התובע:
ר.ש, ת”ז 000000009
נגד
הנתבעת:
ל. ש, ת”ז 000000040
פסק דין
ההליך:
משלא הוגשו סיכומי תשובה באת העת ליתן פסק דין. הסוגיה נסובה סביב קטינה ילידת 16.12.2009 עת אביה של הקטינה (אחות לשני תאומים נוספים ילידי ינואר 2013) עתר לפסיקת מזונות שישולמו לידו ע”י האם בסך 3,800 ₪ לחודש ממשכורת שאותה יחס לאם בסך 8,000 ₪ (ראה סעיף 16 לסיכומי התובע).
במילים אחרות, מבקש האב כי האם ושני הקטינים הנוספים יתפרנסו מסך 4,200 ₪ בחודש.
עניין נוסף המונח לפתחי עוסק בעצם בהכרה בקניות שביצע האב לצורך קיזוז מזונות.
טענות התובע בתמצית:
פסה”ד, בסך 1,700 ₪ לקטין ניתן בשנת 2017 על רקע משמורת משותפת.
ביום 25.01.2023 עברה הקטינה לגור עם האב וביום 06.06.2023 הוכרה לשיטתו רשמית משמורת האב בקטינה.
לא היה קשר כלל בין הקטינים לאם ורק בשלב ההוכחות נוצר קשר ספורדי ללא לינות.
הכנסות האב כטכנאי מחשבים הן בסך כ-5,500 ₪ ורכושו הוא רק חלק מגרש בחדרה שאינו מופשר לבניה.
הוצאות המדור של האב הן בסך 2,100 ₪ בחודש.
צרכי הקטינה הם לפחות 1,535 ₪ בחודש.
ע”פ דין צריכה הנתבעת להשתתף במזונות הבת בשיעור הנדרש.
בעקבות “פנית הקטינים” סיכמו הצדדים כי האב ירכוש מזון לבית האם וזו אף שלחה רשימת קניות. עלות מזון זה צריכה להשבה.
בין יולי 2020 לספטמבר 2022 הוציא האב, גם בניכוי עלות מסעדות וריהוט לקטינים, סך של 111,533 ₪ שהוא ראוי להשבתם.
האם ניסתה להמשיך לגבות בהוצל”פ סכומי מזונות שלא הגיעו לה, ולא הקטינה קרן עד להוראת בית המשפט.
טענות הנתבעת בתמצית:
האב רק מנסה לחמוק מתשלום מזונות וממילא עש דין לעצמו ולא שילם.
המזון נרכש רק כהשלמה לדמי המזונות שאותם לא פרע האב.
לאם קשר עם הקטינה.
משרדו של האב נמצא בבית, ואין ליתן אמון בהכנסות שהוא טוען להן.
לאם אין כושר השתכרות מעבר לשכרה.
האם מעולם לא הסכימה לעסקת רכישת מזון תמורת מזונות ופעלה מכורח עד שירווח לאב.
האם מוכנה להכיר בקיזוז 20,000 ₪ שהם הוצאה ריאלית על הקניות למזון.
דיון והכרעה:
מזונות הקטינה
בהינתן בע”מ 919/15 (פמ”מ) דומה שאין עורר כי ע”פ הפסיקה ניתן, בהינתן יחס זמני שהות ויתר הכנסות מתאימים לחייב גם אם במזונות קטין (ראה גם עמ”ש (ת”א) 14612-10-16 פ’ ב’ נ’ א’ ב’ – קטינה).
הפיכת בית האב לבית עיקרי לקטינה בוודאי מפסיק את חיוב האב במזונותיה כלפי האם וכל ניסיון לגבות מזונות עבור הקטינה לאחר מועד זה בוודאי לא היה מעשה כדין מצידה של האם.
ואולם, בכאן מבקש האב בנוסף להפסקת חיוב המזונות כי האם תפרע לו מזונות עבור הקטינה ובשיעור זהה בסך בו הוא מחויב עבור שני קטינים נוספים.
