לפני
כבוד השופטת הבכירה שושנה ברגר
התובע:
XXX ת”ז XXX
ע”י ב”כ עו”ד עדיאל ברוך
נגד
הנתבעת:
XXX ת”ז XXX
ע”י ב”כ עו”ד גיא אופיר
פסק דין
ראשית דבר:
בפניי תביעה להפחתת מזונות אשר הוגשה על ידי מר XXX (להלן: “התובע” או “האב”) כנגד גרושתו, הגב’ XXX (להלן: “הנתבעת” או “האם”).
רקע בקצרה:
הצדדים נישאו בשנת 2014, ובמסגרת הנישואין נולד הקטין XXX יליד 2016, כיום כבן 8 שנים (להלן ייקרא בשמו הפרטי או “הקטין”). הצדדים התגרשו בשנת 2017.
ביום 7.3.17 חתמו הצדדים על הסכם גירושין (להלן: “ההסכם”) אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני האזורי בXXX (להלן: “ביה”ד הרבני”) ביום 8.3.17. בסעיף ג’ להסכם הוסכם כדלקמן:
סקירת ההליך הנוכחי (התביעה להפחתת מזונות):
התביעה הוגשה ביום 7.12.20. כתב הגנה הוגש ביום 22.3.21.
ישיבת ק.מ התקיימה ביום 5.7.21. בהחלטה שניתנה בסיום הישיבה, נקבע מועד לישיבת הוכחות ונקצבו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. עדויות ראשיות של הצדדים הוגשו בתצהירים: ביום 16.1.23 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/1), ביום 14.3.23 הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית מטעמה (נ/1).
ביום 29.3.23 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו התובע והנתבעת. בהחלטה שניתנה בסיום הישיבה, נקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב. משהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.
דיון והכרעה:
שתי הערות כלליות ומקדימות-
כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם צוין אחרת.
טענות הצדדים ישולבו, במידת הצורך, במסגרת פסק הדין.
לשיטת האב, חלו שינויים בנסיבות כדלקמן:
זמני השהות בין האב לקטין הורחבו.
מצבו הכלכלי של האב הורע מאז החתימה על ההסכם.
להלן אתייחס לכל אחת מטענות האב בנפרד, אולם ראשית אסקור את הדין בסוגיה בה עסקינן.
שינוי נסיבות מהותי- הדין:
כידוע, הלכה היא כי שינוי בפסיקת מזונות מצריך שינוי נסיבות מהותי, ולא באופן הפותח פתח רחב להתדיינות חוזרת בשאלת המזונות (ראו: עמ”ש (ת”א) 20337-04-13 פלוני נ’ פלונית (13.11.13), ע”א 177/81 גלעדי נ’ גלעדי, פ”ד לו(3) 179 (1982); ע”א 363/81 פייגה נ’ פייגה, פ”ד לו(3) 187 (1982); ע”א 442/83 קם נ’ קם, פ”ד ל”ח(1) 767 (1984); ע”א 749/83 ליפינסקי נ’ ליף (ליפינסקי), פ”ד לח(3) 126 (1984).
רק נסיבות היורדות לשורשו של פסק הדין הקודם, דהיינו היכולות להשפיע ממש על עצם החבות של החייב במזונות או כאלו הפוגעות או עלולות לפגוע בגובה החיוב או היורדות לשורשו של סכום החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם ממנה – יהוו את השינוי המהותי הדרוש כדי שלבית המשפט תהיה האפשרות שבדין, לבחון ולשקול מחדש את עניין שיעור המזונות (ראו: תמ”ש (נצ’) 8879-12-15 י.ר.ר. נ’ ד.ר. [פורסם בנבו] (14.2.16)).
יתרה מכך, על השינוי הנטען להיווצר מאז מתן פסק הדין ועד לזמן הנוכחי (דהיינו מועד הגשת התביעה), כלומר השינוי חייב להיות כזה שאינו ולא היה ידוע לתובע בזמן שניתן פסק הדין.
נפסק כי אין זה מספיק להוכיח שינוי לכשעצמו, אלא ישנו צורך להוכיח שינוי נסיבות מהותי כזה שיצדיק התערבות במזונות שנפסקו. שינוי מסוג ייעשה רק במקרים נדירים וגם זאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים (ראו: ע”א 442/83 קם נ’ קם פ”ד לח (1) 761):
א. לא יהיה צודק להשאיר פסק הדין על כנו בעקבות שינוי הנסיבות המהותי.
