לפני
כבוד השופט עובד אליאס
תובעת
**** ת”ז ****
נגד
נתבע
**** ת”ז ****
פסק דין
1. הצדדים (להלן גם: “האב” ו – “האם”) בני זוג שנישאו בשנת ****, הורים ל – 3 ילדים קטינים, ****, **** ו-****, ילידי 2015, 2017 ו – 2018.
הצדדים התגרשו בשנת **** (יוצא אפוא כי היו נשואים זה לזו למשך כ – 4 שנים בלבד) אולם חרף הגירושין קונפליקט עז ומתמשך ביניהם.
מעיון במערכת נט המשפט עולה כי מאז שנת 2019 נפתחו בעניינם של הצדדים למעלה מ – 12 הליכים שונים במספר ערכאות. ההליכים בבית משפט זה נדונו בפני כב’ השופטת ח. שירה והועברו לטיפולי בחודש פברואר 2022.
2. פסק הדין דנן ניתן ב – 3 הליכים שתלויים ועומדים בין הצדדים נכון לעתה: בחודש מרץ 2019 עתרה האם בהליכים בעניין הקטינים ושיעור מזונותיהם. בחודש מאי 2023 עתר האב בהליך בעניין הקטינים.
3. מזה כ – 4 שנים שהקטינים שוהים בזמני שהות שוויוניים בין הצדדים אולם קונפליקט עז בין הצדדים בקשר לכך. נושא הקטינים הוא עיקר הסכסוך בין הצדדים, וביתר פירוט – עיקר הסכסוך בין הצדדים הוא בקשותיו החוזרות ונשנות של האב לצמצם את זמני השהות אצל האם בשל חששו ממסוכנותה, ולהעבירם לפיקוח במרכז הקשר. ראוי לציין כי בכל הקשור לאם, זו הסכימה לסיים ההליכים שעניינם הקטינים עוד לפני זמן ניכר, בפסק דין הקובע המשך זמני שהות שוויוניים בין ההורים, ואף הסכימה לקחת חלק בכל טיפול עליו יומלץ.
4. בהיעדר כל יכולת להביא הצדדים לכדי הסכמות, הם נשמעו באריכות (וראוי לציין כי בהליכים השונים התקיימו מספר דיוני הוכחות), באי כוחם סיכמו ומכאן פסק דין זה.
נושא הקטינים –
5. מצאתי להקדים ולציין כי האב, בהתנהלותו, האריך ההליכים שלא לצורך. לאחר התרשמות ישירה מהצדדים, משך דיונים רבים ושעות ארוכות, מצאתי לקבוע כי התנהלות האב מעצימה הקונפליקט עד מאוד, וכי עיקר הטענות נשמעות בשל הקונפליקט ולא מטעמים אחרים. האב הכביד, הרבה בבקשות, לרבות בבקשות לצווי הגנה, ולטעמי שלא לצורך, ולא תמיד מטעמים וממניעים הקשורים לדאגתו לילדים (ויצוין כי גם העו”ס מצאה לציין כי האב לא מפריד בין תפקודה ההורי של האם ומערכת היחסים שלה עם הילדים לבין מערכת היחסים שלו עמה, וכן בחוות הדעת של מכון טריאסט שריג נקבע כי חלק מטענות האב מושמעות בשל הקונפליקט שבין הצדדים). איני מקל ראש בטענותיו, כפי שיפורט להלן, אולם מצאתי לקבוע, כאמור, כי עיקרן בא לאוויר העולם בשל הקונפליקט גרידא, תוך העצמתו בשיעור ניכר, וממניעים שאינם קשורים תמיד בטובת הילדים. חשוב להדגיש כי האב פנה למשטרת ישראל מספר פעמים בתלונות על אלימות האם כלפי הילדים. כל תלונותיו נסתיימו, לאחר חקירת הילדים ומעורבות עו”ס לחוק הנוער, בלא כלום.
בהקשר זה מצאתי להקדים ולציין את דברי העו”ס והאפוטרופא לדין שמונתה, הן בתסקיר, הן בדוחות שהוגשו לתיק בית המשפט והן בעדות שהובאה. שתיהן פירטו בהרחבה כי הילדים אוהבים את שני הוריהם, נהנים מאוד מזמני השהות השווים בשני הבתים, לומדים יפה, שמחים, צוחקים, מטופלים היטב ואינם מדווחים על כל אירוע חריג. חרף כך, וכאמור, חזר האב וטען לאלימות האם כלפי הילדים, למסוכנותה, עתר בצווי הגנה, הסריט הילדים כשהוא מתשאל אותם על האם, הביע ביקורת כלפי שירותי הרווחה (בכלל זה דווח כי עמד עם מגפון מול משרדי הרווחה והפגין בטענה לחוות דעת מגדריות) וכיו”ב התנהלויות שאינן מן העניין לטעמי.
