תומר גלבוע, סיון גלבוע,שניהם ע”י ב”כ עוה”ד טל רבינוביץ’, ביתק טכנולוגיות בע”מ ע”י ב”כ עוה”ד אליס סיוון, בר מישאל ע”י ב”כ עוה”ד סבטה קיפניס, פסק דין

לפני

כבוד השופט ישראל פת

התובעים

1. תומר גלבוע

2. סיון גלבוע

שניהם ע”י ב”כ עוה”ד טל רבינוביץ’

נגד

הנתבעים

1. ביתק טכנולוגיות בע”מ ע”י ב”כ עוה”ד אליס סיוון

2. בר מישאל ע”י ב”כ עוה”ד סבטה קיפניס

פסק דין

רקע כללי, מיהות הצדדים ותמצית טענות התובעים בקליפת אגוז

עניינו של פסק הדין שלפניי בעתירת התובעים, בני זוג, כנגד הנתבעים. בני הזוג התובעים יכונו להלן: התובעים, כאשר התובע מס’ 1 יכונה להלן: התובע. התובעים הם בעלי זכויות בקוטג’ בן 4 מפלסים: מרתף, קומת כניסה, קומת חדרים וגג, במגרש מס’ 213, בחלק מחלקה 92 בגוש 8568, ברח’ בני בנימין 32 ג’ בנתניה (להלן: הבית או הקוטג’). הקוטג’ מהווה מבנה אחד מתוך מבנן (בלוק) של שלושה קוטג’ים מחוברים, כאשר יתר הקוטג’ים נרכשו בשעתו ע”י אחיו של התובע, בהתאם לנסח טאבו ולהסכם שיתוף, שנערך בין האחים, ושצורפו לכתב התביעה. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1, חברה, העוסקת במערכות חימום תת רצפתיות, אשר התקינה בביתם של התובעים חימום תת רצפתי (להלן: החברה), וכנגד הנתבע 2, מפקח הבניה של הבית, שביצע במועד הרלוונטי את עבודות הניהול והפיקוח על הקמת הבית (להלן: המפקח), כמו גם אותן עבודות ביחס לקוטג’ים האחרים. באשר למעמדו של המפקח, הרי שאברר עניין זה בהמשך הילוכי. יוער כי (כפי שהדברים עולים מדברי התובע בפר’ הדיון מיום 8.2.24, עמ’ 9, ש’ 6-8) ביתם של התובעים הוא הבית הגדול ביותר בין הקוטג’ים, והוא ממוקם בצד הקיצוני המערבי.

יריעת המחלוקת העובדתית משתרעת, בין היתר, בשאלת הרמת הנטל ע”י התובעים ביחס לטענותיהם בדבר התרופפות הריצוף בביתם, כמו גם שאלת הנצילות האנרגטית של מערכת החימום התת הרצפתית, והקשר בין כשלים אלו להתנהלות הנתבעים. הסוגיות המשפטיות שלפניי עוסקות, בין היתר, בשאלת משקלה של חוות דעת מומחה ביהמ”ש, שניתנה במישור התיאורטי, בהעדר שיתוף הפעולה של התובעים עם מומחה ביהמ”ש, נושא שאליו אדרש בהרחבה בהמשך הילוכי.

התובעים התקשרו עם החברה ביום 9.11.09, בהסכם להתקנת חימום תת רצפתי בקומת הכניסה ובקומה א’, ובחדר הרחצה בקומת המרתף של הקוטג’, תמורת הסך של 47,939 ₪ (להלן: ההסכם והפרויקט בהתאמה). ההסכם נכרת עובר לתחילת העבודה לבניית השלד של הבית. ביום 12.11.09 שילמו התובעים לחברה 70% מהתמורה כמקדמה. ביום 3.10.12 הסתיימה התקנת מערכת החימום והתקנת הבקרים (למעט בקר בודד במקלחת המרתף, אשר טרם הותקן עד היום, לשיטת התובעים, כאשר החברה חלוקה על כך), ותשלום היתרה היה מותנה בהפעלת החימום כסדרו.

לטענת התובעים, בשל פגמים, כשלים ואי התאמות שנפלו במערכת החימום התת רצפתי ובהתקנתה, וכן בשל פגמים שנפלו בביצוע הנחת הריצוף, נוצרו ליקויים חמורים במערכת הריצוף, המחייבים את פירוק הריצוף על כל השכבות שמתחתיו, וביצוע מחדש של החימום התת רצפתי, שבוצע בניגוד להוראות היצרן ולכללי המקצוע.

עוד נטען כי החברה לא מסרה מפרט טכני, אלא סקיצות בלתי ברורות דיין; לא הוכן תכנון מקדים של המערכת; מערכת החימום התת רצפתי לא הוגדרה; החברה הניחה את הכבלים על שכבות סומסום וחול, בניגוד להנחיות היצרן, וכל זאת בפיקוחו של המפקח; החברה לא ביצעה מישקי הפרדה על פי הוראות היצרן; העובי של שכבות הבידוד מעל שכבת החימום רב מהדרוש, דבר שפגע ביעילות החימום; עובי מצע הסומסום המופרז ועובי מצע החול המופרז גרמו ותרמו להוספת השקיעה של האריחים ברצפה; החול והסומסום אינם מיוצבים בצמנט בניגוד לדרישות התקן. כתוצאה מאי התאמות אלה, הריצוף שקע ונסדק וקיימת נצילות נמוכה של מערכת החימום. בנסיבות העניין, חל הכלל של “הדבר מדבר בעד עצמו”.

לטענת התובעים, גם למפקח אחריות מוחלטת על ההתקנה הכושלת של החימום התת רצפתי, כאשר לטענת התובעים, אחריותם של החברה ושל המפקח היא ביחד ולחוד. לטענת התובעים, אחריותו של המפקח נובעת מכך ששירותיו נשכרו על ידי התובעים, כדי לפקח על עבודות החברה. כל התשלומים שהעבירו התובעים לנתבעת, היו לאחר בדיקתו ואישורו של המפקח את העבודות.

ביום 16.9.18 נערך ביקור של מהנדס מטעם התובעים, ד”ר אברהם בן עזרא (להלן: מומחה התובעים). ביום 9.10.18 נמסרה חוות דעת מומחה התובעים, שקבעה כי עלות ביצוע העבודות הדרושות לביטול אי ההתאמות וביצוען מחדש מסתכמת בסך של 540,926 ₪.

התובעים עותרים לשפותם בגין הרכיבים הבאים: עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת של מומחה התובעים, בסך של 540,926 ₪, שכ”ט שמאי בסך של 4,446 ₪, מגורים חליפיים בעת ביצוע העבודות בסך של 60,000 ₪, אריזה של תכולת הבית בסך של 5,850 ₪, פירוק וילונות, כיסוי טפטים, כיסוי גופי תאורה בסך של 3,510 ₪, הובלה לאחסון בסך של 8,190 ₪, אחסון מטלטלין בסך של 15,795 ₪, הובלה חזרה מאחסון בסך של 8,190 ₪, בדיקת מעבדה מטעם התובעים בסך של 4,446 ₪, עוגמת נפש בסך של 70,000 ₪, ובסה”כ סך של 712,461 ₪. התובעים העמידו את תביעתם על סך של 700,000 ₪ בלבד משיקולי אגרה. בשולי כימות הנזקים ע”י התובעים יוער כי מקצת מהרכיבים טרם התגבשו. בהקשר זה אפנה להחלטתי בפר’ הדיון מיום 3.11.21 (עמ’ 6, ש’ 22-25), המצטטת את הצהרת ב”כ התובעים, שלפיה, הרכיבים של דיור חלופי, אריזת תכולת הבית, פירוק וילונות וכיסוי גופי תאורה, הובלה לאחסון, אחסון והחזרה (כלומר: כל הנזקים המפורטים בסע’ 16-17 לכתב התביעה), טרם התגבשו, והתובעים שומרים על זכותם להוכיחם.

בשולי הדברים יוער כי התובעים הדגישו כי אין בכוונתם לתבוע את הרצף (לעניין זה ר’: עמ’ 1, ש’ 15-16 לפר’ הדיון מיום 21.11.20; עמ’ 5, ש’ 28-29, ועמ’ 6, ש’ 26-27 לפר’ הדיון מיום 3.11.21). אדרש גם לעניין זה בהמשך הילוכי.

טענות החברה

לטענת החברה, התובעים השתהו בהגשת תביעתם ביחס לפרויקט: ביום 14.09.12 הסתיימה ההתקנה של החימום התת רצפתי. מאז ועד למועד הגשת כתב התביעה לא פנו התובעים לחברה בטענות בשל הליקויים הנטענים. בסיום העבודה וההתקנה פעלה המערכת באופן מצויין. עצם הגשת התביעה כ-3 חודשים לפני תום תקופת ההתיישנות עולה כדי חוסר תום לב. החברה מציינת כי כבר ביום 14.10.10 החלו העבודות על הפרויקט. העבודות נתמכות בהתקדמות הבנייה בשטח. התקדמות העבודה תלויה בקבלן השטח או המפקח, וכל פעולה לא נעשית ללא עדכון או אישור מהם. תחילה, העבירה החברה את תכניות המערכת לתובעים, ועל התובעים היה להעביר את דרישות ההתקנה לקבלן בשטח ולמפקח. בהמשך, היה על הקבלן בשטח להכין את דרישות ההתקנה של החברה, ורק לאחר מכן ביצעה החברה את ההתקנה בשלבים. בשלב הבא, הגיעה החברה לוודא שהקבלן ביצע העבודות הדרושות. החברה הגיעה לאחר שלב התקנת החשמל, האינסטלציה והטיח, ולפני שלב הריצוף, וזאת לצורך פריסת התשתית, והכל בתיאום עם הקבלן ועם המפקח. לאחר מכן היה על הקבלן לפרוס שכבה של סומסום בגובה של מינוס 8 ס”מ מפני הריצוף, שעליה תותקן תשתית גופי החימום. עבודת הסומסום היא באחריות התובעים והקבלן בשטח. מבירור שנעשה עם המפקח, נמצא כי במהלך השנים בוצעו שינויים במערכות הבית ולא מן הנמנע כי בשל כך נגרמו תקלות. לאחר התקנת המערכת היא פעלה היטב. כמו כן, לא מצוי בחוות הדעת של מומחה התובעים כל אזכור לליקוי או תקלה במערכת החימום. כל שנטען הוא לגבי התנהלות החברה, שפעלה, לכאורה, שלא בהתאם להוראות היצרן, ואולם לטענת החברה, היא פעלה בהתאם להוראות היצרן ולפי המקובל בענף המחממים התת רצפתיים. לחלופין, טוענת החברה, כי יש להשית על התובעים אשם תורם בשיעור מכריע, בשל התנהלותם הרשלנית. כך, נטען כי העברת הנחיות החברה לקבלן בשטח, ניתקה את הקשר הסיבתי לכל טענה כלפי החברה. כן טוענת החברה טענת שיהוי, שגרמה לה לנזק ראייתי – מועד גילוי הנזק היה, לכאורה, בסמוך להתקנת המערכת, אולם התובעים פנו רק בחלוף כמעט 7 שנים ממועד ההתקנה וקבלת מערכת החימום. ברי כי על התובעים היה לפנות בזמן אמת, על מנת לאפשר לחברה לברר את טענותיהם. כן טוענת החברה להטלת חבות המוטלת לפתחם של צדדים שלישיים: החברה אינה אחראית על עבודות ההכנה שבוצעו על ידי המתכנן ו/או הקבלן המבצע בטרם החלה החברה בעבודות ההתקנה. החברה אינה אחראית גם לעבודות שבוצעו לאחר ההתקנה. כן נטען להפרת חובת הקטנת הנזק ע”י התובעים: על התובעים היה להודיע על כל נזק בזמן אמת. כן נטען כי דרישת הפיצוי איננה בערכים ריאליים, אלא מנופחת ומוגזמת. זאת ועוד, התובעים מנועים מלהסתמך על חוות דעת שנערכה בחלוף שש שנים ומחצה, ועליהם להוכיח עלויות שבהן נשאו לכאורה. יוער כי בהמשך הדרך ובשלב הגשת ראיות החברה, זו הגישה חוות דעת מהנדס בניין מטעמה, אביעד כרמלי, וכן חוות דעת של שמאי בשם תום זגול. בהינתן מינוי מומחה ביהמ”ש, ובהעדר חקירתם של אלו לפניי, לא ארחיב באלו.

טענות המפקח

לטענת המפקח, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר: מערכת החימום הותקנה בחודש אוקטובר 2012 והתובעים שילמו את מלוא התמורה לאחר בדיקה והפעלה של המערכת. התובעים טוענים כי הליקויים התגלו מייד עם כניסתם לבית בשנת 2014, אולם (לטענת המפקח) הם נכנסו לבית כבר בשנת 2012. כתוצאה מהשיהוי נגרם למפקח נזק ראייתי חמור. התובעים לא פנו למפקח עד להגשת כתב התביעה. ההתקשרות עם המפקח הייתה לאחר גמר ביצוע שלד המבנה ושלבי סיום של הטיח. לטענת המפקח, ההתקשרות בין התובעים למפקח הסתיימה בחודש מרס 2012; ואילו מערכת החימום הותקנה בחודש ספטמבר 2012. סיום העבודה של המפקח אצל התובעים נבע מהעדר הסכמות עם התובעים בשלב שלפני התקנה של עבודות הנגרות, ההתקנה של המטבח, פרקטים, דלתות, אלומיניום, חלקי מערכת מיזוג אוויר וכיו”ב. כלומר, בטרם כניסתו של המפקח לפרויקט, ואף לאחר יציאתו, ביצעו קבלני משנה נוספים ושונים עבודות בבית התובעים. מרגע שבוצעו עבודות שונות על ידי קבלנים אחרים בבית, נותק הקשר הסיבתי. התובע עצמו (שהתגורר באותה עת בסמוך לאתר) ביקר מדי יום ביומו באתר, ניהל את הפרויקט, והוא שבחר את בעלי המקצוע השונים. כן טוען המפקח כי לא ברור מדוע הרצף לא נתבע. כמו כן: התקנת מערכת החימום נעשתה בהתאם להנחיות המפרט הטכני, אשר נמסר על ידי החברה, שעמה התקשרו התובעים באופן ישיר ועוד בטרם התקשרו עם המפקח. המפרט באנגלית שצורף לכתב התביעה אינו מוכר למפקח, והוא ראה אותו בפעם הראשונה רק לאחר הגשת כתב התביעה. ביתם של התובעים תוכנן עם הכנות עתידיות רבות, אשר בוצעו במהלך השנים וייתכן שגרמו לפגיעה במערכת. הריצוף שנבחר על ידי התובעים הוא מסוג טרוונטין – אבן טבעית, אשר מטבעה מלאה בגידים ונימים, כאשר ענייננו באבן חלשה הנשברת בקלות. ספק האבן והאדריכל הסבירו זאת לתובעים וכן הסבירו שהעדר תחזוקה נכונה יכול להוביל לסדקים ושקיעה של הריצוף. זאת ועוד, כאשר מדובר בבית חדש, לא מן הנמנע כי בתקופה הראשונה תתרחש תזוזה של הבית. כן נטען כי המפקח איננו אחראי על הגדרת מערכת החימום. הוראות באשר לאופן התקנת המערכת נמסרו לידי המפקח על ידי החברה, בנוכחות התובע, והמפקח לא מכיר ולא קיבל לידיו את ההוראות המצורפות כנספח ז’ לחוות דעת המומחים בשפה האנגלית. כן טוען המפקח כי (בניגוד לטענת התובעים) בוצעו משקי הפרדה. העובי של שכבת החימום בוצע על פי הנחיית איש חימום רצפתי מטעם החברה. הבית תוכנן להיות בית חכם, והמילוי של הסומסום בוצע על פי הדרישה ובהתאם למגבלות הגבהים והמדרגות שהיו כבר קיימות ובאישור מהנדס. עוד נטען כי בשימוש בתשתית מסוג סומסום אין צורך לייצב באמצעות צמנט. סומסום הוא חומר שמטבעו אינו נוטה להתכווץ או לשקוע, ככל שאין שינוי במבנה. כן נטען כי חוות דעת מומחה התובעים נערכה בחלוף 8 שנים ממועד ההתקנה, ולאחר שימוש יומיומי במערכות הבית. המפקח ביקר בבית התובעים ומצא כי אין שקיעות ברצפה, קיימים נימים (שנגרמו כתוצאה מאי ביצוע תחזוקה לשיש) הניתנים לסילוק באמצעות ליטוש וסילר. במערכת החימום במרתף מערכת התרמוסטט כלל אינה מחוברת ולכן אינה עובדת. כן נטען כי ככל שטופסי 4 ו-5 התקבלו לאחר שנתיים, כטענת התובעים, הרי שהמערכת עמדה שנתיים ללא הפעלה. מעבר לכך, וככל הידוע למפקח, התובעים מתגוררים בבית החל מ-2012, באופן שמצביע על שיהוי ניכר בהגשת התביעה. בהקשר זה מפנה המפקח להליך קודם שהתנהל כנגד התובע, ע”י עובדת ניקיון שנפגעה בסיום הבניה ושהגישה תביעתה כנגד התובע, ואילו זה הגיש הודעת צד ג’ כנגד המפקח. עם זאת, גם במסגרת ההודעה הנ”ל לא עלתה כל טענה באשר לליקויים בחימום התת רצפתי או בריצוף.

ההסכם

ההסכם שנכרת בין הצדדים ביום 9.11.09, הוא למעשה, טופס הזמנה/הצעה שבלוני של החברה, שצורף ע”י התובעים כנספח א’ לכתב התביעה, כדלקמן:

הסכם זה כולל את פרטי החברה, פרטי הלקוח (כאשר בסעיף זה מופיעים פרטי התובעים, כמו גם פרטיהם של דניאל חג’אג’ וטל חג’אג’, אחיו של התובע, בעלי הקוטג’ים הסמוכים, שגם אצלם הותקן ע”י החברה חימום תת רצפתי). שם וטל’ לתיאום: תומר, התובע. במסגרת פרטי אנשי הקשר מפורטים: האדריכל, אנדרי מרטין; הקבלן, עטף; החשמלאי ואלידי; והתואר מפקח מחוק, כשלצדו מופיע שמו של תומר, התובע. יוער כבר כעת כי לא מצאתי כי פרטי המפקח מופיעים על גבי טופס ההזמנה.

אזורי החימום מפורטים בטבלה נפרדת במסגרת ההסכם, כאשר לדוגמא: המקלחת וחדר הביליארד כוללים שטח בסך של 53 מ”ר, חדר מרתף, בשטח של 10 מ”ר, ממ”ד בשטח של 9 מ”ר וכיו”ב, והכל כמפורט ב-12 סעיפי הטבלה.

מעל לטבלה המפרטת את החדרים ואת שטחיהם, מפורט בהדגשה כי באחריות הלקוח להעביר התכניות לחברה, לתאם בדיקת מוכנות לפני עבודת הריצוף, לתאם בדיקת הרציפות לאחר הריצוף ולהקפיד על תיאום כל הקריאות.

הרובריקה המיועדת להערות לא מולאה. מתחתיה מופיעה רובריקה המתייחסת לסוג הריצוף ולבידוד התרמי, כאשר אלו לא מולאו. כן פורט כי בבית קיים ריצוף פלציב, ופרטי מחממי המגבות ומתקן האדים.

בנוסף קיימת רובריקה המתייחסת לשטח החימום, שבהתאם למפורט כולל 67 מ”ר +292 מ”ר (כלומר: בסה”כ 359 מ”ר), וכן פירוט של 15 בקרי טמפרטורות.

מתחת לטבלה הזו מופיעים פרטי התשלום, הכוללים תשלום בסך של 41,150 ₪ בצירוף מע”מ בסך של 6,789 ₪ (לפי חשבוני, מע”מ בשיעור של 17% אמור להוביל לתוצאה של 6,995 ₪), ובסה”כ סך של 47,939 ₪. מתוך סכום זה שולם סך של 37,500 ₪, ב-10 תשלומים שווים באמצעות כרטיס אשראי, כאשר נקבע כי היתרה תשולם במעמד התקנת הבקרים.

חוות דעת המומחה מטעם התובעים, המהנדס אברהם בן עזרא

כאמור לעיל, מומחה התובעים ערך בדיקה מיום 16.9.18. זו נערכה, בין היתר, בהתבסס על בדיקות מעבדה בשם סקאן אין – SCAN IN מטעמו של מומחה התובעים (נספח ב’ לדו”ח מטעמו. להלן: דו”ח המעבדה).