ב. מראש, הותירו הצדדים, במפורש או מכללא, פתח לשינוי נסיבות.
ג. מבקש השינוי פעל בתום לב.
האם שינוי ההלכה שנקבעה בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (19.7.17) להלן: בע”מ 919/15 מהווה שינוי נסיבות מהותי?
כידוע, בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של 7 שופטים, קבע בבע”מ 919/15 כי בשלה העת לסטות מן ההלכה הנוהגת ולאמץ פרשנות חלופית לתקנת תש”ד המשיתה את חיוב המזונות בגילאי 15-6 מדין צדקה על שני ההורים תוך חלוקת החיוב ביניהם על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות הכנסה משכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. בית המשפט העליון הבהיר כי ככלל, הנשיאה בתשלומי המזונות והמדור צריכה להיעשות באופן יחסי לשיעור ההכנסה של ההורים ותוך התחשבות בפוטנציאל ההשתכרות שלהם. עוד נקבע כי יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות שבפסקה 61 לחוות דעתה של כב’ השופטת דפנה ברק-ארז, כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה:
“(א) במשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות לילדים ולכן הוצאות אלה “יתקזזו” ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים (לפי אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לגילם של הילדים ולהערכתו את העלויות הכרוכות בהוצאות קיום שוטפות אלה מתוך כלל צורכיהם המגולמים במזונות).
(ב) ייקבע מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא “צרכים אחרים” (כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד). ברגיל, יהיה זה מנגנון של הורה מרכז שיקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה האחר (במצב של השתכרות שווה). לצד זאת, ניתן לחשוב על פתרונות נוספים כמו חשבון בנק משותף של ההורים, הכול לפי שיקול דעתה של הערכאה הדיוניות על-פי הנסיבות המשפחתיות. בהעדר קביעה אחרת, ההורה המרכז יהא זה אשר בית המשפט לענייני משפחה ימצא כי שימש עובר לגירושין כמטפל העיקרי בילדים.
(ג) ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות, בכפוף לכושר ההשתכרות שלהם ובהתאם למנגנון שייקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.
(ד) כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים, בכפוף לכך שהערכאה הדיונית תקדים ותבחן האם העול הכפול של נשיאה במדור המתאים לילדים אינו פוגע ביכולתם של ההורים לעמוד בתשלום המזונות שלהם נזקקים הילדים”.
בצד האמור, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה.
מאז ההלכה התקדימית, בתי המשפט לענייני משפחה עסקו רבות בשאלת תחולת ההלכה (ראו פסק דינו המקיף של כב’ השופט שדאפנה בתלה”מ (נצ’) 70679-44-17 פלוני נ’ אלמוני [פורסם בנבו] (7.7.19) המביא את שלל הדעות שהובעו בסוגייה). ביום 20.1.21 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון (בע”מ 7670/18 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] (20.1.21)) אשר הכריע בשאלת התחולה הרטרואקטיבית של בע”מ 919/15 וקבע כי אין בהלכת 919/15 כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו טרם שנפסקה הלכה זו. ככל שהתקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק את פתיחת תיק המזונות, בית המשפט יבחן באופן מתוחם את הרכיב שבו חל שינוי הנסיבות המהותי וביחס אליו בלבד יפסוק לפי העקרונות שנקבעו בבע”מ 919/15.
אי לכך, אבחן כעת האם התקיים שינוי נסיבות מהותי במקרה דנן.
ומן הדין אל הנדון:
ייאמר כבר עתה כי לא מצאתי כי חל שינוי מהותי בנסיבות דנן. ובמה דברים אמורים?
האם במקרה דנן חל שינוי נסיבות אשר יש בו להצדיק את שינוי שיעור המזונות?
כנסקר לעיל, לצורך מענה על השאלה האמורה עלינו לבחון את יכולת האב בעת החתימה על ההסכם (7.3.17) אל מול יכולתו בעת הגשת התביעה (7.12.20).