(בכלל ההתנהלויות האמורות ראוי לציין גם את נושא מספר הבקשות והעתירות השונות שמצא האב להגיש לבית המשפט. חלק לא מבוטל מהן שלא לצורך. כך מצאתי לציין למשל כי לדיון ההוכחות שנקבע ליום 25.1.24 ביקש האב לזמן את גב’ ****, עו”ס מאגף הרווחה במועצה האזורית ****, שהיתה בקשר עם האם למשך כחצי שנה בלבד, בשנת 2019, עת שהתה האם שם לתקופה קצרה לאחר הפירוד בין הצדדים. העו”ס האמורה הגיעה לבית המשפט (בראשל”צ) מ-*****, מרחק של כ – 3.5 שעות נסיעה, על חשבון זמן ציבורי יקר שמהווה משאב ציבורי כללי, על חשבונם של דורשי שירות אחרים (ואף הסבירה כי בעת הזו, בשל המלחמה, הם נותנים שירותים גם למפונים מעוטף עזה), ואז החליט האב, באופן מפתיע, שלא לשאול אותה כל שאלה משום שבית המשפט קוצב את זמן השאלות לכל עד בצורה קצרה מדי לטעמו. עניין זה בלבד מצדיק לטעמי חיוב ממשי של האב בהוצאות לטובת אוצר המדינה אולם לפנים משורת הדין לא אעשה כן).
6. כך או אחרת, לאחר ששמעתי היטב הצדדים מצאתי לאמץ מסקנות העו”ס, כפי שיפורטו להלן. זו ציינה כי לשני ההורים חולשות וקשיים (“לאף אחד מהם לא מגיעה מדליה”) שיש לטפל בהם (וגם מנהל מכון טריאסט שריג, ד”ר בועז גסטהלטר, אמר בהקשר זה כי מערכת היחסים שבין הצדדים בעלת דינמיקה סדיסטית, הם מגרים זה את זו, לאב חלקים שמגרים ומלבים את הדינמיקה הסוערת, הוא נוהג בכפייתיות מסוימת ושני הצדדים זקוקים לטיפול). העו”ס פירטה כי גורמי הרווחה, לרבות וועדת התסקירים שנתכנסה, לא מצאו כל מסוכנות בהתנהלות האם. העו”ס פירטה, ומצאתי להדגיש הדברים ביתר שאת, כאמור, כי הילדים מטופלים היטב אצל שני ההורים, נהנים מאוד בשני הבתים והדגישה כי קיומם של ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים מעצים הקונפליקט ומהווה פלטפורמה לקיומו. העו”ס הדגישה את המובן מאליו – כי הילדים זקוקים לשקט. בנסיבות אלו אני סבור כי ראוי לסיים ההליכים, ויפה שעה אחת קודם, תוך תקווה כי הצדדים (וביתר שאת האב) ישכילו ללמוד לשנות הליכותיהם, לטובת ילדיהם, ולא ישובו עוד לבית המשפט.
7. במסגרת ההליכים השונים הוגשו לתיק ביהמ”ש חוות דעת רבות, ובכלל זה הוגשו חוות דעת של מכון טריאסט שריג, תסקירים מאת הרשות המקומית **** וחוות דעת של מכון שינוי. כמו כן מונתה אפוטרופא לדין, שדיווחה לבית המשפט והשמיעה את קולם של הילדים. מכון טריאסט שריג, שהיה המומחה העיקרי מטעם בית המשפט, המציא לתיק ביהמ”ש חוות דעת ראשונה בחודש מאי 2020. בחוות הדעת האמורה לא נקבעה מסוכנות של האם כלפי הילדים (והומלץ על טיפולים להורים וזמני שהות שווים). ברם, בהמשך הורשעה האם באלימות כלפי האב (בשל אירוע מחודש ינואר 2021) ובנסיבות אלו עתר האב לקבל חוות דעת עדכנית. מכון טריאסט שריג הגיש חוות דעת עדכנית ביום 19.5.21. בחוות הדעת הנ”ל לא הומלץ על שינוי בזמני השהות אולם הורחבו ההמלצות הטיפוליות בקשר לאם ולאלימות בה הורשעה. בהמשך, ולבקשת האב, הוגשה חוות דעת נוספת מטעם מכון טריאסט שריג, מיום 9.1.23. גם בחוות דעת זו לא נקבעה באופן חד משמעי מסוכנות של האם כלפי הילדים אולם בסעיף 8 לסיכום חוות הדעת הומלץ להפנות הצדדים לקרימינולוג קליני, לצורך בחינת המסוכנות, ולהשלים את חוות הדעת לאחר מכן. בנסיבות אלו מונה הקרימינולוג הקליני ד”ר יעקב ראובן. זה המציא את חוות דעתו ביום 12.3.23. בחוות הדעת נקבעה מסוכנות בינונית גבוהה של האם. בעקבות עדכון הקרימינולוג, מסר מכון טריאסט שריג חוות דעת עדכנית נוספת מיום 4.9.23. בחוות דעת זו פורטו ממצאים מורכבים באישיות האם, הומלץ על טיפול לאם (ולאב), לא הומלץ על שינוי זמני השהות השוויוניים ומנהל המכון (ד”ר בועז גסטהלטר) אף העיד כי יש לשמר את מקומה של האם.
