ת”ז,ע”י ב”כ עוה”ד דב הירש, ת”ז,ע”י ב”כ עוה”ד רחלי אסולין, פסק דין

לפני

כבוד השופטת רונית גורביץ

תובע

ת”ז

ע”י ב”כ עוה”ד דב הירש

נגד

נתבעת

ת”ז

ע”י ב”כ עוה”ד רחלי אסולין

פסק דין

השאלה שעל הפרק הינה – האם הוראה בהסכם הגירושין לפיה, המזונות ישולמו עד הגיעו של הבן הצעיר לכיתה א’, הינה נקודת זמן שבה נבחן עניין חלוקת או קביעת המזונות מחדש או שמא פרשנות לשון ההוראה היא כזו שניתן לדון במזונות רק בתנאי שהתקיים שינוי מהותי בנסיבות.

רקע

הצדדים נישאו ביום 4.3.2015 ומנישואים אלה נולדו שני הקטינים הבכורה ילידת 2016 והצעיר יליד 2017 (להלן :”הצעיר”) בני 7 ו-6.

הצדדים חתמו ביום 24.6.19 על הסכם גירושין אשר אושר ביום 14.7.19 ע”י בית המשפט (להלן: “הסכם הגירושין”).

הצדדים אף חתמו עובר לנישואין, ביום 20.8.14 על הסכם ממון.

בהסכם נקבע כי בית המגורים שנבנה על הנחלה של אם הנתבעת שייך אך ורק לה. הוסכם שלתובע תהיה הזכות לקבל את הכספים שהשקיע בבנייה בסך של כ- 200,000 ₪ בלבד, רק במידה והצדדים ייפרדו ולא יהיו להם ילדים משותפים ו/או אם הנתבעת תעבור למקום מגורים אחר ובית המגורים יושכר.

על פי הסכם הגירושין הנתבע משלם 2600 ₪ מזונות לשני הקטינים.

בהסכם הגירושין נקבע בין היתר תחת הכותרת “מזונות ילדים” כדלקמן:

“4.1. מתאריך 1.6.19, הבעל מתחייב לשלם לידי האישה למזונות הילדים סך כולל השווה ל-1200 ₪ עבור כל ילד, חודש בחודשו וזאת עד הגיע הילד הצעיר לכתה א’. סכום המזונות כולל מדור ואחזקת מדור בעת חתימת ההסכם, האם מתגוררת בבית הבנוי על המשק של אמה, ולכן אין לה הוצאות מדור.

4.2 מחודש ספטמבר 2020 ועד הגיע הילד הצעיר לכתה א’, האב ישלם לאם, בנוסף לסכום המזונות שבסעיף 4.1, חודש בחודשו סך 200 ₪ עבור אחזקת מדור…

4.3 בחודש אוגוסט לפני הגיעו של הצעיר לכתה א’, הצדדים ישבו לגישור לקביעת סכום המזונות ההולם בהתאם לפרמטרים המפורטים בסעיף 4.7 להלן.

סעיף 4.7 חסר

בסעיף 4.8 להסכם נקבע: “הצדדים מצהירים חלוקת דמי המזונות והמדור דלעיל וההוצאות המיוחדות בסעיף 5, נקבעה לאחר שההורים שקלו את כל ההיבטים הקשורים בקביעתם לרבות מזונות, הוצאות אחזקת מדור ומדור, הכנסות הצדדים וזמני השהות בפועל. במידה ויהיה שינוי מהותי באחד הפרמטרים המנויים בסעיף זה, לרבות שינוי מקום המגורים של מי מהצדדים והשלכותיו הכלכליות של שינוי זה ו/או השלכות לעניין זמני השהות, שינוי הכנסות הצדדים, שינוי בהוצאות הצדדים, אשר היוו הבסיס להסכמות הנ”ל, שינוי זה יהווה עילה לשינוי חלוקת ו/או קביעת המזונות ו/או המדור ו/או אחזקת המדור. הצדדים יפנו תחילה לגישור ובמידה והגישור לא יעלה יפה, יפנו לבית המשפט לענייני משפחה המוסמך”.

בסעיף 5 להסכם נקבעה חלוקת שווה בהוצאות מיוחדות, הוצאות חינוך על פי רשימות בי”ס ואגרות חינוך, קייטנות, צהרונים וגנים, חוג לכל ילד, שיעורי עזר, תנועות נוער, שיעורי נהיגה ורישיון, מתנות, הוצאות בר/בת מצווה. הוסכם כי האם תשמש הורה מרכז ותציג קבלות על פי דרישת האב. חלוקה דומה בהוצאות בריאות חריגות.

בסעיף 3.1 להסכם הגירושין נקבע באשר למשמורת וחלוקת זמני השהות : “הילדים יישארו בחזקתם ובטיפולם המשותף של הצדדים במסגרת משמורת משותפת עד הגיעם לגיל 18”.

מבחינת חלוקת זמני השהות, הקטינים נמצאים אצל האם שלושה ימים באמצע השבוע ואצל האב יומיים. סופ”ש לסירוגין, דהיינו, יחס זמני השהות הוא 57% אצל האם ו-43% אצל האם.

ביום 16.3.22 הגיש התובע בקשה לפתיחת הליך י”ס כנגד הנתבעת, הגישור לא צלח וההליך נסגר ביום 12.5.22.

ביום 18.5.22 הגיש התובע תביעה להפחתת מזונות בהסתמך על הוראות ההסכם לפיהן, הגיעו של הצעיר לכיתה א’ מהווה עילה לשינוי בחלוקת דמי המזונות. בנוסף, טען כי יש לדון בהפחתת המזונות לאור הלכת בע”מ 919/15 ולאור מחלתו בסרטן.

