בפני
כבוד השופט שי שמואל
מבקשים
XXX ת”ז XXX
נגד
משיבים
XXX ת”ז XXX
החלטה
בפני בקשה לצו הגנה.
ביום 28.4.22 הגישה המבקשת בקשה לצו הגנה במסגרתו ביקשה המבקשת שהינה אם הקטין להרחיק את המשיב, אבי הקטין, ממנו לאחר שלדבריה התברר לה כי המשיב פוגע בקטין פגיעות מיניות, פיזיות ונפשיות.
בדיון במעמד צד אחד פרטה המבקשת הדברים אותם מספר לה הקטין, ובין היתר כי המשיב שורף לו את קצוות שיערו, מפיל הקטין מהמיטה באמצע הלילה, מושך באיבר מינו ועוד.
המבקשת סיפרה כי ביום 1.4.22 הגישה תלונה כנגד המשיב למשטרה, וביום 4.4.22 לאחר חזרת הקטין מהמשיב (בעת קיום הסדרי הקשר), שמעה שוב את אותם הדברים מפיו והפסיקה את הסדרי הקשר בין הקטין למשיב, ואף סירבה כי המשיב ייפגש עם הקטין במהלך חג הפסח.
המבקשת סיפרה, כי פנתה שוב למשטרה ביום 5.4.22 ולאחר מכן ביום 6.4.22 פנתה לבית לין, וזאת על מנת שמישהו ישמע הקטין.
במסגרת הבקשה שהוגשה, גילתה המבקשת כי מתקיים הליך בבית המשפט לנוער במסגרת תיק נזקקות 19063-03-22, הליך שנפתח ע”י משרד הרווחה והשירותים וחברתיים (לשכת XXX), נוכח התנגדותו של המשיב למתן טיפול לקטין והתנגדותו ולעריכת הערכה פסיכיאטרית ואבחון פסיכו-דיאגנוסטי. לבקשה צורף עותק מבקשה למתן צו ביניים שהוגשה ביום 6.6.22 במסגרת תיק 19063-03-22.
בבקשתה טוענת המבקשת כי היא מודעת לכך שחלק מהדברים שפרטה בבקשתה “אולי מוזרים”, אך היא מאמינה לקטין ומבקשת כי עד שתערך בדיקה ומישהו (עו”ס, פסיכולוג, פסיכיאטר), ישוחח עם הקטין ויבדוק מניין מגיעים התכנים שנובעים מפיו, תכנים שאינם מותאמים לקטין בגילו. המבקשת סבורה כי תכנים אלו מקורם במשיב שמתעלל בקטין משך תקופה ארוכה התעללות פיזית, רגשית, נפשית ומינית, ויש להרחיק המשיב מהקטין עד בירור העניין. עוד טענה כי הקטין מפוחד והיא חוששת לשלומו.
הקטין בן 10.5 שנים אובחן על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, שהוריו (המבקשת והמשיב), נפרדו עוד טרם לידתו ונמצא מאז ועד היום במרכזו של הסכסוך שבין ההורים.
לאחר דיון במעמד צד אחד בו נשמעה המבקשת ניתן צו הגנה אשר כניסתו לתוקף סויגה שעה שהתברר כי עד ליום 2.5.22 עומד בתוקפו צו הרחקה שניתן ע”י משטרת ישראל, ודיון במעמד שני הצדדים נקבע לאותו המועד.
הצדדים הגישו בקשה בהסכמה לדחיית מועד הדיון שנקבע בהחלטתי, והדיון בעניינם של הצדדים נקבע ליום 15.5.22 תחילה בפני כב’ השופטת XXX והוחזר לשמיעתו בפני, כאמור בהחלטה מיום 14.5.22.
