לפני
כבוד השופט אייל כהן
תובעים
1. רז בכר
2. איציק בכר
נגד
נתבעת
ארקיע קווי תעופה ישראליים בע”מ
פסק דין
לפניי תביעה כספית לפיצוי בגין ביטול טיסה.
טיב המחלוקת וטיעוני הצדדים
אין חולק בין הצדדים על עובדות אלה: התובעים הם בני זוג אשר רכשו מן הנתבעת 8 כרטיסי טיסה הלוך- חזור לברצלונה, עבורם, עבור אישה מבוגרת ו – 5 ילדים, בהם תינוק (להלן כולם: “השמונה”). טיסת ההלוך יועדה ליום 26.9.23. טיסת החזור יועדה ליום 11.10.24 בשעה 15:55 (להלן: “טיסת החזור”), קרי- בחלוף 4 ימים שלאחר פרוץ מלחמת “חרבות ברזל” (להלן: “המלחמה”). עקב המלחמה הוכרז “מצב מיוחד בעורף”. טיסת החזור נדחתה ליום המחרת ולאחר מכן בוטלה. התובעים שבו ארצה רק ביום 15.10.23.
המחלוקות בין הצדדים בוטאו בכתבי הטענות, בדיון שהתקיים ובראיות שהוגשו, הכל כמבואר להלן.
להלן אמנע מלהתייחס בהכרח לכל ראיה שהוצגה ולכל טיעון שהועלה. טיעוני הצדדים יובאו בתמצית ובהתאם לצורך אותו מצאתי כרלוונטי לשם ביאור מסקנותיי. עם זאת יודגש כי אין באי- איזכורם של ראיה או טיעון כדי ללמד על כי מי מהם נעלם מעיניי.
לשיטת התובעים על הנתבעת לפצותם בגין נזקי ממון שספגו עקב ביטול טיסת החזור. התובעים חזרו בהם בפתח הדיון שהתקיים מטענתם בדבר זכאותם לפיצוי עקב הקדמת שעת טיסת ההלוך (ובדין עשו כן). משכך המחלוקת נוגעת בביטולה של טיסת החזור בלבד.
בכתב התביעה צוין בין היתר כי הודעת ביטול ראשונה של טיסת החזור התקבלה כ- 30 שעות עובר למועדה, עת הודע כי הטיסה נדחית ליום 12.10, לשעת צהריים. ביום 11.10.23 הודע על ביטול הטיסה בשל תקלה טכנית במטוס, וזאת בלא הודעה באשר למועד טיסה חלופי או בדבר פתרון לינה.
לטענת התובעים רק בחלוף זמן רב עלה בידם לשוחח עם נציג הנתבעת אשר הבהיר כי הם רשאים לבטל את הטיסה או להמתין לטיסה חלופית, ביום 15.10.23. עוד נטען כי בשל קושי לאתר טיסה חלופית מוקדמת יותר, לאור המלחמה שפרצה, נאלצו השמונה לשהות בברצלונה 4 ימים נוספים.
התובע הוסיף בעדותו כי לאחר ביטול הטיסה נציגת הנתבעת הבהירה כי לשיטתה אין התובעים זכאים לפיצוי כלשהו. לא ניתן לשמונה כל סיוע על אף חובת הנתבעת לתיתו. התובעת העידה כי השמונה ניצבו בפני קושי לאתר מלונות פנויים. רק לאחר מאמץ עלה בידם לאתר מלון בבעלות ישראלי והייתה זו האפשרות הזולה ביותר בנמצא. השמונה, אשר היו בטיול בר מצווה, לנו בשני חדרים. התובעים נאלצו לממן גם ארוחות נוספות מעבר לארוחת הבוקר שסיפק המלון. עוד ציינה התובעת את מורת רוחה מהתעלמותה החוזרת של הנתבעת מהם בחו”ל ובארץ. בשל כל אלה נגרמה לתובעים עגמת נפש. התובעת- רופאה במקצועה – הייתה מנועה לדבריה מלשוב ארצה כבעלת מקצוע נחוץ עם תחילת המלחמה והכל בשל כך שהנתבעת העדיפה רווח כספי מושא הוצאת טיסות חדשות חלף השבת ישראלים ארצה.
טענת התובעים היא כי נזקם מגיע לסך העולה על 47,000 ₪, הכל כמפורט בכתב התביעה. רכיבי הנזק הנטענים הם הוצאות אוכל, לינה, נסיעות והפסד ימי עבודה. עם זאת, לאור מגבלת סך התביעה המקסימלי בבית משפט זה, העמידו את תביעתם על תקרת הסך האמור (יצוין כי בשונה מן הסך שצוין בכתב התביעה, הסך נכון למועד מתן פסק דין זה הוא 38,900 ₪).
