לפני:
כבוד השופטת הבכירה, מיכל נד”ב – אב”ד
כבוד השופטת, סגנית הנשיאה, חנה קיציס
כבוד השופט אבי סתיו
המערערות
.1 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע”מ חברות 511123051
.2 ארקיע אינטרנשיונל (1981) בע”מ חברות 510900046
ע”י באי כוחן עו”ד יוסי אשכנזי ועו”ד ענבל אלקיים
נגד
המשיבים
. דניאל קוקיה ו- 83 אח’
ע”י בא כוחם עו”ד אייל אבידן
פסק דין
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב’ סגנית הנשיא, השופטת א’ פריי) בת”א 47427-11-22 מיום 27.2.2024, אשר קיבל בחלקה את תביעת המשיבים נגד המערערות.
רקע
המשיבים הם 84 מן הנוסעים בטיסת ארקיע 744IZ מפריז לתל אביב. הטיסה הייתה אמורה להמריא מפריז ביום 18.7.2022 בשעה 00:25, וזו השעה שהייתה רשומה בכרטיסי הטיסה. אולם, ביום 16.7.2022 נשלחה לנוסעים הודעה כי הטיסה הוקדמה ליום 17.7.2022, שעה 17:00. אלא שההמראה התעכבה, ובסופו של יום הטיסה יצאה ביום 18.7.2022 בשעה 02:12. היינו, איחור של למעלה מתשע שעות ביחס למועד היציאה המתוכנן העדכני.
המשיבים הגישו לבית משפט קמא תביעה על סך 1,072,459 ש”ח, המורכבת מפיצוי סטטוטורי בסך 2,120 ש”ח לכל אחד מהם לפי סעיף 6(א)(3) בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע”ב-2012 (“חוק שירותי תעופה”), ומפיצוי לדוגמה בסך 10,590 ש”ח לכל אחד, לפי סעיף 11(א)(1) בחוק. בנוסף, תבעו ארבעה מהמשיבים סכומים נוספים בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם כתוצאה מהעיכוב.
המערערות התגוננו בטענות שונות, לרבות כי יש למדוד את האיחור משעת ההמראה המקורית; כי מתקיימות בענייננו “נסיבות מיוחדות” המקנות פטור מתשלום הפיצוי הסטטוטורי, בהתאם לסעיף 6(ה)(1) בחוק שירותי תעופה; וכי אין ממש בטענת המשיבים כי הן הפרו את הוראות חוק שירותי תעופה באופן המקנה זכות לקבלת פיצויים לדוגמה. בכל הנוגע לנסיבות העיכוב טענו המערערות כי מדובר בצירוף נסיבות הנובע מתקלה טכנית בלתי צפויה שחייבה היערכות מחדש בכל הנוגע לשיבוץ המטוסים, מה שהיה צפוי לגרום לאיחור קל של כשעה וחצי בהמראה של הטיסה. אולם, לאחר מכן, ובאופן מפתיע, סירבו רשויות הביטחון הצרפתיות לקבל לבידוק את המטוס שהיה מתוכנן להטיס את המשיבים בשעה המתוכננת, מה שגרם לכך שהמטוס נאלץ להמתין בנתב”ג מספר שעות, וכתוצאה מכך התעכבה הטיסה.
מטעם המשיבים הגישו תצהירי עדות ראשית, שמונה מהמשיבים, וזאת בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 11.6.2023.
פסק הדין קמא
בית המשפט דחה את טענת המערערות כי יש להתייחס לשעת הטיסה הרשומה בכרטיסי הטיסה, ולהתעלם מהעדכון שנשלח למשיבים. לפיכך, קבע בית המשפט כי מדובר בטיסה שהמריאה באיחור של למעלה מ-8 שעות, ועל כן מדובר ב”טיסה שבוטלה” בהתאם לסעיף 1 בחוק שירותי תעופה, קביעה המקימה זכות לקבלת ההטבות המפורטות בסעיף 6 בחוק, לרבות פיצוי סטטוטורי.