הנתבעת הגישה מספר בקשות דחופות בגדרן ביקשה לחייב את התובע להמשיך ולשלם מזונות קטינים מחודש ספטמבר 2023 והלאה. נטען כי במועד זה, הפסיק לשלם מזונות קטינים, וזאת מכוח החלטת רשמת ההוצאה לפועל שלפיה, אין סמכות לרשמת להורות על המשך גביית המזונות מאת התובע משנקבע מועד סיום החיוב בסכום המזונות עם הגיעו של הצעיר לכיתה א’, קרי ספטמבר 2023.

בהחלטתי מיום 20.11.13 קבעתי כי הגיעו של הצעיר לכיתה א’ מהווה נקודת ציון לבחינת המזונות מחדש, אלא ששינויים ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות בהליך הגישור, יכול להתבצע רק על פי החלטה שיפוטית. דהיינו, תשלום המזונות הקבוע בהסכם הגירושין אינו מפסיק מאליו עם הגיעו של הקטין הצעיר לכיתה א’.

בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטתי נדחתה (רמ”ש 51168-11-23), וצוין ע”י כבוד המותב כי:

“הוראות ההסכם ברורות- הגיעו של XXX לכיתה א’ מהווה נקודת זמן שבה נבחן עניין המזונות מחדש, ולא נקודת זמן שבה מתבטל תשלום המזונות. אין בין הוראה זו ובין החלטת המבקש, החד צדדית, להפסיק את תשלום המזונות במועד זה ולא כלום. זאת ועוד, הוראות ההסכם קובעות כי במידה ולא יגיעו הצדדים להסכמות בהליך הגישור הם יפנו לבית המשפט המוסמך. משמע, כי בית המשפט הוא זה אשר יכריע בסוגיית המזונות בין הצדדים, ותשלום המזונות אינו מתבטל או משתנה מאליו עם הגיעו של הצעיר לכיתה א'”.

התיק נקבע להוכחות, נשמעו סיכומים והגיעה העת להכרעה.

טענות הצדדים

טענות התובע

לטענת התובע, יש לבטל או להפחית את החיוב במזונות שנקבע במסגרת הסכם הגירושין, לאור ההוראה בו כי הגיעו של הצעיר לכיתה א’ מהווה עילה לשינוי בחלוקת דמי המזונות.

מכאן, כל שנותר לדון בו, הוא שאלת גובה המזונות הראוי במקרה זה הן לפי הלכת בע”מ 919/15 אשר לפיה על שני הורים לקטינים להשתתף בנטל כלכלת ילדיהם שבגילאים 15-6 עפ”י יכולותיהם הכלכליות, ובהתייחס לזמני השהות בלא אבחנה מגדרית והן לאור מצבו הרפואי הקשה.

לטענתו, ניסה להגיע לפשרה עם הנתבעת, אך זו סירבה לקיים עמו דין ודברים ולנסות לגשר על המחלוקות.

במבחן ההכנסות הפנויות, לגרסתו, הכנסתה הפנויה של הנתבעת הינה בסך 10,495 ₪.

וזאת מבלי לקחת בחשבון את הכנסה הנוספת של בן זוגה החדש שחי עמה והיא הרה ממנו.

ואילו הכנסותיו לפני שחלה, היו בסך של 13,500 ₪ משתי עבודות והכנסה נוספת משכר דירת ירושה שמתחלק עם שתי אחיותיו בסך של 833, אך בחודש 05/22 הוא לקה במחלת הסרטן, בעטיה נפגעו הכנסותיו (ניכרת ירידה בהכנסות בחודשים 9/22 עד 11/22), החלים מהמחלה, וזו חזרה בשנית ב- 3/23.

נכון להיום, עובד בכרומגן משתכר סך של 12,000 ₪ נטו בחודש ומקבל קצבת נכות זמנית מהמל”ל בסך של 3744 ₪, אך לטענתו אין להתחשב בסכום זה כהכנסה פנויה היות וזו משמשת לטיפולים, תרופות ואשפוזים והצורך לשכור חדר בסמוך לביה”ח.

בנוסף, כל חודש יש לו הכנסה נוספת בסך של 2500 ₪ מדירת ירושת הוריו שמושכרת כאשר שתי אחיותיו מלוות לו את חלקן בשל מחלתו והוא יידרש להחזיר להן.

עוד הוסיף כי יש לו הוצאות מדור של שכר דירה בסך של 3800 ₪ לחודש.

ובסה”כ, הכנסתו נטו לחודש, לא כולל קצבת מל”ל שהיא לטיפולים ולא כולל הלוואה מאחיותיו, הינה 10,100 ₪.

כך שהכנסתו הפנויה לאחר תשלום שכר הדירה, הינה בסך של 6300 ₪ לחודש בלבד.

לטענתו, יחס ההכנסות הפנויות שלו 37.5% ושל הנתבעת 62.5%.

במבחן חלוקת זמני השהות, לטענתו, הקטינים 57% מהזמן אצל הנתבעת ו- 43% אצלו.

עוד לגרסתו, בהסכם הגירושין ויתר לנתבעת על חלקו בדירה המשותפת שנבנתה במימון מלא שלו (בסך 200,000 ₪) וללא תמורה על מנת שתשמש מדור לקטינים ולפיכך אין להוסיף רכיב של מדור.

בשורה התחתונה, טוען התובע כי בשקלול של זמני השהות ומבחן הכנסות, עליו לשאת במזונות מופחתים בסך של 435 ₪ עבור שני הקטינים.

התובע העריך את צרכי הקטינים בסך של 1500 לחודש לכל קטין.

לאור מבחן ההכנסות וזמני השהות, עותר להפחתת דמי המזונות לסך של 435 ₪ עבור שני הקטינים ובסיכומיו טען כי לאור מצבו הרפואי, על הנתבעת לשלם מזונות ילדים לו.