דו”ח המעבדה נערך בכלל במועד מאוחר יותר, ביום 19.11.18, בהתבסס על בדיקה מיום 12.10.18. הבדיקה של המעבדה מבססת עצמה על קידוחים של כלל השכבות ברצפת הבית (שני קידוחים: האחד, בקומת הכניסה, והשני, בקומה ראשונה), שחושפים את השכבות הבאות:

בקומת הכניסה (הפירוט הוא מלמעלה למטה: מהשכבה העליונה לשכבה התחתונה) לאחר ביצוע קדח בעומק של 25 ס”מ: שיש 2 ס”מ, דבק 0.8 ס”מ, אריח סוג ב’ 1 ס”מ, טיט 2 ס”מ, סומסום 18.7 ס”מ, פלציב 0.5 ס”מ.

בקומה הראשונה נמצאו הממצאים הבאים (מלמעלה למטה) לאחר ביצוע קדח בעומק של 15 ס”מ: שיש 2 ס”מ, טיט 3.7 ס”מ, חול 8.8 ס”מ, פלציב 0.5 ס”מ.

יוער כי בסופו של דבר, מומחה התובעים עצמו איננו מצביע על כשלים בחימום, אלא על טענות, שלפיהן החברה והמפקח פעלו בניגוד להוראות היצרן. רק בסיכום חוות דעתו מנסה המומחה לכרוך בין הפעולה בניגוד להוראות היצרן (לשיטתו) לליקויים בחימום, הנוגעים בנצילות האנרגטית, כמו גם להתרופפות הריצוף. יודגש ויובהר כי מומחה התובעים לא נותן בחוות דעתו כל נתונים אמפיריים ביחס לטענתו בדבר הנצילות של החימום, באופן שאיננו מאפשר קביעה עובדתית או משפטית כלשהי ביחס לנתונים אלו. בהמשך הדרך ובמהלך ניהול ההליך טוענת ב”כ התובעים עצמה כי למעשה אין תקן לנצילות אנרגטית, וממילא אין מקום לנתונים אלו, וכאן ישאל השואל: אם כך, כיצד מותב זה יוכל להגיע למסקנות בדבר הנצילות האנרגטית, ללא נתונים אמפיריים, ללא חישובים וללא תקינה? האם על סמך תחושתו של מומחה התובעים בלבד? דומה כי אלו הדברים שהטרידו גם את מומחה ביהמ”ש, שלחוות דעתו אדרש בהמשך הילוכי.

באשר לטענה בדבר ביצוע החימום בניגוד להוראות היצרן, הרי שבנספח ג’ לחוות דעתו של מומחה התובעים מצורפות הוראות היצרן באנגלית. בנספח ד’ מפורט גוף חימום במבנה קיים, שלא כמו במקרה שלפניי, שעניינו במבנה חדש, המפרט הוא DTIF150. וכן נספח ה’, המפרט למבנה שלד, DTIF18. אתייחס לכך בהמשך הילוכי.

בשולי הדברים אעיר כי משענייננו בבדיקה שנערכה בחלוף שנים כה רבות ממועד ההתקנה, כאשר לא מועלית בה טענה עקרונית באשר לחימום עצמו, אלא טענה בדבר “העדר התאמה להוראות יצרן ולפרוספקט”, הרי שברי כי על הטענה להיות ממוקדת ומפורטת יותר, ולהצביע על הכשל “ברחל בתך הקטנה”.

רקע דיוני והחלטות נבחרות

ההליך דנן נפתח בתביעה שהוגשה ביום 12.6.19. בהמשך הילוכי אדרש למועד הגשת התביעה ולטענת השיהוי בהקשרה. מכל מקום, הליך זה מגיע לסיומו כעת, בחלוף למעלה מ-5 שנים ממועד הגשתו ובחלוף כ-12 שנים ממועד ביצוע הפרויקט. זאת, בנסיבות תקופת הקורונה, בקשות הדחייה מטעם הצדדים, הימשכות הליכי בדיקת מומחה ביהמ”ש והמכשולים שלעניין (כמפורט לקמן), וההליכים הממושכים, שכללו שני דיוני קדם משפט ו-3 דיוני הוכחות, כאשר לאחריהם הוגשו סיכומי ב”כ הצדדים.

ראשית, אתייחס למינוי המומחה מטעם בית המשפט. ב”כ התובעים הביעה התנגדותה למינויו של מומחה מטעם ביהמ”ש, כבר בסע’ 45 לכתב התביעה, שבו היא מבהירה את התנגדותה למינוי מומחה מטעם ביהמ”ש בכלל, ובפרט ל-4 מומחים, המפורטים על ידה בסע’ הנ”ל, שבראשם המומחה דנן, תוך קביעה כי אין מדובר ברשימה ממצה. יוער כבר כעת כי לו היתה מוגשת בקשה נפרדת, עניינית, מנומקת ומפורטת (ולא כללית) בעניין, תוך פירוט מנומק של ההתנגדות למומחה דנן (כמו גם ליתר המומחים המפורטים ברשימה הנ”ל) היה מקום לשקול מינויו של המומחה דנן, אך לא כך נעשה. ב”כ התובעים חוזרת על עמדתה, השוללת מינוי מומחה מטעם ביהמ”ש, גם בפר’ הדיון מיום 25.11.20 (עמ’ 2, ש’ 3-5 לפר’). בהקשר זה אפנה גם לעמדתו של ב”כ החברה, המקובלת גם עלי, מאותו דיון (עמ’ 2, ש’ 7-9) כי זהו בדיוק המקרה המצדיק מינוי מומחה מטעם ביהמ”ש. כן יוער כי כבר בדיון זה קבעתי כי בכוונתי לבחון מינוי מומחה מטעם ביהמ”ש (עמ’ 3, ש’ 1-2), וחזרתי על עמדתי זו גם בדיון מיום 3.11.21 (עמ’ 7, ש’ 7). כן הבהירה ב”כ התובעים במסגרת בקשה למתן הבהרה מיום 29.5.22, (סע’ 8 לבקשה מס’ 28) כי התובעים מתנגדים למינוי מומחה וכי הם מבקשים לשמור על חוות דעת המומחה מטעמם. ב”כ החברה הגיבה על כך כי כל עניינו של התיק הוא במחלוקת מקצועית ומשכך נדרש למנות מומחה מטעם ביהמ”ש. יוער כי כשלעצמי, לא השכלתי להבין מדוע במקרה כה מורכב מקצועית כמו מקרה זה מוגשת התנגדות עקרונית למינוי מומחה מטעם ביהמ”ש, אף מבלי להתייחס למיהותו של המומחה, וזאת, גם אם לתובעים הזכות לעמוד על ממצאי המומחה מטעמם. התנהלות זו השוללת מינוי מומחה בנושא כה מקצועי רק מעוררת תהיות האם עניינם של התובעים בירידה לחקר האמת. מכל מקום, בהחלטתי המפורטת מיום 30.5.22 הכרעתי כי מאחר שענייננו במחלוקת בעניין שבמומחיות, הרי שיש מקום להורות על מינויו של מומחה מטעם ביהמ”ש, ומיניתי את המומחה צבי רון (להלן: מומחה ביהמ”ש או המומחה רון).

כן אפנה להתנצחות ב”כ הצדדים בינם לבין עצמם באשר למענה לשאלונים וגמ”ס. לעניין זה אפנה, לצורך הדוגמה בלבד, להחלטתי מיום 22.11.21 על גבי בקשה 15, הודעת ב”כ התובעים. במסגרת זו הבהרתי כי לא מצאתי להעמיק בשאלות גמ”ס מעבר להחלטותיי הקודמות והמפורטות בעניין (כאשר, בין היתר, הפניתי להחלטתי בפר’ הדיון מיום 3.11.21). כך, קבעתי כי לא מצאתי (באותו שלב!) כי התובעים מתנהלים בשיטה של “מגלה טפח ומכסה טפחיים”. מאידך גיסא ציינתי כי לא מצאתי בשאלות ב”כ החברה משום “מסע דייג”, ואלו אף הובילו לתובנה כי חלק מהרכיבים בתובענה הם רכיבים עתידיים (כמפורט לעיל). עוד קבעתי כי התרשמתי כי מטרתה של הודעת התובעים מושא בקשה 15 היא התנצחות גרידא, ולא לגופו של עניין.

בהמשך הדרך, ולאחר שהוחלף הייצוג של החברה, התבקש לבחון בדיקת מומחה מטעמה של החברה. בשל כך התבקש לדחות את מועד דיון קדם המשפט הנוסף. ב”כ התובעים התנגדה לכך. בסופו של דבר נעתרתי לבקשה, כאשר בהחלטתי מיום 13.5.21 קבעתי כי חרף הבעת מורת רוחי מהגשת בקשת החברה ברגע האחרון, הרי שאאפשר הצגת חוות דעת מומחה מטעמה, ככל שתבחר בכך, כאשר שאלת ההוצאות תוכרע בסופו של ההליך.

עוד אפנה להחלטתי מיום 10.1.23, בדבר “בדיקת “משיכה צירית” בהעדר אריחים חלופיים, כאשר חרף בקשת המומחה עצמו, שראה בדיקה זו כקריטית, לא אישרתי בדיקה זו. אגב אורחא אציין כי ב”כ התובעים התנגדה גם היא להעברת חישובי נצילות, שלטעמה אינם רלוונטיים לענייננו.

כן אפנה להחלטתי מיום 12.2.23 על גבי בקשה מס’ 35, שעניינה בהצגת סרטונים שהוגשו ע”י התובעים למומחה שלא כדין וללא קבלת אישור המותב. אמנם התובעים הסתמכו על החלטתי הגנרית, שלפיה הם רשאים להגיש למומחה כל מסמך מטעמם; אולם נהיר כי מדובר במסמך גרידא ולא בסרטון שהונפק למטרת שכנוע המומחה. כן הבהרתי כי ככל שהמומחה יידרש לבדיקות נוספות הרי שחזקה עליו כי ידע לבצען בכוחות עצמו ללא צורך בהסתייעות בסרטון מטעם התובעים. בנסיבות העניין הוריתי למומחה להחזיר לתובעים את הסרטון או למחוק אותו. בסיפת ההחלטה קבעתי כי אין מקום לחייב את התובעים בהוצאות החלטתי, בנסיבות שבהן קבעתי כי הצדדים רשאים להעביר למומחה “כל מסמך שברשותם”, כאשר הנחתי לטובת התובעים כי הדברים לא היו ברורים דיים.

עוד אפנה להחלטתי מיום 1.3.23, שבה אני דוחה את עמדת התובעים כלפי המומחה, שלשיטתם, איננו משכיל להבין את נקודת המחלוקת שבה נפלגו הצדדים, כאשר הוא מבקש לבחון כשל שמעולם לא התבקש לבחון אותו. מאידך גיסא, מתנגדים ב”כ הנתבעים לבקשה, ורואים בה משום ניסיון להתערב בחוות דעתו של המומחה. בהקשר זה הערתי כי בתחילה סברתי כי יש לקבל את עמדת המומחה עצמו, אולם חזרתי בי מכך. מכל מקום, בהחלטתי הנ”ל דחיתי את עמדת התובעים וקבעתי בתמצית את הדברים הבאים:

” לגופו של עניין ולענייננו, אין לי אלא לקבוע שהגיעה העת להשלים את הדו”ח, ללא מעורבות שלי בהנחיית המומחה; כאשר לאחר השלמתו של הדו”ח יהיו רשאים ב”כ הצדדים להגיש שאלות הבהרה למומחה. בהקשר זה ונוכח החלטתי מיום 23.2.23, ובשים לב להודעת המומחה עצמו הרי שעל המומחה להציע טכניקות שונות להשלמת הבדיקה.

יודגש כי ענייננו במומחה מנוסה, ותיק ומקובל, אשר אין זו בדיקתו הראשונה; וברי כי הוא יפעל בדיוק בהתאם לכתבי הטענות ולא יחרוג מהם….” (ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור, אא”כ נאמר אחרת. י”פ).

ואכן, סמוך לאחר החלטתי הנ”ל, ביום 7.3.23, הוגשה הצעת המומחה, שלפיה, בשים לב לעובדה שבבית התגלו אריחים רופפים ומנותקים, ולאור העובדה שהתובעים אינם מאשרים בדיקת חוזק הידבקות במשיכה צירית (בהעדר אריחים רזרביים) מוצע לבצע ניסור של דבק השיש והטיט, בהיקף של אריח לדוגמה, באמצעות דיסק. כן הוצע לערוך בדיקה של נצילות אנרגטית ע”י המחלקה שלעניין במעבדת מכון התקנים. בעניין זה נדרשתי לעמדות ב”כ הצדדים, כמו גם להתייחסות נוספת של המומחה מיום 21.3.23. בסופו של דבר קיבלתי את החלטתי הסופית על גבי בקשה 39, מיום 23.3.23, ושלפיה אין מקום לערוך כל בדיקה שעלולה לפגוע איזושהי פגיעה באריחים, בהעדר אריחים חלופיים. כמו כן, אין מקום לעריכת בדיקת נצילות אנרגטית, בהעדר תקינה. עוד הוספתי והדגשתי בהחלטתי כי האמירות של ב”כ התובעים, שלפיהן המומחה חורג מסמכותו ומטעה את המותב ומזלזל בו, אינן מקובלות עלי לחלוטין. מדובר במומחה מהוותיקים בתחומו בארץ, שחוות דעתו מוכרות ומוערכות. כן ציינתי כי לא התרשמתי כי מר רון פועל בתיק זה מתוך אינטרס אישי או שהוא מבקש חלילה להטות לכיוון מסויים, וכי יש מקום לפוסלו.

בשולי הדברים אעיר כי מריבוי הבקשות, המכשלות, וההתנגדויות להצעות השונות של המומחה לבחינת הליקויים, נראה כי אכן נעשו ניסיונות להקשות על המומחה להגיע לחקר האמת. אתייחס לכך בהמשך הילוכי.

בתיק דנא התקיימו שני קדמי משפט, מימים 25.11.20 ו-3.11.21, וכן 3 דיוני הוכחות: הראשון, מיום 4.1.24, שבמסגרתו נחקר מומחה ביהמ”ש; השני, מיום 1.2.24, שבמסגרתו נחקר התובע (בשני פרוטוקולים נפרדים, שניהם מאותו יום, כאשר במסגרת הפר’ הראשון נחקר התובע ע”י ב”כ החברה, ובמסגרת הפר’ השני נחקר התובע ע”י ב”כ המפקח); והשלישי, מיום 8.2.24, שבמסגרתו נחקרו נציג החברה והמפקח. כלל ההפניות הן לפרוטוקולי הדיונים הנ”ל.

דיון והכרעה

לאחר עיון בתצהירי הצדדים, בראיות הרבות מטעמם, בחקירות הנגדיות במהלך דיוני ההוכחות, ובסיכומי ב”כ הצדדים, כמו גם בחוות דעת המומחים שלעניין, ובמיוחד בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ”ש, נחה דעתי כי דין התביעה כנגד שני הנתבעים להידחות. זאת, מאחר שלא מצאתי כי התובעים הרימו את נטל ההוכחה, נטל הראיה ונטל השכנוע שלעניין, כמפורט לקמן.

גרסת התובע

ראשית אפנה לגרסת התובע, שמהווה למעשה העדות היחידה מטעמו, לבד מחוות דעת המומחה מטעמו, שלא נחקר על חוות דעתו. זאת, בהינתן הצהרתו של התובע בתצהירו, כי הוא המוציא והמביא בעניינן תביעה זו, וכי תצהירו מוגש גם בשם אשתו. יוער כי מהתצהיר עצמו עולה כי התובע שימש בפועל ולמעשה כקבלן ראשי של הפרויקט של בנין הבית (ודומה כי אף ביחס לשלושת הקוטג’ים, שלו ושל אחיו). זאת, בשים לב להצהרתו של התובע (בסע’ 57 לתצהירו) כי לא היה קבלן מפתח ראשי, וכי במסגרת הבית הועסקו 40 בעלי מקצוע שונים, ובכללם: מהנדסים, אדריכל, מעצב פנים, קבלן שלד, קבלן איטום, אינסטלטור, חשמלאי ועוד בעלי מקצוע רבים אחרים. בשולי סעיף זה אעיר כי המפקח מוגדר על ידי התובע כמפקח אזרחי ומנהל העבודות (סע’ 57.5). כן נמצא (בסע’ 57.34) כי בבית הועסק עובד כללי, אשר הובא לפרויקט ע”י המפקח. לא מצאתי כי יתר בעלי המקצוע הובאו ע”י המפקח, וזאת, בניגוד לאמור בסע’ 10-12 לתצהיר התובע, שלפיהם, המפקח הוא שאיתר את שני קבלני עבודות הריצוף והיה אחראי על עבודתם. בתשובותיו לחקירה הנגדית של ב”כ המפקח (עמ’ 1, ש’ 15-32 לחלק השני של הפר’ מיום 1.2.24) מפרט התובע את פרטי האדריכל, שהלך בינתיים לבית עולמו ומהנדס הבניין/הקונסטרוקציה, ואף מודה כי זה בדק את התכניות, היציקות והברזלים עד לשלב השלד. כל זה מאפיל על מידת האחריות של הנתבעים לנזק שנגרם לריצוף, ככל שאכן נגרם נזק כזה.

התובע מזכיר (בסע’ 5 לתצהירו) כי החברה ביצעה את אותה עבודה בשני קוטג’ים נוספים (של אחיו), אולם לא משכיל אותנו האם התגלו בעיות דומות גם בקוטג’ים הנ”ל.

בסע’ 14 לתצהירו חוזר התובע על הכשלים שאירעו ביחס להתקנת החימום התת רצפתי ע”י החברה, ובכללם: העדר מסירת מפרט טכני, העדר תכנון, העדר עמידה בהוראות היצרן, עובי שכבות רב מהנדרש, העדר עמידה בתקן, ולבסוף – “כתוצאה מאי ההתאמות הנ”ל הריצוף שקע ונסדק וקיימת נצילות נמוכה של מערכת החימום.” (סע’ 14.9 לתצהיר). יוער כבר כעת כי כלל הדברים לא הוכחו. כפי שיפורט בהמשך, נמסרו תכניות, הוראות היצרן שפורטו אינן אלו המתאימות למקרה שלפניי, ואילו הנצילות הנמוכה לא הוכחה, כמו גם שקיעת הריצוף איננה תלויה בהכרח בעבודת מי מהנתבעים.

התובע הוא מנהל, דירקטור ומורשה חתימה בקבוצת חברות יזמיות פרטית בתחום הבניה, שהוקמו על ידו וע”י אביו (מעמ’ 1, ש’ 38 ועד עמ’ 5, ש’ 10). אציין כבר כעת כי גם אם אין ענייננו בקבלן, הרי שברי כי אין מדובר באדם רגיל שאין לו כל הבנה בתחומי הבנייה והיזמות.

התובע מודה כי אחיו ואחותו התקשרו גם הם עם אותם בעלי מקצוע, כאשר לדבריו אחיו ואחותו מכרו את בתיהם לאחרים, תושבי חוץ צרפתים. בתחילה טוען התובע כי גם בבתים אלו היו תקלות ושהאחים החליפו את מערכת הריצוף ושהם אינם משתמשים במערכת. בהמשך הוא כבר מסתייג וטוען שהוא מניח שכך הם פני הדברים, ושהריצוף נראה עם נזקים, ולבסוף הוא טוען בכלל שהוא איננו יודע (מעמ’ 6, ש’ 10 ועד עמ’ 7, ש’ 5). אין צורך לומר שעניין לנו בגרסה כבושה, מתפתחת, דינמית, מליאת השערות ואי ידיעה. יותר מכל: ענייננו בעדים רלוונטיים שלא הובאו להעיד לפניי. אתייחס לכך בהמשך הילוכי.

התובע מודה כי למעשה הוא ואחיו התקשרו עם כל אחד מבעלי המקצוע בפרויקט, בהעדר קבלן ראשי (עמ’ 8, ש’ 7). התובע מנסה להציג את המפקח כגורם שמתכלל את כל העבודה בפרויקט, כאשר לטענתו, זה קיבל שכר של 4,500 ₪ לחודש, אולם הוא מודה, כאמור, כי לא היה קבלן ראשי באתר (מעמ’ 21, ש’ 24 ועד עמ’ 22, ש’ 21, ובמיוחד בש’ 11). בהמשך אציג את הקושי בהעלאת טענה זו, באשר המפקח לא הועסק בכל תקופת העבודה על הבתים, וממילא ברי כי לא יכול היה להיות אחראי על פעולות שנעשו שלא במועד העסקתו.