8. יוצא אפוא כי אין בנמצא, משלל חוות הדעת האמורות, כל המלצה לצמצום זמני השהות אצל האם ולהעבירם לפיקוח במרכז הקשר כפי דרישת האב. בכל חוות הדעת המלצות טיפוליות לשני הצדדים, וללא שינוי בזמני השהות השווים. אני ער לכך כי הובאו ממצאים שונים ביחס לאישיותה של האם, חלקם נדרשים לטיפול, ואף מידי, אולם בסופו של יום, וכאמור, לא באה כל המלצה לשינוי זמני השהות של הילדים עמה, ואף ההיפך. גם ביחס לאב הובאו ממצאים מסוימים. מצאתי גם לקבוע כי חלק מהממצאים שהובאו ביחס לאם הובאו בשל מידעים שונים שנתקבלו מאת האב, בצורה חוזרת ונשנית, ובאופן מגמתי.
הלכה למעשה, בכל הקשור למסוכנות האם, נתמכות חוות הדעת על חוות דעתו של הקרימינולוג ד”ר יעקב ראובן. זה נחקר בהרחבה בבית המשפט בדיון מיום 13.4.23 ומצאתי לחזור ולצטט בהקשר זה את החלטתי מיום 14.4.23 כדלקמן:
בחוות הדעת של ד”ר ראובן יעקב הוא הצביע, כאמור, על מסוכנות ברמה בינונית גבוהה של האם. מדובר ברמה 4 מתוך 6 (מעליה קיימות הדרגות של “גבוהה” ו – “גבוהה מאוד”). ד”ר ראובן פירט את כלל הבדיקות שערך. גם לשיטתו, חלק ניכר מהמידע שקיבל היה מהאב. הוא הצביע על חשש כנה של האב אולם ציין כי החשש מועצם נוכח הקונפליקט שבין הצדדים. אף אני התרשמתי כאמור, וביתר שאת. יכול מאוד לטעמי כי אם ההליכים דנן, שהחלו עוד בשנת 2019, היו מסתיימים מהר, לא היו באים כלל לאוויר העולם כל ההתרחשויות, הנסיבות והטענות כמפורט לעיל (ודי לעניין זה אם נפנה לכתב ההגנה מטעם האב להליך שעניינו קטינים, שם הוא לא טען לכל אלימות של האם כלפי הקטינים ועתר למשמורת משותפת וזמני שהות שווים בין ההורים). לשיטתו של המומחה, האלימות של האם היא לא יזומה כי אם תגובתית (ומבלי להקל ראש בהתנהלות האם ראוי לציין כי האלימות בה הורשעה היתה כלפי האב ובעקבות אינטראקציה עמו). לאם גורמי חוסן רבים שממתנים את רמת מסוכנותה וחשוב שתבצע את כלל הטיפולים המומלצים (שחלק מהם היא מבצעת בפועל, ובין היתר במסגרת הטיפולים שהושתו עליה בהליך הפלילי שבו היא הורשעה).
כשנשאל ד”ר ראובן אם לדעתו, בסופו של יום, בשים לב למה שהוא עצמו קבע, יש לשנות את זמני השהות השוויוניים שנהוגים מזה תקופה ארוכה עם האם, הוא השיב כי אינו יכול להמליץ כאמור. לדעתו יש דווקא לחזק את הקשר בין האם לבין הילדים, תוך טיפולים מתאימים של האם, וחזר והדגיש מספר פעמים כי בכל הקשור לזמני השהות יש להפנות הדברים לעו”ס, אשר תבחן את כלל המרכיבים והנסיבות (והדגיש כי בדיקתו צרה מאוד וכללה בחינת מסוכנות של האם בלבד).