התובע הוסיף כי בעת מחלתו נזקק לאשפוזים וטיפולים ומטבע הדברים נעדר אפשרות לפגוש בקטינים, והנתבעת בחוסר התחשבות פנתה להליך הוצל”פ בבקשה לחיוב בקנס עבור כל יום היעדרות מזמני השהות, על פי ההסכם בו נקבע קנס בסך של 216 ₪ לכל יום עבור כל ילד, וכך חויב בהחלטת רשם בסך של 5091 ₪. ביקש לבטל את הסעיף או לשנותו כך שייקבע כי אשפוז בבי”ח או שהייה בבית עם אישור רפואי עקב מחלה קשה יהווה חריג שבגינו לא ישולם קנס זה.

לעניין הביגוד, טען כי במסגרת הסכם הגירושין נקבע כי הצדדים יתחלקו שווה בשווה בהוצאות הביגוד לביה”ס ללא תקרת סכום, דבר שמנוצל ע”י הנתבעת לרכישת בגדים באלפי שקלים ולפיכך יש לקבוע תקרת סכום לרכישת ביגוד עבור הקטינים או לקבוע שכל אחד מהצדדים ילביש את הילדים בבגדים בזמני השהות שלו.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי פרשנות לשון סעיף 4.8 להסכם הגירושין היא שניתן לפתוח את ההסכם ולדון מחדש בחלוקת דמי המזונות כשהצעיר יגיע לכיתה א’ “רק בנוגע לפרמטרים המפורטים” בו. דהיינו, בעת הגיעו של הצעיר לכיתה א’ ובתנאי שהתקיים שינוי מהותי בנסיבות כגון שינוי בהכנסות ובהוצאות הצדדים, שינוי בזמני השהות ושינוי במקום המגורים.

הסכם הגירושין אושר שנתיים אחרי בע”מ 919/15 בעניין ההלכה המחייבת במזונות.

אמנם, הצעיר הגיע לכיתה א’ אך לא חל כל שינוי נסיבות מהותי אשר מצדיק שינוי בחלוקת המזונות קל וחומר הפחתתם.

לטענתה, התובע לא עומד באף אחד מתנאי המנגנון שמאפשר עדכון ושינוי מזונות.

הנתבעת טענה כי עיון במסמכים הרפואיים מעלה כי התובע החלים, מצבו טוב והוא עובד כרגיל, אך מסתיר מבית המשפט עובדות מהותיות.

מאז אישור ההסכם גדלו והוכפלו הכנסותיו, כדלקמן : בחברת “כרומגן” משתכר כ- 13,500 נטו בחודש ₪, קצבת נכות בשיעור 2200 ₪ ממל”ל זמנית עד 10/24 ובנוסף קיימת לו הכנסה ממלוא השכירות מדירת ירושה בסך של 2500 ₪. ובסה”כ לטענתה מכל המקורות הכנסותיו הינן כ- 18,200 ₪. עוד הוסיפה כי עבר להתגורר בסמוך למושב, וכך נחסכו לו הוצאות נסיעה.

בנוסף, לא הוצגו אסמכתאות להוכחת טענותיו כגון 12 תלושי שכר מלאים (צורפו רק 7), אסמכתאות בנוגע להוצאות רפואיות (שכן מרביתן משולמות דרך קופ”ח) ואף לא פירוט של הוצאותיו והוצאות הקטינים.

בנוגע לזמני שהות, לאחר שהתובע חלה אין ביכולתו לקיים את זמני השהות שנקבעו כסדרם ועיקר נטל ההוצאות מוטל על כתפיה היות ורוב הזמן הקטינים נמצאים אצלה וגם הוצאות עבור צרכיהם גדלו בשל הזדקקותם לטיפולים רגשיים. ובמקום לשלם את החלק היחסי עבור הימים שהוא לא לקח את הילדים או לפחות לקחת אותם בימים אחרים, עותר להפחתת דמי המזונות.

באשר להכנסתה כגננת, זו עלתה מעט לסך של כ-10,000 ₪ לעומת סך של 7500 ₪ במועד אישור ההסכם.

מכל האמור, לגרסתה, אין כל שינוי נסיבות, המהווים עילה להפחתת המזונות.

לעניין דירת מגורים, טענה כי הנתבע כלל לא העביר לה את חלקו בדירה המשותפת אלא שהצדדים התגוררו בבית בנחלה במושב הרשומה על שם אמה. ובהסכם ממון שחתמו הצדדים ביום 20.8.2014 נקבע כי בית המגורים שנבנה על הנחלה של אמה שייך לה בלבד. והוסכם שלתובע תהיה זכות לקבלת הכספים שהשקיע בבנייה בסך של 200,000 ₪, וגם זאת רק במידה והצדדים ייפרדו ללא ילדים משותפים או אם הנתבעת תעבור למקום מגורים אחר ובית המגורים יושכר.

כמו כן, טענה הנתבעת כי במסגרת הסכם הגירושין הוסכם שהיא לא צריכה להחזיר לתובע את חלקו בהשקעה בבנייה בבית המגורים שלה, כשהתובע בשל כך אינו מחויב כלל בתשלומי מדור הקטינים, היות והיא לא משלמת דמי שכירות לאמה.

לעניין רכישת ביגוד לקטינים, טענה כי פי הוראות סעיף 5 להסכם הגירושין העוסק בהוצאות מיוחדות, מדובר בתלבושת אחידה שמהווה חלק בלתי נפרד מהוצאות החינוך לפי דרישת ביה”ס, ובסה”כ מדובר בהגדלת חוב בסך של 69 ₪.

לעניין טענתו כי יש לה בן זוג, ציינה כי התגוררו יחד פחות מחודשיים ונפרדו לאחר שעברה לידה שקטה.

הנתבעת עותרת לדחיית התביעה להפחתת המזונות ולקביעה שלא התקיימו שינוי נסיבות המהווים עילה להפחתת מזונות על פי ההסכם. בסיכומיה טענה כי ככל שיפתח הדיון במזונות, יש להעמידם על סך של 3800 ₪ עבור שני הקטינים בתוספת 500 ₪ עבור אחזקת מדור.