התובע מתקשה להסביר מדוע לא הגיש תביעה כנגד הרצף, וטוען כי היה על הנתבעים להגיש הודעת צ”ג. לדבריו, בהתאם לחוות דעת מומחה התובעים אין כל אחריות לרצף, והבעיה היא בשכבות הבידוד (עמ’ 8, ש’ 16-24). בשולי הדברים וכשלעצמי, אני תוהה: ככל שהטענה כי המערכת איננה מחממת (סוגיית הנצילות האנרגטית), הרי שאני מתקשה להבין את הטענה שחימום שלא מחמם פגע בריצוף.

עוד טוען התובע כי הסכים לבדיקות מטעם מומחה ביהמ”ש, ובכלל זה לבדיקות השליפה, ואז ב”כ מוסיפה, תוך התערבות בוטה בעדותו, כי הדברים כפופים לריצוף רזרבי (שם, ש’ 29-37). אין צורך לומר שלכל אורך הדרך הציבו התובעים מכשול על הבדיקות השונות מטעם מומחה ביהמ”ש. באשר לריצוף הרזרבי, מתקשה התובע לאשר כי אין ברשותו אריחים רזרביים, הגם שלבסוף הוא מודה בכך (עמ’ 9, ש’ 3-16). בשולי עניין זה אעיר כי אני מתקשה לקבל את גרסת התובע (שנאמרה גם היא בחצי שפה, לאחר שאולץ להשיב לשאלה בעניין), וזאת, משידוע כי אנשים שמרצפים את בתיהם באבן מיוחדת מותירים לעצמם אבנים תואמות לצרכי החלפה בשיעור מסויים, במיוחד כאשר ענייננו במתחם בהיקף שטח של מאות מטרים, כאשר דומה כי אין כל בעיית אחסנה בבית. יתירה מכך: לשאלת ב”כ החברה ובהמשך גם לשאלתי, מבהיר התובע כי לו היה מוצא אריח ממקום נסתר (מתחת לארון וכיו”ב) היה מסכים לעריכת הבדיקה המכונה “משיכה צירית”, ולטענתו, הוא אף הסכים לכך (מעמ’ 9, ש’ 17 ועוד עמ’ 10, ש’ 27). אין צורך לומר, שבניגוד לעדותו של התובע, מעולם לא ניתנה הסכמה של התובעים לעריכת הבדיקה, ויתירה מכך: לא הוצע כל פתרון פרקטי, כפי שהצעתי אני, לבצע את הבדיקה במקום נסתר. משום מה, התנהלות התובעים מעוררת יותר מתחושה כי אלו לא חפצו בעריכת הבדיקה הצירית וניסו להכשיל את עבודת מומחה ביהמ”ש בכל דרך.

התובע מודה כי בוצעו עבודות תחזוקה לריצוף פעמיים במהלך השנים 2016 ו-2021, כאשר הוא מודה כי אין ברשותו כל קבלה, אישור או חשבונית בעניין העבודות שנעשו בשנת 2016 (עמ’ 11, ש’ 5-24. כן ר’ כל נסיונות החיפוש מטעמו עד לעמ’ 14, ש’ 15). לדבריו, הוא מוכן להמציא תצהיר מאת ספק הריצוף (שם, ש’ 38-39). כל זאת, כאשר התובע מקפיד לשמור על כל קבלה ועל כל הסכם, כפי שניתן להתרשם מתצהירו ומתצהיר גמ”ס מטעמו. בהינתן שנושא העבודות בשנת 2016 לא הוזכר לא בכתב התביעה מטעמו של התובע ולא בתצהירו, הרי שניתן לקבוע כי ענייננו בעדות כבושה, המגלה טפח ומסתירה טפחיים, כאשר ברי כי עדויות ומסמכים היה צריך להמציא כבר בתחילת הדרך. יתירה מכך: בהתנהלות זו של התובע אני מוצא משום נזק ראייתי שנגרם לנתבעים: לו היה התובע פונה לנתבעים מבעוד מועד ומאפשר להם לתקן את הדרוש תיקון, הרי שיתכן בהחלט שלא היה מקום לכשל מושא תביעה זו, אולם אפשרות זו מעולם לא ניתנה למי מהנתבעים.

התובע מודה שלא פנה לחברה כאשר התגלו אצלו ליקויים, אלא פנה לאיש הליטוש (מעמ’ 14, ש’ 19 ועד עמ’ 16, ש’ 29). כל זאת, כאשר לכאורה חלה תקופת אחריות על הריצוף מטעם ספק הריצוף. בהקשר זה מתקשה התובע ליתן הסברים מדוע לא פנה לאיש הריצוף שסיפק עבורו מוצר עם אחריות. בשולי הדברים נתתי דעתי לכך שלטענת התובע, איש הליטוש הגיע בשנת 2016, עם חלוף תקופת האחריות, אולם, לדבריו שלו עצמו, הכשלים התגלו בחורף שבין השנים 2014-5 (עמ’ 14, ש’ 28). עוד מתקשה התובע להבהיר מדוע לא הסתייע בקבלן הליטוש שאת שירותיו שכר בתחילה, וביכר להזמין קבלן ליטוש אחר. בהקשר זה הוא איננו משכיל להתמודד עם השאלה, שמא אותו קבלן ליטוש חדש אחראי לבעיות בריצוף (עמ’ 17, ש’ 1-14). נראה כי במהלך עדותו מנסה התובע להסדיר סתירה זו, אולם ללא הצלחה. כל זאת, כאשר אין כל אינדיקציה לטענתו בדבר עבודות שנעשו בשנת 2016, כאמור.

בהמשך עדותו חוזר התובע על טענתו כי הזמין את איש הליטוש רק בשנת 2016, כאשר הכשלים התגלו כבר בין השנים 2014-5, וכאשר הזמין חוות דעת ממומחה התובעים בשלב מאוחר הרבה יותר (חוות דעת מומחה התובעים ניתנה ביום 16.9.18, כזכור). התובע מתקשה להסביר את הפערים בלוחות הזמנים שלעניין (ר’ לכל אורך עמ’ 18-20). בהקשר זה מתקשה התובע להבהיר מדוע גם לאחר חוות דעת המומחה מטעמו הוא נמנע מלפנות לחברה ולמפקח. התובע מבהיר כי לאחר קבלת חוות דעת המומחה ובעצת ב”כ לא פנה כלל לחברה אלא הגיש את תביעתו (עמ’ 20, ש’ 15-26). בשולי הדברים אפנה לאמירתו של התובע בסע’ 39 לתצהירו (המתייחס לסע’ 11 לכתב ההגנה מטעם החברה), ולפיו, לא בוצעו ע”י התובעים כל שינויים הקשורים לחימום התת רצפתי. אין צורך לומר כי דברים אלו נסתרים בהודאתו של התובע עצמו כי אכן בוצעו עבודות ליטוש בריצוף. כאשר כל ענייננו בעבודות הריצוף, הרי שברי כי אלו משליכות על הרצפות עצמן, וייתכן שאף על מערכת החימום התת רצפתי. דבר אחד ברור, והוא, שהתובע לא יכול היה להעלים מידע זה מעיני המותב!

עוד מודה התובע כי המפקח לא הועסק בכל תקופת העבודה על השלד, כאשר קבלן השלד החל עבודתו עוד לפני תחילת העסקתו של המפקח (עמ’ 23, ש’ 17 ו-37). כן הוא מודה כי עבודות הגמר נעשו כאשר המפקח כבר סיים עבודתו בפרויקט, כאשר בהמשך הוא טוען כי נעשו עבודות נקיון בלבד לאחר סיום עבודתו של המפקח (עמ’ 25, ש’ 1-15).

התובע מודה כי ניתנה לו הדרכה ביחס לחימום התת רצפתי, אולם, לטענתו, הוא לא השתמש בו עד הכניסה לדירה בשנת 2014 (עמ’ 26-27).

התובע מודה בתשובותיו לחקירה הנגדית מטעם ב”כ המפקח (עמ’ 2, ש’ 14-18 לחלק השני של הפר’ מיום 1.2.249) כי אכן היה הסכם בכתב, שנכרת בינו לבין המפקח, אולם בשל מעבר דירה הוא לא נשמר בידיו. עם זאת, הוא טוען כי הוא מסתמך על הסכם בעל פה (שם, ש’ 22). כן הוא טוען, אגב אורחא, כי היתה ברשותו קבלה בגין עבודות התחזוקה שביצע ביחס לריצוף בשנת 2016, אולם גם זו לא נשמרה בידיו. מכל מקום, לשאלתי, מנסה התובע להתמודד עם הגדרת תפקידו של המפקח, ומתקשה בכך, אלא טוען כי הוא פעל בדיוק כפי שיעץ לו המפקח עצמו (עמ’ 3, ש’ 9-10). כן הוא מערבב בין המושגים מפקח, מנהל עבודה ומפקח עליון (עמ’ 2, ש’ 31-32, ומש’ 11 ועד עמ’ 4, ש’ 6, וכן עמ’ 4, ש’ 24-25).

התובע מודה כי הגיע לאתר על בסיס יומי, בבוקר ולעתים בהפסקת צהריים (עמ’ 4, ש’ 33-35), אולם בהמשך מנסה לסייג אמירתו במקצת (מעמ’ 4, ש’ 38 ועד עמ’ 5, ש’ 9 וכן ש’ 24), וזאת, כאשר הבין את המשמעויות של נוכחותו במקום.

התובע נשאל על שכרו של המפקח עבור כל בית משלושת הקוטג’ים, העומד על הסך של 1,500 ₪ לחודש, ובסה”כ סך של 4,500 ₪ לחודש לשלושת הקוטג’ים, שאיננו משקף עבודה של מפקח צמוד, והוא משיב כי הדברים תלויים בגודל כל בית, כאשר הוא מציין כי בענייננו מדובר בפרויקט גדול, באשר היקף השטח של הבית עמד על כ-600-700 מ”ר (עמ’ 6, ש’ 10-21). ברי כי לא מדובר בהיקף עובדה המשקף פעילות של מפקח צמוד, המנהל את כל העבודה בפרויקט.

התובע עצמו טוען כי אין כשל בריצוף, אלא בשכבות ובעובי שלהן (עמ’ 11, ש’ 20-39), כאשר בד בבד הוא מפנה לדו”ח מומחה התובעים, וטוען כי שאלות בעניין יש להפנות למומחה זה. עוד הוא טוען כי יש בעיה במשקי ההפרדה (עמ’ 12, ש’ 7), כשלעצמי, לא הבנתי מה הרלוונטיות של עניין זה לנתבעים דנן.

לשיטתו של התובע, מעצב הפנים מטעמו עבר על התכניות של הריצוף ותיאם אותן מול המפקח (עמ’ 13, ש’ 28-34).

התובע טוען כי המפקח ניהל את העבודה ואת הפרויקט עד לאחר השלמת כלל השלבים, ובכלל זה, התקנת החימום התת רצפתי, חרף טענת המפקח כי הוא עצמו סיים את עבודתו כבר בחודש מרס 2012, כאשר לשיטתו החל בעבודה בחודש מאי 2010 (ר’ גם עמ’ 14, ש’ 9 לדברי התובע עצמו). עם זאת, חרף ההזדמנויות שניתנו לתובע, הוא לא השכיל להוכיח, לא באמצעות קבלות וחשבוניות ולא בכל דרך אחרת, שאכן המפקח שהה באתר וליווה את הפרויקט במועד הכשל (מעמ’ 18, ש’ 1 ועד עמ’ 19, ש’ 3).

כן מתקשה התובע להבהיר מדוע לא פנה למפקח בזמן אמת ובכלל, חרף ההליך המשפטי שהתנהל ביניהם בגין תביעת העובדת (עמ’ 6, ש’ 30-32), כמו גם מדוע לא פנה לחברה (עמ’ 17, ש’ 28-39). כמו כן, הוא איננו מתמודד עם הטענה מדוע לא הביא את הרצף לעדות (מעמ’ 14, ש’ 35 ועד עמ’ 15, ש’ 24), והכל תוך נסיונות התחמקות ממושכים, ותוך שהוא סומך את ידיו על חוות דעת המומחה מטעם התובעים. עוד בשולי הדברים וחרף התחמקויות חוזרות ונשנות, לא משכיל התובע להוכיח כי המפקח אישר לו את העבודות של החברה, כפי שהוא איננו משכיל להבהיר מדוע הגורמים שלעניין (ובכללם: האדריכל, המהנדס ומעצב הפנים) אישרו את תכניות החברה (עמ’ 9-11, ר’ במיוחד עמ’ 11, ש’ 1-3). התובע מודה כי הוא עצמו ערך את ההסכמים שלעניין, בהתאם למסגרת שקיבל מעורך דין (עמ’ 9, ש’ 6).

עולה מכל המקובץ כי ענייננו בתובע ששימש בעצמו קבלן ראשי, בהעדר קבלן מפתח או קבלן ראשי אחר, ושהעסיק עשרות עובדים. הדברים גם עולים מההסכם דנן. לתובע היו גורמים שונים שהיו אמורים לפקח על עבודת החברה, כשאני מוצא שדווקא חלקו של המפקח קטן עד מאד (אם בכלל) בין הגורמים הנ”ל, בהינתן שאלו היו אמונים על הפיקוח על תכניותיהם בהתאם להסכמים שנערכו עם הצדדים להליך דנן. לא השכלתי להבין מדוע התובע לא טרח לזמן את הגורמים המקצועיים הנ”ל לעדות. מכל מקום, אני מתקשה לראות הוכחה של הנזק שנגרם, קשר סיבתי בין עבודת הנתבעים לנזק עצמו, והוכחת אחריותם וחבותם.

לא זו אף זו: התובע לא טרח להעיד את אחיו, בעלי הזכויות בקוטג’ים הסמוכים, כמו גם את רעייתו התובעת, וענייננו, אפוא בעדות יחידה על כל הנובע מכך. לעניין זה אפנה לסע’ 54(2) לפק’ הראיות, הקובע כי-

“פסק בית המשפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

(1) ……

(2) העדות היא של בעל דין….”

כלומר: אין מקום לפסוק לטובת עד יחיד, שהיה נדרש להביא עדים מטעמו, במיוחד כאשר ענייננו בבעל דין, וכאשר רעייתו, התובעת גם היא, לא התייצבה לעדות מטעמו, וכאשר עדים נחוצים מטעם התובעים לא זומנו אף הם לעדות מטעמם.

גרסת מנהל החברה

שלומי בן שושן, מנהל ההחברה החל משנת 2016, הוא מגיש התצהיר מטעמה (להלן: בן שושן). בן שושן מציין (בסע’ 7 לתצהירו) כי הפרויקט דנן וכלל בניית הקוטג’ים, נוהלו ללא קבלן ראשי (ר’: עמ’ 3, ש’ 32-36 ועמ’ 4, ש’ 38-39 לפר’ הדיון מיום 8.2.24), על כל המשמעויות הנובעות מכך.

בן שושן טוען שוב ושוב בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי התובעים פעלו בשיהוי. בהקשר זה הוא נזקק לחומרים שהוצאו ממחשב החברה, מתכנה המכונה: history Handling (עמ’ 6, ש’ 9). בין היתר, מציין בן שושן, כי החברה השלימה את עבודתה כבר בשנת 2012, ואילו התובע פנה לחברה לשם קבלת אישור לחברת החשמל רק בשנת 2014 (עמ’ 6, ש’ 18-23).

בן שושן מודה כי יתכן שהיו שינויים ביחס לתכניות המקוריות, כאשר במסגרתן לא הותקן חימום בחלק מהמקומות שאושרו מלכתחילה להתקנת החימום (עמ’ 13, ש’ 1-8).

בן שושן מבהיר בעדותו את הכנות החשמל הנדרשות לצורך ביצוע הפרויקט של החימום התת רצפתי, כאשר על הכנות אלו אמון החשמלאי מטעם התובעים (עמ’ 15, ש’ 25-29). תכניות החשמל עצמן נערכות ע”י חשמלאי מטעם החברה (עמ’ 16, ש’ 4-7). בן שושן מציג בחקירתו את החוקיות של המפרט הטכני בכל קומה וקומה בשלוש הקומות (עמ’ 18, ש’ 7-9).

במסגרת סע’ 15 לתצהירו מבהיר בן שושן שההתייחסות של התובעים והמומחה מטעמם לא התייחסה למפרט הנכון. לדבריו (בעמ’ 2 לתצהירו) –

“העבודות להתקנת המערכת החלו ביום 14/10/2010 המוצר שהתובע רכש הוא DTIP 18 ולא DTIF 150 כנטען על ידו”.

בן שושן מסביר שכאשר מדובר במבנה המוקם מהשלד (בשונה מעבודות במבנה קיים) הרי שהמפרט הרלוונטי מבחינת השכבות הוא DTIP 18 (עמ’ 20, ש’ 28-34). בהקשר זה נשאל בן שושן לגבי ההספק התיאורטי של החשמל והוא משיב שמדובר בהספק תיאורטי בלבד (בשונה מהספק מעשי), המהווה מינימום ההספק לבית. הא ותו לא (עמ’ 21, ש’ 4-11), וכל זאת, בניגוד לעמדת מומחה ביהמ”ש, שלשיטתו של בן שושן, שגה בחוות דעתו בעניין זה, כאשר הוא מבהיר כי הותקן המפרט המתאים למבנה המוקם מהשלד (ר’ גם בעמ’ 30, ש’ 31-38). בהקשר זה מפרט בן שושן את טעותו של המומחה בעניין, ששגה, בעניין זיהוי המוצרים והפרטים השונים, בשל הדמיון של סימני הקוד שלהם (עמ’ 22, ש’ 10-13, וש’ 33, וכן עמ’ 23, ש’ 30-33).

עוד מבהיר בן שושן, בחקירתו הנגדית לב”כ המפקח, כי החברה מגיעה לטיפול בהתקנת המערכת של החימום התת רצפתי, כאשר שכבות הבידוד כבר מותקנות (עמ’ 27, ש’ 15-18). כן נשאל בן שושן על עבודתו של המפקח, והוא מציין כי גם המפקח איננו אמון על כלל התכניות שלעניין, שאמורות להיות מטופלות ע”י המתכננים מטעם התובעים, כאשר המפקח פוגש את הבית במצב נתון וגמור (עמ’ 27, ש’ 32-35). כן הוא מבהיר כי על מנת לבחון את עבודת המערכת יש להדליק את המערכת בתחילת העונה, ומשכך כל בחינה אחרת של המערכת היא תיאורטית (מעמ’ 28, ש’ 29 ועד עמ’ 29, ש’ 11).

כן מציין בן שושן כי המערכת הותקנה בשני הקוטג’ים של אחי התובע, אולם לא התקבלה כל תלונה בעניין החימום שם (עמ’ 30, ש’ 8-17), כאשר המפקח פעל בכלל שלושת הקוטג’ים.

כן מדגיש בן שושן, כי בניגוד לנטען ע”י התובעים כן נמסרו תכניות מסודרות ע”י החברה, סקיצות ותכניות חשמל ולוח, כפי שאלו הוצגו על ידו. לדבריו, הן התובע והן המומחה אישרו קבלת התכניות (עמ’ 29, ש’ 19-33). עוד בשולי הדברים ולשאלתי, מבהיר בן שושן את החשיבות של שכבות הבידוד, במטרה שהחום לא יברח למטה (מעמ’ 26, ש’ 25 ועד עמ’ 27, ש’ 1).

כשלעצמי, מצאתי את עדותו של בן שושן קוהרנטית, סדורה, כאשר זו לא נסתרה בשאלות ב”כ התובעים. בן שושן חיזק את טענות החברה, כמו גם את טענות המפקח, באשר לאחריות של גורמים אחרים על שכבות הבידוד. כן הבהיר בן שושן בצורה אמינה וסדורה את טעותו של מומחה ביהמ”ש, שהודה בעצמו בטעותו.

גרסתו של המפקח בר מישאל

ראשית, טוען המפקח כי התובע היה הקבלן והמתכנן הראשי, שדבר לא נעלם מעיניו, ובלשונו של המפקח:

“התובע הוא בעצם היה קבלן ראשי, יזם, מנהל עבודה, מהנדס, אדריכל, מעצב פנים, הוא היה בקיא בכל הפרטים, בכל התוכניות, בכל הדברים, אין לו בורג, אין נקודת חשמל שהוא לא היה מעורב או לא מעודכן בה לפרטי פרטים, לרמת הבורג, לא ראיתי בן-אדם כל כך יסודי ונחוש. אפשר להוריד בפניו את הכובע, שאפו כאילו מכונה כמו שאומרים…” (בעדותו בפר’ הדיון מיום 8.2.24, עמ’ 35, ש’ 6-10. כן ר’: עמ’ 60, ש’ 26-29).