יכולת האב בעת החתימה על ההסכם ביום 7.3.17:
בסעיף 29 לתצהירו (ת/1) טען האב כדלקמן:
“29. עבדתי כעצמאי בעל עסק של מכירות של חברת “XXX”.
דא עקא, האב לא הציג בפני בית המשפט אסמכתאות שיש בהן כדי להוכיח מה הייתה השתכרותו בעת החתימה על ההסכם. משכך, שעה שהאב לא הוכיח תביעתו, הלכה למעשה לא עומדים בפני בית המשפט הנתונים הרלבנטיים לצורך הכרעה בתביעה כלל ועיקר.
בנסיבות אלו, שעה שנוכח התנהלות התובע, לא ניתן לבחון את יכול האב בעת ההסכם אל מול יכולתו כיום, אין לי אלא לקבוע כי האב לא הוכיח את תביעתו ולפיכך היא נדחית.
למעלה מן הצורך, ייאמר כי בדיון מיום 29.3.23 הוברר כי לאב נצברו חובות כתוצאה מקריסתו של העסק עוד בשנת 2017. ראו דבריו בעמ’ 4 בשורות 10-17:
“ש: מה העבודה האחרונה לפני 7 שנים?
ת: הייתי קבלן של XXX התרסק לי העסק
ש: מה זה קבלן של XXX?
ת: מכירות ונוצר חובות בעסק, אני שילמתי עם השנים ב-7 שנים האלה עם עזרה כספית גדולה מאוד של אבא שלי אגב, מאות אלפי שקלים שעלו לי הגירושים בעת ההסכם שאני לקחתי את כל החובות עליי בסך 700,000 שקל לעומת 80
ש: 7 שנים
ת: 7 שנים אני לא עובד”.
דהיינו, לדברי האב עצמו מצבו לא השתנה מאז החתימה העל ההסכם, כלומר גם במועד החתימה על ההסכם, כאשר התחייב האב בתשלום חודשי של 2,000 ₪ בגין מזונות בנו, הוא היה שקוע בחובות מהעסק שקרס.
זאת ועוד, לטענת האב כיום הוא מתפרנס מקצבת הבטחת הכנסה בלבד, ואולם בדיון מיום 29.3.23 הובהר כי הוא מנהל רמת חיים, אשר אינה עולה בקנה אחד עם הכנסתו כפי שהוצגה בפניי במהלך ההליך. ראו דברי האב בחקירתו (בעמ’ 4 בשורות 20-39):
“ש: ספר לבית המשפט ב-3 שנים האחרונות כמה פעמים היית בחו”ל?
ת: אתה תספר.
כב’ השופטת: לא לא, אדוני אז שואלים אותך שאלה אתה צריך לענות
ש: תספר
כב’ השופטת: אתה לא עונה בשאלה
ת: אני הייתי מספר פעמים,
ש: כמה פעמים היית בחו”ל,
ת: לא יודע, 3-4 פעמים
ש: אתה לא יודע
ת: כן
ש: זה נכון שאתה ביקשת לצאת לחו”ל גם עכשיו עם הילד לחו”ל בפסח.
ת: כן אבא שלי הזמין אותנו לטיול לחו”ל
ש: והיית שלוש-ארבע פעמים
ת: כן
ש: כמה פעמים היית בבתי מלון בארץ בשנה האחרונה?
ת: בשנה האחרונה? פעם אחת
ש: מתי
ת: אינני זוכר
ש: ובשנתיים האחרונות?
ת: ואולי עוד פעם, פעמיים”.
אין חולק כי ריבוי החופשות בחו”ל ובארץ של האב (בין אם מאמצעיו או באמצעות תמיכת משפחתו) מעיד על יכולת כלכלית.
לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי האב מתגורר בבית הוריו. ראו דבריו בדיון מיום 29.3.23 (בעמ’ 9 בשורות 33-34):
“ש: בכל מקרה, אתה מתגורר בבית הוריך, נכון?
ת: אמרתי לך, כן”.
מכאן כי לאב אין הוצאות מדור.