בנוסף, לקבוע כי מזונות הקטינים כפי שנקבעו בהסכם ישולמו עד הגיעם של הקטינים לגיל 18 ו/או סיום התיכון. וממועד סיום התיכון ועד לסיום השירות הצבאי יופחתו המזונות ל- 1/3 מהסכום ששולם לפני ההפחתה וכן יתר ההוצאות הנוספות שנקבעו בהסכם יישארו בתוקף עד לסיום תשלומי המזונות.

כמו כן, יש להורות על חיוב התובע בתשלומי אחזקת מדור בשיעור שייקבע בימ”ש, באופן שיבטא את הוצאות אחזקת המדור בפועל, שכן בהוראות ההסכם נקבע תשלום בסך של 200 ₪ בלבד לחודש עבור תשלומי אחזקת המדור עד למועד סיום תשלומי המזונות.

דיון הכרעה

בהחלטתי מיום 20.11.13 קבעתי כי הגיעו של הצעיר לכיתה א’ מהווה נקודת ציון לבחינת המזונות מחדש, אלא ששינויים ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות בהליך הגישור, יכול להתבצע רק על פי החלטה שיפוטית.

בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטתי נדחתה (רמ”ש 51168-11-23), וצוין ע”י כבוד המותב כי: “הוראות ההסכם ברורות – הגיעו של XXX לכיתה א’ מהווה נקודת זמן שבה נבחן עניין המזונות מחדש, ולא נקודת זמן שבה מתבטל תשלום המזונות”.

עם כך, הגיעו של הצעיר לכיתה א’ (נקודת ציון שמוזכרת שלוש פעמים בהסכם) מהווה עילה לשינוי חלוקת או קביעת המזונות ההולמים. “שינוי” כמשמעו הלשונית, פניו להפחתה או להגדלה, לאחר בחינת הפרמטרים הנדרשים: צורכי הקטינים, הכנסות והוצאות הצדדים וזמני השהות.

אמנם בסעיף 4.8 להסכם נכתב כי סכום המזונות נקבע לאחר שהצדדים שקלו את כל השיקולים ורק במידה ויהיה שינוי נסיבות מהותי של מי מהצדדים והשלכותיו הכלכליות של שינוי זה או שינוי בזמני השהות, הכנסות הצדדים והוצאות הצדדים יהווה הדבר עילה לשינוי המזונות.

אלא שהיכולת לחזור ולפנות לבית המשפט בקשר לנושא המזונות, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית מוקנית ממילא לכל צד בהתאם להלכה הפסוקה (בע”מ 3148/07 פלונית נ’ פלוני [פורסם במאגרים] (13.6.07)) ובכך אין רבותא.

החידוש בהסכם הגירושין הוא קיומו של התנאי המפסיק שנקבע “הגיעו של הצעיר לכיתה א'” כציון דרך לשינוי בחלוקה או בקביעת המזונות. בכך הותירו הצדדים פתח להתאים את גובה המזונות לשינוי הנסיבות עקב היותו של הצעיר בגיל שש.

שהרי עד גיל שש, החיוב שהושת על הנתבע בגין מזונות הצעיר, מביא לידי ביטוי את העובדה שמדובר בילד מתחת לגיל שש, אשר לגביו חב האב לבדו בצרכיו ההכרחיים, תוך לקיחה בחשבון את זמני השהות.

ההסכם נחתם כשנתיים לאחר הלכת בע”מ 919/15 ובע”מ 1709/15 פלוני נ’ פלונית ואח’ (פורסם בנבו, מיום 19.7.2017)) (להלן: “בע”מ 919/15”) שניתן ביום 19.7.17.

הלכה ידועה היא כי הבע”מ לא מהווה לכשעצמו שינוי נסיבות, קל וחומר, כאשר היה כבר קיים וידוע במועד חתימת הסכם הגירושין.

ואולם, בענייננו עולה כי דווקא בשל הסתמכות הצדדים על ההלכה שנפסקה בבע”מ לפיה בגילאי 6-15 תחול על שני ההורים האחריות למזונות הילדים באופן שווה מדין צדקה, הרי שבהעדר הסכמות ביניהם, הותירו את עניין המזונות מעל גיל שש פתוח לדיון.

עם כך, ניתן להניח כי לאור הלכת בע”מ 919/15 וההלכה החדשה שנקבעה בה לעניין החבות השווה בין ההורים במזונות ילדיהם מגיל שש, נקבע כי נקודת זמן זו, הגיעו של הצעיר לגיל שש ייבחנו המזונות מחדש, שכן מהמועד בו ימלאו לקטין שש שנים, יש לקבוע את שיעור השתתפותו של כל אחד מהצדדים בצרכיו אלו.

חיזוק לכך ניתן בעובדה שלא נקבעו מזונות הקטינים בהסכם הגירושין עד גיל 18, ואף לא נערכה הפרדה בין חיובי המזונות לשני הקטינים.

ולעניין זה אף יודגש, כי הנתבעת לא הציגה כל פרשנות אחרת מטעמה לסיבה להוספת התנאי המפסיק הכרוך בהגעתו של הקטין לגיל שש, בעוד התובע העיד כי הסיבה לכך היא ליתן ביטוי להורות שוויונית.

יוצא אפוא, כי שני הסעיפים בהסכם הגירושין יכולים “לדור בכפיפה אחת”, תחת הקביעה כי הגיעו של הצעיר לכיתה א’ מהווה עילה עצמאית לשינוי ב”חלוקת דמי המזונות” לאחר בחינת הפרמטרים הקבועים בסעיף 4.8 להסכם הגירושין.