הנתבעת מנגד, עתרה לדחיית התביעה. בכתב הגנתה נטען, בין היתר, כי ניתן לתובעה אך מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע”ב – 2012 (- להלן: “החוק”). ביטול טיסת החזור נבע משילוב שתי נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה- התקלה במטוס והמלחמה שפרצה 4 ימים קודם לכן. נטען כי עקב המלחמה נוצר “כאוס מוחלט” בטיסות היוצאות והנכנסות ארצה, כי מאות טיסות בוטלו לאור חששן של חברות תעופה זרות מלטוס וכי הנתבעת נקטה באותן נסיבות בכל המאמצים להשיב את הנוסעים ארצה. נסיבות אלה באות בגדר “כוח עליון” ומכאן כי הנתבעת פטורה מפיצוי התובעים מכוח סע’ 60 (ה) לחוק (להלן: “סע’ הפטור”).
במהלך הדיון הוסיפה נציגת הנתבעת וטענה כי עקב המצב הביטחוני לא ניתן היה לאתר מטוס חלופי בשל קושי לאתר צוותים זרים וישראליים, ומסיבות ביטוחיות. הנתבעת אישרה כי לא ניתן סיוע לשמונה אך טענה כי “ייתכן” כי פנייתם “איפה שהוא נפלה עקב הצמצום (ב)כוח האדם. הפנייה שלהם לא ראינו אותה” (פ’ עמ’ 5 שו’ 5).
מחקירתה הנגדית של הנציגה עלה כי לא היה בידה להשיב מענה לשאלות מסוימות הנוגעות בטענה בדבר “כוח עליון”. על רקע זה נעתרתי בתום הדיון לבקשת הנתבעת להגיש ראיות נוספות הנוגעות לטענתה בדבר תחולתו בנסיבות של סע’ הפטור, מבלי לגרוע מזכות התובעים להשיב על כך מענה.
בהתאם, הגישה הנתבעת הודעה אליה צירפה תכתובות בינה ולבין יצרן המטוס, המלמדות לשיטתה על כך כי בבדיקה שנערכה נמצאו סדקים בלהבי המנוע ופגם נוסף. בעקבות האמור הורה היצרן על עצירה מיידית של פעילות המטוס עד להחלפת המנוע. המטוס קורקע בהתאם “לתקופה ארוכה”.
הנתבעת לא חלקה על גובה סכומי הנזק הנטענים ע”י התובעים כמבואר בכתב התביעה ובראיות שצורפו לו.
בתשובה לטיעוני הנתבעת, טען התובע במהלך הדיון כי על פי פסיקה אליה הפנה, הנתבעת אינה עומדת בגדרי סע’ הפטור. לדבריו, על אף טיעוני הנתבעת, במהלך 4 הימים בהם השמונה נותרו בחו”ל מעבר למתוכנן, נמשכו כל העת טיסות לארץ ומן הארץ, הן ע”י הנתבעת והן ע”י חברות ישראליות אחרות ואף ע”י 40 חברות זרות- כך על פי כתבה אותה הציג לעיון בית המשפט. עוד הפנה לכתבה מיום 8.10.23 בה צוין כי חברות ישראליות תגברו והוסיפו טיסות חדשות וכי ניתן היה לרכוש כרטיסים לאלה בלא קשר לשאלה האם יש לרוכש כרטיס בחברה אחרת או אם הוא אמור לטוס במועד אחר. הנתבעת הוסיפה אף היא טיסות חדשות- לדברי התובע בתמורה לתמחור גבוה מן המקובל. בחקירתו הנגדית ציין התובע כי לא עלה בידם לאתר טיסה חלופית מוקדמת יותר בשים לב לעומס הרב שהיה בשדות תעופה ובהינתן כי מדובר היה בשמונה, בהם ילדים וישישה המתקשה בהליכה.
