בפני
כבוד השופט שי שמואל
מבקשת
XXX ת”ז XXX
נגד
משיב
XXX ת”ז XXX
החלטה
בפני בקשה לסילוק על הסף שהוגשה ע”י המבקשת ביום 29.11.22 במסגרתה עותרת המבקשת לסלק על הסף תובענה שהוגשה ע”י המשיב ולטענתה מפאת שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בה.
ביום XXX הגיש המשיב תובענה לבית משפט זה שכותרתה:
“ביטול הסכם גירושין ופס”ד שניתן על פיו
פירוק שיתוף, איזון משאבים”
ביום XXX הגישה המבקשת בקשה לסילוק התובענה על הסף בטענה לחוסר סמכות עניינית כאמור בה, ולאחר הגשת תגובות כהוראת בית המשפט נקבעה הבקשה לדיון בפני ליום 11.1.2023.
רקע והליכים:
ביום 8.11.22 הגיש המשיב תביעה לביטול הסכם גירושין מיום XXX אשר נערך ע”י בית הדין הרבני האזורי בבאר-שבע ואף קיבל תוקף של פסק דין.
טענות המשיב נעוצות בפגמים רבים באישור ההסכם, ובין היתר טענות כגון: היעדר ייצוג, לחץ, כפיה, עושק, הטעיה חמורה, מנוגד לתקנת הציבור, חוסר תום לב בניהול משא ומתן, אישור ההסכם בדן יחיד בניגוד לתקנות הדיון בביד”ר, אי מילוי הוראות סעיף 2(ב) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, ועוד.
לציין, כי במסגרת כתב התביעה עוד נטען, כי ההסכם הופר ע”י המבקשת עת לא פעלה בהתאם להוראות ההסכם שעה שאינה חותמת על מסמכי הבנק הנדרשים לצורך יציאתו של המשיב מחשבון הבנק, ולטענת המשיב די בכך כדי להביא לביטול הסכם הגירושין.
המשיב עתר במסגרת תביעתו לסעדים נוספים בדמות פירוק שיתוף ואיזון משאבים, אך אין חלוק כי סעדים אלו ניתן יהא לדון בהם אך לאחר קבלת הסעד העיקרי שבכתב התביעה והוא כאמור ביטולו של הסכם הגירושין.
ביום XXX הגישה המבקשת בקשתה לסילוק התובענה על הסף, כאשר עיקר טענותיה נשענות על ההלכה הנוהגת ואשר יצא תחת ידו של בית המשפט העליון ולפיה משאושר הסכם וניתן לו תוקף של פסק דין בפני ערכאה מסוימת הסמכות להורות על ביטולו בשל פגמים שנפלו בכריתתו מוקנית לאותה ערכאה שאישרה את ההסכם ונתנה לו תוקף של פסק דין.
עוד הוסיפה המבקשת וטענה, כי בפני ביד”ר התקיימו 5 דיונים במהלכם נעשו ניסיונות רבים להביא הצדדים להסכמות, כאשר ביום 18.5.22 הגיעו הצדדים להסכמות ואלו הועלו על הכתב ע”י ביד”ר וניתן להם תוקף של פסק דין, כאשר המשיב מיהר לממש את הוראות ההסכם ופסק הדין וכבר ביום XXX התגרשו הצדדים בביד”ר וביום 14.6.22 חתם על המסמכים להעברת הזכויות בדירה לשם המבקשת, ולא העלה כל טענה כנגד ההסכם ולא דרש את ביטולו.
בדיון שהתקיים ביום XXX במעמד הצדדים ובאי כוחם, העלתה ב”כ המשיב טענות רבות ובניסיון להעניק לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתובענה שהוגשה, ובין היתר נטען, כי בפני ביד”ר לא עמדה תובענה רכושית כך שמלכתחילה נעדר ביד”ר סמכות לדון בענייני הרכוש מאחר ולנוכח שהתובענה שהוגשה ועליו היה לדון בה הינה תובענה לגירושין ובקשה למזונות אישה, ואל לא לביד”ר לדון בעניינים אחרים, ולדידה אף לא לאשר הסכם או הסכמות אליהם הגיעו הצדדים במסגרת הדיונים שהתקיימו בפניו.
ב”כ המשיב הרחיבה טיעוניה בשאלת הסמכות הנמשכת ועמדה על כך שביד”ר נעדר סמכות נמשכת מאחר ועסקינן בהסכם גירושין שהוכן ונערך על ידי ביד”ר ושלא הוגש ע”י הצדדים, וככזה בוודאי שלא נערך דיון לגופן של טענות בעניינים הרכושיים והממוניים, כך שלא מתקיים הכלל של “דן ופסק”.
במסגרת התגובה הפנתה ב”כ המשיב לפסיקה שונה ובדיון ביקשה להפנות למאמר שיצא תחת ידו של יצחק כהן (פורסם במשפט ועסקים יט, תשע”ו (אוגוסט 2016), עמ’ 767-820, שכותרתו “סמכות נמשכת בדיני המשפחה לאחר אישור הסכם בין בני זוג: על כיבוד הדדי, על מבחן הסיכול ועל מבחן ה”דן ופסק” – מודל חדש”.
אחר עיון בפסיקה ובמאמר אליו הפנתה ב”כ המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התובענה לסילוק על הסף מפאת שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בה, ואסביר.
הסעד העיקרי הנדרש במסגרת כתב התביעה שהוגש ע”י המשיב הינו ביטול הסכם בין בני זוג אשר קיבל תוקף של פסק דין ע”י ביד”ר עוד ביום 18.5.22, כאשר למשיב טענות הן לפגמים בהסכם עצמו והן לפגמים בפסק הדין.
