מספר בקשה:15
לפני
כבוד השופט שי שמואל
מבקשת
XXX XXX ת”ז XXX
נגד
משיב
XXX XXX ת”ז XXX
החלטה
בפני בקשת המבקשת, שהוגשה ביום 8.5.24, כי אפסול עצמי מלדון בכלל ההליכים המתנהלים בפני, לאחר שהוגשה תגובת המשיב אני נדרש להכריע בבקשה וכמפורט להלן:
רקע בקצרה:
הצדדים שבפניי הינם בני זוג לשעבר שנישאו בנישואים אזרחיים ביום 12.08.2011 בעיר XXX. מנישואים אלה נולדה לצדדים ילדה אחת, ביום 6.02.2013.
בין הצדדים התנהלו ומתנהלים מספר הליכים שבירורם טרם הסתיים והמחלוקות שנותרו בין הצדדים מתבררות במסגרת ההליכים שנותרו.
להבנת הרקע שהוביל לבקשה שבפניי אפרט ההליכים שבין הצדדים.
ה”ט 22-07-51046 – בקשה למתן צו הגנה.
ביום 25.07.22 הגיש המשיב כאן, בקשה למתן צו הגנה כנגד המבקשת בטענה כי המבקשת סובלת מאלכוהוליזם, שותה לשוכרה, נוהגת באלימות ובאיומים.
ביום 25.7.22 ניתן צו הגנה ארעי ונקבע דיון במעמד שני הצדדים ליום 1.08.22. במהלך הדיון, אמרה המבקשת כי עשתה טעות, כי פנתה לקבלת טיפול לקבלת עזרה על מנת שתפסיק לשתות אלכוהול ושאינה מתנגדת למתן צו הגנה. המבקשת והמשיב העלו בדיון את רצונם לשמר את התא המשפחתי והמבקשת התחייבה לפנות לקבלת טיפול בקהילה בבעיית האלכוהול ולטובת התא המשפחתי.
בהתאם להצהרת כוונות הצדדים לשימור התא המשפחתי, הצהרת המבקשת והתחייבותה לקבלת טיפול בבעיית האלכוהול, הוריתי על ביטול צו ההגנה ואיחלתי לצדדים הצלחה.
ה”ט 23-05-70078 – בקשה למתן צו הגנה.
ביום 29.5.23 הגיש המשיב בקשה נוספת למתן צו הגנה כנגד המבקשת בטענה כי זו נוהגת באלימות פיזית ומילולית כלפיי הסובבים אותה, נוהגת בשכרות וכי המשיבה אלכוהוליסטית המטופלת ברווחה ומסרבת לקבל הטיפול, חושפת הקטינה המשותפת לתכנים לא ראויים. במסגרת הבקשה נטען כי ביום 28.5.23 ניסתה המבקשת להתאבד באמצעות נטילת כדורים. ביום 29.5.23 ניתן צו הגנה ארעי ובו הוראות לעו”ס לסדרי דין לבחון הצורך בהתערבות גורמי הרווחה, וכן נקבע לדיון במעמד הצדדים ליום 4.6.23.
ביום 2.6.23 הוגש תסקיר העו”ס לס”ד, במסגרתו סקרה העו”ס את מצב המשפחה, הקשיים וההתמודדות אותה חווה המשפחה, כשברקע הדברים עלתה התמכרות המבקשת לאלכוהול, ההתמודדות עם ההתמכרות, ניסיונות לקבלת טיפול ועזרה וכיו’ והכל כמפורט בתסקיר.
דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 4.6.24, במסגרתו נשמעו הצדדים וב”כ המשיבה. בדיון עלה כי הצדדים כבר אינם מתגוררים יחד, ולטענת המשיב עזב את בית המגורים המשותף לנוכח התנהגות המבקשת כלפיו הכוללת: צעקות, קללות, זריקת חפצים ואף אלימות פיזית וכאמור הכל לטענתו בעקבות השימוש באלכוהול. המבקשת מצידה טענה כי הפסיקה לשתות אלכוהול כחודש וחצי טרם מתן צו ההגנה במעמד צד אחד (29.5.23), והסבירה כי פנתה לקבלת טיפול ב – AA בשילוב טיפול תרופתי ובקרוב תתחיל לעבוד ומתחילה שינוי בחייה. כמו-כן, הסבירה כי היו לה מספר נפילות והאירוע שקדם לבקשה למתן צו ההגנה הוא לדבריה “הנפילה” האחרונה.
הצדדים הגיעו להסכמה בדבר קיומם של מפגשים בין המבקשת והקטינה, הגשת תסקיר משלים וכן נרשמה התחייבות המבקשת להמשך קבלת טיפול בקהילה תוך הגשת דיווח לתיק.
תסקיר נוסף הוגש לתיק ביום 3.7.23 במסגרתו דווח כי המבקשת נמצאת בשלב התחלתי של גמילה ושיקום, משתפת פעולה במסגרת טיפול במרכז לנפגעי אלכוהול ומגיעה לטיפול שלוש פעמים בשבוע, וכי הבדיקות בשלב זה נקיות. העו”ס דיווחה כי הצדדים מקיימים את החלטת ביהמ”ש בכל הקשור לקיומם של המפגשים בין האם והקטינה.
