בפני כב’ השופטת שושנה ברגר, שופטת בכירה
התובעת:
XXX ת.ז. XXX
ע”י ב”כ עו”ד ד’ שוורץ
נגד
הנתבעים:
.1 XXX ת.ז. XXX
2. XXX בע”מ
ע”י ב”כ עו”ד נ’ נשר
ובעניין:XXX ת.ז. XXX
ע”י ב”כ עו”ד י’ סברדליק
החלטה
החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון שהתקיים בפניי ביום 19.2.24 (להלן: “הדיון”).
בשל אילוצי בית המשפט, החלטה זו ניתנת כעת, ועם הצדדים הסליחה.
לענין שכ”ט המומחה:
ביום 12.9.23 הגיש המומחה בקשה במסגרתה התבקש בית המשפט (סעיף 10 לבקשה):
ביום 13.9.23 הגישה התובעת תגובתה לבקשת המומחה, במסגרתה טענה כי בקשת המומחה צודקת בכלל היבטיה (סעיף 1 לתגובה) וכן ביקשה כי בית המשפט יאשר את תכנית העבודה של המומחה מיום 5.2.24 ואת שכ”ט כמפורט במסגרתה (סעיף 6 לתגובה).
ביום 28.9.23 הגיש הנתבע תגובתו לבקשת המומחה, במסגרתה טען כדלקמן (סעיפים 4-5 לתגובה):
ביום 18.1.24 הגיש המומחה תגובתו לעמדת הנתבעים, במסגרתה נטען כדלקמן (סעיפים 3-5):
ביום 2.2.24 הגיש הנתבע תשובתו המשלימה לתגובת המומחה, במסגרתה התבקש כדלקמן (סעיף 5):
ביום 19.2.24 הגיש המומחה הבהרה מטעמו, לפיה:
בדיון, חזרו הצדדים וטענו טענותיהם לעניין שכ”ט המומחה.
לאחר עיון בעמדות הצדדים, ולאחר ששקלתי בדברים, אני מוצאת כי בנסיבות, יש מקום להיעתר לבקשת המומחה ולאשר שכ”ט כפי שהתבקש על ידו. ואלו טעמיי.
ראשית- כידוע, “שכרו של מומחה שמונה ע”י ביהמ”ש, ובכלל זה מנהל מיוחד כבמקרה דנן, נתון לשיקול דעתו של ביהמ”ש שמינהו. התערבות ערכאת הערעור בשיעור שכר הטרחה שנפסק תהא מצומצמת למקרים חריגים, בהם נפלה טעות בולטת בקביעת השכר, תוך קיפוח המומחה או הצדדים” (ראו: רמ”ש (חי’) 30919-07-15 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (26.9.15) בפיסקאות 14-15 לפסק דינו של כב’ השופט ח’ שרעבי).
במקרה דנן, המומחה התייחס לסוגיית שכר טרחתו והבהיר את הנדרש. המומחה הגיש תכנית עבודה ביום 5.2.23, ופירט את שעות העבודה, וכן פירט את מהות עבודתו שבוצעה בשעות עבודה אלו, ובית המשפט שמע את טענות והסתייגויות הצדדים, כאשר הצדדים הגיבו לדרישת שכר טרחתו של המומחה (הוגשו תגובות והתייחסויות בהיקף נרחב, כנסקר לעיל).
לדידי, נוכח הפירוט שניתן על ידי המומחה, מדובר בשכ”ט סביר ומקובל, ואינני מוצאת הצדקה להתערב בו. שכר הטרחה מתבסס על היקף העבודה כפי ששיקף המומחה לבית המשפט.
יתרה מכך, סבורני כי עבודה מן הסוג אשר עמדה בפני המומחה מצריכה שעות עבודה רבות לבחינת הסוגיות באופן הראוי. זאת, בשים לב למורכבות המקרה דנא (עליה כבר עמדתי בפיסקה 4 להחלטתי מיום 13.10.21 (ראו להלן)).