די באמור לעיל כדי לסבור שהאב פשיטא רוצה שלא לשלם מזונות לשני ילדיו הנוספים כפי שעשה בפועל גם ללא “ברכה” שיפוטית במשך שנים (ראה פרוטוקול בעמ’ 21).
שינוי הנסיבות המהותי והבלתי צפוי שבמעבר הקטינה לאב עדיין אין משמעו חיוב מידי של האם במזונות הקטינה. עדיין יש להוכיח התובענה, לראות את התמונה הכללית לגבי כל הקטינים ולמצער לעמוד בחובות תום לב בסיסיות.
בהתייחס לחלק מן הדרישות הנ”ל, כך כתבתי בעניינם של הצדדים ביום 14.08.2023:
“לפניי בקשה של אב להורות על פסיקת מזונות זמניים לקטינה ילידת יום 16.12.2009.
אין עורר כי בחודש ינואר 2023 עברה הקטינה להתגורר אצל אביה בעוד שני אחיה התאומים, ילידי 16.01.2013 נותרו להתגורר עם האם.
עד למעברה של הקטינה עלה סך המזונות למעל סך 5,000 ₪ והנה, מבקש האב כי האם תשלם לו מדי חודש (תוך שמשכורתה היא מעט מעל סך 8,000 ₪ לחודש) סך העולה על 3,200 ₪.
במילים אחרות: לשיטתו של האב, מבוקשים מזונות זמניים כך שקטינה אחת תזכה לסך 3,200 ₪ ואילו לאחרים יוותר סך שהוגדר בפסיקת בית המשפט העליון כמקפח, ובפסיקת בתי המשפט כמחפיר, בגובה של אולי 1,000 ₪ לחודש לקטין.
עצם הבקשה חסרת תום לב דיוני, ומוגזמת, שלא להשתמש בביטויים אחרים.
אין עורר כי מאוגוסט 2022 לא פרע האב דבר למזונות שני הקטינים …
אין עורר כי מאוגוסט 2022 לא פרע האב דבר למזונות שני הקטינים, ופירעון בפקודת מאסר בגובה 12,000 ₪ בוודאי שאינו פרעון מרצון, גם לא ברור לאיזו תקופת חוב הוא מתייחס.
אין עורר כי על-פי החלטת ההוצאה לפועל אין עוד מחויב האב במזונות הקטינה, ואם ניתנה החלטה נוספת – הרי אני מורה כי החל מחודש ינואר 2023 לא חב האב בשליש מדמי המזונות שנפסקו, כך שלא יחוב דבר במזונות הקטינה, כך שאני מורה שהאם חבה לאב מחצית הוצאות רפואיות חריגות בלבד.
די בכך כדי שבשלב של מזונות זמניים, לאור הכנסות האם, לא אפסוק מזונות זמניים ולמעשה, קשה לי להבין את טענת האב לפיה כטכנאי מחשבים הוא משתכר שכר מינימום, תוך שהוא אטוען כי על האם להגדיל הכנסתה כדי להקטין את נטל המזונות שלו, אך הוא עצמו, לטענתו, אינו מסוגל להתאמץ יותר והוא נעזר בבני משפחתו – הכנסה בה אינני אמור להתחשב, למרות שמדובר בהכנסה שהיא תחליף למאמץ שחייב אדם להתאמץ כדי לפרנס את ילדיו שלו.
כאשר תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי והוחקו מחדש, הושם דגש יתר על הצורך בתום לב דיוני. כאמור, התנהלותו של האב, אשר חדל לשלם את המזונות וחלק נגבה בפקודת מאסר (ואין מדובר במזונות שהם מעל למינימום, אולי פחות מכך, לשלושה ילדים), יהא זה בלתי ראוי לחלוטין להורות על העברת שני שליש מגובה המזונות הכולל לאב.