י”ס 23-06-31355.
ביום 13.6.23 פתח המשיב בהליך ישוב סכסוך כנגד המבקשת. יחד עם הגשת הבקשה הוגשה בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ ביחס לקטינה המשותפת, ובהיעדר תגובה מטעם המבקשת ניתן צו כמבוקש.
ביום 10.7.23 הגישה המבקשת בקשה דחופה להרחבת זמני השהות בינה לבין הקטינה שנקבעו במסגרת תיק ה”ט 23-05-70078 תחת טענה כי באותו המועד המבקשת הייתה בתקופה קשה וצרכה אלכוהול וכיום היא נקייה ומתגוררת עם אימה. המשיב הביע התנגדותו וטען כי בתסקיר שהוגש במסגרת הליך הה”ט אין המלצה על הרחבת זמני השהות עם המבקשת וביקש כי ביהמ”ש יאשר טיפול נפשי לקטינה והביע הסכמתו למימון חמשת המפגשים הראשונים ולאחריהם ימומנו המפגשים בחלוקה שווה בין הצדדים. בהחלטתי מיום 17.7.23 דחיתי הבקשה להרחבת זמני השהות עם המבקשת בין היתר נוכח כי זמני השהות נקבעו בהסכמת הצדדים, הזמן הקצר שחלף, האמור בתסקיר והדיון שהתקיים בפני. ביום 31.7.23 הוריתי על סגירת הליך הי”ס.
תלה”מ 23-08-15866 – תובענה בעניין הקטינה.
ביום 7.8.23 הגיש המשיב תובענה בעניין הקטינה במסגרתה עתר לקבלת המשמורת על הקטינה, לקבוע זמני שהות עם המבקשת בהתאם להמלצת העו”ס לס”ד, לחייב המבקשת בקבלת הדרכה הורית והמשך טיפול במרכז לגמילה מאלכוהול וסמים, ליתן בידו את המשמורת הזמנית על הקטינה ולאשר טיפול פסיכולוגי דחוף לקטינה.
בד בבד עם הגשת התובענה, הוגשה בקשה דחופה לקביעת המשמורת הזמנית על הקטינה אצל המשיב. בתגובת המבקשת טענה המבקשת, בין היתר, כי אין מקום להיעתר לבקשה וכי מדובר במושג שחלף מן העולם, כי המבקשת עומדת על אחריות הורית משותפת, כי חדלה לשתות אלכוהול מזה כחודשיים, כי האב מסית הקטינה כנגדה, טענה בעניין התסקיר והדיון שהתקיים בהליך הה”ט וביקשה להרחיב את זמני השהות עימה. בהחלטה מיום 14.8.23 הוריתי על הגשת תסקיר ע”י העו”ס לס”ד בשאלת זמני השהות וקבעתי כי אין מקום לדון בשאלת משמורת הקטינה ומשמושג זה איננו רלוונטי עוד.
במסגרת “הבהרה” אותה הגישה המבקשת, נדרש ביהמ”ש להרחבת זמני השהות בין המבקשת והקטינה כך שאלו יכללו לינה בימי שני, אך לנוכח טענות שהועלו בתגובת המשיב בדבר המשך שתיית האלכוהול, הוריתי על המשך זמני השהות כפי שנקבעו בהליך הה”ט ועד להגשת התסקיר לתיק.
ביום 30.8.23 הוריתי על מינוי אפוטרופא לדין לקטינה בעקבות הודעת שירותי הרווחה כי התסקיר יוגש רק בחודש דצמבר 2023. דיווח מטעם האפוט’ לדין הוגש ביום 6.9.23 במסגרתו הבהירה את עמדתה כי בשלב זה יש להמתין לתסקיר כולל ואין להורות על הרחבת זמני השהות, וככל שהמבקשת רוצה ומבקשת להלין את הקטינה אצלה יש לאפשר זאת בנוכחות אם המבקשת. האפוט’ לדין העירה וציינה כי לנוכח דברי הקטינה יש לחתור לשילוב הקטינה בטיפול רגשי, ועוד ציינה כי ההליך הטיפולי בו נמצאת המבקשת אינו טיפול נקודתי אלא הליך ממושך אותו יש ללוות בהליך טיפולי משפחתי מערכתי כולל.
לאחר קבלת עמדות הצדדים לדיווח האפוט’ לדין נקבע בהחלטתי מיום 10.9.23 כי זמני השהות בימי ב’ ובסופי השבוע אצל המבקשת יכללו לינה, ובכפוף להימצאות אם המבקשת.
ביום 12.9.23 הוגשה ובהתאם להחלטתי תגובת העו”ס לחוק נוער, ובמסגרתה דווח כי משיחה שערכה עו”ס לחוק נוער בחודש ספטמבר עם העו”ס להתמכרויות המטפל במבקשת עולה כי המבקשת נמצאת בתחילת ההליך הטיפולי וכי ניכר שזו בהכחשה קשה מאוד, מניפולטיבית ואינה מתמסרת להליך הטיפולי, וכי נראה שבשל המלצת ב”כ מגיעה לטיפול על מנת שתוכל לשמור על קשר עם ביתה. העו”ס הודיעה כי לאור מורכבות המשפחה והחשש לשלום הקטינה הוחלט לכנס ועדה ביום 6.12.23 בה העו”ס לחוק נוער תמליץ על הכרזת הקטינה כנזקקת תחת צו טיפול והשגחה ושילוב המשפחה ביחידה הייעוצית במרכז חירום אקסטרני.