בית המשפט דחה את טענת המערערות כי התקיימו הנסיבות החריגות הקבועות בסעיף 6(ה)(1) בחוק שירותי תעופה, הפוטרות מתשלום הפיצוי הסטטוטורי. בית המשפט דחה טענות נוספות שהעלו המערערות, כגון כי הן אינן נחשבות ל”מארגן” הטיסה לפי סעיף 1 בחוק שירותי תעופה. לפיכך, קבע כי המשיבים זכאים לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק שירותי תעופה, בסך 2,120 ש”ח לכל אחד.
לעניין הפיצויים לדוגמה – בית המשפט קבע כי יש מקום לפסוק פיצוי כזה רק כאשר התנהלות מפעיל הטיסה או מארגן הטיסה חמורה ומקוממת באופן מיוחד. בית המשפט קבע, כי העובדה שהמערערות חלקו על הטענה כי עליהן לשלם פיצוי סטטוטורי, אינה מצדיקה את חיובן בפיצויים לדוגמה בגין אי תשלום הפיצוי. לעניין הטענה לאי מתן שירותי סיוע לפי סעיף 6(א)(1) בחוק שירותי תעופה, בית המשפט קיבל את טענתם של חלק מהמצהירים כי לא קיבלו שוברים לארוחה, כמתחייב על פי החוק, אולם קבע כי מרבית הנוסעים קיבלו שוברים כאלו, ולפיכך לא ניתן לקבוע כי המערערות לא עמדו בחובתן ליתן שירותי סיוע ביחס למרבית הנוסעים. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המשיבים כי “לא הוצעה להם אפשרות טיסה חלופית והחזר ביחס לכרטיס הטיסה” (סעיף 13 בפסק הדין).
בית המשפט קבע כי נוכח העובדה שלחלק מהמשיבים לא הוצעו שירותי סיוע, ומכיוון שהמערערות לא הציעו למשיבים את האפשרות לבטל את הטיסה ולקבל החזר כספי, אזי יש מקום לפסוק פיצויים לדוגמה. לאחר שקלול מכלול הנסיבות, מצא בית המשפט להעמיד את הפיצוי על סך 2,000 ש”ח לכל אחד מהמשיבים. בית המשפט דחה את טענתם של חלק מהמשיבים כי הם זכאים לפיצוי נוסף בגין נזקים שנגרמו להם.
נוכח כלל האמור, הורה בית המשפט כי על המערערות לשלם למשיבים סך של 178,080 ש”ח בגין הפיצוי הסטטוטורי (הסכום המצוין הוא לאחר תיקונו במסגרת החלטה מיום 11.3.2024 בבקשה לתיקון טעות סופר) וסך של 168,000 ש”ח בגין פיצויים לדוגמה. כמו כן, חויבו המערערות בתשלום אגרת המשפט והוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש”ח.
הערעור
המערערות הגישו ערעור על פסק הדין וכן על ההחלטה מיום 11.6.2023 אשר הורתה כי המשיבים יגישו שמונה תצהירים בלבד. בדיון לפנינו הסכימו המערערות, לאחר שמיעת הערות בית המשפט, לצמצם את הערעור לשאלה אחת בלבד – האם היה מקום בנסיבות העניין לפסוק פיצויים לדוגמה. לפיכך, לא נידרש לטענות הנוגעות לרכיבים האחרים בפסק הדין.
תמצית טענות המערערות
אין מקום לפסיקת פיצויים לדוגמה. בהקשר זה הן טוענות כי בית המשפט התחשב בשיקולים לקביעת גובה הפיצוי בהתאם לסעיף 11(ב) בחוק שירותי תעופה, אך לא בחן את עצם השאלה אם יש זכות לפיצויים לדוגמה, לפי סעיף 11(א) בחוק. לטענת המערערות, הסעיף מונה רשימה סגורה של הפרות שבגינן ניתן לפסוק פיצויים לדוגמה, ובענייננו לא היו הפרות כאלו.
ההתייחסות הממשית היחידה בפסק הדין לזכות לפיצויים לדוגמה היא הקביעה כי המערערות לא נתנו למשיבים אפשרות לבחור בין טיסה חלופית להשבת התמורה. אולם, בענייננו אין בסיס לקביעה זו, אף אם נניח שהייתה למשיבים זכות לקבלת הטבות לפי סעיף 6 בחוק שירותי תעופה, שכן המשיבים בחרו לטוס בטיסה שהתעכבה, ובנסיבות העניין לא הייתה חלופה טובה יותר. המערערות מדגישות בהקשר זה כי אף אחד מהמצהירים מטעם המשיבים לא טען כי אילו הייתה מוצעת לו חלופה של השבת התמורה, הוא היה בוחר בה.