עוד אפנה לדבריו של המפקח בהמשך חקירתו (עמ’ 47, ש’ 11-16) כדלקמן:

“הלקוח שלך הוא חולה שליטה ברמה קיצונית, אין פרט, ואם היה, ובמערכת הזאת, מדובר על המערכת הזאת כמו שאתם טוענים ומנגנים עליה עשרות פעמים. אני סמוך ובטוח שהוא היה מרים דגל, עוצר לא זה מה שהזמנתי, כל העניין הזה תמוה ולא מסתדר על זה שאחרי 7 שנים פתאום אתם נזכרים שלא מחמם. כמו שאני מכיר את הלקוח 7 ימים לא היה מחכה עד שהיה מושך כולם מהאוזניים לבדוק שם שזה עובד.” (כן אפנה להתייחסותו של המפקח לנוכחותו היומיומית של התובע באתר ומעורבותו בפרטים הקטנים, בעמ’ 59, ש’ 6-15).

באשר להגדרת תפקידו שלו עצמו כמפקח באתר, מבהיר המפקח כי הוא לא כיהן כמפקח צמוד (ר’ למשל: עמ’ 51, ש’ 22-28), אלא כמפקח שקופץ מעת לעת ומשמש יותר כעוזר ראשי של התובע (עמ’ 35, מש’ 14 ועד לסוף העמ’. כן ר’: עמ’ 51, ש’ 13, עמ’ 52, ש’ 35, ועמ’ 59, ש’ 6). כן הוא טוען כי לא נכרת הסכם בכתב בינו לבין התובע (שם, ש’ 20-22). עוד הוא טוען כי שכרו מאת התובע עמד על סך של 1,500 ₪ החודשי (עמ’ 51, ש’ 24), כאשר שכרו עבור כלל הקוטג’ים, של התובע ושל אחיו, עמד בסה”כ על סך של 4,500 ₪ לחודש (עמ’ 36, ש’ 26-39). בשולי הדברים הללו מדגיש המפקח כי למרות שענייננו ב-3 קוטג’ים, הרי שכלל הקוטג’ים נוהלו ע”י התובע, והוא עצמו מעולם לא פגש את אחיו של התובע (עמ’ 40, ש’ 7-8, עמ’ 41, ש’ 6-8, ועמ’ 43, ש’ 4-5). כן הוא מציין כי מעולם לא שמע או קיבל כל תלונה דומה ביחס לקוטג’ים הסמוכים, של אחי התובע (עמ’ 61, ש’ 14-24). לדבריו של המפקח, הוא הועסק אצל התובעים החל משנת 2010, ועד לחודש אפריל 2012, משך תקופה של כשנה ומחצה (עמ’ 37, ש’ 5-6. כן ר’: עמ’ 66, ש’ 2-5).

עוד מציין המפקח, כי אירוע נפילת עובדת הניקיון בבית התובעים, שבגינו הגישה העובדת תביעה כנגד התובעים, שהגישו מצדם הודעת צ”ג כנגדו, התרחש בכלל כחודשיים לאחר שהוא עצמו סיים את עבודתו אצל התובעים (שם, ש’ 5-6). בהקשר זה רומז המפקח, לשאלת ב”כ החברה, כי למעשה, ביצוע עבודות הניקיון בבית, בחודש יולי 2012, מעיד על כניסת התובעים לביתם כבר בשנת 2012, הגם שטופס 4 ניתן רק בשנת 2014 (ר’: שם, ש’ 12-26). מכל מקום, מציין המפקח כי הוא כבר סיים את עבודתו אצל התובעים כאשר נשלחה לו הודעת צ”ג ביחס לתביעת העובדת של התובעים, והוא נאלץ לשכור שירותי עו”ד על מנת להתגונן מתביעה בגין תקופה שבה כלל לא הועסק בפרויקט. כל זאת, תוך שהוא מציין כי את שכרו הזעום בגין עבודתו בפרויקט החזיר ברבית באמצעות שכר טרחת עו”ד בתיק דנן ובתיק שהתנהל בעניינה של העובדת (עמ’ 37, ש’ 19-25). בהקשר זה טוען המפקח כי הוא לא נכח באתר בגמר של הפרויקט, וכי לחלוטין לא נכח בפרויקט כאשר העובדת נפלה. המפקח מצהיר כי הוא מוכן להישבע על כך ואף להיבדק בפוליגרף (עמ’ 41, ש’ 25-29).

ב”כ התובעים מעמתת את המפקח עם מסמכים שמהם עולה, בניגוד לתצהירו, כי הוא נותר בפרויקט גם בשלב הגמרים, והוא משיב כי מדובר בקוטג’ים הנוספים, ולא בקוטג’ של התובעים (עמ’ 42, ש’ 1-2). כל זאת, הגם שב”כ התובעים מציגה לפניו עבודות ייחודיות לבית התובעים. מכל מקום, טוען המפקח כי סיים את עבודתו בפרויקט עובר לשלב הריצוף (עמ’ 45, ש’ 10-12. כן ר’: עמ’ 52, ש’ 19-20). יתירה מכך וכפי שעולה בחקירתו הנגדית של המפקח ע”י ב”כ החברה, מתברר כי כלל המסמכים שהוצגו ע”י ב”כ התובעת, הם מסמכים שנערכו בכלל ע”י התובע עצמו, אולם המפקח הוא שחתם עליהם כגורם המקצועי (עמ’ 60, ש’ 1-4).

בהעדרו של קבלן ראשי, ובהינתן חתימתו של התובע עצמו על ההסכם עם החברה, כמו גם בהעדר הסכם בכתב בין התובע לבין המפקח, אני מקבל את גרסתו של המפקח בעניין זה, שלפיה ניהל התובע בפועל את הפרויקט, ולמעשה היה הקבלן הראשי.

המפקח נשאל על התכניות מטעם החברה, ומשיב כי בחלוף זמן כה רב ממועד ביצוע הפרויקט ועד למועד מתן עדותו, הרי שהדברים אינם זכורים לו במדוייק (עמ’ 32, ש’ 34-35, וכן עמ’ 36, ש’ 18-20). עם זאת, מפנה המפקח לתכניות שצורפו לתצהיר החברה (לעניין זה אפנה גם לתשובתו של המפקח במסגרת חקירתו הנגדית ע”י ב”כ החברה, בעמ’ 57, ש’ 11-25). כלומר: אין כל ספק כי החברה הציגה תכניות רלוונטיות.

כן טוען המפקח שוב ושוב כי באשר לעובי השכבות, מקבלי ההחלטות הרלוונטיים הם התובע והאדריכל מטעמו (עמ’ 34, ש’ 27-30, עמ’ 62, ש’ 28-38, ועמ’ 63, ש’ 10). עוד טוען המפקח בהקשר זה כי אין חשיבות מיוחדת לעובי השכבות אלא לסוג הבידוד. למשל: בידוד של פלציב חוסך עובי מסויים של שכבות אחרות (עמ’ 55, ש’ 12-26). במהלך חקירתה הנגדית את המפקח טוענת ב”כ התובעים כאילו החברה התקינה את שכבות הבידוד (עמ’ 48, ש’ 26-27, עמ’ 49, ש’ 22-24, ועמ’ 50, ש’ 11-12). המפקח מכחיש זאת מכל וכל, ומבהיר שהרצף הוא שביצע את שכבות הבידוד (עמ’ 48, ש’ 24-25, ועמ’ 50, ש’ 1-3). בהקשר זה מבהיר המפקח כי החברה לא יצקה את הבטון, ולא התקינה לא את הריצוף ולא את החיפוי (עמ’ 54, ש’ 28-34). המפקח נשאל, מדוע, אפוא, לא הגיש הודעת צ”ג כנגד הרצף, והוא משיב שהדבר נובע מסיבות כלכליות שלו, לאחר שהבין כי אין תוחלת לתביעה נגדו (עמ’ 53, ש’ 33-36). עוד בשולי הדברים ולא בשולי חשיבותם מבהיר המפקח כי לצורך הדבקת הריצוף זומן לאתר טכנולוג מטעם חברת תרמוקיר, המספקת את חומר ההדבקה, על מנת שזה ינחה את הרצף באשר לביצוע ההדבקה (עמ’ 65, ש’ 13-33).

במהלך חקירתו ע”י ב”כ הצדדים מתייחס המפקח לסוגיות טכניות שונות כדלקמן: ראשית, הוא מבהיר כי בהתאם למפרט שנדרש ע”י ספק אבן הטרוורטין, הרי שמאחר שענייננו באבן שמליאה בגידים, סדקים ונימים (עמ’ 64, ש’ 4-8), אבן שהיא חלשה ומתפוררת (עמ’ 58, ש’ 15-16), הרי שנדרש היה להתקין מתחתיה אריחים פשוטים, המכונים כאריחי “סוג ב'” (עמ’ 58, ש’ 1-28). עוד הוא מציין כי אין אריח אחד דומה למשנהו (עמ’ 53, ש’ 16-21). בהקשר זה אציין כי מבדיקה שערכתי באמצעות חיפוש אבנים מעין אלו בגוגל, עולה כי אכן אין אבן אחת הדומה לחברתה. בנסיבות העניין מתעוררת השאלה מדוע התעקשו התובעים שלא לבצע את בדיקת המומחה, בהעדר אריחים חלופיים?! אדרש לסוגיה זו בהמשך הילוכי. באשר לפוגות/המשקים, הרי שלדברי המפקח, עניינם של אלו מוסדר ע”י הלטש מטעם התובעים (עמ’ 63, ש’ 23). כן הוא מבהיר כי על מנת לשמר את האבנים הללו צריך לבצע להן ליטוש ותחזוקה שוטפת, והוא מניח כי מצבן המתואר נבע מהעדר תחזוקה (עמ’ 64, ש’ 9-12).

לאחר עיון מעמיק בגרסתו של המפקח מצאתי כי זו אמינה, מהימנה, קוהרנטית והולמת גם ממצאים אחרים שהוצגו לפניי. גרסה זו גם מתאימה לגרסתו של בן שושן, מנהל החברה. אבהיר כי אני מעדיף את גרסתם של שני אלו על פני גרסתו של התובע, שלא הביא חיזוקים לגרסתו, לא את רעייתו, לא את אחיו ולא את אנשי המקצוע מטעמו, כמו גם כבש את גרסתו משך תקופה של כמעט 7 שנים. אציין כי מצאתי פגמים נוספים בתביעת התובעים, אולם על כך בהמשך הילוכי.

חוות דעת מומחה בית המשפט וגלגוליה

כאמור לעיל, בהחלטתי מיום 30.5.22 הוריתי על מינויו של המומחה רון כמומחה מטעם ביהמ”ש. זאת, חרף התנגדות ב”כ התובעים לעצם מינוי מומחה מטעם ביהמ”ש. יוער כי לאחר המינוי לא הובעה כל הסתייגות ממינויו של המומחה רון. עוד יוער כי במהלך עדותו של המומחה רון עלה כי זה נפגש לא פעם אחת עם ב”כ התובעים (ר’: עמ’ 2, ש’ 31, לפר’ הדיון מיום 4.1.24). עוד בשולי הדברים אציין כי אף לאחר מינוי המומחה לא זכה זה לשיתוף פעולה מלא, בלשון המעטה, מצד התובעים, כפי שאדגים לקמן:

ב”כ התובעים הגישה הודעת עדכון מיום 14.12.22 ולפיה חרף מספר החלטות מטעם המותב לא התקדמה חוות הדעת מטעם מומחה ביהמ”ש. המומחה עצמו הגיב על כך בהודעתו מיום 25.12.22, שלפיה, מדובר בהודעה שגויה שאינה משקפת את המציאות, עד כדי הטעיית המותב. והמומחה מבהיר: לאחר ביקורו בנכס מיום 14.11.22, הוא ביקש מסמכים מהצדדים, כאשר חלקם הומצאו ע”י התובעים וביחס לחלקם האחר התנגדה ב”כ התובעים להמצאתם. בהקשר זה מפרט המומחה כי הוא ביקש תחשיב התומך בנצילות האנרגטית הנמוכה הנטענת ע”י התובעים, כמפורט בסע’ 12 לכתב התביעה, אולם ב”כ התובעים סירבה לכך, תוך כדי שקבעה כי אין צורך בתחשיב, בהתבסס על “מושכלות יסוד”, אשר בלשון עדינה אינן מדוייקות. המומחה מציין כי הנצילות האנרגטית היא הבסיס לטענת התובעים. כן התנגדה ב”כ התובעים לבקשת המומחה לבצע בדיקת חוזק משיכה צירית, לשם בחינת טענת הליקויים בריצוף, וזאת, נוכח הטענה כי בהעדר ריצוף חלופי הרי שלא קיימת הסכמה לביצוע. יוער כי גם ב”כ החברה התנגדה לחלק מהבדיקות הנ”ל.

המומחה חזר על הצדקתו לבדיקת עובי השכבות של הריצוף וכן בדיקת חוזק משיכה צירית גם בבקשה מס’ 34, ואני נדרשתי שוב לעמדת ב”כ התובעים.

ביחס למחלוקת זו בין ב”כ הצדדים לבין המומחה קבעתי בהחלטתי מיום 10.1.23 את הדברים הבאים:

“בהתייחסותו לטענות התובעים עותר המומחה ראשית לביצוע חישוב נצילות.

ב”כ התובעים מבהירה בתגובתה כי אין מדובר בחישוב המצוי בין המסמכים שבידיה או בכלל, אלא מדובר בבקשה לביצוע חישוב מהיסוד. כמו כן, לטענת ב”כ התובעים, לא קיים תקן או סטנדרט בעניין, ולפיכך היא מתנגדת להמצאת חישוב זה.

בנסיבות העניין ובשים לב לתשובת ב”כ התובעים, לא אוכל לחייב את התובעים לבצע חישוב זה.

עוד עותר המומחה לביצוע בדיקת עובי השכבות של הריצוף וכן בדיקת חוזק משיכה צירית.

לעניין זה מחווה דעתה ב”כ הנתבעת 1 כי מדובר בבדיקה בהחלט מקובלת; אולם בהעדר אריחים חלופיים ובשים לב לחשש (הגם אם קלוש) לשבירת אריחים במסגרת בדיקה זו, לא תסכים לבדיקה.

…

באשר לעמדת ב”כ הנתבע 2 הרי שזו סבורה כי אין לו כל אחריות לכשל הנטען, וממילא היא מתנגדת לבדיקה הנ”ל ולהשתת העלויות בעניין זה על הנתבע 2.

ב”כ התובעים סבורה גם היא בתגובתה דנא כי אין מקום לבדיקת “משיכה צירית” בהעדר אריחים חלופיים, והיא מסכימה לבדיקה במקומות נסתרים רק עד להשלמה מליאה של האריחים. כלומר: בהעדר אריחים חלופיים מתנגדת ב”כ התובעים לביצוע הבדיקה.

אמנם נתתי דעתי להצעת המומחה לפיה תבוצע בדיקה זו במקומות נסתרים (מתחת למקרר וכיו”ב), אולם בהעדר אריחים חלופיים ובשים לב לעמדת ב”כ הצדדים, לא אוכל לחייב את מי מהצדדים (ובמיוחד את התובעים) לבצע בדיקה זו.

משכך, וחרף הרגשה של כבילה מסויימת של עבודת המומחה, לא אוכל להיעתר לבקשותיו בעניין.

יודגש כי ככל שתימסר הודעה של מי מב”כ הצדדים בדבר הימצאות של אריחים חלופיים בשוק בתוך 12 ימים מהיום הרי שאורה על ביצוע הבדיקה של משיכה צירית.” (ההדגשות כאן – במקור. י”פ).

בהמשך ההליך ומשלא הומצאה הודעה מעדכנת בדבר איתור אריחים חלופיים הוריתי בהחלטתי מיום 24.1.23 על שלילת הבדיקה המחייבת הרמת הריצוף.

המומחה עצמו ניסה למצוא חלופות לבדיקתו בעניין, ומסר, במסגרת הודעתו מיום 22.2.23, כי על מנת לחוות דעתו בדבר “כשל יסודי”, כטענת ב”כ התובעים, הוא נזקק להרמת הריצוף. עם זאת, הוא מסר כי הוא מנסה לאתר בדיקות מעבדה חלופיות לשם בחינת סוגיית הנצילות האנרגטית. בהחלטתי מיום 23.2.23 על גבי בקשה 37, הבהרתי כי בנסיבות שלא ניתן להבטיח כי האריחים לא יישברו ובהעדר אריחים חלופיים, לא אוכל לחייב את התובעים לבצע בדיקה זו. כן ביקשתי כי המומחה יציע טכניקות אחרות לבחינת הסוגיה.

עוד אפנה להחלטתי מיום 1.3.23, על גבי בקשה מס’ 38, כדלקמן:

“לפניי בקשת ב”כ התובעים בדבר מתן הוראות למומחה….

ענייננו בבקשה למתן הוראות למומחה, כאמור, עובר לקבלת חוות דעת המומחה. לטענת ב”כ התובעים (במיוחד בסע’ 7 לבקשה) המומחה איננו משכיל להבין את נקודת המחלוקת שבה נפלגו הצדדים, כאשר הוא מבקש לבחון כשל, שלטענת ב”כ התובעים, מעולם לא ביקשו לבחון ולא עתרו לפיצוי בגינו.

ב”כ הנתבעים מתנגדים לבקשה זו ורואים בבקשה התערבות בעבודת המומחה עובר למתן חוות דעתו.

אציין כי בהחלטתי על גבי בקשת ב”כ התובעים מיום 26.2.23 קבעתי כי גם המומחה עצמו יחווה דעתו ביחס לבקשה, אולם במחשבה שניה, ומשהמומחה איננו צד להליך, אני חוזר בי ואני קובע כי אין מקום לקבלת עמדת המומחה עצמו, וזה יאמר את דברו במסגרת חוות הדעת מטעמו. הא ותו לא.

לאחר בחינת טענות הצדדים, אין לי אלא לקבל את עמדתם של הנתבעים.

נערך סיור בדירה והצדדים אף הציגו למומחה כל חומר מטעמם. בשולי הדברים אציין כי התובעים עצמם המציאו סרטון (ללא קבלת אישור המותב) ובעניין זה הוריתי בהחלטה מיום 12.2.23, כי זה יוחזר לידי התובעים.

זאת ועוד: בפני המומחה עלו קשיים בעריכת הדו”ח, כפי שעלה מדיווחיו ומבקשות הצדדים. לעניין זה ר’ למשל החלטתי מיום 10.1.23 והחלטתי מיום 23.2.23 על גבי בקשה 37.

לגופו של עניין ולענייננו, אין לי אלא לקבוע שהגיעה העת להשלים את הדו”ח, ללא מעורבות שלי בהנחיית המומחה; כאשר לאחר השלמתו של הדו”ח יהיו רשאים ב”כ הצדדים להגיש שאלות הבהרה למומחה. בהקשר זה ונוכח החלטתי מיום 23.2.23, ובשים לב להודעת המומחה עצמו הרי שעל המומחה להציע טכניקות שונות להשלמת הבדיקה.

יודגש כי ענייננו במומחה מנוסה, ותיק ומקובל, אשר אין זו בדיקתו הראשונה; וברי כי הוא יפעל בדיוק בהתאם לכתבי הטענות ולא יחרוג מהם.

משכך, אני מורה על דחיית הבקשה וכן מורה למומחה להשלים את חוות דעתו בהקדם (ובכלל זה, להציע טכניקות שונות להשלמת הבדיקה, כאמור לעיל), ולא יאוחר ממועד הדיון, הקבוע ליום 22.3.23….” (ההדגשות כאן – במקור. י”פ).

דומה כי הדברים מדברים בעד עצמם ומעידים כאלף עדים על ניסיונם של התובעים להשפיע על חוות דעת המומחה ולקבוע את גבולות הגזרה שלה, תוך שימוש בטכניקות שאינן מקובלות בעולמנו המשפטי ובסדרי הדין.

ביום 13.3.23 הוגשה “התייחסות התובעים”, שלפיה, עמדת מומחה בית המשפט, הקובעת כי נמצאו אריחים מנותקים ורופפים, מחזקת את עמדת התובעים באשר לכשלים בפרויקט. יודגש כי לא מצאתי כי הוגשו שאלות הבהרה מטעם התובעים למומחה ביהמ”ש. כמו כן נדרשתי לעמדת ב”כ הנתבעים בעניין. מכל מקום, בעקבות עמדות ב”כ הצדדים, נדרשתי, בהחלטתי מיום 13.3.23 על גבי תגובת הנתבע 2, גם לעמדתו של מומחה ביהמ”ש, במיוחד לטענת ב”כ התובעים באשר לבדיקת התקן של כיסוי הדבק (ולא לעובי הדבק), כמו גם הטענה של ב”כ הצדדים בדבר בדיקות יקרות ולא רלוונטיות. עוד נדרשתי בהחלטתי לטענה ב”כ החברה, שלפיה, היא מוכנה לבדיקת שכבת הדבק, בכפוף לכך שלא ייגרם נזק לריצוף, כמו גם לטענת שני הנתבעים בדבר “נצילות החום של המערכת” הנתפסת על ידם כהרחבת חזית.