בהתייחס לאמור בהודעת הנתבעת שהוגשה לאחר הדיון, השיבו התובעים מענה בכתב. במסגרת זו טענו, בין היתר, כי הנתבעת נמנעה בתשובתה מלהשיב לטענה לפיה אין במלחמה והשלכותיה כדי לפטרה מפיצוי. הנתבעת התייחסה לסוגיית התקלה במטוס בלבד. עם זאת לא הוצגו ראיות כי נעשה ניסיון לפנות לחברות אחרות על מנת למצוא מענה לתובעים, או כי נבחנה אפשרות שימוש במטוסים אחרים שהוספו ללוח הטיסות. לא הוכח כי המטוס מושא ההתכתבות עם היצרן הוא אכן המטוס הרלוונטי לענייננו. ההתכתבות לגופה אינה מלמדת על כי היצרן הורה על קרקוע המטוס ומידע מן האינטרנט העלה כי המטוס המדובר – על אף האמור בהתכתבות- המשיך בטיסה מישראל למרוקו, בחלוף כ- 3.5 שעות לאחר קבלת תשובת היצרן. לא הוצגו כל ראיות באשר לאופן הטיפול בתקלה לאחר גילויה. בסיפה המענה שבו התובעים ופירטו את נזקם תוך עתירה לפסיקת פיצויים לדוגמה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכל הנדרש, כמו גם שמעתי בקשב רב את טיעוני הצדדים ובחנתי את כלל הראיות, מצאתי כי דין התביעה להתקבל באופן המבואר להלן.
להלן נימוקיי. תחילה להוראות הדין.
לאור ייחוד העילה הדין החל בענייננו הוא חוק שירותי תעופה. מחלוקת האב בין הצדדים היא בשאלה האם עמדה הנתבעת בתנאי סע’ הפטור, קרי האם על רקע המלחמה והתקלה הנטענת פטורה היא מתשלום הפיצוי הסטטוטורי לתובעים בגין ביטול הטיסה.
סע’ 6(א)(3) לחוק קובע כי נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה יהא זכאי לקבל ממפעיל טיסה או מהמארגן פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה. סע’ 6(ג) לחוק קובע רשימת מצבים אשר בהתקיימם לא יהיה נוסע זכאי לפיצוי.
סע’ 6 (ה) לחוק- הוא סע’ הפטור קובע:
“בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ג), נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה: (1) הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות”.
השאלה האם מתקיימים תנאי הפטור נבחנת בכל מקרה לפי נסיבותיו. על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח את התקיימותם. תנאי הפטור יתקיימו ככל ויוכחו שלשה תנאים מצטברים: נסיבות מיוחדות; שלא היו בשליטת הנתבעת והעדר יכולת ממשית למנוע את ביטול הטיסה בשל אותן נסיבות, גם אם הייתה הנתבעת הייתה עושה כל שביכולתה כדי לקיים את הטיסה במועדה.
בפסיקה שבה ונשניתה הקביעה לפיה יש לפרש את סע’ הפטור באופן מצמצם בשים לב לתכליתו של החוק כחוק צרכני [- ראו דברי ההסבר להצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע”ב- 2011, ה”ח 413]. תכלית החוק נועדה לפצות נוסעים- צרכנים אשר ניזוקו כספית בשל שיבוש תוכניות עקב ביטול טיסה. מטבעם של דברים, ביטול טיסה עלול להביא לנזק של ממש אף מעבר לאמור- כגון נבצרות מלהגיע לאירוע משמעותי בארץ ניכר, כחתונת אדם קרוב או לוויה. אותיר לקורא להרהר במקרים נוספים כיד הידע והדמיון.
החוק אינו מגדיר “נסיבות מיוחדות” מהן. הפסיקה זימנה במהלך השנים דוגמאות שונות למקרים שהוכרו כבאים בגדר האמור [באופן בלתי ממצה ומבין רבים ראו למשל ת”א (רחובות) 69167-11-16 רגב ואח’ נגד אל על נתיבי אוויר לישראל בע”מ (29.3.17) והאסמכתאות שם].
בכל הנוגע לתקלה במטוס כנסיבה מיוחדת, אין בידי אלא להחרות להחזיק אחר קביעות בית המשפט בעניין רגב הנ”ל: מצב דברים בו כל תקלה טכנית במטוס תביא לקיום הפטור משמעו ריקון החוק מתוכנו. פרשנות מצמצמת ל”נסיבות מיוחדות” מתיישבת עם “שלא היו בשליטתו”, קרי- כוח עליון, כגון מזג אוויר בלתי צפוי או שביתת פתע. עוד היא מתיישבת עם הצורך לדרבן נתבעות פוטנציאליות להתייעל ולפעול למען צמצום אפשרי של התרחשות תקלות. בהינתן כי הפעלת כלי טיס כרוכה בבלאי ובתקלות, על חברות התעופה להיערך בהתאם ככל הנדרש ובאופן סביר לרבות העסקת אנשי מקצוע מתאימים, הכנת חלקי חילוף וכיוצ”ב. יש לבחון בנסיבות כל מקרה את כלל המשתנים הרלוונטיים לרבות מהי מהות התקלה שאירעה, מהי שכיחותה ומאפייניה ומה נעשה אם בכלל כדי להיערך למניעתה וכדי להתגבר עליה לאחר שאירעה.