הן עמדו בחובת היידוע לגבי החלופות העומדות בפני המשיבים, שכן מסמך הכולל פירוט בעניין זה נשלח למשיבים יחד עם מסמכי ההזמנה, ופירוט כאמור אף מופיע בקישור הנמצא על כרטיסי הטיסה.
תמצית טענות המשיבים
בדין פסק בית משפט קמא פיצויים לדוגמה, והוא אף הקל עם המערערות ביחס לסכום הפיצוי. המערערות קיפחו את זכות הבחירה של המשיבים בין השבת התמורה לטיסה חלופית, ובכך הפרו את סעיף 6(א)(2) בחוק שירותי תעופה. המערערות אף אינן חולקות על כך, שכן לטענתן הן נמנעו מלתת את זכות הבחירה בשל השקפתן כי אין מדובר בטיסה שבוטלה. מכאן, שההפרה נעשתה “ביודעין”, וממילא ניתן לפסוק בגינה פיצויים לדוגמה. כמו כן, הפרו המערערות את סעיף 6(ו) בחוק שירותי תעופה, בכך שלא הציגו חלופות להגעה ליעד הסופי.
החובה ליידע את הנוסעים בדבר זכות הבחירה המוקנית להם לפי חוק שירותי תעופה בין השבת התמורה לטיסה חלופית מתייחסת לזמן אמת, היינו למועד בו קמה עילה המזכה בבחירה זו, והמערערות לא יצאו ידי חובתן בכך שהתנאים פורטו במסמך שצורף למסמכי ההזמנה.
לאחר הדיון הגיש בא כוח המשיבים הודעה שבה טען כי הטענה שעלתה בדיון שלפיה היה על המשיבים לפנות מיוזמתם למערערות ולבקש את ההטבה המוקנית להם לפי סעיף 6(א)(2) בחוק שירותי תעופה, עולה כדי הרחבת חזית. לטענתו, טענה זו אף עומדת בסתירה לתכליתו הצרכנית של החוק, ומנוגדת ללשון החוק ולפסיקה בנושא.
דיון והכרעה
כאמור, המערערות הסכימו לצמצם את הערעור, כך שהוא יתייחס לשאלת הפיצויים לדוגמה בלבד. ממילא, נקודת המוצא לדיון היא כי אכן מדובר ב”טיסה שבוטלה”, וכי המשיבים היו זכאים להטבות הקבועות בחוק שירותי תעופה ביחס לטיסה שכזו. למען הסר ספק נבהיר, כי פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס היטב בסוגיה זו. השאלה שנותרה לדיון היא האם בנסיבות העניין היה מקום לפסוק לטובת המשיבים פיצויים לדוגמה.
סעיף 11(א) בחוק שירותי תעופה קובע כי “בית המשפט רשאי לפסוק לנוסע שהונפק לו כרטיס טיסה פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 11,540 שקלים חדשים, אם מצא כי נעשה ביודעין אחד מאלה..”. הסעיף מונה מספר חלופות אשר בהתקיימן ניתן לפסוק פיצויים לדוגמה. לענייננו, רלוונטית החלופה הקבועה בסעיף 11(א)(1)(ב) בחוק שירותי תעופה, העוסקת במקרה שבו מפעיל הטיסה או המארגן (“המפעיל”) “לא נתן הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, בניגוד להוראות סעיף 6”.
חלופה זו מובילה אותנו לסעיף 6(א) בחוק שירותי תעופה, הקובע את ההטבות שהנוסע זכאי להן במקרה שבו בוטלה טיסתו (הגדרה הכוללת לפי סעיף 1 בחוק, גם טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות). כך קובע הסעיף:
“נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל טיסה או מהמארגן הטבות אלה:
(1) שירותי סיוע;
(2) השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע;
(3) פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה”.