טרם הדיון הגיש המשיב תצהיר תשובה במסגרתו הכחיש הטענות שהועלו כלפיו מצד האם וטוען כי האם מפעילה לחץ על הקטין עת דורשת ממנו לשקר, כי המבקשת ואביה נוהגים כלפיי הקטין באלימות, כי הגיש תלונה במשטרת ישראל כנגדה יחד עם הקלטות שצרף וכן העיר כי התלונה שהוגשה כנגדו נסגרה (תמך טענה זו באמצעות מסרון שקיבל), וצו ההרחקה שניתן ע”י משטרת ישראל הסתיים. בתצהירו ציין המשיב כי לא התנגד לטיפול בקטין אלא שהתנגדותו נעוצה בלשכת הרווחה בישוב XXX מפאת העובדה שאבי המבקשת היה ראש המועצה ולו השפעה רבה על העו”סית והעובדים האחרים שם.
ביום 15.5.22 התקיים דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם.
בדיון התברר, כי טענות המבקשת בדבר פגיעה בקטין נבחנות בימים אלו במסגרת תיק 19063-03-22 בביהמ”ש לנוער, אך ולטענת המבקשת כל זאת נעשה וללא קשר לטענות בדבר האלימות הפיסית אלא בקשר לאמירות קשות אחרות של הקטין שנאמרות ונשמעו מפיו בבית הספר ומחוצה לו, כשעניין האלימות התבררה למבקשת רק ביום 1.4.22.
ב”כ המבקשת הוסיף וטען כי כאשר אם שומעת מפי בנה מילים כ”כ קשות היא אינה יכולה להסכים כי מפגשים עם המשיב יערכו ללא פיקוח.
במענה לכך ועד שהקטין יעבור הערכה והאבחון ועד שלקטין יינתן הטיפול במסגרת התיק המתנהל בביהמ”ש לנוער, ב”כ המשיב נתנה הסכמה כי במהלך תקופה קצובה המשיב ייפגש עם הקטין בפיקוח בת זוגו ו/או אימו ואף הסכימה כי הקטין לא ילון אצל המשיב בשלב זה, והכל על מנת שלא לנתק המשיב מהקטין.
מנגד ב”כ המבקשת הסכים כי המפגשים בין המשיב והקטין יערכו במרכז קשר.
נוכח כי בשלב זה של הדיון לא השכילו הצדדים להגיע להסכמות, וזאת אף שלשיטתם היה צורך להמתין מספר ימים עד לביצוע בדיקה והערכה בעניינו של הקטין בתיק הנזקקות שכאמור מתנהל בביהמ”ש לנוער, נקבע התיק לשמיעת ראיות ליום 19.5.22 ואף הוזמן תיק החקירה ממשטרת ישראל, כאשר עד לקיומו של הדיון צו ההגנה שניתן ביום 28.4.22 נותר על כנו.
ביום 17.5.22 הוגש לתיק תצהיר אבי המבקשת.
ביום 18.5.22 הונח תיק החקירה בפניי ביהמ”ש, ומטעם המשיב הוגשו תמלול שיחות מוקלטות בין המשיב לקטין, במעמד הדיון (ביום 19.5.22), הוצאו תמלולי השיחות מתיק ביהמ”ש ובהסכמת ב”כ המשיב.
בדיון ביום 19.5.22 נחקרו המבקשת ואביה, ולאחריהם המשיב. טרם שנשמעו סיכומי הצדדים הגיעו ב”כ הצדדים להסכמה על פיה למשך 14 ימים יצומצמו הסדרי הקשר בין המשיב לקטין ולא יכללו לינה כאשר המפגשים יערכו בפיקוחה הצמוד של אם המשיב, וזאת עד לאחר שיוגש לתיק ביהמ”ש תסקיר ו/או דיווח ראשוני מאת עו”ס לחוק הנוער כשלצורך עריכתו נמסר לעיון עו”ס לחוק הנוער כל מסמך רלבנטי. הצדדים הסכימו כי לאחר קבלת תסקיר/דיווח ראשוני מהעו”ס לחוק הנוער ביהמ”ש יתן החלטה בבקשה זו.
בחקירת הצדדים לא עלתה כל עובדה חדשה ולא התעורר על עניין שיש בו כדי לשנות מטענות הצדדים כפי שהובאו בתצהירים שהוגשו מטעמם. כל צד נותר מחזיק בטענותיו כפי שהיו טרם החקירות וכפי שהועלו בתצהירים שהוגשו לתיק.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ולאחר שאלו נשמעו בפני ונחקרו על תצהיריהם בדיון מיום 19.5.22 ולאחר שעיינתי בתיק החקירה שנמסר לביהמ”ש ע”י משטרת ישראל וכן בדיווח שהוגש ע”י עו”ס לחוק הנוער הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, כפי שאפרט להלן.