במהלך קביעת חיוב אב במזונות יש לבחון את הפרמטרים אשר להלן:

“הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו הילדים ערב הפירוד (צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו, צרכים שאינם תלויי שהות וצרכים חריגים). היכולות הכלכליות של הצדדים (לא רק הכנסותיהם הפנויות של ההורים אלא קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות העומדים לרשות ההורים לרבות שכר עבודה). קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה.

חלוקת משמורת בפועל (שקלול הוצאות תלויות שהות ביחס היכולת הכלכלית של שני ההורים וקביעת גובה החיוב בהתאם)”

(עמ”ש (ת”א) 14612-10-16 פ.ב. נ’ א.ב. (פורסם בנבו, מיום 20.12.2017) ).

כן נקבע כי על בית המשפט לבחון את התא המשפחתי הספציפי הניצב בפניו, על מנת להבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר, אגב התחשבות בהכנסות ההורים ובזמני השהות, וכאשר בית המשפט משווה אל מול עיניו את עיקרון העל של טובת הילד.

לעניין זה את שנאמר בבע”מ 919/15 שלעיל: “נראית לי גם המלצתה של ועדת שיפמן שלפיה טובת הילד במשמורת פיזית משותפת מחייבת גם כי הוא יזכה ל”תנאים כלכליים משפחתיים דומים” בכל אחד מן הבתים … כך שלכל הפחות יסופקו צרכיו ההכרחיים של הקטין בכל אחד מן הבתים, כשהצרכים העולים על כך יסופקו ככל הניתן בשים לב ליכולתם הכלכלית של ההורים. על רקע הבנה זו של טובת הילד, יש להבטיח כי בידי שני ההורים – האב והאם – יהיו די משאבים לצורך סיפוק מלוא צרכיו ההכרחיים של הילד, כמו גם המשאבים הדרושים לסיפוק צרכיו הנוספים של הילד במידה סבירה בפרקי הזמן שהוא שוהה עם כל אחד מהם” (שם, סעיף 89 לפסק דינו של כב’ השופט פוגלמן).

יכולתו הכלכלית של התובע

תביעה זו כאמור הוגשה ע”י התובע להפחתת מזונות הקטינים בלבד.

התובע הסביר את הסיבה להגשתה:

“אני הגשתי את התביעה כי אני מגדל את הילדים שלי, בדיוק כמו שהיא מגדלת את הילדים שלה, את הילדים שלנו. אני מוציא את ההוצאות על הילדים שלי בדיוק כמו שהיא מוציאה את ההוצאות על הילדים שלה, היא קיבלה ממני בית במתנה שמזה אתם נוטים להתעלם, מה שחוסך לה שכר דירה של 4,500-5,000 שקל כל חודש בסעיף מדור, ועדיין היא קיבלה מדור, על שום זה אני הגשתי את התביעה להפחתת המזונות” (עמ’ 19 ש’ 10-15).

כך או אחרת, חל שינוי נסיבות לרעה במצבו הרפואי של התובע שחלה במחלת הסרטן.

בחודש 05/22 חלה התובע במחלת הסרטן והחל לעבור טיפולי כימותרפיה והקרנות, בדיקות מעקבים ואשפוזים. לשם כך, נאלץ לשכור דירה בXXX על מנת לשהות בסמוך למקום בו הוא מטופל. בחודש 09/22 סיים את סבב הטיפולים הראשון, אך המחלה שבה והכתה בו בחודש 03/23 שאז החל סבב שני של טיפולי כימותרפיה.

התובע צירף מסמכים רפואיים המאששים טענותיו.

חרף טענת הנתבעת כי חל שיפור במצבו כך שנכון להיום מצבו הבריאותי הוטב והוא שב לעבודתו, העיד הלה כי הוא נמצא במעקב אחת לחודשיים ותחת השפעה של תופעות לוואי ופגיעות נלוות מהטיפולים כגון פגיעה בשמיעה. וציין כי נקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 50% ואובדן כושר עבודה 65% (עמ’ 1 ש’ 13-14, עמ’ 2 ש’ 4-5).

התובע העיד בדיון ההוכחות על העליות והירידות במחלתו:

“התובע: בהקשר הזה, בנוגע למצבי הרפואי, זה לא נגמר, הדבר. זה הרי עבר בדיקות, אני במעקבים מאוד אדוקים, של חודשיים, יש לי זמן של חודשיים בין בדיקה לבדיקה, הבדיקות הן בדיקות CT., התדירות הגבוהה היא בגלל שהבדיקות רטיבות. בדיקה אחת מראה פליטות, בדיקה שנייה מראה נסיגות. פליטות ונסיגות. ומאחר והבדיקות לא יציבות אני כל הזמן במעקבים לגבי הנושא הזה. הפליטות, כאשר מבצעים בדיקות הפליטות מראות, פליטות חדשות, שהבדיקות לא יודעות לומר אם הן סרטניות או לא סרטניות. ולכן אני במצב שכמו שאני תמיד באוויר, אני לא יודע באמת אם המחלה חזרה או לא חזרה. לצורך העניין, באפריל שנה שעברה הודיעו לי שהמחלה חזרה, … בעקבות זה נכנסתי לניתוח. הוציאו לי שוב פעם ביופסיה, פה, מהאזור הזה, טיפה מתחת ללב, ולאחר מכן הודיעו לי שהוא, כדי לא, ובדיקה לאחר מכן במאי הראה נסיגות, עשיתי עוד פעם בדיקות ביולי והראו לי פליטות נוספות. לצערי הרב, הלוואי והייתי יכול לומר שאני אחרי הדבר הזה (עמ’ 1 ש’ 13-27).