בענייננו, בית המשפט קבע כי אין מקום לפסוק פיצויים לדוגמה בגין העובדה שהמערערות חלקו על חובתן לשלם פיצוי סטטוטורי לפי סעיף 6(א)(3) בחוק שירותי תעופה. אין לפנינו השגה על קביעה זו, ולמען הסדר הטוב נציין כי היא מקובלת עלינו גם לגופה.
בית המשפט השתית את פסיקת הפיצויים לדוגמה בעיקר על כך שהמערערות לא הציעו למשיבים זכות בחירה בין השבת תמורה לבין קבלת כרטיס חלופי. יוער, כי בית המשפט ציין גם את העובדה שמיעוט הנוסעים לא קיבלו שירותי סיוע, אולם נראה שפסיקת הפיצויים לדוגמה לא נשענה על כך. מכל מקום, לאור הממצא של בית המשפט כי ניתן לקבוע שרק לנוסעים בודדים לא קיבלו שירותי סיוע, ברי כי אין מקום לפסיקת פיצויים לדוגמה בגין רכיב זה לכלל המשיבים, גם אם נניח שהחובה לא קוימה במלואה ביחס למיעוט הנוסעים.
הנה כי כן, נותרה שאלת הזכות לפיצויים לדוגמה בגין הפרה של סעיף 6(א)(2) בחוק שירותי תעופה, המחייב את המפעיל להשיב לנוסע את התמורה או לתת לו כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע. יצוין, כי חובה כזו קבועה גם ביחס לטיסה שהמראתה התאחרה ביותר מחמש שעות (סעיף 7(ב) בחוק) ובמקרים מסוימים גם עקב הקדמת הטיסה (סעיף 8 בחוק).
השאלה העומדת לפנינו היא, אפוא, האם יש מקום לפסוק פיצויים לדוגמה לטובת המשיבים בשל כך שהמערערות לא הציעו להם לבחור בין השבת התמורה לבין טיסה חלופית. על מנת לענות על שאלה זו, יש לבחון שתי שאלות: האם הפרו המערערות את הוראות הדין בכל הנוגע ליידוע הנוסעים, וככל שהתשובה חיובית – האם מדובר בהפרה העשויה לזכות בפיצויים לדוגמה.
חובת היידוע
סעיף 14 בחוק שירותי תעופה, שכותרתו “חובות ידוע וגילוי”, קובע הוראות שונות בכל הנוגע למתן מידע לנוסע בגין זכויות העומדות לו לפי החוק.
כך, סעיף 14(א)(1) בחוק קובע, כי “מפעיל טיסה או מארגן יציג במקום שבו הוא מקבל קהל, מודעה המפרטת את זכות הנוסע להטבות במקרה של סירוב להטיסו בטיסה, עיכוב טיסה, הקדמת טיסה או ביטולה (בסעיף זה – מידע לנוסע), במקום הנראה לעין ובאותיות ברורות וקריאות”. סעיף 14(ב) בחוק קובע, כי “נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שמתקיימת לגביה עילה מזכה, זכאי לקבל ממפעיל הטיסה או מהמארגן מסמך המפרט את זכותו להטבות” (וראו הגדרת “עילה מזכה” בסעיף 1 בחוק).
עוד יש לציין כי בהתאם לסעיף 14(ג) בחוק שירותי תעופה, יחד עם סעיף 8ג(א1) בחוק רישוי שירותי התעופה, התשכ”ג-1963, חלה על המפעיל חובה למנות אדם שיהיה אחראי לסייע לנוסעים לשם מימוש ההטבות אשר הם זכאים להן לפי חוק שירותי תעופה, ועל אותו אדם להיות נוכח בשדה התעופה החל משלוש שעות לפני מועד ההמראה המתוכנן של הטיסה. חובה זו חלה גם על שדה תעופה הנמצא מחוץ לישראל, ככל שמדובר בטיסה לישראל והונפק לנוסע כרטיס טיסה הלוך ושוב לטיסה מישראל ואליה.
עוד יש להזכיר את סעיף 6(ו) בחוק שירותי תעופה, הקובע כי “מפעיל טיסה או מארגן המודיע לנוסע על טיסה שבוטלה יציג לפניו חלופות להגעה ליעד הסופי”.