הוא הדין, בשינויים המחויבים, באשר לקיומה של מלחמה. אף אם נקודת המוצא היא כי קיומה של מלחמה מקים חזקה עובדתית הניתנת לסתירה לפיה עסקינן ב”כוח עליון”, לא בהכרח תהא היא גם נקודת הסיום. עוד לפני שנים רבות קבע בית המשפט העליון, בבואו לפרש את דיני הסיכול החוזיים, כי “…(ש)בענייני מלחמה ושלום הבלתי צפוי הוא לעולם בגדר הצפוי עבור אדם מישראל” [ע”א 715/78 אריה כץ נ’ נצחוני מזרחי בע”מ, פ”ד לג(3) 639, 642].
קיומה של המלחמה אינו מקים פטור אוטומטי לנתבעת. עדיין עליה הנטל לשכנע כי פעלה ככל הניתן על אף המלחמה, כדי לקיים את הטיסה במועדה ולמצער לצמצם את נזקי השמונה ככל הניתן [לקביעה דומה ראו: תאד”מ (חי’) 4156-12-23 יעל משה נ’ אל על נתיבי אוויר לישראל בע”מ (23.9.24)- פסה”ד אינו חלוט. ערעור תלוי ועומד עליו בעת כתיבת שורות אלה].
שאלת פרשנותה של החלופה בדבר “כל אשר ביכולתו” נבחנה לא אחת בפסיקה. כך למשל, נקבע כי החוק אינו דורש כי חברת התעופה תעשה את כל שביכולתה כדי לקצר את משך העיכוב שלאחר ביטול הטיסה, אלא שתפעל ככל האפשר כדי למנוע את ביטולה [ראו למשל: ת”ק 26665-09-12 (ראשל”צ) קנר נ’ ארקיע בע”מ, מיום 13.12.12; ת”ק 17901-03-13 (ת”א) פרידמן ואח’ נ’ חברת התעופה ROYAL JORDANIAN, מיום 3.9.13 והאסמכתאות שם; פסק דיני בת”ק (רמלה) 17974-08-18 ממן נ’ קווי חופשה בע”מ, מיום 12.11.18].
בית המשפט המחוזי אישר בעניין האמור את קביעתו העקרונית של פסק דין מקיף בסוגיה [- ת”ק (ת”א) 27306-04-18 מירוז ואח’ נ’ אוקראינה בע”מ, מיום 20.11.18; רת”ק (מחוזי ת”א) 12149-12-18 אוקראינה בע”מ נ’ מירוז ואח’, מיום 18.12.18]. בעניין זה נקבע כי אמנם רשאית חברת התעופה לשקול שיקולים כלכליים בבטלה טיסה, אך אין בכך כדי לקבוע כי עשתה “כל שביכולתה” כדי למנוע את ביטולה. משכך, בהינתן מהותו הצרכנית של החוק ואחריותה המוגברת של החברה, עליה- ולא על הנוסעים- לספוג את עלות החלטתה [להרחבה ראו פסק דינה של הערכאה הדיונית בעניין אוקראינה הנ”ל, סע’ 20-30, וכן ת”ק (הרצליה) 68228-03-17 מושקטל נ’ ארקיע בע”מ, מיום 28.12.17].
הערה באשר לטיב הראיות: הנתבעת נמנעה מלהעיד עדים מטעמה, ונסמכה על תיעוד בכתב שהוגש. סע’ 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד-1984 קובע בין היתר כי בית משפט בהליך מעין זה יהא רשאי לקבל ראיה אף אם לא הייתה קבילה בבית משפט אחר. כפי שציינתי בפסיקה קודמת, סבורני כי על בית המשפט לתביעות קטנות לצמצם ככל הניתן את המקרים בהם ייעשה שימוש בהוראת חוק זו, תוך התאמה לנסיבות כל מקרה. בשים לב למהותו של ההליך, לסך התביעה ולאפשרות לפיה הנתבעת תיתבע ע”י אחרים בגין אירועים דומים, בלתי סביר לצפות כי היא הביא ארצה לעדות בעלי תפקידים כדי להוכיח את טיעוניה. משכך, בית המשפט רשאי לקבל כראיה תיעוד, כגון רישומיה הפנימיים של חברת תעופה או התכתבות עם גורמי מקצוע בחו”ל, גם בלא העדת עד. מנגד, הגמשה בדיני הראיות אין משמעה העדר צורך בהגשתן ועל הטוען להציג ראיה משכנעת ורלוונטית [רת”ק (מחוזי ב”ש) 24853-09-13 ד”ר מלצייב נ’ ירמיאייב (26.12.13)]. כלל ידוע הוא כי לאי הגשתה של ראיה רלוונטית נודעת משמעות לחובת הצד הנמנע.