בין לבין נתנה החלטה למתן טיפול נפשי לקטינה, והמשיב גויס בצו 8 נוכח מתקפת הטרור ומלחמת חרבות ברזל ושוחרר משירות המילואים בסוף חודש ינואר 2024. מצב דברים זה הביא לשהיית הקטינה אצל האם ובסופו של דבר להסכמה (אם כי חלקית), בדבר חלוקת זמני השהות אשר בסופו של יום הוכרעה בהחלטה מיום 31.1.24 במסגרתה נקבע כי זמני השהות עם הקטינה יחולקו באופן שווה בין שני ההורים.
ביום 12.3.24 התקיים דיון במעמד הצדדים והאפוט’ לדין. בדיון נשמעו טענות הצדדים כולם, ואף נערך שיח מחוץ לפרוטוקול ובהסכמת ב”כ הצדדים על מנת להביא הצדדים ולו להסכמות חלקיות ולטובת הקטינה והצדדים.
ביום 14.3.24 הוגשה בקשה ע”י המבקשת לקביעת זמני השהות בחג הפסח, אך לנוכח ביטויים אותם כפוגעניים הורתי על תיקון הבקשה והסרת כל הערה ותוכן פוגעני. לאחר תיקון כאמור, הגשת תגובה ותגובה לתגובה קבעתי כי בשנה זו תחגוג הקטינה את חג הפסח הראשון אצל האב יחד עם מחצית חול המועד ואת החג השני ומחצית השנייה של חול המועד אצל האם, כשבשנה הבאה הסדר יהיה הפוך.
מחלוקת סביב הטיפול הרגשי אותו הורה ביהמ”ש שיש להעניק לקטינה ובהמלצת העו”ס והאפוט’ לדין, הפך למחלוקת של ממש כאשר בעניין זה מוגשות בקשות למתן הוראות ודרישות במסגרת תגובות והודעות להפסקת הטיפול.
בנסיבות בהן תגובה מטעם המבקשת הוגשה ללא תצהיר ובניגוד לתקנות, שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 10.4.24 במסגרתה הוריתי על קבלת עמדת המשיבה, התקבלה עמדת ב”כ המשיבה ולא המשיבה וללא תצהיר כאמור, ובנסיבות אלו הוריתי על מחיקת התגובה והגשתה בהתאם להוראות התקנות.
אלא שהגשת עמדת המבקשת מיום 11.4.24 נוסחה באופן מזלזל ופוגעני והדבר ניכר מהאמור בה, העלתה שוב טענות ממוחזרות שנדונו והוכרעו, וכן העלתה טענות ובקשות שונות במסגרת עמדתה.
בהחלטה מיום 11.4.24 נדרשתי לעצם הגשת בקשות, הבהרות והודעות ע”י המבקשת באמצעות ב”כ שלא עפ”י סדרי הדין. נדרשתי שוב לעניין הטיפול הרגשי בקטינה תוך הבהרה כי עניין הוכרע ואף נדון בדיון שהתקיים לפני ימים ספורים, וכן נדרשתי לטענות המבקשת בדבר התמכרותה לאלכוהול תוך ציון כי יש בדבר כדי לפגוע בהליך הטיפולי כולו ואף התרעתי בצדדים לבל יחבלו בו.
עוד יצוין, כי במסגרת תגובות והודעות מטעם המבקשת הועלתה טענה לניכור הורי מצד המשיב, וחרף זאת לא הוגשה כל בקשה מתאימה מטעמה למינוי מומחה לבדיקת טענותיה, כל זאת כאשר בתסקירים ובדיווח האפוטרופא לדין אין כל אינדיקציה לאמור.
תלה”מ 23-09-30386 – תביעה רכושית.
ביום 13.09.23 הגישה המבקשת תובענה רכושית, במסגרתה ביקשה איזון משאבים, צווים לגילוי מידע, מינוי אקטואר ורו”ח חוקר. דיון נקבע לחודש דצמבר אשר נדחה והתקיים ביום 12.3.24.
נוכח קיומו של הדיון בתיק זה לאחר קיומו של הדיון בתיק הקשור בעניינה של הקטינה, התנהלות הצדדים לא אפשרה קיומו של הדיון, כאשר הדבר קיבל ביטוי לכך בפרוטוקול הדיון. הדיון הופסק והצדדים הונחו להגיש בקשות כראות ענייהם.
בין הצדדים מחלוקת לעניין מועד הקרע, ומשכך נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 9.7.24 בסוגיה זו.
תה”ן 4677-02-24 תובענה להתרת נישואין.
ביום 1.2.2024 הגיש המשיב תובענה להתרת נישואיהם של הצדדים. חרף מתן אורכה עד למועד מתן החלטה זו טרם הוגש כתב הגנה מטעם המבקשת.
תלה”מ 49064-02-24 תביעה למזונות קטינה.
ביום 21.2.2024 הגישה המבקשת תובענה למזונות הקטינה המשותפת של הצדדים, כשבוע לאחר מכן בקשה לפסיקת מזונותיה הזמניים של הקטינה.