9. לא נעלמה מעיני חוות דעתו של נציג נוסף של מכון טריאס שריג – ד”ר רפאל שטרייכר. זה התריע מפני מסוכנות האם ונראה כי המליץ בדיון על פיקוח על האם עת הילדים שוהים עמה. ברם, אני מטיל ספק במהימנות עדותו (בחוות דעתו הראשונה לא מצא מסוכנות ורק לאחר קבלת חומרים מהאב, ודומה כי רק בעקבות כך, שינה עמדתו), מה גם שמדובר בנציג ממכון טריאס שריג, שאך סייע להם בקבלת חוות הדעת הסופית החתומה ע”י מנהל המכון (ד”ר בועז גסטהלטר), ושם לא ניתן למצוא המלצה על שינוי בזמני השהות עם האם או פיקוח כאמור אלא המלצות טיפולית בלבד, ולשני הצדדים, ותוך שד”ר גסטהלטר מעיד כי יש לשמר את מקומה.
10. סוף דבר מצאתי לאמץ המלצות תסקיר העו”ס מיום 16.7.23 (הוקלד למערכת נט המשפט ביום 17.7.23). התסקיר מפורט וניכר כי העו”ס נכנסה היטב לעובי הקורה. התסקיר נערך לאחר כינוסה של ועדת תסקירים, בה ישבו טובי המומחים. בכלל זה עמדו לנגד עיני העו”ס חוות הדעת שהוגשו לתיק בית המשפט. מצאתי לסטות מההמלצה לצמצום זמני השהות אצל האם בלילה אחד בפרק זמן של שבועיים. העו”ס העידה כי ההמלצה הנ”ל באה משני טעמים – עבודות השירות אותם מבצעת האם עתה וכן מעין קריאת השכמה לאם כי עליה “לקחת עצמה לידיים” בכל הקשור לטיפול עליו הומלץ. עבודות השירות אותם עושה האם עומדות להסתיים בעוד כחודש וחצי. פסק הדי דנן, על הוראותיו, מהווה קריאת השכמה טובה יותר עבור האם (שאף הסכימה לקבל מלוא ההמלצות הטיפוליות) ומכאן כי איני מאמץ ההמלצה לצמצומם זמני השהות אצל האם בלילה אחד בפרק זמן של שבועיים ימים.
11. אני מורה אפוא כדלקמן:
א. הילדים ישהו עם האם בימים ראשון ורביעי מתום מסגרות החינוך ועד יום למחרת.
הילדים ישהו אצל האם בכל סוף שבוע שני מיום שישי מתום מסגרות החינוך ועד יום ראשון.
הילדים ישהו אצל האם בימי חמישי אחת לשבועיים (כאשר לא שוהים אצלה בסוף שבוע), מתום מסגרות החינוך ועד יום למחרת.
חגים וחופשות ממוסדות החינוך – לסירוגין בין הצדדים ובחלקים שווים ביניהם.
ב. מורה כי האם תפנה לטיפול בשיטת קרנברג או DBT.
מורה כי האב יפנה לטיפול רגשי.
כל צד יישא בהוצאות הטיפול הנדרש לו.
על הצדדים שניהם לפנות לטיפולים האמורים לאלתר וללא כל דיחוי.
ג. ניתנות בזאת סמכויות לעו”ס לסדר דין עפ”י סע’ 19 ו – 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, למשך שנה מהיום, לסייע לצדדים בכל הקשור לזמני השהות ולהכריע במחלוקות במידת הצורך.
בתוך כך מבוקש כי העו”ס תכין עבור הצדדים טבלה לחגי ישראל וחופשות בתי הספר.
תכונס ועדת תסקירים נוספת בעוד 6 חודשים, כפי המלצות התסקיר. מובהר כי ככל שיהיה צורך בסעד כלשהו, מכל סוג, ע”י מי מהצדדים, יוגש הליך חדש ומתאים.
12. טרם נעילת הפרק העוסק בילדים, יש להתייחס לנושא מסגרות החינוך בהן ילמדו הילדים. במשך ניהול ההליכים עלה נושא מסגרות החינוך לפחות פעמיים. לאחר דיונים ארוכים ומקיפים ניתנו החלטות ביום 27.7.21 וביום 8.8.22, בהן נקבע, בין היתר, כי הילדים ילמדו במסגרות החינוך בהן התחילו ולמדו בעבר, הקרובות למקום מגורי האם. בהחלטה מיום 8.8.22 אף ציינתי כי ההחלטה שניתנה ביום 27.7.21 לא קבעה כי תוקפה לשנה אחת בלבד ובאופן שלא ברור מדוע עולה נושא זה בשנית. האם הגישה ביום 17.1.24 בקשה לקביעת מסגרת החינוך לשנת הלימודים הבאה. אני מורה אפוא כי הצדדים יפעלו עפ”י ההחלטות הקודמות שפורטו לעיל.