ס’ 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ”א-1991 (להלן: “החוק”) הקובע:
“לבקשת בן משפחה ….רשאי בית המשפט לתת צו הגנה מפני אדם אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:
(1) בסמוך לפני הגשת הבקשה נהג באלימות בבן משפחתו ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין;
(2) התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין;
(3) התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו”.
הלכה היא, כי על מבקש צו הגנה או צו למניעת הטרדה מאיימת, רובץ נטל הראיה בדבר קיומם של האירועים המהווים לטענתו בסיס ותשתית לקבלת הצו ראו: ה”ט (נצ’) 39777-04-12 ס.א נ’ ח.א (פורסם בנבו, 2.5.12). לציין, כי הרף הראייתי הנדרש בבקשה לצו הגנה הוא רף ראייתי גבוה יותר מאשר בהליך אזרחי אחר ראו: ה”ט (טב’) 27474-01-11 א.ש.ואח’ נ. מ.ס. (פורסם בנבו, 22.3.11); ה”ט 12-02-49375 מיום 05.07.12 (נבו).
בעניינינו – גרסאות המבקשים עדויותיהם, ראיותיהם, ולרבות החומר המצוי בתיק חקירת המשטרה ודיווח עו”ס לחוק הנוער שהונחו לעיונו של ביהמ”ש, לא אפשרו קביעת ממצאים עובדתיים אובייקטיבים לגבי האלימות הנטענת, ראו: עמ”ש (מחוזי תל אביב-יפו) 21380-07-13 פלוני נ’ אלמוני (פורסם בנבו, 16.07.2013). אין די בעדויות שהובאו בפני כדי לקבוע דבר, כאשר טענות האם מסתכמות בדברים שלטענתה אמר לה הקטין. אף בתיק החקירה ובדיווח עו”ס לחוק הנוער אין קביעה או ממצא אשר יוכלו לבסס קביעה כלשהי ולו ברמת מאזן ההסתברות, קל וחומר כאשר קיימת דרישה לרף ראייתי גבוה יותר כפי שנקבע בפסיקה.
יתרה מכך, שעה שמתנהל הליך נזקקות בביהמ”ש לנוער בעניינו של הקטין שכל מטרתו לבחון מקור אמירות הקטין הבלתי מותאמות לגילו, ושעה שהמבקשת הבהירה במסגרת בקשתה זו שבפני כי כל מבוקשה הוא ביצוע בחינה של איש מקצוע שישוחח עם הקטין ויבחן את מקור האימרות הקשות היוצאות מפיו, אני סבור כי לא היה כל מקום לפנות במסגרת בקשה זו להרחקת המשיב.
אוסיף ואומר, כי בנסיבות בהן מדובר בקטין שאובחן על הרצף האוטיסטי (בתפקוד גבוה), ונוכח המפורט בבקשה למתן החלטת ביניים שהוגשה בתיק הנזקקות ואשר צורפה ע”י המבקשת לבקשה לצו הגנה, עולה קושי של ממש ליתן לדברים שאומר הקטין משקל ראוי ו/או משקל כלשהו וביתר שאת לנוכח הליך הנזקקות האמור שכל מטרתו לבחון האמירות הקשות מפי הקטין. עניין זה חוזר על עצמו ומקבל חיזוק הן מתיק החקירה והן מדיווח עו”ס לחוק הנוער.
אשוב ואדגיש, כי עיון בתיק החקירה ובדיווח שהוגש ע”י עו”ס לחוק נוער לא סייעו בידי כדי להגיע להכרעה בבקשה. בפועל אף לאחר הגשת דיווח עו”ס לחוק הנוער נותרה בעינה חוסר היכולת להסתמך על דברי הקטין וליתן לדברים אלו משקל שעל בסיסו תוכרע בקשה זו, והלכה למעשה יש להכריע בבקשה על בסיס הראיות שהובאו בפני.