שנית, בית המשפט כבר אישר בעבר את שכר הטרחה שהתבקש על ידי המומחה הקודם, אשר הינו דומה לשכ”ט המבוקש כעת על ידי המומחה הנוכחי. כזכור, המומחה הקודם שמונה, רואה החשבון טולדנו (להלן: “המומחה הקודם”) העריך את שכר טרחתו בתיק זה כדלקמן (סעיף 3 למכתבו של המומחה הקודם מיום 21.3.21):
בהחלטתי מיום 13.10.21 קבעתי בפסקאות 4-6 לעניין זה כדלקמן:
“4. לעניין שכ”ט המומחה: ייאמר כי מדובר במומחה בעל ותק רב ומוניטין. בנסיבות אלו, איני מוצאת הצדקה להתערב בשיקול דעת המומחה לעניין שכר טרחתו. זאת ועוד, אין לזלזל במורכבות המקרה דנא. גם אני סבורה (כשם שסבור ב”כ התובעת. ראו דבריו בדיון מיום 9.8.20 המצוטטים לעיל) כי מדובר בתיק סבוך. משכך, לדידי, עלות שכר טרחת המומחה משקפת גם את מורכבות המקרה.
5. בנסיבות אלו, אין בכוונתי להתערב בשכ”ט המומחה.
6. בשלב זה, יישא הנתבע בעלות עריכת חוו”ד המומחה, כאשר הסוגיה תידון ותוכרע במסגרת פסק הדין הסופי, במידת הצורך, בשים לב לכך כי בענייננו, על פי חוו”ד המומחה מר שטרנפלד (שטרם אומצה על ידי ולא ניתן לה תוקף של פסק דין) על הנתבע להעביר לתובעת סך של 1,438,329 ₪, וממילא כל סכום שישולם על ידי הנתבע בגין שכ”ט המומחה יוכל לשמש לטענת קיזוז מחיוב רכושי עתידי, בסיום ההליכים, ובהתאם לתוצאה (ראו: סעיף 11 להחלטתי מיום 16.3.21)”.
דהיינו, גם מומחה נוסף העריך את שכ”ט בשיעור דומה. אי לכך, עולה כי מדובר בשכ”ט שהינו מקובל בקרב מומחים נוספים בעלי ותק ומוניטין. וכן, כאמור, בית המשפט כבר אישר שכ”ט דומה זה מכבר.
שלישית- לדידי, בנסיבות דנא, אל מול אינטרס הנתבע, עומדים גם אינטרס התובעת וכלל הציבור בניהול דיון יעיל והוגן ועקרון סופיות הדיון. אני סבורה כי האיזון הצודק, הנכון והיעיל ביותר בין האינטרסים השונים של הצדדים מורה לנו להעניק משקל רב יותר לשיקולי מדיניות משפטית בהם: יעילות דיונית, סיום סכסוכים בזמן סביר, לעקרון סופיות הדיון ולצורך בהצבת גבול להימשכות ההליכים. כל זאת, בשים לב לתפקידו הטבעי של בית המשפט לנהל את הדיון ביעילות ולמנוע התארכות, שלא לצורך, של ההליך השיפוטי. במקרה דנן, החלטתי הראשונה למינוי מומחה מטעם בית המשפט ניתנה עוד ביום 16.3.21, כאשר המומחה הנוכחי מונה לאחר שהמומחה הקודם הוחלף, כאשר אין לכחד כי התיק דנן מתנהל מזה קרוב ל- 9 שנים (למן שנת 2015) וראוי לטובת כל הנוגעים בדבר להביא לסיומו, ויפה שעה אחת קודם.
אשר על כן, נוכח הטעמים אשר פורטו לעיל, אין בכוונתי להתערב בשכ”ט המבוקש על ידי המומחה, ואני מאשרת אותו.
בטרם חתימה ייאמר כי “כידוע, תשלום שכר המומחה מהווה חלק מ”הוצאות המשפט”, לגביהן פוסק בית המשפט בסופו של ההליך” (ראו: רע”א 281/24 לעיל בפיסקה 27 להחלטתו של כב’ השופט ח’ כבוב) וכך יעשה גם בהליך דנן, במידת הצורך, ולאור התוצאה, כאשר הצדדים יהיו רשאים לטעון לעניין זה במסגרת סיכומיהם.