לאחר מתן אורכות, לא היה טעם בקיומו של הדיון שנקבע ליום 12.3.2024, ולאחר הגשת תגובה והבהרות שנדרשו בהחלטותיי, ניתנה ביום 1.4.2024 החלטה הקובעת את מזונותיה הזמניים של הקטינה.
טענות המבקשת:
לטענת המבקשת קיים חשש ממשי למשוא פנים נוכח העובדה שלטענתה בית המשפט גיבש עמדתו בשאלות שבמחלוקת בין הצדדים ובמיוחד בתיק בעניין הקטינה. לטענת המבקשת דעתו של בית המשפט נעולה אודות האם ולטענתה בפניי בית המשפט האם תמיד תהיה אמא שיכורה אלכוהוליסטית שמתכחשת לבעיית האלכוהול שלה כל זאת בהישען על החלטת בית המשפט מיום 11.4.2024 אותה צוטטה המבקשת במסגרת בקשה זו.
טענת המבקשת בית המשפט נעול בדעתו ואינו מסוגל ואו יכול לשנות דעתו כי האם נקייה מהאלכוהול למרות שהוגשו האישורים הנדרשים והוכחת הורותה, כך לדבריה.
עוד מוסיפה המבקשת, כי החלטת בית המשפט מיום 11.4.2024 הינה המשך ישיר לדברים שנאמרו באותה הרוח על ידי בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 12.3.2024 בשיח שהתקיים מחוץ לפרוטוקול ובכך לטענתה יש להצביע על העדר אובייקטיביות ודעה נעולה ומקובעת שלא ניתנת לשינוי.
כמו כן, טוענת המבקשת כי העדר האובייקטיביות מוצאת ביטוי בהתנהלות שלא שוויונית כלפי המבקשת הנגועה לכאורה בנשוא פנים וזאת בהתאם להחלטות מגמתיות כנגד המבקשת, לרבות בעניין הסדרי השהייה בחגים ובפרט בליל הסדר.
עוד מוסיפה המבקשת וטוענת, כי בית המשפט לא שמר על כבודה כנגד טענות שנטענו לגביה על ידי ב”כ המשיב בהן היה ניחוח גזעני. עוד מוסיפה המבקשת וטוענת כי בית המשפט מחק כתבי טענות רק של המבקשת וטענה שהוגשו בניגוד לתקנות ומנגד קיבל כתבי טענות מטעם המשיב שאף הם הוגשו בניגוד לתקנות, ומציינת באופן ספציפי את קבלת התובענה להתרת הנישואין שהוגש לטענתה, בניגוד לתקנות וללא תעודת נישואין.
בנוסף, טוענת המבקשת, כי חרף שבית המשפט נחשף למצוקתה הכלכלית הקשה של המבקשת הורה על חיובה בהוצאות בסך 750 ₪ לטובת אוצר המדינה, הוצאות אלו מהוות 20% משכרה של המבקשת בעוד כל בקשות הסרק שהגיש המשיב “עברו חלק”.
טענות המשיב:
המשיב הביע תדהמתו מהגשת הבקשה, לטענתו אמור בבקשה רחוק מהאמת. מדובר בבקשה חסרת תום לב ומטרתה ניסיון פסול לערער על החלטות בית המשפט במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב להלך אימים על בית המשפט הנכבד.
לטענת המשיב, טען פעם אחר פעם כי המבקשת לא מסוגלת לקחת אחריות על חלקה במצב אליו הגיעו הצדדים ובפרט ביתם של הצדדים, ולטענתו כל מי שמעז לעמת המבקשת עם בעיית התמכרות האלכוהול שלה, הופך לאשם במקומה.
לטענת המשיב המבקשת מודה בבעיית ההתמכרות לאלכוהול אך אינה מוכנה כי העניין ידובר.
הניסיון לייחס לב”כ המשיב אמירות גזעניות ופוגעניות כלפי המבקשת הינו ניסיון עלוב ומקומם שמטרתו לייצר אצל בית המשפט רושם מוטעה כלפיה.
לטענת המשיב התנהלותו של בית המשפט כלפיי המבקשת הייתה סבלנית ביותר ולטענתו סבלנית מידי. לטענת המשיב בית המשפט עשה כל שביכולתו על מנת שלא לקבל החלטות מרחיקות לכת, פעל בסבלנות אין קץ וזאת למרות הגשת עשרות בקשות, תגובות, והודעות בניגוד לתקנות סדר הדין.
לטענת המשיב פעם אחר פעם ביקש ודרש לחייב את המבקשת בהוצאות ופעם אחר פעם בית המשפט בחר לתת עוד ועוד הזדמנויות למבקשת לתקן דרכיה.
לטענת המשיב בדיון שהתקיים ביום 12.3.2024, הביע בית המשפט שביעות רצונו מהתקדמות המבקשת ואף הסביר למבקשת ובסבלנות רבה מדוע הינה זקוקה לטיפול רגשי.
לטענת המשיב חרף טענות המבקשת למשוא פנים תוך הסתכלות אובייקטיבית בית המשפט הרחיב את זמני השהות עם הקטינה המשותפת, דבר שמעיד כי טענות המבקשת משוללות כל יסוד ובסיס.