כאמור בהסכמת הצדדים כפי שהועלתה בפרוטוקול הדיון מיום 19.5.22, הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, הוסמך ביהמ”ש להכריע בבקשה לאחר קבלת דיווח עו”ס לחוק הנוער ועל בסיסה. לאור למפורט לעיל ומשדיווח העו”ס הוגש ולא היה בו כדי לסייע, הרי שהחלטתי זו תוכרע כאמור על בסיס הראיות שהוצגו בפני.
לטענת המבקשת רק ביום 1.4.22 גילתה דבר אירועי האלימות. מאז ועד ליום 28.4.22 מועד הגשת הבקשה לצו הגנה חלפו ימים רבים, במהלכם ולדבריה מנעה והפסיקה המפגשים בין הקטין והמשיב, כאשר תוכן האירועים שפורטו במסגרת הבקשה לצו הגנה דווחו גם בתיק הנזקקות בביהמ”ש לנוער וגם לוועדה לתכנון דרכיי הטיפול בקטין שמועד כינוסה נקבע ליום 16.5.22.
הרושם שהתקבל הוא כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב וזאת ככל הנראה נוכח אי שביעות רצון המבקשת מקצב התקדמות ההליכים בביהמ”ש לנוער וחוסר המענה לטענות אשר הועלו על ידה בקשר לאלימות הפיזית המפורטת בבקשה לצו הגנה, ואסביר:
ראשית, המבקשת בבקשתה, ביקשה להרחיק את המשיב מהקטין ולמנוע מפגשים בניהם עד לעריכת הבדיקה והאבחון להם ממתינים הצדדים במסגרת תיק הנזקקות המתנהל בביהמ”ש לנוער. התנהלות זו מעלה תמיהות ביחס למניע העומד מאחורי הבקשה, שעה שעניינים דומים הועלו בפני ביהמ”ש לנוער אשר קבע כי יש לערוך הערכה ובדיקה לקטין ובחר שלא להרחיק המשיב ואף לא הוגשה מטעם המבקשת כל בקשה שם, אלא בחרה לצעוד במסלול מקביל בהתאם להוראות החוק למניעת אלימות במשפחה.
שנית, במסגרת ההליך בביהמ”ש לנוער ייערכו האבחון והבדיקה הנדרשים, סעדים להם עותרת המבקשת גם כאן עת אמרה מפורשות כי היא מבקשת שמישהו/איש מקצוע ישוחח עם הקטין, אך ללא הסעד המורה על הרחקת המשיב מהקטין. במסגרת הליך זה, בשל זהות הסעדים (הדרישה שמישהו ידבר עם הקטין ויברר מה מקור הדברים שאומר), ראו: רע”א 2430/91 XXX נ’ XXX XXX, פ”ד מה(4) 225 (1991) לא ניתן לעתור לסעד זהה, והרושם הוא כי בקשה זו נועדה להתערב ו/או לזרז השגת הסעד הזהה (כאמור שיח של הקטין עם איש מקצוע).
כבר נקבע ולא אחת, כי אין לאפשר שימוש בצו הגנה להשגת מטרות זרות לאלה המונחות ביסודות החוק. מתן צו הגנה הינו אמצעי דרסטי וחריף ראו: ת”א (י-ם מחוזי) 3248/01 פלוני נ’ אלמוני [פורסם בנבו] ויש להרתיע מתדיינים בל ישתמשו בכלי זה שלא לצורך ראו: ה”ט (משפחה נצרת) 36635-10-14 ר.ז נ’ פ.ז (פורסם בנבו,8.12.14); תמ”ש (משפחה קריות) 50123-03-11 ל.ס נ’ ל.א (פורסם בנבו, 23.6.11).
לטעמי שעה שהמבקשת העבירה המידע המפורט בבקשה זו לעו”ס חוק הנוער ופעלה להגשת תלונה במשטרה, וכן כי חלק מהסעד לו עתרה בבקשה זו (שמיעת הקטין), לא היה מקום לפנות בבקשה זו במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה להרחקת המשיב ומניעת המפגשים בינו לבין הקטין, ובמיוחד כאשר היא מודעת לקושי האובייקטיבי בהישענות על דברי הקטין עליהם ביססה בקשה זו.