המומחה רון מסר את התייחסותו בהודעתו מיום 20.3.23, שבה הוא קובע את הדברים הבאים: ראשית, הוא חוזר על כך שבהתאם לתקן של מכון התקנים (ת”י 5566) כאשר עולה חשד לליקוי בריצוף, הרי שיש להידרש “לבדיקת חוזק הידבקות במשיכה צירית”. לדבריו, בשים לב לכך שמדובר בבדיקת “הרס”, ובהינתן שלתובעים אין ריצוף חלופי, ובהתאם להחלטתי, הרי שיש להידרש לטכניקות אחרות. לדבריו, בתיאום עם המהנדס יוסף קובטי, המהנדס הראשי של אגף הבניין במכון התקנים, לשם איתור מקור הכשל המיידי הנטען, אין מנוס מבחינת חומר ההדבקה שבו השתמשו לשם הדבקת האריחים. לדבריו, על מנת לאתר תקלות שעניינן בשקיעת אריחים, הרי שיש להידרש לבדיקה זו. עוד הוא מוסיף כי אין באפשרותו להבטיח מניעת תקלה כלשהי במהלך בדיקת הניסור של דבק השיש והטיט באמצעות דיסק לצורך פירוק אריח בודד, אולם הוא חוזר ומצהיר כי אין בדיקות חלופיות. עוד הוא מדגיש כי בדיקת משיכה צירית פוגעת באריח בודד. המומחה רון שב ומציין כי הבדיקות הנ”ל הן הבדיקות הבלעדיות ובעלות המהימנות הגבוהה ביותר האפשריות לצורך בדיקת טענות התובעים, כאשר הנזק הנטען על ידם הוא נזק הדורש פירוק כלל הריצוף הדירתי.

עוד קובע המומחה רון בחוות דעתו המשלימה ביחס לבדיקת הנצילות האנרגטית, כי התובעים לא תמכו טענותיהם באמצעות תחשיב ביחס לאמור בסע’ 13-15 לכתב התביעה (המאזכרות את חוות דעת מומחה התובעים, ואינן תומכות בטענות בדבר פגיעה ביעילות מערכת החימום, המוזכרות בסע’ 12.6 לכתב התביעה, בתחשיב כלשהו). כן קבע המומחה רון כי לא קיים תקן כלשהו ביחס ל”נצילות אנרגטית”. עם זאת, ניתן לבצע בדיקה בעניין באמצעות מכון התקנים, בדבר “בדיקת סבירות התוספת האנרגטית הכרוכה בעליית טמפרטורה” בחלל הנתון במקרה של חלונות אטומים ובעובי של שכבת ריצוף של 5.8 ס”מ מעל שכבת החימום, בשונה מעובי של ריצוף בשיעור של 3.0 ס”מ.

בשולי הדברים מציע המומחה רון כי –

“כחלופה נוספת לצורך מזעור עלויות, לאור טענות הצדדים, באפשרותי ליתן חוות דעת תיאורטית על בסיס עובי שכבות הריצוף הנטענות בחוות דעת מומחה התובעים על בסיס בדיקת הרס של מעבדת SCAN IN מטעם התובעים, אשר טרם נתקבל לגביהם אישור הסכמה לגבי השכבות ע”י ב”כ הנתבעות.”

בהחלטתי מיום 21.3.23, על גבי הודעת המומחה רון, קבעתי כי דעתי נוטה לקבל את ההצעה. וכך קבעתי, בין היתר:

“באשר לבדיקות לגופן, עיינתי בהתייחסות המומחה והיא מקובלת עלי, חרף טענות ב”כ הצדדים וחרף העדר התחייבות להעדר פגיעה באריח בודד.”

בנסיבות העניין נדרשתי לעמדת ב”כ הצדדים להצעת מומחה ביהמ”ש.

ב”כ החברה הבהירה בתגובתה מיום 23.3.23, כי ביחס לבדיקת חוזק ההידבקות הרי שזו איננה קשורה לחלוטין לחברה אלא לרצף. באשר לבדיקת הנצילות האנרגטית ובהינתן העדר תקן לבדיקה זו, כמו גם בשים לב לכך שתוצאות בדיקה זו יכול שתעדנה על נתונים מסויימים, שאינם קשורים לחימום התת רצפתי (כמו למשל: הבידוד של קירות החדר וכיו”ב) הרי שהחברה מצביעה על האבסורד בעריכת בדיקה זו. עם זאת, מבהירה ב”כ החברה בתגובתה כי החברה לא תתנגד לעריכת הבדיקות, אולם לא תישא בהוצאות של החלפת ריצוף, ככל שייווצר בו כשל. ב”כ המפקח הבהירה גם היא, בתגובתה מאותו יום, כי המפקח לא היה אחראי על הריצוף ולא על הפרויקט, וממילא הבדיקות המוצעות אינן קשורות אליו. עם זאת, מותירה ב”כ המפקח את ההחלטה באשר לבדיקות הרלוונטיות לשיקול דעת המותב.

מאידך גיסא, תוקפת ב”כ התובעים בתגובתה מאותו יום את המומחה רון. לדבריה, התביעה עוסקת באי התאמה של שכבות מערכת החימום התת רצפתית (ביחס למפרט ולהוראות היצרן), ולא בהתחייבות של החברה לבצע את העבודות לפי תקן 5566, הנזכר בדברי המומחה רון. לפיכך מדגישה ב”כ התובעים כי הבדיקות המוצעות ע”י המומחה רון, של משיכה צירית ושל שליפת אריח, אינן רלוונטיות. לשיטתה של ב”כ התובעים, המומחה רון מטעה את המותב בדבריו באשר לאיתור “הכשל המיידי הנטען” ביחס לתקן 5566, כאשר מעולם לא נטען כי הכשל הוא ביחס לתקן הנ”ל. לדברי ב”כ התובעים, לא זו בלבד שהמומחה רון מבקש לערוך בדיקות לא רלוונטיות אלא שהוא אף מתעלם מהבדיקות שבוצעו ע”י התובעים ושהוצגו לפניו, ושבמסגרתן הוצגו חריגות מהוראות היצרן. יוער כי בתגובה זו, המתפרסת על פני כ-5 עמודים, בצירוף ציטוטים מהבדיקות השונות שנערכו ע”י התובעים וכן צילומים של השכבות, מועלות טענות קשות נוספות כלפי המומחה רון. כך, למשל, נטען כי המומחה רון נמנע מלהתייחס להוראת המותב בהחלטתו מיום 14.3.23, שציווה כי זה יתייחס לטענות הצדדים. באשר לבדיקת הנצילות ולטענתו של המומחה רון כי התובעים לא הוכיחו את טענתם בכתב התביעה באמצעות תחשיב ביחס לנצילות האנרגטית, מבהירה ב”כ התובעים כי התובעים כלל לא היו צריכים לתמוך את טענתם כי העובי מעל שכבת החימום התת רצפתי רב מהדרוש באמצעות תחשיב כלשהו, באשר אלו הוכיחו את טענתם באמצעות בדיקה “הורסת” שמדדה את עובי השכבות במעבדה וצירפה את עובי כלל השכבות (ואף הציגה אותן בצילום בתגובה דנא). למעשה, מתמקדת ב”כ התובעים בטענתם של התובעים כי מדובר בעובי שכבות עבה (לטענתה) מעל שכבת החימום התת רצפתי, שגורם לכך שהחימום לא יהיה אפקטיבי. כך, למשל, טוענת ב”כ התובעים, בסע’ 19 לתגובתה, כי המומחה רון מתעלם מכך שמתחת לשכבת החימום התת רצפתי יש מילוי בעובי של 18.7 ס”מ, שמעליו מונח הפלציב שעוביו 0.5 ס”מ. לדבריה, על המומחה רון לבצע בדיקה דומה עם עובי מילוי מופרז וכן שכבת פלציב. לדבריה של ב”כ התובעים היא עשתה בדיקה אישית מול גורם במכון התקנים, שאיננו מכיר את הבדיקה שהוצעה ע”י המומחה רון, למרות שלדברי אותו גורם, הוא עצמו צריך ללמוד את העניין, באשר הוא לא מתמצא בתחום הזה במסגרת המחלקה שבניהולו. מכל מקום, ב”כ התובעים מסיימת את תגובתה בכך שיש לזמן לחקירה גם את המומחה “עלום השם” במכון התקנים (למרות ששמו של זה צויין, המהנדס יוסף קובטי) שעמו התייעץ המומחה רון.

בהחלטתי על גבי תגובה זו של ב”כ התובעים, מאותו יום (23.3.23), על גבי בקשה 39, הבעתי מורת רוחי מההתייחסות הפוגענית של ב”כ התובעים אל המומחה רון ומהטענות בדבר העדר מקצועיותו, כמו גם הטענות כאילו הוא מזלזל בהנחיות המותב. לגופו של עניין קבעתי כי לא מצאתי כי המומחה רון פעל מתוך אינטרס אישי או מתוך מגמה להטות את התוצאות. מכל מקום, דרשתי כי המומחה רון ישלים את חוות דעתו ללא כל פגיעה באריחים ויבצע למעשה בדיקה תיאורטית.

בסופו של דבר הוגשה חוות דעת מומחה ביהמ”ש, צבי רון, מיום 27.4.23, רק ביום 21.5.23, וזאת, בעקבות עיכוב מצד המפקח בהעברת שכר טרחתו של המומחה. עיכוב זה גרם, כאמור, לעיכוב בהעברת חוות הדעת לצדדים ולמותב, כמו גם לדחייה במועד הדיון.

בשולי הדברים הללו ובדיעבד, בחכמה שלאחר מעשה, אני מצטרף להתראותיו של מומחה ביהמ”ש ולקביעותיו עובר להנפקת חוות דעתו, כי התובעים לא תמכו טענותיהם באמצעות תחשיב ביחס לאמור בסע’ 13-15 לכתב התביעה, בדבר הנצילות האנרגטית. אדגיש ואבהיר: ברורה לי טענת התובעים שלפיה חרגה החברה מהוראות היצרן (טענה שכלל לא הוכחה, כמפורט לכל אורכו של פסק הדין), אולם לטעמי לא די בכך על מנת להרים את נטל הראיה באשר לנזק שנגרם לטענת התובעים, כאשר נזק זה (ככל שענייננו בנצילות האנרגטית וברמת החימום של הבית) איננו מגובה כלל בתחשיב. כאמור לעיל, בהעדר תחשיב מעין זה, הרי שלא ניתן להוכיח את טענת התובעים בדבר בעיות החימום של הבית, וממילא בהעדר ראיה בעניין ובהינתן שהחישובים של מומחה ביהמ”ש הם תיאורטיים, הרי שממילא לא הורם הנטל שלעניין ע”י התובעים.

תמצית חוות דעתו של מומחה בית המשפט צבי רון

בפרק זה אתייחס בתמצית לחוות דעתו של המומחה רון לגופה: זה המציא את חוות דעתו מיום 27.4.23 (להלן: חוות הדעת). במבוא לחוות הדעת מפרט המומחה את מצאי חוות הדעת שהוצגו לפניו, ובכלל זה, חוות דעתו של המומחה אבן עזרא מטעם התובעים, חוות דעת שמאי המקרקעין, ישראל לוי, מטעם התובעים, וכן חוות דעת המומחה אביעד כרמלי מטעם החברה. כן מתייחס המומחה לדו”ח המעבדה. כן ערך המומחה ביקור בבית מיום 8.11.22, בהשתתפות נציגי הצדדים. המומחה קובע בחוות דעתו כי נדרש לבדיקות נוספות, אולם פעל בהתאם להחלטתי מיום 23.3.23, ובהתאם להודעתו מיום 21.3.23, שלפיה בהינתן טענות התובעים, יש צורך לפרק את הריצוף לשם בחינת אי ההתאמות ביישום שכבת התשתית של החימום התת רצפתי, שגרם, לפי הנטען, לשקיעת הרצפות. בחוות דעתו מפרט המומחה את סעיפי ההסכם בין התובעים לבין החברה, כמו גם מתייחס להעדר הסכם בין התובעים לבין המפקח, ומעריך כי ענייננו בתנאי הסכם רגילים של מפקח. כן מתייחס המומחה לטכנולוגיה שסופקה ע”י החברה ומציג צילומי ההוראות באנגלית בעניין. עוד הוא מתייחס לדרישות חברת החשמל שלעניין, כפי שהוצגו לפניו. כן מדגיש המומחה את תנאי הבידוד הנדרשים, כמו גם מפרט את חוות דעת המעבדה מטעם התובעים. המומחה סוקר את הבית, על רמת הגימור המפוארת שלו, ובכלל זה, את הריצוף המפואר מטרוורטין, ואף מצרף צילומים. המומחה מדגיש, בעמ’ 38 לחוות דעתו, כי חרף העובדה שהוא נדרש לטענות התובעים בדבר נצילות מערכת החימום, כמו גם בדיקת חוזק מתיחה צירית של הריצוף ואחוז כיסוי באריחי הריצוף, ובשים לב להתנגדות התובעים, ולהחלטת המותב, הרי שלא התאפשר לו לערוך בדיקות אלו, ומשכך חוות דעתו היא תיאורטית, וללא ביצוע מערך הבדיקות הנדרשות. בהמשך חוות הדעת מפנה המומחה להוראות היצרן באנגלית ומדגיש את הדרוש הדגשה.

וכעת נפנה לפרק העוסק בדיון ובמסקנות (פרק ז’) בחוות דעת המומחה: פרק זה עוסק בתחילתו בסוגיית הנצילות האנרגטית, ובהמשך, בהתנתקות אריחי הריצוף כדלקמן: נפנה תחילת לפרק המשנה העוסק בנצילות האנרגטית.

נצילות אנרגטית היא היחס בין כמות האנרגיה השימושית המתקבלת ביציאה ממערכת פלונית לבין כמות האנרגיה הנכנסת אליה, והיא נמדדת באחוזים או בשבר עשרוני. במקרה הנדון מדובר בכמות אנרגיית החום המתקבלת ממערכת החימום התת רצפתי, המגיעה לידי ביטוי בעליית יחידת טמפרטורה לבין כמות האנרגיה החשמלית הנצרכת ע”י מערכת החימום לצורך כך. המומחה קובע כי בהתאם למקובל ולצורך, בחינת הכשל בכבלי מערכת החימום וחלוקת האחריות בין הצדדים, נדרש לבחון את הנצילות האנרגטית של מערכת החימום בשני מוקדי בחינה כדלקמן: האחד: ביצוע פירוק מבוקר של אריחי הריצוף, תוך חשיפת מערכת החימום התת רצפתית ובחינת הנצילות האנרגטית המתקבלת בכבלי מערכת החימום התת רצפתי והשוואתה לנצילות המקובלת ו/או ל נצילות היצרן. והשני: בחינת הנצילות האנרגטית המתקבלת בנקודת הקצה (פני אריח הריצוף) והשוואתה לנצילות המקובלת ו/או נצילות היצרן.

המומחה מדגיש שוב כי ביצוע מערך הבדיקות בהתאם לאמור היה מאפשר בחינת מוקד הנצילות החריגה הנטענת ובחינת הסוגיה באם מקור הנצילות הנמוכה (ככל שזו קיימת) הוא פועל יוצא מכשל במערכת החימום התת רצפתי וכבלי החימום הפרוסים, או שמא כשל בהרכב שכבות מערכת החימום ומרכיביה (ביצוע מספר שכבות / שכבה מבודדת חריגה באופן המונע העברת אנרגיית החום לנקודת הקצה). המומחה מבהיר כי חרף בקשתו, עד למועד חוות דעתו, לא בוצעו הבדיקות הנדרשות על ידו, ולפיכך, בהתאם להחלטתי מיום 23.3.23, ובהתאם להודעתו מיום 21.3.23, נערכה חוות דעתו באופן תיאורטי, על בסיס מכלול הממצאים אשר הוצגו בפניו ודו”ח המעבדה.

לדבריו של המומחה (בסע’ ז’1ב), בשים לב לדו”ח המעבדה ולהוראות היצרן, עולה כי מערכת החימום אשר יושמה בקומת הכניסה היא מסוג DTIF18, בניגוד להזמנת העבודה, כפי שהוצגה לפניו, שלפיה, סוג התקן הנדרש במקרה זה הוא מסוג 150-D, ובסבירות גבוהה: DTIF150 . ייאמר כבר כעת כי כפי שעולה בחקירתו הנגדית של מומחה ביהמ”ש הוא מסכים עם התיזה של החברה שלפיה מדובר בשני תקנים שונים: האחד מיועד לדירה בנויה, ואילו השני מיועד לדירה/בית שהוקמו מן היסודות, ובמצב דברים זה לא נערכה כל החלפה והותקנה מערכת החימום התקנית והמתאימה לבית שנבנה מן היסוד. עוד יצויין כי נוצר בלבול מסויים בין התקן של הבקר לבין התקן של הכבלים. אפנה לדבריו של המומחה רון בחקירתו הנגדית בהמשך הילוכי.

כן סוקר המומחה את חיתוך המרצף כפי שנערך ע”י המעבדה בדו”ח מטעמה, ודן ברמת ההתנגדות ובנוסחאות שלעניין. המומחה מסכם סוגיה זו (בסע’ משנה ח’ לחוות דעתו) וקובע כי –

“לאחר בחינת מכלול הממצאים אשר הוצגו בפניי, ובהתחשב במכלול האמור לעיל, הנני סבור בסבירות גבוהה כי מקדם הנצילות האנרגטית הנמוכה במערכת החימום התת רצפתי במפלס הכניסה הינה פועל יוצא מיישום מערכת החימום התת רצפתי ע”ג מצע סומסום בעובי בגבולות 18.7 ס”מ עד לשכבת הבידוד התחתונה, ומבלי להביא בחשבון אובדן אנרגיית החום כלפי מטה עד לשכבת הבידוד כנדרש בהוראות היצרן, ללא ממצאים המעידים על נצילות נמוכה של מערכת החימום במפלס הקומה העליונה כמפורט לעיל.”

המומחה מדגיש (בסע’ משנה ט’) כי לדעתו, היה על החברה לבצע בדק החתך הצפוי, על מנת לבדוק את רמת ההתאמה הנדרשת, כמו גם לבחון את עמידות שכבת הבידוד בתקן שלעניין. כל זאת, תוך שהוא מדגיש שוב, כי ענייננו במערכת חימום מסוג DTIF150, המותאמת להתקנה בחתך נמוך, ובמרווח נמוך בין שכבת מערכת החימום לבין נקודת הקצה ופני האריח הסופי, כאשר לשיטתו, ככל שהיתה מותקנת שכבת בידוד מתאימה, הנצילות היתה עומדת על ערכים מקובלים. עם זאת, מדגיש המומחה (בסע’ משנה י’) כי קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לזהות האחראי לביצוע שכבת המצע בעובי של 18.7 ס”מ, מעל שכבת הבידוד, ומשמדובר במחלוקת משפטית הרי שהוא מותיר את ההכרעה בעניין למותב. אמנם המומחה עצמו מזכיר בעניין זה אך את התובעים, את החברה והמפקח, אולם לטעמי, יש אחריות לא פחותה ואולי אפילו משמעותית יותר של האדריכל והרצף. כן הוא מדגיש (בסע’ משנה י”א) כי קיימים גורמים נוספים שלשיטתו יש להם השפעה על המערכת, ובכלל זה, הוא מונה: כשל אופציונאלי בכבלי המערכת, מקדם הספק של מערכת החשמל, וגורמים נוספים, אולם, לדבריו, בהעדר ביצוע מערך הבדיקות הנדרשות על ידו, הוא איננו מצליח להגיע להיקף הסטיה מנצילות המערכת והשלכת גורמים פוטנציאליים על כך. גם את סוגיית חלוקת האחריות שבין שני הנתבעים מותיר המומחה (בסע’ משנה י”ב) להכרעת המותב.