מתלושי השכר ודפי חשבון בנק שצירף לתצהירו, ניכרת ירידה מתונה בהכנסות בחודשים 5-6/22 וניכרת ירידה ניכרת בהכנסות בחודשים 9/22 עד 11/22 ואולם החל מחודש 1/23 ישנה התייצבות, כדלקמן:

בחודש05/22-עמד שכרו ע”ס 10,593 ₪, 06/22- סך של 11,021 ₪, 07/22- 14,977 ₪, 08/22- 11,476 ₪, 9/22- 5261 ₪ בחודש 10/22- 5254 ₪, 11/22- 5287 ₪.

שנת 2023- 01/23- 12,241 ₪, 02/23- 12,411 ₪, 03/23- 14,913 ₪, 04/23- 12,105 ₪.

בחקירתו הנגדית העיד כי שכרו האחרון ממקום עבודתו בחברת “כרומגן” היה 12,400 ₪ נטו לחודש, כעת עובד רק במקום עבודה אחד, את מקום העבודה הנוסף בXXX עזב כבר בשנת 2021. לגבי קצבת הנכות מהמל”ל, העיד שזו פחתה מסכום של 3700 ₪ ב 2/24 לסך של 2200 ₪ והיא משולמת לו באופן זמני עד לחודש 10/24 ולאחר מכם תהיה וועדה בעניינו (עמ’ 5 ש’ 2-8, ש’ 20). התובע העיד כי הוא הולך לעבודה כל יום אך “נאלץ להגיע לטיפולים, אני נאלץ לעזוב את העבודה שלי בגלל הטיפולים, אשפוזים וכל מה שקשור לטיפול בעצמי כתוצאה מהמחלה” (עמ’ 2 ש’ 25-26) כך שבעקבות המחלה נאלץ להיעדר מהעבודה לצורך בדיקות ומעקבים. אך לא היה זכאי לקצבת שירותים מיוחדים (עמ’ 18 ש’ 15).

התובע העיד כי הקצבה שהוא מקבל מכסה על שעות העבודה שהוא מפסיד בעקבות המחלה ונדרשת לרכישת תרופות (עמ’ 14 ש’ 30-35), אולם לא ידע להשיב בחקירתו האם התרופות בסל הבריאות או לא, ומשכך ניתן להסיק כי הן מוכרות על ידי קופת החולים. התובע הוסיף כי לא נוטל תרופות קבועות ומדי פעם רוכש תרופות “פה 200 שקל, שם 300 שקל, פה עוד 100 שקל. לאורך כל התקופה אני רוכש עוד תרופות” (עמ’ 14 ש’ 34-35).

בנוסף מקבל הכנסה זמנית משכ”ד בדירת ירושה בסכום של 2500 ₪ שאמור היה להתחלק בינו לבין שתי אחיותיו, אך כיום בשל מצבו הכלכלי, ויתרו אחיותיו על חלקן בכספים, והתובע מקבל את מלוא הסכום אך באופן זמני עד להכרעה בהליך (עמ’ 8 ש’ ,20, 39). ומשכך, לגישתו, אין לחשב סכום זה כהכנסה קבועה.

עוד העיד כי תבע את הביטוח וקיבל סכום חד פעמי של 4500 ₪ בשל אובדן כושר עבודה (עמ’ 12 ש’ 23-26).

התובע צירף חוזה שכירות לפיו נושא בתשלום שכר דירה בסך של 3800 ₪.

מכל האמור לעיל, אני מעמידה את הכנסתו נטו של התובע על סך של 17,100 ₪.

לאחר שלקחתי בחשבון את קצבת המל”ל כפי שהעיד עליה ועל אף שלא המציא אישור מהמל”ל וכן את שכר דירת הירושה במלואו הואיל ומועבר לו על פני פרק זמן ארוך ללא תנאי כך שניתן לראות בכך הכנסה קבועה שניתן להסתמך עליה, ומכל מקום לא הוצג אישור מאחיותיו השולל הנחה זאת, וגם זאת בהסתמך על עדותו הואיל ולא המציא חוזה שכירות ויש לשער כי שכ”ד עלה מאז הסכם הגירושין בניכוי הוצאות מדור. התובע לא פירט בכתב ההגנה ובתצהירו את הוצאות המדור ואף לא צירף קבלות על הוצאות מדור. על דרך האומדנא אעריך אותם בסך של 900 ₪.

בקיזוז שכר הדירה ואחזקתה, הכנסתו הפנויה הינה בסך של 12,400 ₪ נטו לחודש.

יכולתה הכלכלית של הנתבעת

הנתבעת עובדת כגננת במשרד החינוך, העידה כי לאחר הרפורמה הכנסתה החודשית עלתה וכיום עומדת ע”ס של 10,000 ₪ (עמ’ 26 ש’ 34-37) זאת לעומת ההכנסה שהייתה לה במועד חתימת ההסכם בסך 7500 ₪ (עמ’ 27 ש’ 8-9). הנתבעת צירפה תלושי שכר לחודשים 01/23-08/23 מהם עולה כי שכרה החודשי הממוצע הינו בסך של 10,966 ₪. בנוסף, מקבלת קצבת ילדים מהמל”ל בסך 261 ₪.

בעדותה טענה כי בימי ראשון וחמישי היא לא עובדת (עמ’ 24 ש’ 30). ביום חמישי הילדים מסיימים בשעה 12.00 בי”ס אז היא מקבלת אותם מוקדם מהרגיל (ש’ 32-33) ובשעה 14.00 ביום ראשון (ש’ 15).

גם העידה כי לאורך השנים היא זו שרוכשת ביגוד והנעלה לקטינים ושולחת אותם עם תיק של בגדים לנתבע (עמ’ 30 ש’ 34-36).

לנתבעת אין הוצאות מדור (עמ’ 40 ש’ 20).

הנתבעת טענה כי היא ואחיה מתגוררים באותו משק ועבור תשלומי החשמל מעבירה לאחיה בביט תשלום עבור החיוב החודשי (עמ’ 43 ש’ 18-29). אשר לארנונה מבצעת העברה למועצה באמצעות הוראת קבע (שם, ש’ 36), הנתבעת פירטה את הוצאות אחזקת המדור וטענה בתצהירה כי על התובע לשאת במחצית.

