בפני
כב’ השופטת לורן אקוקה
תובעת
1. א.
נגד
נתבעים
1. א. ואח’
החלטה
לפני בקשת העד, מר …., לפסיקת שכר והוצאות עדותו, עת זומן להעיד על ידי הנתבע בזיקה לדוח חקירה שהוגש מטעם התובעת.
התובעת הגישה דו”ח חקירה פרטית שנעשתה לבקשתה. הדו”ח הוכן על ידי מר …. (להלן: “עורך דו”ח החקירה”) ונעשה על פי חקירת 2 חוקרות פרטיות שגם הן זומנו והתייצבו לדיון שהתקיים לפני ביום 26.6.2024.
העדים שלושתם זומנו לחקירה על ידי הנתבע באשר לתוכן דו”ח החקירה וממצאיו. לטובתם זימונם נקבע בהחלטתי מיום 5.3.2023 כי העדים יזומנו כפוף להפקדת שכר כל אחד מהם בשיעור של 300 ₪ בקופת בית המשפט. הכספים הופקדו והזימונים הופקו.
בתום עדות כל אחת מהעדות, החוקרות, לא טענה מי מהן באשר לגובה שכרה לאחר שבית המשפט ציין כי הופקד כסף לטובת האמור בקופת בית המשפט ובית המשפט קבע כי הכסף שהופקד ישוחרר לידן.
בתום עדותו של עורך דו”ח החקירה ועת בית המשפט ביקש כי יטען לשכרו ציין זה כי הפקדת סך של 300 ₪ בקופת בית המשפט אינה מספקת ואינה תואמת להפסד שנגרם לו באשר נדרש להתייצב לדיון, בשעה בה נדרש להתייצב, כך גם באשר התייצב לדיונים קודמים שאז שמיעת עדותו נדחתה.
עוד ציין העד, עורך דו”ח החקירה, כי הפסד יום עבודה מסתכם בסך של כ – 1,500 ₪ והוא מצפה כי בית המשפט יעתר לבקשתו לפסיקת שכרו בהתאם.
דיון והכרעה:
תקנה 86 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט – 2018 (להלן: “התקנות”) קובעת כי “נענה אדם להזמנה להעיד בבית משפט, רשאי בית המשפט להורות לבעל הדין שביקש להזמינו לשאת בהוצאותיו כפי שיפסוק”.
בהקשר להוראת התקנה כמצטט לעיל, יש להזכיר את התקנה כפי שהופיעה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד – 1984 (להלן: “התקנות הישנות”) שם, בתקנה 187(א) נקבע כי ” נענה אדם להזמנה להעיד בבית משפט, רשאי בית המשפט או הרשם לצוות כי ישולמו לו דמי נסיעתו ממקומו למקום מושב בית המשפט וחזרה, וכן שכר בטלה ודמי לינה שלא יעלו על השיעורים הנקובים בתוספת השניה.”
מהאמור עולה כי עם התקנת התקנות בית המשפט אינו מוגבל עוד לתעריפים כפי שהיו קבועים אז, בתקנות הישנות, בתוספת השניה.
התקנות נותנות בידי בית המשפט את שיקול הדעת לקבוע את שיעור שכרו של העד בשל התייצבותו לדיון לבקשת בעל דין. ובעניין זה טען העד שזומן לעדות. אמנם טיעוניו התייחסו גם לשתי העדות שקדמו לשמיעת עדותו, הן החוקרות המתועדות בדוח החקירה ואלו שביצעו את החקירה בפועל ואולם הן לא טענו דבר באשר לגובה שכרן.
שמעתי את טיעוניו של העד באשר להתייצבותו ולא בפעם הבודדה בה נשמה עדותו וכי התייצבותו לדיון מביאה בצידה הפסד שכר משמעותי ובהקשר לכך אין משמעות אם עדותו הייתה קצרה או בת שעות ארוכות.
ביום הדיון העד התייצב למסירת עדותו כפי הזימון לשעה 11:30 הגם שעדותו נשמעה רק בתום שמיעת יתר העדים שזומנו לאותו מועד.
מדובר בעד שאינו בעל עניין בהליך. בין יתר השיקולים שעל בית המשפט לשקול הוא גם את העלות האמיתית באשר לזימון עד שעה מבחינת מדיניות משפטית ראויה אני סבורה כי זכאי עד לשכר בעבור התייצבותו ומילוי חובתו ללא שהוא בעל דין או בעל עניין כשאני עוד סבורה כי קביעת שכר ראוי יביא לכך שרק עדים שעדותם אכן נחוצה לבירור יוזמנו ויהא שכרם אשר יהא.
טרם שמעתי את העד, סברתי כי הפקדת סך של 300 ₪ בקופת בית המשפט ראויה היא ואולם שמעתי מפי העד כי לא כך הם הדברים שעה שהכנסתו ליום עבודה שהתבזבז לטענתו הוא כ – 1,500 ₪.
מעדותו של העד, כך גם מעדויות שתי העדות האחרות, החוקרות, למדתי כי עבודתן דינמית לאורך שעות היום ועל כן לא מן הנמנע כי אפשר ששבו לעיסוקם בתום שמיעת העדויות.
נוכח האמור לאחר ששמעתי את העד, ובהתאם לשיקולים שפורטו לעיל, אני מוצאת לפסוק את שכרו בסך של 1,000 ₪. שכרו של העד ישולם על ידי הנתבע ועל כן הסכום שהופקד בקופת בית המשפט ישוחרר לידי העד והיתרה בסך של 700 ₪ תשולם על ידי הנתבע בתוך 30 ימים ישירות לידי העד.
למען הסדר הטוב והואיל והחלטתי בתום הדיון, שהוקלט, טרם הוטמעה בתיק, אני מורה על פסיקת שכר העדה ….. בסך של 300 ₪ כפי שהופקדו בקופת בית המשפט והמזכירות תשחרר עבורה את הכספים . כמו כן מורה על פסיקת שכר העדה ….. בסך של 300 ₪ כפי שהופקדו בקופת בית המשפט והמזכירות תשחרר עבורה את הכספים .
ב”כ הנתבע תסדיר את תשלום שכר העדים ובמידת הצורך תגיש העדה פסיקתות מתאימות לחתימתי בתוך 7 ימים מהיום להמצאתם לידי העדים.
ההחלטה מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.
ניתן היום, כ”ד סיוון תשפ”ד, 30 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