מכלל האמור עולה כי בעוד אי הבאת עד המצוי בחו”ל לא תפגע, ככלל, בנתבעת, הרי הימנעותה מהעדת עד המצוי בארץ ו/או שניתן להביאו בנקל יכולה לבוא בגדר הימנעות הפועלת לחובתה.
על אף מהותו של הליך זה כ”תביעה קטנה”, אין דין טענה הנטענת ע”י נציג תאגיד נתבע, כדין טענה הנשמעת מפי עד, אשר בניגוד לטוען מוזהר בדבר חובתו להעיד אמת.
ומכאן להחלת הדין על נסיבות המקרה.
ראשית יובהר כי מצאתי לקבל את עדויות התובעים לפניי כאמינות ומהימנות. התרשמתי לחיוב מן התובעים כאנשים מן היישוב, ישרי דרך אשר לא ביקשו להפריז בטיעוניהם מעבר לאמת ולנדרש, אף לא בזעיר אנפין. גרעיני עדויות השניים לא נסתרו ע”י הנתבעת. עם זאת הבחנתי בין טיעוניהם המבוססים בראיות (לרבות עצם מהימנותם) ולבין טיעונים המבוססים על הערכה סובייקטיבית בלבד. כך למשל, לא מצאתי הצדקה או צורך לבחון ולקבוע פוזיטיבית האם הנתבעת אכן פעלה ביודעין כדי להגדיל את רווחה הכלכלי גם על חשבון התובעים ודומיהם. די לענייננו בקביעותיי לעיל ולהלן באשר לאי עמידת הנתבעת בנטל המוטל עליה להוכחת סע’ הפטור.
באשר לתקלה במטוס – הנתבעת נמנעה כאמור מלהעיד עד או עדים. ראיות בכתב לעניין זה הוגשו באופן חריג רק לאחר קיום הדיון ובאישורי, על מנת שלא לקפח את הגנתה של הנתבעת (אשר גם בשלב זה לא ביקשה להעיד מי מטעמה). מצאתי כי אין די בראיות שהוגשו כדי לבסס את הטענה לפיה עסקינן בתקלה שלא הייתה בשליטת הנתבעת (במובן הרחב של המונח, ועל כך להלן) ואשר גם אם הייתה היא עושה כל שיכולתה לא הייתה יכולה היא למנוע את ביטול הטיסה. כך הדבר גם אם מחמת הזהירות לא אקבל את כלל טיעוני התובעים בהקשר זה.
נזכיר, נשוב ונדגיש: על הנתבעת הנטל להוכיח את תנאי הפטור. היא היחידה המחזיקה במידע הרלוונטי, רובו ככולו. אין היא פטורה רק בשל העלאת טענות כלליות ו/או חסרות ביסוס ראייתי במידה הנדרשת. בפן העקרוני יש להבחין בין עצם קרות התקלה (במובן הצר) – אשר היא כשלעצמה ולבדה אפשר ותבוא בגדר “כוח עליון”, ולבין כלל המעשים ו/או המחדלים שהתרחשו לאחריה (אירוע התקלה במובנו הרחב). החשיבות היא כמובן בבחינת הדברים במובנם הרחב.
כפי טענת התובעים, מצאתי כי ההתכתבות עם היצרן אכן אינה מלמדת בהכרח על כי הוא הורה על קרקוע המטוס. על אף האמור אניח לטובת הנתבעת כי אכן כך הדבר ו/או כי מחמת זהירות מבורכת שתכליתה שמירה על חיי אדם, בחרה היא לקרקעו וכי בדין וצדק עשתה כן. עם זאת, הנתבעת לא טרחה להציג כל ראיות נוספות בסוגיות מהותיות, כגון- כיצד טופלה התקלה ומתי; מה דווח לרשויות ולגורמים הרלוונטיים; מה נעשה, אם בכלל, כדי לעשות שימוש במטוס חלופי שבבעלותה או בבעלות אחרים; מה נעשה, אם בכלל, כדי למצוא פיתרון חלופי אחר, כלשהו; לא הוצגו נתונים באשר לכמות המטוסים שהייתה ברשות הנתבעת והיכולת בפועל להיעזר בהם- ועוד. אין מדובר ברשימה ממצה.