מזונות הילדים –
13. החלטה למזונות זמניים ניתנה ביום 9.9.19. בהחלטה חויב האב במזונות בסך של 1,500 ₪ לכל אחד מהילדים, בצירוף שיעור של 75% מהוצאות המדור ו – 75% מהוצאות רפואה וחינוך. בהחלטת בית משפט המחוזי הופחת שיעור המדור לכדי 50%. בהמשך ההליך עתר האב להפחתת שיעור המזונות ובהחלטה מיום 13.12.20 הופחת שיעור המזונות לכדי סך של 1,150 ₪ לכל אחד מהילדים. יתר רכיבי החיוב לא שונו.
14. האם עובדת כ- ****. היא הוסמכה ב**** וקיבלה רישיון ישראלי לעסוק בתחום. היא טוענת כי עובדת יום בשבוע בלבד, למשך כ – 6 שעות, וזאת בשל עבודות השירות אותן מבצעת עתה. לטענתה, אם תעבוד בהיקף מלא, תשתכר ככל הנראה סך של כ – 10,000 ₪ בחודש. האם מדגישה כי היא סובלת מ-**** ויכולת השתכרותה לא מלאה. האם מקבלת קצבת נכות מאת המל”ל, בסך של כ – 3,000 ₪ בחודש. האם טוענת כי האב עובד כ-****, כ-**** נדל”ן וכקבלן בניין. לטענתה הוא משתכר סך של כ – 80,000 ₪ נטו בחודש, כשחלק מהסכום לא מדווח. כמו כן טוענת האם כי האב היה בעלים של זכויות בבית במושב ****, שנמכרו תמורת סך של כ – 3.5 מיליון ₪. לטענתה, לאב אין הוצאות מדור, הואיל ומתגורר בבית שנתנו לו הוריו. האם עותרת למזונות 3 הילדים בסך של כ – 11,000 ₪ בחודש, בצירוף מדור והוצאות רפואה וחינוך.
האב טוען כי הכנסתו ירדה מאוד. הוא טוען כי הוא עובד כ-**** בלבד וכי הכנסתו עומדת עתה ע”ס של כ – 8,000 ₪ נטו בחודש בלבד, בעוד שהאם יכולה להשתכר סך של בין 17,000 ל – 20,000 ₪ נטו בחודש. גם האב מציין בעיות בריאות מהן סובל. האב טוען כי חלק נכבד מהסכום שקיבל עבור מכירת המשק שהיה בבעלתו במושב **** הועבר לצורך תשלום מיסים והוצאות אחרות, ובאופן שנותר בידיו סך של כ – 2.4 מיליון ₪, שאף אינו מספיק לרכישת דירה. האב טוען כי בין אם ישונו זמני השהות והילדים יהיו אצלו בלבד, ובין אם יוותרו זמני השהות השוויוניים, אין לחייבו במזונות בשל השכר הזהה בקירוב, ולכל היותר יש לערוך איזון מסוים בכך שיושת עליו שיעור גבוה יותר בהוצאות הרפואה והחינוך.
15. הכללים בקשר לנשיאה בנטל מזונות הילדים בין ההורים נוסחו היטב בבע”מ 919/15. הכלל הוא כי החל מגיל 6 חלה החובה במזונות הילדים על שני ההורים, מדין צדקה, עפ”י הכנסותיהם. עד גיל 6 חב האב היהודי באופן בלעדי בכל צרכיהם הבסיסיים וההכרחיים של הילדים (שהוגדרו בפסיקה בסך של כ – 1,800 ₪ בחודש), בעוד שבצרכים הנוספים חבים שני ההורים יחדיו, מכח דיני הצדקה. בע”מ 919/15 קבע התחשבות ישירה בזמני השהות שנמצאים הילדים אצל האב, וזאת משום ההוצאות שהוא מוציא עליהם בעין, מטבע הדברים, עת הם שוהים עמו. תוצאת בע”מ 919/15 היתה כי בנסיבות מסוימות, עת הכנסת ההורים זהה וכך גם זמני השהות, יכול ואין לפסוק כל חיוב במזונות של האב כלפי האם. בפסיקה מאוחרת יותר הוחלה נוסחת הבע”מ האמור גם עת ההכנסות או זמני השהות אינם זהים.
פסקי דין רבים סיכמו אפוא וקבעו כי לצורך קביעת שיעור מזונות הילדים יש לקחת בחשבון את צרכי הילדים, הכנסות ההורים וזמני השהות.