ביני לביני, תביעת המזונות צריכה להביא לבחינה כוללת של צורכי הילדים כולם, הכנסות הצדדים ועוד כיוצא בזה. בוודאי שבקשה למזונות זמניים אינה מוצדקת בשלב זה.”
למעשה, התעלם האב מהחלטתי, והמשיך במיצוי ההליך ואולם בכך אין כדי לשכך את חוסר האמון שחשתי כלפי דרך התנהלותו.
כעת, מגיע אני לשאלה האם נותן אני אמון ברשימת צרכי הקטינה כפי שצוינו בכתב התביעה.
מאז מגפת הקורונה שהיוותה נימוק מרכזי עבור האב באשר למיעוט הכנסתו, עברו כמה שנים ולמרות זאת אגב עדותו הצהיר האב על הכנסה של כ-3,500 ₪ לחודש כטכנאי מחשבים. לאמור, סך שהוא נמוך אפילו משכר המינימום.
וכן הסביר האב בעמ’ 20 בחקירתו הנגדית:
“תסביר בבקשה איך זה שאתה טוען שאתה מרוויח שכר מינימום ומאידך רוכש דברים לרבות משקאות חריפים במקומות יקרים המעידים על אדם שמרוויח הרבה יותר משכר מינימום.
העד, מר ש. ר: קודם כל אני רוצה לתקן זה לא 5,500 זה 3,400,
עו”ד קיידנוב: כמה?
העד, מר ש.ר: 3,400 שקלים, זה מה שאני מרוויח כולל מע”מ כן. דבר נוסף איך אני משתכר? אני הפכתי לנטל על ההורים שלי כוח המשפחה שלי, המשפחה שלי הפכה להיות נטל על המשפחה
כב’ הש’ שני: סתם שאלה להאיר אתה עיניי, אומר אדם אני מרוויח פחות משכר מינימום,
העד, מר ש.ר: נכון.
כב’ הש’ שני: למה שלא ייקח את עצמו וילך לעשות משהו שיעניק לו קצת יותר שכר? הרי אתה לא בן אדם שלא יכול לעבוד, אתה לא נחות משאר ההולכים ברחובות.
העד, מר ש. ר: אבל אני עברתי משבר נפשי קשה מאוד, בעקבות זה שהיא הקריסה לי את העסק, את כל מה שבניתי, עברתי טראומה נפשית, טרור כלכלי, סגרו לי את חשבונות הבנק,
כב’ הש’ שני: סליחה איך זה מסביר,
העד, מר ש.ר: צ’קים, כרטיסי אשראי,
כב’ הש’ שני: אתה רוצה הרי בסופו של דבר לעשות לך ולילדיך טוב אתה לא רוצה לעשות להם רע אתה רוצה לעשות להם טוב, אתה מבין שכולכם תיהנו יותר ויהיה פחות לחץ אם תלך לעבוד בעבודה רגילה למה אתה לא עושה את זה? ואם אתה אומר לי, תן לי רק להשלים את השאלה, אם אתה אומר לי אני נפשית לא מסוגל, למה לא תוציא את הנכות המתאימה? גם אז יהיה כסף מזה.
העד, מר ש.ר: תראה, אני יכול ברשותך אדוני לתת טיפה איזו הבהרה קטנה? עסקה לפחות? אחרי שעשו לי את המהלך הזה שסגרו לי את חשבונות הבנק נכנסתי למין מערבולת נפשית, לקוחות עזבו אותי, הפסיקו לעבוד איתי הייתי חייב כסף לספקים לא ידעתי מאיפה לשלם אבא שלי עזר לי עברתי איזשהו טלטלה מאוד גדולה בתקופה הזאתי רק אני יכול לספר על מה שאני חוויתי בעקבות הטרור הזה,
כב’ הש’ שני: ועכשיו כשנגמרה הפסקה שאדוני רצה להגיד אולי תענה לי לשאלה מה אכפת לך?