כדי לעמוד בנטל הראייתי הנדרש לשם ביסוס הטענה בדבר עמידה בתנאי הפטור, למצער היה מצופה כי יובאו ראיות מקיפות ומשכנעות. אף אם אמנע מקביעה קטיגורית כי בהכרח היה על הנתבעת להעיד עד לעניין זה, הדעת נותנת כי טוב היא לו בוססה טענתה באמצעות עד יודע דבר, המתייצב ונחקר בחקירה נגדית.
באופן דומה ובשינויים המחויבים, כוחן של הקביעות דלעיל יפה גם באשר לסוגיית המלחמה והשלכותיה. הלכה ולמעשה, זולת אמירות כלליות מפי נציגת הנתבעת בדבר עומס וכאוס, לא הוכיחה היא דבר מה שמעבר לאמור. בגדר ידיעה שיפוטית הדבר – ואף התובעים ציינו זאת – כי בשבוע הראשון לפרוץ המלחמה אכן שרר עומס ורבו אי סדרים בעולם התעופה ובדגש על זה הרלוונטי למדינת ישראל. אלא שעל אף האמור, הנתבעת לא כפרה בטיעוני התובעים בדבר המשך קיומן של טיסות לארץ וממנה גם באותם ימים. עוד נמנעה היא מלכפור בטענה לפיה טיסות אף תוגברו. הלכה ולמעשה הנתבעת לא הוכיחה מה נעשה; מה ניתן היה להיעשות ומה לא נעשה ומדוע, על מנת לסייע לשמונה במצוקתם. כמו באשר לטענה בדבר תקלה במטוס, גם בסוגיית ה”מלחמה” (ואף פחות מכך ביחס לטענה בדבר תקלה) נמנעה הנתבעת מלבאר נתונים קונקרטיים על מנת לבסס את טיעונה.
העולה מכל המקובץ הוא, כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את טיעוניה לפיהן פטורה היא מפיצוי התובעים.
מכאן לשאלת הנזק.
הדין עם הנתבעת בטיעונה לפיו עקב ייחוד העילה, פיצויים של התובעים מוגבל לאמור בהוראות החוק. המדובר אם כן בפיצוי סטטוטורי בלבד, במגבלות החוק. משכך, אין התובעים זכאים לכל פיצוי שאינו מוגדר בחוק, כגון ולרבות פיצוי בגין הפסד ימי עבודה.
הוראת סע’ 3(א) מבארת כי שירותי סיוע משמעם מזון, לינה במלון, נסיעות ושירותי תקשורת- הכל בסייגים המפורטים שם. התובעים הוכיחו בראיות כי נזקם מגיע כדי סך 11,486 ₪.
מכוח הוראת סע’ 6(א)(3) לחוק, זכאים התובעים לפיצוי כאמור בתוספת הראשונה לחוק, קרי סך 2,310 ₪ עבור כל נוסע ובסה”כ, בהינתן כי המדובר בשמונה נוסעים, בסך 18,480 ₪.
באשר לפיצויים לדוגמה- בהתאם להוראת סע’ 11 לחוק נתתי דעתי למחדלה של הנתבעת ממתן שירותי סיוע לשמונה. מנגד, יש להביא במניין השיקולים גם את הנסיבות הכלליות ששררו לאחר פרוץ המלחמה. משכך מצאתי לקבוע פיצוי בסך 500 ₪ עבור כל נוסע ובסה”כ- 4,000 ₪.
מכלל האמור עולה כי נזקם של התובעים מגיע כדי סך 33,966 ₪.
אשר על כן דין התביעה להתקבל בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעים את נזקם בסך 33,966 ₪ בצירוף ריבית שקלית מיום הגשת התביעה ועד למועד הפירעון. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בסך 1,000 ₪, בתוספת ריבית שקלית ממועד פסק הדין ועד למועד הפירעון. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.
ניתן לבקש רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי- מרכז, תוך 15 יום.
ניתן היום, כ”ג טבת תשפ”ה, 23 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