ואלו הוצאות אחזקת המדור להצהרתה: תשלום חשמל בסך 730 ₪ לחודש, מים- 80 ₪ לחודש, ארנונה 344 ₪ לחודש הוט ואינטרנט 200 ₪, סה”כ 1354 ₪ הוצאות מדור. וכך גם עולה מהמסמכים שצורפו. בנוסף, טענה להוצאה של שמרטפות בסך של 400 ₪ בימי שישי שאין מסגרות חנוכיות ושני ההורים עובדים, מצאתי לאשר מחצית מהוצאה זו מתוך הנחה ששני ההורים אמורים לשאת בה בחלקים שווים.

הנתבעת צירפה הלוואה שנטלה בסך של 90,602 ₪ וכן קבלות ואישורים על הוצאות וצרכי הקטינים.

הנתבעת העידה כי החליטה ביחד עם התובע כי הילדים לא יהיו בצהרון ושעות עבודתה חופפות לסיום הלימודים, ויש לכך משמעות מבחינת עול גידולם שמוטל עליה (עמ’ 26 ש’ 4-10). גם כל השנים היא זו שרכשה לקטינים ביגוד והנעלה (עמ’ 49 ש’ 9).

עוד העידה שבתקופת המחלה של הנתבע היא שימשה כהורה אחראי עיקרי על הקטינים:

“באותו רגע שהוא חלה אני עברתי בעצם למשמורת של 100% עליהם. ואז אמרתי, או-קיי, יש לנו סעיף מאוד ברור בהסכם גירושין, מאוד ברור, ששנינו הסכמנו עליו ושנינו חתמנו עליו. שהיה ומי משני הצדדים לא יכול לקיים את התוכנית ההורית, הצד השני, וזה תקף גם אליי, לוקח על עצמו את הפן הכלכלי. כשבאתי ודרשתי ואמרתי לו תקשיב, אני אין תלונות בגלל על זה, אבל על הקטע הכלכלי אני כן מבקשת שלפחות תיקח, תפריש יותר כסף במזונות עבור הימים האלו, אז הוא והאחיות שלו התנפלו עליי ואמרו לי, לכי למשפחה שלך, שהמשפחה שלך תיתן לך כסף לגדל את הילדים בתקופה הזאת…והם סירבו בתוקף, הוא סירב בתוקף לשלם את זה ולא הייתה לי ברירה, לא הייתה לי ברירה אלא ללכת להוצאה לפועל ולדרוש את הכסף הזה, כי זה היה לא מעט כסף. והמצב הכלכלי שלי היה כבר עגום מלגדל” (עמ’ 54 ש’ 1-10 וש’ 20-25).

מכל האמור לעיל, אני מעמידה את הכנסתה הפנויה של הנתבעת בסך של 8446₪.

יוצא אפוא כי יחס ההכנסות בין הצדדים הינו 59.5% לאב ו-40.5 % לאם.

צורכי הקטינים

לטענת התובעת, צורכי הקטינים והוצאותיהם עולים על הסכום שנקבע לכל קטין בהסכם הגירושין, לטענתה צרכיו של כל קטין 1900 ₪, אבל מסכימה לאמץ את קביעת הנתבע בכתב תביעתו כי צרכיו של כל קטין הינם בסך 1500 ₪.

לאור תמימות הדעים בין הצדדים בעניין זה, אני מעמידה את צורכי הקטינים על סכום של 3000 ₪ בתוספת אחזקת מדור של 622 ₪, וביחד 3622 ₪.

חלוקת זמני השהות עם הקטינים

בכל הנוגע לזמני השהות, בסעיף 6 להסכם הגירושין נקבע כי הקטינים יהיו באחריות הורית משותפת. “..מתאריך 1.7.19 ואילך הילדים ישהו אצל האב בימים ב’ ו-ד’ משעת סיום המוסדות החינוכיים עד ליום למחרת.. הילדים ישהו אצל האם בימי א’, ג’, ה’ משעת סיום המוסדות החינוכיים עד יום למחרת.. כל הורה יקבל את הילדים לחזקתו פעם בשבועיים בשישי שבת החל משעת סיום המוסדות החינוכיים ביום ו’ ועד ליום א’ בבוקר”.

ממועד ההסכם ועד היום, זמני שהות הקטינים עם הוריהם הינם: באמצע השבוע הקטינים נמצאים אצל האם שלושה ימים ואצל האב יומיים וסופ”ש לסירוגין.

כלומר, בשבוע אחד- ימים א’, ב’, ה’ שישי-שבת- אצל האם. ימים ג’ ו-ד’ אצל האב.

שבוע שני- ימים א’, ד’, ה’ – אצל האם, ב’, ג, ושישי-שבת אצל האב.

יוצא אפוא, כי הקטינים נמצאים אצל האם 16 ימים בשבועיים ואצל האב 12 ימים.

מהאמור עולה כי אין שינוי בזמני השהות, לבד מטענת הנתבעת כי בתקופת מחלתו, לא עמד התובע בזמני השהות שנקבעו, והנטל נפל עליה והיא זו שטיפלה בהם לבד.

יחס זמני השהות של הקטינים על כל אחד מהוריהם הינו: הקטינים נמצאים אצל האב 6/14 ואצל האם 8/14 דהיינו, יחס זמני השהות הינו: 57% מהזמן הקטינים אצל האם ו- 43% אצל האב.

סיכום

סה”כ צרכי הילדים הינם בשיעור של 3622 ₪ בחודש (תלויי שהות ואחזקת מדור). ועוד הוצאות שאינן תלויות שהות שנקבעו בהסכם הגירושין בחלוקה שווה.