סיכומה של נקודה: שכ”ט המומחה המבוקש על ידי המומחה- מאושר בזאת.
הנתבע ישלם למומחה את שכ”ט תוך 30 יום.
המומחה יגיש את חוות דעתו 30 יום לאחר שישולם שכר טרחתו.
הצדדים רשאים לפעול על פי תקנה 25 (ה)-(ו) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א-2020).
לענין בקשת התובעת לצירוף הנתבע מס’ 2, מר XXX, אביו של הנתבע (להלן: “הסב”) כנתבע נוסף-
הבקשה הוגשה ביום 14.2.23, במסגרתה עתרה התובעת לצרף את הסב כנתבע נוסף. ביום 13.7.23 הוגשה תגובת הסב, במסגרתה עתר לדחות את הבקשה, וזאת מן הנימוקים אשר פורטו בתגובתו. ביום 18.7.23 הוגשה תגובת הנתבע לבקשות, במסגרתה הוא הצטרף לכל האמור בתגובת הסב ועתר לדחות הבקשה.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש הצדקה להיעתר לבקשת התובעת לצירוף הסב כנתבע נוסף. ובמה דברים אמורים?
סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה-1995 (להלן: “החוק”) העוסק בצירוף בעל דין לתובענה המתבררת בבית המשפט לענייני משפחה קובע כדלקמן: “בית משפט לעניני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהא”.
הוראה זו מסמיכה את בית משפט זה לצרף לדיון בעל דין שהוא בעל דין נדרש לצורך בירור התובענה וההכרעה בסכסוך. כב’ השופט שאול שוחט עמד על השיקולים אותם יפעיל בית המשפט לצורך עשיית שימוש בסעיף בתמ”ש 60265/99 צויבל נ’ צויבל (לא פורסם) אוזכר ברמ”ש 24581-12-18 מ.ב. נ’ ש.ב. [פורסם בנבו] (4.2.19): “…על בית המשפט לבחון את השאלה, אם לא ניתן לברר את התובענה ולהכריע בסכסוך ללא נוכחותו של הצד השלישי כבעל דין בה”.
במקרה דנן, שוכנעתי כי ענייננו הוא מקרה העונה על דרישות סעיף 6 (ו) לחוק. אין חולק כי הזכויות בנכס המצוי ברח’ XXX (להלן: “הנכס”) רשומות על שם הסב אשר רכש את הנכס ביום 9.12.14 (נספח “2” לבקשה) קרי במהלך הנישואין. לטענת התובעת, הנכס נרכש מכספם המשותף של הצדדים ונרשם פורמאלית ע”ש הסב. הנתבע הצהיר בדיון כדלקמן: “הדירה של אבא שלי ואני גר בה, היא מודה שהבית של אבא שלי” (בעמ’ 33 בשורה 24).
בהיות הסב הבעלים הרשום של הנכס שבמחלוקת, ברי כי הוא צד נדרש לבירור התובענה ולא ניתן להכריע בה ללא צירופו. יצויין עוד כי הסב יכול להיות מושפע מתוצאות ההליך שבפניי וגם מטעם זה, יש מקום לצירופו כצד להליך.
בנסיבות אלו, לא ניתן לברר את התובענה הרכושית בין הצדדים ללא נוכחותו של הסב כבעל דין בה.
ראו לענין זה דברי כב’ השופטת חנה בן עמי בבר”ע (י-ם) 509/08 פלוני נ’ אלמונית [פורסם בנבו] (13.11.08): “…משטענת המבקש היא כי הוא הבעלים של הדירה, הוא צד נדרש לבירור התובענה, ולא ניתן להכריע בה ללא צירופו. גם הן בעובדה כי הבעל טוען להעדר זכויות בדירה כדי לשנות מכך, שעה שזכויותיו – וממילא זכויות המשיבה, הן סלע המחלוקת בהליך”.