ער אני לכך שלפי גרסת המבקשת ענייני האלימות כלפיי הקטין התגלו רק ביום 1.4.22 (בשיחה עם הקטין במסגרתה סיפר לה הקטין את הדברים), וכי היא רשאית לפנות בבקשה למתן צו הגנה לטובת הקטין בהתאם להוראות החוק למניעת אלימות במשפחה כפי שעשתה, אך וכפי שפורט לעיל בנסיבות בהן דברי הקטין (שתוכנם אינם מותאמים לגילו), נמצאים בעיצומה של בדיקה בערכאה אחרת וכי קיים קושי של ממש להסתמך ולהיבנות על אלו, נותר רושם כי עצם הגשת הבקשה בהליך זה נועדה לקדם ולהחיש הליך אחר, והתרשמותי כי לכך לא היה מקום.
לאור האמור ומשהבקשה לצו הגנה נשענת ומבוססת רובה ככולה על דברים שנאמרו מפי הקטין, עניין שכשאמור נמצא בבחינה, לא הורם הנטל המוטל על כתפיי המבקשת ודין הבקשה להידחות, ולפיכך אני מורה על ביטול הצו שניתן וכן על כל הגבלה או מגבלה שהוטלה על המפגשים שבין המשיב לקטין, כך שהמפגשים עימו יתקיימו בהתאם וכפי שנערכו לפני הליך זה.
מכאן לשאלת פיצוי והוצאות.
סעיף 11 לחוק קובע:
דחה בית המשפט בקשה למתן צו הגנה וקבע כי היא קנטרנית, רשאי הוא להטיל על מי שביקש צו הגנה את אלה או חלק מהם:
(1) הוצאות לטובת המדינה ולצד שנפגע, בשיעור שימצא לנכון;
(2) פיצוי נאות למי שנפגע מהגשת הבקשה.
שימוש לרעה בהליכים על פי החוק מצדיקים חיוב בהוצאות משפט ראו: ה”ט 54134-03-11 מיום 23.06.11 (פורסם בנבו). זאת לצד פיצוי נאות למי שנפגע מהגשת בקשה.
מדיניות שיפוטית נוהגת הינה כי יש למנוע ניצול של הליכים על פי החוק למניעת אלימות במשפחה שהם הליכים יעילים, מהירים וזולים.
בתוך כך, במטרה להתריע מתדיינים בל ישתמשו בכלי זה, חויבו מגישי בקשות סרק בהוצאות משפט בשיעור ניכר:
ראו: ה”ט 14084-12-15 מיום 25.02.16 (פורסם בנבו) שם חיובה המבקשת בפיצוי כספי בסך של 15,000 ₪ ובהוצאות משפט בסך של 5,000 ₪;
ראו: ה”ט 22857-01-13 מיום 04.02.14 (פורסם בנבו) שם חויבה המבקשת בתשלום הוצאות ופיצויים לטובת המשיב בסך של 30,000 ₪ ותשלום נוסף של 10,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.
הליך זה נפתח על-ידי המבקשת בזמן שקיים ומתנהל הליך אחר בעניינו של הקטין שכל מטרתו בחינה מעמיקה בעניינו של הקטין ובפרט בעניין דברים אותם אומר שאינם תואמים את גילו, ובהתאם לכלל כיבוד הערכאות ואף על מנת להימנע מהחלטות סותרות, היה על המבקשת לפנות בבקשה לביהמ”ש לנוער בבקשה מתאימה שאף הוא מוסמך ליתן החלטה לשמירת שלומו של הקטין ובכל דרך הנראית לו ובמיוחד לאור היכרותו עם ענייני הקטין.
לאור האמור אני מחייב את המבקשת בהוצאות משפט של המשיב בסך 3,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום.
ניתן היום 30.5.22 בהיעדר הצדדים.
ניתנה היום, כ”ט אייר תשפ”ב, 30 מאי 2022, בהעדר הצדדים.
