז קשר. הביקורים לפי החלטות עו”ס לחוק נוער.
הקטינה תקבל במשפחת האומנה כל המענים להם היא נדרשת – היות והיא חסרת מעמד יש להקפיד כי הדבר לא יגרע מהיכולת להעניק לה מענים אלו.
כמו כן יש להכין במקביל תוכנית טיפולית למשיבה.
מזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, י”ט שבט תשפ”ה, 17 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