העד, מר ש.ר: כן.
כב’ הש’ שני: מה כן?
העד, מר ש.ר: אני סובל מפסוריאזיס בידיים, בכל הגוף אני יכול, אני בקושי מצליח לעבוד עם הידיים בתור טכנאי הייתי לפעמים פשוט העור שלי נשבר,
עו”ד קיידנוב: היית אצל רופא תעסוקתי או משהו? יש לזה אישור או משהו?
העד, מר ש.ר: אני אלך לרופא תעסוקתי, לא, אני לא עושה שום דבר אני באמת אני גם יכול לקבל עשרה אחוז הנחה בעירייה ואני לא עושה את זה, אני יכול,
עו”ד קיידנוב: אין לך שום אישור רפואי על-כך, אין לך שום אישור רפואי,
העד, מר ש.ר: אני לא עושה את זה ואני יכול לקבל,
עו”ד קיידנוב: אתה עובד בצורה רגילה,
העד, מר ש.ר: מה?
עו”ד קיידנוב: אתה עובד בצורה רגילה אין לך שום אישור רפואי שיש לך איזושהי בעיה לעבוד.
העד, מר ש.ר: יש לי אישור, לא הייתי אצל רופא תעסוקתי אבל יש לי אישור לפסוריאזיס,
עו”ד קיידנוב: איפה ועדה רפאית שקבעה לך אישורי נכות, אי כושר? אין שום דבר אדוני.
העד, מר ש.ר: כי לא עשיתי עם זה כלום לא פעם הזנחתי.
עו”ד קיידנוב: בסעיף 14 לתצהיר אתה מצהיר שאתה שותף בחלק יחסי ביחד עם אביך במגרש בחדרה, אתה לא משלם דמי מזונות מחודש אוגוסט 2022 מדוע לא תמכור את הזכויות שלך בנכס ותשלם לנתבעת את דמי המזונות שאתה חייב לה בסך 116,000 ש”ח?
העד, מר ש.ר: מאוד פשוט זה הדבר היחיד שאני משאיר לילדים שלי זה הדבר היחיד שיש לי להשאיר לילדים שלי כדי להבטיח את ביטחונם הכלכלי ומה שהיא מתכוונת לעשות עם זה,
עו”ד קיידנוב: אבל אתה לא משלם כבר מעל שנתיים מזונות, דמי מזונות ודני, האישה הולכת ומקבלת מהרווחה אוכל.”
במילים אחרות, האב נמנע לשיטתו מיצירת הכנסות אך אורח חייו אינו תואם (ולטובה) את הכנסותיו הנמוכות הנטענות.
הוסף לאמור לעיל את ניסיונו של האב לגבות סכומי כסף עבור מסעדות ריהוט וכו’, ותמצא עצמך מפקפק עד מאוד באמינות רשימת הצרכים.
התובע מתגורר אצל ועם אביו כך שבנסיבות אלו דרישת השתתפות ב-600 ₪ ומעלה בצורכי המדור של השניים הופכת, למרות שגם הקטינה גרה באותו מדור, להוצאה בטלה בשישים עבור הקטינה.
ואם בכך לא די, מודה התובע בעמ’ 22 כי הוצאות המדור מדווחות על ידו כהוצאות עסקיות מוכרות.
בעמ’ 23 נמצא התובע כמי שטוען טענות שווא ללא כל בסיס בדבר היות האם גרה עם אביה וטענות לא מבוססות אודות הכנסה נוספת כביכול שיש לאם.
וכך מצאתי בעדות מעמ’ 24:
“עו”ד קיידנוב: בסעיף 21 לתצהיר אתה טוען כי אתה דואג לכל צרכי הקטינה לרבות שיעורים פרטיים, דמי כיס, חוגים, מזון ועוד, ועוד הילדה שנים לא הייתה בחוגים, הילדה הייתה בעבר בשלושה שיעורים פרטיים באנגלית מדוע אתה מנפח הוצאות אשר אינן קיימות על סכום של 3,170 ש”ח לחודש?