16. בין הצדדים פער של ממש. הפער הוא הן במצב הכלכלי והן במצב הכללי. האב יליד הארץ, שולט היטב בשפה העברית, עובד ותיק כ-****, בעל משפחה תומכת ואף כאמור, נותר ברשותו סכום לא מבוטל בשל מכירת נדל”ן שהיה לו. לאם אין כמעט משפחה בארץ. היא עלתה מ**** ועדיין אינה שולטת בשפה העברית. לא מן הנמנע כי בשל העובדה שהוסמכה כ**** ב-**** ולא בארץ, ואינה שולטת בשפה העברית, היא לא יכולה לעשות חיל של ממש בעיסוקה. כך למשל פירטה האם, ואני נותן אמון מלא בדבריה, כי היא מועסקת ב-***** לילדים, ומבצעת ***** עבור חברי ***** ****, בעוד שה-***** האחרים ***** עוסקים גם בטיפולים ללקוחות פרטיים. בנסיבות הפער העצום כאמור לעיל ערכו הצדדים בזמנו, ככל הנראה ביוזמת האב, הסכם ממון, שקבע הפרדה רכושית ביניהם. האם הגישה בעבר הליך רכושי, בו עתרה, בין היתר, לביטול הסכם הממון ולשיתוף ספציפי. העניינים הרכושיים הסתיימו בסופו של יום בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, במסגרתו קיבלה האם פיצוי כספי בסך של 80,000 ₪ בלבד וללא כל שיתוף בזכויות מכל סוג.
17. האב עובד כ-****. מעיון במסמכים הכלכליים שהגיש עולה תמונה ברורה של ירידה בהכנסותיו לאחר ובמשך ניהול ההליכים כאן. אני סבור כי מדובר בירידה שנעשתה בכוונת מכוון ואינה משקפת היטב המציאות בפועל. לאב לא היה הסבר סביר לירידה (קורונה, מטלות עם הילדים וכיו”ב). כך למשל בשנת 2018 היה המחזור העסקי של האב בסך של כ – 857,000 ₪ והרווח בסך של כ – 394,000 ₪, קרי סך של כ – 36,000 ₪ ברוטו בחודש. בשנת 2019, עם פתיחת ההליכים, ירד מחזור המכירות לכדי סך של כ – 549,000 ₪. הרווח ירד לכדי סך של כ – 365,000 ₪, קרי סך של כ – 30,000 ₪ ברוטו בחודש. בשנת 2020 ירד מחזור המכירות לכדי סך של כ – 450,000 ₪ והרווח ירד בשיעור ניכר, בלתי מוסבר ובלתי מתקבל על הדעת לכדי סך של כ – 130,000 ₪ בשנה, קרי סך של כ – 11,000 ₪ בחודש בלבד. בשנת 2021 עלה מחזור המכירות לכדי סך של כ – 515,000 ₪ אולם באופן בלתי מוסבר ירד הרווח לכדי סך של כ – 96,000 ₪ בשנה בלבד. איני נותן אמון בנתונים שהביא האב כמפורט לעיל. מצאתי לקבל גרסת האם לעניין זה כי חלק מההכנסות בלתי מדווח וכן כי מנוכות הוצאות שאינן לצורך ייצור ההכנסה. בנסיבות כפי שפורטו לעיל מצאתי להעמיד הכנסתו של האב ע”ס של לפחות 24,000 ₪ נטו בחודש.
18. האם עובדת, כאמור, כ-****. האם צירפה דוחות רווח והפסד מהם עולה כי בשנת 2021 השתכרה סך של כ – 12,000 ₪, קרי, סך של כ – 1,000 ₪ בחודש, וב – 6 החודשים הראשונים של שנת 2022 השתכרה סך של כ – 9,500 ₪, קרי, סך של כ – 1,500 ₪ בחודש. ברי כי עתה, בזמן ביצוע עבודות השירות ובשל מגבלת הזמן, היא משתכרת סכום נמוך מכפי שהשתכרה קודם לכן ומכפי שיכולה להשתכר אם תשוב למעגל עבודה בהיקף מלא. מצאתי להעמיד את הכנסת האם ע”ס של 12,000 ₪ נטו בחודש, כולל קצבת הנכות שזו מקבלת. על האם לעשות כל מאמץ ע”מ לשוב לעבודה במשרה מלאה והדעת נותנת כי יש ביכולה, חרף הקשיים, להשתכר סכום כאמור. ראוי לציין כי האם עצמה טענה כי השתכרה בעבר סכום דומה וכי יכול ותגיע לסכום האמור אם תעבוד בהיקף מלא (טענה כי השתכרה בעבר ויכולה להשתכר סכום נמוך במקצת מסך של 10,000 ₪ בחודש).