דיו רב נשפך בסוגית ביטול פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה. פסק דין שכזה, שני פנים לו – זה של הסכם וזה של פסק דין ( ע”א 457/77 מפעלי בתים טרומיים נ’ סלומון טמסיט, פ”ד לב(2) 042 ). הוא מורכב משני חלקים: מההסכם שנכרת בין הצדדים לו, ומהגושפנקה שנתן לו השופט במסגרת הליך שיפוטי ( ע”א 2495/95 הדס בן לולו נ’ אליאס אטראש פ”ד נא(1) 577 להלן – פס”ד בן לולו). מדובר למעשה ב” יצור כלאיים: ראשו של היצור הוא פסק הדין וגופו הוא ההסכם ” (בג”צ 6103/93 סימה לוי נ’ בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח’, פ”ד מח(4), 591 להלן – בג”ץ סימה לוי ).
בשל היותו כזה, תקיפת פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה יכולה שתעשה בשני מישורים, במישור החוזי ובמישור של ההליך המשפטי ( ע”א 5914/03 אפרים שוחט נ’ “כלל” חברה לביטוח).
באשר למישור החוזי, עילות התקיפה תתייחסנה להסכם עצמו שנכרת בין הצדדים לו, ובבסיס טענות בדבר הפרת חוזה או טענות חוזיות שעניינן ביטול חוזה בשל פגם בכריתתו, לפי פרק ב’ לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג – 1973 (להלן – חוק החוזים) (בג”ץ סימה לוי , פס”ד בן לולו, ע”א 690/88 הדי רובין נ’ שמעון רובין, פ”ד מד(3) 459).
הטענות שיבססו בקשות לביטול פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה במישור החוזי תהיינה: כי מדובר בחוזה שנכרת למראית העין (סעיף 13 לחוק החוזים); כי החוזה נכרת בשל טעות של אחד הצדדים לו (סעיף 14 לחוק החוזים) ; כי החוזה נכרת עקב הטעיית אחד הצדדים לו (סעיף 15 לחוק החוזים) וכי החוזה נכרת בעקבות כפייה או עושק בו היה נתון אחד מהצדדים לחוזה בעת חתימתו (סעיפים 17, 18 לחוק החוזים חלק כללי בהתאמה).
תקיפה של פסק הדין בעילות חוזיות תעשה באמצעות הגשת תביעה שעניינה ביטול פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה, כאשר נטל ההוכחה להתקיימות אחת מן עילות הביטול רובץ כמובן על הטוען לקיומה.
במישור ההליך המשפטי, עילות התקיפה תתייחסנה להליך שבמסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, ובכלל זה תועלנה טענות שעניינן פגם ביישום סדרי הדין בהליך בו ניתן פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, כאשר הדרך לתקוף פסק דין במישור ההליך המשפטי היא באמצעות הגשת ערעור על פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה (ראו – רע”א 9614/05 רז גל בע”מ נ’ בנק לאומי לישראל בע”מ, מיום 16.03.2006 , להלן – עניין רז גל ).
כאמור וכמפורט בכתב התביעה למשיב טענות בשני המישורים, כנגד ההליך השיפוטי ובמישור החוזי.
על פניו, ובהתאם למועד בו אושר הסכם הגירושין בביד”ר (18.5.22), ניתן לומר כי המועד להגשת ערעור כנגד פסק הדין שאישר ההסכם בין הצדדים חלף, כאשר את הערעור היה על המשיב להגיש בפני בית הדין הרבני הגדול.
הלכה למעשה נותרה בידי המשיב אפשרות אחת בלבד, והיא העלאת הטענות במישור החוזי וזאת באמצעות הגשת תובענה לתקיפת ההסכם עצמו ובדרך של הגשת תובענה חדשה לאותה הערכאה שאישרה את ההסכם.
בניגוד לטענות ב”כ המבקשת שאלת הסמכות נמשכת וכן בחינת “דן ופסק” אינן רלבנטיות לתובענה שהוגשה ולסעדים המנויים בה, שכן אין מדובר בשאלות של פרשנות ההסכם או אכיפתו, אלא בסעד להורות על ביטול ההסכם כאמור.
בבג”צ 1607/11 חזר ביהמ”ש העליון על ההלכה הנוהגת ועל פיה תובענה לביטול הסכם במישור החוזי, היינו כאשר קיימים טענות לפגמים בהסכם יש להגיש כתובענה חדשה לערכאה הדיונית שאישרה את ההסכם ונתנה לו תוקף של פסק דין.
די היה להפנות ב”כ המשיב לפרק ד’ במאמרו של המלומד יצחק כהן, מאמר שצורף לתיק לבקשת ב”כ המשיב, על מנת להפיס דעתה בעניין זה, כאשר במסגרת פרק זה ישנה חזרה על הפסיקה הרווחת בעניין ביטול הסכם והדרך הדיונית בה היה על המשיב לפעול בהגשת תובענה זו.
לפיכך ובהתאם להלכה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון בסוגיה זו, ושעה שהתובענה שהוגשה הינה תובענה לביטול הסכם גירושין בטענה לפגמים בכריתתו, אני מורה על סילוק התובענה ומורה על מחיקתה מפאת חוסר סמכות עניינית לדון בה.
המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך 3,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.
ניתנה היום, כ”ג טבת תשפ”ג, 16 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