בענייננו, המערערות לא עמדו בחובת היידוע החלה עליהן לפי החוק. מעיון בטענות המערערות הן בפני בית משפט קמא והן בערעור עולה, כי לצד הטענה שכלל לא חלה עליהן חובת יידוע מכיוון שאין מדובר ב”טיסה שבוטלה”, הן טענו כי הן עמדו בחובת היידוע בכך שההטבות שהנוסעים זכאים להן פורטו במסמכי הזמנת הטיסה ובקישור המופיע על כרטיסי הטיסה. בניגוד לטענת המשיבים, אין מדובר בטענות עובדתיות חלופיות, אלא בטענה משפטית בעיקרה. אולם, דין הטענה להידחות לגופה. כאמור לעיל, אין לקבל את הטענה שאין מדובר בענייננו בטיסה שבוטלה.
אשר ליידוע הנדרש, הרי שהמערערות לא יצאו ידי חובתן בפירוט ההטבות במסגרת מסמך הנמסר במהלך הזמנת הטיסה. זאת, שכן על המפעיל לספק לנוסעים מידע על זכויותיהם גם “בזמן אמת”, היינו לאחר שצמחה להם עילה מזכה, ולא ניתן להסתפק במידע המופיע בהזמנה או בקישור לכרטיס הטיסה. כך, למשל, החובה הקבועה בסעיף 14(א) בחוק שירותי תעופה מחייבת את מפעיל הטיסה להציב שלט במקום קבלת הקהל והחובה הקבועה בסעיף 14(ב) בחוק זה מחייבת את המפעיל למסור לנוסע מסמך המפרט את זכותו להטבות לאחר שצמחה לו עילה לקבלתן (ראו, ת”צ (מחוזי מרכז) 46233-02-17 ברק נ’ אל-על נתיבי אויר לישראל בע”מ, פסקאות 99-88 (15.5.2022); לעניין אופן מימושה של חובת היידוע ראו, ת”צ (מחוזי מרכז) 9511-11-19 מעוז נ’ RAYANAIR LTD, פסקאות 83-65 (31.3.2024)).
הנה כי כן, המערערות הפרו את חובת היידוע החלה עליהן בכך שלא יידעו את המשיבים, בדרכים הקבועות בסעיף 14 בחוק שירותי תעופה, בדבר זכויותיהם, לרבות הזכות הצומחת להם לפי סעיף 6(א)(2) בחוק.
האם ההפרה מזכה בפיצויים לדוגמה?
השאלה המתעוררת בענייננו היא האם בכך שהמערערות לא הציעו לנוסעים בחירה בין השבת התמורה לבין טיסה חלופית הן הפרו גם את סעיף 6(א) בחוק שירותי תעופה, והאם בשל כך עליהן לשלם לנוסעים לפיצויים לדוגמה.
בתא”מ (שלום ת”א) 47505-05-17 סיזוב נ’ אל על נתיבי אויר לישראל בע”מ (26.12.2017) קבע בית משפט השלום, כי החובה להציע לנוסע בחירה בין שתי החלופות (באותו עניין מכוח סעיף 7(ב) בחוק שירותי תעופה) אינה נובעת רק מסעיף 14 בחוק שירותי תעופה, אלא היא חלק מחובת מתן ההטבה עצמה, “איבר מגופה ובשר מבשרה” (פסקה 13 בפסק הדין). משעה שהופרה חובה זו, ניתן לפסוק פיצויים לדוגמה, וזאת בלי קשר לשאלה כיצד היו הנוסעים נוהגים אילו הוצעה להם בחירה בין החלופות כנדרש על פי דין. גישה זו אומצה במספר פסקי דין של בתי משפט שלום, אולם יש גם גישה שונה, שלפיה אין למהר לפסוק פיצויים לדוגמה במקרים של אי מתן בחירה לנוסעים בין השבת התמורה לבין טיסה חלופית, במיוחד כאשר מדובר בטיסה שחוזרת לישראל ואין להניח שמישהו מהנוסעים היה מבקש את כספו בחזרה גם אילו היה יודע כי קיימת אפשרות כזו (ראו, ת”א (שלום פ”ת) 63685-01-20 טל לב ארי ואח’ נ’ סקי – דיל בע”מ (14.9.2022); ת”א (שלום י-ם) 45532-11-19 מולכו נ’ אסטרא איירליינסAstra Airlines (16.3.2023)).