19. האם מתגוררת בדירה שכורה ומשלמת דמי שכירות בסך של 5,000 ₪ בחודש. האב מתגורר בדירה שקיבל מבני משפחתו ומבלי שנדרש להוצאות מדור. ברשות האב סך של לפחות 2.5 מיליון ₪ ממכירת משק שהוא היה בעל הזכויות בו בישוב ****. מדובר בסכום שניתן גם ניתן (עדיין) לרכוש בו דירה במרכז הארץ, שתניב דמי שכירות בסך של לפחות 5,000 ₪ בחודש. ברי כי גם בהפקדה רגילה בבנק ניתן לקבל תשואה דומה. יוצא אפוא כי היחס בין הכנסותיהם הפנויות של הצדדים, כשמביאים בחשבון את נתוני המדור וההון כמפורט לעיל, אינם כפי יחס ההכנסות הרגילות ועומדים על שיעור של 80:20 בקירוב לטובת האב (יש ליחס לאב הכנסה נוספת בסך של כ – 5,000 ₪ מההון ויש להפחית סכום מסוים (לא את כל דמי השכירות משום שחלק מהם מוחזר בפסיקת המדור) מהכנסות האם בשל דמי השכירות בהן נושאת).
20. מכאן כי היחס בהכנסות הצדדים הוא 80:20 בקירוב.
21. בשים לב כי שניים מ – 3 ילדיהם המשותפים של הצדדים עברו את גיל 6, וכי השלישית (****) תגיע לגיל 6 בעוד כמה חודשים (בחודש נובמבר 2024), מצאתי לדון תחילה בשיעור המזונות כאילו עברו כל הילדים את גיל 6, ולאחר מכן ליתן הוראות ביחס לבת, שכאמור, טרם הגיעה לגיל 6.
שיעור המזונות לאחר הגיע הילדים לגיל 6 –
22. אני מעריך את צרכי הילדים, בשני בתי ההורים, בסך כולל של 8,400 ₪ בחודש.
לעניין זה ראוי להפנות לרמ”ש 59188-10-18 מיום 25.10.18 (מחוזי מרכז), לפיו המינימום הנדרש לילד, עפ”י אמדן של דיני צדקה, ועת הוא שוהה בהסדרים נרחבים בשני בתים, דבר המגדיל, ואף בשיעור ניכר, את הוצאותיו, הוא בסך של 2,250 ₪ בחודש. מדובר בסכום מינימום, שאף השתנה מאוד מאז עם עליית מדד המחירים לצרכן. במקרה דנן, ובשים לב כי הכנסות ההורים הן מעל הממוצע במשק, מצאתי לקבוע סכום גבוה יותר במקצת – סך של כ – 2,800 ₪ בחודש לכל אחד מהילדים וסה”כ 8,400 ₪ לשלושתם.
23. זמני השהות של הילדים שוויוניים בין שני בתי ההורים. יוצא כי האב מוציא בעין הוצאות עבור הקטינים (ארוחות, ביגוד, הוצאות החזקת בית כגון חשמל וכיו”ב). לא התרשמתי כי מי מההורים נושא בעיקר נטל ההוצאות שאינן תלויות שהות.
24. בשים לב לנתונים האמורים לעיל יוצא כי לאחר גיל 6 חבות האב במזונות הילדים (בשל הכנסות הצדדים) היא בשיעור של 80% מסך של 8,400 ₪, קרי סך של 6,720 ₪ בחודש. הואיל והאב מוציא בעין 50% מהוצאות הילדים (בשל זמני השהות עמו), קרי סך של 4,200 ₪ בחודש, מצאתי לחייב האב, למזונות שלושת הילדים לאחר הגיעם לגיל 6, בסך של 2,520 ₪ בחודש, קרי סך של 840 ₪ לכל ילד.
25. לסכום המזונות האמור יש להוסיף את חלקם של הקטינים במדור. האם שוכרת דירה תמורת סך של 5,000 ₪ בחודש. לכך יש להוסיף את הוצאות החזקת הבית בסך מוערך של כ – 1,600 ₪ בחודש, ומכאן סך כולל של 6,600 ₪ בחודש. חלקם של 3 ילדים הוא מחצית, קרי סך של 3,300 ₪ בחודש. חיובו של האב צריך לעמוד על 30% (80% בשל הכנסות הצדדים, בניכוי 50% בשל זמני השהות עמו) ומכאן מצאתי להורות כי החיוב במדור יעמדו לאחר גיל 6 ע”ס כולל של 990 ₪ בחודש.
26. הסך הכולל של מזונות הילדים ומדורם, לאחר הגיעם לגיל 6, עומד אפוא ע”ס של 3,510 ₪ בחודש (מזונות בסך של 2,520 ₪ ומדור בסך של 990 ₪), קרי סך של 1,170 ₪ בחודש לכל אחד.
שיעור המזונות והמדור עד הגיע הילדים לגיל 6 –
27. אמנם ערב הגיע הילדים לגיל 6 חל הדין האישי, המחייב את האב במלוא צרכיהם הבסיסיים וההכרחיים של הילדים (שהוגדרו בסך של לפחות 1,800 ₪ בחודש לילד), אולם שורה של פסקי דין שניתנו ערב בע”מ 919/15 קבעו הפחתה בשיעור המזונות עת שוהים הילדים אצל האב בזמני שהות נרחבים (הפחתה של עד 30%).