בשולי הדברים יוער כי בתסקיר עו”ס מיום 26.3.23 (נספח “1” לסיכומי האב) נכתב כי בפגישה עם עו”ס, האב מסר לה כי בית ההורים כעת בבעלותו. ראו בעמ’ 1 לתסקיר תחת הכותרת “פגישה עם האב”):
“פגישה עם האב- 1/3/23:
לפני קבלת הבקשה לתסקיר, האב פנה אליי לאחר תקופה של כשנה וחצי והעלה ביקורת כנגד בן זוגה של האם וחוסר שביעות רצונו מהקשר וכיצד יכול להשפיע על בנו.
בפגישה איתו, האב מסר כי גר בבית ההורים שכעת בבעלותו יחד עם בת זוגו, רווקה, ללא ילדים”.
לנוכח כל האמור והמפורט, שוכנעתי כי, הלכה למעשה, לא חל כל שינוי מהותי לרעה במצבו הכלכלי של האב.
ייאמר כי אני מוצאת כי הטעמים אשר פורטו לעיל, ויפורטו להלן, מביאים למסקנה כי אין הצדקה להורות על הפחתת דמי המזונות, וזאת מבלי להידרש ליכולת האם (בעת החתימה על ההסכם אל מול יכולתה במועד הגשת התביעה). יחד עם זאת, יודגש כי אינני מוצאת שחל שינוי מהותי בהשתכרותה של הנתבעת מאז החתימה על ההסכם. הנתבעת צירפה לתצהירה (נ/1) חשבון שכ”ט לחודש 1/18 (נספח “ב”) ממנו עלה כי היא השתכרה סך של 9,251 ₪ נטו. כן צורף אישור שנתי לשנת 2017 ממנו עלה כי היא השתכרה סך של 104,968 ₪ ברוטו לחודש בשנה זו, קרי סך של 8,746 ₪ לחודש ברוטו. הנתבעת צירפה תלושי שכרה בגין החודשים 11/22-1/23 (נספח “ג” לנ/1) מהם עלה כי בחודשים אלו היא השתכרה סך של כ-7,674 ₪ נטו בממוצע. לנוכח הנתונים הללו, אשר נתמכו באסמכתאות, אני קובעת כי לא חל שינוי מהותי בהשתכרות האם.
עוד ייאמר כי האם מתגוררת בדירות שכורות מאז החתימה על ההסכם ועד היום. האם הציגה הסכמי שכירות (נ/2) לפי הפירוט להלן: תוספת להסכם שכירות שנחתם ביום 15.12.22 לפיו דמי השכירות ששילמה האם עמדו ע”ס 3,400 ₪ לחודש, והסכם שכירות מיום 15.10.20 לפיו דמי השכירות ששילמה האם עמדו ע”ס 3,000 ₪.
האם חל שינוי מהותי בזמני השהות בין האב לקטין?
בעת החתימה על ההסכם, הוסכם בסעיפים ה’-ו’ להסכם כדלקמן:
בהמשך, זמני השהות הורחבו בהחלטות של ביה”ד הרבני, בפניו מתנהלים ההליכים בסוגיית זמני השהות בין האב לקטין, כאשר ביום 26.3.23 הוגש לביה”ד הרבני תסקיר עו”ס (נספח “1” לסיכומי האב) במסגרתו הומלץ כדלקמן:
“להלן המלצותיי:
1. המשך זמני השהות במתכונת הנוכחית, דהיינו: הקטין שוהה בבית האב בימים ב’ ו- ד’ כולל לינה וכל סופ”ש שני מיום ו’ ועד מוצ”ש- שעה לאחר יציאת השבת.
הקטין שוהה בבית האם ימים א’ ג’ ו-ה’ וכל סופ”ש שני.
חגים- הקטין ישהה עם הוריו לסירוגין, כאשר לצורך סבב החגים – בפסח חג ראשון- ישהה עם האב.
2. ההורים יתקשרו ביניהם בצורה עניינית ומכבדת בנושאים הקשורים בבנם המשותף בלבד, באמצעות מסרונים/מייל/ ווטסאפ”.
בהחלטת ביה”ד הרבני מיום 20.4.23 (צורפה לסיכומי התובע וסומנה “2”) נקבע כדלקמן:
מהמפורט לעיל עולה כי אין חולק כי זמני השהות בין האב לקטין הורחבו מאז החתימה על ההסכם (במועד החתימה על ההסכם הוסכם כי זמני השהות יהיו פעמיים בשבוע מסיום המוסד החינוכי ועד השעה 19:00, ואילו כיום זמני השהות מתקיימים פעמיים בשבוע כולל לינה וכן אחת לשבועיים מיום שישי ועד מוצ”ש, קרי 5 מתוך 14 לאב). יחד עם זאת, שוכנעתי כי בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן אין מדובר בשינוי מהותי בנסיבות. ואלו טעמיי.