כעת עובר המומחה לעסוק בהתנתקות אריחי הריצוף (בפרק 2) כדלקמן: לדבריו, נכון למועד הביקור בבית הוא מצא התרופפות מקומית של אריחי הריצוף, לרבות רעד חריג במוקדים שונים בריצוף, בקומת הקרקע. המומחה מדגיש גם כאן, שוב, כי בהתאם להודעתו ובהתאם להחלטת המותב, לא התבצעו הבדיקות הנדרשות על ידו, וממילא חוות דעתו היא תיאורטית. בתחילת הילוכו של המומחה בעניין זה הוא סוקר את הוראות דרישות התקן הישראלי ת”י 5566, הדורש יישום אריחי ריצוף כדלקמן. תחילה מתייחס המומחה לדרישת רכיב הסומסום על רכיביו. בהמשך, הוא דן בשכבת ההדבקה, הדבקה בסירוק, לוח רצפה, העשוי מאבן טבעית (כבמקרה שלפנינו), אגרגאטים דקים (חול), חול מיוצב בצמנט לתשתית, דבקים ללוחות או לאריחים מאבן טבעית, מלט, מוספים לחומרי הדבקה, שכבת בידוד תרמי, שכבת הפרדה, והצורך בהפרדה בין הבסיס לתשתית, במטרה למנוע היסדקות של הלוחות או של האריחים או התנתקותם, כאשר כשל עלול להיגרם גם מתנועת ריטוט (ויברציה), הולם, הלם תרמי וכפור.

בהקשר זה אבקש לצטט את הוראות סע’ 4.1.4 לת”י 5566 כדלקמן:

“במקרים אלה יש להשים על הבסיס שכבת הפרדה, לפי שיקול המתכנן.”

עולה, אפוא, כי האחריות מוטלת על המתכנן, ולא על החברה!

המומחה ממשיך בסקירת הוראות ת”י 5566, וסוקר את דרישות התשתית, חוזק המתיחה של תשתית קשיחה וההערות שלעניין. בהמשך סוקר המומחה את דרישות התקן ביחס לסוגיית התאמת הדבק. כן הוא סוקר את ההוראות בדבר אופן הבדיקה, כפי שנדרש על ידו – בדיקת חוזק המתיחה במשיכה צירית של התשתית (סע’ 5.1.3 לת”י 5566), בדיקת הכיסוי בחומר ההדבקה ובדיקת הרצפה המוגמרת.

וכעת עובר המומחה לסיכום הדברים כדלקמן. לדבריו (בסע’ משנה ג’-ז’ בעמ’ 62-63 לחוות הדעת), בהתאם לניסיונו ובהעדר בדיקות מעבדה, הוא סבור שהתרופפות אריחי הריצוף והרעד שנצפו במהלך הביקור, הם פועל יוצא מכשל אופציונאלי, ביישום אריחי הריצוף כדלקמן: ראשית: יישום שכבת הדבקה, תוך העדר ביצוע מריחה כפולה והעדר כיסוי מינימלי נדרש – “באחריות מבצע עבודת הריצוף תוך תרומת הנתבע 2 כתוצאה מהעדר פיקוח ראוי – בסבירות גבוהה.”. יישום לוחות חיפוי, תוך העדר שימוש בדבק או בטיט עמידים לחום כנדרש, ופגיעה אופציונאלית בטיב ההדבקה, כתוצאה ממערכת החימום, כאשר גם כאן הוא קובע כי מדובר באחריות מבצע הריצוף, בתרומת המפקח, בסבירות נמוכה. המומחה ממשיך וקובע כי שיעור אחריותו של המפקח נתון להכרעת המותב. כמו כן, חלוקת האחריות בין הנתבעים ביחס לעבודות הנדרשות לביטול הליקויים בקומת הכניסה, מסורה להכרעת המותב. המומחה מדגיש (בסע’ ו’) כי הרגשת הרעד איננה מעידה בהכרח על כשל יסודי, ומחייבת עריכת בדיקות נדרשות, כמפורט על ידו. המומחה שב ומדגיש גם בסיפת סע’ זה, כי ממצאי חוות דעתו נערכו תחת הנחת העבודה שממצאי הבדיקות היו מעידים על כשל יסודי ביישום אריחי הריצוף, תוך הותרת ההכרעה לפתחו של המותב.

לאחר הדברים האלו מסכם המומחה (בסע’ ח’ בעמ’ 64) את היקף העבודות הנדרשות, ומכמת את עלויות העבודות (ברישת עמ’ 65) כדלקמן:

“סה”כ אומדן עלות תיקוני ריצוף ועבודות נלוות (באחריות הנתבעים 1-2, הקבלן מבצע הריצוף, באחריות התובעים או מי מטעמם): 110,000 ₪

סה”כ אומדן עלות יתרת העבודות המיוחסות למערכת החימום (באחריות הנתבעים 1-2): 55,000 ₪”

מסיכום הדברים עולה כי ביחס לעלויות תיקוני הריצוף קובע המומחה כי יש להשית את אלו, בין היתר על התובעים עצמם ועל מבצע הריצוף, כאשר לא ברור מחוות הדעת מה אחריותם של האדריכל ומהנדס הקונסטרוקציה. באשר לעלות יתרת העבודה ביחס למערכת החימום, הרי שהמומחה מייחס את האחריות שלעניין לנתבעים 1-2, כאמור.

חרף האמור, ובשים לב לכך שענייננו בבדיקה תיאורטית, כאשר למעשה, יש לקבוע כי התובעים וב”כ הכשילו את הבדיקה הנדרשת ע”י המומחה, ובשים לב לטעותו של המומחה ביחס לתקן הנדרש, כמו גם בשים לב לכך שלא צורפו להליך האדריכל והרצף, ובשים לב לקביעות המומחה בעניין זה, הרי שלא אוכל להטיל כל אחריות על הנתבעים.

חקירתו הנגדית של המומחה

כעת אפנה לחקירתו הנגדית של המומחה כדלקמן: ראשית, לדברי המומחה, הוא מצא כשל בחימום רק בקומה התחתונה (עמ’ 1, ש’ 38, וכן עמ’ 4, ש’ 37-39). המומחה קובע כי לא מצא שקיעות של אריחים בקומת הכניסה ובחדר הכביסה, למרות שבדק את הדברים (עמ’ 2, ש’ 38-39).

המומחה מציין בחקירתו הנגדית שוב ושוב כי בדיקתו היא תיאורטית (ר’ למשל: עמ’ 3, ש’ 2, 15, 20, ועוד), כאשר הוא מדגיש:

“והכול תיאוריה כי נמנע ממני לעשות את הבדיקה הפולשנית שהיא, בהתאם למכון התקנים היא בדיקה הכרחית.” (עמ’ 3, ש’ 20-21).

המומחה מסביר (בעמ’ 6, ש’ 1-3), כי הסתמך על המפרט של חברת דבי, DEVI, חברה דנית, שלפיה פועלת החברה הנתבעת (ר’ עמ’ 16-19 לחוות דעת המומחה רון). כן הוא מבהיר כי החימום בוצע על מצע של סומסום, ולא על מצע קשיח (עמ’ 9, ש’ 20-21), וזאת, למרות דרישות המפרט הטכני (שם, ש’ 30). עוד הוא מאשר כי נדרש שלא יהיו כיסי אוויר בעת יציקת הבטון (עמ’ 10, ש’ 34-38). למרות שלכאורה אין קשר בין זה לבין מצע הסומסום (עמ’ 11, ש’ 2), וכאשר המומחה לא רואה בכך הפרה אלא אי התאמה (שם, ש’ 7). המומחה שב ומדגיש כי לאחר בדיקתו עולה כי ההתנגדות התרמית בקומה העליונה היא תקנית (עמ’ 14, ש’ 36-39). בהקשר זה מפרט המומחה גם את שיטת החישוב שלו בעניין (עמ’ 18, ש’ 26-30, ועמ’ 19, ש’ 24-29).

המומחה מתייחס להתרופפות האריחים, כאשר הוא משיב לשאלת ב”כ התובעים, האם ההתרופפות נובעת מכך שיש שכבת הדבקה ללא מריחה כפולה, בקבעו כי פתיחת הריצוף נמנעה ממנו, ולכן הוא הסתמך על ניסיונו המקצועי (עמ’ 23, ש’ 31-38, ועמ’ 24, ש’ 3-5).

המומחה משיב לשאלת ב”כ התובעים כי אין זה מתפקידה של החברה לתכנן את הדבק באופן שזה יתאים לחום מערכת החימום (עמ’ 25, ש’ 7-14). בהקשר זה אציין כי (כפי שהובא לעיל) כבר ציין המפקח כי נציג מטעם חב’ תרמוקיר, ספקית הדבק, הגיע לבית התובעים, על מנת להדריך את הרצף ביחס למריחת הדבק.

המומחה מבהיר לשאלת ב”כ התובעים, כי הנזק של שקיעות הריצוף נגרם גם במקומות בדירה שמערכת החימום כלל איננה פועלת (עמ’ 28, ש’ 13-26). בהקשר זה מצטט המומחה את דברי המהנדס קובטי ממכון התקנים, שקובע את הדברים הבאים:

“ואמרתי, ואני חוזר ואומר פעם עשירית גם בחוות הדעת, אני רוצה להראות לאדוני, בעקבות כל השאלות שהיו, פניתי אז למהנדס הראשי של מכון התקנים בזמנו, ואז הוא אומר, בהמשך לשיחתנו אתמול, המהנדס יוסי קובטי: ‘צבי שלום. סדקים ברובה, אריחים שבורים או שקועים יכולים להעיד על כשל בתשתית הריצוף. משיחתנו הבנתי כי הדיירים אינם מאפשרים ביצוע בדיקות חוזק הידבקות במשיכה צירית’,…

‘היות ומדובר בבדיקה’, זה השיחה שלי איתו, ‘ואין ברשותם אריחים רזרביים’. זה מה שהוא כותב. באם האריחים מנותקים מהתשתית, אם הם מנותקים ניתן לבצע ניסור של דבק ולבדוק את עובי השכבה.” (שם, ש’ 27-36).

בשולי חקירתו של המומחה ע”י ב”כ התובעים נתתי דעתי לכך שזו לא אפשרה לו להציג את התזה שלו ולהשלים תשובותיו לשאלות (ר’ למשל: עמ’ 2, ש’ 6-11) תוך הטחת הטענה כי זה לא הבין את חוות הדעת ואת התביעה (שם, ש’ 16), ואף הרימה את קולה ולא אפשרה לו להשלים תשובתו (שם, ש’ 31), עד כדי כך שנאלצתי להעיר לב”כ התובעים כי אאפשר למומחה להשלים את תשובתו (עמ’ 3, ש’ 6). בהמשך מעירה ב”כ התובעים למומחה כי אין מקום להאריך בהסבר של דברים שפורטו בחוות הדעת, וזה משיב לה כי לא הגישה שאלות הבהרה. בשלב זה אני מעיר לב”כ התובעים כי אין מקום לשילוב הערות ציניות (שם, ש’ 32-33 וש’ 37-38, וכן עמ’ 4, ש’ 7-8). כן אציין כי המומחה ביקש להבהיר את דבריו ולפשטם, ואילו ב”כ התובעים לא איפשרה לו זאת, או התפלמסה איתו. עוד אפנה להערותיי הרבות במהלך הדיון (בעמ’ 14, ש’ 1-4). כן ר’ בקשתו של המומחה עצמו כי ב”כ התובעים תאפשר לו להמשיך בעדותו ובתשובותיו לשאלותיה (עמ’ 16, ש’ 31. עוד ר’: עמ’ 22, ש’ 13-15, וכן הערתי בעמ’ 23, ש’ 11). כן העירה ב”כ התובעים הערות ציניות ביחס לתשובות המומחה (ר’ למשל בעמ’ 24, ש’ 10-29), כמו גם העירה כי איננו מקשיב לשאלותיה (עמ’ 31, ש’ 28). די בדוגמאות אלו כדי להבהיר את התייחסותה החריגה של ב”כ התובעים למומחה רון. בהקשר זה אעיר כי אין ענייננו בעד מן המניין או במומחה מטעם ב”כ הצדדים, אלא במומחה ביהמ”ש, שיש לאפשר לו להשלים את תשובותיו במלואן, ודומה כי התנהלות פוגענית כלפיו איננה מסייעת לירד לחקר האמת.

לשאלת ב”כ החברה מודה המומחה כי לא בוצעו בדיקות לצורך חישוב הנצילות האנרגטית, למרות שנעשו חישובים של מקדמים תרמיים, ומשכך, כל הקביעות שלעניין הן תיאורטיות (עמ’ 33, ש’ 17-35, וכן עמ’ 63, ש’ 8-10). המומחה רון מבהיר כי הוא היה יכול לבצע בדיקות נצילות אנרגטית, כמו גם בדיקות שליפה של הריצוף, באמצעות מכון התקנים, אולם אלו לא בוצעו (עמ’ 35, ש’ 25-28). כן הוא מודה כי בתחילת עונת החורף יש להפעיל את מערכת החימום התת רצפתית ואז לכוון אותה מבחינת הטמפרטורה שלה, כך שהיא תתאים לכל העונה (שם, ש’ 14-20).

לשאלת ב”כ החברה מודה המומחה רון כי במסגרת ההזמנה (ההפניה היא לטבלה ברישת עמ’ 11 של חוות דעת המומחה), מופיע אך ורק הדגם של הבקר, שהוא מסוג 550-D (עמ’ 37, ש’ 26-27 לפר’), ולא לכבל החימום (מעמ’ 37, ש’ 30 ועד עמ’ 38, ש’ 7). בהקשר זה מודה המומחה כי הדגם של כבל החימום או גוף החימום, בהתאם להוראות היצרן, הוא 18 DTIP (עמ’ 38, ש’ 8-10). ההספק המעשי של גוף חימום זה הוא כ-160 ואט (עמ’ 39, ש’ 2-8). בהקשר זה מפנה ב”כ החברה לאישור חברת החשמל, מיום 3.2.09, שצורף לחוות דעתו של המומחה (עמ’ 20), ושממנו עולה כי מדובר במערכת חימום העומדת בדרישות התקן הישראלי. המומחה רון מודה כי למעשה חברת החשמל אישרה את הכבל מדגם 18 ,DTIP וזה גם מה שהותקן בפועל (עמ’ 39, ש’ 27-34). בנסיבות העניין, לא אוכל לקבל את טענות ב”כ התובעים בסיכומיה ולפיהן חרגה החברה מהוראות היצרן.

כן מודה המומחה רון, לשאלת ב”כ החברה, כי אכן התקן של הכבל מדגם 150 DTIF מיועד למבנה קיים (שלא כבמקרה שלפנינו) ואילו הכבל מדגם 18 DTIPמיועד למבנה המוקם מהשלד (כמו במקרה שלפנינו). עוד הוא מודה (בעמ’ 49, ש’ 15-16) כי הכבל שהותקן הוא מדגם 18 DTIPבהתאם לדרישות של היצרן ביחס למבנה שמוקם מהשלד, כבמקרה שלפנינו. עוד הוא מודה, כאמור, כי במפרט של ההזמנה יש התייחסות אך ורק לדגם הבקר ולא לדגם של הכבל החשמלי, וממילא הדגם הוא מסוג 550-D, וזאת, לא בניגוד להזמנה, כפי שנטען על ידו בחוות דעתו (עמ’ 51, ש’ 20-21). עוד מודה המומחה, באופן חד משמעי (ובניגוד לעמדת מומחה התובעים) כי מערכת החימום התת רצפתית תוכננה בהתאם למפרט סדור של תכנון (עמ’ 53, ש’ 27-38). עוד הוא מודה בהקשר זה כי ברי כי תכניות החברה הועברו למהנדס חשמל מטעם התובעים ואושרו מראש (עמ’ 54, ש’ 1-17). דברים אלו שבים ומחזקים את טענות ב”כ החברה, כמו גם את קביעתי לעיל, כי החברה לא חרגה מהוראות היצרן.

עוד מודה המומחה כי הריצוף מסוג טרוונטין דורש תחזוקה, ליטוש ואיטומים במהלך השנים (עמ’ 59, ש’ 2-38).

כן מודה המומחה כי מערכת החימום התת רצפתי לא הופעלה במרתף הבית, בפי שהתובע עצמו מציין בסע’ 27 לכתב התביעה (ר’: מעמ’ 67, ש’ 36 ועד עמ’ 68, ש’ 3).

באשר לחלוקת האחריות בין הגורמים השונים שלעניין, ובכללם: החברה, האדריכל, הרצף וכיו”ב, מבהיר המומחה שהוא הניח עניין זה להכרעת המותב (עמ’ 70, ש’ 35-36). עם זאת, מודה המומחה כי בשים לב לכך שהחברה פעלה לאחר תכנון סדור, הרי שיש להשליך בכך על מידת אחריותה בעניין, למרות שלשיטתו, היה גם על החברה להבהיר הסתייגותה בעניין (עמ’ 71, ש’ 5-10).

לסיכום, מודה המומחה כי זו לו הפעם הראשונה שהוא עורך חוות דעת תיאורטית, וברי כי הוא נדרש לבצע את הבדיקות מבחינתו בגין שני סוגי הליקויים: הנצילות האנרגטית ושליפת הריצוף (עמ’ 76,ש’ 9-14).

ברי כי בהינתן האמור בדבר חוות דעת תיאורטית, הרי שיקשה עליי עד מאד לקבל את חוות דעתו של המומחה כלשונה, וזאת, חרף מקצועיותו, מומחיותו ונסיונותיו הרבים לפעול לשם עריכת הבדיקות הנדרשות על ידו לאורך כל הדרך.

מעמדה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט

הלכה ידועה היא כי מעמדו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט מעמד מיוחד הוא, וממצאיו יאומצו בדרך כלל על ידי בית המשפט הממנה, אלא אם כן קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת, כגון: ראיה לסתור או נימוק של ממש או אם נפלה שגיאה גסה בחוות הדעת עד כדי שבית המשפט, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת. ואולם, מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט, וההכרעה הסופית לעולם מסורה בידי בית המשפט, המכריע על פי מכלול הראיות שבפניו ורשאי לבור חלקים מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט (ר’ למשל: ע”א 4179/17 יותר סוכנות לביטוח (1989) בע”מ נ’ רובין (6.12.18); רע”א 3941/14 מולאים נ’ שירותי בריאות כללית (11.9.14); רע”א 7301/12, בן סימון נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ (9.4.13); ע”א 8361/10 יוסף נ’ כלל לביטוח בע”מ (29.5.11); ע”א 558/96 חברת שכון עובדים בע”מ נ’ רוזנטל פ”ד נב(4)563 (1998); ע”א 2934/94 סולל בונה בע”מ נ’ איתן (2.6.96)).

כן אפנה לע”א 7991/96 מוחמד אלקבהא נ’ קוטייבה כנעאן (12.01.2000):

“הנחה היא שמומחה המתמנה על ידי בית המשפט פועל בהגינות ובתום לב. בדרך כלל, חוות דעת זו מתקבלת ועל פיה מחושבים הפיצויים”

עוד ר’ ע”א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע”מ נ’ מונטי רבי (31.12.88), שבמסגרתו נקבע כי –

“משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.”

עם זאת, יש לזכור שעד מומחה כמוהו ככל עד, כאשר שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט, ואין שיקול דעתו של המומחה מחליף ומאיין את אומד דעתו של בית המשפט. כדבריה של כב’ השופטת ארבל בבע”מ 27/06 פלוני נ’ פלונית (1.5.06):

“כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש “חותמת גומי” לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו…”

עוד הובהר בפסיקת בית המשפט כי כאשר התשתית העובדתית עליה נשענת חוות דעתו של המומחה אינה נכונה או מדויקת, יהווה הדבר עילה לסטות ממסקנות חוות הדעת. כך לדוגמא, נפסק בע”א 2160/90 שרה רז נ’ פרידה לאץ (1993):

” … לעתים, מתוך עיון בחוות-הדעת עצמה או במכלול נסיבות העניין, מתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית, שעליה היא נשענת, אינה מהימנה. במקרה כזה, בית המשפט רשאי שלא לסמוך על חוות-דעתו של המומחה, וראוי כי לא יבסס מסקנתו על אותה חוות-דעת”

חרף מומחיותו ובקיאותו של המומחה צבי רון, אחד המומחים המוכרים בבתי המשפט על ערכאותיהם ועל מותביהם השונים, שלדבריו, הגיש כבר 4,000 חוות דעת(!) כמומחה מטעם ביהמ”ש, והגם שזה העיד בחקירתו לפניי בצורה רהוטה, ברורה וקוהרנטית וללא מורא, ובהינתן נסיבות המקרה שלפניי, לא אוכל לאמץ את מסקנותיו של המומחה רון כלשונן ובמלואן, וזאת, מהטעמים הבאים:

ראשית, חוזר ומבהיר המומחה לאורך חוות דעתו ובמהלך חקירתו הנגדית, כי הגיע למסקנתו על סמך בדיקות תיאורטיות, כאשר לא ניתנו בידיו הכלים להשלים את בדיקותיו.