העד, מר ש.ר: מה זאת אומרת מנפח הוצאות? הילדה אמנם לא הולכת לחוגים אבל יש לי המון הוצאות,
עו”ד קיידנוב: אבל אתה רושם את רשימת ההוצאות ובית משפט יכול להתרשם כאילו אתה מוציא אותן מכיסך.
העד, מר ש.ר: מה זאת אומרת ברור שזה מכיסי, זה מהכיס של ההורים שלי, כן.
כב’ הש’ שני: סליחה, אם אין חוג אז אין הוצאה,
העד, מר ש.ר: נכון.
עו”ד קיידנוב: אין הוצאה אז למה אתה רושם שיש הוצאה?
העד, מר ש.ר: היא הייתה הולכת בעבר לחוגי שחייה,
כב’ הש’ שני: בסדר או-קיי הלאה,
העד, מר ש.ר: היה לה חוג שחייה הרבה שנים היא הלכה 6 שנים,
עו”ד קיידנוב: בהתייחס לסעיף 24 הנך טוען לגבי צרכיה החודשיים של הקטינה וטוען שהוצאות המדור של הקטינה הם 630 ש”ח לחודש, ועוד אתה לא משלם כלל שכירות עבור הדירה שבה אתה גם ולכן אין הוצאות מדור בסך של 630 שקל לחודש. לגבי הוצאות תקשורת מדובר בהוצאה של חמישים ש”ח לטלפון בחודש לגבי קוסמטיקה מדובר בילדה שקונה קוסמטיקה מהסוג 80 ש”ח לחודש מדוע אתה מנפח את הסכומים כאשר אין קשר בין הסכום שאתה מוציא בפועל לבין הסכומים הנדרשים הרי אתה הדירה היא של אביך אתה לא משלם שקל אחד דמי מזונות אז למה אתה מחייב אותה במדור?
העד, מר ש.ר: אז זאת אומרת?
עו”ד קיידנוב: בשכירות,
עו”ד אוזן: מפנה אותך ל-24,
עו”ד קיידנוב: סליחה אדוני,
עו”ד אוזן: אמרתי לו שיפנה אותו לסעיף 24,
העד, מר ש.ר: תראה הדירה הזאת שאנחנו תופסים זה לא, אתה יודע שאבא שלי גם יכל היה להשכיר אותה ולחיות הרבה יותר טוב הוא לא היה חייב לתת לי לגור בה,”
בהינתן האמור לעיל, אין אני נותן שום אמון ברשימת הצרכים של הקטינה כפי שפירט התובע.
תובענה למזונות היא תובענה כספית הצריכה להוכחה (וראה עמ”ש (ת”א) 14781-09-19 פלוני נ’ פלונית) ואף שבית המשפט יכול לשום מזונות קטין מידיעתו הוא (וראה ע”א 687/03 מזור נ’ מזור, פ”ד לח(3) 29, 33; תמ”ש (טב’) 12107-04-10 ס.ג. נ’ ע.ג.) אין זה אומר כי יש חובה להיעתר לתובענה שלא הוכחה והיא חסרת תום לב דיוני.
בשולי הדברים, אומר כי לא רק שהמצב של האב כלפי הצרכים וההוצאות נועד להטעות ולהגזים, שלא לומר להוליך שולל. כך הם פני הדברים גם לעניין טיעונו להכנסה.
לא נחה דעתי כי האב אינו יכול להגדיל הכנסותיו, רמת חייו אינה משקפת את ההכנסות הנמוכות הנטענות וגם את המגיע לו לכאורה, עקב בעיותיו הרפואיות, משום מה לא מתאמץ האב לגבות. בוודאי שלא ניתן לקבוע כי הוא ממצה יכולת השתכרות או כי יש להכיר בנימוקיו כלגיטימיים.