ראשית, מקבלת אני את טענת האם לפיה במועד החתימה על ההסכם, הצדדים הסכימו כי זמני השהות יורחבו בעת הגיע הקטין לגיל שנתיים (ראו סעיף ו’ להסכם המצוטט לעיל) כאשר מנגד אין כל התייחסות בהסכם לשינוי דמי המזונות כתוצאה מהרחבה זו. מכאן אני למדה כי הצדדים צפו פני עתיד לעניין הרחבת זמני השהות בעת החתימה על ההסכם, וכי התובע ידע (או היה עליו לדעת) כי לפי הוראות ההסכם, זמני השהות יורחבו בעתיד בעוד שיעור דמי המזונות יישאר על כנו. ראו לעניין זה: דברי האב בדיון מיום 29.3.23 (בעמ’ 10 בשורות 8-36):
“ש: וכשהתגרשת בהסכם גירושים, ודאי רצית להיות עם הילד שלך, נכון?
ת: אתה רוצה לשמוע על זה? כן אחרי זה אני אענה לך כן.
ש: ודאי נכון?
ת: כן
ש: שיותר נכון, זאת הייתה הכוונה
ת: בוודאי כמה שיותר זה לא הוא לא מתבטא פה אבל בסדר 6 שעות שבועיות
ש: או-קיי, ואז אמרו שעד גיל שנתיים הסכמתם שעד גיל שנתיים, זה יהיה כמו שקבעתם, ואחרי גיל שנתיים זה יאוחר, נכון? ממך, נכון, ותתנהגו אחרת
ת: ההחלטה של עובדת סוציאלית? כן,
ש: וכבר מה רצית שיקרה? ז”א שניגשת להסכם הגירושין? רצית שיהיה לך עם הילד חלוקת זמן שווה נכון? כמה שיותר בטח לא?
ת: כמה שיותר כמו כל אבא, אבל אני מאמין, לא?
ש: שזה אומר גם שהיה לי רישיון אצלך אחרי שנתיים באמצע שבוע, נכון? כמה שיותר
ת: נו גי
ש: זאת אומרת כשחתמתם על ההסכם היה ברור שאחרי גיל שנתיים, האב ייזכה ליותר זמן עם הילד ייזכה ליותר זמן עם האב.
ת: ברור, אל תגיד ברור שום דבר לא ברור
ש: בתפיסתך
ת: אני בתפיסתי וברצון שלי, רציתי.
ש: את זה
ת: יופי, ברור, שום דבר לא ברור, אף, אני מכיר אבות שמגיעים פעם בשבוע ולוקחים את הילד ל-3 שעות ומכיר רבות שבאים 4 ו-5 פעמים בשבוע והילד גר אצלם יש הכל
ש: ולאיזה סוג אתה משתייך,
ת: אני רציתי תמיד את האלה, כמה שיותר אצלי ובאופן שווה, באופן שווה אני גם רוצה שיהיה לו אמא בחיים ואבא בחיים.
ש: מצויין. וזה רצית גם כשהתגרשת, נכון? ב-2017.
ת: כן, ועכשיו אני אגיד לך משהו, אפשר לענות על זה?
ובהמשך דבריו (בעמ’ 11 בשורות 17-23):
ש: אז בוא נסכם את זה. אז אנחנו הסכמנו שגם כשנחתם הסכם הגירושין, לא היית מסכים לעולם לקבל את הילד שלך גם אחרי גיל שנתיים, רק להסדרי ראייה בלי לינה ובלי כמה שיותר זמן, נכון?
ת: לא,
ש: לזה יש את הסעיף?
ת: לא, בוא אני אסביר לך משהו, לא הייתי משכיר (טעות סופר- הכוונה ל”מסכים”- ש.ב.), גם ברגע הנתון הזה, לקבל אותו 6 שעות שבועיות”.
הדברים מדברים בעד עצמם, לדידי, ותומכים בטענות האם לעניין זה.