בשים לב לנתונים הכלכליים של הצדדים, כפי שהובאו בהרחבה לעיל, ולזמני השהות השווים, מצאתי להורות כי עד הגיע הבת **** לגיל 6 יעמוד שיעור מזונותיה ע”ס של 1,400 ₪ בחודש. שיעור המדור בגינה יעמוד ע”ס של 800 ₪ בחודש (צריך להיות שליש (משום שמדובר בילדה אחת מתוך 3) משיעור של 50% (שהוגדר בפסיקה כמדור של 3 ילדים), ובניכוי מסוים בשל זמני השעות הנרחבים אצל האב).
28. התוצאה אליה הגעתי כאמור לעיל נמוכה משיעור המזונות והמדור שנפסק בהחלטות למזונות זמניים, כפי שפורטו לעיל. ע”מ שלא להוסיף מחלוקות (חשבונאיות) בין הצדדים, מהטעם שהשינוי בהחלטות למזונות זמניים אף הוא אמור היה להיות מדורג (שכן כל ילד הגיע לגיל 6 במועד אחר), בשים לב לאי חיובו של האב בהוצאות משפט, כפי שיפורט להלן, וכן מהטעם שעבודות השירות של האם עומדות להסתיים בחודש מרץ 2024 (ועד אז שיעור שכרה נמוך בהרבה מכפי קביעתי לעיל), מצאתי להורות כי פסק הדין האמור יחול מחודש אפריל 2024 וכי עד לאותו מועד יחולו ההחלטות למזונות זמניים.
29. אשר על כן אני מורה כדלקמן:
א. עד ליום 31.3.24 יחולו ההחלטות למזונות זמניים.
החל מיום 1.4.24 ישלם האב למזונות כל אחד משני ילדיהם המשותפים של הצדדים שעברו את גיל 6 סך של 1.170 ₪ בחודש (למזונות ומדור).
סכום המזונות והמדור עבור הבת **** יעמוד ע”ס של 2,200 ₪ בחודש.
עם הגיע הבת **** לגיל 6, יופחת שיעור המזונות כלפיה (כולל מדור) לכדי סך של 1,170 ₪ בחודש (כפי ערכו באותה עת).
ב. הסכומים צמודים למדד הידוע היום ויעודכנו אחת ל – 3 חודשים.
ג. הצדדים יישאו בכל הוצאות החינוך והרפואה של הילדים, וזאת לאחר החלטה משותפת בכל עניין הקשור לחינוך ורפואה, ובקיזוז כל מענק שתקבל האם, ככל שתקבל, עבור חינוך ורפואה מאת המוסד לביטוח לאומי (ובכלל זה המענק בכל תחילת שנת לימודים) בחלקים כדלקמן: האב: 70%, האם: 30%.
ככל שלא תהיה הסכמה לעניין חינוך ורפואה יכריע בכך הגורם החינוכי או הרפואי הרלבנטי.
ד. הוצאות החינוך כוללות את מסגרות החינוך כיום, גן, צהרון עד סיום כיתה ג’, מחזור קייטנה בקיץ בעלות מתנ”ס, חוג אחד לשנה, תנועת נוער, מסע לפולין, שיעורי עזר. הוצאות רפואה כוללות פסיכולוג, טיפולי שיניים, משקפיים וכל הוצאה רפואית שאינה מכוסה ע”י ביטוח בריאות ממלכתי.
ה. החיוב ב – 1 בכל חודש והחל מיום 1.4.24.
ו. חיוב המזונות עד גיל 18 או עד סיום התיכון או עד מועד הגיוס לצה”ל או לשרות לאומי, לפי המאוחר, ובזמן השרות הצבאי/השרות הלאומי ישלם האב שליש מסכום המזונות ששולם ערב הגיוס.
ז. פיגורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.
ח. קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי תשולם לידי האם בנוסף למזונות דלעיל.
30. הצדדים, הורים ל – 3 ילדים משותפים, סיימו כלל ענייניהם בבית משפט זה, ומתוך תקווה כי ישכילו להגיע להסכמות בעניינים עתידיים ולא ישובו עוד לבית המשפט, ותוך הקיזוזים שפורטו לעיל לעניין שיעורי המזונות שנפסק ביחס למזונות הזמניים אל מול החיוב בהוצאות משפט שהיה ראוי להשית על האב בשל התנהלותו כפי שפורטה לעיל – ובנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.
31. המזכירות תסגור כל ההליכים.
ניתן היום, כ”ו שבט תשפ”ד, 05 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