בהקשר זה צריך לציין כי המומחה עצמו ציין כי חוות דעתו היא תיאורטית (לעניין זה ר’ דבריו של המומחה בעמ’ 3, ש’ 1-2. שם, בש’ 14-15, שם, בש’ 20-21, וכן בעמ’ 76, ש’ 9-14). כמו כן בתשובתו לשאלת ב”כ המפקח, משיב המומחה כי כל חוות דעתו היא למעשה תיאורטית (עמ’ 72, ש’ 29-35).

לבסוף מבהיר המומחה רון (בעמ’ 76, ש’ 14) כי –

“פעם ראשונה שאני עושה חוות דעת תיאורטית לחלוטין.”

התובע לא שיתף פעולה עם הליכי הבדיקה, במובן זה שסירב לשלוף מרצפת, בהתאם לבקשת המומחה. הוא חשש שלא תהא מרצפת חלופית. דא עקא שבמהלך הדיון שאלתי אותו בעניין זה והוא הסכים להצעת המותב, שאם מדובר במרצפת במקום נסתר ומתחת לארונות אזי אין כל מניעה מלשלוף המרצפת. כשלעצמי, מסופקני האם אכן לא שמר התובע ולו אריח חלופי אחד לצרכי החלפה לשטח של מאות מטרים רבועים של ריצוף טרוורטין. יתירה מכך: כאמור לעיל, היו יכולים התובעים (כפי שהודה התובע עצמו בתשובתו לשאלתי) לאתר מקום נסתר שממנו ישלפו את אריח הטוורטין. אין זאת אלא שהתובעים לא באמת חיפשו לשתף פעולה עם בדיקת השליפה של האריחים.

גם ב”כ התובעים עצמה עומדת בסיכומיה על כך שאין להתבסס על חוות דעת המומחה. ראשית, היא טוענת כי מלכתחילה התנגדו התובעים למינויו של המומחה רון, כמפורט לעיל. כן, היא טוענת כי התנהלותו של המומחה רון גרמה לעיכובים רבים בתיק (סע’ 30 לסיכומים). אין לי אלא לומר בהקשר זה כי “הפוסל במומו פוסל”, באשר דווקא התנהלות התובעים (שפסלו כל הצעה לבדיקה, והערימו מכשולים בדרכו של מומחה ביהמ”ש, כאשר בדיעבד התברר כי ניתן היה לשלוף מרצפת במקום נסתר), היא זו שהובילה לעיכובים בתיק. בשולי עניין זה אציין כי תמהני כיצד התובעים, שריצפו את ביתם בהיקף שטח של מאות מטרים רבועים של ריצוף מסוג טרוונטין (סוג אבן, הנוטה להישבר בקלות, והדורש טיפול ותחזוקה קבועים, לשיטת מומחה ביהמ”ש), לא שמרו ולו אריח רזרבי אחד למקרים מעין אלו שלפניי, כאשר נדרש לשלוף אריח אחד בלבד. כן טוענת ב”כ התובעים כי בדיקתו של המומחה היא תיאורטית (ר’ סע’ 31, 36, 37, ו-42ב לסיכומי ב”כ התובעים), ואף מפנה לפסיקה ביחס לבדיקה תיאורטית ולהשלכותיה (ת”א (שלום ת”א) 30576-10-14, שמש ואח’ נ’ מלו פוד בע”מ ואח’, פס’ 49 (2.10.22)). עוד מציינת ב”כ התובעים (בסע’ 42ג לסיכומים מטעמה) כי 94% מחוות הדעת הם תיאורטיים, 4% – הנחת הנחות, ו-2% בלבד – קביעות עובדתיות בדבר אי התאמת המערכת לזו שהוזמנה (כך, לשיטתה של ב”כ התובעים). בשולי הדברים אציין כי ב”כ התובעים לא נדרשה לשאלות הבהרה למומחה. יוער כי המומחה העיר לב”כ התובעים שזו יכלה להגיש שאלות הבהרה, אולם העדיפה שלא לפעול כך (שם, בש’ 26, עמ’ 33, ש’ 33-35. עמ’ 63, ש’ 8-10). משכך, עותרת ב”כ התובעים להסתמך על חוות דעתו של מומחה התובעים, שאף מומחה ביהמ”ש מסתמך עליה, ומשתמש בה בבחינת “העתק הדבק”, לשיטתה, כאשר לשיטתה, חוות דעתו של מומחה התובעים לא נסתרה (סע’ 43 לסיכומי התובעים). בכלל זה, עותרת ב”כ התובעים לקבל את ממצאי המומחה מטעם התובעים, במיוחד ביחס לקומות שבהן לא נערכה בכלל בדיקה מטעם מומחה ביהמ”ש, בהינתן טענתו שלא התגלה כשל בקומות אלו. אתייחס לטענות אלו בהמשך הילוכי.

בסופו של דבר נטל ההוכחה מוטל על התובעים והם לא השכילו להרימו.

יתירה מכך: כפי שהוכח במהלך חקירתו של המומחה, זה נתן חוות דעתו, שלפיה החברה לא פעלה בהתאם להוראות היצרן, כאשר במהלך חקירתו הנגדית וכמפורט לעיל בהרחבה, עלה כדלקמן: הנתונים שאליהם מתייחס המומחה מתייחסים לבקר בלבד (שזהו הנתון היחיד שמופיע על גבי ההזמנה) ולא לכבל החשמלי. הנתונים של הכבל החשמלי שאליהם מתייחס המומחה בהתאם למפרט היצרן הם של מבנה קיים ולא של מבנה שהוקם מהשלד, וכן כי ברי כי התכניות אושרו ע”י חברת החשמל, כמו גם קיבלו אישור של מהנדס חשמל מטעם התובעים. בנסיבות אלו מודה המומחה בחצי פה כי למעשה האחריות המוטלת על החברה היא קלושה.

העדר זימון של עדים רלוונטיים

כפי שעלה מחוות דעת המומחה, לרצף של הבית אחריות משמעותית על הכשלים בריצוף, ובמיוחד ביחס להליך ההדבקה. לאדריכל, כשלים לכאורה ביחס לתכנון, ודאי ביחס לשכבות השונות של הריצוף. ולטעמי, היה מקום גם לשמוע את טענות מהנדס הקונסטרוקציה ביחס לשכבות הריצוף. איש מאלו לא הוזמן. משענייננו בטענות ואף בממצאים ביחס לאלו, הרי שהעדרם של אלו אומר דרשני. ויודגש: ב”כ התובעים הודיעה מספר פעמים כי אין בדעת התובעים להגיש תביעה גם כנגד הרצף. עם זאת, ומשענייננו בטענות בדבר הריצוף, כאשר לחלוטין לא ברור כי הכשל בריצוף נבע מהתנהלות החברה, הרי שעל התובעים מוטל לזמן את הרצף, במטרה להפריך את הטענה (שעלתה גם בחוות דעת המומחה) כי לזה יש אחריות לכשל בריצוף.

לא זו אף זו, משענייננו בטענות ביחס לאחד המבנים מתוך שלושה שנבנו באותה שיטה, כאשר שני אחיו של התובע הזמינו גם הם פרויקט דומה, כפי שעולה מההסכם שלעניין. אולם התובע ביכר שלא להזמין את אחיו לעדות, ולא מצאתי כי אלו הגישו תביעה דומה בגין הכשלים לכאורה שהיו אמורים להתעורר גם בבתיהם. התנהלות דיונית זו מציבה קושי נוסף בדרכה של התביעה שלפניי, בהינתן כי מדובר בדיוק באותו פרויקט ובאותו חימום תת רצפתי, כאשר, כאמור, לא מצאתי כי אותן תלונות עלו בבתים הסמוכים, שהתובע עצמו טיפל בעניינם, כמפורט בהסכם. בשולי דברים אלו אעיר כי התנהלות זו מחזקת את טענת הנתבעים כי בבית נערכו פרויקטים נוספים, לאחר סיום עבודת החברה ביחס לחימום התת רצפתי. דברים אלו נאמרים ברמת ההשערה, באשר אלו לא הוכחו; אולם נזכור כי בכל מקרה נטל הראיה מוטל על התובעים.

יתירה מכך, אם ניתן למצוא הצדקה כלשהי להעדר זימון קבוצת העדים הראשונה (הכוללת את אנשי המקצוע: הרצף, האדריכל והקונסטרוקטור), ואף לו ניתן להבין את העדר זימון שני אחיו של התובע, הרי שלא ברורה לחלוטין ההתנהלות של התובעת, השותפה, לכאורה להליך שלפניי. ויודגש: ענייננו בשותפה למסמכים ותו לא. התובעת לא הייתה שותפה פעילה בניהול ההליך. התובעת לא מסרה תצהיר, לא העידה, ולא התייצבה לאף לא דיון אחד מחמשת הדיונים בתיק. לא ניתן לראות בתצהירי התובע, שמצהיר כי הוא נותן את תצהירו “בשמי ובשם אשתי התובעת סיוון גלבוע”, כמייצגים את רעייתו, כאשר זו לא הגישה כל תצהיר ולא התייצבה לשום דיון בתיק, לבד מהגשת תצהיר בתחילת ההליך (אגב אורחא אציין כי בתחילה לא מצאתי כי הוגש ייפוי כח מטעם התובעים בתיק. זה הוצג לפניי ע”י ב”כ התובעים ביום 17.9.24, כאשר על פניו מתנוססות חתימות שני התובעים). יודגש כי אדם צריך להעיד עבור עצמו והימנעות התובעת מלמסור עדות בהליך זה פועלת לחובת התובעים.

הלכה היא, כי אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו והדבר עשוי לשמש יסוד למסקנה שהראיה לא הובאה כיוון שהייתה פועלת לרעת אותו בעל דין (ר’: ע”א 641/87 זאב קלוגר נגד החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע”מ, פ”ד מד(1) 239; ע”א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע”מ נ’ סלימה מתתיהו ואח’, פ”ד מח(4), 651, 658; ע”א 8382/06, כורש בוטח נ’ דוד כהן (26.8.12, בפס’ 28); וע”א 373/54 אהרונסט וגורדון המוציאים לפועל של צוואת המנוח הרב פישל נוימן נגד חוה נוימן פ”ד י’ 1121, 1142). ע”א 548/78, נועה שרון נ. יוסף לוי, פ”ד לה(1)736 [1980], בסעיף 3 לפסק דינה של כב’ השופטת בן עתו).

לא ניתן כל הסבר לסיבה בגינה התובעת נמנעה מלקחת חלק משמעותי בהליך. מדובר לכאורה במי שסבלה, כמו בעלה, מעוגמת נפש בשל ליקויים בדירה, וחרף זאת, לא מצאה לנכון להגיע, למסור עדות ולעמוד לחקירה נגדית, כדי להבהיר מה היו קשייה ומדוע מגיע לה פיצוי לא ממוני בגין הטענות שהועלו כנגד הנתבעים.

אדגיש ואחדד כי, לטעמי, נטל הראיה ונטל השכנוע בעניין מוטלים על התובעים. הדברים אמורים במיוחד כאשר ענייננו בתביעה שהוגשה לקראת חלוף תקופת ההתיישנות, כאשר הנתבעים טענו לנזקים ראייתיים. בהקשר זה אפנה לדבריו של כב’ השופט קדמי, הקובע בספרו, על הראיות (חלק רביעי, תש”ע-2009, בעמ’ 1719) כי –

“נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו; כאשר אי עמידה בה – משמעה דחיית הטענות.” (ההדגשה כאן – במקור. י”פ)

עוד הוא קובע (שם, בעמ’ 1721) כי –

“כלל אוניברסלי הוא כי בעל דין הטוען טענה מסוימת החשובה לעמדתו במשפט… עליו הראיה…. חובה זו – ונכנה אותה בשם חובת הראיה (למעשה: נטל השכנוע) (the burden of establishing a case ) היא היא החובה העיקרית במשפט”.

כן אפנה לדבריו של כב’ השופט סאלים ג’ובראן בע”א  9656/05 נפתלי שוורץ נ’ רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע”מ (27.7.08, פסקאות 24-26):

” … לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר – פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב.”

ויודגש: בכתב התביעה נטען רק בקצרה (בסע’ 12) להעדר התאמה בין המפרט הטכני שלעניין (כאשר בדיעבד התברר כי המפרט שהוצג ע”י התובעים איננו רלוונטי למקרה שלפניי, באשר הוא מתייחס לבית קיים ולא בית שמוקדם משלב השלד), כמו גם לכך שבשל העדר ההתאמה “הריצוף שקע ונסדק וקיימת נצילות נמוכה של מערכת החימום.” (סע’ 12.9 לכתב התביעה). הא ותו לא. במהלך ניהול ההליך התברר כי אין תקינה לנצילות האנרגטית, ומשכך, התובעים סירבו לשתף פעולה עם בדיקות המומחה בעניין, וכן, מרבית האחריות ביחס לריצוף מוטלת בכלל על הרצף ו/או על המתכנן. בהקשר זה רשמתי לפניי את דברי מומחה ביהמ”ש כי אין זה מתפקידה של החברה לתכנן את הדבק באופן שזה יתאים לחום מערכת החימום (עמ’ 25, ש’ 7-14). ממילא ועל מנת לעמוד בנטל הראיה, ההוכחה והשכנוע, נדרשים התובעים לזמן את העדים הרלוונטיים, וזה לא נעשה.

כאמור, התובעים לא הבהירו מדוע ביכרו שלא לזמן את שלל העדים הרלוונטיים שפורטו על ידי, ואין מנוס מלקבוע כי הימנעות זו עומדת לחובתם. בשולי הדברים ובשים לב למכשלות שהועמדו לפתחו של מומחה ביהמ”ש, אני מוצא כי התובעים לא סייעו למותב לירד לחקר האמת.

מעמדו של המפקח

כעת אעבור לעסוק במעמדו של המפקח וסיווג תפקידו. כידוע, שני סוגי מפקחים הם: מפקח עליון, ומפקח הנמצא באתר ומתפקד כמנהל עבודה 24/7. במקרה שלפניי לא הוצג הסכם בכתב, מאחר שזה, כפי הנראה, מעולם לא נכרת בכתב. לדברי התובע, הסכם בכתב דווקא כן נכרת, אולם הוא לא ברשותו, בשל מעבר הדירה (ר’: עמ’ 2, ש’ 9-18 של המחצית השניה של פר’ הדיון מיום 1.2.24). ברי כי הימנעות התובעים מלהציג הסכם זה, במיוחד בנסיבות שבהן התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, תוך נזק ראייתי של ממש למפקח (כפי שמתברר בסיטואציה שלפניי), תעמוד לחובתם של התובעים. בהעדר הצגה של הסכם בכתב, טוען התובע כי ענייננו, למצער, בהסכם בעל פה (שם, ש’ 22). דא עקא שהתובע איננו משכיל ללמדנו מהו מעמדו המדוייק של המפקח באתר, מהן חובותיו? מהי מערכת היחסים בינו לבין בעלי המקצוע האחרים מטעמו של התובע (האדריכל, המהנדס, הרצף והתובע עצמו שתפקד כקבלן על) וכיו”ב.

זאת ועוד, גם במענה לשאלותיי, לא השכיל התובע להבהיר מהו מעמדו של המפקח, וכיצד הוא מגדירו. לעניין זה, ר’ ניסיונותיי השונים (שם, מעמ’ 2, ש’ 36 ועד עמ’ 4, ש’ 6), לחלץ מהתובע תשובות בעניין, אולם ללא הצלחה, כאשר התובע איננו יודע לאבחן בין מפקח עליון למפקח צמוד. בהינתן שענייננו בתובע שעוסק בתחומי היזמות והבניה, הרי שאני מוצא קושי רב בעדותו גם בעניין זה.

ככלל, מפקח צמוד אמור לבצע פיקוח צמוד על כל מהלך ושלב בבניית הבניין, עד להשלמתם הסופית והמוחלטת ומסירת המפתח למזמין, וזאת, בהבדל מפיקוח עליון המוטל בדרך כלל על המהנדס האחראי לביצוע השלד או על אדריכל הבניין. לעניין זה ר’: סימן ד’ ותקנות 91-94 לתקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), תשע”ו-2016 (תקנות אלו באות במקום תקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), התשנ”ב-1992), המגדירות את תפקידי האדריכל, המהנדס ומבקש ההיתר, האמון על הפיקוח העליון. עוד אפנה לע”א 3392/93 איברהים אבולהיג’א נ’ אלון הגליל – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע”מ ואח’ פ”ד נ”ד(5) 872 (פס’ 11).

בענייננו לא הובהר תפקידו המדוייק של המפקח, האם ענייננו במפקח צמוד, במפקח עליון, במנהל עבודה, או אפילו בנער שליחויות או עוזר אישי לתובע, כפי שהמפקח תיאר את תפקידו.

אמנם נתתי דעתי למסמכים שונים, שהוצגו לי ע”י התובעים, לפיהם מוגדר המפקח כ”מנהל ומפקח פרויקטים” (בכותרת מסמך שהוצג ע”י התובע לבנק המלווה, נספח א-2 לכתב התביעה, מיום 15.2.11), אולם אין בכותרת זו כדי להגדיר את תפקידי המפקח ואת רמת העסקתו. בהקשר זה אני מקבל לחלוטין את גרסת המפקח, שלא הוכחשה, כי הוא היווה סוג של חותמת גומי ועוזר אישי לתובע. אמנם, אדם אחראי למסמכים שעליהם הוא חותם, אולם במקרה שלפניי מצאתי כי המפקח פשוט הסכים לחתום על מסמכים שהוכנו ע”י התובע. הא ותו לא. אין מדובר במסמכים מהותיים שעליהם עמל התובע. עוד בהקשר זה נתתי דעתי לשכרו הזעום של המפקח, שמעיד כי אין ענייננו במפקח צמוד או במנהל עבודה. לא זו אף זו, שהמפקח טוען בתוקף כי בשלב שבו הוא נכנס לפקח על הפרויקט, זה היה עמוס בקבלני משנה, שעסקו איש איש בתחומו, והיה באלו לגרום להפרעות בהתקנת החימום התת רצפתי, כמו גם בריצוף. מכל מקום, טוען המפקח כי בשלב של השלמת הפרויקט של החימום התת רצפתי הוא כבר לא היה באתר, בהינתן כי סיים את תפקידו באתר כבר בחודש מרס 2012. כלל הדברים הללו לא הוכחשו, ולא הוכח אחרת ע”י התובעים.

לא נעלמו מעיניי טענות הנתבעים, כי לא היה באתר קבלן, ולמעשה תפקד התובע כקבלן ראשי וכמנהל הפרויקט, כפי שהדברים גם עולים מפרטי הלקוח בהסכם. כמו כן, אני ער לכך שענייננו בתובע שמנהל חברת נדל”ן, גם אם כיזם ולא כקבלן ביצוע, שברי כי אין מעמדו כמעמדו של לקוח רגיל. יתירה מכך: מצאתי כי התובע התקשר בהסכם דנן, כמו שהתקשר בכ-40 הסכמים אחרים, וכי ניהל בפועל אופרציה של בניית 3 קוטג’ים, שהגדול בהם, לשיטתו, הוא בשטח של 600-700 מ”ר. כלומר: ענייננו בניהול אתר בנייה בהיקף של אלפי מ”ר. למעשה תפקד התובע באתר כגורם המתכלל את כל העבודות באתר (עובר לכניסתו של המפקח לאתר וגם לאחר פרישתו של זה). עוד בהקשר זה אציין, כי עיינתי בתצהירו של המפקח, שטען כי קיבל תמורה בסך של 1,500 ₪ לחודש, בגין כל קוטג’ (טענה שלא הוכחשה), כאשר ברי כי בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי זהו שכרו של מפקח צמוד. בנסיבות העניין, ומשהתובע לא המציא לי את ההסכם בינו לבין המפקח, המגדיר את מעמדו של זה, ובהינתן הנזק הראייתי שנגרם למפקח בהגשת התביעה כ-7 שנים לאחר שפרש מהאתר, ובשים לב לטענתו של המפקח כי לא שהה באתר במועד סיום הפרויקט דנא, הרי שלא מצאתי כי למפקח איזושהי אחריות לכשלים מושא תביעה זו (גם לו הייתי מכיר באחריות החברה לכשלים אלו, וכאמור לעיל ולהלן, לא מצאתי כי זו אחראית לכשלים האמורים). אגדיל ואומר כי במהלך ניהול ההליך נוצרה אצלי תחושה קשה כי התובע מצא במפקח משום “שעיר לעזאזל”, שאליו ניתן לייחס את כלל הכשלים בפרויקט, גם אם זה כלל לא קשור אליהם.