לדידי, הדברים נכונים גם לענייננו.
כל האמור לעיל מלמד כי הסב הוא ללא ספק צד שנוכחותו דרושה לצורך בירור התובענה הרכושית בין המשיבים וההכרעה בה, דבר אשר יחסוך בהליכים מיותרים ויביא להכרעה צודקת לאחר בחינת מכלול העובדות של כל הצדדים המעורבים בתביעה (ראו: רמ”ש 23328-05-17 י.ל נ’ רשם החברות [פורסם בנבו] (6.8.17)).
נוכח האמור והמפורט, מוצאת אני כי קיים צורך וחיוניות בצירופו של הסב להליך הרכושי המתנהל בין הצדדים.
ייאמר כי לא נעלמו מעיני טענותיהם הנוספות של הסב והנתבע. ואולם, לא מצאתי לנכון לפרט את מלוא הטענות שהועלו על ידי הצדדים, שכן לטעמי, די במה שפורט לעיל, כדי לבסס את התוצאה אליה הגעתי.
לעניין זה אביא את דבריו הנודעים של כב’ השופט ברנזון בהלכת ששון ע”א 189/66 ששון נ’ קדמה, פ”ד כו(3) 477, 479 (1966)):
“הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב”עוול” מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית. אי-נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי-הדין…”.
להשקפתי, בענייננו, הטעמים עליהם עמדתי לעיל גוברים על הנימוקים אשר פורטו בתגובת הסב. מקבלת אני את טענת התובעת לפיה היא סברה בזמנו כי מחיקת הסב מההליך (בבקשתה מיום 1.3.16) תביא להידברות ואף לשלום בית.
לפיכך, אני קובעת כי הסב יצורף כנתבע נוסף לתובענה הרכושית המתנהלת בין הצדדים. הסב יגיש כתב הגנה בתוך 30 יום.
לעניין הבקשה המתוקנת למתן צו להמצאת מסמכים (שהוגשה על ידי התובעת ביום 13.2.23): שעה שתגובת הסב מיום 13.7.23 התייחסה לשאלת צירופו להליך, איני מוצאת ליתן החלטה בטרם קבלת עמדת הסב באשר להמצאת מסמכים הנוגעים לו. אי לכך, הסב רשאי להגיש תגובה קצרה לבקשה המתוקנת, וזאת תוך 30 יום.
אני קובעת מועדים לישיבות הוכחות ליום XXX בשעה 11:00 וליום XXX בשעה 11:00.
עדויות ראשיות של הצדדים ושל העדים מטעמם יוגשו בתצהירים, וכן יוגשו הרצאות פרטים מעודכנות למועד הגשת התצהירים.
התובעת תגיש תצהירי עדות ראשית 30 יום לאחר שתוגש חוו”ד המומחה והנתבעים יגישו תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום לאחר מכן.
לתצהירי העדות הראשית, יצרפו הצדדים כל מסמך שבדעתם להסתמך עליו. מסמך שלא יצורף לא תותר הגשתו אלא ברשות ביהמ”ש.
יודגש – על כל צד למסור שני (2) עותקים לבית המשפט – האחד – שייסרק לתיק האלקטרוני במועד שנקצב והשני – יימסר עותק כרוך במעמד הדיון לידי בימ”ש.
הצדדים יעבירו אחד למשנהו את התצהירים והמסמכים עם הגשתם לתיק בית המשפט.
עדים, שתהיה מניעה מטעמם להגשת תצהיר, ניתן יהיה לזמנם כפוף להגשת בקשה מנומקת, 30 יום טרם ישיבת ההוכחות, וקבלת החלטה בעניין.
למועד שנקבע להוכחות ידאגו הצדדים להתייצבות כל עד מטעמם.
המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב”כ הצדדים, לעו”ד סברדליק (ב”כ הסב) ולמומחה ותקבע את התיק למתן החלטה בבקשה המתוקנת למתן צו להמצאת מסמכים ליום 15.6.24.
ניתנה היום, כ”ח ניסן תשפ”ד, 06 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