טענות המבקשת בדבר אי מינוי מומחה לניכור הורי אין הברורה שכן לא עלתה בפני בית המשפט בקשה שכזו, הדבר לא מצא ביטוי בתסקירים שהוגשו, ואו בדיווחים שהוגשו על ידי האפוטרופוס לדין.
המשיב מבקש לדחות הבקשה על סף ולחייב בהוצאות ובשכר טרחת עו”ד.
דיון והכרעה
בקשה לפסילת שופט מוסדרת בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשנ”ב-1992 הקובע כי:
“בעל דין רשאי לבקש ששופט פלוני יפסול עצמו מלישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט”.
כאשר אותו ‘חשש ממשי למשוא פנים’ פורש כ’אפשרות ממשית’ להבדיל מ’חשש סביר’ בלבד.
קרי, “שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי-הדין באובייקטיביות הדרושה”.
ב”ש 48/75 ידיד נ’ מדינת ישראל, פ”ד כט (2) 375.
הלכה היא כי אין בהחלטות דיוניות, כלשעצמן, כדי לבסס עילת פסלות, בין אם מדובר בהחלטה בודדת או במספר החלטות רב. בהקשר זה על המבקש להצביע על חשש ממשי למשוא פנים וכי בהחלטות בית המשפט יש כדי להעיד כי בית המשפט אינו פתוח לשכנוע.
ראו בעניין זה:
ע”א 5425/03 חזון נ’ חזון, תק-על 2003 (2) 3023.
ע”פ 3504/92 הלפרן נ’ מדינת ישראל, תק-על 92 (3) 217.
הנחת היסוד העומדת בבסיס ההלכה כאמור נעוצה במספר טעמים.
האחד, כי השופט הוא בלתי תלוי ופועל ללא משוא פנים ומכאן כי הדרך בה הוא פוסק לגופו של עניין בסוגיות ובבקשות הבאות לפניו אין בה לבדה כדי להעיד על משוא פנים.
השני, הכרה באפשרות לפסול שופט בשל החלטותיו, עלולה להפיל על השופט מורא שמא תוגש נגדו בקשת פסלות והתוצאה עלולה להיות כי השופט לא יפסוק על פי המתחייב מן הדין ומהניהול היעיל והתקין של המשפט, אלא באופן הבא למנוע את פסילתו. תוצאה זו אינה ראויה ואינה רצויה מבחינת שיקולי צדק ואיננה רצויה אף מבחינת האינטרס החברתי של שמירה על ניהול ותפקוד תקינים ויעילים של מערכת המשפט.
כך גם מהטעם שאין החלטות דיוניות מהוות עילת פסילה כשלעצמן, שכן הדרך להשיג עליהן היא במסגרת הליכי הערעור.
אם כן, בקשות לפסלות שופט לאור החלטותיו הדיוניות, תתקבלנה במקרים נדירים ביותר, בהם ניתן לזהות משוא פנים של השופט מעצם העובדה כי הוא פוסק שוב ושוב נגד בעל דין מסוים ועל הטוען לפסלות מנימוק זה לעמוד בנטל כבד ביותר.
ראו בעניין זה:
ע”פ 1988/94 בראון נ’ מדינת ישראל, פ”ד מח (3) 608.
וכן בספרו של יגאל מרזל, ‘דיני פסלות שופט’, ההוצאה לאוד של לשכת עורכי הדין התשס”ו-2006, בעמ’ 174-178.
ומן הכלל אל הפרט.
עיון בבקשה מעלה כי זו הוגשה בעקבות החלטת ביהמ”ש מיום 11.4.24, אשר התייחסה למספר עניינים, הראשון: הגשת בקשות, תגובות והודעות בניגוד לסדרי הדין הנהוגים בביהמ”ש, השני: טיפול רגשי לקטינה המשותפת, והשלישי: הערת ביהמ”ש בדבר טענות המבקשת שהובאו במסגרת תגובתה והתייחסותה להתמכרותה לאלכוהול.
ביהמ”ש העיר, ובמסגרת מספר החלטות קודמות לזו מיום 11.4.24, כי על המבקשת להגיש בקשותיה ותגובותיה בהתאם לסדרי הדין. חרף הערות ביהמ”ש, המשיכה המבקשת להגיש תגובותיה ובקשותיה בניגוד לסדר הדין ותקנות ביהמ”ש, ואף הגדילה לעשות עת הגישה מטעמה תגובות להחלטות ומבלי שהתבקשה תגובה ולאחר שביהמ”ש הכריע בשאלה שהובאה בפניו. סמכותו של ביהמ”ש בעניינים ספציפיים אלו, ובפרט כאשר עסקינן בעניינים שבסדרי דין בוודאי שאינם יכולים לחסות בצל בקשה זו, ואין בהחלטות פרוצדורליות כגון אלו על מנת להביא לחשש ממשוא פנים קל וחומר למשוא פנים.