 

קשר סיבתי בין העוולה לבין הנזק ומעוולים יחד

עולה מכל המקובץ עד כה כי התובעים לא השכילו להרים את הנטל ולהוכיח את תביעתם: ראשית, כתב התביעה איננו מפורט דיו. כאמור לעיל, סע’ 12.9 לכתב התביעה קובע כי – בשל העדר ההתאמה של הביצוע של החימום התת רצפתי להוראות התכניות שלעניין, “הריצוף שקע ונסדק וקיימת נצילות נמוכה של מערכת החימום.”. דא עקא שהתובעים והמומחה מטעמם, לא הוכיחו אי התאמה. התכניות שהומצאו, ושאף הטעו את מומחה ביהמ”ש, מתייחסות להתקנת חימום תת רצפתי לבית קיים ולא לבית שהוקם מהשלד. כמו כן: הוכחה האבחנה בין התקן של הבקר לתקן של הכבל. ממילא שכבות הבידוד הנדרשות הן שונות בתכלית מהמוצג בחוות דעת מומחה התובעים. יודגש שוב: מומחה התובעים, בן עזרא, לא הצביע בחוות דעתו על הקשר הסיבתי שבין העבודה שלא בהתאם למפרט, כנטען על ידו (כאשר כאמור לעיל, לא מצאתי כי היתה סטייה או חריגה בעניין זה, והמפרט שהוצג לפניי איננו תואם מקרה של בית שהוקם משלב השלד), ולסקיצות, שלטענתו, לא הומצאו לו, לבין מסקנתו (בסע’ 15 לחוות דעתו), כי – “אי ההתאמות גרמו לנצילות נמוכה של מערכת החימום, ובמקומות שבהם הופעל החימום התת רצפתי (בקומת הכניסה ובחדר כביסה) – יש שקיעות של אריחי ריצוף זה ביחס לזה, אגב שברים שנוצרו במישקים.”.

כידוע, בהעדר עוולה, לא ניתן להצביע על קשר סיבתי. בהקשר זה אפנה להוראות סע’ 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), שעניינו “רשלנות” כדלקמן:

“עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.”

כלומר: לא די בכך שנעשה מעשה רשלנות (שלא הוכח בענייננו), אלא שיש להוכיח כי הדבר גרם נזק לזולת.

עוד אפנה להוראות סע’ 63 לפק’ הנזיקין, שעניינו ב”היפר חובה חקוקה”, ושקובע כי יש להוכיח כי “ההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו על הנזק שאליו נתכוון החיקוק”.

כן אפנה לקביעתו של כב’ השופט ברק (כתוארו אז) בע”א 145/80 שלמה ועקנין נ’ המועצה המקומית בית שמש (פ”ד לז(1), 113), כי בפקודת הנזיקין נקבע כי אשמו של המזיק צריך שיהא הסיבה או אחת הסיבות לנזק, קרי: הסיבה בלעדיה אין. לשם כך השתמש השופט ברק בשלושה מבחנים, שעניינם: צפיות, סיכון והשכל הישר.

בענייננו לא מצאתי כי התקיימה עוולה (בהינתן הטעות לגבי המפרט הטכני, בין זה המיועד לבית קיים לבין זה המיועד לבית שהוקם מהשלד), וממילא לא ניתן לקבוע כי עוולה זו (אותה עוולה שלא אותרה) גרמה לנזק. ממילא לא ניתן להצביע על קשר סיבתי.

עוד בשולי הדברים צפה השאלה בדבר טענת התובעים (בסיכומי ב”כ) למעוולים במשותף. לעניין זה אפנה להוראות סע’ 11 לפקודת הנזיקין כדלקמן:

“היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד.”

לעניין זה ר’ גם: ד”נ 15/88 שמואל מלך נ’ ורדה קורהויזר ואח’, פ”ד מד(2), 89. כן אפנה לע”פ 402/75 אלגביש נ’ מדינת ישראל, פ”ד ל (2), 561, בעמ’ 574 (פס’ 9 לחוות דעתו של כב’ השופט שמגר (כתוארו אז)), כי חומרת רשלנותו של אחר, אין בה, כשלעצמה, כדי לפטור את המעוול מאחריות אם חייב היה לחזות מראש את אשר קרה. כלומר, אם בנסיבות העניין רואים את המעוול כמי שצריך היה לצפות באופן סביר כי המעשים הרשלניים החמורים שנעשו יגרמו לנזק לא נקט אמצעי זהירות למונעו, הוא חייב בנזק.

לטענת ב”כ התובעים, יש לקבוע כי הנתבעים הם בגדר מעוולים במשותף, כאשר סמכותו של המותב היא לקבוע את חלוקת האחריות ביניהם. כן מפנה ב”כ התובעים בסיכומיה להוראת סע’ 84 לפקודה, שלפיה, המעוולים יכולים להיפרע איש מרעהו. בהקשר זה מתנגדת ב”כ התובעים לקביעה ע”י מומחה ביהמ”ש באשר לחלוקת האחריות.

עם זאת, אינני מוצא מנוס מלהידרש לקביעות העקרוניות של מומחה ביהמ”ש, שלפיהן, יש מחלוקת באשר לזהות האחראי לביצוע שכבת המצע בעובי של 18.7 ס”מ, מעל שכבת הבידוד, ומשמדובר במחלוקת משפטית הרי שהוא מותיר את ההכרעה בעניין למותב. כאמור לעיל, אמנם המומחה עצמו מזכיר בעניין זה אך את התובעים, את החברה והמפקח (כאשר בסיפת סע’ 1(יא) לחוות דעתו הוא מציין כי בהעדר בדיקת נצילות אין הוא יכול לקבוע את היקף הסטיה מנצילות המערכת והשלכת גורמים אופציונאליים נוספים על הסטיה, לשיטתו), אולם לטעמי, משלא מצאתי כי היתה בענייננו איזושהי חריגה מהתקן ומההוראות בדבר עובי שכבת הבידוד, הרי שהאחריות בעניין מוטלת על התובעים, האדריכל והרצף. בהקשר זה נתתי דעתי, בין היתר, לכך שהתובעים ביכרו שלא להגיש תביעתם כנגד הגורמים הנוספים ואפילו לא לזמנם לעדות, כאשר ברי כי נטל הראיה מוטל עליהם.

ואם במעוולים במשותף עסקינן הרי שאדרש בקצרה לעמדת המשפט העברי, המכירה בשני מזיקים המעוולים יחדיו. לעניין זה אפנה למשל, למקרה (המובא בתלמוד בבלי, בבא קמא, נג, א) של שור שדחף בהמה לתוך בור ומתה, כאשר במקרה זה, בעל הבור משלם מחצית הנזק לבעלי הבהמה ובעל הבור משלם מחצית לבעלי הבהמה. במקרה זה ברור ששני הגורמים הזיקו יחדיו ולכן הם נחשבים כמעוולים במשותף, והחיוב חל על שניהם. לטעמי, שונים הם פני הדברים במקרה שלפניי כאשר לא הוכח לחלוטין כי לנתבעים איזשהו קשר לכשלים מושא תביעה זו, במיוחד כאשר נטל הראיה מוטל על התובעים ואלו לא השכילו להרימו, כפי שסירבו במפגיע להעיד גורמים מקצועיים נוספים מטעמם, וכאשר לטעמי, לאלו רלוונטיות לכשלים מושא התביעה יותר מאשר לנתבעים שלפניי.

פסק הדין בת”א (י-ם) 2564-05-16 פחימה נ’ ניר-יעל שיווק ושירות בע”מ

לקראת סיום אבקש להתייחס לפסק הדין של כב’ סגנית הנשיא השופטת דורית פיינשטיין בת”א (י-ם) 2564-05-16 פחימה נ’ ניר-יעל שיווק ושירות בע”מ (24.7.19), שבמסגרתו התקבלה תביעה בגין כשלים בביצוע חימום תת רצפתי, ושצורף ע”י ב”כ התובעים. יוער כי מומחה התובעים דכאן, המהנדס אברהם בן עזרא, מונה במקרה שם כמומחה מטעם ביהמ”ש. בהקשר של פסק דין זה אעיר מספר הערות: ההערה הראשונה: במסגרת פסק הדין הנ”ל הוצגה חוות דעת של מומחה למערכות אקלים באשר לטמפרטורת רצפת הדירה שנבדקה (סע’ 9-11 לפסק הדין), כאשר במקרה שלפניי לא הוצגה כלל מדידה של טמפרטורה. בשולי עניין זה מן הראוי לציין כי המומחה בן עזרא קבע במסגרת ההליך הנ”ל כי מדידת הטמפרטורה (גם אם זו תימצא תקינה) איננה מעידה בהכרח על העדר זליגת חום (סע’ 44 לפסק הדין). ויודגש: במקרה שלפניי לא הוצגה כלל מדידה ולא הוצגו כלל נתונים אמפיריים, המחזקים את טענות התובעים, שעליהם נטל הראיה. ההערה השניה: במסגרת בדיקת המומחה בן עזרא שם, הוא נדרש לפירוק אריחים (סע’ 26 לפסק הדין), מה שלא התאפשר למומחה ביהמ”ש דכאן, חרף בקשותיו הרבות. ולבסוף: במסגרת פסק הדין שם מצא בית המשפט כי הנתבעת שם סיפקה משאבת חום עם הספק שונה ממה שהבטיחה (סע’ 35 לפסק הדין), תוך מצג שווא והפרת ההסכם. אין צורך לומר כי אין להשוות בין המקרה שם למקרה שלפניי, כאשר לא מצאתי במקרה שלפניי כל חריגה מהוראות היצרן ומהמובטח.

סוף דבר ותוצאה

עולה מן המקובץ כי דינה של התביעה כנגד החברה דחייה. לא הוכח כשל בהתקנה. לא הוכח כי החברה פעלה בניגוד להוראות היצרן והתקן שלעניין. לא זו אף זו: לא מצאתי בדו”ח של מומחה התובעים כל אמירה בדבר פגם או כשל או אפילו קביעה אמפירית באשר לנצילות האנרגטית הנמוכה, הנטענת על ידו וע”י התובע, ודומה כי הדברים מדברים בעד עצמם. כמו כן, לא מצאתי כל קשר סיבתי בין הטענות לאי עמידה בהוראות היצרן (כאשר בפועל, וכאמור לעיל, לא מצאתי כל חריגה מהוראות היצרן) לבין הנצילות האנרגטית (או כלשון התובע בסע’ 14.6 לתצהירו – פגיעה ביעילות מערכת החימום) והתרופפות האריחים. ויודגש: לא די בכך שייקבע ע”י מאן דהוא (אפילו היה זה גורם המתמחה בנצילות אנרגטית, כמומחה אקלים), כי רמת החימום איננה מספיקה או שהחימום איננו יעיל, כאשר אין נתונים בדבר הנצילות האנרגטית או אפילו ביחס לטמפרטורת החדר. באשר להתרופפות האריחים, הרי שבהינתן העבודות שבוצעו ע”י התובעים בשנת 2016, וגם לו הייתי מקבל את הטענה בדבר קשר סיבתי, הרי שזה נותק, בהינתן עבודות אלו, אשר הנתבעים אפילו לא ידעו עליהם. לא זו אף זו: באשר לעבודות שבוצעו בשנת 2016 הרי שבהעדר אזכור של אלו במסגרת כתב התביעה ותצהירו של התובע, הרי שמצאתי כי ענייננו בעדות כבושה, שמטרתה הסתרת עובדות מהצד השני ומהמותב, באופן שגרם לחברה (ולמפקח) נזק ראייתי. כל זאת, לבד מהעדר פנייה לנתבעים בזמן אמת ובמהלך השנים שעובר להגשת כתב התביעה. אין צורך לומר כי מעבר לכך שהתובעים לא השכילו להרים את נטל הראיה מטעמם, הרי שעולה כי אלו ניסו למנוע מהמותב להגיע לחקר האמת.

יתירה מכך: התובעים לא זימנו להעיד מטעמם עדים רלוונטיים ביותר, ובכלל זה: אחי התובע, התובעת, רעייתו של התובע, האדריכל, המהנדס, מעצב הפנים והרצף (וזאת, כאשר יש מקום להטיח חלק ניכר מהטענות כלפי גורמים מקצועיים אלו). באשר לתובעת עצמה, הרי שחסרונה והעדרה מניהול ההליך הורגש היטב. באשר לאחי התובע, הרי שבעניינם של אלו נבנו קוטג’ים עם אותם נתונים של חימום תת רצפתי, אותה מערכת ואותם אריחים, ובכל זאת, לא מצאנו כי הוגש בדל של תלונה בעניינם של הקוטג’ים הנ”ל. רק מתבקש היה לזמן את אחי התובע לעדות וגם זה לא נעשה.

כן נתתי דעתי לכך שהתובעים לא שיתפו פעולה עם מומחה ביהמ”ש וניסו להכשילו בכלל הבדיקות שנדרשו על ידו, וזאת, בהמשך לניסיון להימנע בכלל ממינוי מומחה מטעם ביהמ”ש. בהקשר זה פירטתי באריכות בפרק העוסק ברקע הדיוני, את שלל המשוכות שהציבו התובע וב”כ לפני המומחה, כמו גם את שלל טענותיהם כלפיו, ואת העדר שיתוף הפעולה עם שתי הבדיקות הנדרשות על ידו. לגופו של עניין, מצאתי כי בנסיבות העניין, בדיקתו ומסקנותיו של המומחה היו תיאורטיות (כפי שהוא עצמו ציין מספר פעמים, התריע בפניותיו למותב וציין את הדברים בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית), ולא ניתן להשתית עליהן פסק דין. בנסיבות העניין (ובנסיבות הטעות בדבר הבקר שהותקן, כמו גם הטעות בדבר האבחנה בין המפרט הטכני של בית המוקם משלד לבין בית קיים) וכאמור לעיל, לא מצאתי לקבל את חוות דעתו של מומחה התובעים. בשולי הדברים הללו, ולא בשולי חשיבותם, אציין כי התובעים הגישו תביעתם בחלוף כמעט 7 שנים ממועד האירוע, כאשר אלו נכנסו לביתם, למצער בשנת 2014 (ויתכן בהחלט שאף כבר בשנת 2012, כפי שעלה מחקירתו של המפקח, וכמפורט לקמן, בדבר אישורו שלפיו הבית היה מוכן לאכלוס כבר ביום 5.9.11), אולם בדקו את המערכות שלעניין קודם לכן. מדובר בשיהוי כבד ומשמעותי, שמצאתי כי פגע ביכולת הנתבעים להגן על עצמם, בשים לב לנזק הראייתי שנגרם להם. בהקשר זה אפנה לדבריה של כב’ השופטת אילה פרוקצ’יה בע”א 6805/99, תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ’ הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ”ד נז(5), 433, 446.

אכן, אין ענייננו בשיהוי המצדיק דחיית התביעה, אולם ברי כי בחלוף זמן כה רב ובהינתן שלא נשלח אף לא מכתב אחד בעניין עד למועד הגשת התביעה, ואפילו לא הוצע לחברה לתקן את אשר עיוולה לטענת התובעים, הרי שנגרם לנתבעים נזק ראייתי. כל זאת, מעבר לכך שנראה כי ענייננו בגרסה כבושה, שמשקלה מועט, וזאת, כאשר במהלך שנים (ועובר להגשת התביעה על ידו) לא טרח התובע לפנות ולו פעם אחת למי מהנתבעים בדבר הנזקים הנטענים, וכאשר ביצע בעצמו תיקונים בשנת 2016, שייתכן שיש בהם כדי להשפיע על מצב החימום והאריחים, כאמור לעיל.

באשר למפקח, אני מקבל את שלל טענותיו שלעניין: ראשית, לא הוכח כי הוא היה שותף לעוולה, שלא מצאתי כי הוכחה, בהינתן, שלטעמי, ענייננו בעבודה לקויה של גורמים אחרים (האדריכל, הרצף, מעצב הפנים, מהנדס הקונסטרוקציה והלטש) ולא של החברה. יתירה מכך וכאמור לעיל, המפקח לא שימש כמפקח צמוד, בהעדר הוכחה באמצעות הסכם שלא הוצג (הגם כי התובע טען כי ההסכם ברשותו). בשולי עניין זה אעיר כי מהמסמכים המועטים שהוצגו ע”י התובע בתצהירו עולה כי המפקח עצמו מגדיר את עצמו בלוגו בראש ניירות המכתבים מטעמו כ”מנהל – מפקח פרויקטים”, כאשר ברי כי אין ענייננו במפקח צמוד. הדברים הולמים היטב גם את שכרו של המפקח עבור כל אחד מהמבנים. זאת ועוד: המפקח לא שהה באתר בחלק מהתקופה הרלוונטית, וודאי שלא כאשר נעשו עבודות תחזוקה, בהתאם לגרסתו שלא הוכחשה ע”י התובעים, ולפיה, הוא סיים את עבודתו באתר, בשל חילוקי דעות, כבר בחודש אפריל 2012. לא זו אף זו: התובעים ביצעו עבודות תחזוקה בשנת 2016, ולא הביאו ראיות בעניינן, כמו גם לא הזכירו עניין זה, לא בכתב התביעה מטעמם ולא בתצהירו של התובע. בנסיבות העניין, אין מנוס מלקבוע כי ייתכן בהחלט שעבודות אלו הן אלו שגרמו להתרופפות האריחים ולכשלים הנטענים הנוספים. עוד בשולי הדברים הללו ולא בשולי חשיבותם, אפנה למסמכים שצורפו ע”י התובע בנספח 2 לתצהירו, ושעניינם באישורי המפקח לבנק המלווה, בדבר שלבי העבודה בפרויקט. ראשית, אני מקבל את גרסתו של המפקח כי מדובר במסמכים שהוכתבו לו ע”י התובע לצרכי ההלוואה. אולם, גם לגופו של עניין, אפנה למסמך מיום 5.9.11, שלפיו מבהיר המפקח כי ביתם של התובעים מוכן לאכלוס. כלומר: כלל המערכות בבית פעלו היטב כבר ביום 5.9.11, וסביר להניח שנבדקו היטב במועד זה (שקדם בכמעט 8 שנים למועד הגשת התביעה). עניין זה מצטרף לאמור בסע’ 25 לתצהירו של התובע, שלפיו הופעל החימום התת רצפתי ביום 3.10.12 (וחרף טענתו בסע’ 36 לתצהירו, שלפיה, בסיום ההתקנה לא נעשתה שום בדיקה של מערכת החימום התת רצפתי, טענה המהווה סתירה פנימית לאמור לעיל). משכך, אינני מוצא לנכון להטיל על המפקח כל אחריות לנזקי התובעים.

עולה מכל המקובץ כי אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה כנגד שני הנתבעים, מכל הטעמים המפורטים לעיל ומכולם יחדיו.

באשר להוצאות המשפט, ובשים לב לסכום התביעה (כאשר כפי שפורט ברישת פסק הדין, רכיבים שונים במסגרתו לא הוכחו מלכתחילה ועד עתה), להתנהלות התובעים, להוראות תקנות 151-153 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 (ובמיוחד תקנה 151(ג) לתקנות), כמו גם בשים לב לאמור בתקנות 3(ב) ו-4 לתקנות, בדבר החיוב לנהל את הליכי המשפט בתום לב, בהתנהלות דיונית ראויה, ובהעדר שימוש לרעה בהליכי משפט (כאשר כפי שפירטתי בהרחבה לעיל, לא כך התנהלו התובעים שלפניי), ובהתאם להלכה הפסוקה (ר’ למשל: רע”א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd ואח’ נ’ פאיירפלאי בע”מ ואח’ (28.12.2020)); אני מורה לתובעים לשאת בהוצאות הנתבעים, ולשלם לכל אחד מהם שכר טרחת עו”ד בסך של 50,000 ₪, וכן הוצאות בסך של 2,500 ₪ לכל אחד מעדי הנתבעים (המפקח ובן שושן) באופן אישי. כן יחזירו התובעים לנתבעים את עלויות השתתפותם של אלו בהוצאות מומחה ביהמ”ש. סכומים אלו ישולמו ע”י התובעים לב”כ הנתבעים בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין. ב”כ הנתבעים רשאיות להגיש פסיקתות לחתימתי (הכוללות את השתתפות הנתבעים בשכרו של מומחה ביהמ”ש).

זכות ערעור כדין.

המזכירות תפיץ את פסק הדין לב”כ הצדדים.

ניתן היום, ב’ חשוון תשפ”ה, 03 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.