בהתאם לחישוב אריתמטי הנתבע מחויב במזונות ילדיו בהתאם ליחס ההכנסות בסכום של 2155 ₪ והאם בסכום של 1467 ₪.

צרכי הילדים בהתאם להסדרי השהות הינם כדלקמן:

בשהייתם אצל האם 1883 ₪.

בשהייתם אצל האב- 1467 ₪.

בהתאם לאמור לעיל, על האב לשלם לאם מזונות כפי חלקו בהתאם ליחס ההכנסות בקיזוז ההוצאות שמוציא בעת שהיית הילדים עמו: סך של 688 ₪.

אלא שחישוב המזונות אינו מתמטי דקדקני ודווקני ויש מקום לתחושת השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל הנטל בגידול הקטינים : “אלא יש מקום, לטעמנו, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הקטינים ומתוך כך לשקלול – לאו דווקא מתמטי מדויק – של הפרמטרים הנזכרים וזאת מתוך הנחה כי – כדוגמא בלבד – אפשר שגם אם יחס זמני שהיית הקטינים אצל ההורים עומד על 70% אצל האחד ו- 30 % אצל האחר, הרי שההורה שהקטינים מצויים עמו מירב הזמן משקיע בעניינם השקעה גבוהה יותר באופן ניכר מהשקעתו של ההורה האחר שמתבטאת לא רק באותו יחסי מתמטי אחוזי של זמני השהייה – הכול כמובן תלוי נסיבות”. (עמ”ש 11623-07-17 (מיום 24.6.18 פורסם בנבו)

לאור העובדות הבאות תחושתי כי הנתבעת היא ההורה עליו מוטל יותר הנטל בגידול הקטינים וכי הנוסחה המתמטית לא נותנת לכך ביטוי:

הקטינים לא נשארים בצהרונים, ויום בשבוע מסיימים מוקדם מאוד והאם אחראית עליהם, חיסכון להורים בעלות שמרטפות.

האם דואגת לסידור שמרטפות עבור הקטינים בימי שישי כששני ההורים עובדים.

האם היא ההורה המרכז לפי הסכם הגירושין לעניין ההוצאות המיוחדות.

לפי עדותה שלא נסתרה היא זו שרוכשת ביגוד והנעלה עבור הקטינים שולחת אותם לתובע עם תיק מלא. צורפו קבלות על ידה על של רכישות לקטינים. התובע לא צירף ולו קבלה אחת. התובע לא משתתף בהוצאה זו.

עקב מחלתו של התובע הוא נאלץ לפרקים להתאשפז, ואז מוטלת מלוא האחריות על הנתבעת למלא את מקומו, כשהתובע לא דואג לאלטרנטיבה אחרת, דבר המצריך זמינות מצידה וביטול תכניות וסידורים שלה לתקופה ממושכת והיערכות מיוחדת מצידה. אין לאמור ביטוי כספי בהסכם מעבר לשיפוי צורכי קטינים בסיסיים.

לא נתבקש במסגרת תביעה זו לשנות את החלוקה השוויונית של הוצאות חריגות, הגם שהכנסתו של האב גבוהה יותר. אין לאמור ביטוי כספי בהסכם מעבר לשיפוי צורכי קטינים בסיסיים.

לאור האמור, אני רואה לנכון להוסיף סכום נוסף גלובאלי בסך של 1300 ₪ למזונות, דהיינו 650 ₪ עבור כל קטין.

מזונות הקטינים יעמדו על סכום של 1900 ₪ במעוגל החל מחודש 8/24.

בהתאם להלכה אין להורות על השבת מזונות ביתר שנאכלו כשיהיה בכך בכדי לפגוע ברווחתם של הקטינים, אם יקוזזו אחורנית ועלול להיווצר מחסור במשפחה (בע״מ 4589/05 פלוני נ׳ פלוני, פורסם בנבו מיום 21.11.05). בעניינינו, ועל מנת שלא לפגוע בטובת הקטינים, אני קובעת יחול החיוב ממועד מתן פסק הדין, מה גם שעד לחודש 2/24 הייתה לנתבע קצבת נכות גבוהה בסך של 3700 ₪ מעבר לשאר הכנסותיו.

שאר סעיפי ההסכם יישארו בעינם.

ממועד סיום לימודיהם התיכוניים של הקטינים ו/או עד הגיעם לגיל 18 שנים (לפי המאוחר מבין השניים) ועד לסיום שירותם הצבאי הסדיר בחובה, יופחת תשלום מזונות חודשי לשליש מהסכום ששולם לפני ההפחתה.

לא ראיתי לנכון להתערב ברכישת הביגוד לקטינים לבית הספר, היות ועל פי הוראת סעיף 5 להסכם הגירושין העוסק בהוצאות מיוחדות, מדובר בתלבושת אחידה שמהווה חלק בלתי נפרד מהוצאות החינוך לפי דרישת ביה”ס. והנתבעת העידה שהיא משתמשת במענק החד שנתי לתשלום הוצאה זו, ופונה בבקשת השתתפות מהנתבע רק כאשר ההוצאה גבוהה מהמענק.

כך גם לא מצאתי לנכון להתערב בהוראת סעיף 6.12 להסכם, שקבע במפורש כי בנסיבות של אי קיום זמני שהות על ידי מי מהצדדים, מכל סיבה לרבות עקב מחלה, יחייבו את הצד שחלה ולא קיים את התוכנית ההורית, בתשלום יחסי של המזונות עבור יום זה. הואיל ולא מדובר בסנקציה עונשית אלא בתשלום המהווה שיפוי הדדי בגין נטל המזונות שהוטל על כתפי צד שנאלץ לספק את צורכי הקטינים באופן מוגבר לתקופה ארוכה יותר.

אין חיוב בהוצאות.

להמציא לצדדים ולסגור את התיק.

ניתן היום, י”א אב תשפ”ד, 15 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.