החלטת ביהמ”ש בדבר טיפול רגשי לקטינה הוכרע עוד טרם הדיון שהתקיים ביום 12.3.24, ובמסגרת הדיון הוכרע המשך הטיפול ומימונו בהסכמת הצדדים. העובדה שהמבקשת אינה מקבלת את הכרעת ביהמ”ש ומבקשת לדון בעניין זה שוב ושוב, חרף כי ביהמ”ש דן והכריע בעניין זה, אין בה כדי להביא למשוא פנים או לחשש ממשוא פנים. ככל והמבקשת סברה כי החלטת ביהמ”ש שגויה דרכה להגשת ערעור פתוחה בפניה ומשלא עשתה כן, עליה לפעול בהתאם להחלטה, ולא לפעול בדרך זו של הגשת בקשה לפסלות בניסיון לעקוף החלטות שיפוטיות.
העניין השלישי, שככל הנראה הוא שהביא המבקשת להגשת הבקשה, עוסק בהערת ביהמ”ש למבקשת באשר לגישתה בכל הקשור לסוגיית התמכרותה לאלכוהול וכפי שהובאה במסגרת בקשות ותגובת מטעמה. שם ניכר כי המבקשת סבורה כי אין עוד מקום לעסוק בעניין זה, כי האשמה בהתמכרות האמורה נעוצה במשיב. יש לציין, כי החלטה זו נתנה ברקע טענות נוספות של המבקשת שהובאו במסגרת הליך זה בהן נטען כי האם נקייה מאלכוהול הגם שההודעה נמסרה ע”י באת כוחה כמי שמפקחת על עניין זה.
כפי שפרטתי לעיל ובהרחבה את ההליכים שהתקיימו בפני, הרי שבתיק זה הוגשו תסקירים (מטעם העו”ס לס”ד והעו”ס לחוק נוער), ודיווחים מטעם האפוטרופא לדין. מסגרת דיווחים אלו עלה ובאופן תמידי עניין התמכרות המבקשת לאלכוהול.
עוד טרם תחילת ההליכים בין הצדדים, נפתחו על ידי המשיב שני תיקי ה”ט שפרטיהם לעיל. במסגרת הליכים אלו, עלתה ובאופן חד משמעי בעיית האלכוהול של המבקשת ואף התחייבותה לקבלת טיפול. המבקשת הודתה באופן ברור בהתפרצויות זעם וחשיפת הקטינה לעניינים אלו, כמו כן, במסגרת תסקיר שהוגש ביום 2.6.2023 בתיק הה”ט 70078-05-23 נרשם כי העו”ס התרשמה שהמבקשת מקטינה את חומרת מצבה בעקבות השימוש באלכוהול, ובתסקיר שהוגש ביום 3.7.2023 נרשם כי המבקשת נמצאת בשלב התחלתי של שיקום וגמילה ומשתפת פעולה עם גורמי הטיפול.
לאחר פתיחתו של ההליך בעניינה של הקטינה בתיק זה (תלה”מ 15866-08-23), הוגש ביום 11.9.2023 דיווח מטעם העו”ס לחוק נוער ובהתאם להחלטתי, במסגרתו דיווחה העו”ס כי בשיחה שערכה בחודש ספטמבר 2023 עם העו”ס התמכרויות המטפל במבקשת, כי המבקשת נמצאת בתחילתו של הטיפול ניכר כי המבקשת נמצאת בהכחשה קשה מאוד, מניפולטיבית ואינה מתמסרת להליך הטיפולי וציינה כי נראה שהמבקשת מגיעה לטיפול בהמלצת באת כוחה על מנת שתוכל לשמור על קשר עם ביתה.
בתסקיר שהוגש ביום 11.3.2024 נרשם כי מידת שיתוף הפעולה של המבקשת עם ההליך הטיפולי בתחנה לגמילה מאלכוהול תיבחן בעוד כשישה חודשים ויוגש תסקיר משלים.
בקשות ותגובות שהוגשו מטעם המבקשת, בתקופה שבין הגשת התסקירים האמורים ודיווח מטעם העו”ס לחוק נוער ואף לאחר הגשתם, ציירו מצג של המשך התכחשות האם למצבה ולצורך בקבלת הטיפול בהתמכרות, טפילת האשמה באחרים ושימוש בניסוח פוגעני וחריג ושאינו מקובל במסגרת כתבי בי דין מטעמה. משכך ניתנה החלטה מיום 11.4.2024 במסגרתה נרשמה אותה ההערה למבקשת וזו בהסתמך על תסקירים מטעם העו”ס לס”ד, דיווח מטעם האפוטרופא לדין, דיווח מטעם העו”ס לחוק נוער שבמסגרתו אף התקבל דיווח מטעם העו”ס להתמכרויות המטפל במבקשת.
הינה כי כן, אין מדובר בדעה בה אוחז בית המשפט בעניינה של המבקשת, אלא בעניינים עובדתיים העולים מהליכי הה”ט שנוהלו בפני בית המשפט והודאת המבקשת בדבר התמכרותה, תסקירים ודיווחים שהוגשו בהליכים אלו ובהליך זה, כאשר החלטת בית המשפט מגיעה על רקע אלו וכן על רקע תגובות ובקשות מוגשות על ידי המבקשת המצביעות באופן ברור על התכחשות למצבה והאשמת צדדים שלישים כגון: המשיב והאשמת המערכת כולה במצבה, לרבות העו”סים ובית המשפט.