בהינתן האמור לעיל, וגיל הקטינה לא ברור לי גם מה טעם משלח האב את האם לאור גיל ילדיו (10 שנים) לעבוד יותר אך את עצמו לאור גיל הקטינה (15 שנים) פוטר הוא.
לאור צרכי שאר הקטינים והשיעור המינימלי של מזונותיהם, אזי למעט חיובה של האם להשתתף במחצית הוצאות חריגות חינוכיות ורפואיות של הקטינה, ולאור פוטנציאל ההכנסה ורכוש התובע (סבור אני כי במקרה הרע, אזי פוטנציאל ההכנסות של האב הוא יותר משווה לזו של האם ואין לו הוצאות מדור) דין תביעת האב למזונות הקטינה – להידחות.
בסעיף 32 לסיכומיה כתבה האם כך:
“בנוגע לסעיף 52 הנתבעת מתנגדת מכל וכל לשלם לתובע סכום של 111,533 ₪ היות שסכום זה אינו מהווה את ההוצאה האמיתית והראלית שהוציא התובע עבור רכישת מוצרי מזון ב-11 חודשים לבית הנתבעת עבור ילדיו. הנתבעת מוכנה להפחית 20,000 ₪ מסכום חוב המזונות בתיק ההוצאה לפועל למרות שאין לתובע קבלות מלאות ורשמיות על כל הרכישות.”
למעשה בכותבה את האמור, עשתה האם, הנתבעת, חסד עם התובע.
אכן לא הגיונית טענת התובע כי שכרו כ-3,500 ₪ אך הוא רכש לנתבעת מזון בסך כ-10,000 ₪ בחודש.
נדמה כי התובע פשיטא אסף קבלות ללא שיהיה שיוך ישיר בינו לבין מה שניתן לנתבעת.
הלכה פסוקה היא כי הרוכש מזון או טובין חלף מזונות נחשב כמתנדב ואין לקזז סכומים אלו מחיובי מזונות קל וחומר לתובעים (וראה ע”א 47-64 חוה (חביבה) ששון נ’ יעקב ששון, יח(4) 235).
העובדה שהתובע עשה דין עצמי ולא פרע מזונות, ובכך אילץ את הנתבעת להיעזר בכל סיוע שתוכל, אינה מאפשרת תביעת החזר בבחינת מעילה בת עוולה לא יצמח עוד. מאליו מובן כי התובע לא הודיע מראש לנתבעות כי אם תיטול ממנו מזון יתבע הוא דמי השבתו.
מדיניות משפטית רצויה מבקשת תשלום בכסף ולא עריכת קניות אגב התחשבנות אין סופית לעתיד.
צריך אדם לדעת שאם קונה הוא מזון לילדיו או בגד אין הדבר מאפשר תביעת החזר גם אם לא הייתה התביעה כוללת סכומים שלא ראוי היה לתבוע וערבוב בין הוצאות האב לאלו של הקטינים.
רוצה לומר אחרת, התובענה לא הוכחה ספציפית ובמידה הנדרשת ולא נוצר קשר סיבתי של ממש בין ההוצאות הנדרשות למה שניתן בפועל.
הסכמתה של הנתבעת להכיר בסך 20,000 ₪ היא מידתית ויותר מזה.
סוף דבר:
התובענות נדחות.
הצדדים ישאו בשווה בכל הוצאה רפואית שאינה ניתנת בזמן סביר בקופת החולים בה חברה הקטינה וכן בהוצאות מעין רפואיות כגון: טיפול פסיכולוגי ומשקפיים.
הנתבעת תקזז סך 20,000 ₪ מחוב התובע בהוצל”פ.
התובע ישא בהוצאות לטובת הסיוע המשפטי בסך 25,000 ₪.
ניתן היתר לפרסם פסק דין זה ללא פרט מזהה אודות הצדדים.
המזכירות תסגור את התיק.