עמדתנו היא, כי הפרת חובת היידוע, כשלעצמה, אינה יכולה להקים עילה לפסיקת פיצויים לדוגמה. לפיכך, מקום שבו הפר המפעיל את חובת היידוע ולא מסר לנוסע כי הוא זכאי לבחור בין השבת התמורה לבין טיסה חלופית, אולם לא עולה טענה כי אילו היה הנוסע יודע על זכותו לבחור הוא היה בוחר חלופה אחרת מזו שהוצעה לו, אין מקום לפסיקת פיצויים לדוגמה. ננמק את עמדתנו.
כאמור לעיל, חובת היידוע קבועה בסעיף 14 בחוק שירותי תעופה. סעיף 11 בסעיפי המשנה שבו מציין את ההפרות המקנות פיצויים לדוגמה ומפנה לסעיפים שונים של החוק (כך הוא מפנה לסעיפים 5, 6, 7 ו-8). סעיף 11 אינו מפנה כלל לסעיף 14 כסעיף שהפרתו מאפשרת פסיקת פיצויים לדוגמה לפיו.
הטענה כי ניתן לפסוק פיצויים לדוגמה בגין הפרת חובת היידוע נשענת על קונסטרוקציה שלפיה הפרת חובה זו עולה גם כדי שלילת ההטבה הקבועה בסעיף 6(א)(2) בחוק עצמה. טענה זו אינה מתיישבת עם היעדרו של סעיף 14 מהסעיפים המנויים בסעיף 11. כמו כן הטענה אינה מתיישבת עם לשונו הפשוטה של סעיף 11(א)(1)(ב) בחוק שירותי תעופה, הקובע כי זכות לפיצויים לדוגמה צומחת במקרה בו המפעיל “לא נתן הטבות…” (וראו ההגדרה “הטבות” בסעיף 1 בחוק). היינו, אי מתן ההטבות עשוי לזכות בפיצויים לדוגמה, ולא הפרה של חובת היידוע על ההטבות.
ייתכן שניתן היה לקרוא את זכות היידוע לתוך הזכות להטבות לפי סעיף 6(א) בחוק שירותי תעופה, אילו היה החוק שותק בסוגיית היידוע. אולם, משעה שהמחוקק מצא לייחד סעיף נפרד לעניין חובת היידוע, ולא לקבוע לגבי הפרתו אפשרות של פסיקת פיצויים לדוגמה, אין מקום להכנסת סוגיית היידוע בדלת האחורית, להטבה עצמה. זאת ועוד, בהינתן שמדובר בפיצויים עונשיים במהותם, יש לנהוג בזהירות כאשר עולה שאלה של הרחבתם בדרך פרשנית. נזכיר בעניין זה כי פיצויים עונשיים אינם ניתנים על דרך הכלל ובית המשפט ישתמש בכלי זה במקרים חריגים במיוחד (בג”ץ 5239/11 אבנרי נ’ הכנסת (15.4.2015) סעיפים 43-42 בפסק דינו של כב’ השופט מלצר).
שאלה אחרת היא מה הדין כאשר המפעיל אינו מציע לנוסעים בחירה בין טיסה חלופית לבין השבת התמורה, אלא מציב פניהם את אחת האפשרויות כעובדה מוגמרת, והנוסע טוען, ומשכנע את בית המשפט בטענתו זו, שאילו ידע כי יש לו זכות בחירה הוא כנראה היה מנצל אותה ובוחר אחרת. במקרה כזה, עשויה לעלות טענה כי לא רק שהופרה חובת היידוע, אלא גם נשללה מהנוסע בפועל זכותו לבחור, וממילא מדובר בשלילה של ההטבה הקבועה בסעיף 6(א)(2) בחוק שירותי תעופה עצמה. טענה כזו לא נטענה בענייננו ועל כן איננו נדרשים להכריע בשאלה זו, ולפיכך נותיר אותה בצריך עיון.