שנית, האם הציגה בפניי תשתית ראייתית להפרות של זמני השהות מצד האב. האם צירפה לתצהירה (נ/1) בקשות שהגישה לביה”ד הרבני לפי הפירוט כדלקמן:
בקשה לאכיפת מפגשים מיום 5.7.21 (נספח “ד”).
בקשה חוזרת לאכיפת מפגשים מיום 25.7.21 (נספח “ה”).
בקשה לאכיפת מפגשים מיום 2.1.22 (נספח “ח”).
בקשה להטלת קנסות מיום 8.3.22 (נספח “ט”).
בקשה להטלת קנסות מיום 6.7.22 (נספח “יב”).
תגובה מיום 22.1.23 (נספח “יד”).
בקשה להטלת קנסות מיום 7.12.22 (נספח “טו”).
בכל הבקשות לעיל פירטה האם רשימת מפגשים שביטל האב, בצירוף תמלולים של שיחות בינה לבין האב, ותמונות שלה עם הקטין שצולמו בימים ובשעות שבהם הקטין היה אמור לשהות עם האב, כל אלה מעידים על כך כי האב מפר את זמני השהות.
ראו לענין זה גם: סעיפים ג’-ד’ להחלטת ביה”ד הרבני מיום 8.12.21 (נספח “ז” לנ/1) לפיו נקבע כדלקמן:
כמו כן, החלטת ביה”ד מיום 30.3.22 (נספח “יא” לנ/1):
האמור לעיל מלמד, לדידי, על העובדה כי האב מפר את זמני השהות.
בעת ההפרות, הקטין שהה במחיצת האם, על כל המשמעויות הכלכליות שיש לכך.
בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כי חל שינוי מהותי בנסיבות, המצדיק התערבות של בית המשפט בדמי המזונות שהוסכמו בין הצדדים.
אשר על כן, אני קובעת כי לא הוכח שינוי מהותי, גם בעניין זה.
בהקשר זה ייאמר כי גם סוגיית נטל הנסיעות ועלותן (מXXX לXXX, מקום מגורי הוריו של האב) כבר הייתה ידועה לאב במועד החתימה על ההסכם, שכן האב מתגורר בבית הוריו בXXX למן פרידת הצדדים.
למכלול הנימוקים אשר פורטו לעיל יש להוסיף את העובדה כי הסך שהוסכם בהסכם הינו על הצד הנמוך: סך של 2,000 ₪ כולל דמי המדור ואחזקתו, בתוספת הוצאות חינוך ובריאות חריגות, וזאת אף ללא הצמדה למדד (ראו: סעיף ג’ להסכם). ראו לענין המדד דברי התובע בדיון מיום 29.3.23 (בעמ’ 9 בשורות 35-39):
“ש: אתה פשוט צריך לענות, כי לא רואים תנועות ראש, אלא שומעים. אז אתה מתגורר שם, בסדר גמור. עכשיו בוא נראה רגע, תגיד המזונות של 2000 שקלים אני טענתי בתחילת הדיון שבעצם זה נשאר 2000 ואתה לא הצמדת אותם נכון? אני אומר אמת?
ת: כן למדד אתה מתכוון כן?”.
לאור מכלול הטעמים אשר פורטו לעיל, אני קובעת כי לא הוכח שינוי מהותי בנסיבות.
אי לכך, על פי הפסיקה, כנסקר לעיל, בכך מסתיים דיוננו, ואין מקום להורות על שינוי שיעור דמי המזונות שנקבעו בהסכם.
אחרית דבר:
בטרם חתימה ייאמר כי לא נעלמו מעיני טענותיהם הנוספות של הצדדים. ואולם, לא מצאתי לנכון לפרט את מלוא הטענות שהועלו על ידם, שכן לטעמי, די במה שפורט לעיל, כדי לבסס את התוצאה אליה הגעתי.
לאור כל האמור והמפורט לעיל, הנני מורה כדלקמן:
התביעה להפחתת מזונות- נדחית.
לנוכח מצבו הכלכלי הנטען של האב, כמו גם ייצוגו על ידי עו”ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אינני עושה צו להוצאות משפט.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב”כ הצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, כ”ה אייר תשפ”ד, 02 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