מצאתי לציין כי במסגרת החלטתי זו, מיום 11.4.2024, נרשם ובאופן מפורש כי בית המשפט שמח לנוכח התקדמות המבקשת בהליך הטיפולי וכי כיום המבקשת נקייה מאלכוהול תוך שבית המשפט מבהיר כי ההליך הטיפולי והצורך למתן טיפול הקטינה נובע נוכח מצבים ואירועים אליהם נחשפה הקטינה וכי בית המשפט לא מצא להורות על ביטול ההחלטה למתן הטיפול הרגשי לקטינה.
זאת ועוד, בשים לב כי תחילת ההליכים בעניינם של הצדדים במסגרת שני תיקי ה”ט, כשבהליך ה”ט 70078-05-23 צומצמו זמני השהות של המבקשת עם הקטינה ובהסכמת הצדדים לימים ב’ ו-ד’ בין השעות 16:00-20:00 ולמשך 90 ימים, כשבמסגרת הליך זה (תלה”מ 15866-08-23(, הורחבו זמני השהות בין המבקשת לקטינה עד שהפכו לשווים, וכיום הקטינה מחלקת את זמנה בין המבקשת למשיב באופן שווה. די בעובדה זו כדי לשמוט את הקרקע תחת טענות המבקשת, שכן באם בית המשפט היה סגור בדעתו, ולטענת המבקשת “דעתו נעולה”, הרי שלא היה מאפשר ובשום מקרה להרחיב את הסדרי השהות בוודאי שלא להביאן לכדי חלוקת זמני שהות שווים, לטעמי מדובר בבקשה שלא היה מקום להגישה כלל ועיקר.
מדובר בהחלטה דיונית שנתנה במסגרת בקשת המשיב למתן הוראות בעניין הטיפול הרגשי לקטינה, במסגרתה הועלו טענות ותגובות שכפי שפורט לעיל ואשר הביאו ביהמ”ש למתן ההחלטה מיום 11.4.24.
ביהמ”ש סבור כי אף במסגרת בקשה זו עולה התכחשות המבקשת לבעיית האלכוהול עת נטענות על ידה טענות, כי המשיב הוא שהדיח המבקשת לשימוש באלכוהול תוך שטיחת תאוריה קונספירטיבית אשר הועלתה לראשונה על ידי המבקשת במסגרת תגובות מטעמה תיאוריה העומדת בסתירה ישירה לדברי המבקשת בתיקי הה”ט וכפי שפורט לעיל. טענה במסגרתה הבהירה כי הבעיה שיש למבקשת כיום איננה בעיית ההתמכרות לאלכוהול אלא התמודדות עם בית המשפט, אמרות והתבטאויות להן אין כל מקום, וביהמ”ש סבור כי אף התבטאויות אלו, כגון התבטאויות נוספות מטעם המבקשת, יש להורות על מחיקתן מאחר ואין כל מקום לשיח הנושא עמו זלזול בוטה וחוסר כבוד, הן לבית המשפט והן לאנשי המקצוע המלווים המבקשת, המשיב והקטינה בהליכים אלו.
ביהמ”ש סבור כי בקשה זו איננה אלא ביטוי של דרך התנהלות קלוקלת אותה מובילה באת כוחה של המבקשת דווקא ולא המבקשת עצמה, שכן בדיונים שהתקיימו במסגרת שני תיקי הה”ט גישתה של המבקשת הייתה שונה לחלוטין, וכללה הבעת צער ורצון לצאת ממעגל ההתמכרות כאשר המבקשת מתחייבת ומשוועת לעזרה.
משנפתחו ההליכים ובהתאם להוראת ביהמ”ש, ניכר כי הייתה התקדמות משמעותית אצל המבקשת וזאת חרף הדברים שהועלו בתסקירים ובדיווחי העו”ס לחוק נוער והאפוטרופא לדין, אלא שסגנונה המשתלח של המבקשת מפי באת כוחה החל לייצר בקשות, תגובות, הודעות ותגובות להחלטות להם לא היה מקום ובוודאי שלא בסגנון משתלח כפי שהוגשו על ידה. ביהמ”ש בהחלטות שונות הורה על תיקון הבקשות אם באמצעות הגשתן לפי סדרי הדין ואם באמצעות הוראה לתיקון ע”י הסרת תוכן פוגעני ומיותר.
יש ובהחלט מקום לציין, כי כלל בקשותיה החוזרות והנשנות מטעם המבקשת עסקו בעניינים אשר נדונו והוכרעו ולא היה כל מקום לדון באלה מחדש, כך שהלכה למעשה חלק בלתי מבוטל מכתבי בי דין שהוגשו העסיקו את ביהמ”ש במלאכת סרק מיותרת ובזבוז זמן שיפוטי יקר.
כאמור, בקשות ויתר ההודעות שהוגשו מטעם המבקשת עסקו בדרישתה לבטל החלטת ביהמ”ש למתן הטיפול הרגשי לקטינה, תוך מתן הסברים שהמבקשת נקייה וטפילת האשם בהתמכרות במשיב עצמו, ברצון הקטינה להפסיק הטיפול וכן בהאשמת המטפלת כי זו זוהמה במידע ע”י המשיב. ביהמ”ש קבע כי מתן הטיפול לקטינה הינו צורך של ממש לנוכח הסיטואציות הקשות אליהן נקלעה ואשר קיבלו ביטוי אף בעדותה של המבקשת במסגרת תיקי הה”ט, תוך ראיית טובתה של הקטינה בראש ובראשונה, ובתמיכה של כלל אנשי המקצוע.