אכן, כפי שטוענים המשיבים, פרשנות זו מביאה להפחתת ההרתעה כלפי מפעיל הטיסה בכל הנוגע לקיום חובת היידוע. אולם, תוצאה זו נובעת מבחירת המחוקק שלא לקבוע פיצויים לדוגמה בגין הפרה של חובת היידוע הקבועה בסעיף 14 בחוק שירותי תעופה. גם אם ישנם שיקולי מדיניות המצדיקים הרחבה של האפשרות לפסוק פיצויים לדוגמה למקרים של הפרת חובת היידוע, הרי שעניין זה מונח לפתחו של המחוקק. למותר לציין, כי אין מניעה לתבוע את המפעיל בגין הפרת חובת היידוע ככל שהפרה זו גרמה לנזק, ולהוכיח את הפיצוי המגיע בגין אותו נזק.
ומן הכלל אל הפרט.
המשיבים טוענים כי המערערות לא הציעו להם את האפשרות לקבל בחזרה את תמורת הכרטיס שרכשו, במקום הטיסה החלופית, ולא הציגו בפניהם חלופות טיסה אחרות לישראל. אולם, באף אחד מהתצהירים שהוגשו מטעם המשיבים לא נטען כי אילו הייתה מוצעת חלופה של השבת התמורה היה המצהיר בוחר בה, ואף לא נאמר כי המצהיר לא היה מודע לכך שהוא זכאי לדרוש את השבת התמורה. האמור מתיישב עם העובדה שהמשיבים היו בדרכם חזרה לישראל, והטיסה החלופית עמדה להמריא שעות ספורות לאחר שצמחה להם הזכות להשבת התמורה (חמש שעות לאחר מועד ההמראה המתוכנן, בהתאם לסעיף 7(ב) בחוק שירותי תעופה), כך שספק רב אם כי מי מהמשיבים היה בוחר בהשבת התמורה. בנסיבות אלו, אנו סבורים כי הגם שהמערערות הפרו את חובת היידוע לפי סעיף 14 בחוק שירותי תעופה, אין לומר כי הן הפרו את סעיף 6(א)(2) בחוק. ממילא, אין מקום לפסוק בענייננו פיצויים לדוגמה.
הוא הדין לעניין טענת המשיבים כי המערערות הפרו את הוראות סעיף 6(ו) בחוק שירותי תעופה. אף כאן, מדובר בסעיף המתייחס לחובת מסירת מידע, ואשר הפרתו אינה נחשבת, בעומדה בפני עצמה, לשלילה של הטבה המצדיקה פסיקת פיצויים לדוגמה.
אשר לטענת המשיבים כי מדובר בהרחבת חזית: בנסיבות העניין לא מצאנו לקבל טענה זו. הן בכתב ההגנה (סעיף 44) הן בערעור טענו המערערות כי סעיף 11 בחוק שירותי תעופה קובע רשימה סגורה של מקרים שבהם ניתן לפסוק פיצויים לדוגמה, ושהמקרה הנוכחי אינו נמנה עליהם. בערעור הוסיפו המערערות וטענו כי אף אחד מהמצהירים לא טען שהיה מעדיף לנסוע בטיסה חלופית, וגם בשל כך לא קמה זכות לפיצויים לדוגמה. אמת, כי המערערות לא חידדו את השאלה המשפטית באופן שבו היא נוסחה לעיל. אולם, בהינתן ששאלת תחולתו של סעיף 11 בחוק שירותי תעופה על מקרה כמו בענייננו היא שאלה משפטית בעיקרה, ובהינתן שמי שתובע פיצויים עונשים עליו הנטל להוכיח את זכותו לקבל פיצויים אלו מצאנו שדי בטיעון שנפרש בכתבי הטענות על מנת להידרש לשאלה זו.
סוף דבר
נוכח כל האמור, הערעור מתקבל בחלקו, ואנו מבטלים את חיוב המערערות בתשלום פיצויים לדוגמה בסך של 168,000 ש”ח. אין שינוי ביתר רכיבי פסק הדין.
בהתחשב בתוצאה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט”ו שבט תשפ”ה, 13 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
מיכל נד”ב, שופטת בכירה
אב”ד
חנה קיציס, שופטת, סגנית הנשיאה
אבי סתיו, שופט