על פניו נראה, כי המבקשת מסיתה הדיון מטובת הקטינה באופן בלתי ראוי תוך הפניית האשמות חסרות כל שחר כלפיי ביהמ”ש ובאמצעות ערבוב טענות מן היקב ומן הגורן של החלטות דיוניות שניתנו במהלך ניהול ההליכים, ובהתעלם התעלמות כמעט מוחלטת מקיומה של חלוקת זמנים שווה בינה לבין המשיב.
ככל ודעתו של ביהמ”ש הייתה נעולה, וכפי האמור בבקשה הרי שביהמ”ש היה מורה על קיומם של מפגשים בין המבקשת לבין הקטינה בפיקוח, ולא כך הוא!
טיפול בהתמכרות איננו טיפול רגעי, אלא מדובר בתהליך על המבקשת לעבור על מנת להבטיח הן את שלום הקטינה, יציבות הקשר ומניעת חשיפתה לסיטואציות קשות כפי שנחשפה אליהן לנוכח התמכרות המבקשת ופעולותיה עת הייתה בגילופין, אשר כללו בין היתר תקיפות, זריקת חפצים ואף תאונת דרכים עת נהגה תחת השפעת אלכוהול. יתרה מכך, הטיפול המתמשך בבעיית האלכוהול בא על מנת לסייע למבקשת עצמה ובהתאם להתחייבותה בפני ביהמ”ש וכפי שנרשם בפרוטוקול הדיון בה”ט 70078-05-23.
ביהמ”ש סבור, כי ככל והמבקשת סברה שהחלטה מהחלטות ביהמ”ש שניתנו במהלך ניהול ההליכים שגויה, וכפי שנאמר לעיל, היה עליה לפעול להגשת ערעור כחוק ושעה שלא עשתה כן אין מקום לקבל בקשה זו הנשענת על אדנים רעועים חלף הגשת ערעור מטעמה.
כך גם בתיק מזונות הקטינה, בתיק התרת הנישואין שבו טרם הוגש כתב הגנה מטעמה ואף בתיק הרכושי במסגרתו הגישה המבקשת בקשה למינוי אקטואר ורו”ח חוקר בטענה כי אין מועד קרע בין הצדדים.
אף לא מצאתי בטענת המבקשת כי באולם ביהמ”ש נאמרו כלפיה טענות גזעניות או בעלות ניחוח גזעני וביהמ”ש לא קם להגנתה כל ממש. ב”כ המשיב טענה לעניין חלוקת החגים ובאופן ספציפי לעניין חג הפסח, וציינה כי המבקשת אינה יהודייה ולדבריה אינה חוגגת את חג הפסח. מנגד נטען כי הורי המבקשת יהודים וזו כן חוגגת את חגי ישראל. לטעמי העלאת טענה כי המבקשת אינה יהודייה איננה אלא טענה עובדתית בלבד, טענה אשר לא נסתרה ואינה מעלה או מורידה מקרנה של המבקשת בעיני ביהמ”ש. כך או כך, חלוקת החגים נקבעה בהחלטה תוך שנקבע מפורשות כי בשנה הבאה תחגוג הקטינה את החג בסדר הפוך משנקבע השנה.
ביהמ”ש מצר על העלאת הטענה וסבור כי זו הועלתה אך ורק מתוך הצורך והרצון לתת נפח לבקשה הפסלות, בקשה שאינה מתיישבת עם העובדות והדין.
לסיום, ולאור טענת המבקשת כי החלטת ביהמ”ש מיום 11.4.24 הינה המשך ישיר של דברי ביהמ”ש שנאמרו מחוץ לפרוטוקול בדיון שהתקיים ביום 12.3.24, אינה ברורה. לו הייתה מתכבדת המבקשת ומפרטת במה דברים אמורים ניתן היה לדון באלו, אך עיון בבקשה לא מעלה דבר למעט טענה סתומה.
מכל המקובץ לעיל מצאתי כי לא מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש למשוא פנים וקל וחומר חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליכים שבפניי ומכאן כי דין הבקשה לפסלות שופט בכלל ההליכים המתנהלים בפניי בעניינם של הצדדים – להידחות.
לסיום אבקש להבהיר, כי כלל החלטות ביהמ”ש, לרבות אלו שניתנו ואלו שתינתנה בעתיד, יינתנו על בסיס טענות הצדדים, העובדות, הראיות שיונחו בפניו, הוראות הדין וההלכה הנוהגת, והכל בלב שלם ובנפש חפצה כאשר דעתו של ביהמ”ש איננה נעולה ולבית המשפט אין כל עניין אישי אלא בחתירה למשפט צדק ובהתאם כאמור להוראות הדין.
נוכח התוצאה אליה הגעתי אני מחייב המבקשת בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪ וזאת על דרך הצמצום, לפנים משורת הדין אינני מחייבה בהוצאות גם לטובת אוצר המדינה ובהתחשב בטענות המבקשת, על המצוקה הכלכלית בה היא שרויה.
המזכירות תשלח החלטתי לב”כ הצדדים.
ניתנה היום, כ”ה אייר תשפ”ד, 02 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
